קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13) (הרכב ועדת שחרורים מיוחדת בעניין אסיר שנשפט בבית-משפט צבאי), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/658).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר שלמה מולה:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13) (הרכב ועדת שחרורים מיוחדת בעניין אסיר שנשפט בבית-משפט צבאי), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר משולם נהרי בשם שר המשפטים. בבקשה, אדוני. להצעת החוק הזאת יש כמה דוברים. אם יהיו כאן, ידברו, אם לא, אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני השר, הבמה לרשותך. בבקשה.
השר משולם נהרי:
אדוני היושב בראש, חברי חבר הכנסת הרב אייכלר, אני מודה לך שנשארת לשמוע.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
מצווה לשמוע דברי חכמים.
השר משולם נהרי:
אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון חוק שחרור על-תנאי ממאסר (הרכב ועדת שחרורים מיוחדת בעניין אסיר שנשפט בבית-משפט צבאי), התשע"ב–2012, מטעם ממשלת ישראל. הצעת החוק מבקשת להשוות את הרכב ועדת השחרורים המיוחדת הדנה בקציבת עונשם של אסירי עולם אשר נשפטו בפני בית-המשפט הצבאי, להרכבה בעת שהיא דנה ביתר אסירי העולם. הרכבה החריג של ועדת השחרורים המיוחדת הוא תוצאה של נוהג שהתפתח ולפיו חתימת הקיום על החלטת נשיא המדינה להקלה בעונשם של אסירי עולם אשר נשפטו בבית-המשפט הצבאי בישראל נעשית על-ידי שר הביטחון, ולא על-ידי שר המשפטים כמקובל ביחס לאסירי העולם שנשפטו בישראל.
כפועל יוצא מן הנוהג האמור נקבע בסעיף 33(א)(4) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר החריג כי בוועדת השחרורים המיוחדת המגבשת המלצות לנשיא המדינה בעניין קציבת עונשם של אסירי עולם שנשפטו בפני בית-המשפט הצבאי יהיה חבר ראש מחלקת חנינות ועיון בעונש בפרקליטות הצבאית במקום נציג מחלקת החנינות במשרד המשפטים. יוער כי בישראל עדיין מרצים את עונשם כ-30 אסירי עולם אשר נשפטו בפני בית-המשפט הצבאי.
נוכח סגירתו, בשנת 2000, של בית-המשפט הצבאי, החליטו משרדי הביטחון והמשפטים כי אין עוד הצדקה עניינית להחרגתם של האסירים שנשפטו בפני בתי-משפט אלה מהמקובל ביחס ליתר אסירי העולם. על כן מבקשים המשרדים האמורים להעביר את סמכות חתימת הקיום דנן משר הביטחון אל שר המשפטים, ובהתאם לקבוע כי בוועדת השחרורים המיוחדת בעניין קציבת עונשו של אסיר עולם שנשפט בפני בית-משפט צבאי יהיה חבר נציג משרד המשפטים במקום נציג הפרקליטות הצבאית.
נוכח האמור מבקשת הממשלה מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, כבוד השר. להצעת החוק הזאת כמה דוברים, והראשון הוא אורי אריאל – חבר הכנסת אריאל איננו. הבא בתור – חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב, אם יהיה כאן. אחריו – יעקב כץ ומיכאל בן-ארי. אם לא כן, אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת אייכלר, הבמה לרשותך. שלוש דקות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, בנושא הקודם, של איש טרור זר או ארגון טרור זר, שאלו פה חברי הכנסת למה צריך לדבר על אנשים זרים, יש אנשי טרור, והם הפנו זאת כלפי הערבים, שהם יושבים פה, והם עוסקים בטרור, ומסיתים. אני רוצה לדבר על – למה צריך ללכת עד לערבים? אני רוצה לדבר על טרור פנימי, טרור תקשורתי שיש במדינת ישראל כל יום ויום. אדוני ראש הממשלה, חברי הממשלה מסתכלים כל יום מה יגידו בתקשורת, מפחדים מעיתונאים פחד מוות. המלה "טרור" זה לא להרוג אנשים; טרור זה הפחדה. זה טרור – הפחדה. התקשורת מפחידה את האנשים. וכשאני אומר "התקשורת", אני צריך תמיד לחזור ולומר שהתקשורת זה ציבור גדול, ואני נגד הכללת ציבורים, בוודאי שלא – – –
היו"ר שלמה מולה:
אדוני, יהיו כאלה שיגידו: קיום התקשורת זה חלק מההליך הדמוקרטי שלנו.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
גם אני אומר את זה.
היו"ר שלמה מולה:
אז אני מציע להגיד גם את זה, ולא רק להגיד – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
גם אני אומר את זה, ואני אומר שאסור להכליל את אנשי התקשורת, ואני אומר את זה כאיש תקשורת 32 שנה.
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני כבר הייתי לפני 30 שנה כתב העיתון "המחנה החרדי" בכנסת, בתשמ"ב, 1982, כך שאני בעד תקשורת, אוי ואבוי אם לא היתה לנו תקשורת. אבל כאשר התקשורת איננה – כאשר אין מגוון דעות, כאשר אין בעד ונגד, כאשר כל כלי התקשורת הולכים באג'נדה אחת, זאת הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה. זה מה שקרה ל"פראבדה" בברית-המועצות, זה מה שקרה למדינות ערב, זה מה שקורה למקומות שאין בהם דמוקרטיה, שכולם באותו ניגון, בפחד כזה.
וצריך תמיד לבדוק מי מממן את זה; כולם בודקים מי מממן את "ישראל היום" של נתניהו, הם קוראים לזה "ביביתון", יודעים שזה שלדון אדלסון, אבל אף אחד לא יודע מי מממן את עשרות ומאות הכתבות והכתבים – כתבות – כשאני מתכוון – זה לא נשים שכותבות, אלא כתבות שמודפסות או משודרות – ואת מי שכותב אותן ואת האינטרסים שעומדים מולם.
ולמה זה מסוכן? כי הטרור וההפחדה האלה גורמים לפילוגים בעם ולשסעים ולדם רע. אני רוצה לומר לכם, כאיש שכן קורא תקשורת, אני מרחם על אנשים שמשועבדים לתקשורת. רק רע כל היום. הם לא יכולים למצוא דבר טוב, בתקשורת, וזאת הבעיה. אני בעד תקשורת פתוחה, אני בעד תקשורת שתביא דברים ונגדם, בפרט בכלי התקשורת הממלכתיים, שניזונים מכספנו – אני לא אחרוג אפילו בשנייה – שנהנים מכספנו. על כל דעה הם חייבים להביא את הדעה הנגדית, על כל עובדה הם צריכים להביא את הצד השני. כי אפשר לדווח את הדבר הנכון ולסלף את האמת כשמציגים רק חלק מהתמונה. ולכן אני אומר: טרור – להפסיק עם הטרור, לא רק טרור ששופך דמים, אלא גם טרור ששופך דמים במובן הנפשי. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. מאחר שהדוברים אינם במליאה, אנחנו עוברים להצבעה.
נא להצביע. בבקשה, רבותי חברי הכנסת.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13) (הרכב ועדת שחרורים מיוחדת בעניין אסיר שנשפט בבית-משפט צבאי), התשע"ב–2012, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
בעד – 6, אין מתנגדים. הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון מס' 13) (הרכב ועדת שחרורים מיוחדת בעניין אסיר שנשפט בבית-משפט צבאי), התשע"ב–2012, עברה בקריאה ראשונה ותועבר להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, אצל חבר הכנסת דודו רותם.
אנחנו עוברים לנושא הבא, הנושא הבא שלנו – החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
היה, והצבענו על זה.
היו"ר שלמה מולה:
נכון. סליחה.