קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – חובת שירות אזרחי או שירות לאומי
למי שלא משרת שירות סדיר), התשע"ב–2011
[הצעת חוק פ/3742/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר אופיר אקוניס:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה על סדר-היום: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – חובת שירות אזרחי או שירות לאומי למי שלא משרת שירות סדיר), של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. עד לרגע זה הממשלה לא הודיעה מי משיב. עד לרגע זה הממשלה לא הודיעה מי משיב. אני מבקש – פרח, אולי תודיעו לנו מי משיב – – –
קריאה:
– – –
היו"ר אופיר אקוניס:
או יושב-ראש הקואליציה.
קריאה:
השר בגין.
היו"ר אופיר אקוניס:
השר בגין. השר בגין ישיב. ובכן, בבקשה, חבר הכנסת שי, נא לעלות, עשר דקות, והשר בני בגין ישיב בשם שר הביטחון. בבקשה, אדוני.
קריאה:
לא חייבים – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
יכול עד עשר דקות, זה נכון.
נחמן שי (קדימה):
באמת, לא חייבים להשיב.
היו"ר אופיר אקוניס:
לא, לא, אני הודעתי שמשיב – – –
קריאה:
– – –
היו"ר אופיר אקוניס:
סליחה – – –
נחמן שי (קדימה):
למה שישיבו?
היו"ר אופיר אקוניס:
הודעתי. אדוני, עשר דקות, בבקשה.
נחמן שי (קדימה):
למה שישיבו? למה שישיבו אם הם לא מוכרחים?
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, בספר שופטים ה', כ"ג, מסופר על דבורה הנביאה. דבורה הנביאה מגנה את יושבי העיר מרוז, שלא השתתפו במאמץ המלחמתי. "אורו", היא אומרת, אורו, קללו, "מרוז"; "אֹרו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים".
כתבי הקודש שלנו, התנ"ך שלנו, ההיסטוריה שלנו רצופה באנשים, בנשים, שהבינו את משמעות השירות הצבאי וגם מסרו את נפשם, אבל זה אינו תקף בישראל של 2012.
יש היום הזדמנות לכנסת להחליט החלטה היסטורית, לתקן תיקון חשוב, לעשות צדק, צדק חברתי. יש הזדמנות להחזיר לבית הזה את כבודו האבוד. זהו רגע שבו הציבור צופה אלינו, אל הבית הזה, ומצפה לראות כי הוא שלו, ממלא את רצונותיו, מאווייו, שאיפותיו, מגן עליו, דואג לו, הוא הבית שלו.
עשרות שנים מתנהל המאבק לשוויון בנטל – מעורך-דין יהודה רסלר, ראשון מגישי הבג"ץ, ועד לתנועה לאיכות השלטון ולפורום העקשן וחסר הפשרות של השוויון בנטל. הם, בשמם של רבים, פנו לבג"ץ, בצר להם, כי הבית הזה, הבית הזה אכזב אותם. ואתמול הודיע בג"ץ כי החוק הזה – החוק הרע הזה – יפקע ב-1 באוגוסט ואחריו לא יבוא עוד.
אנחנו חייבים, חברי חברי הכנסת, להחזיר את התקווה ואת האמונה לרבים וטובים, רבים מאוד, כי הארץ הזאת היא שלהם. הם השליש המפורסם שעובד, שמשלם מסים, שהולך לצבא, שמשרת שירות לאומי, ממשיך לשאת בנטל של החיים בארץ הקשה והנפלאה הזאת; לא רק למען עצמו אלא למען רבים אחרים, שרואים בקופה הציבורית, בקופת המדינה, כספומט – לקחת אבל לא לתת, ללא מידה וללא הצדקה וללא שישקיעו במדינה הזאת את מאמציהם, את משאביהם, את כוחותיהם, ולפרקים, כן, למרבה הכאב, גם את חייהם.
אני שמח על תלמידי ישיבה שמרבים בלימודיהם. עם ישראל, בדורותיו ולדורותיו, מתברך בהם, בגדולי תורה שאכן שימרו את התורה ושמרו עליה, והיא גם שמרה עלינו. אין אנו רוצים לפגוע בהם; אמונתם – אמונתנו. אנחנו מבקשים רק כי הטובים והמוכשרים ימשיכו בלימודיהם ויתמידו בהם, אבל אחרים, רבים מאוד, ישלימו את לימודיהם ויצאו לשירות צבאי או לאומי או אזרחי, ויתרמו. כפי שקבע ראש הממשלה: מי שרוצה לקבל, גם צריך לתת. והללו, האנשים הללו, אינם טובים ממי שמשרתים, אינם נופלים מהם, ומקומם אתם.
ההיסטוריה היהודית, אמרתי, רצופה באנשים שמסרו את נפשם על כבודה של המדינה, על קיומה של המדינה, כי אילולא כן לא הייתי עומד אני פה היום על הדוכן הזה, ואילולא הם ייתכן מאוד שהחוט הדק המקשר בין דור לדור בהיסטוריה היהודית היה ניתק, אבל הוא נמשך והולך.
על-פי החוק הזה, שאני מביא היום, יוכל צה"ל לקבוע מי מצעירינו בני ה-18, אשר מגיעים לגיל של שירות צבאי, ילך לאחד מן המסלולים: שירות צבאי, או שירות לאומי, או שירות אזרחי. כו-לם, אבל כו-לם, חייבים בשירות – יהודים וערבים, נשים וגברים, ילידי הארץ ועולים, כולם יבואו לשרת בצבא, וצה"ל יבחר, בדרכו, על-פי שיקוליו, על-פי שיקולים ממלכתיים לאומיים, במי הוא רוצה לשירות צבאי, ומי ילך למסלולים האחרים. זאת הדרך היחידה. זאת הדרך לשוויון. זו הדרך שאינה מפלה לטובה או לרעה איש מאתנו.
הנתונים, חברי חברי הכנסת, שעומדים היום לפנינו, והם ידועים, אבל אני אחזור עליהם כדי להבהיר עד כמה הם חמורים: בשנת 2020, בעוד שמונה שנים, כבר ישרתו בצה"ל רק 40% מבני המחזור. ארבעה מעשרה ישראלים יבואו לבסיס קליטה ומיון של צה"ל וילבשו את מדיו, וכל האחרים ימצאו לעצמם דרכים אחרות לנהל את חייהם; הם ילכו ראשונים לאוניברסיטה, הם ישיגו ראשונים עבודה, הם יפתחו את חייהם במקדמה על חבריהם שהלכו לשרת בצה"ל. ובשעה שההם, הפראיירים, כפי שהם נקראים, או כפי שלפרקים הם אפילו רואים את עצמם, יסכנו את חייהם וימלאו את התפקיד ואת המשימה הלאומית המוטלת עליהם, ייהנו האחרים מחיים קלים, חיים של נוחות, חיים של קריירה, חיים של קידום אישי, והפראיירים ימשיכו בדרכם.
אנחנו לא נוכל לשנות את הדמוגרפיה במדינת ישראל, לא נכתיב לאיש כמה ילדים ייוולדו בביתו, אבל כן נדרוש כי במרחב הציבורי ובמרחב הלאומי ישררו ערכים של שוויון, של אחריות משותפת, של אחדות לאומית.
אני פונה אליכם, חברי הכנסת, להתעלות היום, לשם שינוי, מעל החשבונות הפוליטיים. תסתכלו בעיניהם של החיילים, של חיילי המילואים, של הוריהם, של חבריהם, של בני משפחותיהם, של תלמידי התיכון, ואפילו של תינוקות של בית-רבן שהולכים היום, בראשית צעדיהם, לגן-הילדים או לבית-הספר. תחשבו עליהם לפני שאתם מקבלים היום את ההחלטה שלכם.
אני רוצה לחזור פה על הדברים שאמר פעם המשורר הלאומי שלנו, חיים נחמן ביאליק, בהקשר אחר טיפה – – –
רוני בר-און (קדימה):
עם ביאליק באמת תשכנע אותנו.
נחמן שי (קדימה):
אם נחמן בטח לא יוכל לשכנע אותם, אז חיים נחמן ביאליק יוכל לשכנע אותם, וכשדיברנו על צדק ועל צדק חברתי – אמר ביאליק: אם יש צדק, יופע מייד. וזה המקום, זה המקום שאני מצפה מכם, חברי הכנסת, לעשות צדק. תודה רבה.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מודה לך, אדוני. השר בגין, בבקשה. השר בגין משיב בשם שר הביטחון על הצעתם של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – חובת שירות אזרחי או
שירות לאומי למי שלא משרת שירות סדיר).
רוני בר-און (קדימה):
הוא משיב בשם שר הביטחון, או על דעת שר הביטחון?
היו"ר אופיר אקוניס:
אינני יודע. משיב בשם שר הביטחון. בבקשה, אדוני.
השר זאב בנימין בגין:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מאוד מודה לחבר הכנסת שי על הדברים היפים שהביא בפנינו, גם הפתיחתא, הציטוט המאוד-נאה מספרנו, אכן, זו הדרך המקובלת, וההימנעות ממנה דורשת הסבר מיוחד, והסדר מיוחד, אם היא באה בחשבון. אבל כידוע, הנושא הזה עומד היום במוקד של דיונים, שבהם נצטרך לחשוב, כולנו, על החלופות האפשריות לחוק טל, אחרי פסיקת בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, ברוב קולות. ברור לנו שנצטרך למצוא דרך אחרת כדי לטפל בסוגיית הפטורים משירות החובה לצה"ל.
אנחנו לא יכולים להתעלם ממציאות; אני כשלעצמי מפקפק, במידה מסוימת, חבר הכנסת שי, ביכולת אפילו לכפות שירות אזרחי, אבל גם הייתי אומר שאין הדבר נאה, בשלמות, כאשר נוצרת משוואה – לא ברצון רע שלך, חלילה, מחמת רצונך הטוב – נוצרת מבלי משים, אולי, משוואה בין השירות הצבאי לבין דרכים חלופיות בשירות אזרחי. יש ייחוד לשירות הצבאי, וצריך לשמור על הייחוד הזה, ואין לטשטש את החשיבות של השירות הצבאי גם אם איננו שירות של מתנדבים, גם אם הוא מוטל בכפייה על חלק מן החיילים המגויסים – ואינם מרצונם, אולי, מתגייסים. ולכן צריך גם כאן – אני מציע להיזהר מבחינת הענקת הערך הדומה, או אפילו שווה, בין שתי דרכי השירות האלה.
אומר גם לעניין השירות הצבאי – אני כמובן מבין את פסיקת בית-המשפט העליון, אבל גם אי-אפשר להתעלם מן המציאות; אני לא בטוח שיש היום מקום נרחב לקליטה בצבא-הגנה לישראל של עוד ועוד פלוגות של אנשים שעל-פי דרכם מכונים "חרדים". אני חושב שהשר מרגי התייחס לכך. הוא מכיר את הנושא לעומקו, השר מרגי מלווה את גדוד החרדים, על פלוגותיו, העושה עבודה מצוינת, אבל יש בתנאים שלנו כנראה גם מגבלות על עצם יכולת הקליטה, והרצון לקלוט, בהסדרים מיוחדים, חיילים נוספים שמקיימים מצוות מיוחדות, על-פי דרכם, והצבא כמובן מכבד את הדרך הזאת.
על כן, חבר הכנסת שי, אני חושב שצריך לראות את התמונה בכללותה, ולאור זאת לתת שהות נוספת למחשבה על החלופות. אני חושב שלעניין זה – לעניין זה, של השירות האזרחי, על-פי הצעתך, גם לא יהיה הבדל בין אזרחי ישראל כולם, בין יהודים ולא יהודים, וגם כאן אני חושב שאנחנו, אם אפשר, נלך בדרך – אם אפשר, כמובן – בדרך של עידוד השירות הזה, ויצירת מסגרות רבות ככל האפשר, כדי להביא לידי ביטוי רצון של ערבים, של יהודים, לשרת בשירות אזרחי. השר הרשקוביץ, מטעם הממשלה, מופקד על נושא השירות האזרחי, והוא מראה לנו מדי פעם מספרים גדלים והולכים של מתנדבים לשירות האזרחי.
על כן דרושה לנו מידה מסוימת של זהירות, ועל כן אני מציע, אדוני היושב-ראש, לבקש מחבר הכנסת שי ומן החברים, לעת הזאת – לעת הזאת – להסיר את הצעת החוק מסדר-היום, כדי ליתן לנו, לכולנו, שהות נוספת.
היו"ר אופיר אקוניס:
תודה.
שלמה מולה (קדימה):
כמה זמן?
השר זאב בנימין בגין:
אני חושב, אדוני היושב-ראש, שזה נכון שלעצם הדיון יש חשיבות, וגם ברכה – – –
אבל צריך להיזהר בביטויים שונים הנשמעים גם בימים אלה. צריך להתייחס בכבוד גם לאותם אנשים שבכנות חושבים שדרכם לא יכולה להיות דרך כזו או אחרת, בכפייה. לכן הרגישות הדרושה, הרגישות הדרושה איננה מאפשרת לנו, לדעתי, ברגע זה אכן ללכת בדרך של חקיקה שיש עמה אותה מידה של נוקשות שאיננה מאפשרת את הגמישות המתאימה לחיים המסובכים בארצנו. בכל זאת, יש כאן קבוצות שונות וקהילות שונות, כל אחת על-פי דרכה, כל אחת על-פי הרגליה. האם אכן כור היתוך לפנינו? לא בטוח. האם דרוש כור היתוך? האם כולם צריכים להיות חלק מאותה מאסה, ללא הבדל? אינני משוכנע בכך, אבל לפנינו עוד דרך ארוכה – יש לנו עוד חודשים אחדים עד מציאת פתרון הולם גם לגבי השירות הצבאי וגם לגבי החלופות כגון שירות אזרחי לסוגיו השונים.
על כן אני חוזר על הצעתי, חברי הכנסת, ואני מבקש להסיר את הצעת החוק מסדר-היום.
היו"ר אופיר אקוניס:
אני מאוד מודה לך, כבוד השר בגין. חבר הכנסת שי, האם תרצה להשיב או נעבור להצבעה?
ובכן, אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה, נא להצביע.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 23
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – חובת שירות אזרחי
או שירות לאומי למי שלא משרת שירות סדיר), התשע"ב–2011, נתקבלה.
היו"ר אופיר אקוניס:
ובכן, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – חובת שירות אזרחי או שירות לאומי למי שלא משרת שירות סדיר) – 23 בעד, 40 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לא עברה. אנחנו סיימנו את פרק החקיקה ליום זה.