קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק ליישום שינוי בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (דחיית תוספת לקצבאות ילדים), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/652).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יעקב אדרי:
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק ליישום שינוי בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (דחיית תוספת לקצבאות ילדים). אדוני המזכיר, מי מציג את הנושא? סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה יעלה ויבוא.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק ליישום שינוי סדרי העדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-הכלכלי (תיקוני חקיקה). בחוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009–2010 נעשה תיקון לחוק הביטוח הלאומי שבמסגרתו ניתנה תוספת לקצבאות הילדים בעלות של למעלה ממיליארד וחצי ש"ח. אני חוזר, ניתנה תוספת לקצבאות הילדים בלמעלה ממיליארד וחצי ש"ח. ולפי התיקון נקבע כי התוספת תינתן במספר פעימות, כך שבהבשלה מלאה תינתן תוספת של 100 ש"ח עבור קצבת הילדים לכל אחד מהילדים השני, השלישי והרביעי במניין ילדיו של ההורה. בנוסף, הוקפאה קצבת הילדים עבור הילדים האמורים עד לתאריך 31 בדצמבר 2012.
נכון להיום ניתנה מרבית התוספת, כמעט כל המיליארד וחצי ש"ח, כך שקצבת הילדים עבור כל אחד מהילדים השני, השלישי והרביעי הוגדלה בסכום של 93 ש"ח. ביום 1 באפריל 2012 אמורה להינתן התוספת האחרונה לקצבת הילדים בסכום של 7 שקלים עבור הילד השני, השלישי והרביעי.
לנוכח הצורך במימון תוספות התקציב הנובעות מיישום החלטת ממשלה מס' 4088 מ-8 בינואר 2012 בעניין שינוי סדרי העדיפות בתקציב המדינה לשנת 2012, שעיקרה חינוך חינם בגני-ילדים ציבוריים – זוהי מהפכה אמיתית, רבותי. זה חיסכון של אלפי שקלים בחודש לכל משפחה – חינוך חינם בגני-ילדים ציבוריים עבור ילדים גילאי שלוש וארבע. זו בשורה למשפחות עם ילדים בגני-ילדים שיקבלו סבסוד מלא, וסבסוד מסגרות לימודיות בשעות אחר-הצהריים עבור ילדים בגילים שלוש עד תשע.
מוצע לדחות בשנה את מתן התוספת לקצבת הילדים, מ-1 באפריל 2012 ל-1 באפריל 2013. כמו כן מוצע להאריך בשנה נוספת את הקפאת עדכון הקצבאות בעבור הילדים האמורים מ-1 בינואר 2013 עד 1 בינואר 2014. צפוי שהתיקון יביא לחיסכון שנתי של 200 מיליון.
אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לסגן השר חבר הכנסת יצחק כהן. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת מוחמד ברכה – לא נמצא. חבר הכנסת חנא סוייד – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לא? טוב. חבר הכנסת עפו אגבאריה – לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר משהו על סדרי עדיפויות מאוד מעניינים. אתם יודעים, חברי הכנסת, גברתי השרה, הימים ימים קרים, קרים מאוד וקפואים אפילו, הלילות מאוד קרים, ובתל-אביב, כפי שאנחנו יודעים, יש הרבה-הרבה אנשים שהבית שלהם נמצא אי-שם, רחוק, בלב אפריקה, וכשהם באו פה, לארץ, אין להם בית, והם ישנים ברחובות, ואז לבו החנון והרחום של ראש עיריית תל-אביב – שהוא איש חסד, רחמן בן רחמן, אחד מהאנשים שהחמלה יוצאת מלבו – החליט לעזור למסתננים הבלתי-חוקיים, אותם מסתננים שהפכו את חייהם של תושבי הדרום לגיהינום עלי אדמות – מעשי שוד, הטרדות מיניות, תקיפות מיניות, פריצות לבתים, קשישים וקשישות שמפחדים לצאת החוצה מהבית וללכת לשוק, חיים של אימה – אבל עכשיו אדון ראש העיר רוצה לעשות חסד ולהקים להם מרכז שבו הם יוכלו לישון, ולהגן עליהם מהקור.
אני בעד. יש מישהו נגד? אני בעד. אבל איפה הוא רוצה להקים את המרכז הזה, תנחש, חבר הכנסת מולה – בדרום תל-אביב.
זה כבר לא גזירת גורל. את האוהלים – אני שלחתי לו מכתב היום, לראש עיריית תל-אביב, בעניין של סדרי העדיפויות – יש שכונות מבוססות בצפון העיר. יש מרכז שנקרא מרכז שוסטר, שם האנשים גם יוכלו לא רק לארח אותם באוהל, אלא לארח אותם בבתים שלהם, לתת להם מפת לחמם, או מהבאגט שלהם, או אני לא יודע ממה. ויש לי פתרון יותר טוב: אוניברסיטת תל-אביב, ששם יש פקולטה לענייני הפליט – בלילה אין מי ששוכן שם, בתוך הבניינים. אני מציע שאת כל המסתננים הבלתי-חוקיים, שאתם קוראים להם פליטים, נשכן בקמפוס של אוניברסיטת תל-אביב. תאמינו לי, אחרי לילה אחד – לא אחרי שני לילות, גם בפקולטה לענייני הפליט בתל-אביב יבינו עם מי יש לנו עסק. יבינו עם מי יש לנו עסק.
לא מדובר בפליטים ולא מדובר ברחמים. מדובר באכזריות כלפי תושבי מדינת ישראל ובהפקרות של מדינת ישראל. יש כאן הפקרות. דרום תל-אביב הפכה להיות אפריקה. האלימות שמתפרצת עכשיו היא קצה הקרחון של מה שהולך להיות פה, ופה רדומים.
מאיר שטרית (קדימה):
יש חצי מיליון מרוקאים. זה אפריקה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ידידי היקר, המרוקאים הם אחים שלי.
מאיר שטרית (קדימה):
אני מאפריקה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתם צפונים. בדיוק, אני מדבר על הצפונים, שלא מוכנים – מוכנים לעשות חסד עם הסודנים, ואת הרחמנות שלהם בדרום תל-אביב. אז אני אומר לו: אדון חולדאי, אם אתה באמת רחמן, בוא נראה אותך לא מקים מאהל, מקים אוהל סיירים במרכז שוסטר. ישחטו אותך כל הסלבריטאים בתקשורת, החברים שלך, ישחטו אותך, בערוץ-2, בערוץ-10, יקרעו אותך. את החסד הם רוצים לעשות אצל המסכנים בדרום תל-אביב. אז אני אומר לכם: תפסיקו עם האפליות. אם מדברים על העדיפות – עדיפות על צפון תל-אביב שיארחו, מה שקראתי פעם: רמת-אביב תחילה. תודה רבה.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, רבותי השרים, חבר הכנסת בן-ארי, אני לא מבין. אפשר לחשוב שבבית הזה יש מחלוקת שיש בעיה של עובדים זרים במדינת ישראל, אבל באיזה שנאה אתה מדבר אל בני-אדם?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני מדבר באהבה לעם שלי.
שלמה מולה (קדימה):
איך אתה מדבר, באיזה שנאה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני לא מדבר בשנאה. אני מדבר באהבה לעם שלי.
שלמה מולה (קדימה):
האם עם ישראל – הוא צריך להשתמש במושגים כפי שאתה משתמש בהם?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אלה העובדות. אל תתעלם מהעובדות.
שלמה מולה (קדימה):
ואני אומר לך, השנאה שאתה זורע, השנאה שאתה זורע – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
נראה אותך גר שם יום אחד. יום אחד.
היו"ר יעקב אדרי:
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני, שמענו באשקלון – איזה לינץ' עשו שם לעיתונאים.
היו"ר יעקב אדרי:
אדוני, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני מרחם על העם שלי.
שלמה מולה (קדימה):
למה לך לזרוע שנאה? למה לך לזרוע שנאה? יש אנשים שהגיעו לכאן, וכולנו לא מסכימים. מדינת ישראל חטאה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הביתה. הביתה. יש להם בית.
היו"ר יעקב אדרי:
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, פעם אחרונה.
שלמה מולה (קדימה):
אבל השנאה שאתה זורע, בעצם, שאתה בא ואומר: יאללה, בוא נגרש אותם, לפגוע בזכויותיהם. אני חושב – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
שלח אותם הביתה. למה לגרש? הביתה. הביתה.
היו"ר יעקב אדרי:
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה, תמנע ממני.
שלמה מולה (קדימה):
אני חושב – ישראל צריכה להתגונן, היא צריכה לעשות כל מאמץ, מי שלא חוקי שלא ייכנס בה – ייכנס אל ארץ-ישראל, זה נכון, בדרכים לגיטימיות, בדרכים שהן מכבדות – גם את האנשים שבאו לכאן כאורחים. אברהם אבינו היה מכניס אורחים ידוע, מכובד ומוערך. ככה התחנכנו. אני חושב – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר יעקב אדרי:
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
שלמה מולה (קדימה):
– – שאין אחד שרוצה לתת מעמד כלשהו לאנשים כאן, שלא מגיע להם, ואפשר גם לבקש מהם ללכת למדינה שלישית. המערכות צריכות לטפל בזה כדי להעביר אותם למדינה שלישית, או להחזיר אותם לארצותיהם. אבל השנאה שלך, מה אתה רוצה שהאנשים האלה יעשו בתקופה הזאת, כשהם נמצאים בתקופת מעבר אצלנו – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
שלמה מולה (קדימה):
– – אתה רוצה לסגור אותם בגטאות? לכלוא אותם? מה זה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
באוניברסיטת תל-אביב יש קמפוס ענק. קמפוס ענק.
היו"ר יעקב אדרי:
חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה, אני לא יכול.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני, לעצם העניין, לעניין החוק עצמו, אדוני היושב-ראש – הממשלה הזאת, אחרי המחאה החברתית, כולנו קיווינו, כולנו פיללנו, כולנו חשבנו שהיא תעשה משהו עם המחאה החברתית הזאת. העיסוקים של העברת התקציבים מסעיף אחד לסעיף השני, ולכאן ולכאן, זה לא נותן בכלל מענה אמיתי לאותה מחאה חברתית שהיתה. היה צריך לקבוע סדר עדיפויות אחר, אדוני היושב-ראש. היה צריך להביא תקציב אחר לחלוטין, שהוא ממוקד.
עכשיו, בכלל, בשבוע האחרון, אנחנו נמצאים באיזה פסטיבל מאבקי כוחות בין משרד האוצר למשרד הביטחון. עם ישראל מבולבל, אני לא יודע מי צודק, שמעתי את ראש הממשלה אתמול בוועידת הנשיאים אומר: גם משרד הביטחון צודק, גם משרד האוצר צודק – אדוני ראש הממשלה, אתה לא באת להיות ראש הממשלה כדי להגיד ששני המשרדים צודקים. אתה צריך להכריע. אתם מייצרים לנו בלבול והפחדה. מה, ראש הממשלה הוא מהאו"ם? הוא לא יודע מי צודק, שר הביטחון או שר האוצר? ואז, בתווך, ראש הממשלה נהנה לו, כאילו הוא ראש ממשלה מהאו"ם, מאמריקה.
לכן, אני חושב, יש מהלכים שראש ממשלה צריך להוביל. אמיתי. לקבוע סדר עדיפויות נכון, ולא כאילו לקרוץ עין גם לשר הביטחון ולשר האוצר. לא יעזור לו. פשוט צריך לקבל החלטות.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני קורא פה בהסבר שהתוספת של 7 שקלים – 7 שקלים – לקצבאות הילדים בעד הילד השני, השלישי והרביעי – לדחות את התוספת הזאת בשנה. אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם.
הקצבאות האלה – הדחייה כאן, שמבקשים, של 7 שקלים, משקפת דבר הרבה יותר עמוק.
אדוני היושב-ראש, אני יודע שאתה ראש אגודת הידידות גרמניה–ישראל. אני בימים האחרונים הייתי בגרמניה בכנס גדול על יחסי גרמניה–ישראל, וככה ראיתי מקרוב את המצב הכלכלי-חברתי מבחינת ההוצאות בגרמניה, שהיא בכל זאת המדינה המובילה באירופה. בברלין שכר הדירה הממוצע הוא כחצי משכר הדירה בתל-אביב; כשאתה יוצא לערי השדה זה עוד הרבה פחות מזה. לעומת זאת, גם המוצרים שקונים במכולת – ואני נכנסתי לסופרמרקט והשוויתי כמה מוצרים, זה עכשיו פופולרי לעשות בארץ – נמוך בעשרות אחוזים מהמחיר בישראל. למשל דברי חלב, דברי בשר, ביצים – אני מדבר אתך על מוצרים בסיסיים.
מעל הכול, המשכורות הממוצעות הרבה יותר גבוהות. שאלתי, למשל שכר של גננת, שכר של סייעת, שכר של עובדת סוציאלית, שאנשים בארץ מרוויחים שכר ברמות נמוכות, שם השכר הוא יותר מפי-שניים מבישראל. זאת אומרת, כשאתה עומד בפני מצב שהדירות זולות, מוצרי המזון זולים והמשכורות גבוהות, רמת החיים גבוהה בהרבה.
עכשיו אתה יודע, אדוני, שיש תופעה, שישראלים עוברים לגור במקומות האלה, בין היתר בגלל רמת המחירים, שהיא שונה לחלוטין מרמת המחירים בישראל. כשעובדת סוציאלית, כשגננת, בברלין מרוויחה שכר של 13,000 שקל בחודש, כששכר הדירה הוא פחות משליש מהמשכורת שלה, נשארת לה הכנסה פנויה שהיא יכולה להוציא על הרווחה, על הילדים, על החינוך, על התרבות, על הפנאי, מה שאשה עובדת מקבילה לה בישראל רק יכולה לחלום – על תנאי חיים כאלה.
אני רוצה להגיד לך, אדוני, שזה מה שעומד פה ביסוד ההתנגדות שלנו לבקשה של הממשלה. כאן את השכבות הרחבות בארץ, שזה שכבות של אנשים שעובדים לפרנסתם, שוחקים את שכרם, שוחקים את רמת החיים שלהם, על זה היתה המחאה החברתית. וכשאתה רואה מה קורה במקומות אחרים, איך על אותה עבודה מרוויחים מצד אחד פי-שניים, ומוציאים פחות מחצי על שכר דירה, הוצאות אחרות, על חינוך, על רווחה, על קניות, על מזון, אתה מבין שאנחנו נמצאים כאן במצב קשה ביותר.
הממשלה לא רק שלא פותרת את העניין ולוקחת אותנו למצב יותר טוב, אלא גם מבקשת מאתנו, כמו כאן הערב, לדחות תוספות שהיו צריכות להשתלם לנו. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. הדובר הבא, חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצביע נגד הצעת החוק, אבל אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, להתייחס לנושא שמטריד אותי, ולא רק אותי, אלא רבים מבני העדה הדרוזית. חשוב לי שנמצא פה הרב גפני, וגם חבר הכנסת זאב, וגם חברי כנסת אחרים, במיוחד אני פונה לציבור הדתי.
לפני כשבוע באו לקבר נבי שועייב בקרני-חיטין תלמידי ישיבה לבקר בקבר. כמנהגנו, אנחנו, בני העדה הדרוזית, הקבר שלנו והמקומות הקדושים שלנו הם פתוחים. לצערי הרב, לאחר שבאו אותם תלמידי ישיבה – סגן שר האוצר, אני רוצה את הקשבתך גם, כיוון שאתה גם מחובשי הכיפות, ויש לך השפעה על אותם תלמידי ישיבה – הם נכנסו, אדוני היושב-ראש, לתוך הקבר בלי לכבד את ההנחיות שקיימות שם. לא חלצו את נעליהם, נכנסו בצורה – הייתי אומר – שמתאימה לא לאנשי דת אלא לאנשים – אנשים מופרעים. אני מדבר על תלמידי ישיבה חרדים, שנכנסו לקבר, ולא כיבדו את המקום, ופתחו בריקודים ובשירה, דבר שפוגע – – –
נסים זאב (ש"ס):
איפה – – –
מגלי והבה (קדימה):
בקרני-חיטין, נבי שועייב. אם אתה לא יודע איפה, אז אני אזכיר לך, חבר הכנסת נסים זאב, איפה המקום.
הם באו, ואני רוצה להגיד לחברי – גם חברי חברי הכנסת הדרוזים, גם הנהגת העדה, קיבלנו הרבה פניות לבוא חשבון עם אותם מנהיגים של אותם תלמידי ישיבה, הייתי אומר, שנכון שהם מופיעים בלבוש הדתי, אבל בהתנהלותם באותו מקום קדוש, בהתנהגותם באותו מקום, הוכיחו לכולם שכיבוד הדת בשיטה הזאת, או בצורה הזאת, ראוי לכל גינוי.
לכן, אדוני היושב-ראש, מעל במה זו אני מגנה את תלמידי הישיבה, אותם תלמידים חרדים, שאני ציפיתי מהם, או מצופה מהם, שהם יכבדו את העקרונות שהם גדלו עליהם, את תורת ישראל, ולא לפגוע בדתות אחרות ובסמלים של דתות אחרות, במיוחד כשהם באו בעקבות פרשת יתרו לבקר בקרני-חיטין.
האירוע הזה השאיר רושם רע מאוד על כל צעירי העדה הדרוזית, על כל הנהגתה, ומכאן אני פונה לאלה שיש להם הישיבות, לאלה שיש להם השפעה על אותן ישיבות, לפנות לרבים האחראים – אנחנו גם ננסח מכתב – אם רוצים לבוא לכבד את המקומות הקדושים, אנחנו נכבד אותם, אם רוצים להתנהג – ולא לכבד את המקומות הקדושים – אנחנו לא נרשה להם ואנחנו לא נכבד אותם.
לכן אני מצאתי לנכון לדבר על הנושא הזה, ואנחנו לא נעבור לסדר-היום, ולכן פניתי לאותם חברי כנסת שיש להם השפעה ויכולת במקומות שלהם, שיואילו בטובם ויעבירו את הבקשה הזאת, שיעבירו את הגינוי הזה, ושמקרים כאלה לא יישנו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה.
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מבקש להתייחס להצעת החוק שמוצעת בפנינו, שבעצם הממשלה דוחה את התוספת של 7 שקלים לקצבאות ילדים, שנאמר בדוח-טרכטנברג – אני אומר, גם את קצבת הרש לוקחים? אז מה המשמעות של דוח-טרכטנברג? מה המשמעות של המחאה החברתית?
הנה, חבר הכנסת גפני צוחק, כי אני בעצם דורש שיגדילו את קצבות הילדים, אם כבר המשפחות עם הרבה ילדים נמצאות בעוני, מתחת לקו העוני.
אני רוצה לשתף את הכנסת בכמה אינדיקטורים מאוד מעניינים בתחום הכלכלה של המדינה בעשור האחרון, בשנים האחרונות בכלל. במדינת ישראל, במצב הנוכחי, אם מסתכלים על הנתונים בעשור, אז רואים שבעשור האחרון התמ"ג שלנו צמח ב-36%. בשנת 2000, נגיד, אם הוא היה 100%, עכשיו הוא 136%. לעומת זאת, אם לוקחים את העשירון הממוצע, זאת אומרת העובד השכיר בעשירון הממוצע, השכר שלו עלה – בעשור – תשמעו טוב – ב-4% – מ-100% ל-104%. אתה שומע, חבר הכנסת גפני?
חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, יושב-ראש ועדת הכספים – חבר הכנסת מגלי – אני מדבר אליך, רציתי להבהיר שני דברים: התמ"ג שלנו עלה בעשור האחרון מ-100% – ב-36%, מ-2000 עד 2010. לעומת זאת, השכר של העשירון השישי, שזה העשירון הממוצע של העובד השכיר, עלה בעשור האחרון מ-100% ל-104%, זאת אומרת ב-4% בלבד. לעומת זאת, כאשר לוקחים את עשירון שכר המנהלים בכל החברות של המדד 25, תדריג 25, השכר שלהם עלה מ-100% ל-242%, זאת אומרת, עלה ב-150% נוספים, בהשוואה ל-4% של השכיר העובד הממוצע.
זה נותן לך תמונה על מה שקורה בחברה הישראלית, אף-על-פי שהיתה צמיחה במדינת ישראל בעשור האחרון; לא גדולה, אגב. הצמיחה הממוצעת בישראל בעשור האחרון, אדוני היושב-ראש, היתה 1.6% – בכל העשור, זאת אומרת, בכל שנה – עושים ממוצע – הצמיחה 1.6%, שהיא אומנם גדולה מבכמה ארצות עשירות אחרות, אבל קטנה לאין ערוך מאשר בסין, ביפן, במקומות אחרים.
אם הצמיחה היתה 1.6% במשק הישראלי, בממוצע – אנחנו רואים, אגב, שפירות הצמיחה לא הגיעו בכלל לעשירונים התחתונים. העשירון העליון מצבו השתפר מאוד וגדל מאוד, העניים נשארים עניים.
אתה יודע, חבר הכנסת נסים זאב, כשמדברים על עניים, יהודה הלוי כתב שיר, ואני אצטט אותו; הוא אומר: אבוא לבית השר – אומרים כבר שכב. לא. אבוא לבית השר – אומרים כבר רכב / אבוא לְעֵת עֶרֶב – אוֹמְרִים: כבר שכב / או יעלה מרכב, או יעלה משכב / אויה לאיש עני – נולד בלי כוכב. שיר מדהים של יהודה הלוי מלפני הרבה מאוד שנים. מה שאומר לך, שעניים תמיד נשארים למטה ואין להם דורש.
ואני לא מבין למה אתם, הקואליציה, תומכת בחוק הזה של דחיית קצבאות – העלאה ב-7 שקלים, כן, זה הרבה. 7 שקלים לילד, אתה יודע מה אפשר לעשות ב-7 שקלים? אפשר לקנות ארטיק, שני ארטיקים, אולי, ב-7 שקלים.
אריה ביבי (קדימה):
לא, ב"שטראוס" לא.
מאיר שטרית (קדימה):
מה?
אילן גילאון (מרצ):
ארטיק שוקולד.
מאיר שטרית (קדימה):
לא "מגנום", קרח, קרטיב.
אילן גילאון (מרצ):
"שוקובו".
קריאות:
– – –
מאיר שטרית (קדימה):
קרטיב אפשר לקנות ב-7 שקלים. למה אתם תומכים בחוק הזה? למה לדחות? אני לא מבין למה לדחות. יש כסף לכל הדברים האחרים, לזה אין? רק לקצבאות הילדים אין? ואתם מחזיקים את הקואליציה הזאת? חברים, אתם דופקים את האנשים שלכם.
ואתה זוכר, חבר הכנסת גפני, את הוויכוח שלנו על מחירי הבשר? פתאום, אה, גילו את האור עם טרכטנברג, גילו פתאום שעל הבשר הטרי שבא מחוץ-לארץ יש מס של 190%. שאלתי אז, אתה זוכר, כשדנו בכל השרצים למיניהם שפטורים ממס: איך יכול להיות שבשר בקר, המס עליו הוא 190%? עכשיו נזכרו, מורידים את זה רק ל-90%. אתה מבין? 90%. השרצים עדיין חינם יהיו. אין שם עליהם מס. הרי זה אבסורדום, זה אבסורד.
משה גפני (יהדות התורה):
לא ניתן לייבא שרצים.
מאיר שטרית (קדימה):
אני שואל אתכם, ואני אומר לכם, חברי הכנסת, בעיקר חברי הכנסת החרדים, שאתם הרי הנשוא, המוסר של החוק הזה, למה אתם צריכים את החוק הזה שבעצם דופק אתכם, בשביל מה? למרות שזה 7 שקלים, אבל המסר הוא מסר רע. מה, מדובר בילד שלישי, רביעי וחמישי, להעלות 7 שקלים, אז אחד שיש לו חמישה ילדים מקבל עוד 7 כפול 3, עוד 21 שקלים לחודש, זה ממש אסון כלכלי. אני צריך להראות לכם את הבזבוזים של הממשלה בתחומים כל כך רבים אחרים, לעומת התוספת של קצת, כמה שקלים לחודש לילד?
לכן, אדוני היושב-ראש, נראה לי שאת החוק הזה צריך לדחות.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. לא, זאב, יש עוד זמן. אתה לא עולה? אוקיי, אז דב חנין, בבקשה. כן.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – –
היו"ר יעקב אדרי:
הוספתי אותך.
נסים זאב (ש"ס):
– – אני פשוט נמצא פה בהצגה, אפילו בקולנוע אתם לא יכולים לראות סרט ומחזות כפי שאתם רואים פה בכנסת הזו. כולם מקוננים על ה-7 שקלים ואף אחד לא אומר בתמורה למה. אני שואל אותך, חבר הכנסת שטרית, מה יותר חשוב למשפחה, 700 שקלים או 7 שקלים?
מאיר שטרית (קדימה):
700 שקלים.
נסים זאב (ש"ס):
700 שקלים. אז אם נותנים חינוך חינם לגני-ילדים, שזה עלות של 700 שקלים, מול 7 שקלים, ומשפחה מקבלת – –
אילן גילאון (מרצ):
7 שקלים.
נסים זאב (ש"ס):
– – 7 שקלים.
אילן גילאון (מרצ):
707 שקלים.
נסים זאב (ש"ס):
שבעה דברים בגולם, שבעה שקלים. אז אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת שטרית, זכור לך שמי שקיצץ את קצבאות הילדים באמת – זה היה בזמן אריק שרון, אנחנו זוכרים את זה די טוב.
מאיר שטרית (קדימה):
בנימין נתניהו ואני.
נסים זאב (ש"ס):
לא משנה. חברו יחדיו. שם קיצצו באמת, ואני רוצה לומר לך, אלפי משפחות נזרקו מבתיהן – –
מאיר שטרית (קדימה):
זה היה הליכוד.
נסים זאב (ש"ס):
– – כי הם היו צריכים לשלם יש מאין, וכל החזרי הכספים ממשרד השיכון ולבנקים, זה היה דרך אותן קצבאות ילדים, שהיו נותנים חלק גדול, חלק הארי, החלק הנכבד – – –
מאיר שטרית (קדימה):
זה היה ליכוד.
נסים זאב (ש"ס):
– – – היה החזר. זה היה ליכוד. ובשביל זה קדימה פרשה, נכון?
היו"ר יעקב אדרי:
לא.
קריאות:
– – –
נסים זאב (ש"ס):
טוב שאתה זוכר. אז אם כן, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להיות כל כך ציני, לבוא ולבכות על 7 שקלים, כאשר בתמורה אנחנו יודעים שוועדת-טרכטנברג באה וקבעה שנותנים גני-ילדים חינם לגילאי שלוש-ארבע. ואני חושב שזה דבר חשוב שיש קונסנזוס בכנסת הזאת למהלך הזה.
עכשיו, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו צריכים להתרעם, זה על עצם הבג"ץ של ישראל ביתנו.
מאיר שטרית (קדימה):
נסים, בוא נבטל את כל קצבאות הילדים, ניתן את הכסף – – –
נסים זאב (ש"ס):
בוא אני אגיד לך איפה הבעיה שלנו. ישראל ביתנו לא יכולה לראות שיש 160,000 משפחות שהן לא משתכרות, מה לעשות? יש שם ערבים ויש גם קצת חרדים, אבל רובם חילונים, ואין מצב שיש בכלל עבודה לבני-הזוג, אין מצב כזה, מה לעשות? מעל 60,000 משפחות, יש מצב שרק אחד מבני-הזוג משתכר ועובד, ובן-הזוג השני לא משתכר ועובד, אז מה לעשות? אז בשביל זה צריך לתת לו עונש? בשביל זה צריך ללכת לבג"ץ כדי שאותן משפחות ברוכות ילדים לא יקבלו את הזכות שלהן? איפה עקרון השוויון? איפה זכויות האדם? מה, זה לא חל בכנסת ישראל?
ולכן, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו רוצים לתת מוסר, אני אומר לכל אחד ואחד שעולה על הדוכן, קודם כול טול קורה מבין עיניך.
היו"ר יעקב אדרי:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים, ואחריו ישיב לכולם שר האוצר. יסכם את הדיון שר האוצר.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה בעצם לא עוסק בכסף. החוק הזה בעצם עוסק בבושה, או יותר נכון באובדן הבושה. באה הממשלה ומציעה לנו הצעה מעשית ראשונה בעקבות המחאה החברתית, ואני הייתי מאוד סקרן לראות מהי ההצעה המעשית הראשונה שמגיעה להשלמה בכנסת על-ידי ממשלת נתניהו. וממשלת נתניהו לא מאכזבת.
הנה הצעה מעשית שיש לה משמעות כספית, עושים מעשה. והממשלה באה ואומרת לנו במלוא הרצינות: הנה, מצאנו את המקור התקציבי ליישום החלטת הממשלה וליישום דוח ועדת-טרכטנברג. דברי אלוהים חיים כמעט. ויש מקור תקציבי, עמיתי חברי הכנסת, ואת ועדת-טרכטנברג ניתן לממש אם רק ייקחו 7 שקלים מעדכון קצבאות הילדים בעד הילד השני, השלישי והרביעי.
באמת, אני לא מבין מה המסר פה. האם המסר נועד לצחוק על ועדת-טרכטנברג ולהגיד לוועדת-טרכטנברג שהיא לא ועדה רצינית, כי בעצם הנה זה מה שהעלויות שוועדת-טרכטנברג משיתה עלינו, או שאולי הבדיחה היא על חשבוננו, כי אני לא חושב שהבדיחה היא על חשבונם של הילדים, אני לא חושב שזה מצחיק אותם, ואני לא חושב שזה מצחיק את ההורים שלהם.
עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזו פשוט מייצרת מודל של חוסר רצינות, של זריית חול בעיני הציבור, של התחמקות מהדרישות החברתיות, של התחמקות מהדרישה לשינוי סדר העדיפויות. כי כן, את ההמלצות של ועדת-טרכטנברג ועדת-טרכטנברג הציעה לממן, אבל לא מהכספים של ילדים. הוועדה הציעה לממן אותם מקיצוץ בתקציב הביטחון, בהחלט. אבל קיצוץ בתקציב הביטחון מחייב מדיניות אחרת, מחייב סדר עדיפויות אחר, מחייב מהלכים אחרים לגמרי באזור, ולא הליכה למלחמה אזורית חדשה. ולכן, כאשר רוצים מלחמה אזורית חדשה, כאשר רוצים להמשיך ולהשקיע בהתנחלויות, כאשר רוצים לסתום כל אפיק של הידברות ושל שלום, הדרך היחידה לממן את ועדת-טרכטנברג, זה באמת לקחת מהילדים.
עמתי חברי הכנסת, אני מציע להתנגד להצעה הזאת, כמו לכל ההצעות ההזויות האחרות שמגיעות משולחנה של ממשלת נתניהו. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יסכם את הדיון שר האוצר, השר יובל שטייניץ.
שר האוצר יובל שטייניץ:
איפה זאב אלקין?
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני יתחיל ואחרי כן ראש הקואליציה ייכנס.
שר האוצר יובל שטייניץ:
כבוד ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, הצעת חוק ליישום שינויים בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת 2012 נועדה לדבר אחד – נועדה לאפשר לממשלה ולכנסת ליישם את המסקנות המרכזיות של ועדת-טרכטנברג, שעולות כסף ושוות זהב.
עכשיו, אני רוצה להגיד לכנסת הנכבדה – כשהממשלה באה ודואגת, בסכומים של מאות מיליוני ומיליארדי שקלים, למשפחות צעירות עם ילדים קטנים, מחילה סוף-סוף, אחרי עיכוב של יותר מ-20–25 שנה, חוק חינוך חינם מגיל שלוש, מהלך שמדינת ישראל מחכה לו 20–30 שנה אבל שום ממשלה – שום ראש ממשלה לא העז לעשות אותו, בגלל העלות הנכבדת, הנה, ממשלת ישראל מספטמבר הקרוב מחילה חינוך חינם מגיל שלוש. כשהממשלה מגדילה מאוד את הסבסוד של מעונות יום, את יום הלימודים הארוך, מעניקה למשפחות צעירות גם מס הכנסה שלילי – להורים לילדים קטנים, עובדים חלשים – גם נקודות זיכוי, גם לגבר וגם לאשה, כל זה יחד מצטבר לסכום שמגיע למאות וגם לאלפי שקלים למשפחה עם כמה ילדים צעירים.
כדי לממן את כל זה יש חבילה של מהלכים, שהם לא קלים, אבל הם נדרשים למען המטרה הנעלה, ולא ייתכן שהכנסת תברך על חינוך חינם מגיל שלוש ועל סבסוד מעונות יום ועל נקודות זיכוי להורים לילדים קטנים – לגבר, לאשה – ועל מס הכנסה שלילי, שמחזק את העובדים החלשים בישראל, ובאותו זמן, שהכנסת מברכת על הרפורמות החשובות האלה גם בחינוך, שעולות כסף – יושב כאן שר החינוך – גם בחינוך שעולות כסף, וגם בתמיכה במשפחות צעירות, הורים לילדים קטנים, היא לא תאשר את אותם צעדים שנדרשים כדי לאפשר את המהלך ההיסטורי הזה. אי-אפשר לתמוך במהלך בלי לתמוך במקורות שלו.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני השר, אתם לא מתביישים שזה מקור – – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
לא, לא מתביישים בכלל.
אילן גילאון (מרצ):
לא מתביישים בכלל?
שר האוצר יובל שטייניץ:
ואחד המקורות הוא דחייה של 7 שקלים בקצבת הילדים בערך שנה, לאחר שהממשלה כבר הוסיפה לקצבאות הילדים סכומים של עשרות ומאות שקלים למשפחה, אז בתוספת – היא לא מורידה – תוספת של 7 שקלים תידחה כאן בשנה.
חבר הכנסת גילאון, לא שאנחנו לא מתביישים, אנחנו גאים. מדוע? מדוע? אני אסביר לך מדוע.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
שר האוצר יובל שטייניץ:
כי הממשלה הזאת הוסיפה לקצבאות קשישים מאות שקלים ואלפי שקלים בשנה, והוסיפה לקצבאות ילדים, ומחזקת את העובדים החלשים במס הכנסה שלילי, ובהעלאת שכר המינימום, ובזכויות – לא רק בהעלאת שכר – בזכויות של פנסיה מהיום הראשון, וקרן השתלמות לעובדי שמירה וניקיון, וכאשר היא מעלה את קצבאות הילדים בצורה משמעותית, וגם את קצבאות הקשישים, והיא דוחה חלק קטן מההעלאה הזו בסך הכול בשנה, שנה וחצי, הממשלה יכולה להיות גאה – היא עושה את זה למען מטרה חשובה, של חינוך חינם מגיל שלוש, אז זה חלק ממערכת יותר רחבה של מקורות שנדרשים כדי ליישם את המהפך החברתי והחינוכי הזה, שמשמעותו גם חינוך מגיל שלוש, דהיינו שיפור מערכת החינוך בישראל.
אני חושב ששר החינוך גדעון סער הוא שר החינוך הראשון בתולדות המדינה שמשיק שלוש רפורמות – לא אחת; שלוש רפורמות ענקיות בתחום החינוך: גם רפורמה משמעותית בהשכלה הגבוהה, בעלות של מיליארדי שקלים, גם רפורמת "עוז לתמורה" בתיכונים, וגם, עכשיו, חינוך חינם מגיל שלוש; ונוסף על הערך החינוכי של המהלך הגדול הזה יש לו גם ערך של תמיכה במשפחות חלשות, שהחינוך יהיה חינם מגיל שלוש, ולכן לא יצטרכו לשלם על החזקת הילדים מגיל שלוש עד חמש.
אז כשמטפלים במהלכים כל כך חשובים, וכאשר הממשלה, ממשלת נתניהו, שוב מבצעת מהלכים חברתיים וחינוכיים חסרי תקדים בהיקפם ובמספרם – נכון, אז מאגמים מקורות ודוחים כמה מהלכים, או: חלקי-חלקים של מהלכים אחרים יידחו בשנה או בשנה וחצי. אני לא אומר בדרך כלל שהמטרה מקדשת את האמצעים, אבל במקרה הזה המטרה הרבה יותר גדולה, חשובה ומשמעותית מהאמצעים, ולכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, שטוב תעשה הכנסת אם היא תאשר, כי אי-אפשר לתמוך ביישום המלצות טרכטנברג מצד אחד, ואחר כך, מצד שני, להכשיל את המקורות שנועדו ליישום ההחלטות האלה.
לכן אין לי ספק שהכנסת תאשר את המהלך הזה, ואני משוכנע שאחר כך הוא יאושר בוועדת הכספים ויאושר בקריאה שנייה ושלישית.
הכנסת הזאת גם מכירה את עמדתי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני רכז הקואליציה, אתה יכול לגשת אלי רגע?
שר האוצר יובל שטייניץ:
הכנסת הזאת מכירה גם את עמדתי – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – – 7 שקלים – – – אתם לא עמותה.
שר האוצר יובל שטייניץ:
הכנסת הזאת גם מכירה את עמדתי, שתקציבים לחינוך, רווחה, פריפריה, פיתוח הפריפריה, אבל קודם כול החינוך – זה סדר העדיפויות הנכון. גם הביטחון חשוב, וגם הפיתוח חשוב, וגם התשתיות חשובות, אבל תקציבים לחינוך – במקרה הזה לחינוך מגיל שלוש – זה סדר עדיפויות נכון, שיקדם את הילדים, שיקדם את המשפחות הצעירות, יקדם את החינוך ויקדם את עתידה של מדינת ישראל.
לכן, אני קורא לכנסת לאמץ את זה, ואני חושב, ראש הממשלה נתניהו, שרי הממשלה, חברי הכנסת, שיש כאן עוד מהלך חשוב, שמאפשר תיקון חברתי וחינוכי גדול במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשר האוצר, השר יובל שטייניץ.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק ליישום שינוי בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (דחיית תוספות לקצבאות ילדים), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32
נגד – 15
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ליישום שינוי בסדרי עדיפויות בתקציב המדינה לשנת הכספים 2012 ולמימון השינוי החברתי-כלכלי (תיקוני חקיקה) (דחיית תוספות לקצבאות ילדים), התשע"ב–2012, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
32 בעד, 15 נגד. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כספים.
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, אני הולך לפי מה שכתוב פה.
קריאות:
– – –
קריאה:
כספים.
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, כספים?
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אם כן, רבותי – – –
דב חנין (חד"ש):
זכויות הילד.
היו"ר יצחק וקנין:
דב חנין – – –
דב חנין (חד"ש):
זכויות הילד.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת דב חנין, אמרת משהו? לא שמעתי.
דב חנין (חד"ש):
זכויות הילד.
היו"ר יצחק וקנין:
אם כן, רבותי, זה יעבור לוועדת הכנסת, שתחליט לאיזו ועדה הצעת החוק הזאת תועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.