קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק היום לציון המאבק בעוני, התשע"ב–2011 [הצעת חוק פ/3838/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק היום לציון המאבק בעוני, התשע"ב–2011, של חבר הכנסת דניאל בן-סימון. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר משה כחלון. השר כחלון נמצא? אני מבין שישיב במקומו השר עוזי לנדאו. חבר הכנסת דניאל בן-סימון. דניאל בן-סימון (העבודה): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. לרשותך עשר דקות בכל מקרה. דניאל בן-סימון (העבודה): בכל מקרה, אם נצטרך. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התכוונתי באמת, בצורה הכי הוגנת שאפשר, לנסות ולדרוש שיחד עם הימים המיוחדים שהכנסת מחוקקת, אנחנו גם נתמזג עם שאר העולם ונתחבר אליו בהזדהות שלנו עם השכבות החלשות ונחוקק יום מיוחד שבו הכנסת והממשלה ומוסדות ציבוריים יעסקו אך ורק בסוגיה הזאת. הכוונה שלי היתה לא רק ברמה הדיבורית, כמו שאנחנו עושים במליאה, אלא לנסות ולכפות על הממשלה תוכנית לאומית למאבק בעוני. כל מי שעיניו בראשו יודע שכשמדינת ישראל לוקחת משימה, בין אם ביטחונית, חינוכית, צבאית או כלשהי, היא מצליחה להתגבר עליה, ואפילו להצליח בה. חשבתי שאם היינו מחוקקים חוק כזה וכופים על הממשלה, אולי מתוך רצון, שהיא תפעל בכל המוסדות האלה, כדי שהחברה הישראלית תדע שבצורה שבה היא מתקיימת היום העתיד לא ורוד, במיוחד בגלל הפערים האיומים ובמיוחד בגלל נתונים שמתפרסמים מדי יום ביומו על מידת ההתעשרות בחברה הישראלית ובמקביל על מידת הירידה לעוני – שתי מגמות שהולכות זו לצד זו. בסך הכול, היום הזה נועד לתת את האפשרות להתמודד, להזדהות, ולו ליום אחד, עם אותם מאות אלפים שחיים מתחת לסף הבושה. לפי הנתונים שקיבלתי אתמול ממשרד העבודה והרווחה, 485,000 משפחות – 485,000 משפחות – מוגדרות כעניות. אדוני היושב-ראש, אתמול דובר הרבה על העוני, וכל אחד יודע את פרצופו של העוני, וכל אחד יודע כמה שזו מחלה קשה מאוד. וכמו שנאמר, במאה ה-20 נמצאו תרופות כמעט לכל המחלות, למעט המחלה הזאת, המחלה הכרונית הזאת, שלא רק עוברת בירושה, אלא לפעמים גם בתורשה. לפעמים היא נוטה להנציח את עצמה מדור לדור, מאבא לבן, מבן לנכד, וזה מעגל קסמים נוראי. בסך הכול ביקשתי, באמת בצניעות, שתהיה הזדהות עם האנשים האלה, עם האנשים שהגורל לא שפר עליהם, כי בניגוד למה שחושבים, העוני הוא לא כמו לזכות בפיס או להפסיד בפיס, זה משהו מעשה ידי אדם. מעשה ידי אדם. מדיניות הופכת אדם לעשיר, מדיניות הופכת אותו לעני. היו"ר יצחק וקנין: אתה יודע מה הפסוק שבא אחרי מה שאתה אומר, מעשה ידי אדם? "פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו, אזנים להם" – ברצינות. זה הפסוק שבא מייד אחרי כן. דניאל בן-סימון (העבודה): ולכן, כבוד שר התשתיות, כיוון שאתה מזדהה עם הבקשה הבסיסית שלי – ואני הופך את זה להצעה לסדר כדי לדון בה בוועדת העבודה והרווחה, כי אולי תהיה שם אוזן קשבת. באמת, לא רציתי לכפות יום מיוחד אלא ליצור איזשהו מוקד של דיון והזדהות עם אותם מאות אלפים שהם בעצם פרצופנו. ואתה יודע איפה הם גרים, אתה יודע איפה הם נמצאים, אתה יודע איך הם נראים, ואתה יודע באיזה בתי-ספר הם לומדים, ואתה יודע כמה מזון יש אצלם, ואתה לא יודע את חוסר הביטחון שהם מנחילים לילדים שלהם. ואתה רואה – שאלתי אתמול או שלשום קד"צים שעוזרים לתלמידים בקריית-מלאכי: איך אתם יודעים אם תלמיד קשה-יום, או קשה לו? אומרים לי: לפי המבט שלו; המבט שלו כבוי, כאילו אין לו חיים, כאילו שהברק הזה שניצת בעיניו איננו קיים יותר. ועל זה, אני רציתי בסך הכול לייחד, לכנסת הזאת, שעסוקה באמת במשימות גורליות. בסך הכול ביקשתי, כי היום העולם חוגג – מציין, לא חוגג, סליחה – מציין אחת לשנה את היום המיוחד הזה: הזדהות וניסיון להתמודד. כי כמו שרואים באירופה היום, מדינה יכולה להיות סופר עשירה, ברגע ששכבת הפירמידה מתחילה להתערער, גם השפיץ נופל; יש פה שפיץ ויש פה תחתית גדולה. ואם לא בונים את התשתיות כמו שצריך, השפיץ הזה סופו ליפול. לכן מה שביקשתי בסך הכול, שתהיה פה איזושהי הזדהות עם אותה תחתית שברוב השנים – ומכיוון ששר האוצר נכנס עכשיו, ושמעתי את נאומו ביום שני, נאום יוצא דופן בטיבו ובאיכותו ובגאווה שהוא נותן, הכלכלית, אמרתי שכנראה הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים. כל אחד, אורלי, פונה לאוכלוסייה שלו. הוא פונה לאלפיון העליון, זה עולמו – עולמו הרוחני, הנפשי, החברתי, האישי, הכול. אנחנו באים מעולם אחר. לכן אני אומר שבשביל אנשים כמוהו רציתי שיהיה יום כזה. מכיוון שהבנתי שזו משימה קשה, אני הופך את זה להצעה לסדר, כדי להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה, וידונו בזה, כדי שהממשלה תוכל להתעסק בסיפור הזה בצורה יותר רצינית מאשר עד היום. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דניאל בן-סימון. ישיב השר עוזי לנדאו, במקום שר הרווחה והשירותים החברתיים. שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת בן-סימון, הצעת החוק מבקשת לקבוע יום לציון המאבק בעוני. יום זה אמור להיות מדי שנה ב-17 באוקטובר. על-פי ההצעה, ביום זה תקיים הכנסת דיון מיוחד ומוסדות המדינה, לרבות צה"ל ובתי-הספר, יקיימו פעולות חינוכיות לקידום מטרות החוק. שר הרווחה יהיה ממונה על ביצוע החוק. מטרת החוק אומנם ראויה, אולם אינה מסוג ההחלטות שצריכות להיות מעוגנות בחקיקה ראשית. יתירה מכך, נושא העוני הוא רב-מערכתי וכולל את כל משרדי הממשלה, לא רק את תחום הרווחה, וממילא אף אחד מהגורמים המחויבים על-פי ההצעה לקיים פעילויות ביום זה אינו כפוף לשר הרווחה, האמון על ביצוע החוק, ושבשמו אני משיב ברגע זה. מנימוקים אלה החליטה ועדת השרים להתנגד להצעת החוק כפי שהיא, אבל אני בוודאי מקבל את ההצעה שלך להפוך את הנושא להצעה לסדר-היום ולהעביר אותה לוועדת העבודה והרווחה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר עוזי לנדאו, שהשיב במקום השר כחלון, השר לשירותים חברתיים. רבותי, אנחנו מצביעים על הצעה לסדר. המציע הפך את הצעת החוק להצעה לסדר, ואם היא תתקבל היא תועבר לוועדת העבודה והרווחה. מי בעד, רבותי, ההצעה לסדר? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 21 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק היום לציון המאבק בעוני, התשע"ב–2011, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 21 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, ההצעה לסדר-היום נתקבלה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון.