קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 23) (פינוי פסולת בניין), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/653).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מוחמד ברכה:
אנחנו חוזרים להצעת החוק הקודמת – הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 23) (פינוי פסולת בניין), התשע"ב–2012, קריאה ראשונה. השר להגנת הסביבה חבר הכנסת גלעד ארדן – בבקשה, אדוני.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אדוני היושב-ראש, תודה, אני מודה לך גם שאתה מאפשר לי להציג את הצעת החוק – אני מתנצל שאיחרתי – כי בכל זאת מדובר בהצעת חוק חשובה.
אדוני היושב-ראש, השלכת פסולת בניין ברשות הרבים היא בעיה רחבת היקף, ואם יורשה לי לומר, היא הפכה אפילו למכת מדינה. השלכת פסולת בניין ברשות הרבים הפכה להיות אחד המפגעים הבולטים ביותר שהציבור הרחב חשוף להם; ערוצי נחלים וצדי דרכים בכל רחבי הארץ מלאים בערימות של פסולת בניין שפונו שלא כחוק על-ידי קבלנים ומובילים שונים. אפשר לראות את זה, לדוגמה, מי שנוסע בכביש 6, ובעוד מקומות רבים נוספים.
מדי שנה נוצרים בישראל כ-7.5 מיליון טונות של פסולת בניין, לרבות עודפי עפר. עם זאת, לאתרי פסולת מוסדרים מגיעים כ-2.5 מיליון טונות בלבד בשנה, ושאר פסולת הבניין, חברי חברי הכנסת, 5 מיליון טונות פסולת בניין בשנה, מושלכת בשטחים פתוחים, בשדות ובצדי דרכים. יכול להיות שחלקה גם מועבר באופן בלתי חוקי ליהודה ושומרון, לשם השלכה, או הטמנה בלתי מוסדרת. כל הפעילות הזאת יוצרת מפגעים סביבתיים חמורים, לרבות זיהום מי תהום, הרס שטחים פתוחים, הרס שמורות טבע ופגיעה בערך הקרקע.
תהליך האיסוף והפינוי של פסולת הבניין והטיפול בה הוא תהליך מורכב, הכולל משתתפים רבים, בהם התושבים, קבלני בנייה וקבלני שיפוצים, משנעי פסולת בניין, בעלי מפעלי מיחזור או אתרי סילוק פסולת בניין, וכמובן הרשויות המקומיות. במצב הנוכחי, חלקים רבים ממערך זה אינם מוסדרים באופן מלא, והמעקב והבקרה על אופן הטיפול בפסולת הבניין לוקים בחסר. את התוצאה, כפי שאמרתי, אפשר לראות, לצערנו, ברחבי המדינה.
התיקון המוצע לחוק שמירת הניקיון, שאני מציג אותו בפניכם היום, נועד להתמודד עם כשלים אלה באמצעות הטלת חובה על הרשות המקומית לפנות את פסולת הבניין שנאצרה בכלי אצירה ייעודי בתחומה, בדומה לתהליך שמתבצע היום באיסוף ופינוי של הפסולת הביתית המעורבת, כמו שהרשות המקומית מפנה אותה מתחת לכל בניין, או ליד כל בית כשהפח מלא. הצעת החוק בעצם קובעת שתהיה חובה ברורה לקיים תהליך דומה גם לגבי פסולת הבניין שמצטברת בשטח הרשות המקומית. אבל לצד הטלת החובה על הרשות המקומית החוק בעצם גם מחייב את הרשות לגבות תשלום עבור שירותי פינוי הפסולת, כדי לאפשר לרשויות המקומיות לעמוד בעלויות הכרוכות בהסדרת נושא זה ולהבטיח את היתכנותו של המנגנון הכלכלי לפינוי הפסולת.
שיעור התשלום המדויק שהרשות המקומית גובה ייקבע בהתאם לתוצאות מכרז שהיא תערוך כל שלוש שנים לכל היותר, ולא יחרוג מטווח הסכומים הנקובים בתוספת השנייה לחוק, למעט אם שיעור התשלום נקבע בחוק עזר מטעמה. כלומר, הרשות המקומית יכולה גם, על-פי חוק עזר, לקבוע תעריף אחר מזה שיצא במכרז, אם יש שם איזשהן עלויות ייחודיות לפינוי הפסולת.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק המוצע הוא נדבך נוסף במהפכת הפסולת שהמשרד מוביל ומצטרף להסדרים קיימים ועתידיים בנושא, דוגמת חוק האריזות, הקובע אחריות מורחבת על יצרנים ויבואנים של מוצרים ארוזים, ותיקון מס' 9 לפקודת המכרות, אשר מטיל חובה על בעלי מחצבות למחזר שיעור מסוים מכמות חומרי החציבה המופקים במחצבה.
אני רוצה להזכיר שלאור הגידול הגבוה – שיעור הגידול הגבוה – באוכלוסייה במדינת ישראל יש כמובן גם צורך הרבה יותר גדול ממדינות אחרות בעולם, באופן יחסי, לבנות מבנים חדשים, בין אם אלה דירות או מבני עסקים, ולכן יש כאן גם יותר הצטברות של פסולת בניין, שאנחנו חייבים לוודא שהיא נאספת ומשונעת באופן מוסדר לאתרי פסולת מוסדרים ולא מושלכת ומזהמת את המדינה.
וצריך לזכור שכאשר מאפשרים את אותו תהליך של השלכה וזיהום, שוב, מי שנפגע ממנו בעיקר אלו השכבות החלשות, כי איפה משליכים את זה? לא משליכים את זה בתל-אביב, משליכים את זה בפריפריה, משליכים את זה באזורים אולי פחות מיושבים, ואז כמובן גם נוצרים מפגעי זיהום אוויר, כי אותן ערימות פסולת בניין גם מייצרות חלקיקים נשימתיים מזהמים, וגם עודף תחלואה מוגבר באותם אזורים.
ולכן חייבים בעצם סוף סוף להסדיר מנגנון מסודר שיוודא שהרשות המקומית גובה מהקבלן שבונה בשטחה את העלויות שהוא יוצר כדי לפנות את הפסולת שלו ולטפל בה באופן מוסדר, ולאחר מכן היא זו, בעצם, שגם בוחרת את קבלני השינוע, או מי יטפל בפסולת ויוביל אותה למקום מוסדר, בין אם להטמנה בין אם למיחזור.
לכן אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון. רשימת הדוברים סגורה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל, ואם הוא לא יהיה – לא לא, אני רשום, אני לא יכול לדבר מכאן ואני לא אדבר.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כשמדברים על 800 מיליון שקל, נדמה לי, שהממשלה החליטה להשקיע בים-המלח, וכשמדברים על קצירת המלח בים-המלח, שצריכה לעלות עוד מיליארד שקל על חשבון חברת "כימיקלים לישראל", אני שואל את עצמי, ריבונו של עולם, איפה אנחנו חיים? יש פה שתי מערכות – מדינה אחת שאין לה כסף לתת כמה מיליונים בודדים לילדים יתומים, ומדינה אחרת שיש לה להשקיע בתיירות ובים-המלח.
אם זה מביא תיירות – אני הייתי רוצה לדעת אם אדם פרטי, משקיע פרטי מארצות-הברית, שהיה משקיע מיליארד ו-800 מיליון שקל בים-המלח, מתי הוא מוציא את ההשקעה שלו חזרה, כמה שנים הוא צריך להשקיע, להרוויח, וכמה תיירים הוא צריך להביא, כדי להוציא את ההשקעה הזאת. זאת מדינה שיש לה כסף או מדינה שאין לה כסף?
אני יודע שיוון – אתמול היו הפגנות גדולות ביוון, כי יוון פשטה את הרגל. למה היא פשטה את הרגל? כי מצד אחד היא נכנסה לגוש היורו, מצד שני אנשים שם היו כנראה כולם עובדי השירות הציבורי, או משהו כזה, והיא פשטה את הרגל.
מדינת ישראל רק השבוע חתמה על הוצאה של עוד קרוב למיליארד שקל לעובדי קבלן – ומי כמונו בעד לעזור לעובדי הקבלן, כי אנחנו האנשים שאינם נמנים עם הוועדים החזקים ואלה שיש להם משרות לכל החיים בשירות הציבורי, אז ודאי שאנחנו רוצים את טובת עובדי הקבלן – השביתה עצמה עלתה מיליארד וחצי שקל, עוד מיליארד שקל לטובת עובדי קבלן, לפני כמה חודשים מיליארד שקל למען הרופאים, ועוד לפני כשנה כמה מיליארדים לעובדים סוציאליים, שאגב לא מקבלים משכורת גבוהה. אבל, בהוצאה הכוללת זה הוצאה גדולה של מיליארדים. אז פה שופכים מיליארדים, ובצד השני אין כסף לדברים הבסיסיים והפשוטים ביותר. איפה אנחנו חיים?
היו"ר מוחמד ברכה:
למה אתה מעמיד את זה מול זה? למה כסף לעובדים הסוציאליים,שבלאו הכי ההסכם אתם מחפיר פשוט – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני אומר, העובד הסוציאלי היחיד, באמת זה מחפיר והיו צריכים לעזור לו, אבל כאשר עובד סוציאלי היום אין לו שום תקציב לעזור לאנשים, וכל תקציבי הרווחה קוצצו בצורה מדהימה, ורוב תקציבי הרווחה זה למשכורת לעובדים סוציאליים, מה הועילו העובדים הסוציאליים בעבודתם? אני יודע שעובדים סוציאליים פונים עכשיו לעמותות חרדיות, רובם הגדול, אגב, שיתרמו לאנשים שהם צריכים לטפל בהם. חס וחלילה, אני בעד העובדים הסוציאליים.
היו"ר מוחמד ברכה:
לכן לא צריך לומר "שופכים מיליארדים", אלא צריך לגייס מיליארדים לדברים שאתה מבקש.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
העובדה היא שמדינת ישראל מוציאה כל שנה קרוב ל-400 מיליארד שקל, ולדברים החשובים והטובים ביותר אין. ים-המלח – ים-המלח רוצה לשתות מיליארדים, 800 מיליון שקל; זה מאוד חשוב, ואני לא באתי חס וחלילה לערער. אם היה לנו כסף לפתח את ים-המלח, או-הו, היום אנחנו יודעים שאנחנו במצב של – יוביל חמצו לים-המלח, כי אדם – אין להם מה לאכול, הוא הולך לפתח לי את ים-המלח.
יש עוד דבר לגבי איכות הסביבה, שאני לא טוען שאני מבין בזה, אבל שמעתי שהחשמל עולה יותר כי אנשי איכות הסביבה רוצים שישתמשו בדלק יותר מזוקק, ולא במזוט ודברים כאלה. אני בעד שחס וחלילה לא ניחנק פה מ –, אבל אם האזרח צריך לשלם 7 שקלים לדלק, היה אפשר לעשות בחומרים יותר זולים, ואני לא יכול להרשות לעצמי לוקסוס של לנסוע בבנזין יותר מזוקק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה, אדוני. חבר הכנסת אריאל – לא כאן. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יעקב כץ, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. ואחרון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר להגנת הסביבה, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את השר להגנת הסביבה ואת משרדו על הצעת החוק הזאת. החוק שעוסק בפינוי פסולת בניין הוא חוק חשוב, עוסק בבעיה סביבתית מטרידה, מזיקה, בעייתית, עם השלכות מרחיקות לכת. ההשלכות הן לא רק השלכות ישירות ונופיות, ההשלכות הן גם השלכות על בריאות, על מי תהום, על הסביבה שלנו במובנים העמוקים והמשמעותיים ביותר.
הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק נכונה. הרעיון הבסיסי הוא רעיון של טיפול במקור, הפעלת הרשויות המקומיות לצורך הטיפול הזה וגם מימון הטיפול של הרשויות המקומיות באמצעות מנגנונים של המזהם משלם. מי שצריך לשאת בעלויות של פסולת הבניין זה אלה שמייצרים את פסולת הבניין הזו. זה עקרון המזהם משלם, וזה עיקרון שאנחנו אימצנו בכנסת בחוק המזהם משלם המפורסם, שאימצנו אותו עוד בקדנציה הקודמת.
אני מברך על החלת העיקרון הזה, ואני מברך גם על סעיף 9 לחוק שמוסיף את פרק ז'1 לחוק העיקרי, והוא פרק העיצומים הכספיים. עיצומים כספיים, עמיתי חברי הכנסת, או עיצומים מינהליים, זה אחד החידושים המרכזיים של חוק המזהם משלם – מנגנון אכיפה מהיר ויעיל שלעתים יכול לחסוך הליכים משפטיים. הוא לא בא במקום ההליך הפלילי, אבל הוא מייצר מנגנון כלכלי אפקטיבי, מהיר ורב-עוצמה.
עיצומים כספיים על הפרות של חוק שמירת הניקיון (פינוי פסולת בניין) יכולים להגיע לסכומים גבוהים במיוחד שבין 50,000 ל-100,000 שקלים. וסכומים כאלה, כאשר הם מוטלים לא כקנס אלא כעיצום מינהלי, יש בהם הרתעה מאוד חזקה ומאוד אפקטיבית כלפי עבריינים. אני מברך על כך. אני חושב שמנגנון העיצומים המינהליים הוא דרך מרכזית שצריך לפתח אותה ולקדם אותה בחקיקה הסביבתית, גם בתחומים שבהם היא עדיין חסרה.
ונקודה שבה הייתי, עמיתי חברי הכנסת, מציע לתקן את החוק – ואני כמובן אנסה לעשות את זה במסגרת הדיונים לקראת הקריאה השנייה והשלישית – זה הסייג שנמצא כרגע בחוק בנוגע לתחולת החוק על מערכת הביטחון. אדוני היושב-ראש, אין שום סיבה שאחרי כל כך הרבה שנים מערכת הביטחון תמשיך ותתנהל כמדינה בתוך מדינה. גם במערכת הביטחון צריכים להיות כפופים לחוקים הסביבתיים הכלליים של מדינת ישראל. גם מערכת הביטחון לא יכולה לייצר ולזרוק פסולת בניין באופן שמזיק לסביבה ולבריאות של כולנו. אני מניח שהסייג הזה לגבי מערכת הביטחון איננו יוזמה של המשרד להגנת הסביבה. אני מניח שזה אילוץ או דרישה של מערכות הביטחון כדי שהחוק יוגש כהצעה ממשלתית. אני מקווה שבמהלך הדיון בוועדה אנחנו נוכל לשכנע שהאופן שבו הסייג הזה מנוסח כרגע הוא רחב מדי, גורף מדי, לא נכון, מוטעה. אין שום סיבה להחריג את מערכת הביטחון בצורה כל כך רחבה מחובות הסביבה, הבריאות והחיים של כולנו. בסופו של דבר ישראל חייבת להיות מדינה שיש לה צבא ולא צבא שיש לו מדינה. תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה, חבר הכנסת חנין. רשות הדיבור לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, ישבתי היום בוועדה המיוחדת שהתכנסה בעניין של הפשיעה במגזר הערבי, זעקה מאוד-מאוד גדולה שאנחנו שמענו את הנתונים שלה כאן לפני שבועות אחדים, וכולנו הזדעזענו מהאחוזים הגבוהים בתחומי פשיעה שונים, הן בהחזקת כלי ירי, הן במעשי רצח, הן במעשי שוד, והזעקה הזאת היום הגיעה מתוך המגזר עצמו. ואני רוצה, ברשותכם, להתייחס אל הדברים.
ישב שם בראש הישיבה חבר כנסת שלפני כמה שבועות עמד על איזו במה – אני לא יודע איפה, אבל רואים את זה בסרטון שכולנו יכולנו לראות – והילל ושיבח את המקריבים הגדולים, את השוהדא, את הרוצחים הגדולים של היהודים, נתן להם את מעלת ההקרבה הגדולה ביותר. כשאתה הולך ומשבח מעשי רצח, או כמו שאמר לי שוטר יום אחד בנחל עירון, הוא אומר לי: כל כתיבת דוח תנועה פה בכביש, לא בתוך אום-אל-פחם, לא בתוך מושרייפה, לא בתוך הכפרים מסביב, בכביש – זה אירוע ביטחוני. אז אנחנו מבינים לאן הדברים מגיעים.
האם ישנה אכיפה בתחום המס? מס ערך מוסף? בתחום ההוצאה לפועל? איך הגענו עד הלום? ועל זה משום מה לצערי לא דיברו. דיברו על דברים חמורים אחרים – שאין פענוחים של מעשי רצח, שאין מיגור של העבריינות. אבל מאיפה כל זה מתחיל? זה מתחיל מאמירות שנאמרו על-ידי הח"כים שהיו שם במקום. אמרו להם: שירות אזרחי, אמרו: לא, מה פתאום? אנחנו נעשה את השירות האזרחי איך שאנחנו רוצים. שאלתי שם: מה זה פה, מדינה בתוך מדינה?
אם אנחנו מדברים על אכיפת חוק, מדברים על אכיפת חוק על הכול. מדברים שמנהיגי המגזר בעצמם אומרים: זה תשלומי ארנונה, זה תשלום מס כחוק, זה רשיונות בנייה ורשיונות אחרים, זה גם בדברים האחרים, אבל מישהו פה רוצה את הדברים באופן חלקי. אין אכיפת חוק באופן חלקי, או שיש חוק או שאין חוק, וצריך להבין שבחברה אי-אפשר רק לקבל, צריך גם לתת.
לא צריך רק לטעון: אנחנו כך וכך אחוזים משוק העבודה. צריכים לקבל בשוק העבודה, אבל גם צריכים לתת, ואת זה לצערי הרב לא שמעתי לא מראש הממשלה שיושב ליד אותו אחד מעודד רוצחים ולא משר האוצר. אנחנו צריכים לדעת שבחברה יש לתת ויש לקבל, מי שנותן מקבל, מי שלא מקבל – איך ייתנו לו? תודה רבה.
היו"ר מוחמד ברכה:
חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. אחרון הדוברים. השר ארדן, אתה תרצה להשיב?
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
חוץ מדב חנין – עוד לא היו פה איזה טענות ענייניות.
היו"ר מוחמד ברכה:
לא, אני שואל.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
בינתיים לא.
היו"ר מוחמד ברכה:
אוקיי.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אני רוצה להזכיר לך שחבר הכנסת אחמד טיבי אמר שהוא מוסיף כבוד גדול לכנסת ישראל. והוא הוכיח את זה. תסתכל, האם היה דיון, האם זכור לך בדיון שראש הממשלה, כל כך הרבה שרים, כל כך הרבה נכבדים, כל כך הרבה המונים, באים לכבודו של אחמד טיבי? אני לא בטוח אם מוחמד ברכה, חבר הכנסת, ידידנו, היה עושה את אותה ישיבה, היו באים כל כך הרבה נכבדים.
שלמה מולה (קדימה):
מאיפה לך?
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר לך שלא. מבטיח לך.
היו"ר מוחמד ברכה:
מה קרה? למה?
שלמה מולה (קדימה):
אתה טועה.
היו"ר מוחמד ברכה:
אחמד טיבי חבר שלי, מה קרה?
נסים זאב (ש"ס):
בסדר.
היו"ר מוחמד ברכה:
אז למה – – –
נסים זאב (ש"ס):
אבל אחמד טיבי – –
היו"ר מוחמד ברכה:
נו – – –
נסים זאב (ש"ס):
– – הוא ממש מיוחד, מעל כולם. תראה, כשהוא עושה ישיבה, ראש הממשלה בא לכבודו, כולם באים לכבודו.
דני דנון (הליכוד):
כשהוא לא מדבר על השהידים, כשהוא לא מדבר על הרוצחים, מדבר דברים ענייניים, אז ראש הממשלה מגיע. כשהוא מדבר על השהידים הרוצחים, אז יכולים להוציא אותו מפה.
נסים זאב (ש"ס):
אני – – –
היו"ר מוחמד ברכה:
על מי אתה מגן עכשיו? על אחמד טיבי או על ראש הממשלה?
דני דנון (הליכוד):
על ראש הממשלה.
היו"ר מוחמד ברכה:
אה, טוב, אז בסדר, אני – – –
דני דנון (הליכוד):
– – – היו – – –
היו"ר מוחמד ברכה:
טוב, רבותי, הפרק הזה הסתיים. תמשיך, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אני אגיד לך שבלעם כתוב עליו: ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה. הוא שלח כמה שיותר כדי לשכנע את בלעם – כמה שהוא מצדיק את הבקשה שלו, וזה מה שקורה בכנסת שלנו. כשאחמד טיבי בא ואומר: אני מכבד, הוא מוכיח את זה בעליל – הנה, אני מכובד, כולם באים אלי – כולם מצדיעים לך, אחמד טיבי, אתה אחלה, מַא פִיה מִתְלַכּ. עכשיו אני רוצה לומר לך משהו – – –
שלמה מולה (קדימה):
כדאי לעזור לו בנושאים שהוא מעלה, ולא – – –
נסים זאב (ש"ס):
בסדר, אנחנו לא מזלזלים בנושאים. אנחנו מכבדים אותו – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
– – תראה, מגיע לו גם כבוד אישי, מה אני אגיד לך. מגיע לו.
היו"ר מוחמד ברכה:
למה אתה מקלקל? יש פה הופעה מסוימת, הוא צריך לסיים אותה. למה אתה רוצה שהוא יהיה ענייני וכו'? בבקשה, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, לגבי הנושא, ה-garbage שיש במדינת ישראל, הזבל והפסולת – אדוני השר, אני רוצה לומר משהו בעניין הזה. בכל רשות מקומית היו מייעדים איזשהו שטח, והקבלן לוקח, עם המשאיות שלו. אם הוא נתפס כשהוא זורק את הפסולת במקום כזה או אחר, יש עליו קנס גבוה, וחל עליו ממש – אני יודע, הקנסות הגיעו לאלפי שקלים, והקנס הזה, אני חושב, רק לאחרונה שילשו אותו אפילו. מה שקורה בעצם, אתה בא ואומר שהרשות המקומית, היא תפנה את הפסולת, היא תעשה את העבודה, ואז הנטל, על מי יחול? על כלל הציבור. ואני אומר שזה לא נכון, הרי אתה מדבר – קבלנים שבונים, הם צריכים לפנות, כי הרווח של הקבלן צריך לחול – חלק מההוצאות שלו זה הפינוי של הפסולת. אם הרשות המקומית מפנה, אז הוא נהנה מכך, כי הוא חוסך, ואז כל החלוקה של פינוי הפסולת, זה חל על אחרים גם כן.
אני מבין, כשאתה מדבר על שני-השלישים – אני מבין את זה – על שני-השלישים, שבעצם נמצאים בצדי הדרכים ובנחלים, ורק שליש – שזה 2.5 מיליון טון – נמצא בעצם בתוך המסגרות, הרשויות המקומיות מקצות את אותם שטחים לפינוי הפסולת – –
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה רבה.
נסים זאב (ש"ס):
– – אבל בתוצאה, בשורה התחתונה, אתה מטיל על האזרח – כי זה על הכלל – שכולם יהיו שותפים לפינוי הפסולת, ואני לא חושב שזה נכון. אני חושב שצריכים להטיל את זה על אותם קבלנים, על אותם אנשים – – –
היו"ר מוחמד ברכה:
חבר הכנסת, לא קראת את הצעת החוק. יש מנגנון של גביית תשלום תמורת הפינוי.
נסים זאב (ש"ס):
נכון.
היו"ר מוחמד ברכה:
טוב. תודה, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אני רוצה תשובה לעניין הזה.
היו"ר מוחמד ברכה:
אתה רוצה להשיב? בבקשה, השר להגנת הסביבה.
קריאות:
– – –
נסים זאב (ש"ס):
אם הוא רוצה. הוא יכול לא להגיב.
היו"ר מוחמד ברכה:
השר רוצה להגיב.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
חבר הכנסת זאב, כנראה לא הסברתי כהלכה; הצעת החוק לא נועדה לקבוע שום עלות תוספתית על הרשויות המקומיות, אלא מה שקורה היום – יש איזשהו הסדר, שהוא לא מעוגן בחקיקה ראשית, שאומר שהרשות המקומית לא תיתן טופס 4, כלומר היא לא תאפשר לאכלס את הדירה לפני שהיא תוודא שמי שבנה בית, או קבלן שבנה בניין, הסדיר את כל הטיפול בפסולת והעביר אותה לאתר הטמנה מוסדר, או למיחזור, או לכל מקום, רק שהיא לא נותרה בשטח או הושלכה.
מה שקורה, כיוון שזה לא מעוגן בחקיקה, ברשויות המקומיות אין אחידות; זה תלוי – רשות מקומית ש – לדוגמה – יש לה עובד וחצי, וזה קורה הרבה פעמים ברשויות של מיעוטים, אין לה באמת אגף רישוי מוסדר שיכול לוודא שהתהליך הזה קורה.
בעצם, כדי לוודא שזה יקרה – וכפי שאמר חבר הכנסת חנין, הציבור כולו לא צריך לשאת בעלויות הבנייה ופינוי הפסולת של קבלן שבנה כדי להרוויח, אז אנחנו אומרים, יש פה תהליך דו-שלבי. כיוון שהרשות, יש לה חובה לפנות, היא עכשיו חייבת, בחוק, לגבות מכל קבלן שבונה – כמה שעולה לה הפינוי של הפסולת; שזה ייגמר ביניהם, ולא שעכשיו יהיו לי בשנה 5 מיליון טונות פסולת בניין, להתחיל לריב עם המינהל או עם האוצר מאיפה לממן – או שזה נשאר בשטח ומייצר מפגעים, או שמוצאים תקציב, שזה על חשבון כלל הציבור, שלא בהכרח קנה דירה מאותו קבלן, אבל הציבור משתתף בפינוי של הפסולת של אותו קבלן ספציפי.
אנחנו אומרים, אתה בונה כקבלן להרוויח כסף – תפאדל, תרוויח, אבל תתמחר גם את העלות של הטיפול בפסולת שלך, ולא שהיא תמצא את דרכה אחרי זה להיות מושלכת ברשות הרבים. זה הרעיון.
היו"ר מוחמד ברכה:
תודה.
רבותי, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה ראשונה – הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 23) (פינוי פסולת בניין), התשע"ב–2012. נא להצביע על הצעת החוק בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 23) (פינוי פסולת בניין), התשע"ב–2012, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר מוחמד ברכה:
ברוב של 19 חברי כנסת, ללא מתנגדים וללא נמנעים, אושרה הצעת החוק בקריאה ראשונה. החוק שהצבענו עליו עובר לוועדת הפנים והגנת הסביבה.