קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011
[מס' מ/626; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 הוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2012. יציג את החוק מוץ מטלון, בשם ועדת החוץ והביטחון. בבקשה.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כן, כן.
יצחק הרצוג (העבודה):
אולי אדוני יגיד מלה על – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אומר אותה אחרי שהוא יגמור.
משה מטלון (בשם ועדת החוץ והביטחון):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רבותי השרים, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2012, שיזמה הממשלה.
סעיף 24א לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, מאפשר את הצבתם של חיילי חובה לשירות סדיר ביחידות של משטרת ישראל שעיקר תפקידן הוא ביטחון המדינה ותושביה. העיקרון העומד מאחורי הסדר זה הוא שבמשך השנים הוטלו על משטרת ישראל משימות ביטחוניות שדרשו מהמשטרה מאמצים מיוחדים – לשם שמירה על ביטחון הפנים של המדינה, לסיכול פיגועים – וזאת בלי שהוקצה לה כוח-האדם הדרוש לביצוע משימות אלה.
הסעיף נקבע כהוראת שעה בשנת 1995, ומאז הוארכה הוראת השעה כמה וכמה פעמים. בין היתר נקבע בה גם כי הצבת יוצא צבא במשטרת ישראל טעונה הסכמתו. כמו כן, ליוצאי צבא המשרתים במסגרת זו יש מעמד זהה לחיילי צה"ל בכל עניין, לרבות בכל הקשור לחוקים הנוגעים לחיילים משוחררים ולחוקי השיקום.
בשנת 2010 בחנה ועדה בין-משרדית שהקים שר הביטחון את נושא הצבת חיילים מחוץ לצה"ל. המלצת הוועדה לגבי הצבת יוצאי צבא במשטרת ישראל היתה כי אין מקום להמשך הצבתם של חיילי חובה במשטרת ישראל, מכיוון שהחיילים המוצבים במשטרה אינם באים לידי מיצוי בתפקידיהם, ועיקר תרומתם הוא מילוי שורות עקב מחסור בכוח-אדם מקצועי במשטרה. מעבר לזאת, הוועדה סברה כי לא נכון שחיילים ישרתו במשימות שיטור ואכיפת חוק מול אזרחים כפי שמבוצע היום. המלצה זו היתה היחידה בהמלצות הוועדה שלא אושרה בממשלה.
בהחלטת הממשלה מיום 26 ביוני 2011 הוחלט להציע כי הוראת השעה תוארך בארבע שנים וחצי, עד סוף 2015. כחלק מהחלטת הממשלה הזאת אף נקבע כי יוקם צוות בראשות הממונה על התקציבים במשרד האוצר, מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים ונציג משרד ראש הממשלה, לגבש את מסקנותיו. הצוות אמור לגבש דרכים למתן מענה חלופי לצורכי המשטרה, בדגש על שימוש במשרתים שירות לאומי ואזרחי, סטודנטים, ומיקור חוץ בעת הצורך.
בהתאם לכך, ובהמשך לצורך להמתין למסקנות הצוות הבין-משרדי, הביעו יושב-ראש הוועדה ורוב חבריה את אי-שביעות רצונם מההסדר ומהימשכות הוראת השעה. אי-לכך האריכה הכנסת את הוראת השעה בפעם האחרונה בארבעה חודשים בלבד, עד 15 בנובמבר 2011, כדי להמשיך לעקוב אחר החלופות למציאת כוח-אדם בעבור משטרת ישראל.
במסגרת המעקב אחר הנושא זימן יושב-ראש הוועדה את המפכ"ל, רב-ניצב יוחנן דנינו, אשר הצביע על הצורך בהמשך הצבתם של חיילים במשטרת ישראל. כמו כן, בדיון נוסף שהתקיים בוועדה הוצגה פנייתו של שר האוצר, מר יובל שטייניץ, אשר הבהיר כי בכוונת המשרד לאשר בשנים הקרובות תוספת של מאות תקנים למשטרת ישראל. כן אישרה הוועדה מתווה הדרגתי לצמצום מספר החיילים שיוצבו במשטרה מ-1,850 ל-1,600 במהלך השנים הקרובות.
מכל האמור סברו רוב חברי ועדת החוץ והביטחון כי יש להמשיך בהסדר זה תוך המשך בחינת החלופות עד יום י"ט בטבת התשע"ב, 31 בדצמבר 2015.
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי חברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת מוץ מטלון. אתה יכול לרדת, אלא אם כן תרצה לחזור להשיב על ההסתייגויות. זה יהיה בעוד 40 דקות. תודה רבה.
רבותי חברי הכנסת, יש לנו כאן ארבעה מסתייגים. אחד מהם נמצא באולם, שלושת האחרים עתידים אולי – לא, שניים נמצאים באולם. לרשותכם – כל אחד שתי הסתייגויות. אתם יכולים לעשות זאת בדירוג, או כל אחד ישתמש בעשר הדקות באופן רצוף. אחר כך תהיה לנו בעיה עם ההצבעות, גם בכך נטפל. בשלב ראשון אנחנו מטפלים בנושא ההסתייגויות. חבר הכנסת אלדד, האם אתה רוצה את כל עשר הדקות להסתייג יחד? אין לנו בעיה, אתם מסכימים. זאת אומרת, לכל אחד יש שתי הסתייגויות. כל אחד מהמסתייגים יכול עשר דקות. האם חבר הכנסת אריאל – תעזרו לי רק כדי לומר לחברים מתי הם צריכים לחזור. האם חבר הכנסת אריאל וחבר הכנסת בן-ארי נמצאים?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אה, זאת אומרת, כולם יסתייגו. עשר דקות לרשותך, חבר הכנסת אלדד, ואחריו ליעקב כץ – עשר דקות, ולאחר מכן, אם יהיו פה אורי אריאל ומיכאל בן-ארי, כל אחד יהיו לו עשר דקות. לכן, זמן משוער לתחילת ההצבעות הוא עוד 40 דקות, 45 דקות לערך.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו נצלצל חמש דקות לפני ההצבעות.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אם הם יבואו. אם הם לא יבואו אנחנו נצלצל – נאפשר חמש דקות לכולם להגיע. לא נצביע עד אשר יתחיל הצלצול. חבר הכנסת – – –
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אין לנו שום בעיה. הזמן עומד לרשותנו. עד ט"ו בשבט בשעה 15:00 אנחנו ערוכים ומוכנים לשבת פה כל הלילות. אין לנו שום בעיה עם העניין הזה. בבקשה, חבר הכנסת – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
זה בסדר, זה אני – שעונים. כן.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
זה בסדר, נצביע.
היו"ר ראובן ריבלין:
עשר דקות.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, החוק המובא בפנינו לקריאה שנייה ושלישית איננו חוק טוב. הוא חוק שעיקר מטרתו לקחת חיילים שמדינת ישראל מגייסת בתוקף חוק שירות חובה ולהציב אותם מחוץ לצה"ל – בחוק שאנחנו עוסקים בו עכשיו במסגרת משטרת ישראל, ובחוק הבא שנעסוק בו בשירות בתי-הסוהר. מדובר באלפי חיילים. מדובר על-פי בקשת המשטרה ב-1,850 חיילים לחצי השנה הקרובה, ולאחר מכן ב-1,750 חיילים.
לפני 35 שנה, כשהחלו פיגועים במקומות ציבוריים – נדמה לי שאני זוכר פיגועים בבתי-קולנוע בירושלים ובמקומות אחרים – הבינו שמשטרת ישראל, האמורה לעסוק בביטחון הפנים, במדינה קצרה בכוח-אדם. ולפיכך הציעו שיהיו חיילות שיוצבו לשירות משטרת ישראל. קראו להן חיילות חיב"ה. עיקר תפקידן היה לבדוק אנשים בכניסה לבתי-קולנוע, לחטט בארנקיהם ולוודא שאין פצצה בכליהם.
גם אז היו כאלה שחשבו שהתפקיד הזה, לא ראוי שיוטל על חיילי חובה, ולפיכך הגישו עתירה לבג"ץ. בג"ץ היה סבור באותה השנה – לפני 35 או 40 שנה – שהמטרה הזו, של הגנה על ביטחון הציבור, היא מטרה ראויה. אך ראו זה פלא, מהר מאוד הבינה הממשלה שבתי-קולנוע זה עסק פרטי, ובתי-קפה זה עסק פרטי. ולפיכך, אין סיבה לממן מתקציב המדינה שומרים על אלה שבאים לראות סרטים בקולנוע. וחייבו את בתי-הקולנוע לשים מטעמם פקח או שומר, שמעתה הוא זה המשמש באותו תפקיד ביטחוני-לאומי שהוטל על חיילת חיב"ה לפני כן, ומעתה הוא מחטט בארנקים של באי הקולנוע.
כך היה גם בשיאה של האינתיפאדה השנייה, כאשר גל הפיגועים באוטובוסים, בבתי-קפה, במסעדות גרם – להבנת הממשלה – לצורך לבדוק כל מי שנכנס למקומות הללו. ולפיכך הטילו על בעל בית-הקפה, או בעל המסעדה, או בעל הקולנוע, או מי שמפעיל את חברת האוטובוסים, לבחון בכליו של כל מי שנכנס פנימה, ולא העלו על הדעת להציב חיילים באותם תפקידים.
עכשיו, בא אלינו חברנו מוץ מטלון בשם ועדת החוץ והביטחון והסביר לנו שתפקידי המשטרה מחייבים הצבת חיילים במספרים גדולים, אלפים, בתוך שורות משטרת ישראל; לא מהיום, כבר 15 שנה – הרי אנחנו עוסקים בהוראת שעה שמחודשת מדי שנה בבית הזה, מזה למעלה מ-15 שנה.
החוק הזה בא לעולם בעידן שאחרי אוסלו, שהיה מאופיין במשק כנפיים כבד של יוני שלום, שעטרו את שמי המזרח התיכון וגרמו לאחדים מקברניטי המדינה לתהות – גם בינם ובין עצמם וגם בקול רם – בשאלה הכבדה מה עושים בצבא בעידן השלום. ולפיכך, כשבאה המשטרה והציעה לאייש תקנים במשטרה בעזרת חיילים או חיילות, נפלו על הצעתה כמוצאי שלל רב: זה גם יחסוך כסף וגם יפתור את השאלה מה עושים עם צבא גדול כשהשלום פרץ. דא עקא שהשלום דעך ובעקבותיו באה אינתיפאדה קשה מקודמותיה. והצורך בחיילים בצה"ל רק הלך וגדל בשנים האחרונות.
כאשר באו ראש אכ"א הקודם וראש אכ"א הנוכחית לוועדות הכנסת – היא אומרת שחסרים בצה"ל אלפי חיילים. אנחנו זוכרים את הוויכוח הסוער שהיה כאן לפני שבוע או שבועיים בענייני חוק טל, אומנם בהקשר אחר – אבל זקוקים לחרדים בצבא. זקוקים לאלפי חיילים נוספים בצבא. איך אפשר לבוא בנשימה אחת ולדרוש שירות של עוד אלפי חיילים בצה"ל, ובנשימה שאחריה, להציב אלפי חיילים במשטרה או בשירות בתי-הסוהר? הלוא גם יושר אינטלקטואלי מתחייב בעניין הזה. ואף-על-פי-כן, מבקשת המדינה להציב חיילים בשורות המשטרה.
כשאנחנו יושבים בוועדת החוץ והביטחון – זה היה דיון פתוח, ולכן אני בוודאי רשאי לצטט מה שאמרו בו – נציגי המשטרה אמרו שהם היו מעדיפים שיציבו שוטרים ולא חיילים; אנשים שמשתכרים משכורות קבע, יודעים את מלאכתם, מיומנים, מיומנים בטיפול באוכלוסייה, מבוגרים יותר, מקצוענים. בלית ברירה, בשעה שהאוצר חונק אותם ולא נותן להם תקנים, אבל המטלות המוטלות עליהם במניעת פשיעה, במניעת תאונות דרכים, ועוד מטלות רבות על משטרת ישראל, בלית ברירה, בלית תקנים, הם ייקחו מה שנותנים להם. ונותנים להם חיילים. אבל בכך הופכים את צה"ל, בניגוד לייעודו, למאגר של כוח-אדם זול.
אני קורא מחוק-יסוד: הצבא – צבא-הגנה לישראל הוא צבאה של המדינה. הוא נתון למרות הממשלה. השר הממונה עליו הוא שר הביטחון. הדרג הפיקודי העליון בצבא הוא ראש המטה הכללי. ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון. הוא יתמנה לפי המלצת שר הביטחון. חובה לשרת בצבא, והגיוס לצבא יהיה כפי שנקבע בחוק, או מכוחו. אין פה מלה אחת על שירות במשטרה או בשירות בתי-הסוהר.
ואם שמים לנגד עינינו מטרות לאומיות חשובות – אני מסכים. אני כמעט מצדיע. שירות במשטרה הוא משימה לאומית חשובה, אבל כיבוי אש – לא חשוב? למה משטרה – כן, שב"ס – כן, כיבוי אש – לא? ומצילים בחופי הים? אתם יודעים כמה אנשים טבעו בקיץ האחרון, ועוד יותר מזה בחורף, כשאין מצילים? ראוי לשים כמה פלוגות של חיילים שישמשו כמצילים על חוף הים. ומד"א? הלוא מד"א מציל חיים בכל יום ובכל שעה. וגם "איחוד הצלה" עושה את זה, ו"הצלה" סתם. ושמעתי על אנשים שהלכו ברחובה של עיר והחליקו על קליפת בננה או על מה שהשאיר הכלב מאחוריו; לא ראוי שמישהו ימנע פגיעה באזרחים וינקה?
אין גבול לדבר הזה. ברגע שאמרנו שחייל איננו חייל, אלא יכול לעשות משהו אחר, כי יש הבדל – אדוני, השר לביטחון פנים, כמה המשכורת הממוצעת של שוטר? 6,000 שקלים? 7,000 שקלים? חייל משתכר 350 שקל. זה בדיוק ההפרש. בשביל זה עושים את זה, לא בשביל המטרות הלאומיות, לא בשביל שום דבר אחר. עושים את זה בשביל לחסוך כסף. ואם לחסוך כסף, אז כל דבר מותר.
ראינו בשנים האחרונות שעושים שימוש בצבא לצרכים של אכיפת חוק. ראינו את זה בהתנתקות, כאשר שדרות שלמות של חיילים עמדו, מקבר הבבא סאלי בנתיבות, בתחומיה הריבוניים של מדינת ישראל, על נשקם, כדי לאכוף את הסדר. אם משתמשים בצבא שלא למטרותיו הלאומיות – והגשתי לעניין הזה חוק שנקרא "חוק אחדות הצבא": מטרת צבא-הגנה לישראל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה; צבא-הגנה לישראל יופעל אך ורק לצורך הגנה על ביטחון המדינה.
אם הסעיף הבא בחוק שהצעתי הוא "משטרת ישראל היא המופקדת על אכיפת החוק והסדר בשטחי מדינת ישראל" – אז תנו תקנים למשטרה. תנו תקנים לשירות בתי-הסוהר. אבל אי-אפשר לקחת חייל שמגויס בתוקף חוק שירות ביטחון לשירות חובה שמחייב אותו לבוא, להגן על המדינה, משכנעים אותו שהוא ממלא את הייעוד להגן על המדינה, להגן על ריבונותה, להגן על אזרחיה, להגן על ביטחון אזרחיה, שלמותה הטריטוריאלית של המדינה, להילחם באויביה. לא לשמור על אסירים, ולא להשגיח שמישהו לא יפרוץ לדירה. זה תפקידה של המשטרה.
בכוונה לא חוקקו חוק שירות חובה במשטרה. אך חוקקו חוק שירות חובה בצבא. בן-גוריון חתום על החוק הזה, ב-1948. תיקנו את החוק הזה שוב ושוב, אבל רק מטעמים תקציביים החליטו לאחרונה לשבץ חיילים במשטרה ולשבץ בשירות בתי-הסוהר, ועל כך נתעכב באריכות רבה מאוד בחוק הבא. רק מטעמים של חיסכון תקציבי החליטו לשבץ חיילים במשטרת ישראל.
לצערי, יש עוד דבר אחד שצריכים להעיר. הממשלה התעוררה באיחור של חודש וחצי, והחוק הזה הוא לפיכך חוק רטרואקטיבי. מבקשים להחיל אותו מ-15 בנובמבר בשנה שעברה. אז אם חוק רטרואקטיבי, למה לא להחיל אותו מיום הקמת המדינה, ה' באייר תש"ח? או לחלופין בו' באייר, או לחלופין בז' באייר? אפשר להצביע על הרבה חלופי חלופין, גם בלוח זמנים, כי משעה שניתנה הרשות למשחית לחוקק רטרואקטיבית, אין גבול לעניין. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. הדובר הבא הוא כצל'ה, חבר הכנסת יעקב כץ – גם לך עשר דקות, ואחריו – ידידנו חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אם יהיו כאן הם ידברו, אם לא, אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות, אני מבין – אחרי הדוברים, השר אהרונוביץ – אני מבין שאתה רוצה להשיב.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
לא בטוח.
היו"ר שלמה מולה:
לא בטוח. טוב, כשתחליט תאמר לנו. בבקשה, אדוני.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, אנשי משטרה, אנשי צבא, חברי חברי הכנסת, אני באמת תהיתי על הנושא של רצונה של המערכת הצבאית – ואתם יודעים שאנחנו בעד שכולנו נתגייס לצה"ל, האלוף פלד, ונשרת כולם בצבא-הגנה לישראל. אבל אם מדינת ישראל מלאה בכל-כך הרבה חיילים שהיא יכולה להפנות רבים כל כך לשירות במשטרה, אולי אנחנו נחשוב פעם נוספת בשביל מה אנחנו צריכים היום לגייס את הציבור החרדי? הציבור החרדי, אם הוא יתגייס בהמוניו – בערך 8,000 מועמדים לגיוס, מה צבא-הגנה לישראל יעשה אתם?
כנראה לצבא-הגנה לישראל יש מספיק חיילים, ויש מספיק אנשים שמשרתים בצה"ל – אני בכלל, כבוד השר אהרונוביץ, פעם חשבתי שכדי למנוע – אולי גם אתה תסכים אתי, האלוף במילואים – אולי באמת, כמו בארצות-הברית של אמריקה, כשיוצאים לקרב, ליחידות המיוחדות – שבכלל הכול יהיה בהתנדבות, שלא יהיה להם שירות חובה, אם יש מספיק חיילים שמתנדבים, כך שאף אחד לא יוכל לבוא בטענות, למה שלחתם את החיילים שלנו ללבנון? או: למה שלחתם אותם מעבר לגבול עזה? או: למה שלחתם אותם לסוריה?
שהכול יהיה בהתנדבות, שהכול יהיה רק למי שיש לו אומץ, ומי שיש לו גבורה, ומי שהוריו מוכנים שהילד שלהם יתנדב – הם יתנדבו. ומי שחס וחלילה חושש, כמו שהיה אצל דוד המלך – אצל דוד המלך, לפני שהיו יוצאים לקרב – אתה זוכר שלמדת את זה כבר באתיופיה – אז היו שם ארבע הוראות, היה כתוב ככה: שכל מי שבנה בית ולא חנכו ילך וישוב לביתו, כל מי שנטע עץ ולא חיללו ילך וישוב לביתו, כל מי שאירס אשה ולא נשאה ילך וישוב לביתו, אדוני היושב-ראש, וכל האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו.
עכשיו, אצל דוד המלך היו מלחמות כל יום – כל שבוע היתה מלחמה, ונמאס להם להילחם, לחיילים, לא היה אפשר יותר להילחם, כל שבוע קראו להם למילואים, אז אחד הלך ואירס אשה, ההוא הלך ונטע עץ והשני התחיל לבנות בית. בא דוד המלך למלחמה, לא היו לו חיילים, כי כל אחד ברח, כל אחד – כבר לא היה להם כוח להילחם.
לימים, אתם יודעים, כבוד השר אהרונוביץ, כשבונים בית, בהתחלה זה לא עולה הרבה כסף, גם כשנוטעים עץ, בהתחלה העץ לא עולה כל כך הרבה, גם כשנושאים אשה, בהתחלה זה לא עולה, אבל אחר כך פתאום כרטיס האשראי מתחיל לרוץ, וכרטיס האשראי מתחיל לדפוק, ואז פתאום הבית עולה הרבה כסף, והאשה עולה, ולנושא של העצים צריך מערכת השקיה ומערכת כדי לשים שם זיבול, וכל מיני דברים – זה עולה הרבה כסף. ואז הגמרא מספרת, במסכת ברכות, שבאו לדוד המלך ואמרו לו: צריכים פרנסה. אמר להם דוד המלך: לכו והתפרנסו זה מזה. לכו תעשו פרנסה האחד עם השני. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו – הפרנסה בינינו לא מספיקה. מה הוא ענה להם? לכו פשטו בגדוד. כל אלה שברחו לפני כן, שכבר לא היה להם כוח להילחם – החזיר אותם לצבא, אבל בצבא שלו באמת הוא שילם כסף – הוא נתן להם כסף.
אבל אני חושב שבכלל בצבא-הגנה לישראל, מכיוון שבאמת יש לנו הרבה מלחמות, צריך רק את הגיבורים – אני בכלל לא הייתי מכריח ללכת לצבא, הייתי אומר: רק מי שחונך חינוך ציוני בריא לאומי טוב, אהלן וסהלן.
אנחנו רואים עכשיו, כמו שאמר חבר הכנסת אלדד, הפרופסור שהוא גם תת-אלוף במילואים, שכנראה צה"ל משופע בחיילים, אז למה לעשות בכלל שירות חובה? שיהיה כמו באמריקה, שתהיה התנדבות. מי שרוצה ורואה את עם ישראל לנגד עיניו ילך ויתנדב וימסור את נפשו. גם אי-אפשר יהיה לבוא בטענות אחר כך – לא להורים ולא לילדים – למה נלחמתם? למפקדים – למה פרצתם לתוך סוריה? למה הלכתם לעזה? למה שחררתם את עזה והחזרתם אותה לידיים ישראליות? יגידו שהכול – ואללה יש לי עוד מלא זמן, ועוד זה רק הסיבוב הראשון, יש לנו עוד כל כך הרבה – אז יגידו: רק בהתנדבות.
אם יש מספיק חיילים – היושב-ראש, חבר הכנסת מולה, לשלוח אותם למשטרה ולהעמיד אותם בתור שוטרים בכבישים – שזה חשוב מאוד, אגב, ומדינת ישראל בדרך הזאת רוצה לחסוך כסף, אם זה בהוראת שעה, אבל הוראת שעה שהופכת להוראה תמידית – אז שצה"ל יודיע מראש ש-8,000 החיילים שאמורים להתגייס בציבור החרדי, אין לנו מה לעשות אתם.
זה 8,000 זוגות – זה לא 8,000 זוגות, נכון, כבוד האלוף? כבוד השר? כל חייל בערך יש לו שלושה זוגות, אז זה 8,000 כפול שלוש.
השר יוסי פלד:
מה שלוש?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כל חייל מחזיק שלושה זוגות נעליים.
השר יוסי פלד:
אוקיי.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
בערך שניים-שלושה זוגות נעליים, עם תיקונים, עם סיפורים – היום עושים נעליים טובות, אני זוכר עם הקרפ שלנו, זה היה כל שבוע – אתם היה לכם נעליים שחורות מגומי, אבל לנו היה קרפ, היה כל שבוע צריך להחליף אותן. אתם בכלל ישבתם בטנקים, לא נלחמתם, אנחנו כל הזמן הלכנו, אז – הלכנו הרבה, הקרפ נקרע. הקרפ נקרע – אתה זוכר את זה בצנחנים? כל הזמן נקרע.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
איזה קרפ? היו קרפ?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
הקרפ של הנעליים – היינו הולכים עם הנעליים – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – הקרפ היה נקרע, הקרפ – קראנו לזה "קרפ".
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
היו מדביקים, שמים דבק ומדביקים.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
דבק, מדביקים. הם בשריון, הם לא סבלו מזה – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
בשריון לא היה להם – – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – הם, היה להם – ישבו כל הזמן על הטנקים. אז 18,000 זוגות לחיילים חרדים, למה? אם אחר כך שולחים אותו למשטרה לעמוד בצמתים ולשמור על מוזיאונים ולשמור על כרטיסיות ולשמור על רכבות וכל מיני דברים כאלה, חינם – ואחר כך בגדים, ביגוד ב' וביגוד א', ואוהלים, ומשכורות.
אני בעד שצבא-הגנה לישראל – הכול בהתנדבות, אתם תראו שיהיו לנו חבר'ה חרדים בכמויות שיתנדבו; הם יהיו הראשונים שיתנדבו. הכול בהתנדבות, כמו אצל האמריקנים. אבל אם יש כל כך הרבה חיילים – למה האלוף ברביבאי אומרת שצריך את כל 8,000 החיילים לגייס לצה"ל, אם אחר כך ממילא מעבירים אותם למשטרה? לכן – כמה דקות נשארו לי? אני פשוט לא רואה, שלוש דקות – – –
השר יוסי פלד:
3:04.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אז, כבוד השר, אני רוצה לומר שתת-אלוף אריה אלדד בצדק העלה את הנקודה של הבזבוז, ואת התחושה שאפילו בזמן דוד המלך לא היתה, כי בזמן דוד המלך לפחות היו מלחמות, וכשהיו מלחמות אנשים נקראו לקרב; אנשים נקראו לקרב אז היה ממה להתפרנס, אז חזרו להילחם. אבל היום זה נראה שצבא-הגנה לישראל משופע בחיילים – אגב, אני רוצה לומר לכם, כבוד השר אהרונוביץ – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
היו יכולים לשים חייל כל 100 מטר בדרום – – –
השר יוסי פלד:
עזוב את החיילים האלה, מה זה קשור לכמות החיילים?
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
כן כן, אתה מעביר אותם למשטרה, ואני רוצה לומר לכם סתם נקודה – כבוד השר פלד, אני אגיד לך משהו שישמח אותך; אני אספר לך עוד מעט למה זה קשור: בשנת 2000 אתם יודעים כמה לידות של מועמדים להיות חיילים היו? בערך 90,000 לידות. היום יש קרוב ל-118,000 – אני מדבר בעיקר על יהודים, אני לא יודע אם זה לא כולל, באמת, דרוזים, כי גם הדרוזים מתגייסים, וגם חבר'ה של בדואים מתגייסים, אבל מדברים על – זה עלה בבת-אחת ב-30%–40%, וזה כמות אדירה של מתגייסים לצה"ל. ובאמת צבא-הגנה לישראל, השאלה – מה הוא עושה עם החיילים שלו? זה באמת בעיה. צריך באמת להפעיל אותם, צריך לראות איך לא מבזבזים את זמנם, איך לא שורפים את זמנם, איך הם באים לידי ביטוי בתור לוחמים, בתור חיילים. הנה הוא מסתכל כבר על השעון.
אז אני אומר לכם, אני בטוח שכשהשר אהרונוביץ יעלה הוא יגיד: אני חושב שאם משטרת – אני, אגב, חושב, כבוד השר, שמשטרת ישראל צריכה, על נושא של השמירה נגד תאונות דרכים, או בלילה שהערבים לא ייסעו עם פנס אחד ויסכנו את כל ההולכים שם, ומצלמות, ואלף ניידות כדי שאנשים לא יעברו את מהירות הנסיעה – אהלן וסהלן, אבל זה במשכורות, זה – תגייסו שוטרים בתקציב, לא מחיילי צבא-הגנה לישראל, שתגידו שאין מה לעשות עם חיילי צבא-הגנה לישראל ולכן אנחנו מעבירים אותם לשירות המשטרה חינם, כמו שאומרים ברוסית (אומר דברים בשפה הרוסית), בלי כסף, או (אומר דברים בשפה הרוסית) חינם.
אנחנו לא – מה שהגמרא אומרת: אסיא דמגן – מגן שווי. רופא חינם שווה חינם. אם אתה רוצה שחייל יעשה את העבודה – –
השר יוסי פלד:
– – –
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – חינם, זה לא שווה.
לכן אני פונה פה ליושב-ראש, פונה פה לשרים, פונה לחברי הכנסת, אנא מכם, תצביעו כמו שצריך לדאוג שהחוק הזה, כמו שהצביעו בסיבוב הראשון בוועדת חוץ וביטחון, ולא כמו שהצביעו בהחלטה האחרונה. תודה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, אדוני. האמת היא, אני מוכרח להגיד, הקשבתי לך היטב, אותי יכול להיות מאוד ששכנעת. אני לא בטוח שאני אצביע נגד, אבל זה מאוד מעניין, הטיעונים מאוד ערכיים.
אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה, אדוני, גם לרשותך עשר דקות. כבוד השר, אם ברצונך להשיב, אז רק תודיע לנו. בבקשה, אדוני. אתה מגיע רחוק, אז לוקח לך המון זמן. יכול להיות שאם תקצר את הדרך, זה יהיה יותר קל.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתה רוצה שאני אעמוד פה בתור?
היו"ר שלמה מולה:
בבקשה, אדוני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, קודם כול מלה טובה לשר לביטחון פנים על המבצע המוצלח והדבקות במשימה של משטרת לוד.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הם ביקשו לא לפרט את הפרטים. אני רק רוצה לברך את מפקד משטרת לוד דורון, שעושה עבודה מרשימה ביותר. אני חושב שהוא ראוי לכל שבח על הפעולה הזאת. היינו מאוד מוטרדים. אתה פגשת אותי בשבוע שעבר וראית, אנחנו ממש היינו בדאגה מאוד גדולה לגבי הנערה הזאת, ואנחנו שמחים שהפרשה הזאת הגיעה לנקודה הזאת. נקווה שנמשיך גם כן בטיפול, ובכל הפרשה העגומה הזאת – מלה טובה למשטרת ישראל.
מה שאנחנו אומרים עכשיו, אדוני השר, הוא לא נגד משטרת ישראל, שלא תיקח את זה ברמה הזאת, משטרה זה דבר חשוב בכל חברה; ללא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו. צריך שבמדינה מתוקנת, וגם בתורה אנחנו מצווים: "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך" – שופטים שמכריעים מה צריך להיות ושוטרים שמוציאים אל הפועל. אבל ישנה קבוצה אחרת לחלוטין, וזאת קבוצה של יוצאי צבא. צבא זה מאטריה אחרת, זה אווירה אחרת, זה סגנון אחר לחלוטין. ראוי שפעם ייעשה מחקר מה קרה לאנשי צבא שהגיעו למשטרה, איך הם התמודדו עם התפקידים שלהם. ראוי שפעם מישהו יעשה את המחקר על המעבר הזה, על המנטליות השונה לחלוטין שבין צבא לבין משטרה. אני אומר לך, אדוני השר.
השר יוסי פלד:
מפכ"לים היו כאלה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מפכ"לים – וזה סגנון אחר לחלוטין, סגנון אחר לחלוטין, זה שני עולמות, שני עולמות שלא נפגשים, אולי ראוי שלא ייפגשו.
אני וחברי בסיעה מוטרדים מאוד מהחוק הזה. אנחנו מוטרדים כי אנחנו רואים בו עוד אחת מהפעולות שבעצם פוגעות בצה"ל כצבא העם, פוגעות בצה"ל במשימתו העיקרית, פוגעות בעצם באתוס הזה שנקרא צה"ל, שעליו חונכנו, שעליו אנחנו מחנכים. התגייסות לצבא זה הגנה על גבולות המדינה. מלחמה בתאונות דרכים זה חשוב, מלחמה בפשיעה ובסמים זה חשוב, אבל הגנה על החיים, על גבולות המדינה, זאת פאזה אחרת. זה מקום שבו אנחנו אחד למען השני, זה מקום שבו באה לידי ביטוי הערבות ההדדית שלנו. זה מקום שבו כל אזרח נאמן מרגיש חובה, אנחנו מקווים כך, מרגיש חובה להיות במקום הזה.
כל הדברים האלה שהזכרתי הם לא שייכים לעניינים אחרים. בעניינים אחרים זו פרנסה, זה יכול להיות משלח יד. צה"ל איננו משלח יד. צה"ל זה בעצם המוסד של השליחות, של הערבות, שבו אנחנו אומרים: אנחנו יוצאים לקרב, אני מוכן ליהרג למענך כמו שאתה מוכן למעני, כי שנינו למען המדינה היחידה שקמה לנו לאחר אלפיים שנה.
בשנים האחרונות הפעולה הזאת היא לא פעולה יחידה, אני מצר על כך. אולי יש פה אחרים שלא, שהפכו את צה"ל לסוג של קבלן של משטרת ישראל בכל מה שקשור. אני לוקח את הפעולה, מבחינתי הנפשעת, של גירוש יהודים מביתם, שבה לקחו את המדים שאנחנו לבשנו כשנלחמנו, כשחברי הטובים ותלמידי נקברו במדים האלה, כי הם נלחמו את מלחמות ישראל, והלבישו במדים האלו, לצערי, הלבישו בהם חיילים כדי לבצע משימה שהיא לא משימה חיילית, היא לא משימה צבאית. כשנכנסו לגרש אותי מהבית שבו הייתי בגוש-קטיף, ישבתי ביחד עם ילדי, ונכנסו – אמרתי, האנשים האלה לקחו מדים לא להם. המדים האלה והדגל הזה ששמו להם פה, ושמו להם פה, ושמו להם על השלוקר – בכל מקום, אנחנו דגל ישראל. זה לא זה, אמרתי לילדי, הדגל הזה הוא דגל של ציונות, וציונות זה התיישבות ולא עקירה, ציונות זה אחווה ולא התנכרות.
לצערי הרב, לקחו את זה והשתמשו בזה למה שהשתמשו. הפכו את צה"ל במשך – ידידי, מכובדי חבר הכנסת כץ, במשך חודשים ארוכים צה"ל לא עשה כלום. את כל תקציביו, את כל פינוקיו העביר למשימה המרכזית – 60,000 חיילים כשבמקום שילמדו, כמו שאמר דוד המלך: ברוך המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה. כשאנחנו התאמנו, ואני את הטירונות שלי עשיתי בגדוד 17 של גולני, אז לימדו אותי, כשעשינו מה שנקרא "יעד חשוף" – היינו מסתערים, בגולני לפחות היו אומרים כך: אחרי שאתה מסתער ומשמיד את האויב שלפניך – היינו מצווים לתת בעיטה למטרה, ואם לא היה רצח בעיניים היית צריך לעשות את זה עוד חמש פעמים, כי במלחמה כמו במלחמה צריך לנצח, אין לנו הפריווילגיה במלחמה לשחק אותה רחמנים, הומנים, זה לא המקום. במלחמה צריך להרתיע את האויב, להכות אותו מכה אחת אפיים – זה עולם אחר, זה לא משטרה.
אז אנחנו מחנכים את בני-הנוער שלנו להיות חלק מהדבר הקדוש הזה של הגנה על העם שלנו, הגנה על הגבולות שלנו. מגיע צו הגיוס, ואז שואלים אותו: אולי אתה רוצה להיות שוטר? אולי אתה רוצה להיות במכבי האש? אולי בכלל יש לנו משהו מיוחד וזה יהפוך להיות סוג של משאת נפש, סוג של משימה שבני-נוער ישימו לנגד עיניהם. אולי בכלל אתה מוכן לשרת ביחידות המיוחדות של השב"כ או של המוסד – גם על זה מדובר הרי בחוק הזה. ואז בני-הנוער יתחרו – במקום איך להקריב, איך לתת, על מה הם יתמודדו? איך להגיע למקום יותר יוקרתי שיכול אולי לסדר להם יום אחרי שחרורם מהצבא גם כן – מהצבא, זה לא צבא – יום אחרי שחרורם ממקום העבודה החדש הזה, יכול לסדר להם אולי גם כן איזה ג'וב, ואמא שלו תגיד לו, אם תעבור את המבחנים של השב"כ, תוכל אחר כך לקבל כך וכך, זה גם כן לכאורה ביטחון המדינה.
רבותי, החוק הזה הוא כשל חיסוני. יש פה רווח כספי. אני מודה שיש פה רווח כספי לממשלה, ולפעמים יש קשיים כספיים, אבל יש דברים שלא קונים בכסף; לא כל דבר קונים בכסף, לא כל דבר הוא שווה-כסף, כך אנחנו מחנכים את ילדינו. איך אנחנו מחנכים את העם שלנו? כשאנחנו באים ואומרים שהופכים את בני-הנוער שלנו לחברת כוח-אדם, כי למדינה אין כסף לממן תקנים במשטרה – צריך תקנים במשטרה. יש מלחמה בפשיעה, ואני אומר לכם, בזמן האחרון יוצא לי יותר מדי פעמים להיות בתחנת משטרת לוד משום מה. ואני אומר לכם: ערב-ערב זו תחנת משטרה פעילה. כל ערב החבר'ה שם כל הזמן רצים על הגגות. תחנות הסמים. עובדים – אין מה להגיד; אין מה להגיד, אדוני השר. כשאתה נמצא בשטח ואתה פוגש את זה אז אתה רואה: יש עבודה, ויכול להיות – לא יכול להיות: אם השר דורש תקנים, יש לתת לו תקנים. אבל חבר'ה – סליחה, רבותי חברי הכנסת – לא צה"ל. את תיגעו בשירות החובה. אל תיגעו באתוס הזה. זה דבר שאנחנו מחנכים עליו דורות. אנחנו מחנכים עליו ילדים מרגע שהם עומדים על דעתם, להיות מחוברים לתוך הדבר – לתוך העניין הקדוש והגדול הזה, ובאים יום אחד ומפרקים את הדבר הזה לפרוטות – מפרקים את זה לעניינים של תקנים כן ותקנים לא.
אם היה לי זמן הייתי מדבר על המשימות של צה"ל. אתה יודע, יש מה שנקרא ההגדרות – יש חמש ההגדרות של לוחם: הדבקות במשימה, היוזמה, ההתקפיות, התחבולה – כל הדברים האלה שאתה מחנך עליהם. אני לא אומר שבמשטרה אין דברים כאלה, אבל זה מקום אחר.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
זה מקום אחר. אדוני, כבר לסיים? אני רק התחלתי את הדברים שלי. מכל מקום, רבותי, החוק הזה הוא לא עניין אופוזיציוני. אני חושב שזה בנפשנו. אני חושב, אדוני השר, שהיה ראוי שתהססו עם החוק הזה, שתעשו עליו חשיבה מיוחדת. כי הפירוק של צה"ל לא שווה – הפירוק של הערך של צה"ל לא שווה את הכמה-שקלים שנרוויח מזה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת בן-ארי – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – משמר הגבול שייך למשטרה?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
זה אחד הקטעים האפורים בראש גשר, וראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
עזוב, אבל המשטרה הם כוחות הביטחון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני מוכן לדון על זה, אני מוכן לדון על זה. באמת – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יודע.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – אתה צודק, יש בעייתיות במשמר הגבול, אבל לא פותרים בעיה – או כשיש בעיה לא הופכים אותה לאסון.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני קורא לחבר הכנסת אורי אריאל לבוא ולומר את דבריו – אינו נוכח, ולכן אנחנו סיימנו את פרשת ההנמקות. לפני שהיושב-ראש ישיב, יכול השר עדיין להתערב בדיון. הוא יכול בכל שלב משלבי הדיון להתערב, לכן אני מזמין את השר כדי שיאמר את דבריו. בכל זאת, אנחנו מדברים על אחד מכוחות הביטחון היותר-מעולים.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמעתי בקשב רב את חברי חברי הכנסת. אני רוצה לפתוח ולומר שאין ויכוח – יש הסכמה. אני אמרתי יותר מפעם אחת, גם לראש הממשלה וגם בממשלה, וגם לשר האוצר, וגם בדיונים עם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שאם נותנים לי תקני קבע – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אין שום בעיה.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
– – אין לי שום בעיה. אני מעדיף אותם. מישהו עשה פה מכפלות – נדמה לי חבר הכנסת יעקב כץ, או חבר הכנסת אריה אלדד – כמה עולה שוטר וכמה עולה שוטר חובה, או חייל חובה, כמה משלמים – הפערים הם גדולים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר, רק שנייה. אני מפנה את תשומת לב כל חברי הכנסת הנמצאים, באשר הם נמצאים, שהצלצול נשמע. כשיסיים השר אנחנו נעבור להצבעה. הצלצול נשמע, ולכן מי שחפצים להצביע צריכים להיות כאן באולם. בבקשה.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
– – כך שאין באמת מחלוקת; הייתי מקבל תקני קבע – הייתי מעביר אותם למשטרת ישראל. לקבל שוטר – או חייל – חובה, להכשיר אותו ולהכין אותו – שלוש שנים והוא משתחרר. זו אלטרנטיבה פחות טובה, על זה אין ויכוח. אבל מאחר שאין בנמצא, והתקנים לא מגיעים, תקני הקבע שהאוצר צריך לתת – הפתרון של חיילי חובה הוא פתרון. הפתרון הזה קיים מ-1986. זה לא נולד אתמול ולא לפני שנה.
הזכיר היושב-ראש את משמר הגבול, חיל מפואר, חיל שמחציתו, אם לא יותר, הם חיילי או שוטרי חובה. עושים עבודת קודש. ונמשיך לקבל. פה אין מחלוקת. לא דיברנו, כי בנושא של משמר הגבול למעשה מקבלים את המכסות, מקבלים את התקנים, מהצבא, באופן שוטף. רובם משרתים גם ביהודה ושומרון ת"פ צה"ל, או בירושלים, בעוטף, או בכל מקום אחר.
הבעיה עם משטרת ישראל – כולם, או אתם, מציגים את משטרת ישראל כנטע זר, כגוף לא ביטחוני, ואני אומר לכם, משטרת ישראל ממונה בתוקף תפקידה על ביטחון הפנים. ביטחון הפנים זה חלק מהביטחון הכללי של מדינת ישראל.
אני יכול רק להעלות תהיות – ונדמה לי שחלקכם דיברתם – למה – למה בשירות הביטחון הכללי יש חיילי חובה ומשטרת ישראל לא יקבלו? למה במוסד יש חיילי חובה, ובמשטרת ישראל לא יקבלו? למה במשרד הביטחון, ביחידות הסמך, שאתה מכיר אותן, חבר הכנסת אלדד, יש חיילי חובה, ובמשטרת ישראל לא יקבלו?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אתה צודק – – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
זה לא הצעת החוק הזאת.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
הצעת החוק הזאת זה משטרת ישראל. ואם עושים דין, אז עושים דין לכולם.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – –
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אלפים או מאות נמצאים ביחידות סמך של משרד הביטחון. ואתה מכיר את זה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
לא מכיר 1,000.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
מאה אחוז. אבל פה לוקחים את המשטרה – משנת 1986 היא מקבלת את ההקצאות כדי לשמור על ביטחון מדינת ישראל, ללא אמצעים וללא כוח-אדם. אומרים: רבותי, משטרת ישראל לא יקבלו.
אני אומר עוד משפט, או עוד דבר: עם השנים אנחנו רואים כל הזמן גריעה במצבות, בכוח-האדם שמקבלים מהצבא. אנחנו כבר התייצבנו על 2,100 – מעולם לא היינו. היום אנחנו כבר עומדים על מספרים של 1,860. בתוך שנתיים אנחנו צריכים להגיע ל-1,600-1,500 תקנים. גם פה מצמצמים. ואמרנו: למרות הכול, הוועדה שהקים משרד הביטחון, נלך ותקדם אתם.
לכן אני אומר שהצעת החוק היא ראויה, היא עברה, היא מחזקת את משטרת ישראל ואת ביטחון הפנים. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אני הייתי רוצה להעיר הערה לחבר הכנסת בן-ארי. אני מוכרח לומר שהייתי בין המתנגדים להצעת חוק שתכליתה היתה לגרש את תושבי גוש-קטיף, ואף זלגו דמעות מעיני ומלבי כאשר נתקבלה ההכרעה וההחלטה כאן, בישיבת הכנסת.
ובבוקר השכם יצאתי לגוש-קטיף כדי לבוא ולומר להם – הם חשבו שאני בא בקול מבשר האומר: לא יקום ולא יהיה, ובאתי ואמרתי: רבותי, הרוב הכריע, ואנחנו מחויבים במצוות הרוב, כי הדמוקרטיה היא נשמת אפה של מדינת ישראל, גם כאשר אנחנו מתנגדים התנגדות חריפה, אשר מגיעה עד כדי מצב של מפח נפש ואפילו התפוצצות של כל נפשנו בקרבנו. אבל זה גורלנו המשותף, וככה אנחנו צריכים לנהוג.
האמירה של חבר הכנסת בן-ארי, כאילו – אני יודע על רבים משוטרי ישראל שהשתתפו בפינוי, שהיה קשה לכולנו, שהם התנגדו לפינוי בכל נפשם ובכל מאודם, בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם, אבל הם מחויבים, במדינה דמוקרטית, לבצע את החלטות הממשלה והחלטות הכנסת אם הן מובאות לפניהם.
זאת נשמת אפה של הדמוקרטיה, ואוי לנו ואבוי לנו אם כל אחד יבוא ויאמר, כאשר הרוב מכריע, שהוא לא מקבל את החלטת הרוב. אוי לנו אם ניאלץ לעמוד בפני מלחמת אחים. לכן אמירתו כלפי המשטרה – לא לזה חינכנו את בנינו – היא אמירה נגד עצמנו, ונדמה לי שאהבתנו למדינתנו ולאמונתנו אינה מצריכה שנאה למישהו אחר. די לנו באהבתנו; נדמה לי שהאמירה שנאמרה יכולה להתפרש כאילו אותם חיילים ואותם שוטרים אשר מועברים מהצבא למשטרה מחליפים את עורם ומשנים את דעתם – מאות אם לא אלפים משוטרי משטרת ישראל אשר מילאו את הצו של כנסת ישראל וממשלת ישראל לגבי נושא שנוי במחלוקת, שרבים מאתנו התנגדו לו – אינה במקומה. השוטרים ממלאים את תפקידם על-פי מצוות העם והמדינה. תודה רבה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עכשיו עוברים להצבעות על ההסתייגויות, וכאן עוד מעט נגלה אם יש לנו בעיה או אין לנו בעיה. אבל קודם כול, אנחנו עוברים להסתייגויות. לשם החוק אין הסתייגות, נכון? לשם החוק אין הסתייגות. ולכן אנחנו נצביע על שם החוק כהצעת הוועדה. נא להצביע. מי בעד שם החוק כהצעת הוועדה? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד שם החוק – 24
נגד – 2
נמנעים – אין
שם החוק נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
24 בעד, שניים נגד, אין נמנעים. אני קובע ששם החוק אושר כהמלצת הוועדה. בנוסח הוועדה.
רבותי, לסעיף 1 יש לנו ההסתייגויות – לפני סעיף 1 יש לנו הסתייגות של חברי הכנסת אריה אלדד, יעקב כץ, אורי אריאל ומיכאל בן-ארי – מכאן ולהבא: קבוצת האיחוד הלאומי. מי בעד ההסתייגות, מי נגד, בהצבעה אלקטרונית בשלב זה, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? אוקיי.
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגות – 2
נגד – 26
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
26 נגד. שניים בעד. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
לסעיף 1 יש לנו ההסתייגות הראשונה – הסיפא החל במלה "ברישא" – ההסתייגות הרגילה, אני מצביע אותה עדיין בהצבעה אלקטרונית. נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע.
הצבעה מס' 11
בעד ההסתייגות – 2
נגד – 26
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
שניים בעד, 26 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההסתייגות הראשית לסעיף 1 לא עברה.
עכשיו אנחנו עוברים להסתייגויות לחלופין. ההסתייגויות לחלופין מבקשות שלא לאשר את הצעת החוק במתכונתה כפי שהיתה – 1,850 אנשים אשר יעברו לצבא – אלא היא באה לידי ביטוי כך: אם מאשרים אחד – אם אנחנו מצביעים – מאשרים שניים, שלושה. אנחנו קודם כול נצביע מי רוצה לקבל את ההסתייגות שרק אחד יעמוד לרשות – – –
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רק אחד – לא, לא, לא. אה, זה הצבענו. אנחנו עכשיו, לחלופין, מי חושב שהוא רוצה שרק שניים יהיו. נא להצביע, רבותי, עדיין באלקטרונית, נא להצביע. אוקיי. לא. שניים במקום 1,850. כדי שלא תהיה אי-הבנה.
הצבעה מס' 12
בעד ההסתייגות – 2
נגד – 26
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין א' של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא. הכנסת מתנגדת שיהיו שניים במקום 1,850 בהתנגדות של 26 נגד שניים.
אבל ייתכן שתסכים לשלושה. אז אני עכשיו מבקש, בהרמת יד – מי בעד לקבל את ההסתייגות שיהיו רק שלושה, ירים את ידו. חבר הכנסת כץ, אני מציע לך להצביע בכל זאת בעד ההסתייגות שלך.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
– – – לא מופיע – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא, לא. לא צריך להצביע – – – חבר הכנסת בן-ארי, אתה מצביע?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני מקוזז.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה מקוזז.
שניים בעד. מי נגד? תודה רבה, זהו.
תראו, אתם לא הסכמתם שבמקום 1,850 יהיו שלושה, אז אולי ארבעה. מי בעד שיהיו ארבעה, מי בעד? להצביע. שניים – תודה רבה. מי נגד? שלושה בעד. מי נגד? לא. גם ארבעה אתם לא מסכימים.
אולי בכל זאת חמישה תסכימו, במקום 1,850? מי בעד – ירים את ידו. תודה רבה. מי נגד? גם לחלופין על חמישה לא התקבלו.
רבותי, כך אנחנו יכולים לשבת כאן כל הלילה ולהצביע עד 1,850 – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
עכשיו אני אומר לכם מה אני עושה, מתוך common sense ומתוך הערכה לכנסת עצמה. אני עכשיו מדלג ועובר ל-100. אני יודע שחבר הכנסת – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אתן לך. אני מדלג ועובר ל-100. והיה וההסתייגות תתקבל, אני חוזר ל-6. אני חוזר ל-6 כי יכול להיות שזה בין 5 ל-100. והיה ולא תתקבל – אני אמשיך הלאה. חבר הכנסת אלדד, בבקשה, הסתייגותך.
כרמל שאמה-הכהן (הליכוד):
– – – גן-ילדים – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יודע, אני יודע, אני יודע. תסמוך עלי. הפרוטוקול חשוב פה, כי מדברים פה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
תודה, אדוני היושב-ראש. אינני בקי בתקנון עד כדי כך, יכול להיות שמותר לך לדלג להסתייגות לחלופין 100. אבל זה לא יפטור אותך, על-פי התקנון, להצביע על 99, 98, 97. סדר לא קובע אבל תצטרך להצביע על כולן, כך לפחות חשב היועץ המשפטי של הכנסת, כך כתוב גם בדף ההסתייגויות המונח בפנינו.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, תודה רבה. ובכן, אני רוצה לומר לכם, רבותי חברי הכנסת, שיש גם דבר שנקרא common sense בתקנון. בא חבר הכנסת, חברי הכנסת המסתייגים, ואומרים לנו שהם רוצים לראות האם הכנסת מקבלת הסתייגות על פחות מ-1,850. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, אני חושב שצריך לתקן את תקנון הכנסת ולומר: כאשר יש הסתייגות בסדר עולה של מספרים, של כמות ולא של מהות, מצביעים קודם בעד הסעיף, ואם הרוב רוצה 1,850 – מיותר להצביע על שאר ההסתייגויות. אבל הדבר הזה לא כתוב בחוק. לעומת זאת, אני חושב שההיגיון אומר שאני יכול ללכת ולהצביע בעד ההסתייגות של 1,849 – והיה ותתקבל, אני צריך לעבור גם ל-48 כי יכול להיות שגם היא תתקבל.
השר משולם נהרי:
בסדר יורד.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר יורד. אבל אם היא לא תתקבל, הרי כל ההסתייגויות נפלו. עכשיו אני מוכרח להודות – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אתן לך, ודאי. אני מוכרח להודות שלא רק יש היגיון תקנוני בדבריו של חבר הכנסת אריה אלדד, יש פה גם הסתמכות על התקנון. אבל גם התקנון מצווה עלינו לפעול בדרך שהכנסת תקבל החלטות שאינן החלטות – זאת אומרת, החלטות שהן החלטות נכונות.
ואם אנחנו, בדרך ההיגיון – כי ראינו 1, 2, 3, 4 – אנחנו לא הלכנו כמו אברהם אבינו מ-50 לאחד, אבל הלכנו, כמובן, לבוא ולבדוק, ואני באמת רוצה לבחון. אני יכול כמובן ללכת ל-1,849, יאמר חבר הכנסת אריה אלדד שהדבר לא נוגד.
אני חושב שנושא זה צריך לבוא בהחלט לדיון בפני ועדת הכנסת, על מנת שהיא תחליט ותכריע בנושא באופן קבוע. אני כרגע מפעיל את סמכותי כיושב-ראש הוועדה, גברתי היועצת המשפטית, את רק תאמרי לי אם אני טועה טעות קונסטיטוציונית שאין בלתה. יכול להיות שייתכן שיצטרכו לעבור לוועדת הפירושים.
אני לוקח ונוטל מתוך ידיעה ומתוך הכרה מלאה שאינני פוגע בהחלטת ובהכרעת הכנסת לגופה, וכאשר אנחנו מדברים בהסתייגות שמהותה היא אחת אבל המספרים בה הם שונים, וכאשר אני לוקח את המספר מרחיק הלכת ביותר וקובע שהוא לא עבר – ממילא האחרים לפניו לא עברו, אני ממלא את מצוות התקנון בהגיונו וברוחו.
אבל אני רוצה ללכת עם חבר הכנסת אלדד על מנת שגם הוא, כאופוזיציה, יכול לבוא ולהראות שהוא פעל לפי התקנון על מנת להראות את הסתייגותו המלאה בכל הצבעה והצבעה, בהרמת ידו, ידו של חבר הכנסת אורי אריאל וחבר הכנסת כץ ובהימנעותו של חבר הכנסת בן-ארי מהטעם שהוא מקוזז. זאת אומרת, יש כאן ארבעה שרוצים. אני הולך אתם ואומר: אני כל 100 אצביע. אם תתקבל אחת – אני אחזור, כמובן, לכל מספרי ה-100 מחדש. זאת אומרת, נקיים מרגע זה עוד 18 הצבעות. זו פרשנותי לפי רוח התקנון, כך אני מפרש אותה. אני ער לכך שחבר הכנסת אלדד קורא תיגר על עניין זה. דרך אגב, לגבי המאות, גם קיבלתי הסכמה מלאה מנשיאות הכנסת לפעול כך.
היועצת המשפטית, בבקשה, אם יש לך מה לומר – תבואי אלי. את יכולה לעלות לבמה. חבר הכנסת אלדד, אתה יכול בינתיים.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אתה מפגין אומץ, אבל פועל בניגוד לתקנון. התקנון אומר שיש רק פתח אחד לעשות מה שאתה רוצה, והוא, אם בהיעדר הסכמה בין המסתייגים ובין נשיאות הכנסת – צריך ללכת לוועדת הכנסת שתקבע כללי הצבעה אחרים לעניין חוק מיוחד. בדרך כלל עושים את זה בחוק התקציב. אבל הפתח פתוח בתקנון לקבל החלטה כזאת בוועדת הכנסת, להכריז על זה כעל "אירוע רב-נפגעים" או אירוע רב-הסתייגויות – אירוע מיוחד, שמחייב סדרי הצבעה שונים.
חוששים חברי מהקואליציה שיום אחד יתחלפו סדרי הישיבה בבית הזה ותבוא, חס ושלום, קואליציה דורסנית שתרמוס את האופוזיציה ותשלול באמצעות התקדים הזה – פעם אחר פעם בוועדת הכנסת – תשלול ממנה את האפשרות להעלות הצעות אי-אמון מדי שבוע, או לדבר על כל נושא שבעולם, או להגיש הסתייגויות. באמת, אם ניתנה הרשות למשחית להשחית, לא נדע עד היכן. אבל אני רוצה לבוא ולומר שלא דומים הדברים כאשר אנחנו אמרנו, בחוק התקציב, שאי-אפשר להגיש הסתייגות מיליארד שקל, 999,999,999 שקלים, וכו' – אי-אפשר לגזור גזירה שווה כאשר מדובר ב-1,000 חיילים או ב-2,000 חיילים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
באמת, אם היו נותנים לנו את הפרטים של כל חייל וחייל, הייתי מוכיח לכם שאפשר ואנחנו מוכנים להצביע על 542 דווקא, כי הם רוצים וראויים ומתאימים, והכול בסדר, אבל כל השאר לא, ולכן אי-אפשר, וזה בניגוד לתקנון, וגם מהותית ותוכנית, להצביע על חיילים כאילו היו שקלים.
היו"ר ראובן ריבלין:
הלוואי שאני הייתי מבין בפלסטיקה כמו שאתה מבין במשפטים. הלוואי. רבותי חברי הכנסת, אני בכל זאת עומד על דעתי וקובע את פסיקתי כיושב-ראש הישיבה. כמובן, חבר הכנסת אריה אלדד יוכל לפנות לוועדת הפירושים. אני רוצה לומר שיש לי גם תשובה פרלמנטרית וגם תשובה משפטית – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אבל, היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רק שנייה – – אם יהיה צורך אני אתן לך עוד פעם. בית-המשפט העליון קבע שיש להבחין בין לשון החוק ורוח החוק, וכאשר רוח החוק היא ברורה, והתוצאה היא תוצאה צודקת מבחינה משפטית, דבר שיכול להיות שנוי במחלוקת מפעם לפעם, אבל כאשר הדבר הוא צודק מבחינה משפטית הרי הדבר הזה – יכולים ללכת גם לפי רוח החוק, ולא לפי לשון החוק.
מבחינה פרלמנטרית אני משוכנע, למרות דבריו המלומדים ביותר של הפרופסור לפלסטיקה שהיה לפרופסור למשפטים אריה אלדד, שבא והיה אומר: אם היו נותנים לנו פה את רשימת השמות, כל איש הוא מהות – ואני לא יכול, מבחינה פילוסופית, להתנגד לדבריו. אבל מבחינת החוק שאנחנו מעצבים כרגע אני משוכנע שהכנסת נתנה את דעתה על האפשרות לבוא ולבחון אם היא מסכימה לפחות מ-1,850 – יש מספר רב של הצבעות, שבהן היא תוכל להוכיח את עמדתה הנוגדת, אם אכן יתברר כך הדבר, ואני משוכנע, על-ידי כך שאני אבצע 18 הצבעות.
יותר מכך, מובן שהכנסת בסופו של דבר תצטרך לאשר את הסעיף של החוק לפי לשון החוק המוצעת על-ידי הוועדה, ואם כל חברי הכנסת או רובם יצביעו בעד נוסח הוועדה, פירושו של דבר שהם מסכימים ל-1,850. לכן, עם כל הכבוד – וכל הכבוד והעוצמה, ואני לא אומר זאת בלשון סגי-נהור – לטיעוניו של חבר הכנסת אלדד ברמה הפרלמנטרית, אנחנו מדברים על הסתייגות שמהותה היא אותה מהות, רק מדברים על מספרים שונים, ובנקל אנחנו יכולים לדעת מה היה רצונה של הכנסת, הן בהצבעה על החוק והן בהצבעה על ההסתייגות מרחיקת הלכת ביותר.
ולכן – אני מאפשר לכם, כמובן, לעבור לוועדת הפרשנות, גם לגבי החוק הבא אני פוסק כך, מי שישב פה על הדוכן, ואנחנו, בעניין שהוא ברצף מספרי, אנחנו נבצע תהליך של הצבעה, שהוא גם הרבה מעבר לרוח החוק, אבל הוא בהחלט נותן כבוד לאופוזיציה.
חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה, רק חבל שנמשיך להתווכח, כי הוויכוח הוא – אני מצאתי לנכון גם להזמין את חבר הכנסת אריה אלדד לנשיאות, ובהחלט, דבריו בעלי משקל רב.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לעניות דעתי הפעם הזאת היושב-ראש טועה, אבל אני רוצה לשאול, לשיטתך, כשאתה אומר שנצביע, ואחרי זה אם חבר הכנסת אלדד ירצה, ילך לוועדת הפרשנות – מדוע לא תעשה את זה לפני ההצבעה? הרי אם אתה מתכוון להצביע ואחרי זה להשאיר לוועדת הפרשנות לפרשן, בוא נאמר, זה עיקר חסר מן הספר. אתה תצביע אחרי זה עוד פעם? מה תעשה?
היו"ר ראובן ריבלין:
שאלתך טובה, אבל אתה לא בקי מספיק בתהליך.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
נכון, אמרתי. לי יש רק BK במשפטים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה צודק. אורי אריאל גם פרלמנטר מובהק ואיש ציבור למופת. באמת.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אתה יכול להרחיב בזה קצת?
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לעניין זה אני ארחיב, כשיהיה צורך, עם כל הלב, אני רק אומר דבר פשוט: ועדת הפרשנות לא משנה את החלטתו של יושב-ראש הוועדה. היא רק תבוא ותקבע לגבי העתיד. אני כך קבעתי – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
נו, אז מה? אבל מדוע לא – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – אתם יכולים רק לבוא ולומר שזה לא חוקתי – לתקוף את זה בבית-המשפט.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אבל היא הנותנת. אז תרשה עכשיו, תעשה הפסקה לעשר דקות, תושיב את ועדת הפרשנות, אני חושב שזה יהיה רק הגון ונכון – אם היא תחזיק בדעתך, נו, מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך רובי, אבל אם לא, אז – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הואיל ונבחרתי על-ידי הכנסת לשמש יושב-ראש, תפקידי הוא להכריע, ואני מכריע. כל מי שלא חושב שהכרעתי נכונה יכול לפנות לוועדת הפרשנות. היא תחול רק לגבי סדרה אחרת. אני אומר כאן בפירוש, לפרוטוקול, כדי שאנשים יבינו: אם תרצו אחר כך לבוא ולטעון נגד ההצבעה עצמה – אני אומר שאי-אפשר לזלזל בטיעוניו של חבר הכנסת אריה אלדד, הם טיעונים מעמיקים, הבאים ואומרים: ייתכן שלאופוזיציה, גם אם אין שום סיכוי, יש זכות להחזיק את הכנסת חודשים בהסתייגות – כי אני יכול לבוא ולומר לך שאפשר היה לפרוט את העניין לא ל-1,850 הצבעות, אלא להרבה יותר, והרי אנחנו מבחינים בין הצבעה מהותית על נושא מסוים לבין הצבעה שמבחינת המהות אינה משתנה.
זאת החלטתי, ואני מבצע את ההצבעה. רבותי, אני עובר – יש הצבעות מ-1 עד 100. מי רוצה לקבל את הסתייגותו של חבר הכנסת אלדד ב-1,849 ההצבעות? אני מחלק אותן עכשיו ל-100. אם תתקבל ההסתייגות, אני חוזר ל-5.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אתה מחלק אותן ל-18, לא ל-100.
היו"ר ראובן ריבלין:
ל-18, כן. חבר הכנסת כץ, אם תתקבל ההסתייגות על 100, אני אחזור ל-5, כי יכול להיות שזה 6 עד 100. הבנתם? רבותי, אנחנו מצביעים על חלופין א'. חלופין א': מי בעד ההסתייגות לקבוע שמספר המגויסים יהיה עד 100 – ירים את ידו. תרימו את היד, כץ.
יעקב כץ (האיחוד הלאומי):
אנחנו מוחים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתם מוחים ולא משתתפים.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' הראשונה של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. נא להוריד.
מי בעד 200?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' השנייה של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. ההסתייגות לא מתקבלת.
מי בעד 300?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' השלישית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.
מי בעד 400?
לא התקבל. ודאי.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' הרביעית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא התקבלו. 100, 200, 300, 400.
מי בעד 500?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' החמישית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. לא התקבל.
מי בעד 600?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' השישית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
600 לא התקבל.
מי בעד 700?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' השביעית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. לא התקבל.
מי בעד 800?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' השמינית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
800 לא התקבל.
מי בעד 900?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' התשיעית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. לא התקבל.
מי בעד 1,000?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' העשירית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,000 לא מתקבל.
1,100.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' ה-11 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,100 לא נתקבל.
מי בעד 1,200?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' ה-12 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. לא נתקבל.
מי בעד 1,300?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' ה-13 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,300 לא נתקבל.
מי בעד 1,400?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' ה-14 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,400 לא נתקבל.
מי בעד 1,500?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' ה-15 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא נתקבל.
מי בעד 1,600?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' ה-16 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,600 לא נתקבל.
מי בעד 1,700?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' ה-17 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,700 לא נתקבל.
מי בעד 1,800?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין א' ה-18 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.
מי בעד, עכשיו בהצבעה אלקטרונית – מי בעד 1,849 כהסתייגות? נא להצביע. מי בעד 1,849? נא להצביע. מי שמתנגד יצביע נגד, מי שבעד יכול להצביע – פה אתם יכולים להצביע. פה אתם יכולים להצביע. פה אתה יכול להצביע בלי שאתה פוגע בזכויותיך.
הצבעה מס' 13
בעד ההסתייגות – 3
נגד – 20
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין א' האחרונה של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
שלושה בעד, 20 מתנגדים. אני קובע ש-1,849 לא נתקבל בחלופין א' לסעיף 1.
רבותי חברי הכנסת, הואיל וכל ההסתייגויות לא נתקבלו, לפי החלטת יושב-ראש הכנסת, אני מצביע על סעיף – – –
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לחלופין 2? חלופין ב' אותו דבר. כמה יש לי פה, גם 1,800? אוקיי.
לחלופין ב' – מי בעד הסתייגות ל-100? לחלופין ב'. ההחלטה היא אותה החלטה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אני מבקש להקל עליכם. מדובר בטעות סופר – זה לא 1,849, זה 1,749.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון, כי שם יש 1,750. בסדר, אתה צודק.
מי בעד לקבל הסתייגות עד 100? אין. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' הראשונה של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
מי בעד 200? אין. מי נגד? לא התקבל.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' השנייה של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא התקבל 100 ולא התקבל 200.
מי בעד 300? אין; מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' השלישית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
מי בעד 400? אין; מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' הרביעית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
400 לא התקבל.
מי בעד 500? תודה. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' החמישית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
500 לא התקבל.
מי בעד 600? תודה. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' השישית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא התקבל 600.
מי בעד 700? תודה. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' השביעית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
700 לא התקבל.
מי בעד 800? תודה. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' השמינית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
800 לא נתקבל.
מי בעד 900? תודה. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' התשיעית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא נתקבל.
מי בעד 1,000? תודה. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' העשירית של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,000 לא נתקבל.
מי בעד 1,100? תודה. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' ה-11 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,100 לא נתקבל.
מי בעד 1,1200? תודה. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' ה-12 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,200 לא נתקבל.
1,300 – מי בעד? תודה. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' ה-13 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא נתקבל.
1,400 – מי בעד? תודה. מי נגד? תודה.
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' ה-14 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,400 לא נתקבל.
מי בעד 1,500? תודה. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' ה-15 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,500 לא נתקבל.
1,600, רבותי. מי בעד 1,600? אין. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' ה-16 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
1,600 גם לא נתקבל.
מי בעד 1,700? תודה. מי נגד?
הצבעה
ההסתייגות לחלופין ב' ה-17 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא נתקבל.
רבותי, מי בעד 1,749 – יצביע באלקטרוני. נא להצביע – מי בעד ההסתייגות?
הצבעה מס' 14
בעד ההסתייגות – 3
נגד – 22
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין ב' ה-18 של קבוצת סיעת האיחוד הלאומי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
שלושה בעד ההסתייגות ל-1,749, 22 נגד. אני קובע שההסתייגות לא נתקבלה.
לכן אנחנו מצביעים כרגע, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אדוני השר, על סעיף 1, כנוסח הוועדה, המאשר 1,800 – –
זאב אלקין (הליכוד):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
1802? לא, אנחנו מצביעים על סעיף 1, סמוך עלי. מצביעים על סעיף 1, כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 15
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 24
נגד – 3
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
24 בעד, שלושה נגד, אין נמנעים. אני לא הצבעתי על סעיף זה כמקשה אחת עם סעיף 2 שאין לו הסתייגויות כדי להראות את הבעת הדעה של הכנסת כולה על כך שהיא מסכימה ל-1,800, ואף אחת מההסתייגויות גם בהצבעה זו לא נתקבלה ממילא. כי אם מסכימים על 1,800 ברור שלא מסכימים על אחד עד 1,849. תודה רבה. סעיף 1 התקבל כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים לסעיף 2 שעליו אין הסתייגויות. כנוסח הוועדה, נא להצביע – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 16
בעד סעיף 2 – 24
נגד – 4
נמנעים – אין
סעיף 2 נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
24 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע שסעיף 2 עבר כנוסח הוועדה.
רבותי, תמה ההצבעה בקריאה שנייה. חבר הכנסת מוץ מטלון, האם להצביע בקריאה שלישית? תודה רבה.
רבותי, החוק עומד לפניכם לאחר שהוסרו כל ההסתייגויות. אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על הצעת חוק שירות הביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2012, כהצעת הוועדה; בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 17
בעד החוק – 25
נגד – 3
נמנעים – אין
חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2012, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
בתמיכתם של 25 חברים, בעוד שלושה חברים מתנגדים, אין נמנעים, אני קובע שהצעת חוק שירות הביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2012, עבר בקריאה שלישית וייכנס לספר הבוחרים של מדינת ישראל.
עתניאל שנלר (קדימה):
ספר החוקים.
היו"ר ראובן ריבלין:
ספר החוקים. מה אמרתי?
עתניאל שנלר (קדימה):
ספר הבוחרים.
היו"ר ראובן ריבלין:
כל מי שמתגייס לצבא ואפילו למשטרה מקבל זכות בחירה, מה אתם רוצים?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אבל בכלא לא מצביעים. זה החוק הבא.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני יודע.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, כיוון שבחוק הבא צפויה לנו מערכת דומה של הצבעות, ויש לנו הרבה הסתייגויות והוזמן דיון ארוך, אני מבקש שתטיל בזמן שיש לנו עד להצבעות על החוק הבא, על ועדת הפירושים, להתכנס. אולי זה יהיה טוב כבר להצבעה הבאה מכאן ואילך.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני לא חושב שוועדת פירושים צריכה להתכנס תוך כדי הכנסת – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
מה יש להם לעשות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני חושב שצריך לדון בעניין בכובד ראש, לשבת שבעה תמימים על מנת להחליט בעניין זה. אני לא רוצה לאבד את הזמן של החברים – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אנחנו יכולים לתת להם.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – רבים מהם ודאי רוצים לשמוע את דבריהם של המסתייגים על מנת להשתכנע אולי מדבריהם. ההצעה שלך היא ברורה, המחלוקת היא ברורה, עמדתך היא באמת עמדה שראויה לדיון, ואני חושב שהכנסת – אני לא יודע אם היה פה הסדר שלילי או חוסר הסדר – נדמה לי שרוח התקנון קובע שהדברים שאמרתי הם הדברים הנכונים והמובהקים לבוא ולקבוע את עמדתה של הכנסת ללא כחל ושרק.