קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (שינוי מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ב–2012 [הצעת חוק פ/3941/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת כרמל שאמה-הכהן) היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, אנחנו ממשיכים בחקיקה על-פי הצעות חברי הכנסת, ואני מזמין את חבר הכנסת שאמה לנמק מהצד הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי, כאשר כנראה יש הסכמת הממשלה. ישיב שר האוצר. אתה רוצה מלמעלה? אני, אין לי בעיה, אבל אם אתה – אתה יכול מהמקום. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): קצת עייף. היו"ר ראובן ריבלין: עייף, אז תעלה. בוא. כן, הוא יכול. אה, קיבל פטור מחובת הנחה – לא, יש לך עשר דקות תמימות, זה על חשבונך. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): כן, זהו, בגלל זה – – – היו"ר ראובן ריבלין: חשבתי שזה הסכמת – כי כשמסומן לי בצהוב אני – פשוט לא שמתי לב. מה, הממשלה מתנגדת? כבוד השר כהן, הממשלה מסכימה להצעת החוק? מאיר שטרית (קדימה): כן כן, היא מסכימה. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): בעד. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא מתנגדת? בסדר גמור. בבקשה. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד חברות הכנסת וחברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (שינוי מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ב–2012, היא הצעת חוק שבאה להשלים מהלך שהסתיים בפעם הקודמת בחקיקה בוועדת הכלכלה, שבה תיקנו את הייקור – התכוונו לתקן את הייקור – של ביטוחי החובה לאופנועים שעליו החליט האוצר בשלהי 2009, שהפך את מחירי ביטוחי החובה לרכבים הדו-גלגליים לממש בלתי נסבלים. שיטת הביטוח בישראל, של נפגעי גוף, אדוני היושב-ראש, בתאונות דרכים, מבוססת על שיטת היעדר אשם; בפועל השיטה מטילה על הנפגע את האחריות הביטוחית לנזקיו. כך – נהג משאית צריך לבטח את עצמו לא מפני פגיעה בנהגים אחרים, אלא מפני היפגעותו בתאונה, מה שאמור לגרום לתעריפים נמוכים. המחוקק ראה לנכון, יחד עם זאת, לסטות מהעיקרון בהטלת האחריות הביטוחית המוחלטת לפגיעות גוף של אוכלוסיות פגיעות במיוחד על כלל ציבור הנהגים. כך פטורים מביטוח חובה, אדוני היושב-ראש, הולכי רגל ורוכבי אופניים, וגם מי שעושים שימוש בדרך באופניים חשמליים ובכלים ממונעים אחרים. בשנת 2001 נערכה רפורמה במערכת ביטוח החובה. הרפורמה חייבה הסדר מיוחד לרוכבי אופנועים, לאור שינוי השיטה. שינוי השיטה היה אמור לייקר את ביטוח החובה לאופנועים עד כדי פי-חמישה. אף-על-פי שלדעת המעורבים ביטוח החובה לאופנועים הגיע למצב בלתי נסבל, שר האוצר והממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר מעוניינים להמשיך בייקור כדי להביא את תעריפי ביטוח החובה לאופנועים לרמה של פי-עשרה משיעורם בשנת 2001. מאיר שטרית (קדימה): למה? כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): מה? מאיר שטרית (קדימה): למה? כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): ובמקביל יש ירידה של כ-50% בתעריפי הביטוח של כלי רכב אחרים. מאיר שטרית (קדימה): אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת שאמה, שזה הדבר המעוות ביותר שאני מכיר בביטוח. וגם כל הסטטיסטיקה שעליה בונים, ועל זה – מבחינת משרד התחבורה, בסטטיסטיקה – כל תאונה עם אופנוע, האופנוע נחשב אשם, אפילו שהוא לא אשם. – – – דפק אותו, הוא נחשב אשם. לכן בסטטיסטיקה, כל האופנוענים הם עבריינים. אין לזה שום הצדקה, והמעשה שאתה עושה הוא נכון, הוא צודק. אין שום סיבה בעולם שיגבו ככה. אגב, בכל העולם מעודדים לנסוע על אופנועים, טוסטוסים. במדינות רבות לא צריך רשיון, לא צריך ביטוח, לא צריך כלום. רק פה – – – היו"ר ראובן ריבלין: תגיד, זה לא מעמיס על בעלי רכב סיכון יותר גבוה, מבחינה סטטיסטית, שיש עליהם? מאיר שטרית (קדימה): אדוני, ביוון, בקפריסין, במרוקו – מה, הם יותר חכמים מאתנו? כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): פחות חכמים מאתנו. מאיר שטרית (קדימה): היינו במרוקו – עשרות אלפים נוסעים עם טוסטוסים בבוקר, עם כל המשפחה – – – היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. יכול להיות רק חצי כוח סוס, אבל אם אתה מדבר – – מאיר שטרית (קדימה): חצי כוח סוס. היו"ר ראובן ריבלין: – – על אופנועים, שאני רואה אותם – – מאיר שטרית (קדימה): לא, חצי כוח סוס. היו"ר ראובן ריבלין: – – דוהרים ברמה שבן-אדם רואה איזה צורך פיזי להשתולל – לא להשתולל, חלילה – – מאיר שטרית (קדימה): מופרעים. היו"ר ראובן ריבלין: – – לנסוע במהירות גדולה – – – מאיר שטרית (קדימה): מי שמופרע מת. איתן כבל (העבודה): אבל המאסה הקריטית היא לא שם. היו"ר ראובן ריבלין: אבל הביטוח, תשמע: אנחנו מדברים פה על תעריפי ביטוח. הרי פה החוק – – מאיר שטרית (קדימה): נכון. היו"ר ראובן ריבלין: – – הוא לא חוק שבא – – – מאיר שטרית (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: זה חוק שהרבה אנשים עמלים עליו כנראה. יש פה אינטרסים. עכשיו השאלה – האינטרס הציבורי מול האינטרס – – – מאיר שטרית (קדימה): היושב-ראש, רוב הנוסעים הם לא מופרעים. היו"ר ראובן ריבלין: אני, דרך אגב, אני לא גיבשתי עמדה בעניין הזה. מאיר שטרית (קדימה): רוב הנוסעים הם לא מופרעים. אני נהגתי על אופנוע הרבה שנים – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא לא – – – כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): מה זה רוב? הרוב המוחלט. היו"ר ראובן ריבלין: גם אני. אני רק אומר לך שברגע שאתה – לא, יש אופנועים שהם באמת – זה חלק מהאישיות של בן-אדם, שהוא בא לידי פורקן, או לידי ריגוש, או לידי – שהוא מוכרח אותו. אם לא – יש כאלה טייסים, יש כאלה אופנועים, כל מיני דברים כאלה. בגלל זה אני זוכר שאנחנו היינו בוועדת הביטוח עוד – היית בסוכנות אז, נדמה לי, הלכת להיות – היינו בוועדת הביטוח, והיה שם – בלבלו אותנו, כל מי שהיה לוביסט אז, באותו זמן, ואז הלוביסטים היו הרבה פחות דומיננטיים מאשר היום – – מאיר שטרית (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: – – הם בלבלו לנו הרבה את המוח, ובאמת אנחנו לא ידענו איך לשקול. אני בטוח שאתה כיושב-ראש ועדת הכלכלה לא תיתן לדברים מקריים לבוא ולהתבטא בזה. אני לא גיבשתי עמדה. אני חושב שזה דבר חשוב מאוד, אני חושב שמאוד חשוב לדון בזה. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): מה, לגבי הלוביסטים? היו"ר ראובן ריבלין: לא לא, אני מדבר לגבי החוק שלך. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): אה, אוקיי. רוברט טיבייב (קדימה): גם לגבי הלוביסטים. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): לא, לגבי הלוביסטים אני חושב שקודם כול צריך לחנך את חברי הכנסת, כי הכוח הוא אצלנו – – היו"ר ראובן ריבלין: נכון. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): – – בסופו של דבר. ללוביסטים אין שום כוח בבניין הזה. איתן כבל (העבודה): זה העניין. היו"ר ראובן ריבלין: אתמול היתה לנו ישיבה – אתה היית עסוק בבחירות – – כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): נכון. היו"ר ראובן ריבלין: – – אנחנו עוד נקיים אותה. באמת רוב חברי הוועדה חשבו שתקנון האתיקה שאנחנו הכנו, המחייב את חברי הכנסת עצמם, הוא הדרך הנכונה. לצערי הרב, כאשר הוא הוגש לוועדת הכנסת, ראשי הסיעות הגישו אלפי הסתייגויות; במקום לפתור את הבעיה הזאת אחת ולתמיד, יאמרו חברי הכנסת: עלינו, אנחנו אחראים אם מישהו יכול לבלבל לנו את המוח. איתן כבל (העבודה): אני לא הייתי ביניהם. היו"ר ראובן ריבלין: הרי מה אני מאשים בן-אדם שרוצה להתפרנס? הוא יכול לרצות להתפרנס, אבל אם הוא הופך אותנו למכשיר לפרנסתו – – כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): כל האחריות היא על חברי הכנסת. היו"ר ראובן ריבלין: – – זה סקנדל גדול, זה הכול. איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש – – – כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): במהות, כל האחריות היא על חברי הכנסת. היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז, וכך צריך להיכתב. איתן כבל (העבודה): אני מבקש – – – מחלק מראשי הסיעות. היו"ר ראובן ריבלין: לא לא, ראשי הסיעות מתחלפים מפעם לפעם, אתה מבין. איתן כבל (העבודה): אז זהו, שלא. היו"ר ראובן ריבלין: יש כאלה שלא מתחלפים. איתן כבל (העבודה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, אלה הן עובדות, ואנחנו נברר אותן. יש לנו פורום מצוין, אני חושב שהפורום הזה צריך להתכנס – הנה, היה גם אתמול – הוא בא כעולה חדש בנושא הזה, חבר הכנסת הורוביץ, אתמול שמע דברים לכאן ולכאן – ניצן הורוביץ שמע – ואמרתי לו: תשמע, יש לנו – הוא ראה את התקנון. התקנון לא בא מהר-סיני, הוא בא מהשופט זמיר, ולאחר מכן ביקשנו מחברנו הטוב חבר הכנסת והשר לשעבר ג'ומס, חיים אורון – חבר הכנסת לשעבר והשר לשעבר – והוא גיבש לנו דבר. הנה, מאיר שטרית מסכים, כולם מסכימים, ופה יש קבוצה שבאה ואמרה: לא יקום ולא יהיה. נו, אז מה? כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): אז מה עכשיו יעשו הלוביסטים, יהיו לוביסטים ללוביסטים? היו"ר ראובן ריבלין: אני לא אומר – – – כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): לא, במהלך הזה, כדי לבלום את המהלך הזה, יהיו לוביסטים ללוביסטים? היו"ר ראובן ריבלין: הכול יכול להיות. תראה, באיזה מקום – יהיה סחף, ובאיזה מקום צריך לעצור. עכשיו אני בא ואומר: אני, אין לי טענה קלה ביותר כלפי הלוביסטים. אם אני – נבחרתי לכנסת – יכול להיות אסקופה נדרסת בידי אדם כזה או אחר, אני לא ראוי להיות חבר כנסת, חבל על הזמן. מה, אדם לא רוצה להתפרנס? יכול להתפרנס. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): זה מה שאני תמיד אומר, לשום – – – היו"ר ראובן ריבלין: אם הוא רוצה לשכנע אותי, שיבוא וישכנע אותי. אם הוא הופך אותי לאסקופה נדרסת, אז – אם יש אסקופות נדרסות נבחרות לכנסת, צריך תקנון אתי, זה הכול. תודה רבה, אני אחזיר לך את כל הדקות. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): אין בעיה. היו"ר ראובן ריבלין: בבקשה. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): בעת הדיונים בוועדת הכספים של הכנסת בעניין הרפורמה בשנת 2001 הציגו הרשות שהוסמכה לפי הפקודה לבצע שינויים, ובכללם קביעת תעריפי דמי הביטוח לפול, וכן גורמים אחרים, את הפתרון של קביעת העמסה בשיעור שבין 5.5% ל-6.5% בחישוב התעריפים החדשים. יוזכר כי הרפורמה הצריכה הקמת תאגיד לביטוח שיורי, "הפול", שבו מבוטחים כיום כמעט כל הרוכבים, כ"מסורבי ביטוח", וכי מרכיב ההעמסה הוא הסכום שעל המבוטח שלא במסגרת "הפול" לשלם עקב עלויות ההשתתפות של מבטח במסגרת "הפול". ואכן, השיעור האמור מופיע בתקנות הביטוח השיורי שהותקנו כחלק מהרפורמה ואושרו בוועדת הכספים של הכנסת. בפועל, זה כמה שנים הרשות מפרשת את חובת ההעמסה כאפשרות לקבוע העמסה הולכת ויורדת, עד כדי אפס. משמעות הקטנת ההעמסה היא שתעריפי ביטוח החובה לאופנועים ימשיכו להיות גבוהים יותר ויותר, והשוק הדו-גלגלי בישראל, אדוני היושב-ראש, ימשיך לקטון ולהתנוון. רק כדוגמה, חרף היתרונות הרבים של שימוש ברכב דו-גלגלי, בישראל שיעורו הוא עשירית מהשיעור המקובל, למשל, באיטליה. ההעמסה עושה צדק בתיקון העיוות המובנה, שכן רוכבי אופנועים לסוגיהם חשופים יותר לפגיעות בשל תשתיות, בורות, מהמורות, צבעים גורמי החלקה, נזילות דלק, מכשולים ועוד. ובנוסף, הם נפגעים מכלי-רכב אחרים. במקביל, אין הרוכבים מסכנים, כמעט, הולכי רגל או רוכבים אחרים. העמסה של בין 5.5% ל-6.5% מקובלת, ככל הנראה, על שוק הביטוח. יחד עם זאת, ראוי לאפשר לרשות שינוי כלפי מעלה כדי לקיים גמישות בהתאם לשינוי הנסיבות בעתיד. לו היתה הרשות מפעילה את שיקול הדעת כפי שבא לידי ביטוי בדיון בכנסת בשנת 2001, לא היה צורך בתיקון החוק. אולם הרשות אינה מוכנה להפעיל שיקול דעת, לאור המדיניות הננקטת על-ידה בתחום זה בעשור האחרון. תיקון החוק אינו מטיל עלות כלשהי על תקציב המדינה, בהיותו מכשיר להסדרת ביטוח החובה, אשר לפי המצב כיום, מסור כולו בידי השוק הפרטי. חברות הביטוח הרוויחו מאז שנת 2001, אדוני היושב-ראש, ועד לשנת 2008 סכום של מעל ל-6 מיליארדי שקלים חדשים בענף ביטוח החובה בלבד. זה תחום שהופרט מידי המדינה ומייצר שיעור רווח גולמי מדהים, שלדעתי אין דבר שמתקרב אליו בעולם בתחום ענף ביטוחי החובה. אין זה ראוי שהמחוקק יפקיד בידי חברות הביטוח את הזכות להרוויח ובמקביל ישלול את הפתרון שכבר אושר, של מתן מענה לאוכלוסיות פגיעות כרוכבי אופנועים – תשלום חלקי, או רוכבי אופניים – פטור מלא מתשלום דמי ביטוח חובה. אדוני היושב-ראש, היינו רק – בסוף המושב הקודם סיימנו בקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק, בתום דיונים, גם ארוכים וממושכים מול הממשלה, גם בוועדה, וחברי הכנסת היו בטוחים שתיקנו את המעוות. הוויכוח התמקד כולו על שיעור ההעמסה. רבנו – 8%, 7%. בסוף גמרנו עם 6%. רק מה? בלי ששמנו לב, שינו לנו את המכנה. כלומר, לא חשבנו על 6% ממה. ואז יצא שההנחה שהשגנו לאופנוענים היתה פחותה ממה שחשבנו, ועל כן מגיע – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת שאמה, כשאתה היית עדיין צעיר מבטיח, עדיין לא מקיים, עכשיו אתה צעיר מקיים. כשהיית עוד, באמת, עול ימים, אנחנו ניסינו להעביר בכנסת את חוק השמאים. מה אמר חוק השמאים? לא יכול להיות מצב שבו אני אבטח את עצמי בחברת ביטוח, כאשר אני אשלם את כל התשלומים וכאשר יצטרכו לברר מהו הנזק – חברת הביטוח תברר מה היה הנזק. זאת אומרת, השמאי יהיה מטעם חברת הביטוח. אני אמרתי: לא. חוק השמאים הוא כזה. חברת הביטוח יכולה להעסיק אצלה שמאים. היא תבוא ותקבע. אבל תמיד ייקבע שמאי, לא מבוררות, שמאי שהוא בלתי תלוי. ואני לא הצלחתי להעביר את החוק הזה בכנסת. אני לא אומר שהיו לוביסטים, אבל היו בהחלט חברות חזקות. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): היו חברות חזקות. היו"ר ראובן ריבלין: כן, היו חברות חזקות. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, לפני הסיום, את החוק הקודם הובילה חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, את החוק המקורי, ומפאת – רק מפאת אילוצי הדחיפות של החקיקה הזו, שהונחה מהרגע להרגע, היא לא נמצאת כיוזמת יחד אתי בחוק אבל היא שותפה מלאה ומובילה יד ביד את כל המהלך של הסיוע – – – היו"ר ראובן ריבלין: תלמד אותי, רק דבר אחד לא הבנתי – הכול למדתי בפרלמנט; למה החוק הזה שהוא, הצורך שלו הוא כבר אלפיים שנה, קיבל פטור מחובת הנחה? כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): אני אגיד לך מה שקרה. אני – – – היו"ר ראובן ריבלין: זה בגלל קשרים פוליטיים או – – – כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): לא, לא, לא, לא, בגלל – – – היו"ר ראובן ריבלין: מה הדחיפות? אני חושב שיש דחיפות. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): אני אסביר. ברור. יש הסבר הגיוני – – – אורי אורבך (הבית היהודי): זה כבר אלפיים שנה מחכה. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): יש כבר הסבר הגיוני ומהותי. היו"ר ראובן ריבלין: – – – כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): החוק הקודם שהעברנו באוגוסט היה אמור להיכנס לפועל ב-1 בינואר – – – היו"ר ראובן ריבלין: אה, הבנתי. אתה צודק. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): הוא מעוכב. אנשים לא מקבלים הנחה כי מחכים לתעריף – – – היו"ר ראובן ריבלין: הבנתי, הבנתי. בהחלט. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): בחודש האחרון היו אמורים לקבל הנחה ולא מקבלים. היו"ר ראובן ריבלין: תשובה מספקת לחלוטין. תודה רבה. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): בגלל זה ביקשנו את הפטור מחובת הנחה. היו"ר ראובן ריבלין: ובצדק קיבלתם. תודה רבה. כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השר כהן, היום רב – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר ראובן ריבלין: אתה יכול לומר: הממשלה לא מתנגדת. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני מקריא מהכתוב: "ועדת השרים לענייני חקיקה תומכת בהצעה". היו"ר ראובן ריבלין: תומכת בהצעה – עוד יותר טוב. סגן שר האוצר יצחק כהן: התנאי של – – – היו"ר ראובן ריבלין: לכן, חבר הכנסת נסים זאב, קמה לך הזכות להתנגד לחוק. אני מזכיר לך. מזכיר לך שאתה תצטרך להתנגד לחוק, גם להצביע נגדו. סגן שר האוצר יצחק כהן: התנאי – – – היו"ר ראובן ריבלין: מה? סגן שר האוצר יצחק כהן: התנאי – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא. מה התנאי? סגן שר האוצר יצחק כהן: המשך החקיקה – – – היו"ר ראובן ריבלין: האם אדוני מסכים שהמשך החקיקה יותנה בהסכמת הממשלה? כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): מה שכתבו בוועדת שרים. היו"ר ראובן ריבלין: כך כתוב בוועדה – אני לא יודע מה – – – כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): מה שכתוב בהחלטה של ועדת השרים מקובל עלי. לא יותר ולא פחות. מה שכתוב – – – היו"ר ראובן ריבלין: אתה – המציע מודיע לפרוטוקול שהוא מסכים להחלטת ועדת השרים. שר המשפטים יעקב נאמן: כדאי שהחלטת ועדת השרים תוקרא לפרוטוקול. היו"ר ראובן ריבלין: בבקשה, אדוני יעלה לבמה ויקריא אותה. אתה יכול מהצד, כבוד השר כהן, אני לא רוצה להטריח אותך כל פעם ללכת מסע ארוך, כי כבר נסים זאב פה. לא כתוב שמה. חבר כנסת שאמה יודע לקרוא, תסמוך עלי. הוא יודע, הוא יודע לקרוא. בעניינים האלה הוא לא טועה. סגן שר האוצר יצחק כהן: הוא יושב-ראש הוועדה – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני יודע. אבל יושב-ראש הוועדה לא יכול לשנות כרגע את – אתה אמרת שהממשלה מסכימה. הוא קיבל את ההצעה. תותנה – תחליטו בקריאה ראשונה שאתם לא תומכים בחוק, זה הכול. הוא לא מתנה שום דבר אלא את ועדת השרים. קיבלתי זאת. ולכן, חבר הכנסת נסים זאב, קמה לך הזכות להתנגד. בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני מזכיר לך עוד פעם, אחד מטובי הפרלמנטרים – – – נסים זאב (ש"ס): אני יודע, אדוני, שאסור לי, חלילה וחס, להצביע אחר כך בעד. זה ברור לי. היו"ר ראובן ריבלין: לא. אתה יכול להצביע אחרי – – – נסים זאב (ש"ס): אני יכול לא להצביע, אני יכול להימנע – – – היו"ר ראובן ריבלין: – – – תסביר לנו מדוע עלית. נסים זאב (ש"ס): אני יכול להימנע, אני יכול לא להצביע – – היו"ר ראובן ריבלין: נכון. נסים זאב (ש"ס): – – אני יכול להתנגד. היו"ר ראובן ריבלין: נכון מאוד. נסים זאב (ש"ס): אז יש לי, בכל מקרה, שלוש אפשרויות. היו"ר ראובן ריבלין: נכון, שלוש אפשרויות אחרות, כן. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אני קורא את הצעת החוק ואני רוצה לדעת מה מסתתר, מה עומד מאחורי הצעת החוק הזאת? מה? הם שילמו ומשלמים, באמת, כל כך – סכום שהוא בלתי סביר בעליל, ורוצים לעשות תיקון עוול, ואנחנו גם כן מדגישים כמה רווח עשו חברות הביטוח. אני מציע שהממשלה תיקח אחוזים מהרווחים – זה הכי טוב. בואו נסכם עם חברת ביטוח, מהרווחים שלה – בכלל, עם כל בעלי עסקים – שייקחו 50%, כמו במס הכנסה: מי שמרוויח מעל סכום מסוים לוקחים 40% ו-50% ו-60% מס. גם ניקח מחברות הביטוח כספים. השאלה: האם אנחנו מונעים תאונות דרכים? האם אנחנו מונעים מתאבדים שרוכבים על שני גלגלים בחוצות העיר, וכמעט בכל פינה, בכל שעל, אתה רואה, כמעט מתרחשת איזו תאונה. מה, מה המצב? המצב הוא כזה, אדוני, שבעצם הביטוח, חברות הביטוח אומרות: בינינו יש מאבק עסקי, כל אחד יכול להוזיל, עד, לעלות עד תקרת גג מסוימת, להוזיל כפי שהוא רוצה, כפי יכולתו, כמובן, לפי האינטרסים הכלכליים של כל חברה וחברה. אנחנו לא אומרים לחברת ביטוח לא להוזיל. אנחנו אומרים להם: אל תעלו יותר ממה שהממשלה, בעצם, מאפשרת לכם. אני בעד זה. אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לקחת את המשאבים האלה של ה-5% ו-6% ולטפל, באמת, בכבישים, שיהיו מיועדים לאופנועים, לקטנועים, לרוכבי אופניים. אבל לבוא ולומר: אנחנו מוזילים מפני שעד היום היו כל כך הרבה רווחים – זאת לא תשובה, זה לא מענה. אני לא חושב שאנחנו נותנים איזה פתרון אמיתי, רציני, כדי למנוע ולצמצם את תאונות הדרכים בכל מה שקשור לרוכבי אופנוע. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, זה קטסטרופה מה שקורה היום בכבישים: אתה רואה את העקיפות, מימין ומשמאל, בין שתי מכוניות, והוא בטוח שהוא יספיק גם את המכונית והוא תמיד צריך לעמוד בראש השיירה ובראש הרשימה. ובצומת, הוא צריך תמיד לעמוד, גם אם הוא היה האחרון הוא הראשון, תוך כדי סיכון חייו. אני אומר לך, אני חושב שהצעת החוק הזו לא תעלה ולא תוריד מבחינת תאונות הדרכים. אולי, אדרבה, יכול להיות שמפני שיש יותר רוכבי אופנוע, יהיו, בגלל הביטוח המוזל, יקנו יותר דו-גלגלי, ואנחנו לא נמצא את עצמנו שכבישי ישראל הם באמת ראויים וערוכים לכך שהדו-גלגלי הזה יכול לנוע כפי שהוא נע היום בכבישי ישראל. ולכן אני חושב שצריכים את המשאבים האלה להפנות למקומות הנכונים יותר. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב. אתה רוצה לומר דבר? מישהו מבקש לומר דבר? שר המשפטים, אתה יכול להתערב, כי זה גם נוגע למשרדך. אתה רוצה לומר משהו? שר המשפטים יעקב נאמן: אני לא רוצה להוסיף – – – היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז, מאה אחוז. כרמל, אתה רוצה לענות לחבר הכנסת נסים זאב או אתה רוצה להצביע? כרמל שאמה-הכהן (הליכוד): להצביע. היו"ר ראובן ריבלין: להצביע. בסדר גמור. אוקיי, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק שהיא הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (שינוי מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ב–2012, של חבר הכנסת כרמל שאמה וחברת הכנסת פאינה קירשנבאום. בבקשה. נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע – נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (שינוי מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח), התשע"ב–2012, לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: היא רשאית להצביע, אין ויכוח בכלל. 18 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכלכלה על מנת להכינה לקריאה ראשונה. קריאה: חוקה. היו"ר ראובן ריבלין: חוקה? היא תועבר לוועדת הכנסת לשתי הצעות: כלכלה וחוקה. היא תועבר לוועדת הכנסת על מנת שתכריע מהי הוועדה אשר תכין את הצעת החוק לקריאה ראשונה. נדמה לי שאין פה עניין חוקתי, שיש פה עניין כלכלי מהמעלה הראשונה, אבל, כמובן, ועדת הכנסת היא זו שתחליט, כי ההחלטה היא החלטה פוליטית ולא החלטה משפטית. תודה רבה.