קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק) (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/647).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אורי מקלב:
בבקשה, אדוני השר.
שר האנרגיה והמים עוזי לנדאו:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרת החוק היא להגביר את הפיקוח על התאמת כל סוגי הדלקים הנמכרים בתחנה לדרישות לפי החוק.
נכון להיום, כל תחנת דלק מחויבת בהתקשרות עם מעבדה שתבצע שש בדיקות בכל שנה, בלי קשר למספר סוגי הדלק הנמכרים בתחנה, וזאת כאשר קיימים מקרים שבהם תחנות מוכרות שלושה סוגי דלק שונים, לדוגמה, בנזין, סולר או גפ"מ, ואחרות מוכרות סוג דלק אחד בלבד.
לכן, ועל מנת להסדיר את הנושא, מוצע בהצעת החוק כי מכל תחנת תדלוק יינטלו מדי שנה שלוש דגימות דלק מכל סוג דלק הנמכר בתחנה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה, אדוני השר. רשימת הדוברים: חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, שלוש דקות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השרים, אני לא רציתי לדבר עכשיו מהנייר אלא לדבר בעל-פה, ואם נצליח גם מהלב. אני שומע בשבועות האחרונים זעקות שבר וזעקות אימים נגד שר השיכון, הרב אריאל אטיאס, שהוא מפלה לטובה את הציבור החרדי.
אני רוצה לגלות לכם שיש עיתון בשם "יתד נאמן", שהיושב-ראש יודע, מכיר אותו, שיצא דווקא בהתקפה שהציבור החרדי יצא ניזוק מהקריטריונים.
אבל אני שואל שאלה, חברי הכנסת: למה המשחק צריך להיות או אנחנו או אתם, או מפסיד או מרוויח, או מנצח או מובס? למה, ריבונו של עולם, למה? אי-אפשר שתהיה פה מדינה דמוקרטית ששם כולם מרוויחים, משחק win-win? שיהיה גם לדתיים, שיהיה גם לחילונים, גם לערבים, גם לחרדים?
קריאה:
– – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
למה מישהו צריך לחנך את הציבור שכבר 3,300 שנה שומר באדיקות על דתו – לחנך אותו, לשנות אותו, לכפות עליו אורחות חיים אחרים? כדי שהוא יזכה לקורת גג בכיתה הוא צריך ללמוד א', ב' וג'?
יש לנו כיהודים דתיים שחיים בארץ-ישראל, יש לנו העוז או הרצון או הכוח ללכת להכתיב לבתי-ספר ממלכתיים, להגיד להם מה ללמוד, איך ללמוד, שתהיה שם הפרדה או משהו כזה? סיפר לי עכשיו עוזרו של חבר הכנסת בן-ארי, שאתמול הביאו ילדים מבית-הספר ליד האוניברסיטה, למערת המכפלה, ואמרו להם, סיפורי אגדה – אומרים שכאן טמונים אברהם, יצחק, יעקב, אבל זה כאילו הכניסו בהם את עמלק הספק הזה. מי שרוצה שהילדים האלה ירצו לחיות בארץ הזאת יגיד להם שכל הסיפור של מערת המכפלה זה סיפור אגדה? אז אני בא לבית-הספר של ליד"ה להכתיב להם איך ללמד – ואני בבואי מפדן – איך ללמד אותם אהבת ארץ-ישראל? לא. בקושי אני יכול לחנך את הילדים שלנו, הלוואי שנצליח.
אבל כשבאים לעניין של דיור, ואני אחזור בפעם אני לא יודע כמה, על העובדה שכשאני התחתנתי היתה פה ממשלת מפא"י, ואגודת ישראל לא היתה בקואליציה, ולא עלה על דעת אף אחד לעשות קריטריונים שיפלו לרעה אנשים חרדים או אחרים. ההיפך, ידענו שמשפחה ברוכת ילדים – זה היה ניקוד ברור במשרד השיכון בימי מפא"י. היה ניקוד לפי כמה ילדים שיש במשפחות בני-הזוג מלפני הנישואין – ההיגיון הפשוט אמר שאדם שיש לו יותר ילדים או שיש לו יותר מצוקת דיור, צריך לעזור לו יותר; אדם יש לו פחות כסף, צריך לעזור לו יותר; יש לו יותר, צריך לעזור לו פחות.
התהפכו היוצרות. רק שלהוא לא יהיה. ומתי מדברים? בתקופה שהציבור החרדי, כבר שנים אין לו קורת גג, אלפי אנשים גרים במחסנים, וכולם יודעים את זה. אז זה הדרך להילחם? ועוד מבקשים מאתנו להשתלב בחברה שמשדרת כל כך הרבה איבה ועוינות ושנאה.
ואיפה אנחנו רואים את זה? לא ברחוב. ברחוב אנשים אוהבים אותנו. רואים את זה בתקשורת. ומה הבעיה? שראש הממשלה ושריו קוראים בתקשורת ועושים לפי מה שהתקשורת מצווה עליהם.
ולכן, אדוני היושב-ראש, צריך לעשות פה משחק win-win שכולם ירוויחו ולא משחק כוחות של מי ינצח את מי ומי יביס את מי, ומי ייקח את מי בכוח לבתי-הסוהר. אם חלילה – –
היו"ר אורי מקלב:
תודה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – אנחנו נידרדר למלחמת כוח, אף אחד לא יודע לאן אנחנו נגיע. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אורי אריאל – לא נמצא. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. למען דעת – הרשימה סגורה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אדוני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מי לא ביקר במאהל הפראיירים? אתה לא ביקרת במאהל הפראיירים? מהר-מהר תיסע לעיר שאחוזי הגיוס בה מרקיעים שחקים.
קריאה:
בשבוע הבא.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יש להם שם כמעט 50% גיוס בתל-אביב, אתה יודע? כמעט 50% גיוס יש להם בתל-אביב. איפה עשו את מאהל הפראיירים? איפה שיש לאנשים זמן, כי הם לא מתגייסים לצבא. אני חייב לספר סיפור אמיתי – חברי ועדת חוץ וביטחון יעידו ביחד אתי – לפני שנה היינו, סיור של ועדת חוץ וביטחון בבקו"ם, היו שם מאות חיילים שעמדו באותו יום להתגייס, הם כבר באותו יום היו שם, הם היו עדיין על אזרחי. שאל אותם אחד מחברי הכנסת: מי כאן מתל-אביב? אתם יודעים כמה קמו? איך אומר השיר של "הגשש"? – "אף אחד לא קם". אף אחד לא קם. היו שם מאשדוד, היו שם מחדרה, היו שם מקריית-ארבע, היו שם מכל מיני מקומות, אבל מתל-אביב – אף אחד.
אבל אני רוצה לומר לכם, אני מעודד. משנה שעברה לשנה, עלייה עצומה באחוזים – אני לא יודע איך סופרים מאפס למשהו – ומכל מקום, השנה היינו שם שוב עם יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון מופז, אבל לא שאלו את השאלה. שוב היו מאות של חיילים, ואני שאלתי שאלה, אדוני השר: מי כאן מתל-אביב? היתה התפתחות חיובית – אחד קם, אחד קם.
אומר לי קצין בכיר – לא אזכיר את שמו כי זה לא לעניין, קצין בכיר באכ"א – הוא אומר לי: יש בתי-ספר תיכוניים בתל-אביב, תקשיבו היטב, בתי-ספר תיכוניים בתל-אביב שלא נותנים לקציני צה"ל לשים את כף רגלם בתוך בתי-הספר.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אז מה?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה זה אז מה? זאת אומרת, אלה החבר'ה, זה בתי-הספר האלה שלאחר מכן הם באים שם להילחם בחרדים, שהם לא מתגייסים. לפי הנתונים שאנחנו קיבלנו פה בשבוע שעבר, מהר מאוד יגיע היום שאלה בתל-אביב – לא מדבר על – גם אני גדלתי בתל-אביב, אבל אלה – – –
משה מטלון (ישראל ביתנו):
– – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גם אתה גדלת, מוץ? גם מוץ. גם מוץ גדל בתל-אביב, יש פה עוד כמה – אפילו, לא נעים לו שאומרים לו את זה, חבר הכנסת אלדד, אם אני לא טועה, אפילו גם הוא נולד בתל-אביב, ובכל זאת תת-אלוף, בכל זאת תת-אלוף במילואים; לא מזכירים עבירות ראשונים, אבל לטובת העניין.
אבל אלה החצופים, איפה הם עושים את מאהל הפראיירים? איפה שאנחנו פראיירים שלהם. לכו ליהודה ושומרון, שם יש 70%, שם שניים מכל שלושה חיילים בקרבי, אחד מכל שישה קצין. אז, רבותי, מי פה פראייר? אנחנו פראיירים של החצופים האלה שאוהבים להסית נגד החרדים, להסית נגד הדתיים, בזמן שהם מכירים את חיילי צה"ל, רק – אתה שומע, חבר הכנסת כבל, ואתה מכיר את העובדות – רק כשהם צריכים לבוא ולהתלונן על החרדים. הם בעצמם לא מתגייסים. ויותר מעזים בחוצפתם מנהלי בתי-ספר של משרד החינוך – לא להכניס קציני צה"ל כדי לדבר עם חיילים על גיוס משמעותי ועל שירות משמעותי. אז, רבותי, יש גבול לצביעות.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ולאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת אריה אלדד, לרשותך שלוש דקות.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לא שחברי מיכאל בן-ארי לא דיבר דברי טעם, אבל אני מתנצל מראש, אני אדבר על הדלק. השר ביקש שיינתנו סמכויות לבצע יותר בדיקות בתחנות הדלק לגבי איכות הדלק, והדבר בוודאי ראוי.
יש כנראה במדינת ישראל שלושה סוגים של תחנות דלק. הרוב המכריע, אני מניח, מוכרים דלק כשר למהדרין, מזוקק, טהור כהלכה. יש תחנות דלק שבהן נמצאו מים בדלק, ויש תחנות דלק שבהן נמצאו עקבות דלק במים. זה רק עניין כמותי. החוק הקיים היום מאפשר ביצוע שש בדיקות בשנה, והחוק הקיים היום, ואני מצטט, אומר: "המנהל" – מנהל מינהל הדלק, "יפרסם רשימה של תחנות תדלוק שנמצא בהן דלק לא תקין". כך ראוי – שהציבור ידע איפה לקנות דלק, איפה לקנות מים – מה שהוא צריך באותו יום.
נכנסתי לאתר של מינהל הדלק – יש שם רשימה של 1,083 "תחנות תקינות". אין רשימה של תחנות לא תקינות. אז אם המצב כל כך טוב, וכל התחנות מוכרות דלק כשר למהדרין, למה צריך עוד בדיקות? אלא שמינהל הדלק נמנע, כנראה באופן עקבי, מלפרסם את שמן של התחנות שמוכרות דלק מהול במים, כי זה לא נעים, כי יתבעו אותו, כי מחר יגידו לו: ניקינו את המכל כפי שאנחנו מחויבים ועכשיו הדלק תקין – תמחק. למה לטרוח? ולמה לעזור לציבור כדי להראות לו איפה לקנות ואיפה לא לקנות?
אז אינני מבין מדוע מבקשים להוסיף עוד בדיקות, אם ממילא לא מתכוונים לעשות אתן שום דבר. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אריה אלדד.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הפעלת רכב מנועים ודלק (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012. רבותי, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הפעלת רכב מנועים ודלק (תיקון מס' 5), התשע"ב–2012,
לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
22 בעד, אין מתנגדים, רבותי, ואין נמנעים. אם כן, ההצעה הזאת תובא להכנתה לקריאה שנייה וקריאה שלישית בוועדת הכלכלה של הכנסת.