קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק החזרת תושבי בירעם ואקרית לבתיהם, התש"ע–2009
[הצעת חוק פ/1636/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
הצעת חוק החזרת תושבי אקרית ובירעם – של חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, אדוני. ישיב – השר איתן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
למה היה צריך להשיב השר כחלון? אה, יעלון, בסדר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – – ישיב?
היו"ר ראובן ריבלין:
מיקי איתן ישיב.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמובן אין לי אשליות מעצם העובדה שאני מדי שנה מביא את הצעת החוק הזו של החזרת עקורי בירעם ואקרית לבתיהם ולאדמותיהם; אין לי אשליות לגבי הרכבה של הכנסת ואין לי אשליות לגבי מהותה של הממשלה. אבל דווקא בימים האלה שבהם אוחז בכנסת הדיבוק של הדרה, הדרות למיניהן: הדרות של ערבים והדרות של נשים, וחקיקה אינטנסיבית שאפשר להגדירה כחקיקה אנטי-דמוקרטית, טוב שיעלה על סדר-יומה של הכנסת, שתעלה תזכורת צועקת על אי-צדק משווע שנעשה כלפי תושבי שני הכפרים האלה בשנת 1948/49, עת שמפקדי הצבא באו לתושבים וביקשו מהם לעזוב את בתיהם למשך שבועיים, עד שוך הקרבות, ואז הם יוכלו לחזור. ואכן, הם לא חזרו, כפי שידוע לכולם. ויתירה מזו, כשהלכו התושבים לבית-המשפט העליון ב-1951, בית-המשפט העליון החליט שיש מקום ליישם או לקיים את ההבטחה ולהחזירם לבתיהם ולכפריהם.
הדרישה הזו, הצעת החוק הזו היא מעין עשיית צדק היסטורי עם אנשים שנעקרו שלא בצדק מבתיהם.
לפני כמה ימים, אדוני היושב-ראש, התקיימה על אדמות הכפר אקרית תהלוכה של בני דורות שונים של בני הכפר, גם אנשים מבוגרים שחוו את החוויה ההיא של הימים ההם, וגם צעירים שזה עתה פתחו את עיניהם לעולם ותסבוכותיו ולאי-הצדק הבלתי נסבל בעצם העובדה שהם עדיין חיים מחוץ לבתיהם. התהלוכה הזו באה כדי להזכיר וכדי להתריע וכדי לזעוק את זעקתם של התושבים שמפוזרים ביישובים שונים, קרוב ורחוק מהכפר שלהם, אבל לא ביישוב ולא בבתים שלהם. זה דבר שלדעתי מחייב לעשות צדק. גם אם זה לא יהיה היום – זה יהיה מתישהו.
כל הדיבורים על שיקולי ביטחון שעומדים ביסוד הסירוב של המדינה להחזירם, אלה תירוצי סרק שאין להם שום משמעות. האנשים האלה עצמם נושאים תעודות זהות ישראליות, נושאים אזרחות ישראלית. כל מה שמתבקש הוא רק להחליף את מקום המגורים.
המאזן הדמוגרפי, שרבים נהנים לשחק בו ולהתייחס לאזרחים הערבים כאל סכנה ולכל ילד שנולד כסכנה, אנשים שמתמחים בהצצות לחדרי שינה בבתים ערביים, גם התירוץ הזה, המופרך והמופרע, גם הוא לא עומד בעניין הזה, כי אנחנו לא אומרים שיש להביא אנשים מחוץ-לארץ, אלא אנשים שחיים בראמה, בחיפה, במקומות אחרים – –
היו"ר ראובן ריבלין:
שהם אזרחי מדינת ישראל.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – שהם אזרחי מדינת ישראל. כל מה שנדרש שהם יעשו – המאזן הדמוגרפי, לשיטתם של אותם בעלי מחשבה חולנית, המאזן הדמוגרפי לא יתערער ולא יתקלקל ולא ישתבש ושם דבר לא יקרה.
אני חושב שגישה חיובית להצעת החוק יכולה לשלוח מסר חיובי יותר, ובמקום המחזות האלה של אנשים שמותקפים ברחוב מפני שהם ערבים, או של חבורות רחוב שקוראות לעצמן שמות שונים ומשונים – מ"תג מחיר" ועד ל"שוחרי המג"ב", וכל מיני דברים כאלה, האזרחים הערבים שמרגישים מאוימים, אני חושב שטוב תעשה המדינה אם היא תחשוב שיש מקום להתייחס בצורה חיובית. אין שום הצדקה, אין שום תירוץ שיכול לעמוד לאף אחד שמתנגד לחזרתם של התושבים של אקרית ובירעם. יגידו שזה יהווה תקדים – למה זה יהווה תקדים? בבקשה, אם אני כאיש סאפורי אומר שאני רוצה לחזור – בבקשה, תדונו, אבל יש פה החלטה של בית-המשפט. אומנם התקבלה החלטה נוספת ב-2003, שקיבלה את השיקולים הסמי-ביטחוניים של המדינה, אבל יש פה מסר אזרחי ממדרגה ראשונה.
בכל אופן, ועל אף כל האמור, אנחנו לא נרפה. יש מסורת שאני נוהג לקיים אותה מאז נכנסתי לכנסת, אבל גם קיימו אותה חברי לפני, ששירתו בסיעה לפני – שני חוקים שאנחנו מביאים מדי שנה, אדוני היושב-ראש: החוק של כפר-קאסם והחוק של אקרית ובירעם. אלה שני פעמונים שימשיכו לצלצל בבית הזה עד שייעשה צדק, והצדק ייעשה – לא תחת הממשלה הזו, תבוא ממשלה, יבואו זמנים, יבואו תנאים אחרים שהשפיות היא שתנצח, שהצדק הוא שינצח, ואז הדבר הזה יהיה בהישג יד; אבל לא נוריד את הדגל הזה, לא השנה ולא אף שנה, עד שהצדק ייעשה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. נדמה לי שגם היתה ועדה ממשלתית, שהיו המלצות לגבי חלק מהתושבים, אבל נדמה לי שהסיבות ההיסטורית לכך שלא החזירו את התושבים, היו מפני שהיו קרקעות שהפכו להיות חקלאיות, של שכנים. בבקשה, אדוני השר.
השר מיכאל איתן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נתבקשתי לפני דקות מספר בלבד להשיב על ההצעה, וקראתי את הכותרת, והרגשתי שאני יכול להשיב. הייתי משיב אולי בצורה יותר מבוססת אם היה ניתן לי זמן יותר ממושך, אבל הנושא הזה הוא לא חדש, הוא פוקד אותנו מעת לעת במשך שנים רבות, ומצאתי שאני אוכל לעמוד כאן, להסתכל לעיניו של חבר הכנסת ברכה, וגם אל מי שבהם מדובר, ולהתמודד עם הבעיה המורכבת שהוצגה כאן.
אנחנו מדברים על התנגשות חזיתית בין מה שמתואר כזכות הקניין, ובתוך זכות הקניין הזכות אולי הבסיסית ביותר של זכות הקניין – הזכות של אדם לחיות בביתו, באדמתו, ללא פגיעה וללא התנכלות וללא נישול וללא שום מהלך שיפריע לחייו התקינים ולחיי משפחתו; מצד שני, האינטרס הציבורי הקולקטיבי לקיים את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כמדינה שיש לה אילוצים, צרכים קולקטיביים, שבשמם מותר, צריך, אין ברירה – תבחר כל תיבה שאתה רוצה – לפגוע גם בזכות חזקה מאוד של אדם בביתו, על ביתו, על מגורי משפחתו, על המקום שבו הוא גר.
ממשלת ישראל עשתה את זה כאשר היא סברה שבשל אינטרסים לאומיים, מדיניים, היא היתה צריכה לעקור יישובים ולפגוע בצורה חזקה מאוד בזכויות הבסיסיות והטבעיות של אנשים שגרו ביישובים יהודיים, בחבל-קטיף, שנולדו שם, שהתגוררו, בגרו שם, וברגע מסוים הממשלה קיבלה החלטה, שהם צריכים לפנות את בתיהם, וכולנו ערים – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
זה לא שטח – – –
השר מיכאל איתן:
חבר הכנסת ברכה, אתה תגיד לי שההשוואה לא מדויקת, ואני אענה לך שאתה צודק. אין שני מקרים דומים, אין שני מקרים שהם זהים, אבל יש בהחלט תחושה שווה אצל אותה משפחה מגורשת מביתה באקרית ובירעם – לאותה תחושה של משפחה שבצו של ממשלת ישראל ועל-פי חוק אמרו לה: אתם חייבים לעזוב את הבית ולהפוך להיות עקורים במקומות זמניים כאלה ואחרים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
השר מיכאל איתן:
התחושה היא תחושה זהה, של פרט שפוגעים בזכויותיו – מבחינתו, לא בצדק, ואולי אנחנו יכולים לומר שגם מבחינתנו אין כאן עניין של צדק אלא יש כאן עניין של צרכים שנוצרו כתוצאה מהצורך לקיים את הקולקטיב, והפרט לפעמים נדרש לשלם את המחיר, ובמקרה הזה אני כן יכול לעשות את ההשוואה, כי אני מדבר על המשפחות.
גם בדבריו של המציע ניכרה נימה שלא מדובר בעצם רק בזכות של הפרט, כי קיים כאן כבר גם קולקטיב; הקולקטיב הוא הכפר, ומעבר לכפר הוזכרו שמות של מנהיגים רוחניים ואחרים, וגם חבר הכנסת ברכה אומר, ואני מבין את זה – אני רואה את עצמי כנציג שצריך לעורר את הבעיה הזאת, אבל אני לא רואה את זה בהכרח רק כבעיה של פרט כזה או אחר אלא כבעיה שצריכה לבוא לידי פתרון במסגרת חלק, ובצדק אמר, גם התחייבויות שניתנו לתושבים וגם פסיקה של בג"ץ, שצידדה בפתרונות כאלה או אחרים.
הנושא הזה, כפי שאמרתי, אינו חדש לי. הוא שנוי במחלוקת גם בתוך הליכוד במשך שנים רבות. בתוך תנועת הליכוד היו אישים, מנהיגים בשורה הראשונה ובכירים שצידדו בפתרון הבעיה ברוח השבה חלקית כזו או אחרת, אבל בהחלט בכניסה למשא-ומתן מתוך רצון לעמוד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר, אזרחי אקרית ובירעם אינם פליטים; הם אזרחי מדינת ישראל. אני מסכים שעוול אחד נורא הוא עוול, ואי-אפשר לתקן עוול בעוול, אבל בהחלט לגרש אדם מביתו זה לגרש אדם מביתו. אבל יחד עם זה, באקרית ובירעם, נדמה לי, מבחינה היסטורית, ביקשו מהם רק לעזוב לכמה ימים לביטחונם, ולא אמרו לאנשי גוש-קטיף: תצאו לכמה ימים לביטחונכם, והרסו להם את בתיהם, שזה דבר איום ונורא. אבל נדמה לי שאי-אפשר לקרוא לאזרחי אקרית ובירעם – זו שאלה גדולה והשלכות גדולות, ומנחם בגין אמר את דברו, והיתה ועדה ממשלתית – נדמה לי שאתה ואני היינו צעירים מאוד – שקראה לתת 43% מהשטח, להחזיר, כדי להקים את אקרית ובירעם, בהסכמת אנשינו; מאיר שטרית כבר היה בכנסת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
ועדת-ליבאי.
מאיר שטרית (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הסיבות ההיסטוריות – אתה ואני יודעים – היו סיבות של מתיישבים. היו שלוש תנועות קיבוציות. שימו לב, איפה הקרקעות של אקרית ובירעם נמצאות.
השר מיכאל איתן:
חבר הכנסת ציון פיניאן, וכל העוזרים שלו, אמרתי פעם: כאשר אתם נותנים לי את האפשרות או את הזכות, או את החובה, לעמוד כאן ולייצג, אתם לוקחים לעצמכם סיכון מסוים שאני לא מבין מה זה כשאני בלהט הדיבור.
היו"ר ראובן ריבלין:
אקרית ובירעם זה לא אפיזודה, זה דבר – – –
השר מיכאל איתן:
אני מתחשב, אני מתחשב ואני אקצר מאוד, אבל תמתינו בסבלנות עד שנגמור. הנושא הזה ראוי לתשומת לב ולהתייחסות, הוא נושא מאוד מאוד מורכב. אין לנו כאן איזו עמדה חותכת שכולם מתייצבים בה, ואני אומר: בתוך הליכוד היו ויכוחים ודיונים. כתוצאה מזה, היו גם החלטות שאולי נתנו פתח לתקווה כזאת או אחרת, אבל אני יכול לומר שיד אלה שאמרו שבכל מקרה, הפרשה הזו – אם אנחנו רוצים או לא רוצים – היא חלק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי כאן, אתם מפריעים לשר. תלכו קצת בצד.
השר מיכאל איתן:
– – – היא חלק מספיחיה של מלחמת השחרור, מלחמת העצמאות. ולכן גם, אולי כתוצאה מזה, היא גם תצטרך לחכות לפתרון כאשר אנחנו נגיע לפתרון רחב יותר. אני מבין את האמירה שיש כאן מקרה מיוחד, ובכל אופן, אתה אמרת, חבר הכנסת ברכה: יש חשש – שאתה ביטלת אותו – שהדבר הזה ישמש לתקדים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא ביטלתי אותו.
השר מיכאל איתן:
לא, אתה ביטלת את החשש. אמרת – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא ביטלתי את החשש.
השר מיכאל איתן:
לא ביטלת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אמרתי: תתמודדו עם החשש, תתמודדו עם דרישות אחרות.
השר מיכאל איתן:
חבר הכנסת ברכה, חשש זה דבר סובייקטיבי – אדם אחד חושש, והשני לא מבין על מה הוא חושש בכלל. ויש כאן חשש – מוצדק או לא מוצדק, אני לא שופט אותו – שאכן הפרשה הזאת לא יכולה להיפתר אלא במסגרת פתרון רחב יותר וסיום הסכסוך. ולכן אני גם חושב שיש היגיון בטענה הזאת, ואני אומר: זאת דעת הרוב בליכוד, זאת דעת הרוב בוועדת השרים. ועדת השרים קיבלה החלטה להתנגד ולהסיר את ההצעה מסדר-היום, ואני מבקש מהכנסת, אכן, להסיר את ההצעה מסדר-יומה של הכנסת. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת ברכה, מבחינה היסטורית יש כמה אנשים שגרו פה בארץ באותם זמנים. אני חושב שאם לא היו הפרשות האלה – לא מה שקרה בוואדי-עארה, ולא מה שקרה בסאסא, לא בגן-שמואל ולא בסאסא – אנחנו היינו יכולים להימנע מהרבה. השיתוף היהודי–ערבי בתוך מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היה הרבה יותר עמוק. על כל פנים, גם הדרישות של הקבוצה היהודית היו יכולות להיות הרבה יותר אמיתיות. אני מוכרח לומר לך שהצבעתי לא תהיה כפי הרגשתי.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר איתן, אני רוצה להיות כן. אני לא בא להגיד: יש בעיה של שני הכפרים, ויש כאלה שאומרים שזה יהווה תקדים או לא יהווה תקדים, ואני בא להגיד: זה לא יהווה תקדים. לא, אם זה יהווה תקדים לגבי מקרים אחרים, בבקשה, תתמודדו; שהמדינה תתמודד עם הטענות של האנשים אם הם טוענים לצדק. אבל פה על פניו הצבא אמר לאנשים: תצאו לשבועיים, והשבועיים נמשכים עד היום – וזה דבר אחד. דבר שני – זה שאתה אומר כאן שזה צריך להיפתר בפתרון רחב יותר, אני לא יודע אם אתה ער להשלכות של מה שאתה אומר.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא ער, הוא ער.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לפי מיטב ידיעתי, אדוני היושב-ראש, בדיוני הגבולות בין ישראל להנהגה הפלסטינית, אין דיבור על הגבול הצפוני, אין דיבורים על הגבול הצפוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
אבל, חבר הכנסת ברכה, תרשה לי, הרי לי אומרים – בתור אדם שחושב שיהודים יכולים להתיישב בכל ארץ-ישראל, והם לא מפריעים לערבים, וערבים לא מפריעים להם, ויכולים לקיים מדינה יהודית, אומרים לי: אתה מסכן את הרוב הדמוגרפי, את המדינה היהודית – אם אתה עוזב את יהודה ושומרון. אם לא תעזוב אותה, הסכנה הדמוגרפית – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
כבוד היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
והנה אתה אומר לי פה שאותם אנשים שאומרים לי שאני צריך להיפרד מיהודה ושומרון כי יש סכנה דמוגרפית, הופכים את הערבים לאויבים – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
כבוד היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
– – ואני חבר של, אני – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
הטענה הדמוגרפית אינה עומדת לאנשים שנושאים את הטענה הפרימיטיבית הזו במקרה הזה, כי סך הכול אתה מעביר אנשים, מחזיר אנשים, מחיפה ומרמלה, שהם בתוך השטח הריבוני של מדינת ישראל – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אין ספק.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – שהם בעלי פספורט ישראלי, מחזיר אותם לבית שלהם באותו תחום.
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אין פה טענה דמוגרפית, אף שאני חושב שהטענה הזו היא טענה מופרכת, היא טענה פרימיטיבית, ומה שלא תרצו.
לכן, לבוא ולהגיד שהפתרון של אקרית ובירעם יהיה בתוך פתרון רחב, זה בעצם לכרוך את הפתרון של היישובים העקורים בתוך מדינת ישראל בפתרון של הבעיה הפלסטינית. בבקשה, בבקשה. אתה אומר דבר, לדעתי, מרחיק לכת, שאפילו אני לא חשבתי עליו.
דבר נוסף, אני, אדוני היושב-ראש, כבוד השר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מה יהיה אם אנשי אקרית ובירעם ירצו לחיות במדינת ישראל ולא במדינה הפלסטינית? מה יהיה, מה נעשה? נאמר להם, לכו למדינה הפלסטינית? אנשי אקרית ובירעם יאמרו: אני אזרח מדינת ישראל, אני שמעתי מה שאמר צבא-הגנה לישראל, אני פיניתי את המקום מפני שהצבא ביקש ממני, אני לא רוצה להיות במדינה הפלסטינית, אני רוצה להיות בישראל, באמת אני רוצה להיות בישראל, אני רוצה להיבחר לכנסת ישראל.
יש לנו בעיה – אני אצביע אתך, השר, אני מודיע לך, אבל יש לנו הרגשה קשה מאוד.
השר מיכאל איתן:
זה לא אִתי, זה עם הממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה מייצג בשבילי את הממשלה בצורה הטובה ביותר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
בנוסף, אני דוחה מכול וכול כל אנלוגיה – אם במישרין או במשתמע – בין מה שהיה במה שקרוי גוש-קטיף ורצועת-עזה לבין המקרה של אקרית ובירעם. אקרית ובירעם לא מתנחלים, אקרית ובירעם לא התגוררו מחוץ לגבולות הריבוניים של מדינת ישראל. וכמובן, נוסף על מה שאמר היושב-ראש, אף אחד לא אמר להם: תצאו לשבועיים, ואחרי שבועיים התכחשו לכל ההבטחות.
הדבר המדאיג בדבריו של השר איתן ובעמדת הממשלה זה הדברים הראשונים, כשהוא שם בהתנגשות את זכות הקניין, והזכות לבית, והזכות לאדמה ולפרנסה, מול האינטרס – איך הוא קרא לזה – אינטרסים לאומיים מהותיים. איפה ההתנגשות כאן? עם מי זה מתנגש? האינטרס הלאומי של מדינת ישראל שהתושבים האלה יהיו עקורים? איפה נשמע כדבר הזה? שלמות הממלכה כרוכה בעקירת שני הכפרים האלה? איפה נשמע כדבר הזה?
לכן, באמת, אני לא רוצה לתת פרשנות לעמדת הממשלה, אבל זו עמדה מופרכת, בלתי אנושית, בלתי הוגנת, בלתי צודקת, ותצביעו היום נגד – תצביעו נגד; בבקשה. אבל אני אומר לך, אדוני השר, ואני אומר לממשלת ישראל: יום יבוא והצדק הזה ייעשה, וייעשה, אני מקווה, בתוך הבית הזה; בראש ובראשונה בתוך הבית הזה. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אגב, אדוני היושב-ראש, בנושא של הוויכוח שקיים בתוך המערכת הפוליטית בישראל – דווקא מפא"י וממשלתה עם מפ"ם, הם אלה שהתנגדו בצורה נחרצת, והדיון על כן לא היה בתוך הליכוד, למרבה האירוניה.
היו"ר ראובן ריבלין:
מנהיג תנועתך חשב שצריך לתקן את העוול, אפילו ראה בזה שעורה בעינה של מדינת ישראל.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מודה לך, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אז היו שיקולים אחרים גם, שיקולים התיישבותיים, לא שיקולים ביטחוניים. אנחנו לא צריכים, לא אתה ולא אני, לא צריכים לשכוח את העניין הזה. אבל כמובן, נימוקי הממשלה הם בהחלט בעלי – הם יכולים להשליך בצורה רצינית ביותר על כל – הלוואי שנגיע כבר לרגע שבו בתוך מדינתנו נוכל לפתור את הבעיות ואת העוולות לגבי אזרחינו. רק צריך להיות ברור: אזרחי אקרית ובירעם עד היום, למעט אלה שעזבו, הם אזרחי מדינת ישראל לכל דבר – לא הלכו מעולם, לא היו פליטים מעולם, וכל מה שהם רוצים, כמו ששב חבר הכנסת – אל תקפצו – יעקב כץ למולדתו ולמקומו בבית-אל, ככה הם רוצים לחזור לאקרית ובירעם, שם הם ישבו. אני יודע שאתם לא מסכימים, אבל אני מרגיש שהמוסר של יהודים לחזור לארצם תלוי במוסר של יהודים להכיר בזכותם של אלה שנולדו פה לגור במקומם. לא מי שעזב ונלחם בנו – הוא פליט; אבל מי שגר אתנו – – –
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אדוני, חבר הכנסת ברכה, אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע, רבותי. הצעת חוק החזרת תושבי בירעם ואקרית לבתיהם, התש"ע–2009 – נא להצביע. מי בעד? מי נגד?מי נמנע? נא להצביע.
קריאה:
אנחנו עוברים בלי אינתיפאדה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא להפריע בזמן ההצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51
נמנעים – 1
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק החזרת תושבי בירעם ואקרית לבתיהם, התש"ע–2009, נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
15 בעד, 51 נגד, אחד נמנע. אני קובע שהצעת החוק של חבר הכנסת ברכה, שוודאי תעלה בשנה הבאה פעם נוספת, ירדה מסדר-היום. תודה רבה.