קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009 [הצעת חוק פ/1308/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר שלמה מולה: להצעת החוק הזאת יש שתי הצעות חוק מוצמדות. אני מזמין, להצעת החוק המוצמדת הראשונה, את חבר הכנסת אופיר אקוניס, הוא סגן יושב-ראש הכנסת. לרשותך, אדוני, שלוש דקות, אבל יש לך עוד דקה של חבר הכנסת מיכאלי, אז אני נותן לך גם לנצל אותה. אופיר אקוניס (הליכוד): מצוין, טוב מאוד. אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהגיע הזמן להסדיר את נושא כפר-שלם. השנה היא שנת 2012, במקום יושבים תושבים מסוף שנות ה-40 – תחילת שנות ה-50, מאז הביאה אותם לשם ממשלת ישראל הראשונה, כמדומני, ואולי גם השנייה. ואף שהיו ניסיונות מוצלחים לפינוי כבר בשנות ה-90, לא נותר לי אלא להסכים עם חבר הכנסת מיכאלי שבמדינת ה"פקידותיסטן" – זאת המדינה שבה אנחנו חיים – פקידים קובעים בה מדיניות, ואם חוק לא מוצא חן בעיניהם הם גם תוקעים אותו. וזה בדיוק מה שקורה בחוק כפר-שלם. בתחילת כהונתה של הכנסת הזאת, אם איני טועה ממש, חבר הכנסת חסון, ביוני 2009, זה שלושה חודשים אחרי שהכנסת התכנסה, אחרי סדרת מפגשים בכפר-שלם עם תושבי כפר-שלם, ניסחתי את הצעת החוק בנוסח הראשון, והצטרפו מכל סיעות הבית, אפילו מהסיעה המנוגדת ביותר לדעותי ולתפיסותי בבית הזה, סיעת חד"ש, דב חנין גם הוא היה בתוך החקיקה הזאת. ואני מגיע לפגישות בכפר-שלם, ושומע את התושבים, ורוצה לעזור להם, ואני מגיע לפגישה, חבר הכנסת הרצוג, בעיריית תל-אביב. נקבעת פגישה עם פקידים בכירים, ולפתע נפתחת הדלת, נכנס ראש העיר, ואם יורשה לי לצטט: לא יקום ולא יהיה – כך אומר ראש עיריית תל-אביב על חוק כפר-שלם. הוא אומר לי שכתפיסה הוא לא רוצה לחוקק חוקים על שכונות. אבל דינה של כפר-שלם אינו דומה לשכונות אחרות, שנבנו בצורה מסודרת – רובן הגדול בתכנון של עיריות תל-אביב לדורותיהן. יש כאן בעיה, חברי כנסת מזהים בעיה, אגב, שוב – מכל סיעות הבית, מהסיעה הימנית ביותר ועד הסיעה השמאלית ביותר, שום חילוקי דעות פוליטיים. מגישים הצעת חוק הוגנת, שמתבססת, אגב, על הסדרים משנות ה-90, כאשר הדברים הללו התבצעו. יצחק הרצוג (העבודה): פואד בן-אליעזר. אופיר אקוניס (הליכוד): אני לא חושש לשבח את שר הבינוי והשיכון פואד בן-אליעזר, שבתקופתו נעשה ההסדר בשנות ה-90. כל הכבוד לך, פואד. אני מקווה מאוד שגם הממשלה הזאת, שבה הוגש אכן ערר על הצעת החוק, הממשלה הזאת, שאני תומך בה ואני חבר בה, תתעשת, ויוסר הרע או יוחלט לדחות אותו – גם זו אפשרות, ואנחנו עוד בתקופתה של הכנסת השמונה-עשרה. זה חוק מורכב, כפי שהציג אותו חבר הכנסת מיכאלי, אבל זה אפשרי; הרי לא באנו לבית הזה כדי לקבע סטטוס קוו. מי שבא לכאן או לחיים הפוליטיים כדי לקבע מצב קיים, שלא יהיה פה – כך אני מאמין, כך בתפיסת הדמוקרטיה שלי, בתפיסת הממשל והמנהיגות. אין מה לבוא לכאן כדי לשמר מצב קיים; יש מה לבוא לכאן כדי לשנות. ואם יש אחדות כל כך רחבה, חבר הכנסת חסון, ואני יודע שאתה בתוך האחדות הזאת – אבל הערה קטנה, ברשותך, וזה, אתה יודע, אני חייב. יואל חסון (קדימה): אתה לא חייב. אופיר אקוניס (הליכוד): אני חייב. היתה בידכם, חבר הכנסת חסון, האפשרות, במשך שלוש שנים, לקיים ולקדם את הדבר הזה, וגם כאשר הגברת לבני היתה שרת הבינוי – כי אתה הטחת האשמות בממשלה הזאת, אז רק למען הדיוק ההיסטורי. יואל חסון (קדימה): העברנו את זה עד קריאה ראשונה. אני הייתי יושב-ראש הקואליציה אז, ואם הבחירות לא היו מוקדמות, החוק הזה היה עובר. זאת האמת. אופיר אקוניס (הליכוד): אבל הבחירות הוקדמו. יואל חסון (קדימה): מה לעשות? ואתם – כבר שלוש שנים. זה מצביעים שלכם, חבר הכנסת אקוניס, ואתם שלוש שנים שולטים, ולא הבאתם אותו אפילו בטרומית. אופיר אקוניס (הליכוד): חבר הכנסת חסון, בכפר-שלם ישנם מצביעי ליכוד ומצביעי עבודה ומצביעים ל"עיר לכולנו" ומצביעים לחד"ש ומצביעים למפלגת העבודה ומצביעים לישראל ביתנו – לכל המפלגות – – – יואל חסון (קדימה): הרוב – ליכוד. אופיר אקוניס (הליכוד): כי זה מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, ואני חושב, למענם, וגם למען העיר תל-אביב – מדברים על עתודות הקרקע שאינן קיימות בתל-אביב. נכון, אינן קיימות. אם יש פיסת קרקע בצפון העיר, הרי יבנו שם לעשירים ביותר – שם יבנו, בצפון העיר, ליד גלילות, לעשירים ביותר. אפשר גם לעשות דיור בר-השגה בכפר-שלם, על-ידי פינוי המתחמים הקיימים, פיצוי נאות והוגן וצודק לתושבים והקמת מגדלים חדשים וחדישים ודיור בר-השגה. זה יכול להיות במאות יחידות דיור. תודה. היו"ר שלמה מולה: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס"ט–2009 [הצעת חוק פ/1542/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר שלמה מולה: הדובר הבא, גם הצעת החוק שלו הוצמדה, באותו עניין – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, ממשלה ריקה, אני רוצה לשבח את פואד, כי אני תמיד רוצה לשבח את פואד. פואד הוא איש משובח, אני אוהב כל דיון לשבח את פואד בן-אליעזר, ואני רוצה לומר שהצעת החוק האת, שהיא הצעה צמודה – אגב, ההצעות דומות בעיקרון, ואומר תיכף מדוע – היא בשמם של חברי הכנסת ניצן הורוביץ, גדעון עזרא, יואל חסון, מגלי והבה, שלמה מולה, אלי אפללו ואריה ביבי ועוד רבים וטובים. אני רוצה לומר לך שוב, אדוני, על התסכול הגדול שיש לי מתוך כך שאנחנו מביאים כאן חוקים שלא היו צריכים בכלל להגיע כחוקים. הרי מה – אנחנו מתקנים את מה שלא היה צריך להיות מקולקל כל הזמן? על מה אנחנו מדברים פה? נורא קל לפגוע באזרחים בדרום תל-אביב. בכלל, תל-אביב היא עיר שלא אוהבת אנשים חלשים. היא פוגעת במי שמפריע לה לבנות את המגדלים שלה, בסופו של דבר, כדי להביא אוכלוסייה חזקה ביותר. אני רואה את זה בתחום של אנשים מוגבלים, בתחום של השכונות הדרומיות. חבר הכנסת אקוניס, אני הכי מסכים עם קדימה ועם הליכוד, כל פעם על מה שאתם אומרים האחד על השני. תמיד אני מסכים אתכם. אתם כל כך צודקים בעניין הזה, אבל להרע לתמימים – תמיד זה קרה, כל הזמן. אני לא מקבל את הטיעון הביורוקרטי, אדוני, ואומר לכם גם למה: עוד לא ראיתי בימי חיי שתפסו את שר האוצר במרתף של משרד האוצר, הפקידים, הכו אותו מכות, כבלו אותו בחבלים ואמרו לו: כזה ראה וקדש. ומה תהיה ההוכחה – נראה אם החוק הזה יעבור או לא יעבור. ממשלה או ממשלות שכל כך מבינות מהי זכות אבות על ארץ-ישראל כאשר מדובר באדמה של הערבים, לא מבינה מהי זכות אבות בכפר-שלם, כשאין ויכוח על השטח? אדוני, אתה יודע מה זה, לדעתי, שורשים? שורשים זה היכולת של אנשים להזדקן בנופי ילדותם. זה בדיוק המקרה שקורה כאן. פינוי נכון, פינוי טוב, הוא רק פינוי כזה שהאדם שמפונה משפר את מצבו, מגיע למצב טוב יותר, והוא יודע שיש לו קורת גג. אבל אולי אנחנו ישראלים מיושנים, שאנחנו חושבים שאלה הם דברים שהמדינה חייבת לעשות אותם, ולכן מדובר כאן – חבר הכנסת מיכאלי אמר את זה בצורה מצוינת, ולא אאריך בדברים: החוק הזה, בסך הכול, שלא היה צריך להיות חוק, הוא בא שוב להגן על אנשי כפר-שלם ועל שכונות שכמותן, ועל התמימים ועל אלה שמוכים תמיד בפעם הראשונה ותמיד ראשונים לקבל את המכות, כי הם לא מספיק חזקים, כי הם לא מספיק מתוחכמים, כי הם לא מספיק ערמומיים, כי אין להם כל סוללות עורכי-הדין שיש לכל הקבלנים הגדולים שבונים על המקום הזה, והגיע הזמן גם לעשות צדק בדברים האלה. אף-על-פי שאני יודע שכאן, במקום שלנו, צריכים להיות רק חכמים ולא צודקים, אני אומר לך: אנחנו מתעקשים להיות קודם כול צודקים ואחרי זה חכמים. ההוכחה, אם זו בעיה ביורוקרטית או פוליטית, אנחנו נקבל אותה בתוך שבועיים, ואז נדע – אם החוק יתקיים, זו בעיה ביורוקרטית, כי מי שמחליט זה הזרוע הפוליטית; אם החוק ייפול, זו תהיה בעיה פוליטית, ולא אכפת לי מי מצביע ולמי מצביעים בכפר-שלם. אני מניח שלא קיבלנו שם הרבה קולות, אבל זה ממש לא חשוב. כלומר זה חשוב, אבל לא קיבלנו. היו"ר שלמה מולה: תודה. נושא הצעות החוק המקדמיות הסתיים. אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. יש רבות ביותר.