קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 20) (הרחבת איסור ההפליה), התשע"ב–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/428).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מוחמד ברכה:
אנחנו אכן עוברים לנושא הבא: הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 20) (הרחבת איסור ההפליה), התשע"ב-2011, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי כנסת, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת נחמן שי. לרשותך, אדוני, עשר דקות.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא בטוח שתהיה התרגשות רבה כל כך בהצעה הזאת, אלא אם חברים יהפכו בה ויהפכו בה עד שימצאו בה איזה משהו פוליטי כזה או אחר. רק רציתי אולי לומר כמה מלים בהקשר של הצעת החוק של חבר הכנסת עתני שנלר וה"עליהום" המיידי שהיה פה על התקשורת הישראלית, שזו חביבת הקהל. מה נעשה כשלא תהיה תקשורת, חבר הכנסת רותם? ואנחנו מתקרבים – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני יצאתי להגנתם. תגיד לי, אתה ממשיך עוד פעם עם זה?
נחמן שי (קדימה):
מה?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
אני יצאתי להגנתם.
נחמן שי (קדימה):
טוב עשית. אתה חייב להגן על התקשורת.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
פעם אחת לפחות עשית דבר טוב.
נחמן שי (קדימה):
כולנו זקוקים לתקשורת גם באופן, מה לעשות, אישי, וגם בגלל שאנחנו חיים בחברה שתקשורת פתוחה היא חלק בלתי נפרד ממנה.
לכן, בהקשר לפרשת ענת קם – אני קיבלתי, גם הצבעתי בעד הצעתו של ידידי חבר הכנסת שנלר, אבל צריך לזכור בדיוק על מה היתה האשמה ומה נעשה. אני מסתייג באופן חריף ומוחלט ממה שעשתה הגברת קם, ועל כך היא הורשעה, ונכון הדבר, והיא תרצה את עונשה, ואני מקווה שלא יימצאו עוד חיילים וחיילות שיעשו כדבר הזה. אבל אף פעם זאת לא סיבה ולא צריכה להיות סיבה להסתער על התקשורת, וכרגיל להאשים אותה בהאשמות שאין להן ידיים ואין להן רגליים. אני מנסה במקום אחר, באמצעות חוק, גם לאפשר לתקשורת – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אדוני, חבר הכנסת נחמן – – –
נחמן שי (קדימה):
אני אדבר בזמן.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אבל היא אמרה גם שהיא הצהירה: לא שונאת את המדינה – – –
נחמן שי (קדימה):
נכון.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
– – – ממצפון, כך שאין מקום לדברי ידידי חבר הכנסת נסים זאב שהיא שונאת את המדינה.
נחמן שי (קדימה):
כן. אני לא חושב שהיא שונאת את המדינה. היא עשתה את זה מהמניעים שלה, והמקרה ההוא נגמר. אבל יחד עם זאת, אני חוזר ואומר לטובת חברי שיושבים פה, שאסור לשפוך את המים עם התינוק – זה כלל ישן – ואסור לפגוע בגלל פרשה אחת בכלל התקשורת ובמקומה, בתפקידה, בחשיבותה, בערכה של התקשורת במדינת ישראל. וזה הפך להיות נושא מאוד פופולרי בתחומי הבית הזה.
אני הנחתי גם על שולחן הממשלה, על שולחן הכנסת, הצעת חוק בנושא הזה – אני חושב שידידי חבר הכנסת רותם מכיר אותה – בנושא של צווי איסור פרסום וכדומה, שאני חושב שמשתמשים בהם שימוש גורף שלא לצורך בחלק מהמקרים. כשצריך, יש חקירה פלילית וכדומה, והיא עשויה לסייע, הצו עשוי לסייע בוודאי. אבל צריך להיזהר, כי כמו שאתם יודעים, זה יום אחד לצד הזה, ויום אחד לצד ההוא. לא כל רגע כדי למנוע הדלפות צריך מייד להשתמש בצווי איסור פרסום. זה תקוע בוועדה ואתה עוד תגיע.
אני רוצה לעבור להצעת החוק שלי, הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 20) (הרחבת איסור ההפליה). אנחנו עוסקים פה בשני חוקים; חוק אחד משנת 1959 וחוק שני משנת 1988. 30 שנה חלפו, ו-30 השנה האלה היו, הייתי אומר, מלאות משמעות מבחינת ההכרה במדינת ישראל למגוון של האוכלוסייה, לצרכים של אנשים, לעובדה שאנחנו לא עוד – ב-1959 היינו מאוד קרובים להקמת המדינה, למשטר של כור ההיתוך, ומכניסים את כולם ביחד, וכולם יוצאים משם ביחד, כולם מסודרים, כולם לבושים, כולם נראים אותו דבר. ישראל של 1988, קל וחומר של 2011, היא שונה בתכלית. היא מדינה מגוונת, היא מדינה רב-תרבותית. לאנשים רבים יש פה גישה שונה. הם מדברים לפעמים בשפות אחרות, וחיים בעולמות שלהם.
בתקופה האחרונה היינו במפגש כזה של שתי תרבויות. בסוף צריך ללמוד לחיות – כל אחד עם התרבות האחרת. לא יעזור לנו, אי-אפשר להתעלם. זה אפילו תרבויות חזקות, הייתי אומר, בתוך המציאות הישראלית, כי גם בתוכן שמענו אפרופו – חבר הכנסת ישראל אייכלר מניע ראשו – גם בתוך, נגיד, הקהילה החרדית, גם בה יש גוונים וגוני גוונים, וכל אחד גם חולק על האחר – ברוך השם, יש שם מחלוקות עמוקות כים – וגם מכבד האחד את האחר, כי אחרת אי-אפשר לחיות בתוך סיר הלחץ הזה ששמו מדינת ישראל.
ולכן, 30 השנים שחלפו מאז, ובוודאי השנים שחלפו עד היום הזה, בהחלט גיוונו את המרחב הזה שבו אנחנו חיים.
בחוק הראשון, מ-1959, נאמר שכשהוא, או היא, מגיע לשירות התעסוקה או ללשכת התעסוקה, אסור להפלות אותו לרעה בשל גילו, מינו, גזעו, דתו, לאומיותו, ארץ מוצאו, מוגבלותו, השקפתו, או מפלגתו. אלה היו אותן קטגוריות שאז החליטו שאסור להפלות בגינן אדם לרעה בחיפושיו אחר עבודה. ואנחנו, עבדכם בתוספת עזרה מחברים שעזרו לי ועניינם בנושא הזה, נאמר כך: אסור להפלות מחמת מינו, נטייתו המינית, מעמדו האישי, היריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותו הורה, גילו, גזעו, דתו, לאומיותו, ארץ מוצאו, מוגבלותו, השקפתו, או מפלגתו – כל אלה חוזרים – ותוספת נוספת: שירותו במילואים, קריאתו לשירות מילואים, או שירותו הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות הביטחון.
זאת אומרת, הוספנו פה בעצם שתי קבוצות מאוד-מאוד חשובות: נשים שנמצאות בהיריון או בטיפולי פוריות – אני רוצה להזכיר לחברי שמדינת ישראל היא מדינה מובילה בעולם בטיפולי פוריות. יש לזה סיבות רבות. אבל אני מאוד גאה בכך שמדינת ישראל עושה כל מאמץ כדי לסייע לנשים להרות. ערך המשפחה הוא ערך מרכזי בדת היהודית, ולמרות שההוצאות במקרים האלה הן מאוד-מאוד גבוהות, בהחלט ההוצאה מוצדקת, ואני מקבל אותה. אבל אפרופו מה שנאמר פה, שאם אשה מתייצבת בלשכת התעסוקה ומספרת לפקיד: תדע לך, אני נמצאת עכשיו בטיפולי פוריות, הוא לא יכול להגיד לה: גברתי, אוי, את יודעת מה? במצבך, אולי נחכה שהטיפול יצליח, או לא יצליח, ואז תבואי לחפש עבודה. בשום פנים ואופן לא. צריך להתייחס אליה במקרה הזה כמו אל כל אחד אחר, או כל אחת אחרת שמחפשת תעסוקה.
אותו דבר נאמר על נושא המילואים. במדינת ישראל שירות המילואים, לא רבים נושאים בו, לצערי הרב. אז אלה שעדיין נמצאים גם בגיל וגם בקבוצה הקטנה והקטנה והולכת ושממלאים את חובתם האזרחית החשובה מאוד לעשות שירות מילואים, טוב שייאמר בצורה מפורשת, שכאשר אדם מגיע ללשכת הגיוס ואומר לפקיד: אתה יודע, אני בעוד חודשיים יוצא למילואים, אז הוא לא ישיב לו: תשמע, אתה יודע מה? תגמור את המילואים שלך, ואז תבוא לחפש עבודה. בשום פנים ואופן לא. הוא במילואים, הוא בדרך למילואים, הוא יקבל היתר והפניה, ויתייחסו אליו; אני הייתי מתייחס אליו אפילו בעודף רצון טוב, כי אני חושב שלשירות מילואים יש ערך רב, ואפילו תוספת לוואי. אבל גם אם יתייחסו אליו כמו לכל אחד אחר שבא לשירות התעסוקה, בהחלט הוא ראוי ליחס שווה, ואסור בשום פנים ואופן להפלות אותו לרעה.
יש, גם מוצע פה: מותר לערער על החלטות של לשכת שירות התעסוקה, וגם נקבע שסירוב לקבל עובד לעבודה בשל העילות האמורות – כן, אני מדבר על המעסיק עכשיו – הוא עבירה פלילית לפי סעיף 77 לחוק וכדומה. כלומר, גם, אגב, לשכת תעסוקה פרטית, מקום השמה, כן, משרדים או חברות שעוסקות בהשמה, גם הן, גם עליהן יחול החוק הזה, והן לא יוכלו למנוע ממנו או ממנה או מהם את האפשרות לחפש עבודה, וגם להשיג עבודה, רק בגלל הסיבות המנויות פה.
אז זוהי הצעת החוק שלי. היא גם עומדת, בעיני, בקו אחד עם המחאה החברתית שהיתה בקיץ האחרון, מחאה שהיה לה מסר מאוד-מאוד חזק של שוויון בחברה הישראלית. אנחנו זוכרים את ההפגנות של הנשים שהלכו עם העגלות שלהן בגאווה גדולה, וגם בלחץ כבד. וגם עם החוגים האחרים, אנשים שטענו ששירותם במילואים לא מתקבל יפה. מכבידים עליהם, הם נושאים בעול ובנטל, מצד אחד, והם לא נענים ולא רואים אותם, ולא רואים בהם כמי שנושאים בעול עבור הרבה מאוד חברים אחרים בחברה הישראלית שמתחמקים מן החובה הזאת.
לכן, אני רואה בהצעה הזו גם הצעת חוק חברתית חשובה, שבאמת תסייע לסגור את הפערים האלה. וייתכן, מי יודע? יכול להיות שבעוד עשר או 20 שנה יבוא מישהו אחר ויעשה לה עוד פעם שיפור ושיפוץ, כי היא הצעת חוק שלדעתי פשוט מתפתחת עם הזמן.
אני אודה לכם את תתמכו בה. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני. חבר הכנסת מיכאלי, אתה בלי מיקרופון, ואנחנו שומעים אותך מכאן.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אנחנו מחזקים אותך.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני יודע שאתה תמיד חיזקת אותי. אבל כרגע חיזקת אותי, מצד אחד, והפרעת לנחמן שי, מצד שני. ראשון המתדיינים, כבוד הרב ישראל אייכלר, בבקשה. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר מרגי, אני רוצה לברך את חבר הכנסת נחמן שי על הצעת החוק הזו, אם כי חסרה לי שם הגדרה של אנשים שלא מקבלים אותם לעבודה בגלל היותם חרדים. אני מקווה שכשכתבת: ללא הבדל מפלגות, אולי התכוונת שגם אנשים שהם חרדים כלולים באיסור הזה של האפליה.
נחמן שי (קדימה):
אמרנו דתו. לא נכנסנו – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
"דתו" – אז זאת הבעיה, שאת החרדים מפלים למרות שהם יהודים, וכשהם באים למעבידים יהודים או למדינה יהודית – – –
נחמן שי (קדימה):
תבוא לוועדה ונשב ונחשוב.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כן.
נחמן שי (קדימה):
אם אתה מרגיש שבמהלך – – – גם חבר הכנסת גפני טען טענה דומה לפני כמה ימים.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כן. אז צריך לתקן את זה.
אבל אני, ברשותך, רוצה לצטט את חבר הכנסת נחמן שי מהעלון "חכימא", ושם הוא כותב כך: "בסופה של הפרשה נאמר 'כל אלה שבטי ישראל, שנים עשר, וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, איש אשר כברכתו ברך אֹתם'. לכאורה היה צריך להיאמר 'איש אשר כברכתו ברך אותו'. נראה שבשינוי קל זה ביקש הכתוב להבהיר שהאחים מתברכים האחד באחר, ריבוי שבטים, ריבוי דעות ועמדות, כל אחד בדרכו, כל אחד במידתו, ודווקא ריבוי זה, כאשר הוא בא לידי ביטוי באחדות של כל המפלגות, הוא המביא לידי השלמות של עם אחד". ציטוט נכון?
נחמן שי (קדימה):
לגמרי.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כל הכבוד, אני מתחבר לזה דווקא בגלל הדברים שדיברתי קודם ושאתה דיברת קודם.
לנו חשובה התקשורת כבבת עינינו, כי אילולא התקשורת לא היינו יכולים להתקיים כאן, כי השלטון היה יכול לעשות לנו כל מה שהוא רוצה ובדרך כלל השלטון לא בידינו. אילו היתה התקשורת בזמנים נוראים, כשעשו ליהודים דברים נוראים, אולי זה היה נמנע. אבל כאשר אני צריך תקשורת, זה לא מכשיר גם את התקשורת שעושה בדיוק את ההיפך. למשל, לא תראה באף כלי תקשורת כללי, לא חרדי, שהיום הוכו ילדים ברחובות בגלל ההסתה. יוק. אין תקשורת. לעומת זאת, היום בתקשורת מצאתי מאמר, שיוליוס שטרייכר ויוזף גבלס כתבו כמותו בדיוק מלה במלה, את אותו הדבר, על היהודים. אז גם זה תקשורת?
נחמן, אנחנו בעד תקשורת, אבל אנחנו נגד הפיכת התקשורת למסעי הסתה נוראים והפיכת המדינה למקום שבו שנאת היהודים לגיטימית. זה המאבק שלי, לא חלילה נגד התקשורת. אני תמיד נזהר – וטוב שחבר הכנסת אורי אריאל ציין את זה, שאסור לעשות הכללות גם לגבי התקשורת.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
איך אתה יכול להיות נגד התקשורת כשאתה בא מהתקשורת?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא רק בגלל שאני בא מהתקשורת. כל האפשרות של יהדות – אגב, גם של ערבים, של מיעוטים, להתקיים בחברה כללית, זה רק כשיש תקשורת. אבל לא כשתקשורת סותמת פיות בצורה טוטלית ולא מדווחת על אירועים. אתה שמעת, למשל, שילדה, אתמול, באוטובוס מקטמון לגאולה, הוכתה על-ידי בריון, ואף אחד מהנוסעים לא עזר לה, שמעת על זה? לא. אבל ב"המודיע" וב"יתד" וב"המבשר" זה כן נמצא. זאת אומרת, שאין תקשורת, יש קצר בתקשורת.
לעומת זאת, היום, אני לא אגיד את שמו של המסית, אבל הוא אחד האנשים שאחראים לאיבה הגדולה שיש אל הציבור החרדי גם כשהם באים לקבל מקומות עבודה; הוא כותב היום דברים נוראיים, ואם היה כותב דבר כזה עיתונאי בארצות-הברית, בבית הלבן – היתה אשה שהיתה הכי ותיקה בבית הלבן, היא כתבה פעם אחת מלה, איך קראו לה?
נחמן שי (קדימה):
אני לא זוכר את שמה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא משנה, לא צריך להזכיר את שמה אפילו, היא כתבה מלה אחת נגד היהודים ונגד מדינת ישראל, שיחזרו היהודים – היא פוטרה באותו היום. ופה יושב אדון טרכטנברג, שאדון נתניהו מינה אותו, והוא אומר: אי-אפשר לחבב ציבור שלא עובד ואנחנו משלמים את המסים שלו.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
הוא אמר להכיל. אי-אפשר להכיל.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כן, אי-אפשר. בושה וחרפה. האיש הזה התגלה כעוין, ואני לא רוצה להשתמש במלה נוראה יותר. הוא לא יודע כמה חרדים רוצים לצאת לעבודה ולא מקבלים אותם בעבודה. הוא אומר שהציבור הזה לא משלם מסים, והוא היועץ של נתניהו ראש ממשלתנו? הוא רוצה לעשות, שבמחיר למשתכן לא ייתנו זכות לקבל הטבה בדיור אם שני ההורים לא עובדים. ומה תעשה אשה שעובדת 24 שעות ביממה ומגדלת ילדים לעם ישראל ולא מגישה תה לאיזה גבר זר שהוא המנכ"ל שלה, אז היא לא עובדת?
רבותי, זאת הבעיה שלנו עם התקשורת. חלילה, התקשורת היא דבר חשוב מאוד, ובגלל זה אסור להפוך אותה – ואני רוצה לשאול שאלה רטורית: למה בין עשרת התלויים במשפטי נירנברג היה יוזף גבלס? הוא לא הרג אף יהודי, הוא בסך הכול היה אחראי על התעמולה. אז הוא יכול להגיד: לא עשיתי שום דבר. כתבתי. חס וחלילה לא להשוות שום דבר ואף עיתונאי ישראלי לדבר הזה, אבל קחו בחשבון שכשאדם יושב מאחורי המקלדת ומסית המונים וההמונים יוצאים ומרביצים לאחרים, הוא אחראי לא פחות מאשר המרביץ.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
תודה שוב לנחמן שי. אנחנו נתמוך בחוק הזה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני. אני רק רוצה לומר לחברי, עמיתי חברי הכנסת, שאנחנו מתחייבים לשמור על כבודם של עובדי המדינה. אתה דיברת פה דברים נגד עובד מדינה – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
על מי?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
על יועץ של השר.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
על טרכטנברג? הוא מקבל 100,000 שקל, אני לא יודע בחודש – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אתה התכוונת לטרכטנברג?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא התכוונתי, אמרתי. אדון טרכטנברג אמר משהו בתקשורת – – –
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אפשר להסכים שהוא עובד על המדינה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
ביומיים האחרונים מדברים נגד עובד מדינה שהוא יועץ של אחד השרים – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אה, שאמר שיש יותר מדי ילדים בארץ. גם הוא גזען לא קטן.
קריאה:
שמחון, שמחון.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
ד"ר שמחון. אני חשבתי שאתה התכוונת אליו.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
לא, לא, היום דיברתי על טרכטנברג. שניהם "אוהבי" ישראל.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני חשבתי שהתכוונת אליו, כי אנחנו מחויבים בשמירה על כבודם של עובדי מדינה, גם כשהם לא יכולים להשיב וגם כשהם אינם. זה מטעמי הגינות, כבוד הרב.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
זכותך וחובתך, אדוני.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה לאדוני. חבר הכנסת דב חנין – איננו. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת נחמן שי, המציע והמציג של החוק, החוק הזה הוא ראוי וטוב.
אני מבקש להסב את תשומת לבם של חברי הכנסת, הציבור ובעיקר הממשלה, שאחרי יותר משש שנים מאז שגורשו – מי שרוצה לומר "פונו", אני לא רוצה להתווכח על המינוחים – אלפי יהודים מבתיהם, בצפון השומרון ובחבל-עזה, רבים וטובים טרם מצאו עבודה. יש עשרות חקלאים, אולי יותר מעשרות – – –
נחמן שי (קדימה):
אתה יכול להעריך כמה?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אני מעריך שאנחנו מדברים על משהו בין 150 ל-200 איש, ומבחינת המפרנסים זה סדר גודל של כ-20% או 15%, אני לא רוצה להתחייב, אני אשתדל להביא לך נתונים.
נחמן שי (קדימה):
1,500, לא 150. איך 150?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
בסך הכול פונו כ-8,000 איש; מתוכם, חלק גדול זה ילדים, לא מפרנסים. אבל אני לא רוצה להיכשל, אני אשתדל לבדוק ולהעביר לך את הנתונים.
כך או כך, ממשלות ישראל בשש השנים האחרונות נקטו איזשהם צעדים, החליטו איזשהן החלטות על העדפה בחברות ממשלתיות או דברים מהסוג הזה. אני אומר לכם באחריות, כראש השדולה למענם יחד עם ידידי, חבר הכנסת אלקין: לא נפתרה הבעיה, היא רחוקה מלהיפתר, וככל שעובר הזמן הבעיה מחריפה, כי אנשים מתבגרים, קשה להם יותר להיקלט בשוק העבודה. עוד הפעם, נכון שנעשו דברים כמו קורסים, דברים נוספים – רחוק רחוק מלהשביע רצון.
ואני חושב שאם נעשה עוד מאמץ מכאן, מהכנסת, חברי הכנסת, כדי לתת פתרונות נוספים, יהיה זה לכבוד גם לכנסת, ודאי לתועלת אותם אנשים, שמגיעים להם כל העזרה, כל הסיוע, ויפה שעה אחת קודם. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני. אחריו יבוא ויעלה חבר הכנסת בן-ארי. ואחריו – חבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת נסים זאב עומד על כך שהוא יהיה אחרון, לפי התקנון?
קריאה:
גם אם הוא לא פה, הוא יעלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אדוני נמצא, בסדר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
על זה נאמר: מציץ מהחרכים.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מכובדי המציע חבר הכנסת נחמן שי, החוק שלך הוא חוק טוב וראוי, רק אני מסופק איך הוא יפעל על שתי קבוצות נפגעות עיקריות בעניין הזה של אפליה.
קודם כול, בראשית דברי הייתי מזכיר שני גופים, המפלים הגדולים ביותר, הבולטים ביותר, שאפשר לראות שם אפליה על רקע מוצא. קודם כול באקדמיה, ואנחנו מדברים על למעלה מ-90% שהם אינם יוצאי עדות המזרח, בוא נגדיר את זה ככה, מספרים מוכחים, ולפעמים מעבר ל-90%; ובית-המשפט העליון, כפי שהוא נראה היום, 100% שם אינם מיוצאי עדות המזרח. שני מקומות שהיו צריכים לשמש לנו דוגמה, חברת הכנסת אורלי, את יודעת את הדברים, והם לצערנו הרב משמשים דוגמה רעה, הם אלה שמטיפים מוסר ומחנכים וכו'.
אבל אני לא רוצה שיושחת זמני רק על אלה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
את המשפט האחרון לא הבנתי – מה, מה, מה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אמרתי, שני המוסדות הללו, שני הגופים האלה, אם זה בית-המשפט העליון ואם זה האקדמיה, שהם כביכול סוג של אוטוריטות שמעבירות לנו הטפת מוסר, הם אלה שרוצים ללמד אותנו נורמות ציבוריות. גם המוסד האקדמי, שם זה "כנסיית השכל", הם אומרים לנו מה נכון ומה לא נכון; בבית-המשפט העליון אומרים לנו מה צודק ומה לא צודק. שניהם מתנהגים, לא מתנהגים, נראים, באופן, בצורה מאוד-מאוד לא ראויה, שאין בהם ייצוג הולם לפחות לחצי מהאוכלוסייה במדינת ישראל.
מה לעשות, אלו עובדות. אם מתוך 220 – סיפר לי חבר ילדות שלי – מתוך 220 מרצים באחת מהפקולטות החשובות פה, באוניברסיטה העברית, הוא אמר לי: כמה יוצאי עדות המזרח יש? אמרתי לו: 60 מתוך 220, אמר לי: תרד, אמרתי לו: 50, אמר לי: תרד, אני אומר לו: 30, אומר לי: תחלק בשלושה. אז משהו עגום פה, אתה אפילו יכול להסכים אתי, אתה בא קצת מן הצד בעניין הזה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לא, אני לא יכול להסכים אתך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתה לא יכול – אלה העובדות, אלה המספרים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני לא יכול להסכים אתך על ההכללה. האקדמיה היא מוסד ראוי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מוסד ראוי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אם יש פה דברים לתיקון – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
היא מוסד ראוי, אבל בתחום הזה – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אני חושבת, אם יורשה לי – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
היא מוסד ראוי. יש אקדמיה טובה ויש אקדמיה רעה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
המוסד ראוי, אני בא מהאקדמיה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אי-אפשר להכליל.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
יש, ישנן – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אי-אפשר להכליל. רבותי, אני לא הייתי מכליל אם לא היו מספרים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אחרי כל מה שעשתה האקדמיה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הייתי מכליל – הכללה זה לקחת מקרה כמו גברת מטלון – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת בן-ארי – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – שמישהו קרא לה איך שקרא לה, זה הכללה. כשאני בא עם מספרים ואני אומר לך: מתוך 220 בפקולטה מסוימת, שאני לא רוצה להזכיר את שמה – ואם מישהו רוצה, אז אני אזכיר את שמה – מתוך 220 מרצים, עשרה הם יוצאי עדות המזרח, אז מה זה? זה לא גזענות?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני אוסיף לך דקה, אבל – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אבל אני חייב לגשת לעיקר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני אוסיף לך דקה. תראה, אתה לא יכול, יושבים כאן חברי כנסת מכובדים, אתה לא יכול בגלל פרמטר אחד להגיד עליהם: מערכת לא ראויה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני חושב שבתחום הזה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
שאני מאוד מחשיב אותו, אני מאוד מחשיב אותו.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
נניח שהם בסדר, אבל הם רק פדופילים. רק פרמטר אחד לא בסדר, אז מה?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לא בסדר.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
חוץ מזה, הם נותנים צדקה והם עוזרים בכביש כמו שצריך – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לפעמים הנראות, הנראות – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – והם לא דורסים קשישות. הם רק פדופילים.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
מה הבעיה? שאין קריטריונים – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אחד-אחד, אתם אומרים דברי טעם, אחד-אחד.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אני חושבת שבסופו של דבר, כאשר מדובר בכך שכאשר רוצה אדם מסוים להתקדם ואין פרמטרים שהם כלליים – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אין שקיפות.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אין שקיפות, ואתה לא יודע אם – – – יכול להתקדם, כל הסגל האקדמי הבכיר ששם נסגרים בחדרי חדרים וכאשר – – – שלא משקף את האוכלוסייה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני מסכים אתך, אני מסכים אתך. אני מסכים אתך שצריך לתקן, צריך לשפר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ואין פרוטוקולים, אין פרוטוקולים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אבל אי-אפשר להגיד – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
חברת הכנסת לוי אבקסיס, אין פרוטוקולים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני ממש מודה לך, ואני לא אומר – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני מוסיף לך את הזמן – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני לא אומר חס ושלום – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני מוסיף לך את הזמן – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – שמדובר בפדופיליה, זה אשמה מאוד-מאוד חמורה, אבל יחד עם זה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני מוסיף לך את הזמן. גם אם אני לא מסכים אתך, אני מוסיף לך את הזמן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני מקבל את ההערה שלך. אני לא פוסל את האקדמיה, אני בא מתוכה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אי-אפשר להגיד על האקדמיה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא, אבל אני אמרתי – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אחרי מה שעשתה לנו האקדמיה, להגיד עליה את מה שאתה אומר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כן, כן, לא. בוא, רבותי, אני אמרתי שיש – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – – ייצוג הולם לכלל האוכלוסייה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
רבותי, הוא נתן לי עוד דקה – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – אחת, ואני חייב לנגוע – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לא, אני נותן לך יותר מדקה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
תודה רבה. אני חייב לנגוע בשתי קבוצות נפגעות. אחת מהן, דיברתי עליה בשבוע שעבר, כשדיברו פה ביום הקשיש הבין-לאומי, ואמרתי – אדוני חבר הכנסת נחמן שי, אני לא יודע אם אתה יודע: היום להיות בגיל 45 ולצאת משוק העבודה, אתה הופך להיות קשיש.
נחמן שי (קדימה):
נכון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתה לא יכול להתקבל היום. השוק הוא אכזרי, העולם שייך לצעירים, העולם שייך לדחיפות, למרפקים, לרצון של מעסיקים לקחת כוח ולהשתמש בו כשוק של עבדים, וזו אחת הצרות שאני לא יודע – ואמרתי את זה בעבר – אם אפשר לטפל בה בחקיקה.
אבל יש עוד נקודה אחת, ופה אני פונה לחברי הכנסת הדתיים, לחברי הכנסת החרדים. אני אומר לכם שרבים-רבים מהציבור הדתי והחרדי לא יכולים להשתלב בשוק העבודה כי היום יש דרישה לעבוד גם בשבתות. ולא רק בעסקים שפתוחים בשבת, בהמון-המון מפעלים והיי-טק וכל מיני גופים כאלה ואחרים דורשים מהעובדים שלהם להיות זמינים שבעה ימים בשבוע.
ואני אסיים, ברשותך: יום אחד הייתי בחנות, אפילו אגיד את שמה, "צומת ספרים", בצומת ירקונים. רציתי לקנות ספר, שמעתי שמראיינים שם בני-נוער, בני-נוער. שואלים אותם אחד-אחד: יש לך בעיה לעבוד בשבת? יש לך איך להגיע בשבת? ואז אפילו ילד שרוצה בבית לעשות שולחן שבת, רוצה ללכת לבית-הכנסת עם אבא, מתפתה. כי היום, לצערנו הרב, החומה הזאת, חומת השבת, נפרצה. זה שהיא נפרצה במקומות מסוימים, איש באמונתו יחיה, אבל זה פוגע בפרנסתם של יהודים רבים, או יותר גרוע, פוגע באמונתם, וגם על זה צריך לתת את הדעת. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני. חבר הכנסת מגלי והבה, ואחריו – אחרון, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
למה אחרון? – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת נסים זאב, אתה רוצה להיות אחרון, נכון?
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לא, אם אתה לא רוצה, אתה לפני.
נסים זאב (ש"ס):
לא, לא, באמת, זה לא – – – עכשיו.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
ככה קיבלתי הנחיה מסגן מזכיר הכנסת, שאתה אחרון. בבקשה, אדוני.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
שלוש דקות לרשותך.
מגלי והבה (קדימה):
– – השר יעקב מרגי, חברי חברי הכנסת, אין ספק שההצעה של חבר הכנסת נחמן שי היא הצעה טובה, והיא טובה מכיוון שהיא גם מרחיבה את כל האפשרויות וההזדמנויות, והיא מתקרבת לשווין מלא בהרבה תחומים, כמו בהצעה הזאת שאנחנו רואים לפנינו.
וכאן ההזדמנות להציע לממשלה – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את הנושא היטב – הסוגיה בלשכות העבודה, של ההרשמה וביטולי מקומות הרשמה, ובמיוחד בכפרים בצפון, במיוחד בכפרים הדרוזיים, ששם אין תחבורה סדירה ואז נאלצים אותם אנשים שצריכים להירשם – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
ביישובים קטנים גם.
מגלי והבה (קדימה):
גם ביישובים קטנים, לנסוע למרחקים כדי להירשם. לא מספיק המטלות הנוספות, ואין תחבורה. הם ממשיכים לסבול מההחלטה הזאת, שהתקבלה בזמן הקיצוצים שהיו בתקציב באותן שנים, שאנחנו התנגדנו להם.
היום, בעידן המודרני וההשלכות שלו, אדוני השר מרגי, שיש לנו היום אפשרות – ראינו שמתחילים ליישם את זה – אפשר לעשות שתהיה ניידת לחתימה או החתמה אלקטרונית, שכל אחד לא צריך אפילו להזדהות: לוקחים את טביעת האצבע שלו, באה אותה מכונית, מתייצבת באותו יישוב, ניתן לעשות את ההחתמה – –
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
ביומטרי.
מגלי והבה (קדימה):
– – במשרד המסחר והתעשייה, ואז פותרים בעיה לאלפי אנשים שצריכים גם להירשם וגם לקבל את הזכות שלהם בגלל מחסור בעבודה.
אין ספק שהצעת החוק, שמרחיבה את ההזדמנויות והשוויון בין כל אלה, עם הקריטריונים של קליטה בעבודה – וחשוב שבאמת שזה לא יפסח על אף קבוצה בישראל, מאזרחי ישראל, על אף עדה, והשוויון הזה בנפשנו. אבל אם הממשלה, ואני אפנה כך, אדוני היושב-ראש – אולי אפילו נקיים על זה דיון אצלנו בוועדת הכספים – למשרד או לשר המסחר והתעשייה, שאם יהיו לו ניידות כאלה כפיילוט, שלוש, ארבע ניידות, לקבוע את שעות הקבלה לאותם אנשים, שיבואו למועצה או למקום שייקבע, ניתן לחסוך גם את הנסיעה, גם הוצאות נסיעה, גם הסבל שהאנשים אלה, לא מספיק שהם לא עובדים, גם אין להם החזר לאותם תשלומים – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
יש לא מעט אנשים שלא הולכים בגלל המרחק ובגלל כל – – –
מגלי והבה (קדימה):
גם. אז למען – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
– – – מפסידים את הזכות שלהם.
מגלי והבה (קדימה):
למען הצעת הייעול הזאת – חברי נחמן שי, הפעם הרחבת את ההגדרות מבחינת אלה שבאים להירשם ללשכת התעסוקה, שלא יפלו אותם. אני מקווה שהנושא של האפליה של ההחתמה ושל הטיפול באוכלוסיות האלה, שאין אפשרות כרגע שימשיכו לנסוע למקומות מרוחקים מהיישוב שלהם – נמצא פתרון, והפתרון הזה, אני מקווה שיסייע לאותה אוכלוסייה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. אחרון המתדיינים – חבר הכנסת נסים זאב. כבוד הרב, בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
בכנסת אין רבנים – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
באמת? אז זה בסדר אם אני לא אומר לך רב?
קריאה:
– – –
נסים זאב (ש"ס):
אתה מגביל אותי, אדוני היושב-ראש, כשאתה קורא לי רב – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
את חבר – – –
נסים זאב (ש"ס):
– – אני צריך לומר קודם כול דבר תורה, וזה מחייב אותי דברים אחרים.
אדוני היושב-ראש, ואני פונה לחבר הכנסת נחמן שי. אני מבקש ממך רק מלה אחת להוסיף: במקום "דתו" – "שמירת דתו", ואני אסביר לך מדוע.
מגלי והבה (קדימה):
אז תבוא לוועדה.
קריאה:
– – –
נסים זאב (ש"ס):
אדוני, "בגלל דתו". "דתו", אז לא צריך להיות יהודי שומר שבת. סליחה, פעם בתעודת הזהות היה: דת – יהודי. זה לא קשור לשמירת שבת. "שמירת דתו" – ופה הבעיה של שומרי השבת. זו בעיה בהיקפים שמה שאמר הרב אייכלר ואחרים, זה כאין וכאפס. שיהיה ברור, אני מדבר על אנשים שעובדים בפועל – כולל שוטרים במשטרת ישראל שפוטרו בגלל היותם שומרי שבת, כי לא הסכימו לעבוד בשבת אלא רק במלאכה שיש בה פיקוח נפש. ואני קיבלתי תלונות כאלה.
לכן, אם אנחנו באמת רוצים לעזור – וככל שאני באמת תומך בעניין הפוריות, שאשה אי-אפשר להפלות אותה, אבל צריך גם, מצד שני, שבקניונים, במקומות הכי ציבוריים, שבהם אם אתה לא מחלל שבת אתה לא יכול להתקבל בכלל לעבודה, ואם בטעות התקבלת, עושים את הכול גם לזרוק אותך. אני רוצה להזכיר לכם שלפני 70 שנה בארצות-הברית היה חוק שמי שלא עובד בשבת אין לו מקום בעבודה. ליהודים שומרי שבת היתה בעיה להתקבל לעבודה, בשוק. הם הפנימו והבינו שצריך לשנות את החוק, והיה חוק רק בשביל היהודים.
דבר נוסף, אדוני היושב-ראש, לפני כמה חודשים, חודשיים לכל היותר, היה איזשהו בג"ץ שהחל לפני כשנה ומשהו על יהודי דתי שהיה במרינס כחייל והכריחו אותו לגלח את זקנו, כי אין מצב כזה שבמרינס יהיו אנשים עם זקנים. תראו את חבר הכנסת מיכאלי, הוא לא מגדל זקן. הוא מרגיש שהוא חייל והוא לא יגדל זקן והוא שומר על הכללים. אבל יש כאלה שבכל זאת רוצים לגדל זקן, מה הם יעשו? היה פה מאבק משפטי, אדוני היושב-ראש, לא תאמין, ובסופו של דבר הוא ניצח והבג"ץ הכריח את הצבא לקבל אותו כפי שהוא. אני אומר לכם, אנחנו צריכים ללמוד מה קורה בעולם, להסתכל סביבנו ובאמת לשנות, לא רק ברמה של הניירת – אני מאוד אוהב את הניירות האלה. הם מדברים גבוהה-גבוהה, אבל מבחינת היישום של החוקה הלכה למעשה, של החוק הזה, הוא לא מיושם.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
נסים זאב (ש"ס):
לכן, אדוני היושב-ראש, אני סומך עליך שאתה תעזור לנו בעניין הזה, שאגב, הוא גם כן עוזר למוסלמים לגבי ימי שישי ולנוצרים לגבי ימי ראשון. זאת אומרת, כשמדברים על דת זה בכל החתך וכל הציבורים השונים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. אני מבטיח לך להעביר את המסר שלך, שהוא בעיני מסר חשוב, אבל אני הייתי רוצה שאתה תעביר את המסר הזה לממשלה, שאתה בקואליציה שלה, לגבי המיעוטים האחרים. כמו שאתה רוצה שיתחשבו בך, מן הראוי שגם אתה תתחשב באחרים. בתור ממשלה, עכשיו אני אומר, זה לא אתה באופן אישי.
נסים זאב (ש"ס):
למה אתה מטיף לי מוסר – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני עכשיו אומר לך – – –
נסים זאב (ש"ס):
דברי אלוקים חיים אמרתי – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני אומר לך שאתה צודק, אבל מחיל את זה על אחרים. תגיד לשותפים הקואליציוניים שלך שיושבים כאן, בצד הזה, שגם הם צריכים להתחשב באזרחי המדינה האחרים. ההתחשבות צריכה להיות הדדית, חבר הכנסת נסים זאב. זה בסיס מקודש. תודה רבה לאדוני.
אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 20) (הרחבת איסור ההפליה),
התשע"ב–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בעד – 9, נגד – אין, נמנעים – אין. הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 20) (הרחבת איסור ההפליה), התשע"ב–2011, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברים, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.