קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הפחתת פסולת אלקטרונית ומיחזורה, התשע"א–2010 [הצעת חוק פ/2633/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ראובן ריבלין: אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ לעלות ולהציג את הצעת חוק הפחתת פסולת אלקטרונית ומיחזורה. גם הוא הסכים שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. לחבר הכנסת בן-ארי נותרו שלוש דקות וחצי לפעם הבאה. עכשיו אנחנו ניתן עשר דקות לחבר הכנסת ניצן הורוביץ, וכל שיותיר יהיה לו על מנת להציג ולרענן את זיכרונם של חברי הכנסת. בבקשה, אדוני. ניצן הורוביץ (מרצ): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, זה רגע חשוב. אנחנו כאן מתחילים מהלך. זו רק ההתחלה, אבל אני מניח שהמהלך הזה יושלם עוד בתקופת כהונתה של הכנסת הנוכחית. המהלך הזה נוגע לחוק סביבתי חשוב ביותר. אתה יודע, לפעמים, בדיעבד, מעניין להיזכר ברגע הראשון שהעניין מגיע. זה מגיע עכשיו. החוק הזה נוגע לחלק הכי מסוכן והכי רעיל בפסולת, וזה הפסולת האלקטרונית. אדוני היושב-ראש, מכלל היקף הפסולת, שהוא היקף עצום, הפסולת האלקטרונית – אותן טלוויזיות ישנות, מחשבים שזורקים, כל הציוד החשמלי שנזרק לזבל הרגיל – בסך הכול, מבחינת ההיקף, הוא 1% מהפסולת, אבל הוא מהווה 70% מהרעלים שיש בפסולת ובאשפה שלנו. זאת אומר, אם אתה מצליח לקחת את ה-1% הזה, לשים אותו בצד, ולטפל בו כמו שצריך – זה בסך הכול כמות די קטנה – אתה מונע את המסוכנות ואת הרעילות של רוב הפסולת שאנחנו מייצרים. ואלה רעלים – למשל, ברוב המכשירים האלה יש מתכות כבדות. הן זולגות לקרקע, למים, לאוויר. זה אחר כך מגיע לגוף שלנו. בעזרת מנגנון מאוד פשוט, בסך הכול, שאנחנו מציעים בהצעת החוק הזאת, ניתן לקחת את אותו חלק קטן של פסולת אלקטרונית, לשים אותו בצד ולטפל בו כמו שצריך. ומה שיפה בעניין הזה, שזו הפסולת שיש לה הערך הכלכלי הגדול ביותר. אתה יכול לפרק אותה בצורה כזאת ולהוציא ממנה למשל כמה גרמים של זהב, כמה גרמים של מתכות יקרות אחרות. אתה יכול להשתמש בחלק מהמסגרות. זה דבר שיכול לשלם את עצמו וגם לתת מקומות עבודה. יש היום בכל המדינות המתקדמות מפעלים ומתקנים שבהם מפרקים את הפסולת האלקטרונית. בדרך כלל – ואת זה אפשר גם להבין – זה נותן מקומות עבודה, למשל לאוכלוסייה שהיא מוגבלת. זה פתרון מצוין בשבילה. כך שיש לנו כאן נוסחה מנצחת: אנחנו מפחיתים את הפסולת ומונעים את הזיהום הסביבתי, ומרוויחים על המיחזור ויוצרים מקומות עבודה. זאת אומרת, יש כאן תפיסה כוללת. זו החקיקה שאנחנו מובילים בחוק הזה. שותפים לו, קודם כול, ארגון "אדם טבע ודין", שזה פרי היוזמה שלו. הוא עשה כאן את עבודת המחקר המקצועית, ואני רוצה להודות להם מעל הדוכן הזה. חברי הכנסת ששותפים לי בהצעה הזאת: משה גפני, זאב בילסקי, איתן כבל, אורית זוארץ, רוברט טיבייב, גדעון עזרא, אילן גילאון ואורי אורבך. כמו שאתם רואים, זה חוצה מפלגות וחוצה מחנות, כי זה באמת דבר שמועיל לחברה הישראלית. החוק הזה מבוסס בסך הכול על מודל שכבר קיים בעולם; קיים באירופה. הוא בערך מבוסס על הדירקטיבה האירופית, וביסודו מונחת התפיסה – שהיא תפיסה מאוד חשובה בהסתכלות הסביבתית – של מה שנקרא "המזהם משלם", אבל באופן קצת יותר חכם, זאת אומרת, אחריות יצרן מורחבת של הגורם המזהם. אנחנו טוענים בהצעת החוק הזאת שיצרנים שמוציאים לשוק מוצרים מסוימים צריכים להיות שותפים באחריות לגורל המוצרים האלה ולמה שקורה עם המוצרים האלה בסוף מחזור החיים שלהם. אני רוצה להדגיש כאן: האחריות הזאת של היצרנים ושל הסוחרים למוצרים האלקטרוניים היא לא אחריות בלעדית, זאת אומרת, הם לא האחראים היחידים, אבל הם חייבים להיות חלק מהפתרון. ממש כפי שהלכנו בסיפור הבקבוקים, ממש כפי שהלכנו בסיפור האריזות, על-פי אותו מודל אנחנו גם הולכים בסיפור הפסולת האלקטרונית. תחשבו על מצב שבו לאנשים יש, נאמר, מסך מיושן בבית. היום המוצרים האלה מתחלפים כל כמה שנים. פעם היית קונה טלוויזיה, זה היה ל-30 שנה. היום אחרי שלוש, ארבע, חמש שנים כבר בא מודל אחר, ואתה זורק את זה. אתה פשוט מניח את זה ברחוב. כשאתה מניח את זה ברחוב, לוקחים את אותה טלוויזיה ישנה, שמים אותה בפסולת הרגילה, גורסים אותה ומעבדים אותה יחד עם הפסולת הרגילה לאלפי חתיכות קטנות. אחר כך אין שום אפשרות להוציא מתוך הפסולת הרגילה את החלקים ולטפל בהם. לעומת זאת – – – היו"ר ראובן ריבלין: יש חוקים כאלה בעולם? ניצן הורוביץ (מרצ): ודאי, ודאי. ברוב המדינות המפותחות יש כבר – – – היו"ר ראובן ריבלין: הממשלה מתנגדת לחוק הזה? ניצן הורוביץ (מרצ): לא, הממשלה לא מתנגדת לחוק הזה. הממשלה – טוב, על זה השר להגנת הסביבה יצטרך להשיב, אבל אני יודע שהממשלה מכינה במקביל הצעת חוק ממשלתית. היו"ר ראובן ריבלין: מה הבעיה? ניצן הורוביץ (מרצ): אין שום בעיה. לכן, אני הייתי שמח להעביר את ההצעה טרומית, וכמו שאנחנו עושים את זה הרבה – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני נמצא פה בכנסת כמה שנים, ואני מודיע לך שהחוק הזה בסופו של דבר יתקבל. אני לא יודע מתי. טוב אמרת בהתחלה. ניצן הורוביץ (מרצ): בשביל זה אמרתי בהתחלה, אדוני, שזה הרגע הזה, כי פה ההתחלה, ואין לי ספק שזה יתקבל עוד בכנסת הנוכחית. היו"ר ראובן ריבלין: כל חברה שרוצה להגן על עצמה תעשה את זה. ניצן הורוביץ (מרצ): ודאי. מה גם, אדוני, שפה יש עניין – אני מדגיש את זה – שזה משלם את עצמו – – היו"ר ראובן ריבלין: ודאי. זה לטובת – – – ניצן הורוביץ (מרצ): – – כי יש שם חומרים יקרים בפנים. עכשיו, הסיפור הוא סיפור מאוד בסיסי. כשאנחנו שמים את הפסולת שלנו יחד עם הפסולת הרגילה, אחר כך אי-אפשר להפריד ואי-אפשר למחזר. ברגע שאנחנו מפרידים במקום, אפשר לטפל, אפשר למחזר ואפשר גם להרוויח על זה כסף. זה מה שאנחנו מציעים כאן. איך יעבוד המנגנון? היות שהצעת החוק הממשלתית, אני מניח שתהיה מאוד דומה להצעת החוק הזאת, אז אני כבר יכול לתת הקדמה למה שהממשלה תגיש. אגב, אנחנו שותפים לממשלה בדברים האלה. אנחנו במגעים עם המשרד להגנת הסביבה, וגם עם משרד התמ"ת ומשרדים אחרים. איך עובד העיקרון הזה? קודם כול אנחנו נגיע למצב שבו מלכתחילה, כשמוצר ייוצר, על המוצר עצמו או על האריזה יופיעו סימנים, למשל כמו הסימן הזה. היו"ר ראובן ריבלין: אתה לא יכול להראות. ניצן הורוביץ (מרצ): אני לא יכול להראות? טוב, זה סימן מסוים, שמופיע פה, בהצעת החוק, שינחה את המשתמשים, את הרוכשים של המוצר, מה לעשות אתו בסוף תקופת חייו. כשהמוצר הזה יגיע לסוף תקופת חייו, או כשאתה תרצה להיפטר ממנו, אתה תוכל להחזיר אותו לחנות, והחנות תצטרך לקחת אותו ממך, ואחר כך להעביר אותו לטיפול. במקרים של מוצרים כבדים, למשל מקררים, מכונות כביסה, דברים כאלה, שאנחנו מאוד לא רוצים שיתגלגלו ברחובות, אבל מצד שני אנחנו גם יודעים שקשה להביא אותם, יהיה מנגנון איסוף של הרשויות המקומיות ממקומות מסוימים, וגם לפעמים הרשות תוכל לקחת את זה ממך ולהעביר את זה ליצרנים. אחר כך, בשלב הבא, אחרי שמרכזים את המוצרים האלה, מעבירים אותם למתקנים לטיפול ומיחזור. אנחנו כבר במגעים עם כמה יזמים להקים מפעלים כאלה בארץ. אלה מפעלים שכאמור מספקים עבודה – בין היתר, אני שם את הדגש – לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. זו עבודה שהיא עבודה פשוטה – היא עבודה חשובה אבל היא עבודה פשוטה, לכן היא מתאימה לאנשים עם צרכים מיוחדים. אני ראיתי את המתקנים האלה בעולם, זה עובד יפה מאוד, ובסיום הטיפול מקבלים תוצרים שונים של אותה פסולת, שאפשר למכור. באופן הזה אנחנו נפטרים מהכספית ומהקדמיום ומהעופרת ומהקובלט ומכל המתכות הכבדות, שהיום, במצב הנוכחי, פשוט – – – היו"ר ראובן ריבלין: ניצן, תשאיר לי דקה כדי שאני אוכל לתת לך אחרי זה – – – ניצן הורוביץ (מרצ): מאה אחוז. אז אני אסיים כאן. ושוב, אני מדגיש, כפי שאמר היושב-ראש, אין לי ספק שהצעת החוק הזאת תעבור ברגע שנקבל את האוקיי מהממשלה. זה מתואם עם הממשלה וזה לתפארת החברה הישראלית והסביבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה, חבר הכנסת הורוביץ. ניצן הורוביץ (מרצ): תודה. היו"ר ראובן ריבלין: שתי הערות: קודם כול, נותרו לך שתי דקות כדי להסביר לחברים לפני ההצבעה, ודבר שני, אני מתנצל בפניך – הערתו של מזכיר הכנסת היתה נכונה; כאשר מופיע ציור על גוף מסמך שהונח על שולחן הכנסת, אתה רשאי להציג אותו גם למצלמות, ולכן אני מודיע לך שהדברים שאתה הבאת לתשומת לבם של חברי הכנסת – אם חבר הכנסת חנין יש לו הציור הזה הוא יוכל להציג אותו.