קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"ב–2011
[הצעת חוק פ/3625/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר אופיר אקוניס:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, של חבר הכנסת שלמה מולה. בבקשה, אדוני, עשר דקות. משיב, בשם שר המשפטים, השר מיכאל איתן. בבקשה, אדוני. עשר דקות.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, קודם כול אני רוצה למחות על ההתנהגות שלך כיושב-ראש בדיון הקודם, אני חושב שזה לא ראוי.
היו"ר אופיר אקוניס:
אתה אל תמחה, אני פועל לפי תקנון הכנסת, ואני אסביר למי שלא שמע – – –
שלמה מולה (קדימה):
אדוני – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
אדוני, תעצור בבקשה. אני אגיד מה היה פה כדי שכולם יבינו.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני – – –
היו"ר אופיר אקוניס:
תקשיב טוב מה אני אומר לך, כדי שתבין גם אתה מה היה פה, כדי שתגיד אם זה הגון או לא. עומד חבר כנסת – עומד, לא יושב במקומו – עומד ליד הפרוטוקול ואומר לי: לך אני בכלל לא מקשיב. הסגנון הבריוני והאלים – לפי התקנון, כל חבר כנסת נשמע להוראותיו של היושב בראשות – – –
יואל חסון (קדימה):
אבל מה, אתה מנהל בית-הספר?
היו"ר אופיר אקוניס:
חבר הכנסת חסון, הוא לא אומר ליושב-ראש הישיבה, לך אני לא מקשיב, משום שתקנון הכנסת נותן ליושב-ראש הישיבה את הסמכות לנהל את ישיבת המליאה, ואני השתמשתי בסמכותי על-פי התקנון, לבקש מחבר הכנסת בר-און לא לנהל את הישיבה במקומי. זה הכול. עכשיו ישפטו חברי הכנסת אם אני נהגתי בהגינות או לא בהגינות, וישפטו הצופים אם אני נהגתי בהגינות. ואני מבקש ממך לא לחלק לי ציונים. תודה. נא להמשיך.
אורית זוארץ (קדימה):
מה זה, ריאליטי? מה זה "הצופים"? אנחנו לא בתוכנית ריאליטי, תיכף נשלח אס.אם.אס, נגיד לך מה הצופים חושבים.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, ובכל זאת, כשאתה מנהל את הישיבה, אני ממליץ לך לנהל את הישיבה בצורה מאוזנת ולא לנקוט צעד כלשהו. אבל, אני מניח, הדברים האלה יתבררו בנשיאות הכנסת.
היו"ר אופיר אקוניס:
אין בעיה, בנשיאות, בכל מקום שאתה רוצה. אני מנהל את הישיבה משעה 13:10, ואם יבוא ויאמר חבר כנסת אחד מהאופוזיציה, שאני ניהלתי את הישיבה הזאת שלא בהגינות, מוזמן לפנות למי שרוצה, בנשיאות, בוועדת האתיקה, איפה שהוא רוצה. גם הדבר הזה שאני עשיתי הוא על-פי תקנון הכנסת, והבריונות של חבר הכנסת רוני בר-און – מחוץ לאולם ולא בתוך האולם.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לעדכן את השעון ולהחזיר לי את הזמן.
היו"ר אופיר אקוניס:
תחליף אותי חברת הכנסת אבקסיס, והיא תחליט.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני, לגוף הצעת החוק, האמת היא, אני לא מבין למה ועדת השרים לחקיקה התנגדה להצעת החוק הזאת. אינני מבין מדוע, או שאתם אטומים, או שאתם לא מבינים מה קורה במדינה הזאת. ההשתוללות של מעשי גזענות במדינה הזאת, גם נגד עולים, גם נגד מיעוטים, במדינת ישראל, היא פשוט מרקיעה שחקים.
ואני בדקתי, אדוני היושב-ראש, האם אי-פעם במדינת ישראל אדם כלשהו הועמד לדין בהסתה לגזענות. כמעט כל התיקים שנפתחו, כמעט, רובם ככולם נסגרו; לא נפתחו, לא הוגשו אפילו כתבי אישום. ולכן אני חשבתי, כמי שרוצים להתמודד עם התופעה החברתית הקשה הזאת של הסתה לגזענות וגזענות, חשבתי שנכון לחדד את החוק הקיים גם לדין הפלילי, גם בתחום האזרחי, אדוני היושב-ראש, לתת כלים יותר משמעותיים לגורמי אכיפת החוק, כדי שיוכלו להתמודד עם הבעיה הזאת.
בעצם הצעת החוק מציעה להרחיב בחוק חדש את איסור הגזענות על-ידי הרחבת הגדרת הגזענות וקביעתה הן כעוולה פלילית והן כעוולה אזרחית שבצדה פיצויים עד 50,000 שקל ללא הוכחת נזק, וכן בעבירות משמעת. עוד מוצע לקבוע איסור רישום גזעני במסמכי תאגיד, ולהטיל חובת אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד.
אגב, החוק הזה קיים במדינות נאורות. זה קיים באירופה, זה קיים בארצות-הברית, ואני לא יודע למה דווקא במדינת ישראל החוק הזה לא קיים.
לכן, כל שאלת ההתמודדות עם הגזענות, בדרך כלל כולנו מתפתלים בין הגישה הזאת, אולי הנכונה, של חופש הביטוי לבין ההסתה לגזענות – איפה אנחנו קובעים את הגבולות. ולכן הגבולות האלה אינם ברורים עד עכשיו, ולכן יש פה מעשים שלא ייעשו, ואנחנו יודעים שאין – מעשה גזעני, אבל החוק הקיים כמעט לא מביא את האנשים האלה לדין.
בעצם, אדוני היושב-ראש, לחוק הזה יש שתי מטרות עיקריות, ואני רוצה להקריא אותן: א. לחדד את הגדרת העבירה הפלילית של הסתה לגזענות כך שמקרי הסתה חמורים שכיום מצליחים להתחמק מעולו של הדין הפלילי כן יועמדו לדין ותיווצר הרתעה מחודשת שכיום היא בעצם חסרה בתחום ההסתה בשל הפרשנות המאוד מצמצמת של האווירה שנוקטת מערכת אכיפת החוק, עד כדי הותרת העבירה כאות מתה. כמעט לא קיימת, גברתי היושבת-ראש, שום האשמה פלילית של אדם שמסית לגזענות במדינת ישראל.
הדבר השני, לכונן כלי אזרחי שחסר כיום להתמודדות עם הסתה לגזענות, ליצור עוולה נזיקית של הסתה גזענית, וכך לאפשר לאדם או הארגון העוסק בהגנה על זכויות קבוצה מסוימת לתבוע תביעה אזרחית, ליצור הרתעה כללית של מקרי הסתה חוזרים.
בעצם, מה שאנחנו באים ואומרים: רבותי, בואו ניתן למערכת אכיפת החוק כלים רציניים מאוד שמתמודדים עם הבעיה, כי מדובר בבעיה חברתית. מדינת ישראל היא מדינה שקולטת עלייה, מדינה שבה יש מיעוטים. אני רק רוצה לתת מספר דוגמאות, מה היה: האם, למשל, לומר לא להעסיק ערבים במדינת ישראל זה גזעני או לא גזעני? האם זה אפליה? התשובה היא כן. האם אדם פעם עמד לדין? התשובה היא לא. האם לומר בכינוי גנאי מופרך, לא טוב, של עולות מאתיופיה, עולות מרוסיה, לומר: עולות זונות, למשל, האם זו הסתה לגזענות – כן או לא? האם זו השפלה – כן או לא? בעיני, כן. על-פי הדין הקיים, כמעט לא ניתן לעשות שום דבר. האם, למשל, לבוא ולהגיד: לא להשכיר דירות לערבים, כמו שהרב עשה בצפת, האם זו הסתה לגזענות – כן או לא?
אני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, עוד מעט תעלה גם להסביר חברת הכנסת אורית זוארץ. היא תקריא את המכתב של היועץ המשפטי לממשלה, והוא אומר: לא נהיה מסוגלים כרגע בחוק הקיים להעמיד אנשים לדין על הסתה, גזענות והמרדה.
גברתי היושבת-ראש, אני מודע לקושי הקיים באיזון בין חופש הביטוי לבין הסתה לגזענות. הדבר הזה הוא לא כל כך ברור, אבל למרות זאת אנחנו לוקחים את כל החקיקה הקיימת היום, אנחנו משכללים בעצם גם את הפניות, גם את המשטרה שחקרה את האנשים שהסיתו לגזענות, האם בסופו של דבר עמדו לדין. כמעט יותר מ-90% מהאנשים האלה לא עומדים לדין בגין הסתה והמרדה וכן הלאה. כלומר, מערכת אכיפת החוק היום איננה ולא מסוגלת להתמודד עם השאלה הקיימת, ולכן אני חושב, מה שנדרש כאן – לא רק העמדה לדין אלא גם יצירת הרתעה, כדי שלא תהיה כאן השתוללות של ממרידים והשתוללות של אנשים גזעניים שמביאים תפיסת עולם ולכפות על אורח חיינו בחברה ישראלית.
מדינת ישראל היא מדינה שאמורה להיות מדינה נאורה, ובעצם היא באה – אם אני מצטט חלק ממגילת העצמאות: תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנת לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
מדינת ישראל בדין הקיים, עם הקשיים הקיימים כרגע, עם ההשתוללות של מעשה גזעני גם בתאגיד, גם כאנשים פרטיים – לא מצליחים להתמודד עם השאלה הזאת. לכן נדרשת באמת חקיקה ברורה, כפי שעשינו, למשל, שינוי משמעותי מאוד בנושא של חקיקה לכניסה למקומות בידור וכן הלאה. הדבר הזה נדרש להתמודדות עם שאלות רבות שהחברה הישראלית עוסקת בהן. מוטב שוועדת השרים לחקיקה תתמוך בהצעת החוק. איני מבין מדוע ועדת השרים התנגדה. אני מאוד מחכה לשמוע את הנימוקים של ועדת השרים לענייני חקיקה. לכן חבל מאוד שהממשלה לא מתמודדת באמת בצורה ברורה מאוד עם השאלה הזאת של הסתה לגזענות, המרדה ורפיון היד הקיים כרגע מול אותם אנשים שמסיתים ומגדפים, ובסופו של דבר הם מתהלכים חופשי. תודה, גברתי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה, חבר הכנסת שלמה מולה. יענה בשם שר המשפטים השר מיכאל איתן, בבקשה.
השר מיכאל איתן:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שלפנינו היא הצעה שנוגעת לתחום חשוב מאוד שנוגע לאזרחים רבים במדינה, שנוגע לדרך החיים שלנו, שיש לו נגיעה ביסודות הקיום המשותף של אזרחי המדינה, שיש לו חשיבות רבה מההיבט הדמוקרטי, וללא ספק, אי-אפשר לגנות ואי-אפשר לבטל ואי-אפשר להקל ראש בהצעת החוק הזאת.
הבעיה היא – במשטר הדמוקרטי ובתפיסה הדמוקרטית, הבעיה הקשה ביותר היא שצריך לאזן בין זכויות וערכים שעליהם רוצים לשמור. אין ספק שמאבק בגזענות ובהסתה לגזענות הוא דבר חשוב, אבל מול הערך הזה יש ערכים נוספים בדמוקרטיה, שגם עליהם אנחנו חייבים לשמור, כמו למשל חופש הביטוי. לפעמים היית יכול לומר: אם לא הייתי מאפשר פרסום או מגביל אותו בצורה המרבית, הייתי מרוויח הרבה מאוד בכל מיני דברים שחופש הביטוי גורם לפגיעה בהרבה ערכים אחרים. למשל, אתה מדבר כאן על הגזענות ועל פגיעה בקבוצות בשל מוצא ודת ומין וכו'.
חופש הביטוי פוגע קשה מאוד בפרטיות. אז אפשר לבוא ולומר, בוא נמתח את החבל, וחופש הביטוי יכול לפגוע בביטחון המדינה, יכול לפגוע בפרטיות, יכול לפגוע בקבוצות אוכלוסייה. אז בואו נצמצם – לא יהיה חופש הביטוי, לא תהיינה פגיעות. אבל מצד שני, אני גם לא מעלה על דעתי שאתה רוצה להגביל את חופש הביטוי. להיפך, אני מכיר אותך, אתה אוראטור רציני, אתה אוהב לדבר, אתה אוהב לשכנע, אתה מאמין במה שאתה אומר, אתה נלחם על מה שאתה אומר ואתה רוצה שיהיה לך חופש ביטוי שתוכל להמחיש את הדברים עד לצורה המרבית. וצריך למצוא נקודת איזון.
הבעיה שלנו עם החקיקה הזאת, שלטעמה של הממשלה היא הרחיקה לכת, כי היית ממוקד מטרה חשובה, שאני יכול להבין גם מאיפה היא באה, ואני יכול לומר, אני מודה ומכיר בכך שהחברה הישראלית לוקה בהרבה מאוד פגמים של נטייה לגזענות, ואפילו גזענות לשמה, בהרבה מאוד ביטויים. יש חלקים רחבים בציבור שמשתמשים בביטויים גזעניים נגד קבוצות אחרות, ובתופעה הזאת צריך להילחם, ואת התופעה הזאת צריך לדכא. לא בטוח שהדבר הזה בכלל אפשרי על-ידי חקיקה בלבד ועל-ידי הטלת עונשים של שבע ועשר ו-100 שנות מאסר. ובטח שלא לעשות את זה בדרך של הגבלת הביטוי בכך שאתה מותח מצד אחד את ההגבלות עד לצורה כזאת שאנשים יחששו גם לומר דברים שהם לגיטימיים לומר, משום שהם לא ידעו האם הם עוברים בכך עבירה, כן או לא. משני ההיבטים האלה, קיצוניות באכיפה ומחשבה שהחוק לבד יכול לסדר את הדברים, זאת לא התשובה הנכונה.
אני אתייחס גם לגופם של דברים, ואני אומר עוד פעם: אני בא בדיוק מהמקום שאתה בא. אולי אני יכול להגיד את זה יותר בקלות. אני נתקל, ולא רק אני, מחקרים נתקלים בכך שבאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, בעיקר בני-נוער, יש דעות גזעניות כלפי קבוצות אוכלוסייה שלא שייכות אליהם. במיוחד בין היהודים, גישה גזענית כלפי עולים מאתיופיה, שהם שונים בגלל השוני בצבע העור. נובע מזה, לצערנו הרב, שנאת האחר, או הפחד מהאחר, או התחושה של היכולת לפגוע באחר ולהרגיש אולי קצת יותר טוב כתוצאה מכך שאתה פוגע במישהו אחר ואתה מרגיש שאתה כאילו שווה יותר. והתופעות האלה קיימות וצריך להילחם בהן, והן לא קיימות רק ברחוב היהודי, הן קיימות גם ברחוב הערבי. גם ברחוב הערבי בני-נוער, יש בהם שנאה וגזענות כפי קבוצות אחרות, והתופעות האלה צריכות להדאיג גם את מנהיגי הרחוב הערבי.
עכשיו השאלה היא באמת מה עושים. אני לא באתי הנה מוכן על מנת לתת את הרצפט איך לעשות את זה, אבל זה צריך להתחיל מכך שכל אחד מאתנו – וכל אחד מאתנו מעת לעת, כולל אני עצמי, נגרר לאיזשהם ביטויים שהם לא ממין העניין והם לוקים בגזענות. אני לא רוצה לצטט פה את כלל הביטויים שנשמעים מעל הדוכן הזה. אבל מה, לנו כחברי כנסת יש חסינות, וכל מי שמפרסם את הדברים שנאמרים כאן, על הדוכן, גם הוא חסין. אז יש כאילו כאן איזשהו מצב שאנחנו אומרים: טוב. אנחנו לא שמים לב שיש איזושהי בעיה, שאנחנו על-ידי איום בהעמדה לדין, בעוולה אזרחית וכו', מעבר למה שצריך, אנחנו עלולים להגיע למצב שאנחנו לא משרתים את המטרה הנכונה, ובהחלט יש שלל של דברים שצריך לעשות אותם, כולל אכיפה במקרים שצריך לאכוף. חבר הכנסת מולה אמר כאן, שגם בחוק הקיים – לא אוכפים אותו כמידת הצורך. אז נשאלת השאלה מה יעזור שנחוקק חוק עוד יותר מקיף, האם זה יגרום לאכיפה.
אמרתי קודם, זה לא רק עניין של אכיפה, זה גם עניין של דוגמה אישית, זה גם עניין של הערה, זה גם עניין של חינוך המחנכים במדינת ישראל, שחלק מהם בסופו של דבר אולי תורמים לתופעה הזאת, חלק מהם. אבל רובם צריכים להתגייס ביתר מרץ וביתר שאת לדחות את התופעות האלה. זו תופעה שצריך את מעצבי דעת הקהל ואת האחראים באמצעי התקשורת לשים יותר מקום בתוך סדר-היום הלאומי שלנו, וגם כל אחד מאתנו. בואו נתחיל עם כל אחד מאתנו.
אני רוצה לומר לגבי התוצאה. כשאנחנו מותחים את האיסורים האלה ואנחנו קובעים, כפי שמציעה הצעת החוק, שהתביעות תוגשנה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, גם כאן יש איזושהי בעיה, שאנחנו מעבירים את הכדור במקום שבו, לצערנו הרב, יש מצב של מחלה חברתית או פגם חברתי. כי אני רוצה לומר, בצד ההלקאה העצמית, אנחנו מכירים גם את המציאות במדינות אחרות, ובמיוחד במדינות שבהן יש עימותים על רקעים שונים בין אוכלוסיות וקבוצות אוכלוסייה שונות. הם מזוהים שם גם עם תופעות כאלו. זה לא מנחם אותנו, אנחנו לא צריכים להקל בזה ראש, אבל כן צריך להביא בחשבון שזאת תופעה שקיימת גם במקומות אחרים, וצריך להתמודד אתה.
בהלקאה העצמית צריך לבוא ולומר: אנחנו רוצים להיות אלה שאינם נגועים ולצמצם את התופעות עד למינימום. אבל לבוא היום ולומר שאנחנו מקימים מצב שבו אחוזים גבוהים עוברים על החוק, אבל רק הבודדים שהיועץ המשפטי לממשלה יחליט מי כן ומי לא – אני לא בטוח שזה מה שיוביל את התשועה, ואני לא בטוח שזה דבר כל כך דמוקרטי ונכון לעשות אותו, להפקיד את ההכרעה בסופו של דבר, למרות שהוא מקבל הכרעה לגבי הגשת כתבי האישום בכל תיק ותיק, בעצם הפתיחה בחקירה והטיפול המשטרתי בעניין.
עכשיו אני רוצה לדבר על העניין של התביעה האזרחית והעברת הנושא לחוק הנזיקין, לעוולה האזרחית. אחת ההצעות שאתם מציעים כאן, חבר הכנסת מולה – אני אגיד עוד הערה אחת. הייתי חבר כנסת והייתי שותף לדיונים עוד בתקופת החוק שקבע כעבירה את ההסתה לגזענות, ושם נעשתה הבחנה בין הגזענות כמושג לבין הסתה לגזענות. ושם הוחלט ללכת לא על העניין של גזענות, אלא העניין של פעולה שיש בה הסתה לגזענות. אתם רוצים להרחיב ואתם רוצים לקבוע שבסופו של דבר הדבר הזה יהווה גם עוולה אזרחית.
אני רוצה להסב את תשומת לבך, שחוק לשון הרע הקיים היום, שהוא כלי, אומר שלשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו – –
יואל חסון (קדימה):
אדוני השר, חכה שנייה. אדוני השר, אדוני.
השר מיכאל איתן:
– – ובתיקון נוסף שהכניסו בחוק לשון הרע נאמר: לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו. כל המקרים האלה, שבהם אדם עושה דבר שיש בו פגיעה, הם נכללים בחוק לשון הרע. אבל הכי חשוב בקשר להצעה שלכם, שזה יהיה חלק מעוולות אזרחיות לפי פקודת הנזיקין, אני רוצה לציין שבסעיף 7 נקבע במפורש שבפרסום לשון הרע לאדם או יותר, זולת הנפגע, תהא עוולה אזרחית. כלומר, המגמה שאתה מציע כאן בחקיקה, להפוך את הדברים האלה לעוולה אזרחית, הם קיימים כבר בחוק ואין בהם צורך.
לכן אני רוצה לסכם את דברי ולומר כך: הצעת החוק והכיוון שאליה היא חותרת הם ראויים וברוכים. האמצעים שהיא מבקשת ליישם מתעלמים מהמורכבות של הפתרונות הדמוקרטיים, ואני מניח שבעניין הזה אין בינינו חילוקי דעות. אנחנו לא רוצים לעודד גזענות, אבל אנחנו גם לא רוצים לפגוע בחופש הביטוי במדינת ישראל.
אריה ביבי (קדימה):
אדוני השר, מה שורת המחץ?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, כבוד השר מיכאל איתן, בשם שר המשפטים. למציעים יש זכות תגובה. חברת הכנסת אורית זוארץ תגיב כאחד המציעים. בבקשה, חברת הכנסת זוארץ, שלוש דקות.
אורית זוארץ (קדימה):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני חוזרת על דברי ראש הממשלה שאמר: דבר ברור, דבר דוגרי. אז בואו תדברו ברור ודוגרי. מטרת החוק הזה להסדיר סוגיה חברתית שקובעת אמות מידה לתופעות חברתיות קשות ולגזענות שלוחת רסן, ואני רוצה להדגים לכם באופן אישי. כבוד היושבת-ראש, ועדת הפסגה שם מאוד מפריעה לי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברים בספסלי הקואליציה. חבר הכנסת כץ.
אורית זוארץ (קדימה):
ואני מבקשת לעצור את השעון, כי – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני אעצור לך. חבר הכנסת כץ, ברשותך.
אורית זוארץ (קדימה):
חבר הכנסת רותם.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
משאר החברים אני מבקשת – לא, הוא היה פשוט עם הגב אל המציעים. אז אנחנו נבקש – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
חבר הכנסת רותם מפנה את הגב?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לא, לא. אני דיברתי על חבר הכנסת כץ, לכן אני אמרתי כץ. רותם לא אני אמרתי. אנחנו נמשיך עכשיו. מספיק שקט לך, חברת הכנסת זוארץ?
אורית זוארץ (קדימה):
אי-אפשר לנהל ככה דיון בהמולה הזאת.
לפני שנה פניתי ליועץ המשפטי לממשלה וביקשתי, בעקבות קריאת הרבנים החד-משמעית להחרים אזרחים ערבים ולא להשכיר להם דירות – ואני מדברת על הנחיצות ועל האקוטיות של החוק הזה – 50 רבנים או למעלה מהם, רבני ערים, שמקבלים את שכרם מהרשות המקומית, קראו לא להשכיר דירות וקראו לפעולות נגד האוכלוסייה הערבית בישראל, וזו רק דוגמה קטנה לתופעות הגזענות הקשות בחברה הישראלית. ביקשתי לפתוח בחקירה, בחשד להסתה, נגד הרבנים, ושנה לאחר מכן, רק השבוע, קיבלתי תשובה, וברשותך, אני אשמח להקריא חלקים מהתשובה.
החלק הראשון אומר שנעשתה בחינה מעמיקה, ואין מקום לפתיחה בחקירה פלילית בגין פסק הלכה. נעשה פה שימוש ציני בדת ובפסקי הלכה על מנת להסית נגד אזרחים במדינת ישראל, והוא מתייחס למסמך שמכונה "מכתב הרבנים". ובסיכום הדברים כותב המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן, שסבור היועץ כי יקשה להוכיח שפסק ההלכה האמור פורסם מתוך מטרה להסית לגזענות.
אני לא מאמינה שמישהו מכם חושב שמטרת מכתב הרבנים היתה לחבק את המיעוט הערבי שחי בקרבנו, כנדרש על-פי חוק. שנית, מבחינת הדברים עולה כי ההגנה שמעניק החוק לגבי פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה, או שמירה על פולחן דתי לחוק העונשין, עשויה לעמוד לרבנים בהקשר פרסום פסק ההלכה. ואני מדברת כאן על ניצול ציני של ההלכה ושל הדת על מנת להסית נגד קבוצות בחברה הישראלית – מכתב ממשנה לפרקליט המדינה. ושלישית, עמדתי היא, כשמדובר בפסק הלכה יש להימנע במידת האפשר מהליכים פליליים, אלא אם מדובר במקרים חמורים במיוחד, כגון פסקי הלכה המתירים פגיעה פיזית בציבור על רקע גזעני, או בהתקיים נסיבות מחמירות אחרות המצדיקות פתיחה בחקירה. ולכן אני אומרת – – –
השר מיכאל איתן:
– – – קובעת פטור לגבי דת.
אורית זוארץ (קדימה):
ולכן אני אומרת, יש כאן בעיה חמורה, שגורמים קיצוניים משתמשים בדת על מנת לפגוע באזרחי מדינת ישראל.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך. מילת סיכום.
אורית זוארץ (קדימה):
מרבית האזרחים הדתיים במדינת ישראל, מרבית הרבנים, מוקיעים ויוצאים נגד התופעות האלה. אבל התופעות קיימות, וזו רק דוגמה אחת למה הצעת החוק הזו נחוצה. אנחנו מבקשים מכם לאשר אותה ולהצביע בקריאה הטרומית, ואנחנו נשמח לקבל את כל ההסתייגויות שלכם. וזו דוגמה חיה משולחנה של הממשלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חברת הכנסת אורית זוארץ.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"ב–2011. הצבעה.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"ב–2011, נתקבלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו עוברים לתוצאות: בעד – 24, נגד – 35. אני קובעת שהצעת חוק איסור פרסום גזעני, הסתה לגזענות ורישום גזעני במסמכי תאגיד, התשע"ב–2011, לא עברה את הקריאה הטרומית.