קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק-יסוד: השבות [הצעת חוק פ/1099/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אריה אלדד) היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, הצעת חוק-יסוד: השבות. המציע הוא חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, אתה מוזמן לנמק. יש לך עשר דקות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אם יש למדינת ישראל שני עמודים, מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית – יש האומרים שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא העמוד הדמוקרטי המכונן של המדינה, וחוק השבות הוא העמוד היהודי המכונן את דמותה של המדינה, כי החוק הזה יותר ממה שהוא מגדיר מי זכאי לעלות למדינת ישראל מגדיר את דמותה של המדינה. החוק הזה מגדיר אותנו כמדינה יהודית, והוא החלק החשוב ביותר בהגדרה הזאת, ולכן הוא היה אחד החוקים שחוקקה מדינת ישראל בשנת תש"י, ב-1950, בתקופה שהציונות היתה באוויר ומדינת ישראל נשמה ואכלה ציונות, והוא היה מובן מאליו, ולא היה צריך הסברות ונימוקים כבדים, וגם איש לא חשב באותה עת שיש צורך לעגן אותו במשקלות של חוק-יסוד, כיוון שהיה ברור מאליו שזו דמותה של המדינה. אלא שהמדינה השתנתה ברבות השנים ומתקופות שבהן הציונות היתה מובנה מאליה. השורשים שחיברו את מנהיגי היישוב היהודי בארץ-ישראל בעבר לעם היהודי, לארץ-ישראל, לציונות, הלכו והתרופפו, ובשם הנורמליות, החתירה לנורמליות של המדינה, מדינה ככל המדינות, שאפנו להיות נורמליים גם במובנים שאנחנו לא מדינה מונעת אידיאולוגיה, אלא מדינה לרווחת כל אזרחיה וכל תושביה, מין חוזה שיש בין הטריטוריה והאזרחים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): – – – מדינת כל אזרחיה, לא? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אבל כאשר מול מדינה יהודית ציונית עולה שאיפה למשהו אחר, לא מדינה יהודית, אלא אולי מדינת כל אזרחיה, מדינת כל לאומיה, מדינת השד יודע מה, או חבר הכנסת זחאלקה או חבר הכנסת טיבי יודעים מה, על כל פנים, לא מדינה יהודית, אז מתעורר מחדש הצורך לבוא ולבצר מה שב-1950, בתש"י, היה ברור מאליו, ולהפוך את העמוד היהודי המכונן של המדינה לחוק-יסוד. גם הקולות שנשמעו בשנים האחרונות לתיקונים שונים בחוק האזרחות – תיקונים שבדי עמל צריך לומר הצלחנו לעבור את משוכת בית-המשפט העליון לגביהם ברוב כמעט דחוק, כאשר התכוונו לבטל חקיקות של הכנסת בנושאי חוק ההתאזרחות או חוק האזרחות – מוכיחים שאת העמוד הזה צריך לבצר. השר מיכאל איתן: – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): ואנחנו עוד ממתינים להחלטה, הדברים עוד לא נסגרו, ויכול להיות שהפרצה הזאת תיהפך פתאום להיות כפתחו של אולם ותשנה את דמותה של מדינת ישראל כמדינה ציונית. ולכן יש צורך, להבנתי חיוני מאוד, דחוף מאוד, לבצר את מעמדו של חוק השבות, להפוך אותו לחוק-יסוד. אבל מה אומרים לנו? אומרים לנו שבהסכמים הקואליציוניים יש הבנה שחוקי-יסוד יכולים להשתנות או להתקבל רק בהסכמה של כל מרכיבי הקואליציה, כלומר לכל אחד מהרכיבים הללו יש זכות וטו על כל חוק-יסוד. הליצנים שבחבורה הזכירו שפעם אמרו, שגם אם יביאו את עשרת הדיברות כחוק-יסוד, לא יקבלו אותם המפלגות החרדיות, וליצני הליצנים אמרו שאם יסתפקו בתשעה מתוך עשרת הדיברות, אז אולי כן יקבלו, אבל את כל העשרה היה קושי מסוים לקבל. אבל האמירה הזאת היא מסוכנת ביותר. היא גם לא עומדת במבחן המציאות. ראינו שלפני שנתיים, כשרצו לתקן את חוק-יסוד: תקציב המדינה ולהפוך את התקציב מתקציב חד-שנתי לדו-שנתי, פתאום נמצא היתר לנגוע בחוק-יסוד ולתקן אותו ולשנות אותו. ולפיכך האיסור הזה לעסוק בחוקי-יסוד, ככל שהפכתי והפכתי בכל החומש והנביאים והכתובים, לא מצאתי שהוא כתוב שם. ואין איסור מדאורייתא או מדרבנן להפוך את חוק השבות של מדינת ישראל, לבצר אותו, להפוך אותו לחוק-יסוד. ורק החשש שמא אחרים ימצאו בכך פתח לנגוע בחוקים אחרים ויעבירו את השבת ליום שלישי, שזה ממילא יום חלש של הכנסת, ואף שנאמר בו פעמיים "כי טוב" לא כדאי להפוך אותו ליום שבת, ויש חשש שבאיזה רוב מזדמן יחליטו לבטל את השבת – החשש הזה לא באמת קיים. ותמיד אפשר יהיה להילחם על העניין העקרוני, ולא מטעמים של "חשש שמא" לפגוע בנושא שהוא באמת בלבה של מדינת ישראל, שבות עם ישראל לארצו. ולכן אינני מבין את הדחייה האוטומטית הזאת על סמך ההסכמים הקואליציוניים לבוא ולגייס קואליציה ציונית. חברי הליכוד וחברי ישראל ביתנו וחברי הבית היהודי וגם חברי מפלגות חרדיות שאינן מתנגדות לשובו של עם ישראל לארצו, בוודאי ובוודאי שהן רואות בזה זכות ומצווה – לגרום להם בשל ההסכמים הקואליציוניים להרים יד נגד חוק השבות של מדינת ישראל? מה עיקר ומה טפל? ההסכמים הקואליציוניים חשובים יותר מחוק השבות של המדינה, או שהם טפלים לה? וכאשר בוחנים עיקר מול טפל, וכבר ראינו שיש תקדים לנגיעה בחוקי-יסוד, כשהיה צריך, כשרצו מטעמי תקציב – לא מטעמים עקרוניים אידיאולוגיים ציוניים של המדינה, אלא מטעמי תקציב – מותר היה לנגוע בחוקי-יסוד של המדינה, אז מטעמי יסוד שכאלה, שאסור יהיה? זה מביש ממש. אני מבין מה היא מצוות הקואליציה החזקה על מרכיביה, אבל שמעתי בתדהמה שמפלגת העבודה לא תוכל לתמוך בחוק הזה. גאלב מג'אדלה (העבודה): בתדהמה? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): מה קרה למפלגת העבודה? חוק השבות כבר לא מקובל עליכם? גאלב מג'אדלה (העבודה): חזרה לשפיות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): לקואליציה לפחות יש תירוץ קואליציוני, מה התירוץ של מפלגת העבודה? הם כבר פוסט-ציונים. לאן הגענו? מתלבטים במיקומכם בספקטרום הציוני? איך אפשר להתלבט על חוק השבות – אין התירוץ הזה של "המשמעת הקואליציונית"; אלה לפחות אומרים: תשמע, אין לנו ברירה, הקואליציה תתפרק לנו. מה אומרת מפלגת העבודה הציונית שהקימה את המדינה, שהיא לא יכולה לתמוך בחוק השבות? גאלב מג'אדלה (העבודה): – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): מדחי אל דחי. ניצן הורוביץ (מרצ): שהחוק קיים. גאלב מג'אדלה (העבודה): היא חזרה לשפיות, חזרה לשפיות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): החוק קיים והחוק איננו חוק-יסוד, והוא מוטל בספק על-ידי חוקים אחרים שמכרסמים בו, ובית-המשפט תומך פעם אחרי פעם בכרסום הזה, או כמעט תומך בהם, בפעם האחרונה זה היה חמישה לעומת ארבעה, ואנחנו צריכים באמת, גם בהיעדר חוקה, לבצר את הדברים שיש לנו עליהם קונסנזוס. ואם גם זה לא קונסנזוס, אז זו באמת ההוכחה שלא בגלל הנימוק המשפטי "שהחוק קיים" מתנגדת לו האופוזיציה השמאלנית. יש לאחוז את השור בקרניו, להגיד: מפלגה כמו מרצ, מפלגה כמו מפלגת העבודה, צריכות היום לקבל החלטה אם הן נמצאות במקום שעמדה בו מדינת ישראל בראשית קיומה, בראשית שנות הקמתה, מדינה ציונית לכל דבר ועניין, והמכנה המשותף של המפלגות היה ציוני; או שמא חציתם קו, הלכתם למחוזות אחרים? אני יודע שיש מחוזות כאלה, יש מפלגות אנטי-ציוניות. אבל אתם על-פי הגדרתכם, אתם בהכרזה לא שם, אתם ציוניים, וחוק השבות הוא חוק המגדיר את מדינת ישראל כמדינה ציונית. ולכן, חברי הכנסת, אני קורא לכם באמת ובתמים לא להרים יד נגד חוק השבות. גם לא בנימוק שההסכמים הקואליציוניים אינם מתירים לנגוע בזה. יש עיקר ויש טפל. חוק השבות הוא עיקר העיקרים במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. ישיב שר הפנים, השר אלי ישי. בבקשה. שר הפנים אליהו ישי: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זה היה נשמע באמת, כדרכו בקודש של חבר הכנסת אלדד, נאום מרתק, אבל מה לעשות שאם אנחנו מתעמקים בעקרונות החוק, הרי שהוא לא עושה דבר. קודם כול הוא לא תורם דבר, כי חוק השבות קיים, מתייחסים אליו כאילו הוא חוק-יסוד. בכל הפסיקות לאורך כל השנים האחרונות הוא כאילו חוק-יסוד, אין שום יתרון לכך שזה יהפוך להיות חוק-יסוד. אולי להיפך, אולי להיפך. שר הפנים לשעבר, חבר הכנסת מאיר שטרית, הוא בכלל בזמנו אמר שהוא נגד חוק השבות בכלל, והוא מאשר. מאיר שטרית (קדימה): נכון, הצעתי לבטל. שר הפנים אליהו ישי: וצריך לבטל את חוק השבות – זה לא אומר אלי ישי, זה לא אומר נציג ש"ס. זאב בילסקי (קדימה): – – – שר הפנים אליהו ישי: יפה. אומר בילסקי, שהוא היה יושב-ראש הסוכנות, והוא הזמין את שר הפנים דאז מאיר שטרית לדבר על חוק השבות, ושם מאיר שטרית, שר הפנים לשעבר, קם והודיע שצריך לבטל את חוק השבות, ונימוקיו עמו. עכשיו מפה ולכל הדרמה של הצעת חוק במסגרת חוק-יסוד, רק על מנת להפוך את זה לחוק-יסוד בלי שום טעם ועניין, אז ודאי שזה לא שייך. זה נכון, יש הבדלים, חוקי תקציב וחוק-יסוד – אנחנו תומכים. חוקי-יסוד ככלל, אנחנו מתנגדים, כי יש השלכות רבות מאוד אחרי כל חוק-יסוד, קשה מאוד לעשות תיקונים כאלה ואחרים, כי כל תיקון שתרצה לעשות זה חוק-יסוד, צריך לגייס רוב, מה עוד שבמסגרת חוק-יסוד, ברוב המקרים בית-משפט קובע מה הפרשנות, ולך כמעט שאין מה לומר פה כחבר הכנסת, או גם אם היית שר או תהיה שר, הרבה מאוד לא יהיה לך מה לומר. כל הדרישה, כל ההצעה, אם היה בה איזשהו דבר דרמטי, משמעותי, שעושה סדר ועושה דברים טובים בחברה בישראל, בעם ישראל, אפשר יהיה לבחון ולבדוק, לא שהייתי מאשר חוק-יסוד סתם. חוק-יסוד ככלל אנחנו לא מאשרים, אלא אם כן באמת עשינו בדיקה יסודית, ולכן חוק תקציב זה עניין שונה לחלוטין, אין שום קשר. מכל מקום, החוק הזה לא מוסיף מאומה. יש כאלה שבכלל רוצים לבטל את חוק השבות, ואמרתי את זה, דווקא מקדימה, אולי גם ממפלגות אחרות. אני לא אומר כרגע לבטל את חוק השבות, אבל ודאי שהעברתו למסגרת של חוק-יסוד היא לא במקומה. יש עוד נקודה או שתיים שמבקשים במסגרת החוק הזה גם לשנות, הן באמת לא משמעותיות, אבל כפי שאמרתי, הממשלה מתנגדת להצעת החוק, לא רק בגלל ההסכם הקואליציוני, חבר הכנסת אלדד, בגלל שההסכם הקואליציוני, נכון – אגב, זה בכל ממשלות ישראל. בכל ממשלות ישראל יש הבנות בין כל המפלגות, שכל חוק-יסוד צריך את ההסכמה של כל השותפים; לא כל אחד מחברי הכנסת, כל אחת מהסיעות. ראשי הסיעות, שלושה, ארבעה, חמישה במספר בתוך הקואליציה, הם צריכים לקבל את ההחלטה כן או לא; איפה שכן – כן, איפה שלא – לא. שוב, בתקציב – זה משהו אחר לגמרי. במקרה הזה, זה לא עניין בכלל דתי, לא דתי. כפי שאמרתי, חבר הכנסת שטרית מתנגד לכל חוק השבות, כך שזה באמת לא הנקודה שמכריעה בעניין. לכן הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ואנחנו מתנגדים להצעת החוק. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, שר הפנים אלי ישי. חבר הכנסת אריה אלדד, יש לך זכות תגובה שלוש דקות, האם תנצל אותה? בוודאי. בבקשה, חבר הכנסת אלדד, לרשותך שלוש דקות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. השר ישי, שמעתי אותך מדבר לא פעם על העובדים הזרים ואני יודע מתי אתה יודע לשכנע, ומתי אינך יודע לשכנע, והיום לא הצלחת לשכנע. לא היה שכנוע אמיתי במה שאמרת לי, ולא היה נימוק אמיתי במה שאמרת לי. אדוני ראש הממשלה, יש לי בקשה אליך – תתקזז, אל תרים ידך נגד חוק השבות. השר אביגדור ליברמן, שעלית לארץ, אל תרים ידך נגד חוק השבות. שר החוץ אביגדור ליברמן: אני בעד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אני יודע שאתה בעד, ובכל זאת, יש לי איזושהי הרגשה שהשתקפה בדבריו של השר ישי שהממשלה נגד. ולכן, אינני יודע לאן, מטעמים קואליציוניים, מגיעה הממשלה – לבוא ולהצביע נגד הפיכת חוק השבות ככתבו וכלשונו; ואם נפלו פגמים טכניים, אני מתחייב לשנות אותם עד הפסיק האחרון לנוסח הקיים של חוק השבות, לא פחות ולא יותר. אינני רוצה לשנות בו תג, רק שאינני רואה ממשלה ציונית במדינת ישראל מצביעה נגד חוק השבות, נגד ביצורו והפיכתו לעמוד היהודי המכונן של מדינת ישראל. לא יכול להיות שהכול אלה שיקולים קואליציוניים. זה באמת מביש למדינת ישראל, אם אנחנו מגיעים לכך שהטפל הופך לעיקר, ואנחנו מקריבים גם את חוק השבות על סמך הסכמות והבנות קואליציוניות שהיום הן באות והיום הן הולכות, ושינינו אותן בחוק התקציב, והיינו מוכנים לוותר על העיקרון של אין נוגעים בחוק-יסוד. אני קורא לכם, חברי כנסת ציוניים מצפוניים – אל תרימו יד נגד החוק הזה. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת אריה אלדד. ביקש שר הפנים, השר אלי ישי, לעלות ולחדד את דבריו, ואני מתירה לו זאת. בבקשה, כבוד השר. שר הפנים אליהו ישי: חבר הכנסת אלדד אמר שלא שכנעתי, אז ננסה לשכנע אותו. חברים, חברי הכנסת, חוק השבות היום, בית-משפט דן בו ומתייחס אליו כאילו הוא באמת חוק-יסוד לכל דבר. יש, כפי שאמרתי, חברי כנסת שסבורים, ולא מש"ס, מקדימה – מאיר שטרית טוען שצריך לבטל לגמרי את חוק השבות. כל הבקשה להפוך אותו לחוק-יסוד – הוא רק יסרבל את היכולות של ממשלות ישראל ושל כנסת ישראל נגד; יסרבל את היכולת והסמכויות של שרים. שר הפנים היום, במפלגה כזאת או ממפלגה אחרת – בצורה ברורה, לא קשור לנושא דתי או אחר. אמרתי, עוד הפעם, שמאיר שטרית כשר הפנים לשעבר התנגד לגמרי והיה בעד לבטל את כל חוק השבות. כך שנהפוך את זה עכשיו להרמת יד, פנייה לאביגדור ליברמן ולראש הממשלה, ולכולם, ולהפוך את זה לאיזשהו issue מי נגד חוק השבות, מי בעד חוק השבות, זה פשוט מגוחך. סליחה שאני אומר לך, למרות הכול, אותך אני מניח שלא הצלחתי לשכנע, אבל הממשלה מתנגדת לא רק בגלל הסכם קואליציוני – מה יהיה, מה יקרה, או מתי יאפשרו להביא חוק-יסוד או לא, אלא במהות; בלי שום קשר כרגע להסכם קואליציוני, הדבר מיותר לחלוטין. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני כבוד שר הפנים. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק-יסוד: השבות, של חבר הכנסת אריה אלדד. בבקשה, עוברים להצבעה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 10 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: השבות נתקבלה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אנחנו נעבור לתוצאות. בעד – 10, מתנגדים – 36. אני קובעת שהצעת חוק-יסוד: השבות, של חבר הכנסת אריה אלדד, לא עברה את הקריאה הטרומית.