קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3), התשע"ב–2011
[מס' כ/416; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' , ומושב שלישי, חוב' ל"ו, עמ' , עמ' , עמ' ועמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו משנים בסדר-היום בהסכמת הצדדים, ואנחנו עוברים לדון בנושא שהוא חשוב ביותר, והוא קריאה שנייה וקריאה שלישית בהצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3). אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, והוא כבר עלה, ויציג את החוק כהצעת הוועדה. בבקשה.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3), התשע"ב–2011, שלי ושל חבר הכנסת אילן גילאון. בהצעת חוק זו מוזגו ארבע הצעות חוק שיזמו חברי הכנסת משה גפני, יעקב אדרי, ציון פיניאן, שלי יחימוביץ, מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה, דליה איציק, ציפי חוטובלי, זהבה גלאון וניצן הורוביץ.
אבהיר בפתח דברי כי הצעת החוק המונחת בפניכם היא הצעה שאושרה פה-אחד על-ידי חברי הוועדה – קואליציה ואופוזיציה – שגיל הפרישה לאשה במהלך חמש השנים הבאות יהיה 62. כלומר הקפאת המצב כפי שנחקק בחוק בשנת 2004 לחמש שנים נוספות.
חוק גיל הפרישה, 2004, קובע שגיל הפרישה שבו אשה רשאית לפרוש מעבודה הוא גיל 62, בכפוף להוראות פרק ד'. לפי פרק ד' נדרש שר האוצר להקים ועדה ציבורית, אשר חברים בה נציגי המעבידים, העובדים והממשלה, שתבחן את גיל הפרישה לאשה שנולדה בשנת 1950 ואילך, ואשר תגיע לגיל 62 בינואר 2012 ואילך. במידה ששר האוצר לא יקים ועדה לבדיקת גיל הפרישה, תתחיל העלאת גיל הפרישה ל-64 באופן אוטומטי, ולכן חשוב להעביר את הצעת החוק הזאת היום.
הצעת החוק הזאת סוגרת שני דברים: האחד, שנשים שלא עובדות יקבלו את מענק הזיקנה ומענק הסיעוד מהיום ועד עוד חמש שנים, בלי לדבר. נשים שהגיעו לגיל 62 וימשיכו לעבוד יקבלו את המענקים שמקבלים כבונוס על שנים עודפות.
מה שיש עוד בהצעת החוק, ששר האוצר צריך להקים ועדה בעוד חמש שנים שתבוא בפני הכנסת ותסביר למה צריך להעלות את גיל הפרישה.
אני חושב שבתקופה הזאת של הדרת נשים, היה הקטע של להעלות את גיל הפרישה בלי שום קשר לקרנות הפנסיה מוטעה ביסודו, כאשר רוצים לפגוע בביטוח הלאומי.
כמו כן, סוכם שמאחר שדחייה לחמש שנים תביא לגירעון של פחות מ-0.65, הגמלאים בקופות הוותיקות לא ייכנסו למצב של איזון אקטוארי שיצטרך להוריד את הגמלה שלהם. מאחר שהגענו למצב שגם הנשים יכולות להיות מרוצות בחמש השנים הקרובות, וגם הגמלאים לא ייפגעו עקב דחיית גיל הפרישה בחמש שנים, כל התהליך בחמש שנים, ואני בטוח שכנסת ישראל בעוד ארבע שנים, או ארבע וחצי, תתעורר ותפעל על מנת לדחות בכלל את גיל הפרישה, כי כבר לא יהיה בו עוד צורך, בגלל קופות מאוזנות. אז אני חושב שהחוק הזה הוא במקום, בזמן, וצריך לאשר אותו. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, אין הסתייגויות לחוק זה. כמה חברי כנסת ביקשו לדבר ברשות דיבור בהתאם לתקנון. אני אקריא את שמותיהם, ואומר רק מי נשארו: חבר הכנסת עפו אגבאריה, חברת הכנסת רחל אדטו, חברת הכנסת דליה איציק – גם היוזמת של החוק – אריה אלדד, אריה ביבי, אילן גילאון, זהבה גלאון, ציפי חוטובלי, אורלי לוי אבקסיס, אברהם מיכאלי, משה מוץ מטלון ומרינה סולודקין. בהסכמת כל מבקשי הדיבור ידברו רק שתיים. הראשונה היא חברת – גם אתה?
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אין הסתייגויות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא, יש תוספת של – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, לא. יש שניים נשארו ברשות דיבור. אתה בסוף תברך, אתה מהיוזמים? רגע, אנחנו – אה, אחרי מרינה סולודקין צריך להיות ניצן הורוביץ, מוחמד ברכה ודב חנין. ידברו רק שניים בהסכמת כל מבקשי רשות הדיבור. הראשונה, חברת הכנסת דליה איציק, בבקשה. הרשות היא לחמש דקות, אבל כל אחד ביקש שתי דקות כדי שנוכל להספיק בצוק הזמנים. ואחריה – חברת הכנסת זהבה גלאון. בבקשה, גברתי.
דליה איציק (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זהו אחד ההישגים הגדולים שלי בכנסת הזו. הודות לחברותי חברות הכנסת, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום – היא לא פה – מישראל ביתנו, וחברותי שלי וחברות וחברי הכנסת. השרה לימור לבנת, יש משהו אחד – ואולי לך, השר יובל שטייניץ – שצריך להפיק לקח מהדבר הזה. כאשר אנחנו נחושים אנחנו גם מצליחים.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – –
דליה איציק (קדימה):
אני אומרת לך את זה כמחמאה. את לא רגילה.
כשאנחנו אומרים את זה, אנחנו גם מצליחים. ואני זוכרת שאפילו חברותי שיושבות שם למעלה מ"נעמת", שיש לי כבוד ענק אליהן – איפה טליה לבני? חבל, כי מגיע לה באמת הרבה כבוד – וארגוני הנשים שצלצלו אלי ערב קודם ואמרו לי: יפילו לך את זה, תיזהרי. זה ייקבר לחצי שנה. לא כדאי לך, אין לך רוב. ודווקא היתה זו ציפי לבני שאמרה: תלכי עד הסוף, והלכנו עד הסוף. וחברותי בסיעה – כולן שעזרו לי, כל חברות הכנסת וחברי הכנסת בסיעתי שלי, ואמרו לי: גם אם זה ייפול, תלכי עם האמת שלך.
ובסוף באה ישראל ביתנו ועשתה את המעשה. אני יודעת לתת קרדיט, וזה מגיע לכם. וכולנו יחד עשינו את הבלתי ייאמן, מהאופוזיציה, והעברנו את החוק הזה. רק איש אחד התנגד לו, זה שר האוצר.
אבל אני רוצה גם להגיד לשר האוצר – הוא ידע גם מתי לסגת. גם זה צריך לדעת, והוא עשה את זה. אבל יש יושב-ראש ועדה שלא יודע מורא ופחד מהם. אף אחד לא היה מצליח להוציא את החוק בתוך קואליציה קשה, לא פשוטה – גם אני הייתי שם. עשית את זה, אדוני יושב-ראש הוועדה. תודה לך. וציבור הנשים בישראל חייב היום, קודם כול, לומר תודה – בעצם הוא לא צריך להגיד תודה. מה? אנחנו צריכים בעצם לומר שזה מסוג הגזירות שציבור לא צריך לעמוד בהן, לא יכול לעמוד בהן.
היום הזה הוא יום בשורה לנשים. אין יותר מעסיק שיתקשר אלייך בגיל 62 ויגיד לך: גברתי, הגיל הגיע, לכי הביתה. את תגידי לו: אדוני, אני, אם ארצה, אצא בגיל 67; ואם ארצה, אצא בגיל 62. זאת הבשורה האמיתית. תודה לכם, חברים.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חברת הכנסת גלאון. אחרי ההצבעה, אם שר האוצר ירצה להתייחס, אאפשר לו.
קריאה:
אני לא יכול לפני?
היו"ר ראובן ריבלין:
לצערי הרב, לא. אם היית מגיש הסתייגות, בוודאי היית יכול. תמיד צריך לשמור הסתייגות. אבל אני אתן לך רשות דיבור, כי התייחסו אליך אישית כמובן.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים הישג גדול מאוד לנשים במדינת ישראל. גיל הפרישה לא יועלה – אומנם רק לחמש שנים. צריך לבטל לחלוטין את העלאת גיל הפרישה. והדבר שהתברר לנו, שכל איומי האוצר היו ספין אחד גדול. על גבן של נשים רצו לשדוד את זכויות הפנסיה שלהן, ולכסות את הגירעונות התקציביים.
אני רוצה לעמוד כאן ולהודות לכמה וכמה אנשים. בראש ובראשונה, חבר הכנסת חיים כץ. באמת, אני כבר בכנסת הזו הרבה שנים. המאבק הנחוש, הבלתי מתפשר שניהלת, הביא אותנו להיום, ומגיעה לך תודה גדולה.
אני רוצה להודות לכל חברותי חברות הכנסת, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, שביחד אתי ארגנה כאן את הכנס בהשתתפות כל ארגוני הנשים וחברות הכנסת. ל"נעמת", לשתי"ל, לכל מי שנשא במלאכה.
אבל המלאכה עוד לא תמה, אדוני היושב-ראש. המלאכה לא תמה. צריך לשנות את שוק התעסוקה בישראל, שנשים תוכלנה להשתלב בשוק התעסוקה שיהיה שוויוני יותר. ושלא יחשבו אף פעם באוצר, אדוני השר, שאם יש גירעון, הכתובת היא נשים. יש דרכים אחרות לצמצם גירעונות תקציביים. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת ברכה לא ויתר על זכות הדיבור, ואני נותן לו לדבר משתי סיבות. קודם כול, כי לא דובר אתך שלא תדבר. והשני, שלא יכול להיות שרק שתי נשים יברכו את הנשים. ולכן, אני מזמין את חבר הכנסת ברכה לשתי דקות.
אילן גילאון (מרצ):
לא, לא. – – – או שכולם מדברים, או שאף אחד לא מדבר.
היו"ר ראובן ריבלין:
הבנתי. חבר הכנסת ברכה לא היה – אתה הסכמת, קראתי את שמותיכם. הוא לא הסכים, מה אני יכול לעשות? אנחנו נתחיל את הדיון בסעיף הבא. חבר הכנסת ברכה, קודם כול תעלה. אל תסכימו. אני לא, אני לא – חבר הכנסת גילאון, יש לי הערכה וכבוד רב אליך. לא אמרו לי את ההסתייגות שאתה מביע אותה. היא מאוד הגיונית. אבל לי לא אמרו אותה. לי לא אמרו אותה.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ברכה – שתי דקות, אדוני. בבקשה. אני מבין ללבך, אילן. אני מבין ללבך.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני, ראשית, רוצה לברך על המוגמר. ואני חושב שמה שהושג היה לא מעט בזכותו של יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת חיים כץ.
אבל אני רוצה גם כן להבהיר דברים, ולהעמיד אותם על דיוקם. הצעת החוק הזו הוגשה על-ידי ועל-ידי סיעתנו כבר בכנסת השש-עשרה, מייד אחרי שאושרה העלאת גיל הפרישה. ומי שהכניס את העז באותן שנים, עכשיו הוא רוצה להוציא. זה בסדר, זה מצוין. אבל אני זוכר קואליציה אחרת שהתנגדה, וקואליציה נוכחית שהתנגדה, ועכשיו כולם רוצים לגזור קופונים. זה מצוין שהכנסת מתאחדת סביב אי-העלאת גיל הפרישה לנשים. אבל במבחן ההיסטוריה, במשפט ההיסטוריה, אני רוצה להזכיר שבמשך שלוש קדנציות אני מנסה להשיג את ההישג הזה, ומכל סיעות הבית כאן, מהקואליציה של היום ומהקואליציה של אמש, עמדו כאן והתנגדו.
אני שמח באמת בשמחתן של הנשים שהיום אנחנו מעכבים את זה לחמש שנים. כמובן, זו לא היתה ההצעה המקורית שלי. ההצעה המקורית שלי היתה לבטל את ההעלאה בכלל. אבל זה מה שהושג בתנאים הקיימים, ואני מברך באמת על זה.
ואני שוב מברך את יושב-ראש הוועדה, אני מברך את כל המציעים, ואני מברך את הכנסת כולה שמתאחדת סביב דבר צודק. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת גילאון, אני מצטער. אבל לא ידעתי על ההתניה. אם הייתי יודע – – –
אילן גילאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
במאה אחוז.
קריאה:
אילן, אילן, תברך על זה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רק רגע, רק רגע, רק רגע. אנחנו היום נתחיל את הדיון בחוק הראשון. נתחיל אותו אפילו אם תיאמר מלה אחת, כדי לאפשר להמשיך אותו מחר. מייד אני מצביע ונותן לשר האוצר לדבר.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, מקשה אחת, שכן אין הסתייגויות, כולל לוח התיקונים. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3), התשע"ב-2011. נא להצביע בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–6 – 73
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–6 נתקבלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
73 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אדוני, יושב-ראש הוועדה, אתה רוצה לדחות את הקריאה השלישית?
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
כן, לעוד דקה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לעוד דקה? לא, אני לא יכול. אתה רוצה שאני אצביע על קריאה שלישית.
ובכן, אנחנו עוברים בהסכמתו של יושב-ראש הוועדה לקריאה שלישית. הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3), התשע"ב–2011 – נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 77
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק גיל פרישה (תיקון מס' 3), התשע"ב–2011, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
77 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שחוק גיל פרישה (תיקון מס' 3), התשע"ב–2011, עבר בקריאה שלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
לפני התודות אני מאפשר לאילן גילאון ומייד לשר. אילן גילאון יעלה להודות.
חבר הכנסת אופיר אקוניס מבקש לומר שאיחר במאית השנייה את ההצבעה ובכל מאודו רצה להצביע בעד החוק. אני שומע את מה שהוא אומר, לא משנה את ההצבעה. בבקשה.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אני מברך כמובן את כל מי שניתן לברך ומודה למי שצריך להודות, אבל צריך שגם נקבל דברים בפרופורציה. בסך הכול – איך אמר בורג האבא? אתה לא יודע כמה דברים מנעתי – אנחנו בסך הכול עצרנו משהו שממילא לא היה צריך להיות מקולקל, אדוני.
ולכן, בשיטה הזאת, במקום תמיד לעצור את הדברים שממילא לא צריכים להתקלקל, עדיף לכם, השרים בממשלה, לא לקלקל אותם, כדי שאנחנו לא נצטרך להיאבק על מה שצודק וטבעי היה. הניסיון ללכת לעשות "שיטת מצליח" על גב ציבור הנשים ולהתנות את זה כאילו מדובר על שוויון, היה כמו להגיד היום שאם אנחנו רוצים שוויון לערביי ישראל, מחר אנחנו מגייסים אותם לצבא. זה בערך העיקרון.
אני רוצה להזהיר את עצמנו מפני המלה "אקטוארי". גירעון אקטוארי, ככל גירעון אחר, הוא גירעון שנמדד בסמלים, ובשקלים, ובדולרים, ובכספים אחרים, ולכן יש לקחתו ממקום אחד ולשימו במקום השני. על כן זו עצירה מסוימת, אדוני, אבל בעוד חמש שנים אנחנו לא רוצים להימצא באותו מצב שאנחנו נמצאים היום, שיהיה ברור לגמרי. לא יעזור שום דבר, ובעתיד נצטרך גם לדבר על כך שגיל הפרישה לגברים, אדוני, גם הוא יצטרך לרדת, כי זה מה שהעתיד מנבא לנו. תודה רבה לכולם.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. אני מזמין את השר אשר שמו הוזכר ברמה האישית ולכן מותר לו לדבר. מייד אחריו אני מעלה את השר אשר יציג בפנינו – מי זה מציג? יושב-ראש ועדת הכלכלה יבוא ויציג, יאמר כמה מלים ב-16:00, העיקר שיתחיל את הדיון.
שר האוצר יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעיני, מה שקרה כאן היום זה לא יום חג ולא הישג, הפופוליזם ניצח את ההיגיון והשכל הישר, פשוטו כמשמעו. זה מאוד נחמד ונעים, אבל ההצבעה שהיתה כאן עכשיו מנוגדת להיגיון הכלכלי והיא לרעת הנשים. היא לרעת הנשים כי התשלומים שהן יקבלו בפנסיה יישארו נמוכים בהרבה משל גברים. היא לרעת הנשים מבחינה תעסוקתית.
אדוני היושב-ראש, בכל אירופה מעלים עכשיו את גיל הפרישה של נשים וגברים ל-67. יש מדינות שגם הולכות מעבר לזה. וגם באירופה יש פערי שכר, לצערנו, בין נשים לגברים. ורק פה, במדינת ישראל, הכנסת חוקקה היום חוק שכמעט מכל סיעות הבית התאגדו מאחוריו, לצערי, שהוא ניצחון הפופוליזם על השכל הישר.
ואני אומר לכם, זו לא שעתה המפוארת של הכנסת. אין לי ספק – כי פשוט הגיון הברזל מחייב – גיל הפרישה יועלה בעתיד, גם לנשים, ובשלב מסוים גם לגברים, כי זה מה שקורה בכל העולם המפותח, בכל אירופה, בכל העולם הנאור, ורק כנסת ישראל הלכה כאן לאחור. לכן זו לא שעתה הגדולה של הכנסת, זה לא ייזכר כשעה גדולה לכנסת. זה ייזכר, לצערי הרב, כשעה של ניצחון הפופוליזם על השכל הישר, על ההיגיון הכלכלי ועל ההיגיון התעסוקתי, למען תעסוקת נשים. אני בטוח שבעתיד גיל הפרישה יועלה; מדוע? כי אין ברירה אחרת.
ולכן, אדוני היושב-ראש, חשבתי שהיום יהיה, מבחינתי, טיפה יום חג. האבטלה במדינת ישראל ירדה בפעם הראשונה בהיסטוריה, לפחות מזה עשרות שנים, ל-5%. זה הישג בלתי רגיל, זה הישג שהושג בזכות האחריות, בזכות המשמעת, בזכות ההיגיון, בזכות התקציב הדו-שנתי, בזכות שילוב הידיים במשק. הצבעה פופוליסטית ומנוגדת להיגיון הכלכלי מהסוג הזה, זה לא סוג ההצבעות שיאפשרו לנו לשמור על ההישגים של צמיחה גבוהה ואבטלה נמוכה גם בעתיד. ולכן, אדוני היושב-ראש, צר לי, אני לא שותף למסיבה הפופוליסטית שהתרחשה כאן לפני רגעים מספר. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לשר האוצר, והוא הביע את עמדתו הברורה.