קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), התשע"א–2011 [הצעת חוק פ/3512/18; נספחות] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הרחבת הגדרת ילד לעניין ביטוח שאירים), של חבר הכנסת ישראל אייכלר. אני מודיע כבר שתשובה והצבעה, בהסכמתו של חבר הכנסת אייכלר, יהיו במועד אחר. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, לרשותך עשר דקות. חברי הכנסת, אם אתם תצמצמו היום בזכות שלכם לדבר עשר דקות, תאפשרו לכמה שיותר נושאים לעלות על סדר-היום, אבל מובן שזכותכם המלאה – בהתאם לתקנון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אני עומד להעלות נושא כאוב מאוד, נושא שנוגע לשיתין וליסודות של הקיום האנושי והיהודי בארץ-ישראל. מאז הגעתי לכאן לכנסת, לפני עשרה חודשים, נודע לי סיפור מזעזע, פרטני, שמלמד על כלל גדול של יתומים שלא מקבלים את קצבת השאירים ככלל היתומים בארץ, אך ורק בגלל שהם בחרו לשבת וללמוד תורה ולהתחנך במוסדות היהודיים המלמדים על-פי דרך החינוך החרדי. מדובר באשה אלמנה בודדה, עם ילד אחד, בן יחיד, ואת השם כמובן לא אומר, אבל רבים מחברי הכנסת יודעים על כך. גם אני וגם חבר הכנסת הרב אברהם מיכאלי, יושב-ראש סיעת ש"ס, הגשנו הצעת חוק זהה, וציפינו וחשבנו שהצעת החוק הזאת, שזה תיקון עוול משווע של שנים, תעבור בקלות, אבל נראה שלא כך. אני יודע ששר הרווחה משה כחלון, שיבורך, בעד העניין הזה, והוא זועזע מהעובדה שוועדת השרים הצביעה נגד הדבר בגלל התנגדות הביטוח הלאומי. בהתאמה אתו הוא ביקש שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר כדי שיוכל לתקן את העוול. הצעת החוק הזאת היא מאוד פשוטה. היא אומרת שבחוק הביטוח הלאומי, בהגדרה "ילד", במקום "לסיום לימודיו במוסד חינוכי על-יסודי", שפירושו ממלכתי, יבוא "ללימודים". זה לא משנה איפה הוא לומד, כי הזכאות לקצבת השאירים לילדיו של מבוטח שנפטר, צריכה להיות רגילה, זהה ושווה לכל היתומים עד גיל 20. כאן אני רוצה לומר דברים שבוודאי ידועים לכולם, שהתורה מזהירה אותנו: "כל אלמנה ויתום לא תענון". אני לא יודע אם בתורה יש עוד מצווה אחת שיש כזה איום בתורה במצווה עצמה: כל אלמנה ויתום לא תענון, כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. נו, אז בסדר, אז הקדוש-ברוך-הוא ישמע צעקתו, אז מי יהיה אשם בזה? מי שעשה לו עוול. לא: וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים, אומרת לנו התורה. היו"ר ראובן ריבלין: על זה שאפשרתם את זה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): בדיוק. על זה הנביא ישעיהו אומר: שרייך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים. את הפסוק הזה כולם מכירים, אבל את ההמשך של הפסוק לא יודעים: "יתום לא ישפטו, וריב אלמנה לא יבוא אליהם". אומר המדרש, מה זה "ריב אלמנה לא יבוא אליהם"? אומר המדרש, שבאה אלמנה, היא רוצה ללכת לבית-הדין לזעוק את זעקתה, אז היא מוצאת את היתום שיצא מבית-הדין, והיא שואלת אותו: מה נעשה בדינך? אז הוא אומר: עשיתי בבית-הדין כל היום, והיות שאני יתום, אף אחד לא חושב עלי ולא הצלחתי. אז האלמנה כבר לא ניגשת לבית-המשפט, היא כבר יודעת מראש שאין לה סיכוי. כבר 20 שנה ויותר שאנחנו זועקים; אני פעלתי בעניין הזה עוד לפני שנכנסתי לכנסת בפעם הקודמת, עוד לפני 2003, על יתומים שמפסיקים להם את קצבת השאירים, שזה לחמם. הרמב"ם מסביר, וגם המדרשים, מה הסיבה שאסור לענות אלמנה ויתום – הרי אסור לענות שום אדם; כל אדם נברא בצלם ואסור לענות אדם – משום שאלמנה "דמעתה מצויה ונפשה שפלה". לאיזה קיצוניות הגיעו חז"ל באיסור העינוי של יתום ואלמנה – זה לגבי דיין, רב או שופט, שאומר ליתום: עד שאתה גומע כוסך, או עד שתהא נועל סנדלך, או עד שתהא עוטף טליתך, זה נקרא עינוי. זאת אומרת, אסור אפילו לדחות את דבר הטענה של היתום אפילו כדי להתלבש, להלביש טלית או לשתות כוס קפה. וגם הרמב"ם פוסק: חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשם שפלה ורוחם נמוכה, ינהג בהם בכבוד ולא יכאיב להם בדברים קשים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. ויש פה עניין של "לא תעשה": כל המקניטן או מכעיסן – את היתום והאלמנה – או הכאיב להם, או איבד ממונם, הרי זה עובר ב"לא תעשה", והחברה חייבת – ספר החינוך אומר שחובה על בית-דין למנות אפוטרופוס על נכסי יתומים כדי לנהלם כראוי. אנחנו עומדים פה במצב שהיתומים והאלמנות, ברוך השם, בימינו, צריך לומר את זה לזכות עם ישראל, זה לא מה שהיה פעם. סיפר לי יהודי מבוגר מאוד שבמלחמת העולם הראשונה, עד שאבא שלו לא מת מן הטיפוס שבו הוא חלה, לא היה מה לאכול בבית; רק כשהאבא נפטר, האמא נהייתה אלמנה, אז הכניסו אותו לבית-יתומים ואת אחיותיו לבית-יתומות, ואז היה להם פת לחם לאכול. היו"ר ראובן ריבלין: זה מסיפורי ירושלים? ישראל אייכלר (יהדות התורה): כן כן, במלחמת העולם הראשונה. היו"ר ראובן ריבלין: – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): אז היו בתי-היתומים "דיסקין" ו"וינגרטן". היו"ר ראובן ריבלין: אני יודע. כל הדברים היו – הירושלמים הם שדאגו לחברה כולה. "חונן דל" ו"עזרת נשים" ו"שערי צדק", הכול, החברה הירושלמית היא שהקימה בעצמה, כדי לדאוג לציבור. ישראל אייכלר (יהדות התורה): נכון, ב"משגב לדך", ועכשיו פנתה אלי – – היו"ר ראובן ריבלין: ב"משגב לדך", נכון – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – חברת הכנסת אדטו, שהיא רופאה, ש"ביקור חולים", שזה הרי היה הבית-חולים 180 שנה, עומד עכשיו ממש על – – היו"ר ראובן ריבלין: נכון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – סף סגירה, אף-על-פי שהוא הרוויח עכשיו, כך היא תספר בוודאי בעצמה, 400,000 שקל רווח בחודש – בחודש, חברת הכנסת אדטו? רחל אדטו (קדימה): בחודש – – – היו"ר ראובן ריבלין: רווח תפעולי. ישראל אייכלר (יהדות התורה): רווח תפעולי. רק בגלל איזה חוב של 9 מיליון שקלים, פקיד האוצר אומר שהוא רוצה לסגור את "ביקור חולים". אז צריך להגיד לאנשי האוצר, שלפני שהם נולדו היה "ביקור חולים", כשירושלים היתה ענייה היא דאגה שיהיו "ביקור חולים" ו"משגב לדך", וידאגו. היו"ר ראובן ריבלין: צריך שיהיה במרכז העיר איזה משהו שישרת את הציבור. לא רק זכותו ההיסטורית של "ביקור חולים", שהיא זכות היסטורית חשובה ביותר בתולדות ירושלים. מה אם קורה לנו חלילה משהו במרכז העיר, יש לנו – "ביקור חולים" הוא – – – רחל אדטו (קדימה): זאת תפיסת העולם, שאנשי האוצר יודעים יותר טוב מכולם. היו"ר ראובן ריבלין: כן, טוב. אז – אנחנו התמודדנו עם תפיסת העולם הזאת כבר ב-20 השנה האחרונות ויכולנו להם. רחל אדטו (קדימה): בכוחות משותפים. היו"ר ראובן ריבלין: העניין הוא כמובן – העניין הוא, כאשר מפריטים ונותנים לכל מיני אנשים אשר מבטיחים הבטחות גדולות ולאחר מכן בדיוק המציאות טופחת על פנינו, זו בעיה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כן, את כל הנכסים כבר מכרו לידיים פרטיות. לפחות – – – היו"ר ראובן ריבלין: אם היתה הממשלה, במקום לתת כל מיני מענקים, לוקחת את הדבר והופכת אותו לבית-חולים ממשלתי, הכול היה בסדר. היו גם מוציאים הרבה פחות כסף, כי העובדים הם עובדים מסורים ונאמנים ומעולים ומצוינים. חבל, חבל שכל פעם נתמודד, אבל אם יהיה צורך הכנסת תתמודד עם זה עוד הפעם. רחל אדטו (קדימה): בדיוק. מה שעושים, אנחנו מנסים – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): הנה אני מקבל – חברת הכנסת אדטו, קיבלת את ההבטחה של היושב-ראש שהכנסת – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני לא, אני אחד מ-120 בעניין הזה. רחל אדטו (קדימה): לא, אבל זה בדיוק מה שעכשיו אנחנו בחוסר שקט – לנסות לארגן את זה. היו"ר ראובן ריבלין: אני רק רוצה לומר לך, חברת הכנסת אדטו, שתהיי נאמנה לעמדתך זו, כמו שאני נאמן לעמדתי זו, ואני בטוח שכך יהיה, בין שנהיה בקואליציה ובין שנהיה באופוזיציה, בין שנהיה חלק מהאוצר ובין שנהיה מול האוצר, אנחנו צריכים להיות אנשים האומרים שבעניין זה חשיבות "ביקור חולים" לירושלים היא לא רק חשיבות היסטורית, היא חשיבות קיומית למערך שאנחנו חיים בו בתוך העיר הזאת. רחל אדטו (קדימה): אני יכולה להבטיח לך נאמנה – – – שיקולים מקצועיים בלבד. היו"ר ראובן ריבלין: אני בטוח, רק – אני כבר למדתי בשנות חלדי – את בחורה צעירה, אני כבר זקן ובא בימים – אני למדתי שלפעמים השיקולים הפוליטיים מבטלים את השיקולים הציבוריים. כן. ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא לא, ממש – – היו"ר ראובן ריבלין: זה קורה, זה קורה לפעמים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – לא, ממש לא ייאמן. אני חושב שצריכה להשתנות, כמו שאומרת חברת הכנסת אדטו, התפיסה הזאת, של אנשי האוצר, בבסיס – – – היו"ר ראובן ריבלין: מאה אחוז. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – הם לא מבינים שום דבר מה אומר "ביקור חולים" לתושבי ירושלים. היו"ר ראובן ריבלין: השר סילבן שלום, למרות האוצר, תמך, השר דהן מש"ס בזמנו תמך, אנחנו כל פעם מוצאים, אבל כל פעם אנחנו עושים זאת בצורת נדבות. לאחר מכן קנו אותם אנשים בעלי הון. הזהרנו גם בעניין זה, אבל לא רק "ביקור חולים", להבדיל אלפי הבדלות מכרו גם מוסדות אחרים בירושלים, כמו "בית"ר ירושלים" למשל. רחל אדטו (קדימה): עכשיו אנחנו רק עומדים על הזכות לקבל הלוואה ב-9 מיליון שקלים, זה הכול – זכות לקבל הלוואה – – – היו"ר ראובן ריבלין: בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): העניין הזה, של מכירת נכסים לצורך הפרטה, אם היו עושים לצורך ייעול – ניחא, אבל כדי להעשיר את הטייקונים ולרושש את הציבור זה דבר פגום באופן בסיסי. אבל שוב אני חוזר לעניין היתומים. זכות גדולה למדינת ישראל שהיא מממנת ועוזרת ומסייעת לאנשים חולים ונזקקים. אני רוצה לומר שאילולא הזכות הזאת אני לא יודע אם היתה לנו אפשרות להתקיים בארץ הזאת. וכאשר אנחנו רואים שיותר ויותר הביטוח הלאומי, שהוא היה המוסד הסוציאלי שמדינת ישראל התפארה בו, שלא צריך היום את כל העמותות הקטנות, אלא המדינה היא שעוזרת לאלמנות וליתומים – הולכים ומקצצים וגוזלים מכספי הביטוח הלאומי מיליארדים לצורכי האוצר, והביטוח הלאומי הפך זה שמפריע לנכים לקבל זכויות. אני שומע מנכים שעוברים ועדות רפואיות בשיטה סטליניסטית, ולמה אני אומר "סטליניסטית", אדוני היושב-ראש? כי סטלין, היתה לו שיטת שלטון; סטלין אמר: אם מישהו פשע בתוך 15 קמ"ר, כל האנשים שנראים כמוהו ילכו לסיביר, כדי שהפושע האחד ישב בסיביר. הגישה האנושית אומרת: לא, אנשים חפים מפשע – אסור, גם אם העבריין ימצא מקלט ביניהם. שיטת הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי היא שאם חס וחלילה מישהו יצליח לקבל קצבת נכות שלא מגיעה לו, כל הנכים – שלא יקבלו. הנכים שמגיע להם. אותו הדבר העמדה של הביטוח הלאומי נגד היתומים – ואני רואה שהזמן שלי נגמר, ואני לא רוצה לקחת יותר מדי זמן. אנחנו דורשים שלא יהיה דבר כזה – אפליה בין יתום ליתום. אנחנו משחקים פה בחיי המדינה, כי הקדוש-ברוך-הוא אומר: כל אלמנה ויתום לא תענון – – – כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו. ואני לא רוצה לחזור על הפסוק הנורא: וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. השר לענייני מודיעין דן מרידור: והרגתי, לא והרגתי. היו"ר ראובן ריבלין: לא לא – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): כן, אבל זה דבר – – השר לענייני מודיעין דן מרידור: והרגתי. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – הנה, השר לענייני מודיעין, זה עניין ביטחוני, זה הופך לעניין ביטחוני, שאם יפגעו באלמנות ויתומים, חס וחלילה תהיה מלחמה. השר לענייני מודיעין דן מרידור: גר, יתום ואלמנה זכאים ליחס מיוחד אצלנו. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כן, נכון, נכון. היו"ר ראובן ריבלין: לא רק יחס מיוחד, אומרים, מי שמאפשר את זה, לא רק מי שפוגע בהם. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כי החברה אחראית לדבר הזה – – היו"ר ראובן ריבלין: נכון, נכון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – זה לא רק האיש שעושה את העוול. אם הביטוח הלאומי וועדת השרים דוחים דבר כזה, אז – ביקש ממני שר הרווחה דחייה של שבועיים. אני מוכן לקבל את הדחייה לשבועיים. אני רוצה לדעת שבעוד שבועיים נדע שבחנוכה יצאה הבשורה, שלא תהיה אפליה בין יתום ליתום ולא יהיו יתומים בישראל. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיכאלי הגיש הצעה דומה בדיוק, והייתי מאפשר לו לומר, אם לא היה הדבר פורץ פרץ, שבו אנחנו היינו עוד מפתחים את העניין, שתוך כדי שהאיש נואם היינו מגישים הצעה – אני יודע שהיא נעשתה באמת בתום לב, וההצעה שלו, יכול להיות שהיא היתה – הצעתו של אייכלר צריכה להיות נספחת להצעה הזאת. אני רק מתנצל בפני חבר הכנסת מיכאלי שהוא אחד מנאמני המליאה, ורוצה להסביר לו שעל-ידי פריצה, שהיא הצעה של פרלמנטר ותיק ומשופשף כמו מנהל סיעת ש"ס יעקובזון, אבל אתה מבין שאם אני אפרוץ פה פרץ, אוי לנו ואבוי לנו. אני הייתי נותן לך ברצון רב, וחושב שהבקשה שלך היא בקשה בתמימות ובאמונה מלאה, שמדובר פה, אנחנו נזכור זאת, שלא על הקווטה של סיעת ש"ס. בשבוע שלאחר חנוכה אני אאפשר לו לנמק נימוק ולהצמיד את זה להצעת החוק של אייכלר לפני מתן התשובה. זאת אומרת, לפני תשובת הממשלה יעלה מיכאלי, ינמק את בקשתו, והיא תוצמד לבקשתו של חבר הכנסת אייכלר, ובא לנו שלום. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מבין ששמת לב למה שאמרתי בקשר לחבר הכנסת מיכאלי – – זאב אלקין (הליכוד): – – – היו"ר ראובן ריבלין: – – אינני מוכן – אינני מוכן לפרוץ, כי אחרת – אני יודע, יש פה חברים שמייד – חבר הכנסת אלדד כבר עומד – לא, להיפך. הוא פרלמנטר, והוא היה אומר: אם יש אפשרות, אנחנו נפתח את התקנון. יעקובזון המלומד, אני פשוט חייב להקפיד על משמר הכנסת, שכן ממלא-מקומי, חבר הכנסת, ממלא-מקום יושב-ראש הכנסת, שהוא מיתולוגי, חבר הכנסת יצחק וקנין, היה נוזף בי קשות אם הייתי מסכים לדבר כזה. תודה רבה. רבותי, אנחנו ממשיכים. הצעת חוק שיקים ללא כיסוי – הנמקה מהמקום של חברת הכנסת ליה שמטוב. בבקשה, גברתי. ישיב השר יצחק כהן, ואם הוא לא יהיה כאן להשיב אנחנו מייד נצביע. בבקשה. נא לתת לה רמקול. מה קרה, יש פה איזה בלגן? רק רגע, סליחה, חברת הכנסת שמטוב.