קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8)
(ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/634).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011 – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר מיכאל איתן, בשם שר המשפטים יעקב נאמן. בבקשה.
השר מיכאל איתן:
גברתי היושבת בראש או היושבת-ראש – שמעתי גרסה כזאת וגרסה כזאת. מה החליטו בסופו של דבר?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אולי נשאל את המזכירה.
השר מיכאל איתן:
היושבת-ראש או היושבת בראש?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תבחר.
השר מיכאל איתן:
זה עניין של תקנון ופרוצדורות, וצריכה ועדת הפרשנות אולי להחליט.
נסים זאב (ש"ס):
העיקר שזה אותו ראש.
השר מיכאל איתן:
רבותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני המליאה את הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011, בשמו של שר המשפטים.
חוק התגמולים למי שנפגעו מפעולות איבה – חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, כשמו, קובע כי לנפגע מפעולות איבה עומדת ברירה של עילה כלפי המדינה. מצד אחד, על-פי עילה אחת, הוא רשאי לתבוע מן המדינה את נזקו לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, או לפי חוק אחר שלפיו הוא זכאי לתגמול, לרבות לפי דיני הנזיקים. כלומר, הוא יכול לבחור את העילה לתביעה על-פי חוק זה או על-פי חוק אחר, לרבות לפי דיני הנזיקים, ובלבד שבסופו של דבר הוא לא יקבל פיצוי פעמיים. את הפיצוי הוא יכול לקבל על-פי העילה שבה הוא בחר, אבל הוא יכול לבחור בעילה א' ולאחר מכן גם בעילה ב', ולקבל פיצוי פעם אחת. כמובן שהוא יבחר לפי הפיצוי הגבוה מבין מה שיצא לו.
לעומת זאת, חיילים שנפגעו בעת – ועקב – שירותם הצבאי, וגם הם בהחלט עלולים להיקלע לאותו מצב שבו הם נפגעים מפעולה שקשורה למעשה איבה, אינם זכאים לתבוע את המדינה בנזיקין, בניגוד לאזרח, והם זכאים רק לתגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט–1959 (להלן: חוק התגמולים הצבאי), שמסדיר את עניין התגמולים למי שנפגע בשירותו הצבאי או עקב שירותו הצבאי.
בדומה לכך, גם בני המשפחות של החיילים שנספו בעת שירותם הצבאי או עקב שירותם הצבאי – הם, אותם בני משפחות, אינם זכאים לתבוע את המדינה בנזיקין, והם זכאים רק לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י–1950 (להלן: חוק משפחות החיילים).
זאת ועוד, לפי פסיקת בית-המשפט העליון רשאי אזרח לקבל תגמולים והטבות לפי חוק נפגעי פעולות איבה, וכמו שאמרתי קודם, במקביל הוא יכול לנהל גם תביעת נזיקין נגד המדינה. רק עם תום ההליכים בשני המסלולים האזרח צריך לבחור בין תגמולים לפי חוק נפגעי פעולות איבה לבין פיצויי נזיקין, אם הוענקו לו כאלה על-ידי בית-המשפט. ואז, כאשר הוא בחר, הוא צריך להשיב למדינה את התגמולים שקיבל במסלול הנגדי. כלומר, אם הוא קיבל בפיצויי נזיקין, ואחר כך הוא תבע לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, וקיבל יותר, הוא צריך להחזיר את מה שהוא קיבל על-פי הנזיקין; ולהיפך – אם הוא קיבל לפי התגמולים יותר, ואחר כך הוא תבע בנזיקין וקיבל יותר בנזיקין, הוא צריך להחזיר את מה שהוא קיבל לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.
מצב זה יוצר תמריץ להגשת תביעות נזיקין, ואכן בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה של הגשת תביעות נזיקין נגד המדינה על-ידי מי שנפגעו בפעולות איבה, במקביל לתהליך שבו הם מקבלים תגמולים לפי חוק נפגעי פעולות איבה. כי אם מציעים לבן-אדם אפשרות למסלול נוסף, שבו הוא יכול רק להרוויח, הוא כנראה מנצל אותו. וגם אם הוא מקבל את התגמולים לפי חוק נפגעי פעולות איבה, הוא מנסה את מזלו, או את מלוא צדקו, תלוי איך אפשר לראות את זה, גם במסלול הנגדי.
עכשיו רוצים לייצר מצב שהוא יוכל ללכת רק על-פי עילה אחת, וזה נובע מהקושי שנוצר מהתביעה בשני מסלולים. מה הם הקשיים? מדוע זה לא טוב? ראשית, נוצר מצב, כפי שאמרתי קודם, של אי-שוויון בין המצב של החייל – שחיילים ובני משפחותיהם יכולים רק ללכת לפי מסלול אחד, שהצבעתי עליו קודם, ואילו האזרחים נפגעי פעולות איבה יכולים ללכת בשני מסלולים, וזה בעצם לא הוגן. יכולה להיות פעולת איבה אחת שבמסגרתה נפגע אזרח ונפגע חייל, האזרח יכול לבחור בהליכה בשני מסלולים ולבחור את הטוב מהשניים, ואילו החייל צריך ללכת לפי המסלול שנקבע לו, ויש לו רק ברירה אחת, אין לו שתי ברירות. אז האפליה הזאת זה הדבר הראשון שאינו טוב.
הדבר השני – דיני הנזיקין נועדו להסדרת סיכונים בחיי היום-יום. ומעצם טבעם הסיכונים ומעשי הנזיקין, והתוצאות של פעולות טרור ומלחמה, יש בהם מערכת שיקולים וסיכונים בלתי שגרתיים, ולכן אי-אפשר ולא מתאים להתיר תביעת נזיקין כלפי המדינה בשל פגיעת איבה, שבאופן רגיל היא תוצאה של אירועים כאלה. כלומר עדיף – אנחנו רוצים לתת את הפיצוי על-פי מסלול של נפגעי פעולות איבה, ולא במסלול של נזיקין, בין השאר משום שבפעולות איבה יש איזו הנחה שהמדינה אחראית בנזיקין לתוצאה של פעולה שגרם ארגון טרור, נגיד, בפעולת טרור, נגד אזרח כזה או אחר, והתוצאה הזאת היא תוצאה לא טובה.
יש לי גם רצון להזכיר כאן, שככלל, בפעולות מלחמה המדינה פטורה מאחריות בנזיקין. ולכן, כאן אנחנו נמצאים במצב – במיוחד היא אחראית כלפי אויב או פעולות של אזרחים, אזרחי אויב, או אזרחים – אנחנו גם מדברים על מצבים שבהם אנחנו נמצאים בפעולות – שהמדינה מבצעת פעולה מלחמתית ונפגעים צדדים שלישיים – בדרך כלל מקובל שהמדינה אינה אחראית בנזיקין, אלא שהמדינה דואגת לביטוח אזרחיה, אם הם נפגעים בפעולות מלחמה של צד שני או ממעורבות שלה, על-ידי חוק מיוחד, ובמקרה שלנו יש לנו החוק לנפגעי פעולות איבה.
שלישית, ההתדיינות בתיקי נזיקין שעניינם נזקי פעולות איבה כרוכה מטבע הדברים בעיסוק בשאלות רגישות מאוד מבחינה ביטחונית – לעתים הן יכולות להיות רגישות. תוך כדי דיון בתביעה הנזקית נחשף מידע שנחוץ לשם הכרעה בשאלה אם הדין צריך להיות לכאן או לכאן, ואז נחשפות שאלות או סוגיות שעלולות לפגוע בביטחון המדינה. הוצאת תעודות חיסיון על המידע עלולה לפגוע פגיעה ממשית ביכולתה של המדינה להתגונן, דבר שעלול לתמרץ את המדינה להגיע לפשרות בתיקים אלה גם כאשר הדבר אינו ראוי מבחינת הדין, ולכן, גם מהסיבה הזאת, המדינה מבקשת לוותר על המסלול הנזקי ולפצות את הנפגע על-פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.
לאור כל האמור לעיל, הצעת החוק מבקשת לקבוע הסדר של ייחוד עילה כלפי המדינה גם לגבי אזרחים שנפגעו בפעולות איבה. לפיכך, מבחינה טכנית מוצע להוסיף לחוק הנזיקים האזרחיים את סעיף 7ד, הקובע כי המדינה אינה אחראית בנזיקים כלפי אדם שנפגע בפעולות איבה. על-ידי כך, למעשה, ייווצר הסדר של ייחוד עילה, ולפיו המדינה אינה אחראית בנזיקים, אבל תהיה אחראית מכוח החוק של התגמולים לנפגעי פעולות איבה. הדבר יביא גם לשוויון בין הנפגע מפעולות איבה לבין חייל או בן משפחה של חייל, כפי שאמרתי לעיל, ובכך אני מגיע לסיום.
לאור כל האמור לעיל, הממשלה מבקשת מהמליאה, ממליאת הכנסת, לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, אדוני כבוד השר – בשם שר המשפטים. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. להצעת החוק הזאת נרשמו כמה דוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. מייד אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואם דב חנין לא יהיה כאן – הבא בתור זה חבר הכנסת אורי אריאל. אז יסכם את הדוברים חבר הכנסת בן-ארי. אתה כאן, ראיתי. בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, לרשותך שלוש דקות.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו מדברים פה על בעיה של נפגעי פעולות איבה, שלא יוכלו לתבוע לפי חוק דיני הנזיקין. הסביר את זה השר איתן. אבל אני רוצה לקחת את הנקודה הזאת של נפגעי איבה ולשאול איך מתמודדים עם האיבה. ואני לא אבוא ואומר, הנה, יש בשורות שלום, אפשר לעשות שלום עם השכנים כולם, ולא תהיה איבה. הלוואי שהייתי יכול לבשר שיש שלום בין יהודים בארץ-ישראל ולא יהיו פעולות איבה בתוך הארץ הזאת.
אבל אנחנו צריכים לזכור שבפרשת השבוע אנחנו עוסקים ביעקב אבינו שישב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אף שארץ כנען היתה מאוד עוינת, אז היתה לו מידת היראה של אביו. אבל כשביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף, וכמו שנאמר שם, שצדיקים מבקשים לישב בשלווה, אמר הקדוש-ברוך-הוא: לא דיין לצדיקים לעולם הבא שרוצים לשבת גם בעולם הזה בשלווה – קפץ עליו רוגזו של יוסף.
המאבק הזה בין אחים. היום היה דיון גדול מאוד בכלי התקשורת על ערוץ-10 שעומד להיסגר כי לא רוצים לאפשר להם דחיית חובות ודברים כאלה. אני לא נכנס עכשיו לעניין עצמו שהוא עניין שכבר הוכרע, שלא ייתכן שמפעל שיש לו עובדים, ומפסיד כסף, יבוא למס הכנסה ויגיד: הפסדתי, תן לי אפשרות לדחות חובות; או כל גוף אחר או כל אזרח שיבוא ויגיד. היום שמענו שהטייקונים כן יכולים לבוא ולעשות תספורת. אני לא מכיר את הספר שעושה תספורת בזמן האחרון, אבל מי שחייב – חייב.
אבל כאשר מדברים על איבה – כמה טונות של איבה נשפכות בכלי התקשורת נגד הציבור החרדי והדתי. אני קראתי עכשיו ברש"י, שכשנאמר שיעקב אבינו הגיע וראה את האיבה והשנאה כלפיו הוא שאל – המשל שרש"י מביא על פשתני הזה שנכנסו גמליו טעונים פשתן, והפחמי תמה – אנה ייכנס כל הפשתן הזה. הפיקח משיב לו: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו. כך יעקב אבינו ראה את אלופי עשיו ואת כל השנאה שהיתה סביבו, ואמר, מי יכול לכבוש את כולו? נאמר: אלה תולדות יעקב ויוסף – כנאמר: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש. ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם. הניצוץ היהודי, ניצוץ התורה, שהוא לא ניצוץ של פגזים, של פצצות, של פיגועים, אלא ניצוץ של אור, ניצוץ של נר חנוכה, ניצוץ של תורה – הוא יכול לכלות את כל הבעירה מסביב.
אבל אזרחים שלא זכו ללמוד תורה, אנשים שניזונים מכלי התקשורת, מקבלים כזאת תדמית נוראה על היהדות, כמו אותו פרופסור שקיבל פרס נובל השבוע, פרופסור לכימיה. אני מניח שהוא מבין בכימיה. אבל מה היה המסר שהיה עליו למסור לעם ישראל בכלי התקשורת? צריך להעניש הורים ששולחים ילדים לתלמוד-תורה. לא רק להפסיק את כל התקציבים ללומדי תורה, אלא צריך להעניש אנשים על התעללות בתינוקות. האיש הזה הוא פשוט מוסת. אני לא מאשים אותו, כי הוא לא ידע מעולם – – –
השר מיכאל איתן:
הוא לא אמר את זה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אני שמעתי אותו ב"קול ישראל".
השר מיכאל איתן:
הוא אמר שמי שלא שולח את הילדים שלו ללמוד לימודי ליבה – מצדו שילמדו את זה בתלמוד-תורה. לא נגד תלמוד-תורה. בעד תלמוד-תורה, אבל – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אבל בעד לימודי ליבה.
השר מיכאל איתן:
– – בעד לימודי ליבה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אנחנו עוד נדבר על לימודי ליבה, כי כבר נסתיים הזמן שלי. נדבר מה זה לימודי ליבה, מה הצורך. אנחנו בעד הצורך שכל בעל מקצוע ידע את מקצועו, ואין בזה שום בעיה. הבעיה היא שבשם לימוד המקצועות רצו לסגור את תלמודי-התורה והישיבות בברית-המועצות בזמן המהפכה הסובייטית, ועשו את זה – רובם יהודים יבסקצים. אנחנו רואים פה מגמה של כלי תקשורת להסית נגד עצם הלגיטימיות של חינוך תורני ושל קיומם של בני הישיבות. על הדבר הזה כבר הבטחנו שבעזרת השם נר אחד מאיר חשכה רבה, וסוף האור לנצח את החושך. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת אייכלר. הבא בתור ברשימת הדוברים, חבר הכנסת דב חנין – אני רואה שהוא איננו; הבא בתור – חבר הכנסת אורי אריאל, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, מדברים על נזיקים אזרחיים, ואני רוצה לדבר על משהו לאומי ממדרגה ראשונה. לפני כ-45 שנים עוד מעט, במלחמת ששת הימים, עולה מפקד חטיבת הצנחנים להר-הבית, ואומר: "הר-הבית בידינו. אני חוזר: הר-הבית בידינו". אגב, יש כמה שמאז זייפו את זה, והם טוענים שהוא אמר: "הכותל בידינו". אבל הוא אמר – השם שלו בקשר היה "צלמית" – הוא אמר: "צלמית, הר-הבית בידינו. אני חוזר, הר-הבית בידינו". ולא שום דבר אחר.
לצערנו הרב, מאז מדינת ישראל לא כל כך מימשה את ריבונותה שלה בהר-הבית; אפשרה לכל מיני – לווקף, לירדנים, ועכשיו לאויבים שלנו מכאן, לנהל שם את העניינים, וכל פעם אכלנו מרורים מן העניין.
לפני שמונה שנים היה חורף מבורך, ירדו לא רק גשמים, אלא גם שלגים, והתל המלאכותי שעליו היה בנוי השביל שמוביל לשער המוגרבים, לשער המערבי של הר-הבית, לשכונת המוגרבים שהיתה פעם בנויה על תלוליות עפר על גבי תלוליות עפר – מה שנקרא "עיר על תלה" – שמשני הצדדים פינו את כל תלי העפר, ונשארה הגבעה הזאת. זה לא היה שום אירוע יוצא דופן שהתל הזה התמוטט. בנו שם גשר מעץ כדי שלאחר מכן יבנו שם גשר כמו שצריך, שיוביל למעלה.
אגב, לטעמי, כארכיאולוג של הר-הבית – זה הדוקטורט שלי, על הר-הבית – אני בכלל לא הייתי בונה את הגשר הזה מחדש, אלא פותח למטה את שער ברקלי שדרכו יש שער שבנוי בתוך המבנה עצמו בקצה עזרת הנשים. יש שם כמה אבנים שצריך לסלק אותן, לפתוח עוד קצת ימינה את תלולית העפר, ואפשר להיכנס מתוך זה להר-הבית.
עכשיו מודיע, אחרי שמונה שנים, מהנדס העיר, שהמבנה הזה הוא מבנה מסוכן. בוקר טוב, אדוני מהנדס העיר. מבנה מעץ שאוכל חלק ניכר מעזרת הנשים. אני מתפלא פה – שייקחו חלק מעזרת הגברים, למה רק לנשים אין מקום להתפלל? איפה הצעקות? לקחו חלק מזה, ואחרי שמונה שנים הוא אומר שהמבנה יכול להידלק, המבנה יכול להתמוטט – מדובר בסכנת נפשות.
ואז חשבנו שסוף-סוף תתקבל החלטה להרוס את הגשר הזה ולבנות גשר אחר, אבל, גברתי היושבת-ראש, ראש הממשלה כדרכו – מגיע משהו קצת מורכב, הוא מחליט לא להחליט. הכי פשוט לא להחליט. לא נבנה גשר, לא ייכנסו, פשוט נסגור את המקום.
הדבר הזה הוא פגיעה בזכויות. פגיעה בזכויות הלאומיות שלנו. אנחנו מאבדים את הריבונות שלנו לא רק על הר-הבית, גם על הכותל. הירדנים ואלה שקוראים לעצמם "פלישתינים" – גם הם יתערבו לנו על הכותל? גם על הכותל? זה מה שנקרא – כשאתה בורח ממקום אחד אז זה לא הסוף, אתה בורח בסוף מהכול.
רבותי, אני מבקש, ואני דורש משולחן הממשלה – ואני אסיים במשפט אחרון: סגרו את השער הזה לכניסת יהודים ולכניסת תיירים. לא יכולה להיות פה אפליה וגזענות במדינת ישראל. איפה השוויון? איפה השוויון ליהודים? אנחנו גם רוצים "שיוָיון" – איך היא צועקת פה כל פעם הגברת? – "שיוָיון". גם אנחנו רוצים "שיוָיון" – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני אגיד לה שהצעת לשמר את האזור של עזרת נשים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – יש שער השבטים, יש שער השלשלת, יש שער הכותנה, יש שער הברזל, יש שער אל-ע'ואנימה – לא חסרים שערים: שער הסליחה, שער החיטה – לא חסרים שערים. אנחנו מוכנים להיכנס. פתחו שערים ויבוא גוי צדיק להר-הבית, הגיע הזמן – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
וממשלת ישראל צריכה להחליט. לא להחליט לא להחליט, אלא להחליט. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
אנחנו מגיעים להצבעה על הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011 – לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – 6
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8)
(ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נעבור לתוצאות: בעד – 15, שישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8) (ייחוד עילה לנפגעי פעולות איבה), התשע"ב–2011, עברה את הקריאה הראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.