קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/630).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את כבוד השר אהרונוביץ לעלות ולהציג את הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 14). בבקשה, אדוני, לרשותך כל הזמן הדרוש לך. אני לא מגביל אותך בזמן כי אני בטוח שאתה לא תאמר מלה אחת מיותרת.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011. עניינה של הצעת החוק שלפניכם קביעת הסדרי קבע בחקיקה שעניינה טיפול במסיעים של תושבים זרים השוהים בישראל שלא כדין.
חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע והוראת שעה), התשנ"ו–1996, נחקק לראשונה בשנת 1996 כהוראת שעה. תוקפו הוארך על-ידי הכנסת מעת לעת, ותוקפו כיום עומד לפקוע ב-31 במרס 2012. מטרת החוק היא לתת כלים להתמודדות עם הסכנה הנשקפת לביטחון תושבי ישראל מצד תושבים של אזורי יהודה, שומרון וחבל-עזה הנכנסים לישראל או שוהים בה שלא על-פי היתר כדין, או בניגוד לתנאי ההיתר.
החוק המוצע קובע כעבירות את ההתנהגויות האלה: 1. העמדת מקום לינה או סיוע בעניין זה לתושב האזור שנכנס לישראל או יושב בה שלא כדין; 2. העסקת תושב האזור שאינו רשאי לעבוד בישראל על-ידי מעביד או מתווך כוח-אדם; 3. הסעת תושב האזור שאינו רשאי לעבוד בישראל על-ידי מעביד או מתווך כוח-אדם, בין בעצמו ובין על-ידי עובדו או שליחו.
כולי תקווה שקביעת הסדרי הקבע כאמור יחד עם מכלול הצעדים הננקטים על-ידי גורמי הביטחון הנוגעים בדבר יסייעו לממשלה במלחמתה בטרור.
אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהניחו על שולחן ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה, אדוני השר, ואנחנו באמת ניגש לרשימת הדוברים, שהם חברי הכנסת שלמה מולה, מוחמד ברכה, חנא סוייד, דב חנין, עפו אגבאריה, אורי אריאל, ג'מאל זחאלקה, נסים זאב, מאיר שטרית ויואל חסון. אם אין אף אחד שמצטרף – – –
קריאה:
– – –
היו"ר אורי מקלב:
מיכאל בן-ארי לא קראתי? כן קראתי. בכל אופן, מי שרוצה להצטרף, אז עכשיו. אחר כך נחמן שי, ואחר כך אני נועל את הרשימה. אם כן, הנואם הראשון, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חנא סוייד.
מאיר שטרית (קדימה):
שלמה מולה.
היו"ר אורי מקלב:
מי שנמצא פה רואה מה שאתם לא רואים. אתה לא רואה את הגב שלך, אני כבר ראיתי. שלוש דקות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק בעצם מוסיפה חטא על חטא – חטא על עונש. התקנה שהיתה קיימת באותו נוסח היא תקנה לא צודקת, והיא באה, בעיקר, לרדוף אנשים שרודפים אחרי פרנסתם במציאות של כיבוש, ושל מצוקה, ושל הפקעת קרקעות, ושל חוסר פרנסה. הרבה אנשים נאלצים לבוא ולחפש עבודה בישראל – הרבה אנשים פלסטינים מהשטחים הכבושים באים לחפש עבודה בישראל, ואז הם נרדפים על עצם השאיפה האלמנטרית, הפשוטה, היסודית, למצוא פרנסה.
מובן שעוטפים את כל הדבר הזה בעטיפות של ביטחון המדינה וכו' וכו', וזה דבר שלדעתי אין לו יסוד, מדובר בעיקר על רדיפת אנשים. מי שבא כדי לעשות משהו שפוגע בביטחון לא בא כדי להתחבר עם מעסיק ולא מופיע בכל מיני מקומות עבודה וכו' וכו'.
אבל מה קורה, מה הממשלה עשתה היום? מה חדש היום? היום הממשלה באה להפוך את התקנה, שהיה צריך לחדש אותה מדי שנה, לחוק. מה משמעות הדבר? משמעות הדבר – שממשלת ישראל אומרת שהסטטוס של השטחים הכבושים הוא סטטוס קבוע, עד לאין קץ, וכל הדיבורים על נאום בר-אילן ועל שתי מדינות וכל השטויות האלה זה סתם רק כדי לצחוק ולנהל מדיניות של דמגוגיה בעולם. אבל באים, נותנים סטטוס של חוק קבוע, שקיים בספר החוקים, למצב שכולם חושבים שהוא זמני, והוא הסטטוס של השטחים הכבושים בידי ישראל, או כל מה שקשור לתהליך השלום, שאמור להגיע לפתרון קבע, ללא תביעות, וזה קץ הסכסוך וכל הדברים האלה.
זה דבר שהוא פשוט – מהווה לא רק העמקת הפגיעה באותם אנשים פשוטים, פלסטינים שבאים לחפש פרנסה, אלא יש בו מעין אמירה פוליטית מרחיקת לכת. לא היה מקום שהממשלה תתקרב לדבר הזה ותהפוך אותו לחוק – כי זה בעצם, אם מתרגמים את זה בפני כל העולם, זו בעצם אמירה שהסטטוס של השטחים הכבושים, הסטטוס הנוכחי הוא הסטטוס הקבוע עד אין קץ, ולכן המדינה, מדינת ישראל, הממשלה מחוקקת חוק של איסור שהייה של הישות הזו שאין לה הגדרה – היא לא מדינה, והיא לא כבושה – כמובן בעגה הישראלית היא תחת כיבוש, לדעתי היא תחת כיבוש מלא. ואז נוצר מצב מאוד מוזר.
האמירה הפוליטית הזו, אדוני השר, היא מאוד מאוד מסוכנת ואין לה מקום. לתקנה לא היה מקום, על אחת כמה וכמה לחוק הזה אין מקום. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. אחריו – חבר הכנסת חנא סוייד. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק המוצע למעשה מציב אתגר בלתי אפשרי עבור כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. כלומר, אני כאזרח ישראלי, שרוצה לעצור טרמפ למישהו או לבצע כל פעילות, חלק מהפעילויות שנמנות בהצעת החוק כאסורות, אני צריך להיכנס לעור או בין העור לבשר של אותו אדם שאני רוצה לעשות לו טובה – להסיע אותו, לקחת אותו טרמפ, להעסיק אותו או לארח אותו או להציע לו כוס קפה; אז אני צריך ממש לבדוק בציציות שלו ולבדוק אם הוא מסתנן או לא מסתנן. מה, אנחנו מחוקקים חוקים שיהפכו כל אזרח במדינת ישראל לחוקר משטרה? לאיש שב"כ? לאדם שיודע את המסתורין ויכול לגלות עבור כל אדם שנפגש אתו מה הוא, מאיפה הוא, ושמטיל חובה עלינו, כאזרחים, לעשות את הבדיקות האלה?
זה חוק בלתי אפשרי, זה אתגר בלתי אפשרי, ואני והרבה אזרחים לא נוכל לעשות את הדבר הזה. החוק הזה, מכיוון שהוא מטיל את האתגר הזה, הוא מונע מאתנו לעשות טובות. הוא מונע מאתנו להיות הומניים, וזה בעצם פותח את השאלה הרחבה ביותר – האם תחת כנפיים של כיבוש אפשר לשמור על דמוקרטיה, אפשר לשמור על הומניזם? ואני טוען שלא, כי תחת משטר של כיבוש אתה צריך להיכנס לדקויות האלה כפי שהחוק הזה מציע. אם אתה רוצה לעשות את הדברים הפשוטים ביותר אתה צריך לפשפש בציציות של אנשים. זה, כפי שאמרתי, מונע מאתנו להיות דמוקרטים, להאמין בחופש, בחופש התנועה, במעשים הומניים.
ולכן, הפעולות שמתבקשות כתוצאה מכך שיש כיבוש בעצם מונעות מאתנו להיות אזרחים שמאמינים בהומניזם, מאמינים בדמוקרטיה, מאמינים בחופש הפרט, ומחייבות אותנו דווקא לעשות את ההיפך הגמור מכך.
לכן, הצעת החוק הזו היא הצעה לא ראויה, לא אנושית, ועדיף לסיים את הכיבוש ולסיים את כל הצורך בצעדים דרקוניים אלה, ולא לחייב אותנו להיות אנשים לא דמוקרטיים, אנשים לא הומניים ואנשים שלא שוחרים את המעשים ההומניטריים כלפי הזולת. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד על העמידה בלוח הזמנים. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, היו ימים, עמיתי חברי הכנסת, שדיברו אצלנו על חריגים. אתם זוכרים את הימים ההם? אז התחושה היתה שמעשה הכיבוש הוא בסך הכול מעשה נורמטיבי, אבל בשוליו יש מדי פעם עוולות, התעללויות, מעשים לא אנושיים. קראו להם אז "חריגים". אתם יודעים, עמיתי חברי הכנסת, שבשנים האחרונות החריגים נעלמו, כי החריג הפך לנורמה, היוצא מן הכלל הפך לכלל.
מאיר שטרית (קדימה):
התעללויות?
דב חנין (חד"ש):
בוודאי, בוודאי. אדוני עוקב אחרי הדוחות של מה שקורה במחסומים? יעקוב אדוני אחרי הדוחות של "מחסום watch" על מה שקורה במחסומים ויראה איך נראה היום-יום במקומות האלה. והכוונה שלי זה לא להתעללות איומה ונוראה וקיצונית של מכות לאנשים שעומדים במחסומים, הכוונה שלי זה לעוול של היום-יום, לילדים ולגברים ולנשים שתקועים שעות וממתינים ושולחים אותם ב"לך ושוב". זה הנורמה, זה הנורמה, זה לא יוצא מן הכלל. ככה נראה היום-יום.
ואני מזכיר את הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, כי זה בדיוק מה שקורה לנו כאן. החוק הזה התחיל את דרכו כ"יוצא מן הכלל" "תקופה מיוחדת", "הוראת שעה". המהלך הזה התחיל את חייו בשנת 1996. זו היתה תקופה של פיגועים מאוד קשים ואז אמרו: כן, אין ברירה, חייבים להתמודד עם המכה הקשה הזו של פיגועים ברחובות הערים, שנפגעים בהם כל כך הרבה חפים מפשע. נייצר פה איזו הוראת שעה דרקונית, מרחיקת לכת, אבל זמנית – אבל זמנית – שתאפשר להתמודד עם הדברים האלה. וכך האריכו את הוראת השעה משנה לשנה, מהוראת שעה היא הפכה להוראת שנה, ומהוראת שנה להוראת שנים.
אבל היום זה כבר לא הוראת שעה, גם לא הוראת שנה ואפילו לא הוראת שנים. היום אנחנו בעצם מתבקשים להפוך את הנורמות הקיצוניות האלה, החריגות האלה, שיוצרות עבירות מרחיקות לכת על הסעה והלנה וסיוע לאנשים שכל חטאם שהם מתגוררים בשטחים הכבושים, ומבקשים מאתנו להפוך את ההוראות האלה להוראות של קבע.
אגב, החוק הזה הוא גם חוק אבסורדי. אתם מבקשים פה להפריט את האחריות ולהטיל על אותו – – –
יריב לוין (הליכוד):
החוק אמור לחול בירדן?
דב חנין (חד"ש):
החוק אמור לחול בישראל, למה בירדן?
יריב לוין (הליכוד):
לא, כי אני שומע שאתה מדבר שהוא יחול בשטחים הכבושים.
דב חנין (חד"ש):
לא, לא, אני אמרתי שהוא חל על עזרה, הסעה, העסקה של אנשים שכל חטאם שהם תושבי השטחים הכבושים.
יריב לוין (הליכוד):
איפה? בירדן? אני לא מבין – – –
היו"ר אורי מקלב:
הוא שואל איפה זה השטחים הכבושים. אתה רוצה עכשיו שנפתח הכול?
דב חנין (חד"ש):
הוא לא יודע מה זה "השטחים הכבושים". אה, חבר הכנסת יריב לוין, חשבתי שאנחנו כבר מכירים כמה שנים – חשבתי שאנחנו כבר מכירים כמה שנים, אני לא צריך לתרגם את עצמי לעברית, אבל אם אתה רוצה, אני אסביר לך.
יריב לוין (הליכוד):
– – –
היו"ר אורי מקלב:
אבל לא עכשיו הזמן להיכנס. כבר עבר הזמן.
דב חנין (חד"ש):
לא על חשבון זמני. בכל מקרה, אני רוצה לסיים בהערה נקודתית כדי שחברי הכנסת יבינו עד כמה האבסורד מגיע. החוק הזה מטיל, למשל, את האחריות על נהגי מוניות. נהג מונית צריך לברר ולוודא מהי זהותו של האדם שהוא מסיע. הוא צריך לדרוש ממנו להזדהות, אחרת הוא צפוי לעונש מאוד חמור. אתם שולחים את נהגי המוניות, אתם מפריטים עליהם את האחריות ואתם מגלגלים אליהם את המשימה להתמודד.
נניח שאותו בן-אדם, שנהג המונית, אתם דורשים ממנו לזהות אותו, נניח שהוא באמת בא בכוונה רעה והוא רוצה לפגע – אתם שולחים את נהגי המוניות לחזית פה. אבל אין חשבון, אין איזונים, אין שיקול דעת, אין מחשבה בחקיקה שהממשלה הזאת מקדמת, לא בעניינים הגדולים והעקרוניים ולא בפרטים הקטנים.
היו"ר אורי מקלב:
נא לסיים.
דב חנין (חד"ש):
לכן, עמיתי חברי הכנסת, זה חוק שראוי, ממש ראוי להתנגד לו. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עפו אגבאריה, ואחריו – חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כשאני קורא את הצעת החוק, שכתוב בין השאר: קביעת עבירות של סיוע באמצעות העסקה, הלנה והסעה של תושבי אזור יהודה ושומרון וחבל-עזה הנכנסים לישראל שלא כדין – ידוע לך, אדוני היושב-ראש, שיש הרבה אזרחים מהשטחים הכבושים, ששוהים בכפרים ערביים, חלקם עם היתרים וחלקם לא, וחלק גדול גם בידיעה של זרועות הביטחון.
אני רוצה לשאול שאלה, אדוני היושב-ראש: יש גם אנשים, שכשהם עובדים, הם נפגעים, ויש רופאים, ופונה פצוע לרופא, מה הוא אמור לעשות, לסייע לבן-אדם הזה, או לא? הרופא שנשבע לסייע לכל אדם שצריך אותו, ולא משנה – ללא הבדל גזע, דת ומין, ובשבועה של היפוקרטס לא כתוב אם הוא מהשטחים הכבושים או לא, אם הוא פלסטיני או לא. אז במקרה כזה, האם הרופא עובר עבירה? האם הרופאים האלה, שייתנו את הסיוע הזה ויצילו נפש או יעזרו בפציעה או במחלה לאנשים האלה, הם יהיו צפויים לעונש?
אני לא יודע אם יש חוק עוד יותר גזעני מחקיקה כזאת, שבאמת אתה רוצה להגביל אותה רק לאנשים – בגלל המוצא שלהם. ואתם יודעים, אתם הבאתם הרבה אנשים מהשטחים שהם עדיין בכפרים הערביים, אז של מי המלכוד הזה? הוא המלכוד של האזרחים הערבים פה, או המלכוד לאנשים שבאו מהשטחים?
אדוני השר, החוק הזה הוא באמת לא ראוי לא רק לתמיכה; אני חושב שזה המשך של גל החוקים שמחוקקים בצורת צונאמי בקדנציה הזאת של הממשלה הזאת, והוא חוק גזעני שבאמת לא רק ראוי לא לקבל אותו, אלא גם ראוי לגינוי. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. חבר הכנסת אורי אריאל – איננו. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – נמצא. לרשותך שלוש דקות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חוזר עכשיו מהקרקס בבית-הדין הצבאי ליד מגידו, והיתה לי שם היכרות מעניינת עם עורך-דין צעיר ונמרץ וצחקני בשם ויסאם אגבאריה מאום-אל-פחם – מעניין אם יש קשר משפחתי – שהגן – האמת היא, לא היה צריך להגן; שהתלוצץ עם רוצחם של אודי פוגל, של רותי, של יואב, של אלעד, של הדס בת שלושת החודשים. ובאמת ראיתי עכשיו את המעוז הקדמי של האויב, שדיבר פה לפני, את ההזדהות המוחלטת שיש לו עם אלה שאנחנו קוראים להם "מעבר לקו הירוק". הם לא רואים שום "קו ירוק". זו אשליה שאנחנו משלים את עצמנו. אנחנו מספרים לעצמנו את הסיפור כאילו אם אנחנו נגמור עם השטחים הכבושים, יבוא חבר הכנסת אגבאריה ויגיד ששיח'-מוניס זה לא שטח כבוש, או שיפא זה לא שטח כבוש. זה השלב הבא. זה השלב הבא.
בשבוע שעבר, כשפגשתי באוניברסיטת תל-אביב כל מיני צעירים תמימים שכל מיני אנשים מסוכנים מוליכים אותם שולל, שאלתי אותם את השאלה המאוד-פשוטה הזאת, מה ההבדל בין השטח הכבוש שנקרא אוניברסיטת תל-אביב, שיח'-מוניס, לבין תל-רומיידה שיושבת על אדמות פרטיות של יהודים? אמרתי להם: יש הבדל: אתם יושבים פה על כפר ערבי שגירשו אותם בנכבה לפני 63 שנים, כמו שאמר הראיס המתון שהתחבק עם הנייה; ומתחיל ליפול שם האסימון. כן, אני אגיע למעוזים של אלה שחושבים ששם זה המגרש הביתי שלהם – לאוניברסיטת תל-אביב, למעוזי השמאל הקשים ביותר, שמוליכים שולל כאילו יש הבדל.
מי ששמע עכשיו את חברי הכנסת שדיברו לפני מהמעוז הקדמי של האויב – מבין, ההזדהות שלהם עם אחיהם במה שאנחנו קוראים "מעבר לקו הירוק" היא הזדהות מוחלטת. מה ההבדל בין באקה-אל-ע'רביה לבאקה-אל-שרקיה? מה ההבדל? זה אותן משפחות, זה אותם אנשים, רק אנחנו עשינו הסכם בינינו לבין עצמנו. איך אמרה לי שם איזו בחורה, כתבת בעיתון "הארץ", ב"עכבר העיר" – היא אומרת לי: הפיוס, הפיוס. אמרתי לה: את הפיוס אתם עשיתם ביניכם לבין עצמכם. כשג'מאל זחאלקה ישב בטלוויזיה החינוכית באדמות שיח'-מוניס הוא אמר: זה שיח'-מוניס, הוא לא מוותר על זה.
לכן, רבותי, החוק הזה הוא חוק מתבקש, אבל הוא מתבקש בראש ובראשונה, אדוני השר, נגד השוהים הבלתי-חוקיים, המסתננים, ואלה שמובילים אותם ואלה שמאכילים אותם ואלה שמעסיקים אותם. לצערי, גם ממשלת ישראל פושעת בפשע הזה, וכדאי שהיא תחדל להוביל אותם, להלביש אותם, להאכיל אותם ולפתות אותם לבוא לכאן במיליוניהם, ולהטביע את מדינת ישראל באפריקה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יעלה חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת מאיר שטרית.
קריאה:
מי אחריו?
היו"ר יצחק וקנין:
אחריו יואל חסון, אחריו נחמן שי ואחריו טלב אלסאנע, אחרון הדוברים.
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
הרשימה כבר סגורה מזמן. אני באתי ומצאתי רשימה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, יש שב"חים משובחים ויש שב"חים פחות משובחים. למשל, לפעמים אתה יכול לראות שב"חים שמקבלים אשרת עבודה למעלה-אדומים.
מאיר שטרית (קדימה):
השבח לאל.
נסים זאב (ש"ס):
כן. אבל לירושלים הם מסוכנים. למה לירושלים הם מסוכנים? אם הם מהווים בעיה למעלה-אדומים הם צריכים להוות בעיה גם לירושלים, ואם הם לא מהווים בעיה, זה לא משנה. אני חושב שאת המגבלה הזאת – והרבה אנשים שהם באמת תושבי ירושלים וסביבותיה לא מבינים את ההבדל, ולדעתי גם לא צריך להיות הבדל.
עכשיו, דיבר אחד מחברי הכנסת לגבי פועלים בתוך השטחים ביישובים יהודיים. שם אני מבין שאין מגבלה – שם אני מבין שפחות או יותר הם מסתדרים הרבה יותר טוב, והם פחות מהווים סכנה. אנחנו מדברים בעיקר, רבותי, לגבי אותם מסיעי שב"חים שהסיעו בסופו של דבר מחבלים מתאבדים לזירות של פיגוע, והיו הרבה מקרים שבאמת, אפילו בתום לב – לא חייב להיות שהם עשו את זה במתכוון, אבל כאשר אנחנו מאפשרים את הכניסה החופשית הזאת בלי ביקורת אנחנו באמת מסכנים את מדינת ישראל.
אנחנו עדיין במצב של מלחמה, מה לעשות, אני מקווה שבאמת הצד הפלסטיני יתעשת. כל כך טוב לכם להיות פה בארץ-ישראל, בתחומי "הקו הירוק", לבוא ולעבוד? אדרבה ואדרבה, אהלן וסהלן, כמו שאומרים, אבל לא יכול להיות שחלק יהיו טרוריסטים, ואפילו אם רובם המכריע באמת באים לעבוד, רוצים פרנסה, אבל בשמם אי-אפשר להפקיר את ביטחונה של מדינת ישראל. אפילו על מפגע אחד שעלול להיות בתוך אותה קבוצה אנחנו לא יכולים לקחת סיכון.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני לא מבין למה בכל פעם החוק הזה עולה כהוראת שעה. כל עוד מדינת ישראל נמצאת במלחמה, והאויבים מסביב הם עדיין אויבים, אין אתם שום הסכם שלום, אז פתאום אתה יכול לראות שאבו מאזן מתחבק עם הנייה, והוא חלק מה"חמאס" וה"חמאס" חלק ממנו, וממש אי-אפשר להאמין, הדברים משתנים.
ודבר נוסף – אני רוצה רק לענות לדב חנין, אני רוצה לומר לך שגם צה"ל, בעידן של רגיעה, אני יודע שהרבה פעמים אפילו מעלימים עין, אבל כשמבחינה ביטחונית זה בטוח, וברור לאנשי הביטחון, שלא מהווים בעיה, אני אומר לך. גם אי-אפשר לעצור אותם באופן מוחלט, כי, לצערי הרב, המסלולים והשבילים שיוצאים בסופו של דבר לערים – אין שליטה עליהם. אבל אני מקווה שהשכל הישר יוכל להשתלט על אותם אנשים שבאמת רוצים להביא את פרנסתם, ולא, חלילה וחס, לשחק, הייתי אומר, בשני כובעים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב. יעלה חבר הכנסת מאיר שטרית, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. יש עוד שלושה דוברים.
מאיר שטרית (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית אני מברך את הממשלה שעוברת מהוראת שעה לחוק.
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני מצטער, קראתי בשמך ולא היית פה.
מאיר שטרית (קדימה):
בעיני, יש חשיבות לחוק הזה. אין שום ספק שמדינת ישראל, זכותה להגן על גבולותיה ולא לאפשר לגורמים עוינים להיכנס לשטחה, אלא באישור. אני חושב שטוב עושה הממשלה שמחוקקת את זה, והיינו עדים, לצערי, למקרים מאוד מצערים שאנשים הסיעו – לאו דווקא מחבלים – עובדים בלתי חוקיים וגם גובים מהם הרבה מאוד כסף, הרבה יותר מאשר מחיר ההסעה כשהעובד הזה הוא חוקי. הכול בשביל בצע כסף, כשלעתים מסתבר שהאיש בתמימותו הסיע כאילו עובדים, ואחר כך הסתבר שחלק מהעובדים האלה היו אנשים שסייעו לחבלה או באו בתור עובדים, מחופשים לעובדים. אז ברור שזכותה להגן על עצמה בעניין הזה.
אני חושב שבעניין הזה אין ספק שאדם שאין לו רשות להישאר בארץ לא צריך להישאר בארץ, אלא ברשות. אני רוצה להזכיר לכולנו – אחרי ששמעתי את דב חנין על התעללויות וכן הלאה, אני רוצה להזכיר לדב חנין שעד לאינתיפאדה השנייה, חבר הכנסת חנין, לא היה שום מחסום, לא היתה שום מגבלה, עבדו בארץ כמעט 250,000 עובדים פלסטינים מעזה ומיהודה ושומרון – גרו בתל-אביב, ישנו בתל-אביב, בירושלים ובכל עיר בארץ; איש לא חסם אותם, איש לא בדק אותם, איש לא חיפש אותם, לא היו שום מחסומים בדרכים. העניין התחיל בגלל הטרור, לא בגלל שום סיבה אחרת. אני חושב שלא היה שום מנוס למדינת ישראל תחת טרור שהתרחש באינתיפאדה השנייה מלעשות את כל הצעדים כדי להגן על אזרחי ישראל. אנשים שוכחים.
אדוני היושב-ראש, בתקופת האינתיפאדה השנייה היה לנו ממוצע של 21 פיגועי טרור ביום. כאשר פיגוע זה היה פיצוץ באוטובוס או במסעדה או ב"מול", ירי בכלי רכב עוברים, פיצוץ חומרי נפץ במקומות שונים – עברנו תקופה נוראית, ולא היה מנוס אלא לקחת את הצעדים המתבקשים כדי לחסום את התקפת הטרור הזאת. אני מצטער עליה. אני חושב, לצערי הרב, שערפאת היה אחראי לה באופן אישי, ואני שמח שאבו מאזן היום לא תומך בעמדה הזאת. אבו מאזן הוא אחד שתומך בעמדה של שלום, מפויס ונגד טרור. יש היום פרטנרים אחרים שאולי זו הזדמנות שאנחנו מחמיצים, אבל על אף זאת החוק הוא במקומו.
אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, ואני אומר את זה גם לשר לביטחון פנים: פרט לעניין הזה של עובדים זרים ושל שב"חים, לצערי יש בארץ תופעה נוראית נוספת של עובדים זרים בלתי חוקיים שמזמן מצפצפים על החוק. נוצרה בכלל איזה קונסטלציה – חבל ששר הפנים לא פה – שעובד שבא לעבוד בארץ וקיבל אישור עבודה ועבד פה חמש שנים, והוא גמר והוא צריך לחזור הביתה, הוא עוזב את המעביד שלו, הולך לאו"ם ואומר: אני פליט. מה פליט? עבדת פה חמש שנים. אז בינתיים הוא מקבל אישור מהאו"ם – עד שבודקים אותו לוקח חצי שנה, ובינתיים הוא מסתובב, ואחר כך בכלל נעלם, ולך תחפש אותו.
במקום שמשרד הפנים – כך אני נהגתי, אגב – משרד הפנים, חובתו. אדם אומר לי "פליט" – בדוק אותו באותו יום, תן לו תשובה במקום. שלילי – שים אותו על מטוס, לך הביתה. אם אדם בא לעבוד בארץ, עבד x שנים, קיבל שכר, הוא יכול להיות פליט פתאום? איך? לצערי, כבוד השר, יש בארץ עשרות אלפי עובדים כאלה שמזמן עבדו את העבודה החוקית שלהם, מסתובבים בארץ בכל מקום – עובדים זרים, לא פלסטינים, מכל מיני מדינות בעולם, והופכים להיות בעיה נוראית. צריך לטפל גם בסוגיה הזאת.
דבר אחרון. אדוני השר, מאחר שאתם פה מענישים את הנהג או את נהג המונית, מי שמסיע, מי שמלין, אני חושב שאין להעניש בלי להתרות. צריך להסביר את זה לציבור הרחב, לפרסם; שאסור להסיע, שיש חוק כזה. עכשיו עובר חוק – מה הכללים. וגם לקבוע כללים איך נהג מונית ידע, איך הוא יבדוק אם האיש – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
מאיר שטרית (קדימה):
– – הוא שב"ח או לא. אפשר לבקש ממנו שיציג תעודת זהות – לקבוע כללים, תקנות לחוק הזה שייתנו אפשרות בידי הנהג להגיד מחר, תשמע, אני בדקתי – לא היה או כן היה. שתהיה אפשרות הגנה אלמנטרית על האיש. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מאיר שטרית. יעלה חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו יעלה ג'מאל זחאלקה. אני לפנים משורת הדין מאפשר לך.
יואל חסון (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חשובה; היא הצעת חוק של מדינה שאמורה להגן ולשמור על האופי שלה, על הגבולות שלה, על הסדר שבתוכה וגם על החוק. טוב שכמה שיותר חוקים כאלה שנמצאים בהוראת שעה יהפכו להוראות קבועות ויהפכו לחקיקה אמיתית ולא לדברים שמשתנים מעת לעת. זה מראה – זה מוכיח נחישות. אמן, אדוני השר, שתפעלו באותה נחישות גם לגבי אותם מסתננים שבאים מהגבול הדרומי, והם סכנה. מי שראה, אגב, את הכתבה בערוץ-2 במוצאי-שבת – כל ישראלי יכול היה רק להזדעזע מהכתבה הזאת. אותה נחישות, אדוני השר, אני מקווה שתהיה גם לגבי המסתננים שבאים לנו מהגבול הדרומי.
אני רוצה להתייחס לדוברים מהצד, נגדיר אותם, השמאלי – מי שדווקא תומכים. שמעתי את חבר הכנסת חנין וחברי כנסת אחרים שתומכים בפתרון של שתי מדינות. הרי אתם עולים פה כל הזמן ומדברים – וגם אני מאמין – בהפרדה בינינו לבין הפלסטינים, ביצירת מדינה פלסטינית עצמאית שתוכל לעמוד על הרגליים, שתוכל להתקיים; מדוע אתם עדיין נלחמים על הזכות שלהם לבוא ולהיכנס פה פנימה? לעבוד פה? הרי ככה הם לא יקיימו לעולם חיים משל עצמם במדינה משל עצמם.
צריך אחת ולתמיד לעשות את הניתוק בינינו לבין הפלסטינים. והניתוק הזה, אם אתם כל כך מאמינים בו ודוחפים לו, הניתוק הזה גם כולל ניתוק מלעבוד בתוך מדינת ישראל, בטח באופן לא חוקי ובטח כאשר זה לא מוסדר.
אני מאמין שבהסדרים, גם בהסדר היום עם הפלסטינים וגם בוודאי בהסדר עתידי כשתהיה מדינה פלסטינית עצמאית, אני מאמין שאפשר לעשות הסדר שיאפשר לפלסטינים לעבוד כאן – באופן חוקי, באופן מסודר. אבל כאשר זה באופן לא חוקי, אסור להיתמם. הרי הדרך הזאת, ולפעמים טוב הלב, של אותם מסיעים או של אותם אנשים, או תאוות בצע מצד שני, מובילה גם לפגיעה קשה בביטחון. לא פעם מדובר בטרוריסטים שמובלים למרכזי ערים לפגוע באזרחים חפים מפשע.
אני גם בא בטענות למי שמהימין. הרי הם באים וגם מדברים על זה שאסור לתת מדינה פלסטינית וצריך לחיות ביחד ולתת אוטונומיה ולא מדינה עצמאית. אז מה קרה? מה מפריע לכם שהם יעבדו כאן? אם חבר הכנסת בן-ארי כל כך רוצה לתת רק אוטונומיה ולא רוצה לתת להם עצמאות, אז למה הוא מתנגד לזה שהם ייכנסו ויעבדו כאן?
החוק הזה הוא חוק חשוב לא מבחינה פוליטית, אלא מבחינה של מדינה שיכולה להרשות לעצמה וחייבת להרשות לעצמה להגן על הגבולות שלה, לקבוע בחוק ובדין את האופי שלה ולעשות מה שכל מדינה מערבית עושה – שומרת על הגבולות שלה סגורים ובטוחים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בחוק שלפנינו יש מידה גדושה של חוסר בושה, של צביעות, של גלגול עיניים למתחילים. כי הרי ישראל שולטת על השטחים הכבושים, והיא רוצה להתייחס לתושבי השטחים הכבושים כאל תושבי חוץ. אז בבקשה, שישראל תהיה בחוץ. אתה לא יכול גם לשלוט על עזה דרך האוויר ודרך הים ודרך המצור וגם לשלוט על הגדה המערבית דרך הצבא הישראלי ודרך הכיתור ודרך המחסומים ודרך הגדר, ולהגיד – אני לא נותן להם להסתובב. יש כאן צביעות, יש גלגול עיניים, ויש דבר שלא מסתדר עם הלוגיקה. אם אתה שולט, אז אתה אחראי לגורלם; אם אתה לא שולט, אז תצא בבקשה.
דבר שני, מדובר בבני הארץ. זכותם להסתובב בארץ היא לא פחות משלך, חבר הכנסת שטרית – –
יואל חסון (קדימה):
באופן חוקי.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – חלקם נולדו בזכריא, חלקם נולדו במסמיה, חלקם נולדו בשיח'-מוניס, חלקם נולדו במקומות האלה. יש להם זכות, לתושבי בלאטה ולתושבי נור-שמס וטול-כרם ולתושבי כל מחנות הפליטים ולתושבי שכם, להסתובב בארץ.
קריאה:
– – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זו ארצם. זו ארצם, אין לך זכות – אתה מדבר בשם הכוח. לא בשם החוק ולא בשם הזכות.
יואל חסון (קדימה):
אז למה הפתרון של שתי מדינות?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
זה חוק לא לגיטימי בעליל.
יואל חסון (קדימה):
אז למה הפתרון של שתי מדינות? תענה, תענה לזה, חבר הכנסת זחאלקה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת יואל חסון, אל תפריע לו.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אבל למה זה? למה זה? גם במסגרת פתרון שתי המדינות הגבול היה צריך להיות פתוח.
יואל חסון (קדימה):
גבול פתוח – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כן, נכון, זה מה שאני אומר. פעם היתה איזו בושה – עשו חוקים כהוראת שעה, כי התביישו להכניס את זה לספר החוקים, אמרו: יש כאן הפרה בוטה של זכויות אדם, זה הסדר ביניים, הסדר זמני. עכשיו, איך אומרים – –
מאיר שטרית (קדימה):
איזו מדינה אתה מכיר – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – אין בושה בכלל. הופכים – הקלות הבלתי-נסבלת שבה הופכים הוראת שעה מאוד בעייתית, לא חוקתית, מפירה זכויות לחוק-יסוד, עם נוכחות כזאת בכנסת ועם קלות – אתה יודע, אני שמעתי את חבר הכנסת חסון ואת חבר הכנסת שטרית וחברי כנסת אחרים – אפילו אין ייסורים. זה – איך אומרים – הדבר הכי טבעי לשלול זכויות של פלסטינים. זה כל כך טבעי שזה מעורר, איך אומרים, שאלות לגבי עולמו המוסרי של חבר הכנסת המצוי.
אני קורא לחברי הכנסת להצביע נגד החוק, שהוא גם, נוסף על הכול, חוק אבסורדי. אם אני היום עובר בוואדי-עארה, מישהו עולה לטרמפ, אני צריך לבקש ממנו תעודת זהות? מי אני שאני אבקש ממנו תעודת זהות? תודה רבה.
מאיר שטרית (קדימה):
תבדוק.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפעמים טוב שיש חוק שמצליח להגדיר קווים ולהעמיד את המחנות במקומם. וגם אם אני וחברי בקדימה נמצאים במרכז של המפה הפוליטית, במרכז הליברלי של המפה הפוליטית, ואנחנו נלחמים מלחמה גדולה בעת האחרונה על הערכים הדמוקרטיים של החברה הישראלית, עדיין, כפי שכבר שמעתם, ואני מצטרף אליהם, אנחנו מצדדים בחוק הזה. אנחנו מאמינים – –
חנא סוייד (חד"ש):
בשם – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בשם הליברליזם.
נחמן שי (קדימה):
– – שכל מדינה חייבת להגן על גבולותיה, וכל מדינה חייבת להבטיח את שלומם של תושביה, וכל ממשלה, תהיה אשר תהיה – תהיה אשר תהיה – חייבת למנוע משוהים בלתי חוקיים להיכנס אליה, אם הם באים מיהודה ושומרון, אם הם באים מעבר לגבול מצרים. זאת המדינה שלנו, וכל מי שנכנס חייב להיות פה באישור ובהיתר, על-פי העקרונות הדמוקרטיים ביותר והאנושיים ביותר.
חנא סוייד (חד"ש):
לא על זה הוויכוח. לא על זה הוויכוח.
נחמן שי (קדימה):
נכון, נכון, הוויכוח הוא – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אין ויכוח על מה שאתה אומר. אין קשר בין מה שאתה אומר למה שהחוק אומר.
נחמן שי (קדימה):
החוק אומר שמי שמסייע בידם ייענש. החוק אומר שאנשים שנכנסים הנה ללא היתר ומישהו מנסה להושיט להם עזרה – ייענש. ואני חושב שזאת זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה – זה לא זכותה, זה חובתה. לא רק שאנחנו זוכרים את הימים הקשים והרעים שעברו עלינו, אלא אנחנו צריכים לעשות כל מאמץ כדי למנוע אותם וכדי להבטיח שהטרור לא יחזור לתחומי הבית הזה.
ומה שמדינת ישראל נהגה לעשות באמצעות הוראות שעה, טוב שהיא הופכת לחוקים, וטוב שהיא מציבה אותם בספר החוקים שלה, וטוב שהיא שמה קווים ומגבלות על התופעה הזאת. וגם כשאנחנו רוצים להיות מאוד אנושיים, וגם כשאנחנו רוצים להבין את הצרכים של האנשים שנכנסים פנימה, או לפעמים את מי שמסייע להם, אנחנו לא יכולים לקבל את זה ולא יכולים להסכים עם זה ולא יכולים לחיות עם זה.
ולכן אני חושב שנכון שהחוק הזה מגיע לשולחנה של הכנסת, ונכון שהכנסת תאשר אותו, ונכון שאנחנו נצביע היום בעד. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את קודמי מדברים על להגן על המדינה – ממה? ממה?
מאיר שטרית (קדימה):
ממחבלים.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אם מגינים על המדינה, צריך להגן על המדינה מהכיבוש שלה. האנשים האלה לא בכדי באו לישראל, כי ישראל באה אליהם. ומדוע הישראלי, מותר לו? אתה, מאיר שטרית, מותר לך להיכנס לאדמות שלהם, לשטחים שלהם, לכפרים שלהם – לך מותר. בתור אדוני האזור הזה, האדונים, מותר להם – –
מאיר שטרית (קדימה):
אסור להיכנס. לי אסור להיכנס. רק באישור.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – אבל הם, אסור להם להיכנס לכאן. באיזה היגיון? אתם לא רוצים שהם ייכנסו? אין שום בעיה – אתם תיסוגו משם, תעופו משם, תצאו משם, תתקפלו משם, תשאירו אותם לעצמם, תשאירו את האדמות שלהם להם, תשאירו את המים שלהם להם. הם לא צריכים את הטובות שלכם, הם לא צריכים להיכנס אליכם. רק מה, תעשו להם טובה, תצאו משם. אתם נכנסים בכוח, אתם נמצאים בכוח, ואתם אומרים להם: אל תיכנסו.
היו"ר יצחק וקנין:
השעון נעצר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מי נכנס לאדמות של השני? מי פלש לאדמות של השני? מי שולט בנשמה של השני? ולכן, אין יותר פשוט מזה. ברגע שאתם תצאו הם יפתחו את העצמאות המדינית, העצמאות הכלכלית. הם לא רוצים להגיע לכאן. הם יגיעו לכאן בתור תיירים – על תקן של תייר, אבל הם לא צריכים לבוא לכאן בתור – כי אתם נכנסתם ואתם כבשתם ואתם שולטים. הרי הפלסטיני שרוצה לצאת לירדן – –
נחמן שי (קדימה):
עכשיו זה – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – ידידי ד"ר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
נחמן שי.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
נחמן שי, סליחה. פלסטיני שרוצה לצאת לכל מדינה, צריך לפנות למינהל האזרחי. גם לגבי ישראל הוא צריך לקבל אישור ישראלי. גם לצאת לכל מדינה בעולם הוא צריך לקבל את האישור הישראלי. אז מה מותר לו לעשות בחיים שלו? הרי מי האנשים – – –
מאיר שטרית (קדימה):
להיכנס לירדן הוא צריך אישור ישראלי?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
כן, כן, כדי לצאת לירדן הוא צריך אישור ישראלי. אפילו אבו מאזן, כדי לצאת הוא צריך אישור ישראלי. ולכן, אתם באים ואומרים – אתם באים ואומרים: אנחנו לא רוצים אותם כאן. הם לא רוצים אתכם שם.
והדבר השני, במי מדובר? באנשים שבנו לכם את הבתים, שבנו לכם את בתי-הספר, שסללו לכם את הכבישים, שהקימו את מדינת ישראל. כאשר ניצלתם אותם, כאשר יצרתם את התלות הכלכלית, כאשר הרסתם את התשתית הכלכלית שלהם, כאשר הרסתם – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – את העצמאות הכלכלית שלהם, בתור כובשים, אתם ממש לא בכיתם. אבל כאשר יצרתם את התלות הזאת, אחר כך אומרים: לא לא, לא רוצים שתבואו לכאן. אנחנו, אדוני היושב-ראש, רוצים, למשל, 2,000 עובדים בחקלאות, כי אנחנו זקוקים לידיים עובדות של פלסטינים בחקלאות. מתי שאנחנו רוצים אותם, אנחנו רוצים שיבואו. מתי שיסיימו את העבודה, שילכו, והם עוברים להיות – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – שוהים בלתי חוקיים. למה – אדוני היושב-ראש, משפט אחרון – למה, למשל, תייר שהגיע לכאן, שפג תוקף אשרת הכניסה שלו, אפשר לארח אותו, אפשר להסיע אותו, החוק הזה לא חל לגביו? החוק הזה לא חל לגבי מסתננים, החוק הזה לא חל לגבי תיירים שפג תוקף – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – אשרות הכניסה שלהם, החוק הזה לא חל לגבי עובדים זרים, החוק הזה חל רק לגבי פלסטינים.
יריב לוין (הליכוד):
הוא חל על מי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. רבותי, זמנו כבר תם, אל – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אתם, הכיבוש שלכם זה הטרור – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב אלסאנע – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – מי שדוגל בכיבוש זה הטרוריסט, ואתם צריכים לצאת משם – –
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, רבותי – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – זה הבעיה.
יריב לוין (הליכוד):
אני לא עושה פיגועים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי.
יואל חסון (קדימה):
מה זה, לא סגרו את רשימת הדוברים?
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, הוא אחרון הדוברים, וביקש ממני גם גדעון עזרא, ואני צריך – אתה יודע, אני, לפנים משורת הדין עושה את הדבר הזה. הרשימה, כשאני באתי, היתה רשימה סגורה. אני לא הוספתי שמות, רבותי.
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
גדעון עזרא ביקש, ואני, לפנים משורת הדין, אתן לו לדבר.
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, רבותי, הרשימה היתה לפני מונחת. דבר, אחמד.
יריב לוין (הליכוד):
זה בסדר גמור. עוד נואם אחד לא יקרה כלום.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה רבה. אני מודה לך.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש חוקים דרקוניים, מקפחים, שכשאתה קורא אותם אתה יודע שהם יזכו אוטומטית לתמיכת הבית הזה, והתמיכה תהיה לא רק של הימין – לא רק של הימין הקיצוני או הספסלים האחוריים של שומרי הדמוקרטיה החדשים בספסלי הליכוד האחוריים, אלא גם של האגף הזה, מצד ימין של הדוכן. כי מה יותר קל מאשר להצביע נגד פלסטינים? פועלים פלסטינים.
עכשיו, למה נכנסים פועלים פלסטינים לתוך "הקו הירוק"? כדי לעבוד. מה שקרוי שב"חים – הרי הרוב המוחלט, 99.9%, מאלה שנעצרים, נעצרים כי הם נכנסו לעבוד. אף אחד לא מאשים אותם, אגב, שהם נכנסו לעשות משהו אחר. את אלה – אם תבדקו, אתם תראו שאו שהרסתם להם את הבית, או שגזלתם את אדמתם ואת פרנסתם, או שהפקעתם את האדמה שלהם ולא נשארה להם אופציה כדי לפרנס את המשפחה אלא להיכנס בכל דרך אפשרית, בכל מעבר אפשרי, בכל חור, כדי לעבוד; לצאת ב-04:00 מהבית – בשעה 04:00, ולחזור בשעה 19:00 הביתה, כדי לפרנס את המשפחה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לכו לכוויית.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ואז, ואז – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כֻּלְ הַוַוא – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – קדאפי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
כֻּלְ הַוַוא – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת בן-ארי, אתה חייב להדליק את המליאה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת בן-ארי.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ולכן לא רק שמונעים מהם לעבוד, גם חומסים את כספם, כלומר גונבים את הכסף שלהם, כמו שעושה הממשלה הזאת, מעכבת את הכספים הפלסטיניים, כספים שהם מסים פלסטיניים שישראל גובה כ-agent. אתם יודעים, ממשלת ישראל מקבלת 3% דמי עמלה, דמי גבייה, protection, commission. לממשלה הזאת צריך לקרוא "ממשלת ה-3%". ובכל זאת, "ממשלת ה-3%" מעכבת את הכספים כי – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – שטייניץ חושב, כי שטייניץ ועמיתיו חושבים שצריך לחנך מחדש את הרשות. למה? הם עשו דבר שלא נראה לממשלה. מה עשו? ביקשו להתקבל לאונסק"ו, ביג דיל.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ולכן גם מונעים מהאנשים פרנסה, גם גונבים וחומסים את כספם, ובסוף מציעים הצעות בשם הביטחון המזויף. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת גדעון עזרא, ואחריו הצבעה, רבותי.
גדעון עזרא (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני לא התכוונתי לדבר, ואם אני מדבר, זה רק בשביל להביא לידיעת הכנסת את העובדות. ואני, ברוך השם, יש לי ניסיון לא קטן בשביל לדבר על העובדות.
1. אני מוכרח לתת לכם כמה דוגמאות. היה נהג מונית אחד בכפר ברטעה שהכניס מחבלים מצפון לברטעה ועשה פיגוע שגרם לנו בהרבה אבדות; 2. היה אותו בעל תעודת זהות ישראלית, שחי לו שם בצפון נפת ג'נין, שקיבל איחוד משפחות ונכנס הנה חופשי עם אמל"ח. והמקרה השלישי – יש לנו וקסמן, וקסמן המפורסם. אותו וקסמן, מי ששבה אותו, ומי שהחזיק אותו, היו תושבים משכם. נכון שזו איננה מתמטיקה שאתה תתפוס כל אחד ואחד, וזה נכון שזו איננה מתמטיקה שתוכל לדעת את הכול, אבל חובתנו, למען הביטחון שלנו ולמען ביטחון הצבא שלנו, לעשות את המירב על מנת לעצור את האנשים הללו עוד לפני שיעשו את הפיגוע ולא אחרי שיעשו את הפיגוע.
אני מוכרח להגיד שאנחנו חייבים להצביע בעד הצעת החוק. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת גדעון עזרא.
אם כן, רבותי, הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 14), התשע"ב–2011 – קריאה ראשונה, רבותי. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37
נגד – 6
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 14),
התשע"ב–2011, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
37 בעד, שישה נגד. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים ואיכות הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, כנראה יד מכוונת מלמעלה כיוונה שתצביע כך. אני לא משנה את התוצאה. זאת התוצאה, וכך היא תישאר.
קריאה:
שלא יעבור לקואליציה.
היו"ר יצחק וקנין:
נכון. אני שומע שאחמד טיבי הודיע שהצביע בטעות בעד, אבל כנראה יש איזה יד מכוונת.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
קריאה:
הוא מתנגד, הוא מתנגד.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
ואתה מתנגד. אוקיי.