קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/421).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת זבולון אורלב.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, כדי לעשות את העניין קצר אומר כך: לקראת הקריאה השנייה והשלישית עדיין נותרו כמה סוגיות שוועדת המדע והטכנולוגיה תדון בהן, ובין היתר היא תדון לעניין נתון מזהה, שינוי ההגדרה, כפי שכתוב בחוק, כדי למנוע אפשרות להגיע לפרטי מידע של מנוי באמצעות נתון מזהה. בתחילה חשבנו שאם מוסרים את ה-IP, כפי שהוא מכונה, לא מזהים את המנוי, אבל מתברר שבטכנולוגיות המתוחכמות של היום אפשר לזהות, ואין לנו כוונה שיהיה זיהוי אלא באמצעות בית-משפט.
הדבר השני הוא בחינת הליך המאפשר הסרת מידע הנחזה כפוגע מרשת תקשורת אלקטרונית על-ידי ספק שירות בשלבים שלפני ההליך המשפטי – בעיקר הכוונה שבמידה שיש מעוול שהוא פוגע בזכויות קניין, ורוצים להסיר את זה מייד, שתהיה פרוצדורה.
הדבר השלישי, שהתלבטנו בו רבות ונכריע בו בקריאה השנייה והשלישית, זה האם לאחד או להפריד בהליכים בין אלה שלכאורה פוגעים בלשון הרע, בהוצאת דיבה, לבין אלה שפוגעים בזכויות הקניין. נקבל החלטה, וגם בסוגיות של בחינת העלויות שיושתו על ספקי השירות וכן הצטרפות ספקי שירות אירוח, ובעיקר אתרי תוכן, להליך בבקשת החשיפה. כי הצעת החוק מתכוונת להוציא לחלוטין את האתרים – האתרים הם לא בעלי העניין כאן, אלא כל העניין של החוק הזה הוא שאם אדם חושב שפגעו בו בלשון הרע או בהוצאת דיבה או שגזלו ממנו את זכויות הקניין שלו – הכוונה לקניין הרוחני – שתהיה אפשרות, בפרוצדורה מסוימת ובעיקר באישור בית-המשפט, לחשוף את האנונימיות שלו, כשבית-המשפט התרשם שאכן אין כאן בקשה קנטרנית ואין כאן עניין של חיסול חשבונות ואין כאן עניין של מעסיק שרוצה לגמור חשבון עם העובד שלו וכדומה.
החוק עבר שינויים גדולים מאוד מהקריאה הטרומית אל הקריאה הראשונה, ואני מניח שגם יעבור עוד שינויים מהקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית. צריך לומר שבקנה נמצאת גם הצעת חוק ממשלתית, ואני מאמין שבשנייה והשלישית שתי ההצעות האלה ימוזגו ויוגשו כאחת, אם כי הממשלה עדיין לא הניחה את הצעת החוק שלה.
אנחנו השתדלנו מאוד לחפש את האיזונים המתאימים בין אינטרסים שונים, כשהאינטרסים השונים שניהם צודקים וצריך לאזן בין ערכים. ואני אומר פה, מעל במת הכנסת, שבזכות הערות שהושמעו, גם בהתנגדות בקריאה הטרומית על-ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ וגם מהשתתפות בדיון של חברי כנסת, כפי שהיה לקראת הקריאה הראשונה – יש השפעה ניכרת על צורת החוק. ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לתת אשראי, כדי שנוכל לקיים את הדיון הזה לקראת הקריאה השנייה והשלישית, כדי להביא אותו להסכמה.
אני גם חייב לומר שבהצבעה בוועדת המדע והטכנולוגיה, ההצבעה היתה פה-אחד, של כל נציגי המפלגות שהשתתפו, ונדמה לי שכל נציגי המפלגות – כולל, כמובן, נציגת קדימה, שהיא חברת הכנסת רונית תירוש, שהיא יושבת-ראש הוועדה, שכמובן תומכת, וגם חבר הכנסת בן-סימון ממפלגת העבודה. כי אנחנו הבטחנו והתחייבנו לעשות כל דבר אפשרי, להגיע להסכמות ולהגיע לאיזונים.
ואני חושב שכאן אנחנו נשרת את השירות החברתי הראוי, שמחד גיסא נרצה לשמור על חופש הביטוי, על האנונימיות, שאנשים יוכלו לדבר בכיכר העיר ללא מורא, ומאידך גיסא – שכיכר העיר הפתוחה הזאת, האינטרנט, לא תהיה במה לעבריינים, לאנשים מעוולים ולאנשים שגוזלים את זכויות הפרט. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. יש רשימת דוברים, רבותי. אני סוגר את רשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת זאב בילסקי – איננו; חבר הכנסת מוחמד ברכה – איננו; חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני התנגדתי להצעת החוק הזאת לאורך כל הדרך, אם כי, חברי חבר הכנסת זבולון אורלב, אני מודעת לחלוטין לשינויים המשמעותיים ביותר שנעשו בחוק לאורך הדרך.
החוק הזה פוגע לא רק בנשמת אפו של חופש העיתונות – הוא פוגע בנשמת אפו של חופש אלטרנטיבי לחופש העיתונות שנוצר כאן בשנים האחרונות, והוא החופש העיתונאי הרב שיש באינטרנט, שהוא במידה רבה חלופה וונטילציה למוסרות שיש על תקשורת ה"מיינסטרים". ההגבלות הרבות שיש על תקשורת ה"מיינסטרים", שהולכת ונעשית מפוחדת יותר, מבוהלת יותר, עושה פחות תחקירים עיתונאיים, חוששת יותר מנחת זרועם של בעלי ההון – ואם מדובר בכלי שקשור לממשלה או למשרד ראש הממשלה, כי אז היא חוששת מנחת זרועו של זה – ההגבלות הרבות האלה הולכות והופכות את התקשורת למקום פחות ופחות עיתונאי, שיש בו פחות ופחות חופש ביטוי, בעיקר בגלל השליטה הגוברת של כוחו של הממון על כלי התקשורת.
עיתונאים יודעים היטב על מי מותר להם לכתוב ועל מי אסור להם לכתוב, נגד מי מותר להם לשדר ונגד מי אסור להם לשדר. בדרך כלל מדובר בכוחו המצמית של הכסף, של הבעלים של אותו כלי תקשורת, ובמקרים העוד יותר גרועים, שכלי התקשורת בכלל מפסיד, כי אז המשקיע בעל ההון הוא בכלל לא איש עסקים לצורך העניין, הוא בכלל פילנתרופ, ואז צריך להשתחוות לפניו ולהודות לו על כך שהוא מואיל בטובו להחזיק את כלי התקשורת. תוסיפו לזה גם את מעמדו ההולך ופוחת של העיתונאי, את חוסר היציבות התעסוקתית, את הניצול התעסוקתי, את היעדרם של הסכמים קיבוציים, של ועדים, ותקבלו יחד תקשורת שהולכת ונחלשת.
לשמחתנו הרבה, כאלטרנטיבה לדבר הזה, קם שיח אדיר ברשת, שבהחלט ממלא את מקום הוואקום הזה, ויש בו חופש עיתונות, ואנשים מתבטאים, והם לא צריכים לעבור צנזורה, לא של המו"ל שלהם ולא של העורך שלהם, ולא צנזורה עצמית ופנימית. החופש הזה, בין היתר, בא לידי ביטוי בכמה צורות: הוא בא לידי ביטוי בכתיבה של בלוגרים עצמאים, הוא בא לידי ביטוי – כן, גם אצל טוקבקיסטים שמוצאים לעצמם את המקום המעט, הקטן והצנוע הזה שבו יש ביכולתו של האזרח הקטן להביע את דעתו. ושום דבר, חברי חבר הכנסת אורלב, לא ימנע ממעסיק רב-כוח לדרוש לחשוף את כתובת ה-IP של טוקבקיסט שכתב בגנות מקום העבודה שלו, למשל בעיצומו של גל פיטורים, בטענה שיש כאן הוצאת דיבה נגד מקום העבודה. ויכול להיות שנאמרו דברים קשים נגד אותו מקום עבודה – מה נשאר לו, לאותו עובד, חוץ מלכתוב טוקבק? גם אז ירדפו אותו? ולמי יהיה כוח לרדוף את אותו טוקבקיסט, לאדם מן היישוב? קראתי לא מזמן על מורה שעלבו בה ב"פייסבוק". היא תגיש תביעה, אותה מורה? עם השכר הזעום שלה? לא. הרי מי שיוכלו להגיש את התביעות ולעבור את כל ההליך המשפטי הם רק בעלי כוח וממון.
אני רוצה לציין שאחר-הצהריים – בלי קשר לחוק שלך, חבר הכנסת אורלב – העלו בלוגרים ברשת פוסטים שעוסקים בחופש המידע. זה על רקע התיקון לחוק לשון הרע; זה היה ביוזמת האתר "סלוּנה". הם מציינים עוד נקודה מאוד קריטית – שהנפגעים העיקריים, בסופו של דבר, מהתיקון לחוק לשון הרע, שזה כבר חוק אחר, שהוא בעיני מאותה משפחה, יהיו הבלוגרים העצמאים, שהם הכי חלשים, אין להם מקורות מימון, אין להם גב כלכלי. ובסופו של דבר גם המקום הזה, שהתפתחה בו כזאת חירות של שיח וכזה היעדר יכולת להסתיר מידע מן הציבור, כיוון שבסוף הוא יפרוץ מהרשת – גם למקום הזה כבר שמים יותר ויותר הגבלות.
אני סומכת על טבע האדם החופשי שתימצא גם הוונטילציה וגם הדרך להביע דעות אחרי שייחסמו אותם בלוגרים, אותם טוקבקיסטים ואותם כותבים ב"פייסבוק". תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. לפי רשימת הדוברים, מי שנמצא פה באולם, הוא אחרון הדוברים. אני מבין שכבודו רוצה להשיב, חבר הכנסת זבולון אורלב, או שנצביע ישר? טוב, אתה תגיד לי מה אתה מחליט. לרשותך שלוש דקות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היה ראוי באמת לדבר על העניין של טוקבקים, שזה סוג של שיח בין אנשים, שיח רחוב, והוא מלא וגדוש בכול מכול כול, ולכן המשמעות שלו היא גם כזאת.
אבל אני עדיין תחת הרושם הקשה של השיח ששמעתי בשעות אחר-הצהריים בבית-הדין הצבאי במחנה סאלם, בואכה עמק-דותן, בין צומת מגידו לעמק-דותן, שבו בא התובע הצבאי ומתאר באופן נרגש בפני רוצח מחויך מאוזן לאוזן, מצחקק, ולידו עורך-דין, ויסאם אגבאריה מאום-אל-פחם, שמצחקק יחד אתו. והם לא מתנגדים לא לטיעונים לעונש ולא לעונש – הם צוחקים; הם צוחקים כי הם יודעים בסופו של דבר מה יהיה.
כי כשמגיע העורך-דין המלומד, התובע, הוא מגיע לשלב של העונש אחרי שהוא מתאר במה אהב לשחק יואב או איך נראתה הדס הקטנה או איך אהבו את אלעד, וכמה זה היה ילד מיוחד, וכמה רותי היתה מחנכת דגולה, וכמה אודי היה איש נעים הליכות – אני אומר לו: בשביל מה אתה מתאר את זה, בשביל שהוא ימשיך לצחקק? זה אכפת לו? האמת היא, אני רוצה לשאול שאלת כפירה: זה משנה? זה משנה אם הוא היה נעים הליכות או לא היה נעים הליכות? אם התינוקת היתה חמודה או לא היתה חמודה? כשהרוצח המתועב הזה חזר הביתה כדי לקחת את הנשק אחרי שהוא רצח ארבעה בני משפחה – את שני הבנים, שאחד חנק, והשני שחט, ואחר כך את האם ואת האב – הוא חוזר הביתה לקחת נשק, שומע את בכיה של תינוקת בת שלושה חודשים, ושוחט אותה. האיש האמיץ הזה שמצחקק, "לא אתחרט לעולם", הוא אמר, "לא אתחרט לעולם".
ואז אומר התובע בהתייעצות – זה בהתייעצות? זה בהוראה של היועץ המשפטי לממשלה והפרקליט הצבאי הראשי: אנחנו נכריז על זה שהכוח שלנו זה בריסון. הכוח של בעל הכוח זה בריסון. אולי הכוח של בעל הכוח זה בריסון, ולכן נשלח גנבים הביתה, אנסים לכל עבר. הכוח שלנו הוא בריסון. ופה מדובר ברוצח מתועב שאומר שהוא יחזור וירצח ותפסו אותו בזמן שהוא אמר: תכננתי כבר רצח נוסף. זה לא הספיק לו. הוא לא שבע דם.
והריסון הוא כוח. כן, חזרנו ל"1984", חזרנו להיפוך היוצרות של חושך זה אור ואור זה חושך. ומבקשים עבורו חמישה מאסרי עולם, 130 שנות מאסר, והוא מצחקק, כי הוא יודע – הוא הולך לשחק פינג-פונג, לעשות תסרוקות. הם באים לבית-הסוהר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
משפט אחרון. הם באים – עושים להם תסרוקת יפה. בחורים נאים, יימח שמם וזיכרונם, שלו היו נופלים לידינו, ולא לידיים המטופשות של מערכת החוק המעוותת, המעוותת, שנותנת להם ללכת לבית-הבראה, לקבל פינג-פונג, לקבל בשר – כמו שהם יזמינו משירות בתי-הסוהר שייתנו להם – ולאחר מכן לצאת לחופשי בעוד איזה עסקה מפוקפקת. אז זה מה שצריך לעצור. ציפורניים של חתולים וטוקבקים – אלה דברים חשובים, אבל יש דברים שהם עניינים של חיים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. ישיב חבר הכנסת זבולון אורלב.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להשיב בשני דברים. סוגיה – חברת הכנסת יחימוביץ, אני אמרתי כאן, באופן מפורש, שסוגיית ה-IP תתברר. אנחנו לא נאפשר לתת IP אם ה-IP מזהה שלא בדרך המשפטית שרצינו בבית-משפט. כלומר, לכתחילה כשכתבנו את ההצעה בטרומית, אמרו לנו מומחים שאם מוסרים את ה-IP – בזה אני לא מזהה את המנוי. אבל הופיעו בפני הוועדה עדים, ושוכנענו שצריכים למצוא פתרון שכנראה הוא לא דרך ה-IP. אז תסירי את הדאגה הזאת מלבך. אנחנו לא נקבע בחוק למסור IP אם ה-IP הזה בעצם מזהה את מספר המנוי. הדוגמה המפורסמת: אפילו כאן בכנסת, כל מחשב שאנחנו כותבים בו בעצם מזוהה דרך ה-IP. אם מוסרים את ה-IP, יכולים להגיע למחשב שממנו כתבו את הדבר הזה כאן בכנסת.
הדבר השני שאני רוצה לומר לך הוא שאני ממש לא מבין את הטענה בדבר חופש העיתונות. חופש הביטוי – אין שום הגבלה בחוק הזה על חופש העיתונות ועל חופש הביטוי. מותר להתבטא – הכול, מה שרוצים, כמו בכל העיתונות. אלא מה? אם אדם עבר עבירה, הוא צריך לתת על זה את הדין. זה לא יכול להיות שהאינטרנט יהיה עיר מקלט של עבריינים. מי שגונב יצירה רוחנית של מישהו שעבד על זה קשה מאוד וחושב שהאינטרנט הוא עיר מקלט, צריך להעמיד אותו במקום, והכול דרך בית-משפט. לכן, אני חושב שזה לא נכון לטעון שיש כאן פגיעה בחופש הביטוי. אין כאן שום הגבלה. כמו בכל המדיות האחרות, החופש הוא מוחלט. רק אם אדם פגע – ייחשף שמו, יתקיים דיון משפטי, וניתן יהיה לתבוע. צריך לזכור שבצד חופש הדיבור יש גם זכויות של כבוד האדם, יש גם זכויות קניין, וצריך לאזן בין שניהם.
תודה רבה, ואני אשמח על תמיכה בחוק.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית, התשע"ב–2011 – קריאה ראשונה, רבותי. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 20
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9
נגד – 1
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית,
התשע"ב–2011, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
תשעה בעד, אחד נגד, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת המדע והטכנולוגיה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.