קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק גמול התמדה לחיילים בשירות סדיר ולמתנדבים בשירות אזרחי
להבטחת יכולתם לרכוש השכלה גבוהה, התשע"א–2011
[הצעת חוק פ/3378/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת אבישי ברוורמן)
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק גמול התמדה לחיילים בשירות סדיר ולמתנדבים בשירות אזרחי להבטחת יכולתם לרכוש השכלה גבוהה, התשע"א–2011, של חבר הכנסת אבישי ברוורמן. אחרי הצעת חוק זו תהיה הצעה של חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
אבישי ברוורמן (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי השרים שלום וסופה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם הצעה שגיבשתי לפני שנה והונחה כבר ב-11 ביולי השנה. אני חושב שהיא נותנת מענה לבעיה של מתן השכלה גבוהה לאוכלוסייה, שפותרת את הבעיה של שוויון בנטל, שמתייחסת כוללנית – לכלל הציבור הישראלי, גם לחיילים וגם לאזרחים שלא משרתים בצה"ל. אני חושב שהיא נכונה מבחינה כלכלית.
יש הצעות מכל מיני סוגים שאנחנו הסתכלנו עליהן, אבל חיברנו את ההצעה הזאת בתוספת שדומני נותנת פתרון לבעיה.
מכיוון שאני לא מאמין בחוכמת היחיד, גם לפני שנה, כשגיבשתי אותה, התייעצתי – אני במקצועי כלכלן – עוד עם כמה כלכלנים, די רבים, גם לגבי ההיתכנות הכלכלית, כמו דוד ברודט, פרופסור אפרים צדקה, עם אנשי צבא לשעבר כמו אלעזר שטרן, האלוף במילואים שהיה ראש אכ"א, דורון אלמוג, ועם הרבה מאוד מחברי הכנסת כאן, מכל סיעות הבית.
אני רוצה להציג בפניכם את ההצעה ולהסביר לכם דבר דבור על אופניו מדוע אני חושב שהיא נכונה מבחינה מוסרית, מבחינה כלכלית, והיא פותרת בעיה למדינת ישראל.
דבר ראשון, בתור נשיא אוניברסיטה 16 שנה אני פוגש כל כך הרבה מהסטודנטים, חלק מהם היו עוזרים לי בכל מיני דברים – בביטחון באוניברסיטת בן-גוריון היו רק סטודנטים – הם עובדים בארבע עבודות, אין להם זמן להתמסר כיאות ללימודים, ולכן הרעיון של השכלה גבוהה חינם למי שיותר תורם הוא רעיון נכון.
פה אני רוצה להסביר את ההצעה, לפרטה, אחרי זה להעלות את הקושיות שנתבקשתי לענות עליהן, ולהניח אותה לפני חברי הכנסת המכובדים של הבית הזה.
אני מבדיל קודם כול לגבי השירות הצבאי. הנקודה הראשונה היא: שנה ראשונה – צבא העם, אותה משכורת מינימלית שמקבלים החיילים היום; שנה שנייה ושלישית – תגמול להתמדה, מקביל לשכר המינימום, ויש הפרדה בין שלוש הקבוצות: לוחמים – 100%, תומכי לחימה – 90%, ואנשי העורף – 80%.
ההבדל מהצעות אחרות הוא כדלקמן: חשבתי רבות איך באמת אפשר לתת את התשואה הכלכלית, שלא רק הפרט מקבל תגמול, ואז הוא יכול לקחת את הכסף – ואני מאוד מעריך את זה, ריבונות הצרכן – ולנסוע לארגנטינה, לנסוע לתאילנד, לעשות כל מה שהוא רוצה.
נתליתי באילן גבוה: פרנקלין דלאנו רוזוולט; פרנקלין דלאנו רוזוולט, מגדולי הנשיאים של ארצות-הברית, המעשה האחרון שעשה לפני פטירתו נקרא בלעז The GI bills – פתח קרן לחיילים משוחררים – מאות אלפים ואחרי זה מיליונים, אחרי מלחמת העולם השנייה, שנכנסו למערכת ההשכלה הגבוהה במובן הרחב של המלה. חלק מהצמיחה האדירה שהיתה בארצות-הברית לאחר המלחמה – אחד האספקטים – היה ההון האנושי שהשתפר ונתן מנוע לצמיחה.
לכן אמרנו, 75% מהכספים שאני אמרתי שמצטברים ייסגרו בקרן להשכלה גבוהה במובן הרחב של המלה: אוניברסיטאות, מכללות, הכשרה מקצועית, ישיבות על-תיכוניות; ברור לכולנו שההון האנושי צריך לבוא מכל הכיוונים.
הנושא הזה משחרר – אני משווה למשל לגבי היום – ללוחם, השכר החודשי לפני זה היה 700, לאחר מכן כ-1,000. במקרה הזה, לסטודנט שכבר יבוא לאחר מכן, מעבר לשכר הלימוד יהיו לו עוד 1,000 שקל שיכסו – כמו הדרישה במחאה החברתית – את שכר הדירה. הנושא הזה מחזק: ההשתמטות הופכת פחות כדאית, השירות יותר משתלם.
דבר שני, לגבי האוכלוסייה החרדית והאוכלוסייה הערבית. מצד אחד, האוכלוסייה החרדית, יש לה פה האפשרות, תמריץ באמצעות גזר, להצטרף לשירות הצבאי. אבל אני בא במיוחד לאוכלוסייה הערבית ולחלק מהחרדית שלא משרתת: כששירתי שנתיים כשר לענייני מיעוטים, הצעתי לראש הממשלה פתרון לבעיה. כרגע אחת הבעיות במדינת ישראל היא שיש סטיגמה בלתי פוסקת על אזרחי ישראל הערבים שאינם משרתים. ברור שחלק גדול מהם אינם משרתים בצבא, וזה מובן. אמרתי למר נתניהו: בוא אני אביא לך פתרון לבעיה הזאת. התייעצתי עם חברים קרובים שלי, כמו השר בני בגין ואחרים, ואז הפתרון הזה, שאני מציג אותו כאן לפניכם, פותר את הבעיה – קודם כול, בעזרת השם: הערבים אינם בני הלאום היהודי, אז נקרא לזה – בני בגין הציע "התנדבות בקהילה", קראנו לזה "שירות אזרחי".
דבר שני, כדי למנוע – אני גם ישבתי עם ראשי רשויות ערבים, עם צעירים ערבים. הפתיחות היתה שברגע שנוציא את זה ממשרד הביטחון, את התשלומים, נעביר אותם באמצעות לשכות הרווחה, כל הסטיגמה, שלעתים משתמשים בה להתנגדות, תיעלם. ואז במקום 1,500 היום, בהדרגה אנחנו יכולים להגיע למספרים מאוד גדולים, כאשר הדבר החשוב זה מערכת בקרה ואכיפה, שהדברים האלה לא יהיו שימוש לרעה, אלא נכון.
הצגתי את ההצעה הזאת ליושב-ראש הכנסת רובי ריבלין, להרבה מאוד חברי כנסת. כולם ראו בה הרבה מאוד ברכה, כי היא פותרת את הבעיות האלה.
בא פה הנושא הכלכלי, ואני אומר פה את דעתי ככלכלן, וכמו שאמרתי, אינני מאמין בחוכמת הפרט והתייעצתי עם אחרים. מהי עלות ההצעה הזאת? העלות נטו היא 2 מיליארד. כרגע, מדי שנה אנחנו מוציאים, על השירות הצבאי וקצת על השירות האזרחי, שהוא מאוד-מאוד קטן, בסביבות 4.5 מיליארד שקלים. כבר היום 2.5 מיליארד שקלים משולמים, באמצעות קרנות לחיילים משוחררים וכו'. הנטו הוא 2 מיליארד. אמרנו: בואו נעשה את זה בהדרגה. כאשר אנחנו הולכים בהדרגה על מספר מאות מיליונים על פני זמן, התשואה הכלכלית לאותם צעירים – אני לא יודע מי אלה שיתגייסו בעתיד – והפתיחה של מעגל ההשכלה הגבוהה, התשואה הכלכלית היא אדירה, ההשקעה היא במשורה, ונוסף על זה, מבחינה אתית זה פותר את הבעיה שיש פה גזרים ולא מקלות, וגם מחבר את כל האוכלוסיות. מי שנותן יותר מקבל יותר.
התייעצתי, הצגתי את זה ליועצי שר האוצר ולשר האוצר. את ההצעה כבר קיבל שר הביטחון, הלוא הצגתי את ההצעות האלה כבר לפני שישה חודשים בתקשורת. הבאתי את זה לכל חברי כנסת, הן קיימות. ולכן בקשתי לשר האוצר ושר הביטחון: הפתרון הוא ברור. הלוא אם אנחנו מתחילים עם מספר מאות מיליוני שקלים, אפשר להגיע – גם בתקציב הביטחון התשואה היא מאוד-מאוד גדולה, משרד האוצר – על פני זמן. כי התשואה היא גדולה, המוסריות היא גדולה, השוויון בנטל, והשכלה גבוהה – חינם.
אני מוכרח, באמת בצניעות – דוד בן-גוריון העביר את חוק חינוך חובה חינם כשהיינו במצב כלכלי מאוד-מאוד קשה. כאן אני מציג תמונה שהיא נכונה מבחינה כלכלית, שהיא נכונה מבחינה מוסרית. אז יגידו לי: רבותי, העולם מתפרק עכשיו. אירופה מתפרקת, ארצות-הברית בשקיעה, איך אנחנו יכולים לעשות מעשים מסוג זה? ואני עונה: קל וחומר. כי אם אנחנו לא נתחיל לשנות את סדר העדיפויות הזה עכשיו, ואנחנו נאמר בבירור שנחכה חמש, שש שנים עד שהעולם יסתדר, המחאות והכעס של הצעירים – שלא יכולים גם להתפתח בהשכלה גבוהה, גם לקבל דיור – יתפרצו כאן בצורה שחס וחלילה לא נראה את האלימות במקומות אחרים.
ולכן אני אומר: יש פה תוואי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת אבישי ברוורמן, יש לי שאלה – – –
אבישי ברוורמן (העבודה):
בבקשה.
היו"ר יצחק וקנין:
אתה לא חושב – אני שומע את זה דווקא הרבה בתקופה האחרונה, בעניין הזה של ועדת-טרכטנברג, שיש מגמה שלא ליישם חלק גדול ממה שהוא הציע. אני חושב שמישהו מנסה לתפוס טרמפ על הדבר הזה, על המשבר של אירופה, כדי לרוקן את כל הנושא של ועדת-טרכטנברג מתוכן. אני שומע את זה השכם והערב, גם בתור חבר ועדת הכספים שאני יושב בה, והדיונים מוכיחים שזו מגמה, לתפוס על הדבר הזה טרמפ כדי שלא לעשות שום דבר. בעצם כל המחאה החברתית התרוקנה מתוכן.
אבישי ברוורמן (העבודה):
ידידי אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יצחק וקנין, מסכים אני עמך. קודם כול, מראש טענתי שוועדת-טרכטנברג בעצם – מעצם המנדט שלה – פועלת רק בדברים שוליים, בשינוי מסים קטן, ובעצם היא כמעט לא משנה סדרי תקציב, והיא בעצם מדברת על כל כך הרבה שינויים של ועדות שדיברנו בעבר, וכמו שאנחנו מכירים את סיפורי הוועדות: מתוועדים, מדברים ולא מחליטים. אבל גם את המעט אין בה, ולכן – וגם כשפרופסור טרכטנברג ואחרים דיברו על המצוקה של ההשכלה הגבוהה, על הדברים האחרים. יש פה הזדמנות לעשות את זה.
אבל אני חוזר על ההתרעה שאמרת, אדוני היושב-ראש: תהיה זו טעות קרדינלית למדינת ישראל להגיד שבזמן שפע שהיה לא שינינו, כי אמרנו: תראו כמה טוב, כולם מרוויחים. כשחשפנו את הערווה וראינו שקבוצה גדולה מאוד מתעשרת והיא לא מושכת עם השלייקעס, כמו שאמר פרופסור אלדד, את כל האוכלוסייה ואת המעמד הבינוני ואחרים, עכשיו כמובן באה תקופת המשבר. אז עכשיו עשר שנים ניכנס לבונקר, לא נשנה סדרי עדיפויות, ואז נתעורר עם חברה שהיא שונה לחלוטין מהרעיון הציוני לבנות חברת מופת עם כלכלה הוגנת וחברה צודקת.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שההצעה הזאת – ישבתי עם אנשי האוצר וישבתי עם אחרים – יש בה גם חוכמת הלב ויש בה גם חוכמת הראש של הכלכלה. הצעות דומות של חברי, מבין כל חברי הבית – אני רואה פה את פניה, אני רואה אחרים – יכולות להשתלב במסגרת כזאת שבה אני אומר שלא מבדילים רק אנשי צבא, אלא לוקחים נקודה כוללנית. כי החוסר בישראל זה חוקים כוללניים, זה תפיסה מערכתית, זה מדיניות ממשלתית מערכתית.
אני חושב שזה טוב למדינת ישראל, זה טוב לצה"ל, זה טוב לכלכלה וזה טוב לכל אזרחי ישראל הערבים והחרדים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אבישי ברוורמן. תשובה והצבעה במועד אחר.