קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק חינוך לבריאות התלמיד, התשע"א–2011 [הצעת חוק פ/2811/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק חינוך לבריאות התלמיד, התשע"א–2011. יציג אותה חבר הכנסת עפו אגבאריה. רבותי, גם – אני מבין, חבר הכנסת עפו אגבאריה, שיש לך הסכמה שתשובה והצבעה במועד אחר? עפו אגבאריה (חד"ש): כן. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי, לרשותך עשר דקות. עפו אגבאריה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר אנחנו שהבאנו את החוק לחינוך לבריאות התלמיד, אנחנו מסתכלים על זה שבאמת, איך אפשר ליצור מודעות די נרחבת – איך אפשר לעזור לתלמידים לבנות אורח חיים יותר בריא והתנהגות חינוכית ובריאה, יותר נכונה למען הבריאות שלהם בעתיד. התוכניות של הממשלה לגבי זה, לצערי הרב – כי בהתחלה, כשהצעתי את החוק, הממשלה התנגדה, אני לא יודע למה ומדוע, כי זה גם לא חוק כל כך תקציבי – שמגדירים אותו. אבל כנראה מפני שזה בא משורות האופוזיציה אז לא כל כך הסכימו על זה, ואם זה היה משורות הקואליציה אולי זה היה חוק טוב, והוא באמת רק חוק חברתי. דבר שני, אנחנו – גם בעניין הבריאות – רק אתמול ציינו את יום הסוכרת הבין-לאומי, ודיברנו עד כמה חשוב שלאנשים תהיה מודעות לבריאות, וחינוך נכון, גם בתוך בתי-הספר – איך להתחיל לחנך נכון את הילדים ואת התלמידים, שהם דור העתיד של כל חברה, להתנהגות בריאה ולאורח חיים בריא. יצא לי במשך התקופה שעבדתי כרופא גם להיות ולבקר בכמה בתי-ספר; היתה תוכנית בקופות-החולים הקיימות – ואני עבדתי ב"כללית" – של מדור חינוך לבריאות, שרופאים ואחיות היו יכולים להציג את זה בבתי-הספר בצורה די מתקדמת – אם לסוכרת ואם ללחץ דם ולמחלות כרוניות אחרות, אפילו גם למחלות תורשתיות ונישואי קרובים, ואתם יודעים כמה זה אקטואלי, וגם נגד עישון, נגד שימוש באלכוהול, ובזמן האחרון גם נגד שימוש בסמים ובכל מיני משקאות, המשקאות החדשים האלה – אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל יש כמה משקאות שהצעירים משתמשים בהם כדי להעלות קצת את הטונוס ולהרגיש יותר חזק, אני לא יודע איך להגיד את זה, אבל אלה דברים שמאוד מאוד מזיקים לבריאות. חשוב מאוד שמשרד החינוך ייקח את העניין הזה ברצינות ויריץ את התוכניות האלה בכל בתי-הספר. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אמנון כהן, אתם כולכם ממש מפריעים לדובר. אדוני שר החינוך, הצעת החוק הזאת היא בשבילך, ואתה לא מקשיב למציע. אתה עומד מדבר. שר החינוך גדעון סער: אני אומנם עומד, אבל מקשיב. היו"ר יצחק וקנין: אדוני ישב, ואם אפשר לדבר יותר בשקט זה יעזור למהלך הדיון. עפו אגבאריה (חד"ש): ובעיקר, אנחנו רק אתמול דיברנו על זה, איך השכבות החלשות הן אלה שבעיקר משלמות את המחיר. כשאין חינוך לבריאות בצורה נכונה, בסופו של דבר התחלואה אצלם יותר גדולה, וגם התמותה, הן בקרב התינוקות והן בקרב המבוגרים, יותר גדולה. ואם נזכיר גם את הפריפריה, ואם נביא בחשבון שבפריפריה אפילו תוחלת החיים יותר קצרה, יש אומנם הרבה גורמים אחרים, שקשורים למדינה, אבל אנחנו בינתיים בעניין של החינוך לבריאות בבתי-הספר. יצא לי, כפי שאמרתי והתחלתי, להיות בכמה בתי-ספר, להעביר סדנאות כאלה לתלמידים ותלמידות בגיל ההתבגרות, איך צריך להתנהג כשחלים שינויים אצל התלמידים, ואנחנו יודעים שבגילים בין 12 ל-16 ו-17 – זה התקופה שחלים השינויים, אומנם הביולוגיים והפיזיולוגיים, של התלמיד, בתקופה הזאת, וזאת התקופה הקריטית והמסוכנת. אם נגיד שזה הפעילות והמעבר מהילדות לבגרות, אז אנחנו רק יכולים לדמיין שזה כמו שק שמתמלא בהורמונים והוא צריך לפלוט אותם בכל מיני דרכים, ואם אנחנו נכוון אותו המפלט הזה יהיה הרבה יותר מבוקר והרבה יותר נכון לחברה, הן מבחינה חינוכית – איך להביא את התלמידים האלה, שמבחינה חברתית יתנהגו בצורה יותר טובה, והן מבחינה אישית לכל אחד, איך זה משפיע על הבריאות שלו לעתיד. השינויים האלה הם גם אצל ילדות וגם אצל ילדים; המעבר מגיל ילדות לגיל ההתבגרות כרוך בכל מיני דברים. לפעמים הדברים הם כל כך אישיים וכל כך אינטימיים, שצריך באמת לדבר על זה, וזה מה שעשו בזמנן האחיות שהיו בבתי-הספר, ולצערי הרב אפילו זה כבר איננו. וזה מה שמביא אותנו להציע שתהיה האפשרות לתת את החינוך לבריאות. הלוואי שהיה אפשר באותה הזדמנות גם לדבר על זה שנוכחות האחות בבית-הספר היתה יכולה לחסוך גם מהדברים האלה ולתת את החינוך גם לילדות וגם לילדים במקרים האלה. הדבר הוא מאוד חיוני לשכבות החלשות, כי בשכבות היותר-מבוססות כלכלית הם יכולים לשכור ויכולים ללכת לכל מיני חוגים ודברים שהם מחוץ לתוכנית הלימודים, דבר שמקטין את האפשרות שהילדים האלה ייפלו לכל מיני סיטואציות לא רצויות. אבל בשכבות החלשות, בפריפריה ובמגזר הערבי בפרט, אפילו אין התוכניות החוץ-לימודיות שמעבר לשעות הלימודים, ואז, לצערי הרב, אנחנו מוצאים ילדים, אפילו במדי בית-ספר, בבתי-קפה, ומעשנים, ומעשנים נרגילה, וזה דבר מאוד מאוד מסוכן לבריאות התלמידים ולבריאות הילדים בגיל הזה. אם היתה לנו אפשרות שמשרד החינוך ייקח את זה על עצמו – להעביר את הדברים האלה בבתי-הספר, היה אפשר אולי לשכנע את הילדים ולומר להם מה הסכנות הכרוכות בעישון בגיל מוקדם, מה הסכנות הכרוכות במיוחד בעישון נרגילה; ואני רואה שהדבר הזה התחיל להיות פופולרי לא רק בכפרים הערביים, ראיתי את זה גם במקומות אחרים, וזה ממש מסוכן, וראיתי כל מיני סיבוכים מעישון נרגילה בפרט. חוץ מזה, העישון של הדברים האלה – גם נרגילה וגם עישון רגיל – יכול לדרדר את הילדים לדברים יותר מסוכנים, ובעצם זה החובה של משרד הבריאות כדי למנוע את הדברים האלה. לכן אני מעלה את הצעת החוק הזאת, ואני מאוד מקווה שגם אם הסכמנו שהיום לא נצביע, אלא התשובה וההצבעה יהיו ביום אחר, אני מקווה שמשרד הבריאות יבין את העמדה הזאת, יבין את הצורך, שהתלמידים באמת צריכים את העזרה הזאת; וזה לא כל כך חוק תקציבי. אם אנחנו יכולים למנוע אפילו כמה אחוזים של ילדים שיידרדרו לסמים ולעישון ולכל מיני דברים, בעתיד לא רק החברה תרוויח מזה, באופן חברתי, אלא אפילו בעניין התקציבי, כי אנחנו נשקיע פחות בילדים האלה. אם, חס וחלילה, הם יהיו חולים בעתיד, כמה השקעה תצטרך המדינה להשקיע בילדים האלה? ואני עדיין לא מדבר על הצד העברייני ועל הנזק שעלול להיגרם מהידרדרות כזאת. לכן, כל טיפול מונע הוא טוב; תראו כמה הטיפול המונע היה טוב לגבי מחלות שהיו מתפרצות, כמו כולרה וכמו, נניח, שחפת, וכל מיני מחלות. אז תראו כמה אפשר לחסוך בדברים האלה, ואין הבדל גדול בין למנוע מחלה בצורה אקטיבית, ועל-ידי איזה חיסון, לבין מניעת הידרדרות ומחלה על-ידי חינוך לבריאות. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. כאמור, רבותי, התשובה וההצבעה במועד אחר.