קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/633).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אוקיי, אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, אולי קיצרנו קצת את סדר-היום. אנחנו מדברים על הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011 – קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה לקליטת עלייה סופה לנדבר. בבקשה, גברתי השרה סופה לנדבר.
השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:
גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, החוק שאני אציג עכשיו – הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 6). החוק הזה, או תיקון של החוק הקיים, זה חוק הכרה בתגמולים ומתן הטבות לאסירי ציון ולמשפחותיהם. בחוק הקיים יש סעיף ששר הקליטה, בהתייעצות שלו עם שר הרווחה – ממנים ועדת ערר שיכולה לקבוע סטטוס של אסיר ציון, מעמד של אסיר ציון. עד כה לא נקבע בבירור על ערר, על הזכויות של אותם אסירי ציון והתגמולים שהם צריכים לקבל. הוא היה יכול לערער לבית-דין אזורי לענייני עבודה, וזו לא הכתובת. בחוק החדש אנחנו מתקנים ונותנים בבירור את ההתייחסות לערר על ועדת ערעורים, כשהיום לפי החוק הנוכחי הכתובת של החלטה על ועדת הערעורים היא בית-משפט מינהלי, וזו הכתובת הנכונה. זה בעצם דבר טכני שאנחנו מבקשים בחוק הזה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
זה הכול?
השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:
זה הכול.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, גברתי השרה, השרה לקליטת העלייה, חברת הכנסת סופה לנדבר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. גם לחוק זה נרשמו דוברים. הבא בתור ברשימת הדוברים הוא חבר הכנסת שלמה מולה, ומייד אחריו – חבר הכנסת אורי אריאל.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
שלמה, תוותר. יאללה – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, חבר הכנסת.
שלמה מולה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, האמת היא, אני לא יודע למה זה נחוץ בכלל לשנות את החוק הקיים, ואני לא יודע מי אמר לך שכדאי לשנות את החוק.
אני רוצה להסביר, ברשותכם, חברי הכנסת, תהיו קשובים. עד היום, בעצם, אדם שמבקש להיות מוכר בוועדה במשרד שלך, אחרי שהוא נניח נענה, אז נענה; אם הוא לא נענה, יש האינסטנציה של הערעורים, הוא הולך ומגיש ערעור. אחרי שבערעור הבקשה לא מתקבלת, יש לו אפשרות ללכת לבית-דין אזורי, לבקש סעד משפטי.
השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:
לענייני עבודה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בית-דין לענייני עבודה.
שלמה מולה (קדימה):
אמרתי, בית-דין לענייני עבודה. זאת אומרת, כך היה מאז קום המדינה. למה, מה ההיגיון בעצם בבית-דין אזורי לעבודה? א. הוא לא צריך ייצוג משפטי, הוא יכול להופיע. כל אחד יכול – בלי לשלם כסף – להופיע מול שלושה אנשים שיושבים מולו, בדרך כלל שני נציגי ציבור ושופט בית-דין לענייני עבודה. זאת אומרת, הגישה שלו היא גישה מאוד לבבית, מאוד פשוטה, הוא לא צריך להתדיין בכל ההליכים של הניירת, של כל התובענות, כל המכתבים – הוא לא צריך להגיש בכלל – כל אדם.
מה שאתם עושים עכשיו, זה פוגע דווקא באותם אנשים שהוועדה – היא לא מאפשרת להם, היא דוחה אותם – אתם שולחים אותם עכשיו לבית-משפט לעניינים מינהליים, שם חלים עליהם כל הכללים והדינים של בית-משפט. זאת אומרת, הוא יצטרך לבוא עם עורך-דין, הוא יצטרך לשלם לעורך-דין, הוא בעצם גם כן צריך את כל ההתדיינות המשפטית מול שופטים.
אני לא מבין מדוע צריך לשנות. אני לא מבין, באמת, זה לא עניין של קואליציה-אופוזיציה. אני אומר לך, גברתי השרה, אני מציע לך – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אדוני חבר הכנסת מולה – –
שלמה מולה (קדימה):
רק שנייה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
– – רק להסב את תשומת לבך. אני חושבת שהתיקון הזה בא בעקבות כך שבג"ץ העיר שזה לא הבית המקורי ואיננו הבית הנכון לדון בענייני ערר. אם היינו קוראים באמת לעומק את ההסבר, אז היינו מבינים שבג"ץ הורה לנו לתקן את הצעת החוק הזו, וזה בדיוק מה שעשתה השרה. אז אנחנו כן קשובים לבג"ץ.
שלמה מולה (קדימה):
אני חושב, אני לא יודע באיזה פסיקה זה בעצם ניתן, באיזה מקום ניתן בבית-המשפט העליון, בג"ץ, אני לא יודע. אם זה נכון, אז יכול להיות שנצטרך לקיים על זה דיון בוועדה שתדון, אבל אני אומר לך – – –
השרה לקליטת העלייה סופה לנדבר:
דיון – – – בית-המשפט העליון? מה אתה מדבר?
שלמה מולה (קדימה):
רק שנייה. אני אמרתי. אני חושב, התיקון המוצע כרגע, בעיני, פוגע בהתדיינות של הדורש בעצם להיות מוכר כאסיר ציון. זו הטענה שלי. אני חושב שמשרד הקליטה, אתם יכולים לבוא, לאפשר או לתקן את החקיקה שמאפשרת להתדיין מול בית-משפט לעניינים מינהליים, ללא הוצאות משפטיות – אדרבה.
אבל החשש הגדול שלי, מעבר לזה שהוא עכשיו יצטרך לחכות בתור, ועוד שנה ועוד חצי שנה – על העומסים שיש בבית-משפט לעניינים מינהליים דודו יכול לספר לנו – אני חושב שאנחנו פשוט מקשים על אותם אנשים – לא רבים, בדרך כלל, מאות, הם לא אלפים – שמבקשים. לפי דעתי אנחנו מקשים עליהם דווקא בהצעת החוק הזאת.
אני מקווה שהתיקון ייעשה בכך שמי שיצטרך להתדיין בבית-דין לעניינים מינהליים לא יצטרך לבוא עם עורך-דין, לשלם אלפי שקלים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת שלמה מולה. אנחנו עוברים לבא בתור ברשימת הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר, ומייד אחריו – חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה, חבר הכנסת טלב אלסאנע, לרשותך שלוש דקות.
שלמה מולה (קדימה):
זה לא טלב אלסאנע.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
סליחה. חבר הכנסת אייכלר. טעות, אנחנו – – –
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
שנינו נולדנו באותה כברת ארץ.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
מי זה?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
סליחה.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
כבוד השרה, כבוד חברי הכנסת, קודם כול, לגבי הצעת החוק הזאת, דווקא היום בהנהלת הקואליציה היתה הצעת חוק שגם אנשים שבאים לוועדות רפואיות לביטוח הלאומי יוכלו לערער שלא בבית-דין לעבודה אלא בבית-משפט רגיל, כי אנחנו יודעים איזה סבל עוברים אנשים שמגיעים לוועדות רפואיות ודוחים אותם – –
שלמה מולה (קדימה):
נכון.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
– – כך שאני מאוד בעד החוק הזה, אבל אני חושב שלא רק לגבי אסירי ציון אלא הרבה הרבה ועדות רפואיות, הרבה זכויות של אנשים מקופחות מפני שהם תלויים בבית-דין לעבודה – דברים שאינם קשורים דווקא לעבודה. אם אדם הוא נכה או לא נכה, זה לאו דווקא שייך לבית-דין לעבודה. אולי כדאי לתקן גם את זה.
אבל אם אנחנו כבר מדברים, אני רוצה לגעת בנושא. עלה פה היום חבר הכנסת יואל חסון ודיבר על מעמד הביניים, והוא אמר פה כאמירת אגב משהו שמאוד מקובל ב"מיינסטרים" הישראלי, והוא אומר ככה: לחרדים יש פתרון, הכול בסדר אצלם, בית עם ילדים, אין שום בעיה, אבל לחילוני יש בעיה לשלם את המעון, וקשה לו שיהיה לו עוד ילד שלישי או רביעי. ואני הבנתי שפשוט מאוד לחרדים אין בעיה כי האשה החרדית, אין לה עבודה, אז היא לא צריכה מעון. למה אין לה עבודה? כי אין לה תעודת בגרות, והמדינה לא מכירה במבחני סאלד שלה, אז גם היא לא צריכה לעבוד וגם יש לה אפשרות ללדת ילדים, ואין שום בעיה למדינת ישראל.
אני רוצה לנצל את הדבר הזה ולומר, יש אי-הבנה מוחלטת במדינת ישראל על אופיו של האדם החרדי. אני רוצה לגלות לכם סוד – האדם החרדי הוא בדיוק כמו כל בני-האדם.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
לא.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
הוא בדיוק כמו – מובן שהוא שייך לעם הנבחר שהקדוש-ברוך-הוא ברא, עם ישראל, והוא בוחר להיות עם סגולה והוא שומר תורה ומצוות, אבל כאדם הוא אדם ויש לו אותם צרכים ואותן בעיות.
ולכן, כאשר מדברים על הדרת נשים בחברה החרדית – למזלכם, רבותי, אסור לנו מפני הצניעות לספר על מעמד האשה בצבא ובחברה החילונית, מה קורה לאשה שבנתה את ביתה עם בעלה במשך עשרות שנים ואחר כך הוא זורק אותה; כל מיני דברים שאסור לנו לדבר עליהם.
ולכן, מי שמאשים את החברה החרדית באי-כבוד לאשה, פשוט לא מכיר את כבוד האשה בחברה המסורתית והחרדית, שהאשה היא המלכה, וכשהיא הופכת לסבתא היא מלך מלכי המלכות, כך שכשיואל חסון אומר שאין בעיה ולא צריך לעזור לה – כן צריך לעזור, שכן יהיו להם מעונות, שכן יוכלו לצאת לעבודה, וכן צריך לתת להן את האפשרות ולהכיר במבחני סאלד, מבחנים שיש להן, ובסמינרים, כדי שהן יוכלו לצאת לעבודה ולקבל את אותן זכויות, ולא יצטרכו חברות כוח-אדם ולעבוד ב-23 שקלים.
אני רוצה להודות לכם, וסליחה על שלוש הדקות שלקחתי מכם בשעה כה מאוחרת. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואני מצטערת על ששיבשתי את שמך קודם.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ב–2011. אנחנו בהצבעה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12
נגד – 2
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 6),
התשע"ב–2011, לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו עוברים לתוצאות: בעד – 12, שני מתנגדים. אני קובעת שהצעת חוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 6) עברה את הקריאה הראשונה ותעבור לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.