קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 7) (עבירת הפקרה אחרי תאונה), התשע"ב–2011 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/418).] (קריאה ראשונה) היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אנחנו עוברים להצעה האחרונה ולנושא האחרון בסדר-היום: הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 7) (עבירת הפקרה אחרי תאונה), התשע"ב–2011, של חברי הכנסת זאב בילסקי, זבולון אורלב ואריה ביבי וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת זאב בילסקי. בבקשה. זאב בילסקי (קדימה): אלקין, לאן אתה הולך? אברהם מיכאלי (ש"ס): נשברו כבר. אנחנו לא עוזבים עד הדקה האחרונה. זאב בילסקי (קדימה): כל הכבוד. ידעתי שיש על מי לסמוך. מאיר, אתה מצביע אתי? מאיר שטרית (קדימה): אני אשקול. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: הוא גם נרשם לרשות דיבור. זאב בילסקי (קדימה): אני נשארתי פה עד השעה שתים-עשרה וחצי. הוא איש עם כל כך הרבה ניסיון והוא יודע את הכול. מה שאני חושש, שנשארו מעט אנשים, ויכול להיות, את יודעת – הוא יעשה משהו בכנסת. אני למדתי שידע, יש לו ערך רב. אני עדיין, את יודעת, אז לכן מוטב שלא. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: מה גם שהוא לא ינסה לסגור חשבון – – – זאב בילסקי (קדימה): בדיוק, את יודעת, יכול להיות, לא יעלה על הדעת, כמובן, אבל – – – רבותי, אני שמח להיות פה ולבקש מכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 7) (עבירת הפקרה לאחר תאונה). אחת הצרות הכואבות של מדינת ישראל זה נושא ההפקרה. יש פה תופעה של אנשים שחס וחלילה מעורבים בתאונה – זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו – אבל באותו רגע של התאונה הם עוזבים את הפצוע על הכביש, לא מתעניינים בו, נוסעים עם האוטו, ואחר כך אנחנו מוצאים שהם הולכים הביתה, מנסים לטשטש את הסימנים, רוחצים את האוטו, עושים הרבה מאוד פעולות, וכמובן שמתייעצים עם עורך-דין – שאומר: דבר ראשון תסגיר את עצמך, כי ממילא כבר מישהו ראה אותך, ואיכשהו יתפסו אותך. אחד המקרים הכואבים ביותר זה המקרה של אמיר בלחסן, הילד בן ה-12, גברתי היושבת-ראש, שעם קורקינט נכנס לכביש, דרסו אותו, אחר כך נסעו, רחצו את האוטו. תפסו אותם בראשון-לציון. אחר כך הייתי בבית של שחר גרינשפן בנתניה, ילדה צופיפניקית בת 12 שעמדה על אי תנועה ונהג דרס אותה. הבחורה נשארה צמח. פסקו עסקת טיעון – הם בכלל לא ידעו על זה. זה לא ייאמן. הייתי בבית אצלם, וסיפר לי אבא שלה איך הם הלכו לתובעת המשטרתית בפתח-תקווה וניסו להתעניין. אמרו: לא, לא, עוד אין שום דבר, תלכו הביתה. הלכו הביתה, ופתאום שומעים שיש משפט ב-10:00. באים לאולם בית-המשפט ב-10:00, רואים שהאולם ריק. שואלים: איפה המשפט? אומרים: אה, גרינשפן נגמר כבר. מה, איך נגמר? אמרתם ב-10:00, עכשיו חמש דקות לפני 10:00. אומרים: לא, היתה עסקת טיעון. ואז הם הולכים למזכירות ומבקשים לקבל את פסק-הדין. המזכירות אומרת: מי אתם? הוא אומר: אנחנו גרינשפן. גרינשפן? אתם בכלל לא צד בעניין. מי זה גרינשפן? זה המדינה נגד הפוגע. אתם בכלל לא צד, אתם לא יכולים לקבל, אלא אם כן תלכו לשופטת והיא תחתום. הלכו חזרה לשופטת והיא חתמה. מסתכלים וקוראים: 1,000 שקל קנס. אלוהים ישמור, ילדה – אני הייתי בבית – כמו צמח; מרימים אותה, מזיזים אותה. 1,000 שקל קנס, והמשפחה לא ידעה בכלל. ועכשיו, אני שמח מאוד שהכנסת תאשר היום בקריאה ראשונה את התיקון שלמעשה אנחנו נכליל את המשפחות האלה – זכות בסיסית שתהיה להן. הן לא יוכלו להטיל וטו, אבל יהיו חייבים להודיע להן, יהיו חייבים – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: יוכלו להשמיע את קולן. זאב בילסקי (קדימה): להשמיע את קולן. אני הייתי גם מציע – לקראת קריאה שנייה ושלישית – אולי אפילו נחייב את השופט לראות את נפגע העבירה. אני בטוח שאם השופטת היתה רואה את שחר גרינשפן, מגיעה אליה, כשהדבר היחידי שהיא יכולה להזיז זה העפעפיים – כל פעם שואלים אותה: שחר, את רוצה לשתות? אז הסימן היחידי זה, אם היא עושה בעפעפיים – זה כן, אם לא – זה לא. זה הדבר היחידי שמאפשר לתקשר אתה. אני מאמין שאם השופטת היתה רואה אותה, לא היה מסתיים העניין הזה בעסקת טיעון עם 1,000 שקל קנס ועבודות לתועלת הציבור. לא יכול להיות, לא יכול להיות. היא פשוט לא ראתה אותה. אני אגיד לך יותר מזה – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אני חושבת שהיתה עסקת טיעון בין הצדדים, וזה אפילו לא הגיע לחוות דעתה של השופטת, רק לאישורה. זאב בילסקי (קדימה): כן, אבל, את יודעת, שופטים יכולים לקבל ויכולים שלא לקבל. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: נכון, אבל במקרי קיצון באמת הם מפירים את – – – זאב בילסקי (קדימה): כן, אבל, את יודעת, הלוא הדברים הם פרופורציוניים. כשאתה רואה מישהו שנחבל ויש לו גבס, אז הוא אומר: טוב, עסקת טיעון, לא נבזבז את זמנו של בית-המשפט. אבל אם היא היתה רואה את שחר גרינשפן בכיסא גלגלים – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: יש פה אחריות גם לתובעים. זאב בילסקי (קדימה): ודאי. אני רוצה להגיד לך שאני דיברתי על זה עם לדור, והוא באמת חרש את הכול ושינו את כל התקנות. משטרת ישראל לקחה את זה ברצינות, והתובע הראשי במשטרת ישראל לקח את 150 התובעים שעובדים אתו וכולם למדו את הנושא הזה, כולם הפיקו היום את הלקחים. אבל אני אומר: כדי שחס וחלילה לא נצטרך לחזור למקרה כזה כתוצאה מרשלנות של זה או אחר, כי סך הכול יכולים לקרות דברים כאלה – היום יהיה בחוק שכאשר יש נפגע של הפקרה אי-אפשר – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: להתעלם ממנו. זאב בילסקי (קדימה): – – להתעלם מזה, חייבים לשמוע אותו, חייבים לראות אותו, ובסופו של דבר אני בטוח שהצדק ייעשה. אני רוצה להודות לך, גברתי היושבת-ראש, שבסבלנות כזאת ניהלת את הישיבה עד רבע לאחת בלילה, ואם לחבר הכנסת מאיר שטרית לא תיתני את זכות הדיבור, אז יש לי סיכוי להעביר את זה פה – לא, גם ככה יש לי סיכוי. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: משום מה, יש לי תחושה שחבר הכנסת שטרית תומך בהצעה. איתן כבל (העבודה): תן לנו את הסיכוי להצביע עבורך. קדימה. זאב בילסקי (קדימה): אוקיי, תודה רבה לכולם. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב בילסקי. ראשון ואחרון הדוברים, חבר הכנסת מאיר שטרית. מאיר שטרית (קדימה): גברתי היושבת-ראש, אני עליתי לברך את חבר הכנסת בילסקי על הצעת החוק שלו. היא הצעה נכונה. אין שום ספק שהיד של השופטים על הדק הענישה במקרה של תאונות דרכים, גם קשות, היא מאוד קלה. אני מכיר את זה כשר התחבורה ומכיר אפילו לפעמים את ההתעמרות, שהיתה, של שופטים בתובעים ממשלתיים שהיו באים כדי להציג תביעה נגד עברייני תנועה. אני גרמתי, באופן אישי, לכך ששופט מסוים סולק מכס השיפוט בגלל התעמרות כזו בקצין משטרה שבא לתבוע עבריין, וההוא היה מתעלל בשוטרים. אני גרמתי להוצאתו של השופט הזה באמצעות תלונה לנציב קבילות על שופטים, דבר שבאמת לא עמד על הפרק. נדמה לי שמה שעלה פה, בילסקי, זה דבר עוד יותר – זה חריג שבחריג של התאונות, שמחייב ענישה עוד הרבה יותר חמורה – הפקרה. כשאדם עושה תאונה – הרי אף אחד לא רוצה לעשות תאונה. אני מאמין ויוצא מנקודת הנחה שאף אדם, חלילה וחס, לא רוצה לעשות תאונה, לא רוצה להסתבך, וכשאדם, יכולה לקרות לו תאונה אז אתה מביא בחשבון מהן הנסיבות, איך זה קרה. אבל כשלאדם קורית תאונה, ברור שהוא יעצור, ירד, יראה מה שלום הנפגע, יסייע בידו, ייקח אותו לבית-חולים, יזעיק עזרה. כשאדם עושה תאונה, בורח ומשאיר את הפצוע מדמם למוות, זה כמו רצח. אני רוצה להגיד לך, גברתי, משהו מההיסטוריה: בארצות-הברית, לפני הרבה מאוד שנים, היה מצב שכאשר נהגי אוטובוס דרסו מישהו בתאונה והוא היה נפגע, הם היו חוזרים רוורס ודורסים אותו עוד כמה פעמים עד שהם היו בטוחים שהוא מת. זה אמת, אגב, זה לא סיפור. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: זה אמיתי? מאיר שטרית (קדימה): כן. מדוע? הסתבר שהביטוח משלם הרבה פחות כסף למי שמת מאשר למי שפצוע ונשאר בחיים. הדבר הזה שונה כאשר ארצות-הברית החליטה והעבירה הצעת חוק שדבר כזה ייחשב רצח ממדרגה ראשונה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: ודאי. מאיר שטרית (קדימה): ואז, אף נהג לא היה מוכן יותר לעשות את ההוראות של חברת התנועה, וזה נפסק באחת. אני בכוונה מקצין לכיוון הקיצוני הזה שהיה בארצות-הברית, כדי להגיד: שופטים צריכים לדעת שענישה כבדה יותר, בעיקר במקרים של הפקרה, היא לא רק צודקת, היא מחויבת המציאות. ידע אדם שאם הוא דורס מישהו ומפקיר אותו, הוא ייענש בחומרה. ורק נכון מה שהציע חבר הכנסת זאב בילסקי, שלנפגע עבירה תהיה זכות לקבל מידע על התאונה, על הליכי המשפט, על עסקת הטיעון, אם תהיה, על כל ההליכים – שיהיה, כמו שמקובל בנפגעי עבירות מין יהיה מקובל בעניין הזה; מקובל בעניין הזה שיכירו בזכויות של אותו אדם, נפגע העבירה, להיות שותף להליך המשפטי, להציג את הצד שלו, את העמדה שלו, שייתנו לו את יומו בבית-המשפט. אני חושב שזה חשוב ביותר, ואני מברך את זאב על החוק הזה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אם אינני טועה, בעבירות מין נפגע העבירה לא יכול להביע את דעתו. הוא יכול לדעת כאשר משוחרר אותו עבריין – – מאיר שטרית (קדימה): הוא ידע על הליכי הדיון. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: – – לאן הוא הולך, אבל הוא לא יכול להביע את דעתו על העסקאות. מאיר שטרית (קדימה): כן. זאב בילסקי (קדימה): עומד לזכותו חוק זכויות נפגעי עבירה, ולפי החוק הזה חייבים להביא לידיעתו, למשל אם הוא – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: רק להביא לידיעתו. לא שומעים את דעתו בנושא. זאב בילסקי (קדימה): אבל מה שקורה – – מאיר שטרית (קדימה): – – – זאב בילסקי (קדימה): – – ברגע שמביאים – לדוגמה, אם נותנים לו חנינה, נניח הוא ביקש חנינה, חייבים להודיע לנפגע שהאדם ביקש חנינה, ואז למעשה – – – מאיר שטרית (קדימה): הוא יכול לפנות בעצמו. הוא יכול להגיד: אני מתנגד – – – זאב בילסקי (קדימה): הוא יכול לפנות. הוא יכול לעשות משהו. ככה, אם הוא לא יודע – – – מאיר שטרית (קדימה): בדיוק. אז אף שהוא הצביע נגדי היום בחוק שלי, אני בכל זאת מצביע בעדו, בעד החוק, כי אני דן לגופו של עניין. תודה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אתה תשלם, אבל לא עכשיו. תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר שטרית. אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 7) (עבירת הפקרה אחרי תאונה), התשע"ב–2011, בקריאה ראשונה. אנחנו בהצבעה. זאב בילסקי (קדימה): תודה רבה לכל האמיצים שנשארו פה. קריאה: מה לא עושים בשבילך, זאביק. מה לא עושים בשבילך. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: בהצלחה בהמשך החקיקה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון מס' 7) (עבירת הפקרה אחרי תאונה), התשע"ב–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תוצאות ההצבעה: בעד – 7, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהצעת החוק הזו עברה את הקריאה הראשונה, והיא עוברת או חוזרת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, כ"ה בחשוון התשע"ב, 22 בנובמבר 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.