קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הארכת תקופת ההתיישנות), התש"ע–2010
[הצעת חוק פ/2119/18; נספחות.]
(הצעת חברת הכנסת ציפי חוטובלי)
היו"ר שלמה מולה:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו נמשיך בדיון. במסגרת הדיון יש לנו הצעות חוק שנוגעות לעניין, ואחר כך אנחנו נעבור לדיון הסיעתי. על כן, אני מבקש להזמין את חברת הכנסת ציפי חוטובלי להציג לנו את הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הארכת תקופת ההתיישנות), התש"ע–2010. בבקשה. אני מוכרח להודות שחברת הכנסת ציפי חוטובלי מנהלת ביד רמה את הוועדה למעמד האשה. היא גם מקיימת תכופות דיונים בנושא הזה, ואני יודע שגם היום התקיים דיון. בבקשה, הבמה לרשותך, גברתי.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לברך אותך. זה מאוד משמח אותי לראות אותך יושב על כיסא היושב-ראש, ואני מאוד מקווה שזה שאתה יושב-ראש לא אומר שאתה כבר לא חבר בוועדה לקידום מעמד האשה.
היו"ר שלמה מולה:
עדיין. ממשיך.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
ממשיך. חבר הכנסת שלמה מולה, שמכהן עכשיו כיושב-ראש, הוא מחברי הכנסת החרוצים בוועדה, ובאמת, בפעילות משותפת שלנו אנחנו מצליחים לקדם גם חקיקה וגם נושאים העומדים על סדר-היום הציבורי.
החוק למניעת הטרדה מינית חוקק בשנת 1998 על-ידי הוועדה לקידום מעמד האשה. למעשה, זה אולי חוק הדגל של הוועדה לקידום מעמד האשה, שסימן מהפכה בתפיסת העולם של מדינת ישראל, מעין קו פרשת מים בדרך שבה נשים יכלו סוף-סוף להגן על גופן מפני כל דבר מטריד. אין עוד צורך בחוק העונשין, אין עוד צורך בעבירות חמורות כדי להיחשב מטריד מינית. החוק הזה היה באמת סימן דרך חשוב.
ולמרות שבימים שבהם אתה נאבק באלימות נגד נשים נוהגים הרבה פעמים לציין סטטיסטיקה, חשוב לי גם לומר משהו על הלכי הרוחות בציבור הישראלי, שמטרידים אותי לא פחות מהסטטיסטיקה. מייד אחרי פרסום פסק-הדין בעניין קצב החלו להתבצע סקרים בעניין דעתו של הציבור על אפשרות של חנינה לנשיא. אני לא מדברת על הטרדה מינית; הנשיא הורשע באונס, בשני מעשי אונס – והתוצאות היו מזעזעות: 45% מהציבור בישראל היה מוכן להעניק חנינה לאדם שלא רק שבתוקף היותו נבחר ציבור היה צריך לנהוג בדרך שהיא יותר מקפידה מאשר כל אזרח במדינת ישראל, אבל אותו אדם באמת נהג בצורה בזויה ונבזית כלפי נשים. וכשאני מסתובבת בין אנשים שמגיבים על אותה החלטה, התגובה הטיפוסית היא: אני לא באמת מאמין שזה קרה. כי לא יכול להיות – ממש בהמשך לדברים של השרה לימור לבנת – לא יכול להיות שאשה הלכה מרצונה החופשי לאדם כזה. גם עליה מוטלת אשמה כלשהי. ומתוך החשיבה המעוותת הזאת, שמשמרת את דפוסי החשיבה הישנים, שקדמו למהפכה של החקיקה למניעת הטרדה מינית, נולדת חשיבה שממש מקבעת אשמה על כתפיהן של אותן מתלוננות.
הכנסת כאן עוסקת יום ולילה – בוועדה לקידום מעמד האשה, ובשאר הפעילות של חברי כנסת וחברות כנסת – בניסיון לשנות דפוסי התנהגות. והחקיקה הזאת, שהיא למעשה חקיקה משלימה לחוק למניעת הטרדה מינית, היא חקיקה שמאריכה את תקופת ההתיישנות לארבע שנים. אני רוצה לתאר את התהליך. החוק במקורו ביקש להאריך את תקופת ההתיישנות בנושא של הטרדה מינית לתקופת ההתיישנות האזרחית. כמו שאתם יודעים, התיישנות אזרחית כיום עומדת על שבע שנים, ולעומת זאת התיישנות בהטרדה מינית עמדה על שלוש שנים. בעיני, חוב אזרחי של אדם, או איזשהו טופס שאדם מילא פעם ושכח ממנו ופתאום דורשים ממנו לשלם חוב לעירייה, או איזשהו חוב – שבע שנים אפשר לרדוף אחריו; אבל אשה שפגעו בנפשה, אשה שפגעו בגופה – אחרי שלוש שנים הזכות הזאת מתפוגגת.
מי כמונו, מי שמלוות את התהליך הזה של נשים נפגעות תקיפה מינית, יודע כמה קשה להתלונן, כמה קשה לקום ולעבור את הוויה-דולורוזה, את אותה מסכת ייסורים מול מערכות שלטון החוק. ולכן הארכת תקופת ההתיישנות היא סמל ואות אזהרה: הסיפורים האלה לא יושתקו. אותם מתקיפים לא יוכלו להישען על כך שמבחינה נפשית לא יעמוד להן, למתלוננות, הכוח להתלונן, ותעבורנה שלוש שנים ואותם אנשים יוכלו לומר: חלה התיישנות, אז מה אם הדברים קרו?
החוק הזה מתקן למעשה את הזכות של אותה אשה לתבוע בתביעה אזרחית. מאחר שכמו שאנחנו יודעים, לוקח הרבה מאוד זמן לברר את הדברים, גם אם אותה אשה אזרה אומץ והתלוננה, ואפילו התברר שהיא צדקה – עיינו ערך פרשיית הנשיא קצב – אותן נשים מנועות, אלמלא החוק הזה, מלהגיש תביעה אזרחית, כי חלפה תקופת ההתיישנות. החוק הזה בא לתקן את העוולה הזאת. ההסכמה עם משרד המשפטים, בעקבות הקודיפיקציה החדשה שמתקנת את ההתיישנות האזרחית לארבע שנים, היא להאריך את תקופת ההתיישנות בהתאם להתיישנות האזרחית, ואני חושבת שזאת בשורה מאוד משמעותית ביום הזה לכל נפגעות תקיפה מינית באשר הן. אזרו אומץ, התלוננו, ואם קשה לכן בשנים הראשונות, כשאתן עדיין מטפלות בפצעי הנפש, תעמוד לכן ההתיישנות הזאת, שהתארכה לארבע שנים. תודה רבה.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, גברתי יושבת-ראש הוועדה למעמד האשה. מאחר שהממשלה – אין מי שישיב – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
יש מי שישיב. הממשלה תומכת.
היו"ר שלמה מולה:
אכן. אם את רוצה להגיד שהממשלה תומכת, אני אשמח מאוד. לפחות מה שכתוב לנו, שזה – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני יכולה לומר?
היו"ר שלמה מולה:
את יכולה, כן.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני אומר אולי רק מהצד.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז. בבקשה לפתוח לה את המיקרופון.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
החוק שמציגה חברת הכנסת ציפי חוטובלי, היושבת-ראש החרוצה של הוועדה למעמד האשה, שעושה באמת הרבה דברים חשובים ביותר ועוקבת – אני יודעת שגם היתה השבוע ישיבה, שכמעט הגעתי אליה, אבל לא הצלחתי – הייתי בכנסת, אבל במשהו אחר – בנושא הדרת נשים, ישיבה חשובה מאוד.
החוק הזה הוא חוק חשוב מאוד, ובאמת, כמעט צריך להתפלא שהוא לא בא לעולם קודם לכן. אבל באמת, בעקבות הדברים האחרונים, והרשעתו של משה קצב, אני סבורה שעשית נכון מאוד שהצגת אותו. הממשלה כמובן תומכת בחוק, ולכן גם כתוב אולי שלא תהיה תשובה; לא הייתי בטוחה שאצליח להגיע. אבל הממשלה כמובן תומכת בחוק, ואני רוצה לברך את חברת הכנסת חוטובלי, וגם את הוועדה, על החוק הזה. אני מציעה להצביע ולתמוך.
היו"ר שלמה מולה:
תודה רבה, גברתי השרה. אכן, אין מתנגדים, אז אנחנו נעבור להצבעה. אני רק אחכה שגברתי השרה תגיע למקום.
בבקשה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הארכת תקופת ההתיישנות),
התש"ע–2010, לדיון מוקדם בוועדה לקידום מעמד האשה נתקבלה.
היו"ר שלמה מולה:
אכן, בעד – 9, אין מתנגדים. הצעת החוק למניעת הטרדה מינית – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אפשר להוסיף את קולי?
שלי יחימוביץ (העבודה):
גם את קולי.
היו"ר שלמה מולה:
מאה אחוז. אני מבקש לצרף לפרוטוקול את חברת הכנסת שלי יחימוביץ וזהבה גלאון. יש עוד מישהו? אחמד טיבי ועפו אגבאריה. בבקשה.
על כל פנים, הצעת החוק עברה. היא תעבור להמשך דיון בוועדה למעמד האשה.