קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק תשלום קצבאות מילואים לאלמנות צה"ל ומערכות ישראל, התש"ע–2010 [הצעת חוק פ/2563/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו עוברים לחקיקה פרטית, רק שהחקיקה הראשונה אינה מצריכה הצבעה. אני מבקש להודיע לכל הוועדות שבתוך עשר דקות כולם צריכים להיות פה. אוקיי? לא בתוך עשר דקות, בתוך חמש דקות, כי אני לא יודע כמה זמן אורי ידבר. בתוך חמש דקות כל הוועדות צריכות להפסיק את – – – זבולון אורלב (הבית היהודי): כתוב לנו: תשובה והצבעה במועד אחר. היו"ר ראובן ריבלין: התשובה והצבעה במועד אחר. אנחנו עברנו לפרק אחר, ואני לא יודע כמה אורי ידבר, אני צריך להיות מוכן. רבותי, אני לא רוצה להתחכם עם זמנים כאשר ועדות יושבות. אני מזמין את אורי אורלב להודיע לוועדות – – – זבולון אורלב (הבית היהודי): אורי אריאל. היו"ר ראובן ריבלין: סליחה. אורי אורלב זה קומבינציה. אורי אריאל מכובדנו, ראש סיעת האיחוד הלאומי. לרשותך עד עשר דקות. נא לצלצל, כדי שידעו כולם שהם צריכים בתוך חמש דקות להפסיק. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפי דעתי השעון לא צריך להיות מופעל כי אין פה שר, אלא אם כן אני לא רואה שיש. היו"ר ראובן ריבלין: אתה צודק. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אני רואה את שר התשתיות מאזין קשב רב, ויש שרת – – – היו"ר ראובן ריבלין: המשיב הוא השר יצחק כהן, והוא נמצא פה. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): משום מה הם עברו לספסלי חברי הכנסת. בסדר. תודה. היו"ר ראובן ריבלין: כתוב לי תשובה והצבעה, אבל יש פה שני שרים ועוד שר שהוא סגן שר. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אחזור על הודעת היושב-ראש שבתיאום עם יושב-ראש הקואליציה – חברים, ברשותכם, ראיתי את כל השרים, אני מודה לשרות ולשרים, לסגני השרים שהם שרים, לכולם אני מודה. אני חוזר על הודעת היושב-ראש, שבסיכום עם יושב-ראש הנהלת הקואליציה תשובה והצבעה במועד אחר. תיכף אני אסביר מדוע זה, אבל לפני הדברים אני רוצה להודות לארגון אלמנות צה"ל, שנמצאות אתנו פה ביציע, שהחוק הזה הוא חוק שאני מגיש בעצם ביוזמתן, בתמיכתן ובעידודן. למה אין היום הצבעה? כי הממשלה מתרשלת, ואם לשים את זה בצורה יותר מדויקת: משרד הביטחון. למה משרד הביטחון מתרשל? לא שאלה כל כך טובה, כי זה קורה יותר ויותר פעמים בדברים שאין להם שום סיבה של מחלוקת, שום ויכוח, אחרי כל ההסכמות. יש מישהו מחברי הכנסת שיודע כמה זמן נמשך התהליך הזה של החקיקה? אני אעזור לכם: סדר גודל של – תלוי איך סופרים – של בין שבע שנים ל-11 שנה. זאת אומרת, זה מתגלגל. למה זה נמשך כל כך הרבה זמן? אני אגיד לכם מה אומרות חלק מאלמנות צה"ל, ואני לא יכול להכחיש את זה; הן אומרות שבינתיים, באופן טבעי, חלק מהאלמנות הולכות לעולמן, ומשרד הביטחון והממשלה חוסכים כסף. עכשיו, יושבים מולנו תלמידים – אני לא יודע מאיזה בית-ספר – ואני מעריך שלנערים ולנערות בגיל הזה קשה לשמוע את זה, אבל יש טענה כזאת גם לניצולי השואה. היו"ר ראובן ריבלין: להבדיל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): לא. היו"ר ראובן ריבלין: לא אלף אלפי הבדלות, אבל להבדיל. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): לא להבדיל. אלה יהודים ואלה יהודים – – היו"ר ראובן ריבלין: אין ויכוח. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): – – אלה יש להם צרות משלהם ולאלה יש צרות. על שתיהן, על שתי הקבוצות, ולא רק עליהן, אומרים שככל שיעבור הזמן יהיו פחות קליינטים, סליחה על הביטוי, והמדינה תחסוך כסף. עכשיו, תראו, חברים, לימד אותי פעם השר בני בגין, יש סיפור של ש"י עגנון על הבחור שהולך לבקר את חברתו, והיא גרה – – היו"ר ראובן ריבלין: האבא שלה. זה ב"הכנסת כלה". אורי אריאל (האיחוד הלאומי): – – והיא גרה בקומה חצי קרקע כזאת, חצי מרתף, הוא הולך לפתוח את הדלת, והראש נוגח בקיר, בתקרה של הקומה מעל, וכותב עגנון: ללמדך שאין מדרגה נמוכה הימנה. אתה חושב שהגעת לקרקעית, זה נמוך מאוד, זה עמוק מאוד, ואתה אומר: עכשיו רק נעלה. יש איזה אופטימיות בחשיבה הזאת. אבל אתה למד שאין מדרגה שאין נמוכה ממנה – אתה תמצא את עצמך בעוד איזה ירידה. היו"ר ראובן ריבלין: זה עגנון ב"הכנסת כלה". אורי אריאל (האיחוד הלאומי): עכשיו, צריך להגיד בזכות סגן שר האוצר ומנכ"ל משרד הביטחון, שהגיעו להסדר, אחרי כל השנים ואחרי כל התלאות, מאיפה ישולם הכסף. חילקו את זה בין משרדי האוצר והביטחון, ניכו כל מיני סיגים שלא היו שייכים לעניין, שרצו להדביק – לא ניכנס לפרטים, ומצאו את התקציב. אני העליתי את הצעת החוק הפרטית הזאת מכיוון שביום שלישי, אתמול, היה דיון בוועדת הכספים בראשות חבר הכנסת משה גפני, שהוא וחברים נוספים בבית הזה דואגים, לא פחות ממני בוודאי, לעניין אלמנות צה"ל. שם, בדיון, הסתבר שיש הודעת משרד הביטחון, כך הקריאה לנו הגברת נאוה שוהם, יושבת-ראש ארגון אלמנות צה"ל, שמשרד הביטחון מודיע, לא מישהו אחר, משרד הביטחון מודיע שהתשלום יחל ב-2012. אם מישהו חושב שהוא ייגמר ב-2012 – לא. ההסדר אומר ש-50% יהיו ב-2012 – כך לפי הודעת משרד הביטחון – ו-50% הנותרים יהיו ב-2013, כי משרד הביטחון, עם 60 מיליארד שקל בתקציב, לא יודע איך להסתדר עם זה. ואומרים חלק מהאנשים, עוד פעם, שאולי בינתיים תלכנה לעולמן כמה אלמנות. מגלי והבה (קדימה): חלק כבר הלכו לעולמן מאז התחילו לטפל – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): כן, היות שזה המצב, ומשרד הביטחון מתמהמה פה משיקולים זרים, הייתי אומר, ומרשלנות, אני אגיש את הצעת החוק הפרטית שלי. וזה היה בעידוד חבר הכנסת גפני, יושב-ראש הוועדה, וחברי הוועדה שנכחו. לצערי, לא הוגש החוק של חבר הכנסת דנון מהליכוד, לא יודע למה, הוא חשב להגיש, רצה להגיש, לא הגיש, ואז אני מתחיל לקבל הודעות, אתמול ושלשום, ממשרד הביטחון: אין צורך, הכול מסודר, יגיע ביום ראשון לממשלה, ביום שני לפה. חברים, א. הלוואי, אני מתפלל, כי זה ודאי יכול להאיץ את החקיקה אחרי זה, בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, לא צריך טרומית וכל התהליכים שחברי הבית מכירים פה. אבל אני לא בטוח, ואני רוצה לבקש מכם, מחברי הכנסת, לא לסמוך על הודעת משרד הביטחון, וכל מי שעוסק בזה ומכיר את ההתנהלויות, אני פונה אליו מפה, אל תרפו, כי יש חשש שביום שני, כשאדוני יושב וקובע את סדר-היום, זה משום מה לא יהיה, ככה, מכל מיני הסברים מפותלים שנמאס כבר לשמוע עליהם. היו"ר ראובן ריבלין: ליום רביעי לא יהיה? הכול תלוי רק בסיעות. מה יהיה על סדר-היום – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): לא לא, דיברתי, אדוני היושב-ראש, סליחה, אני רוצה את תשומת לבך, דיברתי, לא לסמוך על כך שהממשלה תביא את החוק להצבעה ביום שני או שלישי, כי הם כבר אכזבו יותר מדי פעמים. היו"ר ראובן ריבלין: זה ברור. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): בסדר, אתה יודע, לעתים כדאי לחזור על מה שברור עוד פעם, כדי שיהיה יותר ברור. בכל מקרה, הלחץ מפה יכול להועיל, ואפשר להביא לסיום, הייתי אומר, כמעט התאכזרות כלפי הקבוצה הזאת, שאני חושב שיש הסכמה מלאה, כפי שציין שר הביטחון, שהעיד על עצמו, בהופעה בוועדת הכספים, שהנושא חשוב לו, חשוב לו, אכפת לו – כל המלים נכונות, חוץ מלעשות. מהרגע שזה צריך לעבור מהמלל וההזדהות והרגשנות לעשייה, אין שום קשר בין הלב לשכל ולידיים. זה נגמר בלב. זה יפה כשלעצמו, האהדה, האהבה, כל הדברים נכונים, חוץ מזה שאין מזה חוק ואין מזה תקציב. כאשר הוא עצמו מודה שזה עוול, לא ראוי, וכן הלאה וכן הלאה. החוק הזה, ובזה אני רוצה לסיים, אדוני היושב ראש, הוא חלק מתהליך של תיקון עוולות ששנים רבות נמשכות, גם כי אנחנו – אני רוצה לתקן; לא אנחנו – אני, אני לא רוצה לדבר ברבים, לא הייתי מספיק ער לדברים, ואני מוכן גם לומר שגם ארגון אלמנות צה"ל לא תמיד העיר אותי, אולי אותנו, בזמן, אבל עכשיו יש התעוררות, ואחרי החוק הזה, שאני מקווה שייגמר בשבועות הקרובים, יהיו עוד חוקים. יש כבר חוקים שמונחים בנושאים של פנסיות של אנשי צבא קבע, יש דברים אחרים, העוולות האלה – ואנחנו בתורתנו הקדושה מצווים לעזור ליתום, לאלמנה, לגר, לכל החלשים, בקיצור – צריכות לעמוד מול עינינו, וככל שיעירו אותי ואותנו, גם אלמנות צה"ל וגם אחרים, אני לפחות מתחייב פה מעל הבמה לעשות ככל יכולתי, נדמה לי שאפשר להגיד: ככל יכולתנו, בעניין הזה יש שותפים, כדי לתקן את העוולות האלה כלפי האוכלוסיות החלשות. אנחנו, באיחוד הלאומי, רואים בזה ערך בפני עצמו, ונקדיש לזה כל מאמץ אפשרי, ואני מקווה שבסיוע רבים וטובים אחרים בבית הזה אכן נצליח לתקן. תודה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. רבותי, פעמים רבות הוכחנו, אדוני, יושב-ראש ועדת הכספים, שכאשר הכנסת רוצה היא יכולה. עשינו זאת השבוע בנושא שהיה במחלוקת עם הממשלה, והממשלה בסופו של דבר התיישרה עם הכנסת, ובהחלט אני מקדם בברכה את ארגון אלמנות צה"ל המייצגות את כל אלמנות צה"ל לדורותיהן, ברוכות תהיו. אנחנו פה בעיקר בגלל האובדן שלכן, כולנו. תהיו ברוכות. תודה רבה.