קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002) (תיקון – מימון הגנות חוף בים-המלח), התשע"א–2011
[הצעת חוק פ/3329/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת משה מטלון)
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני מזמינה אותך להציע את הצעת החוק הבאה – הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002) (תיקון – מימון הגנות חוף בים-המלח), התשע"א–2011. גם על כך – תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, שני החוקים האלה בעצם תלויים האחד בשני, והם אחד. הא בהא תליא. למעשה, שניהם דנים במשאב הכל-כך יקר לנו שהולך לאיבוד, כפי שציינתי גם בדברי ההסבר של הצעת החוק הקודמת – המשאב הזה של ים-המלח. הרי הקמת הקרן לפיתוח ולשיקום ים-המלח נובעת וקשורה בהרס ובנזקים הכמעט בלתי הפיכים של ים-המלח כתוצאה מכריית המלח והמשאבים שלו.
חברת "מפעלי ים-המלח בע"מ" הוקמה, כפי שאמרתי בהצעת החוק הקודמת, בשנת 1952, כדי לנצל את אוצרות הטבע בים-המלח. בשנת 1961 נחקק חוק זיכיון ים-המלח, התשכ"א–1961, ומכוח שטר הזיכיון שבו העניקה המדינה לחברה האמורה את הזכות הייחודית למצות את מלחי-המחצב, המחצבים והכימיקלים שבים-המלח ולעשות את כל העבודות הדרושות לשם כך, לרבות, כפי שציינתי קודם, הקמת סוללות, בריכות אידוי, תחנות שאיבה בצינורות, וכן את הזכות, באישור הרשות המוסמכת, לחצוב ולכרות סלעים ומחצבים לצורך תהליכי הייצור ולצורך בניית המפעל. על בעל הזיכיון הוטלה חובה לפעול בכל השקידה הראויה להפיק את מלחי-המחצב, המחצבים והכימיקלים ולשווקם.
כדי לנצל את המחצבים שבמימי ים-המלח הקים בעל הזיכיון בריכות אידוי בשטח של עשרות קילומטרים רבועים בתוך שטח ים-המלח על-ידי בניית סוללות סביבן. כדי לשמור על כושר ייצור מתאים יש להעלות את מפלס המים בבריכות, דבר המחייב מזמן לזמן הגבהת הסוללות.
ברבות השנים – ומכאן באה הצעת החוק – הסבה עבודת בעל הזיכיון נזקים חמורים ביותר לים-המלח. הצפתה המתמדת של הימה הדרומית מחד גיסא וייבוש הימה הצפונית מאידך גיסא גורמים להצטברות תוצר לוואי בדמות מלח על קרקעית האגם. מי שמכיר את האזור ומכיר את ים-המלח מכיר את אותם גבישי מלח שהיום רואים במקום ים. לכך השלכות מרחיקות לכת העלולות, אם לא יתוקנו בהקדם האפשרי, להיות בלתי הפיכות, ואנחנו מאבדים את הים הזה.
בתהליכי הייצור שמתבצעים על-ידי בעל הזיכיון, המלח המצטבר על קרקעית האגם מהווה פסולת תעשייתית, ומן הצדק שהמפעל שמייצר את הפסולת, שמייצר את הרווחים, יישא בעלויות פינויה. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי 90% מעלות המימון של גירוד המלח ופינויו יוטלו על החברה, וה-10% הנותרים – על אוצר המדינה, בסכום שלא יפחת מ-150 מיליון ש"ח.
רבותי, ים-המלח הוא משאב ציבורי לאומי. הוא אינו שייך לא לאוצר, לא למשרד התיירות, לא למשרד להגנת הסביבה, אלא לעם ישראל, למדינת ישראל. אנו חייבים לדאוג לים-המלח. ים-המלח התמודד לאחרונה על – היותו אחד משבעת פלאי העולם. הוא הגיע ל-14 מפלאי עולם. עבורנו הוא פלא עולמי, הוא משאב שאסור לנו לוותר עליו – משאב כלכלי, משאב עם עתיד, משאב של פיתוח תיירות, משאב של פעילות, מנוף כספי שאין לזלזל בו, שיפיק מיליארדים של שקלים לטובתה של מדינת ישראל. הזנחתו של ים-המלח היא התאבדות כלכלית מבחינתנו.
גם הצעת החוק, גברתי היושבת-ראש ואדוני השר, נכבדי, חברי – גם כאן הגענו להסכמה עם יושב-ראש הקואליציה, שבתוך שבועיים עד שלושה שבועות תתקיים פגישה עם ראש הממשלה וכל הנוגעים בדבר כדי להגיע לפתרון הנדרש והעולה בקנה אחד עם ההצעה שבחוק. לפיכך הסכמתי, אדוני, ברשותך, לדחות את התשובה ואת ההצבעה בכשבועיים עד שלושה שבועות. אני מודיע פה לכנסת: אם לא נגיע, או לא יגיעו, להחלטה הראויה, אני אחזור להצבעה.
גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להדגיש: אין בהצעת החוק הזאת רצון להביא לחקיקה נוספת, אלא אם לא יגיעו הנוגעים בדבר להסכמות. אבל אם יגיעו, החוק הזה יהיה בעצם מיותר. אני מקווה שיגיעו להחלטות הראויות לטובתה של כלכלת ישראל, לטובת עם ישראל ומדינת ישראל. זה משאב של כולנו, לא ניתן לקחת את המשאב הזה ממדינת ישראל ואזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת משה מוץ מטלון. גם בהצעת החוק הזאת, תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר.
אני מאחלת לך הצלחה מול הנוגעים בדבר, ושנראה את הצעת החוק הזאת פה מאושרת בעוד שלושה שבועות.