קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 66) (תקופת כהונה מזערית כתנאי לבחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ב–2011 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/412).] (קריאה ראשונה) היו"ר ראובן ריבלין: אני מזמין לסעיף הבא את חבר הכנסת יעקב כץ, הלוא הוא כצל'ה, לעלות ולהציג את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 66) (תקופת כהונה מזערית כתנאי לבחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ב–2011. חבר הכנסת כץ יעלה ויבוא. ההצעה מועלית לאחר שעברה קריאה טרומית, והיא מוצגת כהצעה לקריאה ראשונה. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, ברצוני קודם כול – חוק שנוגע בבית-המשפט העליון, אדוני היושב-ראש, ואני הלוא איש אופוזיציה ידוע. יואל חסון (קדימה): כשנוח לך. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): איש אופוזיציה ידוע, ואם אכן הצלחנו, חברי חברי הכנסת, לגרום לכך שממשלת ישראל כולה מתייצבת אחרי, זה סימן טוב – זה מזכיר לי ימים שהייתי בצבא, והיו לנו חיילים שהסתערו אחרינו לקראת מטרות גדולות וחשובות, וההרגשה היא הרגשה מאוד נוחה, לכן רציתי להודות לראש הממשלה ולשרים כולם על כך שהחוק הזה כבר עבר קריאה טרומית, אושר בוועדה, קריאה ראשונה, ואני מקווה, בעזרתם של חברי הכנסת והשרים, אדוני היושב-ראש, שהחוק הזה גם יובא לקריאה שנייה ושלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. ידוע היום לרבים שתושבי מדינת ישראל, לצערנו הרב, לא כל כך חשים בנוח עם בית-המשפט העליון. אנחנו יודעים את הדברים האלה, ואני רק רציתי לסבר את אוזניכם, ואני בטוח שהדבר הזה ישמח אתכם, אולי גם יעלה חיוך על שפתיכם – חבר הכנסת אלקין, אתה מפריע לי – ולקרוא את השמות, שמות המשפחה של שופטי בית-המשפט העליון. אתם, חברי הנכבדים, שכולכם אינטלקטואלים, תגידו לי מה משותף לשמות שאני אקרא בפניכם עכשיו. תקשיבו טוב. בייניש, היא הנשיאה, ריבלין, גרוניס, נאור, ארבל, רובינשטיין, חיות, מלצר, דנציגר, הנדל, עמית, פוגלמן. מי יכול להגיד לי פה מחברי הכנסת מה משותף לכל הרשימה שקראתי? אילן גילאון (מרצ): כולם אשכנזים ו– – – נחמן שי (קדימה): תאמין לי, אתה חוצפן אמיתי, מה שאתה עושה עכשיו. אתה חוצפן אמיתי. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי (קדימה): לא, לא עושים דבר כזה. אני מבין מה שהוא רוצה להגיד. אנחנו מבינים את הרעיון הזה שלו. מה זה פה? עדות מזרח, מה שאתם עושים, אנחנו מבינים. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אני לא אקרא את השמות עוד פעם, אבל – – – נחמן שי (קדימה): זו חוצפה. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): חבר הכנסת שי נחמן, אני לא חוצפן, אני לא חוצפן, השיטה היא חוצפנית. נחמן שי (קדימה): השיטה היא לא חוצפנית. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): בקדימה, בקדימה – – נחמן שי (קדימה): חבר כנסת – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת נחמן שי, הערת את הערתך. נחמן שי (קדימה): – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – בקדימה, בקדימה, נחמן שי, כולם אשכנזים? נחמן שי (קדימה): מגלגל עיניים שכמוך – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): בקדימה כולם אשכנזים? נחמן שי (קדימה): מגלגל עיניים שכמוך. מגלגל עיניים שכמוך, מגלגל עיניים שכמוך – – היו"ר יצחק וקנין: רבותי. נחמן שי (קדימה): – – וצבוע, אתה צבוע. היו"ר יצחק וקנין: רבותי. נחמן שי (קדימה): מה זה פה? מסית בין אשכנזים למזרחים? היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת נחמן שי, ההערה שלך נשמעה. נא לא להפריע. רחל אדטו (קדימה): אבל זה לא רלוונטי – – – נחמן שי (קדימה): מגלגל עיניים. – – – נחמדים כאלה. עפו אגבאריה (חד"ש): כולם מדברים יידיש – מה שאתה הזכרת. רחל אדטו (קדימה): מה הקשר – – – נחמן שי (קדימה): לשסות את עם ישראל – אחד בשני. היו"ר יצחק וקנין: טוב, חבר הכנסת נחמן שי, הערתך נשמעה כל כך ברור. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אז אני אחזור ואומר שעם ישראל הוא עם שמורכב מחילונים ודתיים, מספרדים ואשכנזים, אני חושב שהבית הזה מבורך בעלייה גדולה ובאנשים שמייצגים את הציבור כולו. חברי, ד"ר נחמן שי, שמע את הדברים באורך רוח, בלי להתרגז, צריכה להיות שליטה עצמית. אולי זה כואב לך, אבל כשאומרים את האמת, האמת היא כואבת, ואני רוצה לומר לך שזה מציק לרבים, רבים, רבים מתושבי מדינת ישראל. ואני לא אקרא לך את מקומות מגוריהם של כל השופטים של בית-המשפט העליון. רחל אדטו (קדימה): אבל גרוניס לא מייצג – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): ואיפה האתגרים, את מי הם מייצגים? נחמן שי (קדימה): ואהבת לרעך כמוך. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אתה יכול לקפוץ ולצעוק ולשאוג, אבל לא תשנה את העובדה שבעם ישראל יש ציבורים שונים. רחל אדטו (קדימה): מה זה רלוונטי לחוק גרוניס? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): יש ציבורים שונים – – היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת רחל אדטו. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – שמייצגים את העם הזה, על כל רבדיו, ועל כל סגנונותיו, ועל כל תכניו, ועל כל אמונותיו. יש יהודים שעלו מרוסיה, יש יהודים שעלו ממקומות אחרים, וצריך לבדוק ולהסתכל נכוחה במראה. וזה לא יעזור לך, נחמן שי, אם תצעק עד השמים, עם ישראל יודע את האמת. עם ישראל יודע את האמת. ואתה לא תברח מהאמת בזה שתצעק לי "סהרורי". והשמות מעידים על מי האנשים. נחמן שי (קדימה): לשסות בתוך עם ישראל אחד בשני. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): ואתה יכול לצעוק – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת – – – נחמן שי (קדימה): – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – ולכן – – היו"ר יצחק וקנין: רבותי, רבותי. חבר הכנסת – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – גם הצעקות שלך – – היו"ר יצחק וקנין: – – כץ – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – גם הצעקות שלך – – – היו"ר יצחק וקנין: – – חבר הכנסת כץ, תרשה לי שנייה אחת. חבר הכנסת נחמן שי, אתה תיכף עולה לדבר, וגם מולה עולה לדבר. תגידו את מה שאתם חושבים, אל תפריעו לדובר. קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: הערתם את ההערות, אני לא ארשה לכם יותר, מה זה צריך להיות? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): מולה, חבר הכנסת מולה, חבר הכנסת חסון, חברי הכנסת האחרים, תגידו שזה טוב. מה הבעיה? שזה מה שהעם רוצה, הלוא הם נבחרו בבחירות, כמו באמריקה, או על-ידי הנשיא באמריקה. הם נבחרו בבחירות חופשיות, והם לא מעורבים לחלוטין בעניינים החברתיים והפוליטיים של מדינת ישראל. יש לנו ציבור מסוים שמייצג – שופטים שמייצגים ציבור מאוד-מאוד מסוים, שגר במקומות מאוד-מאוד מסוימים, והציבור בישראל מרגיש את זה, ומותר לומר את זה. וזו הסיבה – – – שלמה מולה (קדימה): לא כל הציבור חושב כמוך. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מולה, זו פעם אחרונה. אני קורא לך פעם ראשונה. שלמה מולה (קדימה): למה? היו"ר יצחק וקנין: ככה. כי אני לא יכול שכל הזמן אתה תפריע לו לדבר. שלמה מולה (קדימה): אני לא מפריע. היו"ר יצחק וקנין: יש לך אפשרות, אתה עולה לדבר, תיכף אתה עולה. אז מה אתה רוצה, גם מפה להפריע, וגם מפה להגיד את מה שאתה רוצה? אני לא אאפשר לך את זה. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): חבר הכנסת מולה, כשאתה תעלה לדבר, ידידי הטוב והחביב, תגיד שאני קורא למדינת ישראל ולבית-המשפט העליון להמשיך להיות רק אשכנזי. תגיד. שלמה מולה (קדימה): לא. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): תגיד. שלמה מולה (קדימה): לא. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): תגיד. תגיד: רק אשכנזים, רק מתל-אביב. תגיד לעם ישראל כולו שיושב וצופה בך עכשיו, ואתה רוצה לקבל לקדימה 30 מנדטים ולהנהיג את המדינה, תגיד שיהיו גם בקדימה רק אשכנזים. שיהיו בליכוד רק אשכנזים. נחמן שי (קדימה): אני לא מאמין. למה חבר כנסת מדבר ככה? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): שיהיו בש"ס רק אשכנזים. נחמן שי (קדימה): אני לא מאמין. אני לא מאמין שחבר כנסת מדבר ככה. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): שיהיו במרצ – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת נחמן שי, את זכות הדיבור לא תיקח לו. לא תיקח לו. הוא יגיד את מה שהוא חושב, גם כשזה לא מוצא חן בעיניך. אתה תעלה לפה ותגיד לו את כל מה שהוא רוצה ואני גם לא אאפשר לו להפריע לך. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): זה מציק, זה בוער, וזה בולט. הצעקות שלך, אם היית שותק, נחמן, יכול להיות שאנשים לא היו שמים לב לזה, אבל עכשיו כל אחד בישראל יודע את מה שאמרתי, וזה בזכותך. ויש לך זכות גדולה שכל אחד בישראל, כל יהודי שמייצג ובא מעדה אחרת יודע, אולי דבר שהוא לא ידע אותו אתמול, שכצל'ה הסהרורי – ואולי תגיד לי היום: אתה גזען – אמר שבבית-המשפט העליון יושבים רק 12 שופטים של בית-המשפט העליון, שכולם אשכנזים. ואני קורא גם לקדימה לבחור רק בנחמן שי ולשבץ את נחמן שי ב-27 מנדטים, שיהיו שם רק אשכנזים. יואל חסון (קדימה): מאיפה הגעת לעניין הזה בכלל? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אני הגעתי בצדק. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת חסון. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): בצדק, בגלל שהוא צעק, אם הוא לא היה צועק, לא הייתי מגיע, יואל. עכשיו, אני רוצה לומר שמי שבעצם נלחמה, כשיטה, בשיטת הסניוריטי, היתה לא אחרת מאשר הגברת ארבל, השופטת ארבל, בשני מקרים. קודם כול, בזה שהיא אמרה בעצמה, והביא את זה בעצמו שר המשפטים, את דעתה של נשיאת בית-המשפט העליון, שהיא בעצמה אמרה שההגבלה של שלוש שנים היא דבר לא מוסרי ולא חיובי. הראיה, שהיו לנו שופטים בבית-המשפט העליון כמו לנדוי וכהן, ששירתו פחות משלוש שנים בנשיאות, והיו נשיאים לשם ולתפארת של עם ישראל; היא בעצמה אמרה את זה. היא גם בעצמה טרחה ועשתה למען פרישתו של נשיא בית-המשפט לענייני עבודה, בית-הדין הארצי לעבודה, של סטיב אדלר – נחמן, אתה מפריע לי, נחמן – לטובת נילי ארד. סטיב אדלר הקדים את הפרישה שלו במספר חודשים על מנת לאפשר לנילי ארד להיכנס לתפקיד. פורסם בזמנו – ואני לא שמעתי שזה הוכחש, באתר שנקרא "סרוגים" – שביום האחרון של מושב הקיץ של הכנסת, ככה פורסם, אני קורא את זה רק מתוך הכתב, ולא שמעתי שהשופטת בייניש תבעה לדין את האתר "סרוגים". והכותרת שם: "האם הבית היהודי תעצור את מחטף חוק פרוקצ'יה? ביום האחרון של מושב הקיץ של הכנסת, מנסה יושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין לחוקק חוק בזק שיאפשר לאילה פרוקצ'יה להמשיך ולכהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, למרות שפרשה מבית-המשפט העליון". פה הוא מביא את הסיפור שמי שמעורבת בזה היא כבוד השופטת בייניש, ויש פה את הדברים בכתובים, מי שרוצה לראות את זה יכול לראות את זה באתר "סרוגים". כך שאני אומנם אולי עושה היום בחוק הזה שאנחנו מביאים לכנסת – עושים "וידוא הריגה" לדבר הזה שנקרא סניוריטי, אבל מי שבעצם המית את החוק הזה, שנקרא סניוריטי, את הנוהל הזה, ואת הנוהג הזה, היתה לא אחרת מאשר נשיאת בית-המשפט העליון, השופטת בייניש. לכן, אני קורא – – היו"ר יצחק וקנין: נא לסכם. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – לכל חברי הכנסת להצטרף לממשלה, להצעת החוק שבעצם מבטלת את שיטת הסניוריטי, ומאפשרת לשופטים מוכשרים, בעלי כשרון, להיבחר לפי יכולתם ולפי עניינם, ולא בשיטה שמנציחה משהו ארכאי, משהו ישן, משהו לא חדשני. אנחנו בעולם מתחדש, ואין לי ספק שהדבר הזה, בסופו של דבר, למרות הפיליבסטר, ולמרות העובדה שאתם הולכים לנאום הרבה נאומים, אתם בסופו של יום תיתנו יד להצעת החוק הטובה הזו והנכונה הזו שמאפשרת לבחור שופט שכבר נמצא בתוך בית-המשפט העליון או שופטת שנמצאת בבית-המשפט העליון – מי שהוועדה תחליט – ולהביא את זה לקריאה שנייה ושלישית, ולאפשר לבית-המשפט העליון להתייצב ולהיות יותר נורמלי. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יעקב כץ. אם כן, רבותי, אני פותח את הדיון. רשימת הדוברים: ראשון הדוברים – ניצן חן. רבותי, הרשימה ארוכה מאוד. אני מודיע שאני נועל את רשימת הדוברים. כל מי שרצה להירשם נרשם. אם כן, אני נועל את רשימת הדוברים. עד שחבר הכנסת ניצן חן – – – קריאות: ניצן הורוביץ. היו"ר יצחק וקנין: ניצן הורוביץ. סליחה, סליחה, רבותי, רבותי. אני מצטער. ניצן הורוביץ. טעות שלי. ניצן הורוביץ (מרצ): גם לו קוראים עכשיו ניצן הורוביץ. אבל זאת מחמאה, זאת מחמאה, זה בסדר. היו"ר יצחק וקנין: טעות. אני רוצה לברך משלחת של שופטים ואנשי משפט מהעיר ליון שבצרפת. ברוכים הבאים למדינת ישראל. אדוני יכול להתחיל את הנאום. שלוש דקות לכל דובר, רבותי. ניצן הורוביץ (מרצ): תודה רבה, אדוני. חבל לי שמשלחת השופטים מהעיר ליון שבצרפת באה דווקא לדיון הזה ורואה מה עושים במדינת ישראל ממערכת המשפט. אבל אולי זה דווקא מתאים – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – – ניצן הורוביץ (מרצ): מאה אחוז, מאה אחוז. אתם מוסיפים הרבה כבוד היום למערכת המשפט. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: – – – ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני, אני אבקש אחר כך להוסיף לי על כל הפרעה. היו"ר יצחק וקנין: תאמין לי שאתה לא צריך לבקש. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיכאל בן-יאיר. קריאות: בן-ארי. יואל חסון (קדימה): וקנין, מה קרה, אתה מתבלבל בשמות היום? וקנין, מה יש לך? היו"ר יצחק וקנין: אני עייף מאוד. ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני היושב-ראש, היום מונח בפני הכנסת חוק פרסונלי – זאת הבעיה הראשונה שלנו עם החוק הזה. הוא חוק פרסונלי, שמכוון לאדם מסוים. אני רוצה כאן להגיד, שיהיה ברור – אין לנו שום בעיה עם השופט אשר גרוניס. אני מכבד אותו כפי שאני מכבד כל אדם אחר, כל שופט אחר. אבל חוק פרסונלי, שמיועד לאדם מסוים, הוא לא חוק ראוי במדינה דמוקרטית. ואני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, למה ללכת סחור סחור ולעשות פה כל מיני קומבינות? הרי החוק הזה הוא קומבינה, ועוד מעט תעלה הקומבינה השנייה, של שינוי הוועדה למינוי שופטים. תביא – כצל'ה, תביא חוק, תרשום בו: השופט העליון הבא הוא נועם סולברג; מי בעד? 70 בעד; יופי. בשביל מה לך כל הטריקים והשטיקים האלה של הסניוריטי, ואחר כך שינוי הוועדה למינוי שופטים כך שיו"ר לשכת עורכי-הדין יהיה, ואז הוא יצטרף לנאמן? בשביל מה לכם? תביאו חוק עם השמות שאתם רוצים; תביאו את המתנחלים, תביאו את מי שאתם רוצים שיהיו שופטים עליונים, ותצביעו על זה פה. הרי כל המערכת הזאת, של בחירת שופטים שהיא בלתי תלויה, שקובעת אותה מערכת שהיא בלתי תלויה – את זה אתם רוצים לחסל, כי אתם רוצים לעשות פוליטיזציה. אז למה ללכת סחור סחור? תלכו, תורידו את הגרזן כמו שאתם רוצים. אדוני, מה שעומד כאן זה לא רק החוק הזה של כצל'ה, וזה לא רק אחר כך הקומבינה של אילטוב – זו מתקפה מאורגנת, מתקפה מאורגנת על כל מוקד של ביקורת וחשיבה חופשית במדינה. ואנחנו רואים את המוקדים האלה שעומדים תחת התקפה, במערכת המשפט, בעיתונות, באקדמיה, במערכת התרבות ובארגוני החברה האזרחית. אתם לוקחים מוקד-מוקד, שמים אותו על הכוונת ועושים בו חיסול ממוקד. והפגיעה שאני חושב שהיא באמת הקשה ביותר, כי היא גם יורדת לשורש האמון הציבורי במערכת, זו הפגיעה במערכת המשפט. בכנסת הזאת הגענו לשפל ששני נציגי הכנסת בוועדה למינוי שופטים הם חבר הכנסת דודו רותם ונציג האופוזיציה אורי אריאל – אלה שני חברי הכנסת שמייצגים את כולנו בוועדה למינוי שופטים. עכשיו רוצים להעמיק את הקומבינה ולאפשר גם לאנשיו של נאמן מקרב לשכת עורכי-הדין להיכנס לוועדה. ואת הקומבינה הזאת צריך לעצור. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני, כשאנחנו עומדים מול מתקפה מאורגנת על החירויות הדמוקרטיות, מול הצונאמי הזה שהממשלה הזאת מביאה עלינו, אנחנו אומרים – די. תדע לך, אדוני, שאין נקודה – מה שנקרא "קו אדום" אחד – כפי שאנחנו עוברים מדמוקרטיה לדיקטטורה או לאיזשהו משטר לא דמוקרטי. מדובר בתהליך, אנחנו בעיצומו, אנחנו בתקופת דמדומים שבה הדמוקרטיה הישראלית מתגוננת על נפשה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. תעלה חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חבר הכנסת מוחמד ברכה. רבותי, שלוש דקות לכל דובר. נא לדייק. זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת כץ, יעקב כץ, בגיבויו של שר המשפטים ובגיבויה של הממשלה, היא אחת מסדרת ההצעות שמבקשות לעשות "תג מחיר" במערכת המשפט. זה מה שאתם רוצים לעשות – "תג מחיר" בדמוקרטיה, "תג מחיר" במערכת המשפט. אתם מבקשים לקבע בחקיקה ולשנות את כללי המשחק, לעשות פוליטיזציה של מערכת המשפט, לשנות את שיטת הסניוריטי, לשנות את השיטה בוועדה לבחירת שופטים, לשנות את העובדה ש – שופטים צריכים לעבור תהליך של פוליטיזציה ולהיבחר בוועדת החוקה של הכנסת? כל היוזמות האלה, חברי חברי הכנסת, נועדו לרסק ולקעקע עד דק את מערכת המשפט. לא מתאים לכם שיש בית-משפט עצמאי שמהווה את המחסום היחיד להגנה על זכויות האדם. לא מתאים לכם. דווקא בימים המטורפים האלה אנחנו רואים פה את הכנסת הזאת באיזשהו אקטיביזם חקיקתי משולל רסן, מחוקקת חוקים אנטי-דמוקרטיים, סותמת את הפה למי שמעז לקרוא תיגר על השלטון ולבקר את פעילות השלטון. דווקא בימים האלה, כשאנחנו צריכים בית-משפט עליון חזק, עצמאי, בית-משפט שימנע פגיעה במיעוטים, בחופש הביטוי ובזכות ההתארגנות, אנחנו רואים חברי כנסת שמשתמשים בעריצות הרוב, בכוח שיש לכם כאן, בכנסת, חבר הכנסת כץ, כדי לקדם יוזמות חקיקה – יוזמות חקיקה שנועדו לאפשר לחברי כנסת לשים את עצמם מעל החוק. זה מה שאתם רוצים. כי הגורם היחיד שיכול לכפות עליכם את החוק זה בג"ץ, ואתם מבקשים לרסק את בג"ץ. חברי חברי הכנסת, רק רשות שופטת חזקה יכולה להגן על הדמוקרטיה מפני כנסת מתלהמת, חסרת אחריות ממלכתית. אבל הממשלה הזאת, וראש הממשלה נתניהו בראשה – אמרתי קודם לכן – החלה את עונת הציד. אתם בעונת הציד. קודם אתם צדים את ארגוני החברה האזרחית, את ארגוני זכויות האדם, ועכשיו אתם מבקשים לצוד את השופטים ולפגוע בבית-המשפט העליון. אתם יכולים – הממשלה והשלטון יכולים לעשות מה שהם רוצים; אין לנו חקיקה שמגבילה אתכם. ושיכרון הכוח הזה שלכם, השימוש הזה בכוח הזה שיש לכם כאן, בכנסת, מאפשר לכם בעצם, חברי חברי הכנסת – אני מזהירה – מאפשר לכם לרסק את המחסום היחיד שקיים. אם תוכלו לשלוט גם בהרכב בית-המשפט, התוצאה תהיה כרסום במערכת המשפט. אתם תהיו אלה שיגרמו לערעור אמון הציבור במערכת המשפט. אם יעבור גם החוק הבא, החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ואם יעבור החוק הזה, שהוא חוק פרסונלי – תגידו שאתם רוצים למלא את בית-המשפט במתנחלים. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. זהבה גלאון (מרצ): אני חושבת שאדם שהוא מתנחל יכול להיות בבית-המשפט העליון, אבל משום שהוא ראוי – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – – זהבה גלאון (מרצ): חבר הכנסת כץ – משום שהוא ראוי, לא בחסות תרגילים מסריחים וחוקים פרסונליים שאתם מבקשים לעשות – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – – זהבה גלאון (מרצ): – – לא בחסות חוקים פרסונליים ותרגילים מסריחים – שאתם מבקשים להבטיח לכם רוב בוועדה לבחירת שופטים, לשנות את שיטת הסניוריטי ובעצם בסופו של דבר לפגוע בדמוקרטיה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה – אני מבין שהוא איננו. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. רבותי חברי הכנסת, נא להקפיד להיות נוכחים באולם, כי כשאני אקרא לחבר כנסת והוא לא יהיה נוכח לא נאפשר לו לעלות לדבר אחר כך. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אל מול הביקורת שאנחנו העברנו על סדרת החוקים האחרונים שהקואליציה מנסה להעביר כאן – הקואליציה ועושי דבריה כמובן, שהם לכאורה מהאופוזיציה – אל מול הביקורת הזאת, שהמדובר בחוקים אנטי-דמוקרטיים, ניסיונות להשתלט על המערכת המשפטית, עמד כאן שר האוצר והגן, כאילו, והתפאר בדמוקרטיה הישראלית, ואמר שיש לנו דמוקרטיה מפוארת, דמוקרטיה בועטת, חיה, וכל הסופרלטיבים החיוביים ביותר. אני לא רוצה להתווכח עם זה, אבל – ממש, שר האוצר מחטיא את המטרה. בעצם מה שאנחנו אומרים: בואו נישאר – נשמור על הסטטוס-קוו. הוא לא מתייחס בכלל לפגיעה הקשה של סדרת החוקים שאנחנו מדברים עליהם כאן, ואנחנו דנים בהם. הוא לא מדבר על הפגיעה, הוא לא מבין את חומרת הפגיעה שהחוקים האלה יכולים לגרום לדמוקרטיה ולמערכת המשפט. מדובר בחוקים – ואני מדבר על חוקים – שזה החוק הזה, החוק שמבקש לשנות את ההרכב של ועדת מינוי שופטים, זה מכלול של חוקים; מכלול החוקים הזה הוא צמוד מטרה ספציפית וצמוד פרסונה, ואנחנו יודעים מהניסיון שאף פעם אי-אפשר לעשות חוקה וחוקים טובים, אם החוקים האלה מכוונים לפרסונות מסוימות או למטרות צרות ורגעיות. כאן המטרה היא להשתלט על בית-המשפט העליון. כאן המטרה – מהחוק הזה – היא בעצם ליצור הרכב נוח, הרכב שיכול להשפיע על הרכב בית-המשפט העליון לשנים הבאות, וככה בעצם ליצור הרכב שהוא יותר ימני, הייתי אומר יותר קיצוני, יותר – שתומך במדיניות של ההתנחלות, של הימין האידיאולוגי במדינת ישראל, וזה דבר שלא ייעשה. זו פוליטיזציה של המערכת המשפטית. אני אומר שבית-המשפט העליון בישראל, כפי שאני אמרתי קודם, הוא לא תמצית הצדק בשבילי, אבל יחד עם זה הוא עדיין המכשול האחרון בפני הפאשיזם במדינת ישראל, ולכן צריך לשמור עליו וצריך לבודד אותו מההשפעות הדמוקרטיות. מה שמציעים לנו כאן זה בעצם מחטף, זהו ניסיון לכפות הרכב שנוטה כלפי צד אידיאולוגי מסוים – – היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. חנא סוייד (חד"ש): – – הימני, ולכן החוק הזה מסוכן; החוק הזה בא במכלול חוקים רעים, שצריך להתנגד להם ולהכשיל אותם. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. לרשותך שלוש דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עדים בתקופה האחרונה למתקפה משולשת, שמתווספת למתקפה המרכזית של חקיקה גזענית, אנטי-דמוקרטית, אנטי-ערבית, אנטי כל מי שמתנגד למדיניות הממשלה. במקביל לזה מתקיימת מתקפה אחרת, נגד מערכת המשפט, נגד העיתונות, נגד ארגוני החברה האזרחית. נגד החברה האזרחית – אנחנו שמענו ודיברנו די על החוק שאוסר תרומות, או שמטיל מס של 45%, או של 20,000 שקל, כל הדברים המגוחכים האלה, שמטרתם למוטט את הארגונים של הפעילות האזרחית. החוק של לשון הרע בא למוטט – או להפחיד את העיתונות מלשאת או מלמתוח ביקורת על הממשלה ועל גורמים בתוכה, אם הם מושחתים ואם הם לא מתפקדים. והמתקפה על מערכת המשפט באה לסרטט את מערכת המשפט לפי המידות של הממשלה, לפי המידות של הרוב הממשלתי הנוכחי. עד היום היתה מראית עין של – שכביכול מערכת המשפט חפה מהשפעה פוליטית. היום רוצים לייצר מצב בחוק ששופטים יתמנו על-פי מידת ההתאמה לוועדת החוקה או לרוב הקואליציוני, ששופטים יהיו בתפקיד כזה או אחר בבית-המשפט העליון על-פי המידות של הקואליציה השלטונית, והחוק הזה הוא הדוגמה. אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש – השילוב בין חקיקה גזענית לחקיקה שתייצר דיקטטורה של הימין בישראל הוא מרשם בטוח להתמוטטות כל מערכות השלטון וליצירת – באמת – דיקטטורה כמעט פאשיסטית. החיבור הזה הוא חיבור מאוד מסוכן. ואם האנשים יושבי הספסלים האחוריים של הקואליציה, שמצאו את עצמם בעמדת מובילי העבודה בכנסת בעקבות ניפוחה של הממשלה כדי 39 שרים וסגני שרים – ואלה לא באים כדי לשרת עניין כללי, אלא באים כדי לשרת אג'נדה פוליטית קיצונית הזויה. ועל כן אני חושב שמדינת ישראל נמצאת באחד הצמתים המסוכנים ביותר בתולדותיה – – היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. מוחמד ברכה (חד"ש): אחרון. – – של חקיקה פאשיסטית גזענית אנטי-דמוקרטית, וחקיקה שתייצב דיקטטורה שלטונית. זה מסוכן לא לאלה שנפגעים היום, כביכול, מהחקיקה הזאת, אלא זו חקיקה מסוכנת לעצם העתיד של כל אזרחי המדינה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק פרסונלי, וככזה הוא פסול, אבל הוא חלק מתמונה גדולה, מסוכנת ומפחידה, ובתמונה הזאת יש מרכיבים שאנחנו צריכים לראות אותם בהצטברות: האיום בסגירת ערוץ-10, פיטורי קרן נויבך מהטלוויזיה, העלאת פיצויי לשון הרע למיליונים, הליך מהיר ומופרע לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים תוך שבירת כל כללי המשחק בכנסת – את זה נראה עוד יותר מאוחר היום, בקריאה הטרומית – העמדת השופטים לבחינה ולסלקציה אצל ועדת הקבלה של ישראל ביתנו, הגבלות קיצוניות על תרומות מחו"ל על ארגוני החברה האזרחית, שורה של חוקים גזעניים. יש מכנה משותף לכל אלה: הממשלה הזאת עברה למתקפה כוללת על הדמוקרטיה. ומי שמוביל את המתקפה הזאת, בל נטעה, זה לא חברי כנסת מהשוליים המטורפים של הימין; מי שמוביל את המתקפה ומי שאחראי לה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא שנותן באופן אישי את האישור ליוזמות המסוכנות, המופרעות, האנטי-דמוקרטיות האלה. מר נתניהו למד משהו בקיץ האחרון. הוא מבין שיש ציבור גדול מאוד שמתנגד למדיניות שלו, והוא נוקט את השיטה המוכרת – ההגנה הטובה ביותר היא התקפה, והוא מתקיף; התקפה רחבה, כוללת. הוא מנסה לשנות את כללי היסוד הדמוקרטיים; לא מערכת משפט עצמאית, לא תקשורת עצמאית, לא חברה אזרחית עצמאית. עמיתי חברי הכנסת, הטפטוף נגמר, התחיל השיטפון. הסכנה היא גדולה ומיידית. אם לא נעצור את הנחשול נישטף בו כולנו. אם לא נתייצב היום להגנת הדמוקרטיה לא תישאר דמוקרטיה להגן עלינו. כן, מר נתניהו למד משהו מהקיץ האחרון, אבל גם אנחנו למדנו. למדנו שכשאנחנו יוצאים לרחובות אנחנו המונים, אנחנו הרוב. כן, למדנו שהרוב בארץ הזו קץ בסדר-היום המופרע של חיפוש אויבים פנימיים, של עימותים יזומים עם אויבים חיצוניים. העם בארץ הזו דורש צדק חברתי. בקיץ האחרון עוצמת הדמוקרטיה איימה על השלטון, והשלטון מגיב באיום רב עוצמה על הדמוקרטיה. זה הזמן לתגובה ציבורית, זה הזמן לכל אותם המונים שרוצים חברה הוגנת, דמוקרטית, צודקת, שוויונית, מתקדמת, להבין שהמערכה הזו מתנהלת; מתנהלת היום. היום כל קול חשוב, כל אחד ברחוב חשוב. נפגין, נמחה, נילחם וננצח. תודה רבה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השר בוגי יֵעֶלון, מה – – – קריאה: – – – יואל חסון (קדימה): יַעַלון. השר בוגי יעלון, מה אתה יודע? מה אתם יודעים שאנחנו לא יודעים? קצת מוזר לי – אני חייב לשתף אותך, אדוני השר – כי מצד אחד, אתם מתנהגים בביטחון גדול כמי שמרגישים שהם אוחזים בשלטון לעוד שנים ארוכות, ארוכות, ארוכות; מרגישים בטוחים בעצמכם, מרגישים שולטים, יציבים בכיסאות. אבל מצד אחר, השר יעלון, אני מבולבל. כי אם אתם כל כך בטוחים בשלטון שלכם, ואם אתם כל כך בטוחים שאתם שם לעוד הרבה-הרבה שנים, למה אתם עושים את הכול כל כך מהר? מה דוחק בכם? מה דוחק בכם, אדוני השר, להעמיס בצורה כזו חקיקה כל כך קשה, כל כך קיצונית, שזאת שאני מדבר עליה היא עוד הפחות גרועה, אבל היא גרועה בזכות עצמה. מה אתם יודעים שאנחנו לא יודעים, אדוני? מה גורם לכם לעשות את זה כל כך מהר, בכוח, בעומס, באיזה קובץ כזה גדול של חקיקה שמעוררת כאן את הציבור כולו, קורעת את החברה הישראלית בכל בחינה? מה אתם יודעים שאנחנו לא יודעים? השר משולם נהרי: – – – הצעות חוק – – – יואל חסון (קדימה): מה קשור? השר משולם נהרי: – – – לא ממהר – – – יואל חסון (קדימה): לא. אני בקצב הרגיל. אתם כנראה, אדוני השר, בקצב לא רגיל. אתם מנסים – כאילו שהשלטון שלכם הולך ומסתיים מחר – לשנות כאן מהר סדרי עולם, להפוך כאן את הדברים הבסיסיים שעליהם מושתתת הדמוקרטיה הישראלית כאילו אין מחר. מה אתה יודע שאנחנו לא יודעים? מה אתם ממהרים לעשות ולחסל את הבסיס המרכזי של הדמוקרטיה הישראלית? על מה? והאם יש פה בכלל תהליך הידברות? הרי ביניכם לבין עצמכם לא עשיתם שם שום תהליך הידברות. הרי אתם קרועים בתוככם, רק שאלה בממשלה שמבינים שאתם מוליכים אותם ל"קוראלס", לסחיטה, אותנו, את החברה הישראלית, הם בורחים, הם מתקזזים היום. כל סיעת העצמאות מתקזזת לה, שרי הליכוד שהיו אמיצים בתקשורת, פחדנים פה היום בהצבעה. וכולם ברחו כל עוד נפשם בם רק כדי לא לעמוד מול הדילמה של לא להצביע. זאת צביעות וזאת בושה. אבל אני רוצה לומר עוד משפט אחד, אדוני היושב-ראש, ברשותך. המבחן הזה הוא כבר לא מבחן שלכם. קצנו בכם. אין שום אמון, אין שום ציפיות. אתם תמשיכו ואנחנו נצטרך לבלום. אבל המבחן היום הוא של הרוב הנאור במדינת ישראל. רוב האזרחים הם נאורים. הם יודעים שאתם מובילים אותנו לפינות חשוכות וקשות. וזה מבחן של הציבור הנאור היום בישראל לבוא ולהתאחד וללכת יחד ולהתאחד במנהיגות ובקבוצות והכול, כדי להעלים מהעולם את הממשלה הקשה והקיצונית ביותר שהיתה בשנים האחרונות במדינת ישראל, כזאת שפוגעת פגיעה אמיתית ביסודות הדמוקרטיה, בחופש, באיזון הנכון שצריך להיות בין הרשויות השונות: השופטת, המבצעת והמחוקקת. צר לי על ההתנהגות הזאת, אדוני השר. אבל אנחנו נשנה את המציאות הזו בקרוב. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת טלב אלסאנע, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. נסים זאב (ש"ס): כל אחד חושב שהדעה שלו – – – היו"ר מוחמד ברכה: ומה אתה חושב, שהדעה שלך היא לא טובה? מה? בטח כל אחד חושב שהדעה שלו – אלא מה? אלא מה? שלמה מולה (קדימה): הוא רוצה שכולם יחשבו כמוהו. הוא רוצה שכולם יחשבו כמוהו. היו"ר מוחמד ברכה: כשאתה עולה לדוכן אתה מייצג דעה אחרת, חוץ מהדעה שלך? בבקשה, אדוני. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מברך אותך, היושב-ראש, כי זה הנאום הראשון שלי כשאתה מנהל את הישיבה. (אומר בשפה הערבית: אתה מיטיב לנהל תפקיד זה, ואני מאחל לך הצלחה.) אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כאשר המתקפה הזו הימנית, הדורסנית, היתה נגד ציבור מסוים כולם שתקו. חשבו שזה יתחיל ויסתיים נגד הציבור הערבי. דה-לגיטימציה, חוקים שמפלילים ועושים עבירה פלילית את ה"אני מאמין" שאנחנו דוגלים בו – חשבו שזה בעייתם, אפשר לשתוק, ויחלוף הזמן, אבל זה לא יגיע לשמאל הישראלי. אנו רואים שהמתקפה הזו ממשיכה, היא לא נעצרת בציבור הערבי. היום היא מגיעה למבצר שלטון החוק, וזה בית-המשפט. אין דמוקרטיה ללא בית-משפט שיגן על הדמוקרטיה מפני עריצות הרוב, מפני דורסנות הרוב. מי יגן על זכויות המיעוט בתוך המדינה אם לא בית-המשפט העליון? הם יודעים את זה. ולכן בית-המשפט העליון נתון תחת מתקפה מסוכנת אשר מסכנת את הדמוקרטיה הישראלית. החקיקה הזו היא לא מקרית, החקיקה הזו היא שיטתית, ויש לה מטרה – להבטיח את השתלטות התפיסה הימנית בכל מוקדי השלטון, בכל מוקדי החיים; שהדו-שיח הימני יהיה הדו-שיח הלגיטימי היחיד במדינה. כל דו-שיח אחר יהיה לא לגיטימי, הוא יקביל אפילו לעבירה פלילית. וזה יבטיח את השליטה, וזה יבטיח להם את השלטון. אלא מה? זה יבטיח גם את סופה של המדינה כמדינה דמוקרטית. לא יעלה על הדעת, כי אנחנו יודעים מה ההרכב של הוועדה למינוי שופטים – יש ארבעה נציגים של הממשלה, או שני שופטים, שני חברי כנסת נציגי הימין הקיצוני ביותר; זה דוד רותם יושב-ראש ועדה האנטי-חוקה, וזה אורי אריאל שמייצג את המתנחלים. אלה נציגי הכנסת? יחד עם שני שרים, ויש לנו – אם ממנים עוד אחד, אז יש חמישה חברים מתוך תשעה חברים שיש להם אג'נדה פוליטית מובהקת, והם ידאגו למנות שופטים בבית-המשפט העליון על-פי המידות שלהם, על-פי תפיסת העולם שלהם, וזה האיום. בנוסף לזה, הצעת החוק הזו יש לה משמעות רטרואקטיבית. הם באים לגזול את ההחלטה ואת הרצון של עורכי-הדין, כאשר עורכי-הדין בחרו יושב-ראש, ראש ללשכת עורכי-הדין, הם לא בחרו בו כדי להיות נציגם בוועדה למינוי שופטים, אחרת מה דעתכם שיושב-ראש הכנסת רובי ריבלין הוא יהיה באופן אוטומטי נציג הכנסת בוועדה למינוי שופטים? למה הכנסת אחרי שבחרה יושב-ראש צריכה להתכנס ולבחור שני נציגים מטעמה לכהן כנציגי הכנסת? הרי בחרנו בו כיושב-ראש. אורי אורבך (הבית היהודי): רעיון. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אבל כולם יודעים – אם אתה בוחר בראש לשכת עורכי-הדין, יכול להיות שהוא מצוין להיות ראש לשכת עורכי-הדין, אבל הוא לא בהכרח מייצג את השקפת עולם עורכי-הדין לצורך בחירת שופטים. הוא נבחר לתפקיד מוגדר. אורי אורבך (הבית היהודי): – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אם אני שואל את חבר הכנסת אורבך, ותגיד לי באמת בהן צדק, אם ראש לשכת עורכי-הדין היה בעל השקפת עולם אחרת, הוא דוגל בהשקפת עולם נגד הכיבוש, בעד שלום, פינוי התנחלויות, נניח, האם היית תומך בהצעת החוק? אורי אורבך (הבית היהודי): אני יכול לשאול אותך אותה שאלה – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): – – – אני שאלתי אותך. אורי אורבך (הבית היהודי): אם אתה היית – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אני נגד שינוי המציאות המשפטית הקיימת שהוכיחה את עצמה שנים. מה קרה מאז קום המדינה עד היום? חוקים שהוכיחו את עצמם. התמנו שופטים שלפעמים שפטו, הוציאו פסקי-דין נגד הציבור הערבי, הפקיעו והכשירו, ואנחנו, יש לנו הרבה טענות נגדם. אבל כאשר רואים את המגמה, רואים שהמגמה הזאת היא מסוכנת. היא מסוכנת לציבור מסוים – – היו"ר מוחמד ברכה: אני מבקש לסיים, חבר הכנסת טלב אלסאנע. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): – – היא מסוכנת לקיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית. ולנו אסור לתת יד – אסור לשחק לפי כללי המשחק המסוכנים האלה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): צריך, לדעתי, לשבור את כללי המשחק שהימין מוביל ורוצה שאנחנו נשתף אתו פעולה. תודה רבה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. מי מעוניין להאיץ את הדיון? להאיץ או לעכב, אני לא מבין. הקואליציה מעוניינת להאיץ, האופוזיציה מעוניינת לעכב. אני לא מבין. יש כל מיני לחשושים. רוני בר-און (קדימה): מה זה משנה? כך או כך הכללים האלה לא חלים על אחמד טיבי. היו"ר מוחמד ברכה: – – – לך שלוש דקות, אבל אם יש הפרעות אז נותנים עוד כמה שניות. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש – – – רוני בר-און (קדימה): תרשום שהפרעתי פעם אחת, תן לו עוד – – – אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תודה. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שמעתי את נאומו של שר האוצר, שמדבר על תקינות, על – רק אמרתי "שר האוצר" ותראו מה קרה באולם. רוני בר-און (קדימה): חושך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): רק אמרתי "שר האוצר" ותראו מה קרה באולם. רק הזכרתי את הממשלה, את – – – היו"ר מוחמד ברכה: כשיש חושך נעשים יותר רומנטיים, לא יותר צעקנים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): חושך. רוני בר-און (קדימה): שמע איזה רעש בחוץ. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ממשלת חושך. חוקים חשוכים תרתי משמע – – – לדברים שלי. אלכס מילר (ישראל ביתנו): – – – היו"ר מוחמד ברכה: רבותי, אני מבקש לשבת. גם לקרוא קריאות גנאי וגם לעמוד כאן באמצע? אורי אורבך (הבית היהודי): נבקש שיכבו לך את הרמקולים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כבר קרו – כבר היו דברים רעים. רוני בר-און (קדימה): השעון מזייף בגלל החשמל, יש פה עוד – – – היו"ר מוחמד ברכה: השעון בסדר. יכול להיות שהיושב-ראש יזייף. זה עניין אחר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, שמעתי את שר האוצר, שדיבר על ההצלחות המדיניות של ראש הממשלה ומשרד החוץ, ושמעתי את שר החוץ היום, שדיבר על ההישגים שלו בעולם. הוא אומר: לא עוד ארצות-הברית ומיקרונזיה, אלא 14 מדינות תמכו בעמדת ישראל באונסק"ו. נמצא פה סגן שר החוץ. הוא יודע שאפילו מיקרונזיה לא היתה ב-14, פעם ראשונה היא לא הצביעה עם ישראל. אפילו מיקרונזיה לא הצביעה. הנציג של מיקרונזיה יצא מהאולם. עוד הישג כזה. שר האוצר, האיש שדחף כדי לעכב את העברת הכספים הפלסטיניים, 300 מיליון שקל שהם כספים של פלסטינים, שישראל גובה ומקבלת עמלה על הגבייה – גם גובה, גם מקבלת עמלה על הגבייה, ומעכבת את ההעברה בגלל עמדה פוליטית. הרשות – מבחינתם הרשות לא היתה בסדר, אז מעכבים את הכספים. אחד מחברי הכנסת מהימין אמר לי: אולי על-פי אותה שיטה גם אפשר לעכב את המשכורות של חברי הכנסת הערבים, כי הרי כל הזמן מה אומרים לנו, אדוני היושב-ראש? היו"ר מוחמד ברכה: אל תיתן רעיונות, בחייך. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא, זה המוח הקריאטיבי של הימין. הרי מה כל הזמן אומרים לנו? היו"ר מוחמד ברכה: זה עוד יובא בהצעת חוק. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): תגיד, למה עשית ככה, למה עשית ככה? אתם מקבל משכורת מאתנו. עושים לנו טובה שמשלמים לנו בסוף החודש. שמעת את זה, טלב? עפו, שמעת? עפו אגבאריה (חד"ש): שמעתי. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): עושים לנו טובה, משלמים לנו משכורת בסוף החודש. אני לפחות לא רק בא לעבודה, אני עובד. אני מכיר חברי כנסת מהספסל הזה שבקושי עושים משהו, בקושי עושים משהו, נטל על כל החברה הישראלית. חוץ מזה, ממתי משכורת תלויה בעמדה פוליטית? היו"ר מוחמד ברכה: אדוני, אדוני, לא לא, זה לא עובד ככה. קודם כול, היו לך כמה הפרעות, אז אתה צריך – – – רוני בר-און (קדימה): אני יכול לשאול שאלה? ברשותו, אני יכול. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): ברשות היושב-ראש. היו"ר מוחמד ברכה: ברשותי? אני לא מרשה. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): לא מרשה. אדוני היושב-ראש – – רוברט טיבייב (קדימה): אבל בחושך לא שומעים אותו טוב. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): – – דיברנו גם על שטף החוקים הזה; לא רק על המעשה הפיראטי של העברת הכספים, אלא על שטף החוקים. מדובר בחוקים שהם אכן חוקים חשוכים, תרתי משמע; לא במקרה האולם החשיך. רוני בר-און (קדימה): אתה מתחייב להצביע נגדם היום בערב? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אני מקוזז, אבל אני מצביע נגדם. רוני בר-און (קדימה): אתה מקוזז. למה אתה מקוזז? אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): כי אני הייתי אמור לצאת לחוץ-לארץ, ואני נותן מלה – בניגוד לאחרים, כשאני אומר למישהו שאני מקוזז, רק רעידת אדמה תשנה את ההבטחה שלי. דב חנין (חד"ש): אנחנו ברעידת אדמה. דליה איציק (קדימה): אנחנו יכולים להחליף – – – היו"ר מוחמד ברכה: חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מבקש לסיים. לא לא לא, חברת הכנסת דליה איציק, לא. רוברט טיבייב (קדימה): האור חזר. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים – כל המהלך הזה, של הרכב הוועדה לבחירת שופטים נעשה, לפי מה שאני קורא, למען שופט אחד, מתנחל, סולברג שמו. למה סולברג רק? אפשר גם לשריין את איתמר בן-גביר, את החברים שלו. הרי השופט הזה יש לו לא רק השקפת חיים – אגב, לפי החוק הבין-לאומי בגלל זה צריך לפסול אותו; הוא גר במקום שהוא לא חוקי על-פי החוק הבין-לאומי, בהתנחלות, ולכן על זה, רק, צריך לפסול אותו. תודה רבה. רוני בר-און (קדימה): זה גוש-עציון. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): זו התנחלות. אתה רוצה שאני אגיד שגוש-עציון זה לא התנחלות? דליה איציק (קדימה): – – – היו"ר מוחמד ברכה: חברים, חברים. חבר הכנסת עפו אגבאריה, בבקשה, שלוש דקות, ואני מבקש מחברי הכנסת שיצטיידו בנרות לקראת מכת הברקים הבאה. יכול להיות שזה יהיה מאוד – – – יצחק הרצוג (העבודה): גם המזגן לא עובד. אדוני, אולי נסגור את הישיבה? קריאה: – – – עפו אגבאריה (חד"ש): אומנם אני לא רגיל לדבר בחושך, אבל ידוע שהמקום הזה אמור להיות אור לגויים וכנראה בגלל החקיקה הזאת הוא נהיה חושך ליהודים. קריאה: – – – עפו אגבאריה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מברך אותך כי אני פעם ראשונה נואם כשאתה יושב-ראש המליאה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. שוכראן. עפו אגבאריה (חד"ש): ואני מקווה שזה יתבטא לא רק בסמליות – עצם ישיבתך פה, אלא גם באופי הדמוקרטי האמיתי; ולא רק בסמליות. היו"ר מוחמד ברכה: בעניין הזה אין לך מה לדאוג. רוברט טיבייב (קדימה): שלא יהיה חושך. רוני בר-און (קדימה): החלטה ראשונה זה לא לתת לי זכות לשאול שאלה. ממש דמוקרטיה. היו"ר מוחמד ברכה: שאלת בסוף את השאלה. עפו אגבאריה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעניין המשפט ומה שאנחנו דנים היום, בזמן הפגרה התפרסם ב"הארץ" מחקר שהיה בהזמנת הנהלת בתי-המשפט ולשכת עורכי-הדין. המחקר סקר 1,500 תיקים פליליים מ-1996 עד 2005. מה היו תוצאות הסקר הזה? כשהגיעו נאשמים ערבים לבית-המשפט, יש להם סיכוי גבוה יותר להיות מורשעים; כשהם מורשעים, הם מקבלים עונשים יותר חמורים. אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל): עבודה של פרופסור אריה רטנר. עפו אגבאריה (חד"ש): כמה פרופסורים, את זה כולם יודעים, אבל אני רוצה לומר רק כמה דברים מהמחקר הזה. לפי המחקר, 48.3% מהערבים מורשעים, לעומת 33.6% מהיהודים, על אותה עבירה; על היהודים הוטל עונש של תשעה חודשי מאסר, ולעומת זאת על הערבים – 14 חודשי מאסר. בתיקי אלימות, למשל, 63.5% מהערבים נשלחו לכלא, ועל אותן עבירות ובאותם סעיפים רק 43% מהיהודים נשלחו לכלא. זאת מערכת המשפט שהתפארו פה גם השר – שר האוצר, וגם השרים האחרים, שהיא באמת מערכת משפט לתפארת, מאוד צודקת ומאוד הוגנת. אני אומר שבאמת לפעמים היה גם איזשהו ניצוץ של תקווה במערכת המשפט, ובמקרים מסוימים אולי גם בית-המשפט העליון היה המנוס האחרון של אנשים שקיבלו עונשים כאלה חמורים, ובמיוחד במגזר הערבי. אבל אני מסתכל על מה שיהיה בבתי-המשפט ובמערכת המשפט כאשר תופרים חליפות של שופטים לבית-המשפט העליון לאנשים מאנשי הימין הקיצוני, המתנחלים – וזה לא מקרה שבאים לתפור את התיקים האלה ואת המכרזים האלה כאילו במיוחד לאנשים האלה – אז מה יקרה למערכת המשפט? אם במערכת משפט כזו שהזכרתי קודם כבר היתה אפליה, מה יקרה עכשיו? אז באמת הולכים לכיוון האפרטהייד. זה לא יכול להיות שאנשים שמאשימים פה את השמאל, והם כאילו ממוצא פטריוטי רוצים להגן על המדינה, ובשם הפטריוטיות הזו להכניס את המדינה ולהחליק אותה במדרון החלקלק הזה לכיוון האפרטהייד, לכיוון הפאשיזם – וזה מה שאתם רוצים: להצר את השוליים הדמוקרטיים של החברה הישראלית, של בתי-המשפט, ובסוף אתם תוהים מדוע האנשים, מדוע השמאל בא ומוחה נגד החוקים האלה. מוטב לאנשים האלה קצת לחשוב, ולא רק לחשוב איך לדכא את המיעוט, אלה איך הם ייראו בעיני כל העולם; מדינה שקמה על זה שהעולם מאוד עזר לה במקרים כאלה, תבוא ותציג את עצמה כמדינת אפרטהייד. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, השר, השרים, חברי הכנסת, הערב, ערב י"ח בחשוון, לפני 21 שנה, בזמן שאני בשירות מילואים בצאלים, באמצע אימון גדוד, נתבשרנו בבשורה המרה על הרצח של מורנו ורבנו מאיר כהנא, השם ייקום דמו, על-ידי איש של "אל-קאעידה", שם, בארצות-הברית, בזמן שדיבר על עלייה לארץ, בכינוס שדיבר על עלייה לארץ. היום, כשמדברים על בית-המשפט העליון, מדברים פה, קודם דיבר חבר הכנסת עפו אגבאריה כמה בית-המשפט הוא אפרטהייד, אז אתה צריך גם להיות נגדו אם כן. לפי כל הדברים שלך אתה גם צריך לדרוש שינוי. אבל אני, ברשותכם, רוצה לקחת אתכם כמה שנים לאחור, באותו יום, באותו אולם, באותו הרכב של שבעה שופטים, יש פסק-דין של מוחמד ג'בארין, ופסק-דין, או גזר-דין לרב בנימין כהנא, בנו של הרב כהנא שנרצח, שהרוצח שלו, אגב, מסתובב חופשי; שלו ושל רעייתו. מוחמד ג'בארין – הידד לזורקי האבנים, הידד לזורקי בקבוקי התבערה, הסתה לרצח, לטרור, למה שאתם רוצים, ובנימין כהנא גם עשה כרוז בעקבות כל מיני דברים שהיו – אום-אל-פחם – להפציץ את אום-אל-פחם, כי הם צעקו "יא-סדאם, יא חביב, אודרוב תל-אביב", אז הוא אמר להפציץ את אום-אל-פחם אם כן. לגבי מוחמד ג'בארין, אותו הרכב – חופש הביטוי; לגבי בנימין כהנא – הסתה. אותו הרכב, אותם שופטים, אותו אולם. רבותי, אני לא מדבר על אותו פסק-דין, גזר-דין שערורייתי של פסילתו של הרב כהנא, וכשהכנסת פסלה פה את בל"ד, את אלה שמשתפים פעולה עם האויב ותוקפים את חיילי צה"ל ויושבים כאן באולם, בית-המשפט העליון בשם הדמוקרטיה – – – היו"ר מוחמד ברכה: אסור לך, אדוני הדובר, לגדף מפלגה ולייחס לה דברים שלא הוכחו בשום מקום אלא רק בראש שלך. זה דבר שהוא לא מקובל ולא מתקבל על הדעת. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היקר, יש פה חופש ביטוי. היו"ר מוחמד ברכה: יש לך חופש לדבר, אבל אין לך חופש להסית, לשקר. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): יש פה חופש ביטוי. מי משקר פה? היו"ר מוחמד ברכה: אין לך חופש להסית ואין לך חופש לשקר, יש לך חופש לדבר. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אל תטיף לי מוסר, תעשה לי טובה. היו"ר מוחמד ברכה: אני אטיף לך מוסר כמובן. אני אחראי על כך שהדברים יתנהלו כפי שצריך כאן. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): השופטת שפה ניסו בסוף המושב הקודם לתת לה משהו שהוא לחלוטין מחוץ לכל הכללים, מחוץ לכל הנהלים, היא סיימה את תפקידה, כבר צריכה ללכת לנפוש – צריכה ללכת לנוח השופטת פרוקצ'יה הידועה שרצו לתת לה גם כן להיות השופטת של ועדת הבחירות, והיא זו שבזמן ההתנתקות שלחה ילדות קטינות למעצר עד תום ההליכים. ילדה באמת שמתנהגת לא יפה, אמרה לשוטרת "תסתמי את הפה", באמת, פשע נורא ואיום – עד תום ההליכים, לקטינה. את ההתנתקות הכשירו. היו מעזים לעשות את זה על – – – היו"ר מוחמד ברכה: הזמן שלך תם, היות שקראתי לך קריאת ביניים אני נותן לך עוד 20 שניות. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): תודה רבה. רבותי, כל הסיפור הזה לא מעניין אותי, אני באמת לא יודע מי זה גרוניס, ממש לא מעניין אותי, אבל זה מראה את הפרצוף שמי שלא בדיוק כמוני – אגב, זה שאין מזרחי שם זה לא הסיפור. זה שאין מזרחי זה בולט, ושאם יש – כולם באותו צבע, מה שנקרא. היה בוועדה, במערכת הבחירות של המערך, "השבט הלבן" – בפעם הראשונה התוודעתי כל כך ל"שבט הלבן". זה לא רק העניין של "השבט הלבן", זה לא רק העניין שמזרחיים לא שם – זה לא מישהו בדיוק כמותם. הוא מתנחל, הוא עם כיפה, הוא לא יהיה. רבותי, זו לא דמוקרטיה, זו דיקטטורה. כשאני רואה שאתם נלחמים על זה, אז אני לא יודע בדיוק מה עמדתי, לא מכיר את גרוניס, אבל אני אצביע בעדו. היו"ר מוחמד ברכה: חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג. נחמן שי (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, עמד פה לפני חצי שעה חבר כנסת בישראל וטען שהוא בא להציל את בית-המשפט העליון. הוא עשה אחד מהדברים החמורים ביותר שאני יכול להעלות על הדעת. הוא ניסה, אולי הוא עשה את זה, לתקוע טריז בתוך עם ישראל. עם ישראל הוא עם מגוון, עם ישראל יש בו ילידי הארץ, עולים חדשים שבאו ממאות ארצות. יש בו אשכנזים, וספרדים, יש בו בהירי עור וכהי עור, ברוך השם, ככה זאת ההיסטוריה שלנו. לעמוד פה מעל דוכן הכנסת ולהתחיל להגדיר הגדרות, זה אשכנזי, וזה ספרדי, זה הולך ימינה וזה הולך שמאלה, זה מעשה נבלה, אין לזה הגדרה אחרת. דליה איציק (קדימה): לא, אבל פתאום כולם מזרחים. נחמן שי (קדימה): וכולם פתאום חברינו המזרחיים, שכשהם רוצים ללמוד בבתי-הספר של רשתות לימוד מסוימות, אז אין מקומות בשבילם, וכשהם רוצים לבוא לבתי-הספר, אז הכיתות ננעלות בפניהם, וכשהם רוצים ללכת לבתי-ספר מסוימים בפתח-תקווה, אז ההרשמה הסתיימה בדיוק כשהם הגיעו לבית-הספר. כולנו יודעים את הסיפור, כולנו חיים עם זה, כולנו מנסים לחפש דרכים לחיות ביחד, אבל עומדים פה על הדוכן מגלגלי העיניים האלה, שרוקדים ריקודים בחיבוקים ובנישוקים – עמך ישראל, ואהבת לרעך כמוך, והם מחלקים את העם הזה לחלקים, ויוצרים פילוג במקום איחוד. הם רק נקראים האיחוד הלאומי, אבל כל מה שהם רוצים זה לעשות את הפילוג הלאומי בעם ישראל, ואת כל זה הם מלבישים על הסוס הזה ששמו בית-המשפט העליון. אני לא שאלתי אף פעם ואני לא אשאל אף פעם מאין באו שופטי בית-המשפט העליון, ומה שמות המשפחה שלהם, ואיפה הם נולדו ולמי הם שייכים. שמעתי לא מזמן, אגב, אחד משופטי בית-המשפט העליון לשעבר שהתייחס לזה, ומסתבר ששורשיו נעוצים בספרד לפני 500 שנה, ומשפחתו נדדה מפה לשם ומשם לפה. ומה זה חשוב בכלל? מה זה חשוב בכלל היום במדינת ישראל? אני רוצה לדעת מה הילדים שלנו ומה הנכדים שלנו ומה הנינים שלנו בכלל, אני רוצה לדעת מי הם? מה, השורשים האלה הולכים דורות לאחור? אז בטח שנפסול כל מי שרוצה להתגייר, בטח שנפסול כל מי שרוצה להיכנס לעם ישראל, ככה נחיה – קטנים, מבודדים, מרחיקים מאתנו כל אחד. זאת הגזענות האמיתית. זאת הגזענות האמיתית, ושלא יבלבלו לי את המוח שהם רוצים לקבל משפט צדק. לא משפט צדק הם רוצים. הם רוצים פה לעשות הרס בחברה הישראלית, להרוס את החברה הישראלית. דרך אגב ייהרס גם בית-המשפט העליון. מה זה חשוב? זה אחד הדברים החמורים ביותר ששמעתי בבית הזה, וכבר שומעים פה הרבה דברים. צריך באמת לעבור איזה סף מסוים כדי לזעזע. אני רוצה לומר שהכנסת צריכה לדחות את הצעת החוק הזאת, והכנסת צריכה לדחות את הדברים שנאמרו פה מעל במת הכנסת בתחום הזה, והכנסת הזאת צריכה ליצור באמת ולעשות הכול לקיים ולהקים פה עם אחד ולא עמעמים, ולא אנשים שמתנגשים ותוקפים אחד את האחר. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, אדוני. חבר הכנסת יצחק הרצוג, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת רוני בר-און. יצחק הרצוג (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, זה ההמשך לדיון באי-אמון שעליו דיברנו לפני כמה שעות, אדוני היושב-ראש, והדיון הזה יימשך עד אשר יצא עשן לבן במובן הזה שעם ישראל יסתכל במראה ויבין שכאשר מנסים לשחק עם כל הכלים הדמוקרטיים הרגישים והחיוניים ביותר בשינוי כללי משחק בדיעבד, תוך כדי מהלך בכפייה, בדורסנות ובכוח, מי שישלם את המחיר זה האזרחים כולם, ובמיוחד, דרך אגב, אותם גורמים שבסופו של יום הם אלה שיזמו את המהלך, מי יודע אם הם לא ישלמו את המחיר כאשר הם יהיו באופוזיציה. אבל אני רוצה לומר משהו הרבה יותר עמוק. אני חושב שהמהלך עצמו, של התערבות בכל התהליכים שנוגעים במינוי השופטים מצד אחד, ומצד שני העובדה שמנסים להלך אימים על בית-המשפט, גורם למצב שבו מערכת המשפט, שהיא אתרוג עדין שיש לשמור אותו מכל משמר, הולכת ונפגעת, הולכת ונשחקת, הולכת ונמצאת במצב של מגננה, הולכת ומאבדת את מעמדה כלב הפועם של הדמוקרטיה. אני דווקא הולך ואומר בכל מקום בעולם שמערכת המשפט הישראלית, לא זו בלבד שהיא מגינת הזכויות בחברה הישראלית, אלא היא גם מקור לגאווה והוכחה לכך שאנחנו הדמוקרטיה היציבה, האחראית והרצינית ביותר באזור הזה, והיא אמורה להיות גם אור לגויים. אני גאה בכך שבית-המשפט העליון הוא זרוע השלטון החזקה ביותר. אדוני חבר הכנסת כץ, אני חושב שהמעשה שאתם עושים יום-יום, שעה-שעה, במניפולציות, במשחקים, בתככים ובטריקים, זה דבר שבסופו של דבר מי שישלם את המחיר עליו הם חבריך, ואתה, והתנועה שאתה מייצג, כי הגלגל הוא עגול, החיים הדמוקרטיים הם עגולים, ויום אחד גם אתם יכולים למצוא את עצמכם בדיוק באותו מצב. והטרגדיה הגדולה שלנו, שפה גל ששוטף את מדינת ישראל, גל עכור, שמובל על-ידי קואליציה פנאטית, אטומה, חסרת רגישות, שמשחקת בכלים הרגישים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית, גורם לכך שהחברה שלנו תיחלש, שהחירויות של האזרח תיחלשנה, שהכוח שמופעל כלפי המערכת הזאת יגרום לכך שבסופו של דבר האזרח לא ימצא שם מזור, והוא יפנה את האנרגיות שלו, חס וחלילה, לאלימות ולניסיונות להשפיע בצורה אחרת, גרועה הרבה יותר מאשר באמצעות דיון בבית-המשפט ומיצוי זכויותיו. אין לי שום דבר כלפי השופט גרוניס. הוא היה מרצה שלי ומורה שלי ואני מאוד מאוד מכבד אותו. אני חושב שהניסיון לעשות מניפולציה ערב כינוסה של הוועדה למינוי שופטים, ולאחר מכן הניסיון להלך אימים על מערכת המשפט בטריקים שנשמע עליהם בהמשך, בהצעת החוק של אילטוב, יגרמו לכך שהציבור יאבד את אמונו במערכת המשפט, אבל מי שישלם את המחיר הם אזרחים מכל שדרות העם, כולל אלה, חבר הכנסת כץ, שאתה עצמך מייצג גם בבית הזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, חבר הכנסת הרצוג. חבר הכנסת רוני בר-און, ואחריו – חבר הכנסת שלמה מולה. רוני בר-און (קדימה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום הזה, בכלל – התקופה הזאת יכולה להיות תקופה מכוננת לדמוקרטיה הישראלית, אלא שלמרבה הצער מה שאנחנו רואים כאן היום, מה שראינו כאן בחודשים האחרונים, מה שנראה כאן בחודשים הקרובים – במקום להיות תקופה מכוננת לדמוקרטיה הישראלית זאת תהיה תקופה מכוערת לדמוקרטיה הישראלית. באמת, החוק שהגיש חבר הכנסת כץ, חוק גרוניס, הוא לא כל כך חשוב. הוא באמת לא כל כך חשוב. מלכתחילה המגבלה שצריך שלוש שנים בשביל להיות נשיא של בית-משפט העליון היתה איזה סוג ש – אפשר היה לחיות בלעדיה. הסרת המגבלה הזאת לא משנה סדרי עולם. השופט גרוניס הוא שופט מפואר, בעל זכויות גדולות, אין לי שום ספק שאם הוא יהיה נשיא בית-המשפט העליון הוא יהיה נשיא לתפארת כמו שהיו יכולים להיות שאר החברים ששמותיהם נזכרים. זה באמת בחירה בין המעולה, למצוין, למשובח, לנפלא. אבל הכניסה הזאת, חבר הכנסת כץ, אני באמת באמת לא יכול להבין – אותך אישית; אני מבין שלמפלגה שלך יש אג'נדה מסוימת, אבל אותך אישית – מפעם לפעם אנחנו מדברים על הא ועל דא – מה ההשתתפות הזאת בכניסה ברגל גסה למקומות שרגל פוליטית לא הילכה בהם? אומר חבר הכנסת הרצוג, שעכשיו עסוק בשיחה שהיא מעניינת יותר – ודאי מהנאום שלי – שהקואליציה הזאת, שהוא נמנה על שורותיה במשך תקופה לא מבוטלת, היא קואליציה דורסנית. זו קואליציה שיש לה שיכרון כוח, יש לה כוח, יש לה הרבה כוח, החולשה שלה זה בעיקר הכוח שלה – התלות ההדדית של הגורמים שלה אחד בשני, והצורך של כל אחד לשרוד, מפלגה שמתעבת את כל מה שקשור לתורת משה מתכנסת עם סיעה שכל עולמה הוא תורת משה ותורת ישראל, אבל הם אוחזים כטובעים בסירה אחת במים סוערים. וגם מפלגת עצמאות, שאין לה שום דבר עם מה שיש לישראל ביתנו באג'נדה – אם יש משהו לעצמאות, אין להם שום דבר באג'נדה מדינית-ביטחונית שיש ל – זה, ובאמצע ניצב לו הליכוד, והזנב מכשכש בכלב. הסקטורים מושכים זה בכה וזה בכה, וה"מיינסטרים" – אנחנו, עם ישראל, הזרם המרכזי – משלם את המחיר. מה עושה הקואליציה הרעה הזאת במשך שנתיים? היא השמידה את הכנסת, אדוני היושב-ראש. תראה, הכנסת נראית כך ביום של דיון כזה בעניין שולי שהוא אבל הרה גורל מבחינת התוצאות שלו. קודם הלכו חוקי המשילות – לקואליציה אין זכויות, וסגני שרים יכולים להצביע בוועדה, וסגן שר יכול לכהן מטעם הכנסת בוועדה לבחירת קאדים, כי זו הפרדת רשויות ראויה, והשליטה בסדר-היום היא לממשלה – במקום שהממשלה תשרת את הכנסת, כי הכנסת היא זאת שבוחרת את הממשלה והממשלה תלויה בהצבעת הכנסת על האמון או על האי-אמון, הכנסת הפכה משרתת – משרתת חרופה, עלובת-נפש, אסקופה נדרסת של הממשלה הרעה הזאת. וזה הלך מהמשילות – – היו"ר מוחמד ברכה: צריך לסיים. רוני בר-און (קדימה): שנייה, אני מסיים. – – וזה עבר לחוקי הגזע, שאתה, אדוני היושב-ראש, וחבריך, בני המיעוט הלא-יהודי בכנסת הזאת, סובלים מזה יותר מכולם, אבל גם אנחנו סובלים ומתביישים בחוקים שעוברים פה פעם אחר פעם. ועכשיו זה בא לבית-המשפט העליון. באמת החוק לא חשוב, אבל התופעה היא נוראה, חבר הכנסת כץ. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת שלמה מולה – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת רחל אדטו. שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא – הימים האלה אינם ימים קלים, אבל מי שזוכר בתחילת דרכה של הממשלה הזאת יודע – בעצם היה מנוי וגמור עם חברי הקואליציה, אלקינים למיניהם, לגמור חשבון עם בית-המשפט העליון. ביום שבו היתה הכנסת צריכה לבחור את נציגה לוועדה לבחירת שופטים – חבר בוועדה לבחירת שופטים – את חבר הכנסת רוני בר-און, שהיה אחד השרים המצוינים, אחד הדעתנים ביותר בתחום המשפט, הכנסת הזאת, בגלל אלקין, בחרה את הנציג של המפלגה הימנית הקיצונית הזאת בבית הזה. ביום הזה, אדוני היושב-ראש, בית-המשפט העליון בעצם סומן כדי שיהיה – הכול, יעשו הכול – כדי להחלישו. קבלן הביצוע, קוראים לו נאמן, שר המשפטים, לא בוחל בשום דרך כדי לפגוע בבית-המשפט, ימים ולילות, העיקר שיגיע ליעדיו; האיש הזה הוא קבלן הביצוע של המפלגה הכי בעייתית בבית הזה, ישראל ביתנו. דרך אגב, הוא לא נבחר, הוא מונה על-ידי ליברמן. התפקיד שלו – בעצם לגמור את בית-המשפט העליון. הוא בעצם נאמן, שר המשפטים נאמן, אדוני היושב-ראש, בממשלה הזאת, כקבלן הביצוע של הממשל – על-ידי נאמן סומנו שלושה מוסדות חשובים מאוד לדמוקרטיה: בית-המשפט העליון, שעובר היום ימים קשים מכיוון שהוא פוסק פסיקה אולי עניינית ביותר שקשורה להתנחלויות, לעבירות על החוק, ומה לעשות, כצל'ה לא אוהב את זה. הגוף השני הוא בעצם הגוף שנקרא תקשורת במדינת ישראל. האם זכרתם איך ראש הממשלה השתלט על רשות השידור? האם אתם זוכרים מה עושים ימים ולילות לערוץ-10? ועוד הרשימה ארוכה. בעצם המציאו להם גביר בארצות-הברית שיממן עיתון שנקרא "ישראל היום", אז יש להם את "ישראל היום". אז למה לא להשתלח בתקשורת, אדוני היושב-ראש? עכשיו מצאו להם גוף שלישי, גוף שנקרא "ארגוני זכויות אדם". בעצם הם באים ואומרים: בואו נגמור עם ארגוני זכויות האדם. אז בסופו של דבר אנחנו באים לכאן, לכנסת ישראל, בהשראתו של שר המשפטים, ויודיעו: הנה הדיקטטורה חזרה, אדוני היושב-ראש. זה הזמן – מי שמחפש צדק חברתי יקום ויבוא ויגיד: הדמוקרטיה שלנו לא צריכה להיות נתונה בידיו של השר נאמן. הוא אדם נעים הליכות, הוא מתהלך בתוכנו, אבל בעצם, אדוני היושב-ראש, מי שמעלה היום, ימים ולילות, מעל דוכן הכנסת את בית-המשפט העליון הוא שר המשפטים, במקום להגן על בית-המשפט העליון. לכן, נעשה הכול, גם בוועדה ובכל מקום, ונילחם כדי להגן על זכותנו לבית-משפט חשוב, שיש לו תפקיד חשוב ומכריע בדמוקרטיה, לשמור על זכויות האדם. על-פי כצל'ה זכויות האדם ממש לא חשובות. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, אדוני. חברת הכנסת רחל אדטו, ואחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. רחל אדטו (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו מכירים ילדים שבוחנים את הגבולות שלהם. עושים משהו קטן, מסתכלים איך מגיבים – – – רוני בר-און (קדימה): אני לא. אצלי הם עוברים את הגבולות. רחל אדטו (קדימה): עושים משהו, שוברים משהו קטן, ומסתכלים מה ההורים עושים או איך הם מגיבים, איך הגננת מגיבה. אחר כך, אם רואים שאין תגובה, עושים עוד משהו ועוד משהו, וככה הם כל הזמן בוחנים את הגבולות שלהם. זה הדימוי המתאים ביותר למה שאני רואה שהקואליציה עושה כרגע. היא פשוט מנסה ורואה איפה הגבולות שלה. היא עושה צעד, עוד צעד קדימה, ועוד חקיקה כזאת, ועוד חקיקה אחרת, ועוד חקיקה גזענית, ועוד מזעזעת עוד קצת את אושיות הדמוקרטיה ואת אושיות הבית הזה, וכל הזמן היא בוחנת. אבל מה, המטרה היא לשבור, לנתץ, להרוס, להרוס את המשען הכי חזק שלנו, את המשען של הדמוקרטיה של מדינת ישראל. ומה קורה? מי מסתכל על זה מהצד? אזרחי מדינת ישראל מסתכלים ואומרים: מה קורה כאן, איפה אנחנו במשחק הזה, איפה אנחנו שעובדים עלינו, עושים לנו, מעוותים לנו את היום-יום, את התפארת שאנחנו בונים עליה את המדינה? ישבתי קודם בחוץ ובאו אלי כמה מעובדות הכנסת ואמרו: תגידו, אתם השתגעתם? מה אתם עושים כאן? אומרות לי את זה עובדות הכנסת שחיות כאן ביום-יום, בוודאי יותר שנים ממני. הן אומרות: לא מאמינות שזה מה שקורה כאן במליאה. אנחנו מסתכלים על זה – והחוק שהגיש חבר הכנסת כץ, אני מגנה מכאן כל ניסיון בכלל להעביר את זה לנושא העדתי. זה לא נכון, זה לא ראוי ולא היה מקום להעלות את זה כאן בכלל. אבל מעבר לזה, החוק של חבר הכנסת כץ הוא כרגע חוק פרסונלי ולכן הוא לא נכון. אבל זה לא החוק הזה שעומד בפני עצמו. החוק הזה כרוך בכריכה מאוד הדוקה עם מספר חקיקות שהן פשוט בלתי הגיוניות, בלתי אפשריות ואסורות לחלוטין: זה הוועדה למינוי שופטים, זה סתימת הפיות הבלתי מובנת של התקשורת, ואיפה שאנחנו נוגעים ואיפה שאנחנו מסתכלים אנחנו רואים את סתימת הפיות הזאת. הכול הולך ביחד, והכול תוך מתקפה בבת-אחת, מכל החזיתות. הדמוקרטיה עומדת במרכז ומכל הכיוונים עכשיו מתקיפים אותה. מסביבנו יש אביב העמים של המדינות השכנות וכל המדינות האסלאמיות, ואנחנו עושים בדיוק את הצעד ההפוך. במקום אביב העמים שמחפש את הדמוקרטיה, אנחנו, מדינה שמושתתת על דמוקרטיה, הולכת ומתכנסת לתוך משהו אחר, שהוא ממש אנטי-דמוקרטיה. ואמר לפני – דיקטטורה. אני לא רוצה לחזור על המלה הזאת, אבל היא מתכנסת לאיזה משהו שהוא ממש מלה הפוכה מדמוקרטיה. לא ייקח לנו עוד זמן שגם נהיה חלק ממשטרת המחשבות. גם זה יכול לעבור כאן, אנחנו יכולים לקנוס אנשים, שלא רק שלא יגידו, אלא גם שלא יחשבו. לכן אנחנו כאן חייבים-חייבים-חייבים לעצור את זה. וכמו שאמרו לפני, לא רק בשבילנו, ולא נפשפש בעברנו, אלא למען ילדינו ונכדינו ולמען אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, אחריו – חברת הכנסת נינו אבסדזה, ואחריה – חבר הכנסת אורי אריאל, שאני לא רואה אותו באולם. בבקשה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חייב לומר שאני לא מכיר את השופט גרוניס ואת פסיקותיו מספיק בשביל לדעת אם הוא טוב – – – רוני בר-און (קדימה): לא מכיר את או לא מכיר בפסיקותיו? ישראל אייכלר (יהדות התורה): חבר הכנסת בר-און שואל – למען הפרוטוקול – אם אני לא מכיר את גרוניס או לא מכיר בפסיקותיו. רוני בר-און (קדימה): זו שאלה חשובה בנסיבות העניין. ישראל אייכלר (יהדות התורה): מאוד-מאוד חשובה, אבל האמת היא שאני פשוט לא מכיר אותו, כך שאני לא יודע אם טוב שהוא יהיה נשיא בית-המשפט העליון או לא טוב שיהיה נשיא בית-המשפט העליון. אבל אני מדבר על העיקרון של בית-משפט עליון. לא ייתכן בעולם שמדינה שנקראת "דמוקרטיה" תיתן את השלטון בידי השופטים ותמסור את סמכויות הכנסת והממשלה בידי השופטים, כשם שלא יעלה על הדעת שהממשלה תהיה שופטת, ואם יש לי איזה סכסוך עם השכן אני אלך לממשלה. שלמה מולה (קדימה): אז מי אתה רוצה שיהיו השופטים? ישראל אייכלר (יהדות התורה): שופטים צריכים לעסוק במשפט. נקודה. אסור להם להתערב בענייני ניהול מדינה, אסור להם להתערב בענייני מתן רשיון נהיגה, אסור להם להתערב בשום דבר שאיננו בין אדם לחברו ובין האדם שיש לו איזה טענה שיש פה משהו שהוא נגד החוק. זה במדינה צודקת. איך אמר הנביא? "שמעו דבר ה' קציני סדום; האזינו תורת אלוקינו עם עמורה". יש לנו חוקה שהיא חוקת התורה, שם כתוב בפירוש מהו צדק, מה מוסרי, מה לא מוסרי, ואנחנו לא צריכים לקחת משום עם בעולם את המוסר, ואת ההלכה ואת החוקים, אלא אם כן יש – זה נקרא "תקנות הקהל" – דברים אקטואליים, ואז מתכנסים רוב התושבים, אם זה בבית, אז רוב התושבים בוועד הבית, אם זה במדינה, רוב האזרחים. בוחרים כנסת, בוחרים ממשלה ומנהלים מדינה. אבל מה שקורה בבית-המשפט העליון – שהיתה קבוצה קטנה – ואני לא מאשים את השופטים, אני מניח שכל ממסד שהיה מקבל כאלה סמכויות היה לוקח בשתי ידיים. היו שופטים עליונים במשך דורות בארץ שאמרו: זה לא שפיט. הנה, עכשיו היה אירוע של גלעד שליט. הממשלה החליטה החלטה לא פשוטה לעשות את העסקה. היטב עשה בית-המשפט העליון שאמר: זה לא ענייני, אני לא קובע את זה. לכן העירוב הזה שניסו גורמים – אני מאשים לא את בתי-המשפט, אלא את הגורמים שהפכו את בית-המשפט לקרדום להילחם בו את מלחמת התרבות נגד הדת היהודית. הם הכניסו את בתי-המשפט למחלוקת והורידו את מעמדם של השופטים כשופטים. הבעיה היא שבית-המשפט העליון זה כל אלה שמדברים למען אותה גילדה, הם עצמם אמרו "חבר מביא חבר". לסיום, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לכם עדות של מישהו ששמע את זה מאחד השופטים העליונים, ולא אגיד בשמו. כשהוא שאל אותו למה אין מספיק שופטים מזרחיים, הוא אמר: ניסינו להוריד את הרמה של המבחנים והדברים האלה כמה שאפשר, אבל לא הצלחנו יותר, אי-אפשר. מה לעשות? אין שופטים מזרחיים ברמה הזאת. אדוני היושב-ראש, אני מאמין שיש שופטים מזרחיים ברמה הזאת, אני מאמין גם שיש שופטים ערבים ברמה הזאת – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): מה עם חרדים? ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – ואני לא מעז לומר שאני מניח שיש גם עורכי-דין ומשפטנים חרדים שיכולים להיות ברמה הזאת, גם אם ניסו להכניס אותם, לתפור להם תיק, כמו יעקב ויינרוט, שיצא זכאי במשפט. ולכן אני מסיים בפסוק, אדוני היושב-ראש: "למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם". זה המבחן. תודה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה, אחרי שהוא התחלף עם חברת הכנסת נינו אבסדזה, ולכן היא תהיה אחריו. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, משחר העם הזה, "צדקה ומשפט" זה השם של העם היהודי, מאברהם אבינו עד היום הזה. אני לא מעוניין להיכנס לפולמוס שקורה פה בקולות גדולים, אבל יש לי הצעה לכל המבקרים, כחבר בוועדה לבחירת שופטים, אני מציע לכם לבדוק לפי מבחן התוצאה. עד שכולם פה – לא כולם, אבל יש פה קולות מתלהמים – הרי בודקים, הרי יש יותר מ-130 שופטים שמינינו בוועדה – סליחה, בחרנו בוועדה, בראשותו של שר המשפטים. האם יש מישהו פה שיכול להעיר הערה אחת על הבחירות? שיקום. זהבה גלאון (מרצ): כן. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אה, תקומי, בבקשה, תגידי, אני רוצה לשמוע. ואם יש לך, מדוע לא שמעתי עד היום? זהבה גלאון (מרצ): כי זה חסר תועלת, זה חסר תועלת. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): לא, גברתי, את יכולה, אין בעיה, חלוקת העבודה, שהימין ישלוט, לשם שינוי, והשמאל יצעק – זה בסדר. חלוקת עבודה שעלי היא מקובלת, אני לא יכול להתרעם עליה אחרי הרבה שנים שגרוננו ניחר, יש בכל זאת משהו בזה שתהיה חלוקת עבודה צודקת. אבל אני אומר עוד פעם, גברת גלאון, חברת הכנסת גלאון – – זהבה גלאון (מרצ): אתה חבר בוועדה למינוי שופטים. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): – – המבחן הוא מבחן התוצאה, והיות שהרמקול אצלי לא שומעים אותך – – זהבה גלאון (מרצ): נכון. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): – – ואני אומר לך שגם על שופטי העליון שנבחרו לפני שנתיים, שופטי בית-המשפט העליון, וגם האחרים, אומרים את ההלל, והמבחן הוא מבחן התוצאה. ולכן – השינויים שעכשיו מציע ידידי, חבר הכנסת יעקב כץ, ושינויים אחרים, הם אך שינויים מתבקשים. ואני רוצה לסיים, ברשותך, היושב-ראש: אני תומך מאוד בחוק שהציע ידידי חבר הכנסת יעקב אדרי מקדימה. החוק אומר – אני אומר את זה במילותי, בפשטות – ייבחר בכנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה, אבל שמייצג את המפלגה הגדולה. וזה צודק, וזה נכון. קריאה: – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): כן. כן. אני אומר לך, חבר הכנסת בר-און, אני פה מעל הבמה מודיע שהחוק הזה צודק, והוא יחול – – רוני בר-און (קדימה): אם החוק הזה צודק למה – – – את המועמדות שלך? אין גבול לצביעות. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): – – הוא יחול ברגע שהכנסת תחליט להחיל אותו, ולכן גם החוק לגבי לשכת עורכי-הדין הוא חוק צודק. בשני המקומות צריך שיהיה צדק, צריך שיהיה סדר, ובעזרת השם הכנסת הזאת תעשה את זה, ובהצלחה. תודה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חברת הכנסת נינו אבסדזה, אחריה – חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואם הוא לא יהיה – חברת הכנסת דליה איציק, ואם היא לא תהיה – חבר הכנסת אורי אורבך. נינו אבסדזה (קדימה): אדוני היושב-ראש, עוד שבוע שחור לדמוקרטיה הישראלית החל היום, ודווקא עוד פעם בכנסת ישראל, שאמורה להיות עמוד השדרה – אבל עמוד השדרה של הדמוקרטיה הישראלית, ובמקום זה, פעם אחר פעם, באמצעות חקיקה עוקפת-דמוקרטיה מכל צד אפשרי, אנחנו שמים עוד מסמר ועוד מסמר בארון הקבורה של הדמוקרטיה. חבר הכנסת כץ, אתה דיברת על הצדק ועל החוק הצודק. צר לי לומר לך, אבל כל מה שאמרת נשמע בדיוק כמו הביטוי הידוע: מי שלא אתנו – נגדנו. נכון? אבל זה לא נגדנו, זה נגד הדמוקרטיה. תבואו ותגידו באמת את האמת – ואמרו את זה חברים לפני: אתם רוצים שופטים עם אידיאולוגיה מסוימת. ואני לא רוצה שופט משום שהוא מתנחל או משום שהוא תל-אביבי, או משום שהוא מרמת-גן או מאופקים. אני רוצה שהוא יהיה שופט, ושכל שיקול פוליטי יהיה זר לו. אתם מרימים יד על הדבר הקדוש שעד עכשיו, 63 שנה, איכשהו הצליחו לשמור עליו, והיום, פעם אחר פעם – דרך אגב, אדוני היושב-ראש, זה לא קורה היום, זה לא התחיל גם אתמול, זה התחיל עם ועדות חקירה, וזה נמשך בשבוע שעבר עם ערוץ-10; ניסיון חסר תקדים לסתום פיות לתקשורת החופשית במדינת ישראל – וזה יימשך השבוע, עוד פעם ועוד פעם, עם חוקים שלא אני אלא שופטים בדימוס קוראים להם חוקים הזויים, שאתם מתכוונים להעביר. הרי אתם אפילו לא מסתירים – אומרת חברת הכנסת ציפי חוטובלי שהמציאות היא חדשה. מילא שאת המציאות של היום רציתם לשנות – אתם רוצים לקבוע כללי משחק חדשים, וכללי המשחק האלה הם נגד, מוחלט, כל דבר דמוקרטי שזז ונושם פה. מדובר כאן בשילוב מושלם – אבל מושלם – של שיטות לינץ', של סנטור מקארתי, של אינקוויזיציה ושל בולשביזם, הכול יחד – שילוב מושלם וקטסטרופלי. עכשיו, הרי לא צריך להמציא את הגלגל, וכולנו יודעים איך נוהגים בשיטות – במשטרים הטוטליטריים ביותר. יש כמה שלבים: קודם לסמן את האויב, ואחרי זה – ואנחנו כנראה עם כל השרשרת הקטסטרופלית של החוקים האנטי-דמוקרטיים נמצאים עכשיו בשלב הבא, שלדעתי הוא מפחיד ביותר: עושים לו דה-לגיטימציה – דרך התקשורת, כרגע דרך הכנסת. עכשיו, סימנו מיהם האויבים: ארגוני זכויות האדם הם האויבים, התקשורת היא האויב, עכשיו גם בית-המשפט הוא האויב. תגידו, זה באמת לא מפחיד אתכם? אומרים פה שעושים צדק משפטי. מה שאתם מנסים – אתם מנסים באמת להשתיק את הצדק המשפטי, את הצדק הראשון, ואני מאוד מקווה שלא האחרון במדינת ישראל – הצדק המשפטי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת אבישי ברוורמן, ואחריו – חברת הכנסת דליה איציק. אבישי ברוורמן (העבודה): אדוני היושב-ראש, השרים, עמיתי חברי הכנסת, בעולם היום יותר ויותר נשאלת השאלה אם הדמוקרטיה הליברלית תחזיק מעמד. הלחץ, המשבר הכלכלי, מביא לתפיסות עולם שאומרות שדמוקרטיה זה שלטון רוב; דמוקרטיה היא לא דמוקרטיה ליברלית, העיקר שהרוב קובע. היתה דוגמה שארצות-הברית, מעוז הדמוקרטיה הליברלית, כמעט נפלה. היתה התופעה של סנטור בשם ג'וזף מקארתי, שבלחץ הרוב, הפחד מהקומוניזם, התחיל להפוך אמנים ידועים – צ'רלי צ'פלין, אתם זוכרים? שדרים, סופרים גדולים, חברי פרלמנט – הם כולם בוגדים. התופעה הזאת כמעט הגיעה לקריסת הדמוקרטיה הליברלית בארצות-הברית. היא היתה – מר מולה, תרשה לי רק לסיים? תודה. הדמוקרטיה הליברלית היא בסכנת קיום בכל נקודה, כי הדבר הכי חשוב במנהיגות – להבין שחוקי המשחק, הפרדת רשויות, אלה הדברים הקובעים, ולא שליטתו, שלטונו, של זה או אחר. יש אנשים שחושבים שדמוקרטיה זה מה שיש ברוסיה הסובייטית, כבר לא סובייטית, א-לה פוטין – שיש מנהיג, מקבל את הרוב, מתעמל לפני העם, ומי שלא מסכים אתו, אנחנו יודעים מה קורה לו. ישראל נמצאת היום בסכנה משום שדברים קטנים, שכמה חברי כנסת מהספסלים האחוריים אומרים: אנחנו נוריד כמה אנשים שמפריעים בתקשורת; אנחנו לא ניתן מימון לארגונים מפני שהם לא מתאימים לתפיסת העולם שאנחנו אומרים שהיא של הרוב; אנחנו נתחיל להשתלט על בית-המשפט העליון, שבסוף יהיה – קול המון כקול שדי. ואמרתי את זה כבר: קול המון כקול שדי זה תרגום מרומאית, מהרומאים, ששלטו באמצעות לחם ושעשועים. אצלנו, היהודים – ואני אומר את זה גם לחברי הערבים: אלוהים זה בקול דממה דקה, והסנהדרין לא מובלת על-ידי אנשים שאומרים: סיר הבשר אשר במצרים. ולכן, מה שמפריע לי זה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו – – רוני בר-און (קדימה): גם לי. אבישי ברוורמן (העבודה): – – מכיוון שראש ממשלת ישראל, שהוא מנהיג העם היהודי ומנהיג מדינת ישראל, היה צריך לשבת, ולעמוד, ולהוריד מסדר-היום את כל החוקים האלה, לא להתחבא מאחורי ספסלים אחוריים. נכון, זה יביא עוד כמה קולות, זה יעזור בפריימריס, אבל אוי לה למדינת ישראל אם תוותר על הדמוקרטיה הליברלית. זה לא רק יהרוס אותה כאותה חברה שמתיימרת, וזו מטרתה, להיות חברת מופת, אלא שגם בגויים מתחיל לצאת השם שהמדינה הזאת מוותרת על עקרונות הדמוקרטיה הליברלית. זה לא רק יגרום שמאירופה, באמצעות החוקים המטופשים, לא יתמכו באוניברסיטאות, בדברים אחרים; זה יבוא לנקודה העיקרית, שכשיבוא ראש ממשלה ויגיד: אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, יגידו לו: כן, יש שלטון רוב גם בארצות ערב, גם ברוסיה. ולכן, אדוני ראש הממשלה, הכול תלוי בך. מנהיגות זה לעמוד, כאשר המונים או פריימריס הולכים קדימה, אתה, כמנחם בגין, שאתה מתיימר להמשיך את דרכו, צריך לומר בצורה ברורה: אין מקום לחוקים כאלה בבית ישראל, אין להם מקום בדמוקרטיה ליברלית. תודה רבה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חברת הכנסת דליה איציק, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אורי אורבך. ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. דליה איציק (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מאוד שמחה לראות אותך על הכיסא הזה. אני מכירה אותך, אני בטוחה שתנהל את זה בשום שכל, בתבונה רבה, ואני מאחלת לך הצלחה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. דליה איציק (קדימה): חברי חברי הכנסת, האמת שזה מסוג הימים שאתה אומר – – – נסים זאב (ש"ס): את באמת מרגישה את זה? דליה איציק (קדימה): ודאי שאני מרגישה. למה אתה חושב שאני מתחנפת אליו? לא ראית שאני ישר מתחנפת אליו? יש אנשים שלא מתעסקים אתם, חבר הכנסת נסים זאב. בצחוק. חברי חברי הכנסת, זה מסוג הנושאים והימים שלא בא לך אפילו לדבר. לא בא לך לדבר, כי יושב פה השר בוגי יעלון, שאדוני – נדמה לי שאתה גם משנה לראש הממשלה, או סגן ראש הממשלה; יש כל כך הרבה תפקידים, אני לא כל כך זוכרת. משנה לראש הממשלה או סגן לראש הממשלה? ויש לי כבוד, בטח גם לך וגם לתפקיד שלך, ואני חושבת לעצמי, מה קורה לכם? סליחה שאני אומרת לך. בן קיבוץ, באמת – הכי לא אישי שרק אפשר – מה זה? זה סחרחורת גבהים? זה מה? מה קרה לכם? מה יש לכם? מה ההתנפלות הזאת על כל העולם ואשתו? בכל דבר, בכל נושא. יש פה ראש ממשלה נעדר. הוא איננו. וכשאני אפילו מנסה לחשוב על הקדנציה שלכם – אפס הישגים. אפס הישגים. אני מכירה כמה אנשים שהם גם יושבי-ראש כנסת, ש – בכלל, גם בכירי הליכוד, בוכים ויורים. נורא ואיום – הבכירי – בכייני הליכוד, כל אלה שמנסים להיות נורא נאורים. הורסים את הדמוקרטיה – שמעתי את יושב-ראש הכנסת – מה שלא מפריע לו לאשר היום בסדר-היום קריאה שהיא פרטית, הצעת חוק שהיא פרטית לגמרי, שהיא אינה עולה בקנה אחד ביום שני. איפה אתה? מה, אתה לא יכול להגיד שום דבר? אתה יודע, גם אני ישבתי במקום שלך. לא הייתי משנה לראש הממשלה, אבל הייתי יושבת-ראש הכנסת, ולא מעט פעמים גם עלי היו לחצים. אתה לא היית פה כשאני ניהלתי את הכנסת, ואני אומרת לך שעמדתי בלחצים הללו. אתה לא יודע מה אני סבלתי מרוני בר-און. אתה לא יודע מה זה לסבול מרוני בר-און. רוני בר-און היה שר האוצר, הוא היה שר אוצר חזק, והיה פופולרי, והיה משמעותי, ועשה עבודה נהדרת, והיו לי חילוקי דעות אתו. חשבתי שהרבה פעמים אולי עושים ככה לכנסת, והחברים שלי יודעים – אני עמדתי מול כולם, כולל מול ראש ממשלה שמאוד אהבתי אותו ומאוד כיבדתי אותו. מה יש לכם? תגידו לי, מה קרה לכם? מה זה כולכם מתהלכים כאילו באיזה פחד כזה? פתאום תפסתם איזה שלושה חברים פוזה – דן מרידור, גדעון סער ובני בגין. ועכשיו גם יושב-ראש הכנסת. רוני בר-און (קדימה): אף אחד מהם לא יהיה פה היום כדי להצביע. דליה איציק (קדימה): ברור. בתקשורת הם נאורים, הם מה-זה מה-זה מה-זה בוכים, בוכים ויורים. אבל אני מצפה ממך – אתה יודע, בשבוע שעבר יצא לי לדבר – אני אומרת לך את זה בהכי חברות שרק אפשר – בשבוע שעבר יצא לי לדבר עליך. אני זוכרת את הוויכוח שלי אתך כשהיית רמטכ"ל, ואני הייתי שרה לאיכות הסביבה, על איזה יער שאתה מכיר, וברוב הגינותך אפילו אמרת לי בסוף: את יודעת, את צודקת, והשתכנעת, ונורא שמחתי שזה קרה. תגיד, אתה לא רואה את הקולות? אתה לא שומע? אתה לא רואה שצריך פה אורולוג? שיש אנשים שלא נעים לי להגיד לך לאן השתן עלה להם? סליחה על הביטוי הלא-פרלמנטרי. מישהו מכם צריך לעשות סדר. מישהו מכם צריך לדפוק על השולחן ולומר: חברים, ילדים קטנים מנהלים פה את העסק. גם בקדימה יש ויכוחים לא פשוטים, וחלק מהחברים שלי אומרים שאני עוזרת של היושבת-ראש, וחלק אומרים שאת עושה ככה, אבל אני לוקחת עמדה. איפה אתם? תעשו קצת סדר בבלגן. אני רוצה לבקש עוד דבר אחד ובזה לסיים – אני מאמינה שאתה גדלת בערכים או באותם מקומות שגם אני גדלתי בהם. אתה התגלגלת לשם, ואני התגלגלתי למקום אחר, ומי יודע, אולי יום אחד נהיה באותו מקום, אבל עד שאנחנו נהיה אולי פעם באותו מקום, יש פה נקודות של אל-חזור, אדוני השר. אני באמת מבקשת שאתה תנסה לעצור – אני בטוחה, בטוחה, שאם אתה לומד את הדברים הללו היטב, אתה לא חי אתם בשלום. ואתה לא חי על חסדים של אף אחד בליכוד. אני חושבת שהגיע הזמן שתשמיע גם את הקול שלך. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת אורי אורבך. לא, המקלחת היתה קרה מדי. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן כבל, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. אורי אורבך (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, ברכות, בהצלחה. חברי הכנסת, אל תגזימו עם האוי–אוי-אוי שלכם. שני חוקים קטנים ולא חשובים. מגלי והבה (קדימה): לא קטנים. אורי אורבך (הבית היהודי): קטנים ובלתי-חשובים לחלוטין, אחד בעניין גרוניס ואחד בעניין השינוי בלשכת עורכי-הדין. שום משמעות. יש אלמנט של קוניונקטורה, לא אתכחש לזה, אני מניח שזה עמד בבסיס העניין, אבל הדמוקרטיה מזה לא נהרסת, ולא קרה שום דבר, ומחליפים נאור – הגברת נאור, בנאור אחר בשם גרוניס. גם אני לא מתלהב מערימת החוקים שמסתערים עלינו, שהייתי קורא לחלקם חוקי גרגרוניס – מלשון גרגרנות; לא חלילה לפגוע בשמו של השופט. יש פה תחרות של גרגרנות: חטוף ואכול; אני אראה לשמאלנים, אני אראה לבית-המשפט, אני אראה לאלה. יש אלמנט מסוים – ככה זה כשיש פריימריס במפלגות גדולות; כל אחד רוצה להראות: שופוני, תראו כמה שאני יותר ימני. דליה איציק (קדימה): תגיד להם. אורי אורבך (הבית היהודי): הם לא פה פשוט. תעבירו להם. דליה איציק (קדימה): מתי הם פה? אורי אורבך (הבית היהודי): אני לא מבדיל בין הליכוד לקדימה. אתם תסלחו לי. דליה איציק (קדימה): מי אתה? אורי אורבך (הבית היהודי): אני לא מצליח להבדיל. חברת הכנסת איציק, למעט את, שבאת ממפלגת העבודה, ועוד שניים-שלושה, אני – כבר שנתיים וחצי פה – לא מצליח להבדיל. מה תעשי לי? דליה איציק (קדימה): מי זה המפד"ל, אתה יודע? אורי אורבך (הבית היהודי): בסדר, כשאת תנאמי תגידי על המפד"ל. דליה איציק (קדימה): לא, כאילו פתרת – – – אורי אורבך (הבית היהודי): לא, בשורה שלמה של סוגיות, כולל ביחס לבית-המשפט העליון, אני לא מוצא את ההבדל. שלי יחימוביץ (העבודה): צודק, צודק. דליה איציק (קדימה): עוד אחת. היו"ר מוחמד ברכה: רבותי, הפרק הזה הסתיים. פרק הזהויות הסתיים. אורי אורבך (הבית היהודי): בעיתונים, במדור לילדים, יש כזה "מצא את ההבדלים" – מראים שני ציורים, ושמים שמונה הבדלים. אם אני שם את קדימה ואת הליכוד יחד, אין שמונה הבדלים. שלי יחימוביץ (העבודה): תזכיר להם את ממשלת אולמרט, את התקופה של נגד שלטון החוק, ומה הם אמרו אז. היו"ר מוחמד ברכה: תפסיקו, נו, באמת, כולכם ישבתם כמעט באותן ממשלות, וניהלתם אותה מדיניות. תפסיקו. אני אולי היחיד פה – – – דליה איציק (קדימה): זה לא נכון. היו"ר מוחמד ברכה: בסדר. אמרנו שפרק הזהויות הסתיים. בבקשה. אורי אורבך (הבית היהודי): חברת הכנסת איציק, אני מבטיח לך שהייתי פונה לליכוד אם הם היו כאן, הייתי מדבר אליהם, אבל מה לעשות – את היית מורה הרבה שנים, מוצלחת – המורה תמיד צועק על התלמידים שמגיעים, למה אחרים מאחרים. אין עם מי לדבר, חוץ מכבוד השר, שבתוקף תפקידו כאן – אין, הם לא כאן, אז תעבירו להם. זה גם לא משנה. רובכם הייתם במפלגה הזאת, חלק יחזרו לשם. זה לא – – – שלמה מולה (קדימה): נשמעת נבואה. אורי אורבך (הבית היהודי): לא, הערכה. פרשנות בחינם. היו"ר מוחמד ברכה: נבצר מבינתי, חבר הכנסת אורבך – אתה תומך בחוק או מתנגד לו? אורי אורבך (הבית היהודי): אני תומך. תומך בחוק הזה. לא הייתי ברור? תומך בחוק הזה – – – שלמה מולה (קדימה): כמצוות אלקין הוא תומך בחוק. אורי אורבך (הבית היהודי): אני תומך, תומך. בלי מצוות אלקין. לא דיברתי אתו היום. היו"ר מוחמד ברכה: אז מה זה הגרגרוניס הזה? קריאה: אתה בעד או נגד? אורי אורבך (הבית היהודי): מה, יש בעיות בהבנת הנשמע? קריאה: כן. אורי אורבך (הבית היהודי): אני תומך בחוק הזה שיאפשר לשופט גרוניס ולא לשופטת נאור בגלל שנשארו לה פחות משלוש שנים. באמת, זאת הבעיה, של הסכנה על בית-המשפט העליון? אפשר להתווכח על חוק השימוע, שעומד לעלות פה, זה שינוי בקונסטיטוציה, שחברי ועדת חוקה ילכו – – – שלמה מולה (קדימה): מה ארגוני השמאל – – – אורי אורבך (הבית היהודי): רגע. זה דבר בעל משמעות. זה דבר בעל משמעות, מה שאתם מדברים, שבלשכת עורכי-הדין יהיה היושב-ראש, או לא יהיה היושב-ראש, כשמישהו בכלל יודע מי זה היושב-ראש? שלמה מולה (קדימה): כן, כן – – – אורי אורבך (הבית היהודי): מאוד עקרוני. שלמה מולה (קדימה): – – למה? כן, כן – – – היו"ר מוחמד ברכה: טוב, חברים, חברים. שלמה מולה (קדימה): כן, כן, אנחנו יודעים. היו"ר מוחמד ברכה: חבר הכנסת אורבך, אני מבקש לסיים. אורי אורבך (הבית היהודי): כמו שאני אומר לחברי – – – היו"ר מוחמד ברכה: אומנם זה היה מעשיר – – שלמה מולה (קדימה): אנחנו יודעים כמה זמן. היו"ר מוחמד ברכה: – – וגם משעשע, אבל זה גם כן מסתיים בזה. שלמה מולה (קדימה): – – – אורי אורבך (הבית היהודי): כמו שאני אומר לחברי בימין צאו מהאובססיה, לכם אני אומר – צאו מההיסטריה. רונית תירוש (קדימה): לא. החוקים פה פרסונליים. אורי אורבך (הבית היהודי): אלו חוקים שלא מעלים ולא – – – רונית תירוש (קדימה): זו בעיה שהם פרסונליים. היו"ר מוחמד ברכה: נו, באמת, חברת הכנסת תירוש. אורי אורבך (הבית היהודי): פרסונליים, אני נורא מזועזע. מאוד מזועזע. יהיה גרוניס ולא השופטת נאור. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. אורי אורבך (הבית היהודי): ממש, ממש נורא. רונית תירוש (קדימה): הרעיון שזה פרסונלי. אורי אורבך (הבית היהודי): אני אומר לסיום משפט – – רונית תירוש (קדימה): – – – אורי אורבך (הבית היהודי): – – כן, אני אומר לסיום. קשה להתרגל לשינויים, זה קשור גם לחוקים האלה, אבל פחות, באופן כללי, למה שנקרא "האליטות הישנות", שאני לא יודע למה קדימה כל כך מתנדבת להגן עליהן. זרים על חופינו. פתאום אנשים אחרים שאף פעם לא היו, פתאום יש להם יומרות להיות בבית-המשפט העליון. מתנחל, נביא אחד מזרחי, שתיים אשה, אחד מתנחל ולעטוף לך, או שאתה אוכל את זה פה? מרינה סולודקין (קדימה): איפה הרוסים? אורי אורבך (הבית היהודי): ואיפה העולים מרוסיה? ואיפה הדרוזים? לא צעקת עדיין, חבר הכנסת. מה קורה? אני כבר מחכה מההתחלה. מאיר שטרית (קדימה): מרינה, מה עם הדיור? היו"ר מוחמד ברכה: באמת שלא נעים לי להפסיק. אורי אורבך (הבית היהודי): לא נעים להפסיק – אתה לא חייב. לא כל דבר שלא נעים צריך לעשות. לכן, תרגיעו. יש שינויים טבעיים בחברה הישראלית, באים עוד אנשים. גם בימין, חלקם אפילו משפטנים, אחדים מהם אפילו יודעים קרוא וכתוב, אפילו שהם ימניים. היו"ר מוחמד ברכה: טוב. אורי אורבך (הבית היהודי): אז תרגיעו. אלו חוקים של מה בכך, שכל קואליציה עושה אותם, גם כשאתם הייתם בקואליציה, ואם יום אחד, חס וחלילה תהיו, הכול ישוב על מקומו בשלום. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, תודה. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת דניאל בן-סימון. איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת – – היו"ר מוחמד ברכה: חלאס. איתן כבל (העבודה): שלוש דקות, נכון? היו"ר מוחמד ברכה: כן. איתן כבל (העבודה): בסדר, אחלה. היו"ר מוחמד ברכה: אם יהיה מעניין, אז אפשר להיות גמישים, זה בסדר. איתן כבל (העבודה): – – אני עד עכשיו מנסה להבין מה באמת הקואליציה רוצה מאתנו בהצעת החוק הזו. מה הקואליציה מושיבה אותנו כאן לקבוע מי יהיה – וזה נושא חשוב. אבל אני שמעתי פה את שר האוצר קודם, שאמר שהכול בסדר בממלכת המשפט במדינת ישראל. ושולחים את כצל'ה, חושבים שהוא עוד בסיירת. במקום שיקום האמיץ מתוככם לבוא ולשים את החוק כאן, הם שולחים אותך כדי שתעשה להם את העבודה. נדמה לך שאתה עושה להם את העבודה. נדמה לך שאתה עושה את זה בשביל עצמך, בשביל תנועתך, ובסופו של עניין אתה משרת אותם, ואני לא מבין על מה. מה הפריע לך, מה הפריע לחברים מה שהיה עד היום? הרי זה מסוג אותם הדברים שהם בסוף חרב פיפיות. אתה מתכנן – תמיד בפוליטיקה, אתה מכיר את זה? אתה יושב, מתכנן, לסדר, להוא, שהוא יהיה. תאמין לי, יש לי ניסיון בזה. אתה קם בבוקר, אהוד ברק בליכוד. אלו בדיוק-בדיוק אותם הסדרים. בדיוק אותן תוכניות. אלכס מילר (ישראל ביתנו): – – – איתן כבל (העבודה): בדיוק. להבדיל אלף אלפי הבדלות. זו קומבינה, שנדמה לכם שהיא תשיג בסופה משהו. וסופן של קומבינות מן הסוג הזה, למרות ששמעתי אותך – ואתה איש מלא אנרגיות וכוח ואתה חושב שאתה הולך להביא לפחות את משיח בן דוד על החמור, אבל זה לא כך. אין משיח, ואין בן דוד. יש כאן קומבינה שאתה הולך לפני המחנה, והם מתחבאים אפילו. רוברט טיבייב (קדימה): יש חמור. איתן כבל (העבודה): זאת אומרת, עומד כאן שר האוצר, ומדבר בשם הממשלה, ובכלל הכול נופת צופים. אם הכול נופת צופים, למה לשנות את החקיקה? מה זה? לכן, אני אומר לך, ואני אומר לכם – הרי תשמע, אתם יכולים להעביר, אתם יכולים גם להעביר, אני לא רוצה להתבטא בלשון לא פרלמנטרית כאן מעל הבמה, אבל כל אחד יעביר בראש שלו מה שהוא רוצה, מה שרציתי להגיד. אבל לגופו של עניין – – – היו"ר מוחמד ברכה: תן רמז לפחות. אלכס מילר (ישראל ביתנו): תן דוגמה. איתן כבל (העבודה): דוגמה אתם רוצים? אוקיי. אם כבר. לכן, אני אומר לכם, אתם יכולים הרי להעביר מה שאתם רוצים, איך שאתם רוצים, מתי שאתם רוצים. זה כוחכם היום, לצערי, אבל זה המצב. אבל כצל'ה, עליך? קריאה: כן – – – איתן כבל (העבודה): עליך, כצל'ה? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – – זה חוק שלי. איתן כבל (העבודה): עליך, כצל'ה? אתה, הסיירת, עם הסיפורים שלך? גם עליך עבדו? תודה. עפו אגבאריה (חד"ש): כצל'ה רוצה להיות ראש הממשלה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת דניאל בן-סימון, ואחריו – חבר הכנסת רוברט טיבייב. רונית תירוש (קדימה): נאזם, תעדכן את הרשימה פה. שלמה מולה (קדימה): הוא קבלן הביצוע של נאמן, רק לא אומרים את זה. דניאל בן-סימון (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חייב לומר שהחוק הזה בפני עצמו הוא לא חשוב. הוא גם לא מסוכן, אלא אם אתה מכניס אותו לחוקים שהיו בשנתיים האחרונות, ואז אתה מקבל חשכה גדולה שנפלה על החברה הישראלית. אני אומר לכם: יש מקום לדאגה. זה לא החוק בפני עצמו, אלא זה וזה וזה וזה וזה וזה, סוף כל סוף הליכוד עלה לשלטון. סוף כל סוף. 34 שנים אחרי, עם רצח באמצע, וזו חרפה של אהוד ברק, סוף כל סוף, החלטתם לשנות את פני החברה הישראלית. לקח לכם הרבה זמן, ופה אני מתחיל להיות מודאג, בגלל שאתם רוצים מטרה אחת – למנוע הסדר. בשאלה שרודפת אחרינו 45 שנה – איך לעצב את המדינה הזאת, מה הגבולות שלה – במקום לקבל הכרעה פוליטית, אתם מחוקקים חוקים כדי למנוע הכרעה פוליטית, כי זו שאלה פוליטית. דני דנון (הליכוד): בשביל זה בחרו אותנו בבחירות. דניאל בן-סימון (העבודה): לכן, כל החוקים האלו, דנון, יש להם קשר אחד – – דני דנון (הליכוד): היו בחירות – – – היו"ר מוחמד ברכה: אתה תדבר אחריו. דניאל בן-סימון (העבודה): – – לשמור על המצב כמות שהוא ולמנוע בבוא היום הכרעה של הבוחר. לכן, להוסיף שופטים כאלה ואחרים, ולשים חוקים כאלה, וחוק הגולן, וחוק ירושלים, וחוק זה, וחוק זה, וחוק זה – בסופו של דבר, אני אומר, החוק הזה כשלעצמו הוא רק חוליה בשרשרת אחת שנועדה לשנות את פני החברה הישראלית – – – היו"ר מוחמד ברכה: סליחה. זה לא מקובל ששם במושבים של מנהלי הסיעות תתנהל מליאה אחרת. רבותי. דניאל בן-סימון (העבודה): במובן הזה, כשאני אומר שסוף כל סוף השתלטתם, זאת תהיה חברה אחרת, אם נסים זאב ינצח, אם אתה, כצל'ה, תנצח. יכול להיות שכל חלומם של המייסדים ירד לטמיון. נהיה חברה לא טולרנטית, נהיה חברה לא ליברלית, נהיה חברה אחרת, יותר חרדית, יותר דתית, יותר לאומנית. זה חזון הציונות? זה חזונה של מדינת ישראל? על זה נקבל פרסי נובל? דני דנון (הליכוד): בשביל זה בחרו אותנו, חבר הכנסת בן-סימון. דניאל בן-סימון (העבודה): לכן, חבר הכנסת דנון, מה שהכי מצער אותי, שאדם כמונו עומד בראש המדינה הזאת, מתחפש כאילו שנראה ומדבר כמונו, באנגלית משובחת, בעברית משובחת, אבל הוא לא שונה מדנון, מחוטובלי ומכצל'ה. בנימין נתניהו, הקוסם שהתחפש כביכול לאדם ליברלי, שמופיע בקונגרס ומרקיד 500 חברי קונגרס, מעלה אותם 34 פעמים – בסופו של דבר, מטרתו אינה שונה מהמטרה של המחנה הכי קיצוני בליכוד, הכי קיצוני בישראל ביתנו – – שלמה מולה (קדימה): שכחת את ליברמן. דניאל בן-סימון (העבודה): – – ובמובן הזה חברו יחדיו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, כתוצאה מבחירות אומללות ב-2009, כדי לשנות את פניה של החברה הישראלית. ואני אומר לכם – משפט אחד – – – רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): דני, אתה רק נתת לגיטימציה לממשלה הזאת. אתה זוכר את זה, לא? אתה זוכר את זה. דניאל בן-סימון (העבודה): לכן, אני אומר: חברות עולות ונופלות. יש חברות כאלה שנתפסות לשיגעון, או מגלומניה או משהו כזה, והן נופלות. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, החברה הישראלית נמצאת על התפר הזה. זה לא החוק כמו העובדה שהיא מנסה בעצם להערים על ההיסטוריה ולשנות את החוקים כדי לעמוד מול תהליכים טבעיים שההיסטוריה מחייבת אותם. ולצערי, אנחנו אולי נפסיד את ההצבעה הזאת, אבל בבוא היום, כצל'ה, יכול להיות שאתה תנצח, אבל רובנו נבכה על הניצחון הזה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת רוברט טיבייב, ואחריו – חבר הכנסת דני דנון. רוברט טיבייב (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, קודם כול אני מברך אותך, ואני מאוד מקווה שהחושך הזה לא יחזור בזמן שאתה מנהל – – – היו"ר מוחמד ברכה: זה יתר ברק. החושך היה יתר ברק. רוברט טיבייב (קדימה): רבותי, זה הנאום הראשון שאני בכלל לא התכוננתי אליו. איפה אני, איפה בית-משפט והשינויים האלה? אבל בכל מקרה, אני רוצה להתייחס לנושא. כביכול אני למדתי וחונכתי במערכת מאוד חזקה וצנטרליסטית ודיקטטורית. מרינה, כמובן, מכירה את זה, וגם אלכס מילר שיושב שם – אנחנו מכירים את המערכת, שבבתי-משפט אתה נכנס לשם, ולא משנה מי יהיה העורך-דין שלך אתה אשם או שאתה לא אשם. זה בכלל לא משנה. משנה איך המערכת מסתכלת עליך, מה המערכת רוצה ממך. זה מה שחשוב, וזה מה שקובע. זה היה אז. ואני לא רוצה, חלילה וחס, להגיד שאנחנו רוצים להעתיק את המערכת שממנה, דרך אגב, ברחנו אני ומרינה. אני מאוד מעריך את כצל'ה, דרך אגב. אני לא יודע מה המניעים שעומדים מאחורי הצעת החוק הזאת, אבל זה מריח משהו – – – מרינה סולודקין (קדימה): מוכר. רוברט טיבייב (קדימה): כן. תודה, מרינה. מרינה סולודקין (קדימה): מוכר. רוברט טיבייב (קדימה): מוכר מאוד. אני לא רוצה שמישהו מכם ירגיש על עצמו, על בשרו. פעם עמדתי במבחן כזה – – – אלכס מילר (ישראל ביתנו): – – – רוברט טיבייב (קדימה): אלכס, אתה לא הצלחת ולא כדאי לך לעמוד במשפט שהשופט הוא הקובע ולא משנה מה החוק אומר. בכלל לא משנה אם אתה אשם או לא אשם – משנה, עוד פעם, איך הוא יסתכל כלפי המערכת, וזה מה שחשוב. אני מסכים עם מרינה לחלוטין – זה זיכרונות של פעם, ואנחנו לא רוצים להיכנס לתוך הזיכרונות האלה. אני רוצה ממש להתייחס לכמה דברים ששלי יחימוביץ אמרה – שלא רואים הבדל בין הליכוד וקדימה. לקדימה יש דרך, ולליכוד, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, יש רק אמצעים, ובאמצעים האלה הם משתמשים יפה מאוד. השאלה מה זה הליכוד. הליכוד זה מפלגה שאני מאוד מכבד – הדעות של חבר הכנסת דני דנון או של מיכאל איתן? זאת השאלה. שאלה גדולה, כן? לקדימה, יש לנו – – – דני דנון (הליכוד): קדימה זה אבי דיכטר או ציפי לבני? רוברט טיבייב (קדימה): אנחנו כבר הכרזנו, וזה התופעה המוכרת אצלנו, וזה שיטת הדמוקרטיה, וזה לגיטימי לחלוטין. בוא נראה מה יהיה אחרי הסקרים. אם ביבי נתניהו ירד בסקרים אצלכם יהיה רצח, ואנחנו כבר – – – היו"ר מוחמד ברכה: לא, לא, אל תציג, אל תציג. רוברט טיבייב (קדימה): אוקיי, אני לא עושה את הדברים האלה. אני שומע לך, אדוני. היו"ר מוחמד ברכה: תודה רבה, אדוני. אתה צריך לסיים. רוברט טיבייב (קדימה): סיימתי כבר? היו"ר מוחמד ברכה: כן, תודה. חבר הכנסת דני דנון, ואחריו – חבר הכנסת מגלי והבה. דני דנון (הליכוד): אין פה שר? היו"ר מוחמד ברכה: אתה רוצה שר? אה, הנה, הוא הגיע. דני דנון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר יולי אדלשטיין, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת כצל'ה נמצא פה או שהוא יצא? קריאות: יצא. דני דנון (הליכוד): יצא. חבל. אני אמסור לו את זה. הוא שאל כמה שאלות רטוריות, ואני רוצה להצטרף לשאלתו. מישהו יודע, חברי חברי הכנסת מהאופוזיציה, מה המשותף ל"ואבן", "וליום" ו"קלונקס"? רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): ביבי. דני דנון (הליכוד): לא. הרופאים לא נמצאים במליאה. אין פה רופא במליאה – אדטו, אלדד. אם מישהו פה היה קצת – – – קריאות: עפו. דני דנון (הליכוד): עפו, אתה צריך לדעת. מה משותף ל"ואבן", "וליום" ו"קלונקס"? שלוש התרופות האלה. עפו אגבאריה (חד"ש): – – – דני דנון (הליכוד): שלוש התרופות האלה זה כדורי שינה. מה שהיום האופוזיציה באה אלינו, לחברי הקואליציה, ואומרת, תיקחו כמה כדורי שינה, תישנו טוב, תירדמו, כל זמן שלטונכם אל תעשו שום דבר; תסגרו את הידיים, תעצמו את העיניים – תלכו לישון. סליחה, אנחנו נבחרנו על בסיס ערכים מסוימים, על בסיס אג'נדה. פתאום זה נהיה מלה גסה להגיד "אג'נדה". אנחנו נבחרנו על בסיס אג'נדה פוליטית, ובאנו ואמרנו לבוחרים, תבחרו בנו, אנחנו נשנה את מה שעשו קודמינו. אנחנו נשנה – זאת היתה ההבטחה שלנו לבוחר, לשנות – – אריה ביבי (קדימה): נדבר, לא נשנה. דני דנון (הליכוד): – – והיום, כשאנחנו באים לשנות אתם לא מסכימים. זאת זכותכם, אבל יש מושג שנקרא גם – – אריה ביבי (קדימה): – – – לדבר. דני דנון (הליכוד): – – עריצות של המיעוט. זה מה שקורה היום בכנסת. קריאות: או – – – דני דנון (הליכוד): עריצות של המיעוט. כשהרוב הדמוקרטי, שנבחר – – רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): – – – דני דנון (הליכוד): – – בצורה דמוקרטית, בא לבצע שינוי, אתם אומרים – – היו"ר מוחמד ברכה: חברי הכנסת. דני דנון (הליכוד): – – לא מקובל עלינו. אז, חברי חברי הכנסת, בואו אני אזכיר לכם: כשהתקבלו פה החלטות קצת יותר קשות – לגרש יהודים מגוש-קטיף, להוציא את כל המתיישבים, את בתי-הכנסת, את בתי-הקברות – – שלמה מולה (קדימה): תחזרו הביתה. דני דנון (הליכוד): – – זה דמוקרטי? זה לגיטימי? זה חוקתי? וכשהיום אנחנו באים עם רוב דמוקרטי, מבצעים שינוי – שכן, הוא משרת את סולם הערכים שלנו שהוא שונה מסולם הערכים שלכם – אתם באים ואומרים לנו – – קריאה: – – – דני דנון (הליכוד): – – אל תעשו זאת, זה לא חוקי, זה לא דמוקרטי. סליחה, כשמפלגת קדימה הובילה שינוי בשיטת הבחירה של השופטים לבית-המשפט העליון – בתפקידו היה שר המשפטים דניאל פרידמן – אז זה היה חוקתי, זה היה דמוקרטי, הכול היה מצוין. והיום, כשמגיעים עם הצעה שונה, אתם אומרים, זה לא דמוקרטיה. סליחה, לא רק כשאתם בשלטון אפשר לשנות חוקים. בואו אני אגלה לכם סוד: גם כשאנחנו בשלטון אפשר לשנות חוקים. ואם יקרה הנס ותחזרו לשלטון בעוד 20–30 שנה – – רוברט טיבייב (קדימה): ויקרה. דני דנון (הליכוד): – – אולי זה יקרה, ואם זה יקרה – תשנו את החוקים בחזרה. זו מהות הדמוקרטיה. ולא לבוא אלינו ולומר, חבר הכנסת דנון, אדלשטיין ומילר, תיקחו קצת "וליום", תיקחו קצת "קלונקס" – תלכו לישון, תיתנו לנו לנהל את המדינה. אנחנו נבחרנו להוביל, לשנות, לחוקק, וזה מה שאנחנו עושים היום. קריאות: – – – שלמה מולה (קדימה): אתם רוצים להרוס את המדינה. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, חבר הכנסת דנון. חבר הכנסת מגלי והבה, ואחריו – חבר הכנסת נסים זאב. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דני דנון והחבורה שלו – הם לא הרבה בליכוד – – דני דנון (הליכוד): הרוב. מגלי והבה (קדימה): – – הם חושבים שהזיכרון שלנו הוא קצר. דני דנון (הליכוד): – – – מגלי והבה (קדימה): אתה רוצה שנשכח. אתה עם ראש הממשלה או נגדו? תגיד לנו. דני דנון (הליכוד): – – – מגלי והבה (קדימה): אתה בעד פתרון מדיני של שתי מדינות? אתה בעד פינוי התנחלויות? תגיד לנו את זה. אתה מסכים עם ראש הממשלה או לא? דני דנון (הליכוד): – – – מגלי והבה (קדימה): אז אל תטיף פה. אנחנו יודעים, כאשר הנושאים קרובים אליך ומשרתים את האג'נדה שלך אתה פתאום מהלל ורוצה שיתמכו. כשראינו שהעמדות שלך נוגדות את התפיסות של ראש הממשלה שנדמה לי שגם כן הוא שכח – – – דני דנון (הליכוד): – – – מגלי והבה (קדימה): אני לא שאלתי אותך. אנחנו יודעים איפה אתם. אז דני דנון, אל תטיף לנו. אנחנו יודעים מי אתה. הקיצוניות שלך, תראה לאן הובילה את מדינת ישראל. ועם אנשים כמוך לא תישארו בשלטון עוד זמן רב, אלא מהר מאוד תלכו הביתה. דני דנון (הליכוד): זה היה – – – קיצוני גם. היו"ר מוחמד ברכה: חבר הכנסת, נא לשבת. קריאה: – – – היו"ר מוחמד ברכה: תשב. מגלי והבה (קדימה): אדוני היושב-ראש, אני בא ונמצא פה, גם אני רואה את כצל'ה. אני זוכר שבתחילת הקדנציה הוא רץ לבית הנשיא להמליץ על ראש הממשלה להרכיב את הממשלה הזאת, והלך בהתלהבות. חודשיים לאחר מכן חזר אלינו להגיד: איפה הייתי? טעיתי. אני הייתי צריך להמליץ על ראש ממשלה כזה? וכאשר עכשיו נוח לו, לראש הממשלה, להשתמש בך – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): זה חוק שלי. מגלי והבה (קדימה): – – להשתמש בקואליציה הדורסנית הזאת לשנות חוקי-יסוד, לשנות חקיקה שלא שומרת על השוויון הבסיסי שאנחנו כולנו רוצים שיהיה לנו כאן, באים ומשנים חוקים – משנים חוקים פרסונליים ומשנים חוקים – עוד מעט דוד רותם יקבע מי יהיה השופט העליון הבא – יבואו אליו לשימוע – – רוני בר-און (קדימה): – – – מגלי והבה (קדימה): כן. – – והוא יחליט מי יהיה השופט בבית-המשפט העליון. אתה מדבר על השוויון, אדוני? זאת מערכת שוויונית? שאלת כמה שופטים מחוזיים דרוזים יש במדינה הזאת? וזה לא רק הערה לממשלה הזאת, זה הערה לכל הממשלות – שופט אחד. אז כשאני בא ומנסה לסכם ולהסתכל לעיני האנשים האלה, שמנסים להביא אותנו ולהראות לנו דרך אחרת, דרך יותר דמוקרטית, משטר יותר שוויוני, אני כל פעם מתאכזב מחדש. והקואליציה הדורסנית הזאת היא מובילה את מדינת ישראל בכל התחומים; ראינו אתכם בשינויים הכלכליים שהיו, ראינו אתכם עכשיו בשינויים המשפטיים שאתם מנסים לעשות, ועוד – האבסורד הוא שמשתמשים בך, כצל'ה, שאתה זה שבאת ואמרת: אם עשיתי טעות אחת בחיים שלי, זה הטעות שהלכתי להמליץ על ביבי נתניהו להיות ראש הממשלה – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): זה חוק שלי – – – מגלי והבה (קדימה): – – ועכשיו אתה בא להיות שליח שלו. ועם קואליציה כזאת, אז – לא דני דנון ולא אתה תקבעו את עתיד המדינה הזאת, ולא את עתידם של מדינת ישראל ואזרחי ישראל. תודה, אדוני. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת זאב אלקין. הוא כאן? רוני בר-און (קדימה): מי שכאן כאן, ומי שלא כאן לא כאן. היו"ר מוחמד ברכה: כמובן, מי שכאן כאן ומי שלא כאן לא כאן. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כבר שעתיים יושב פה; אחד דיבר על הציונות, חזון הציונות, ומי שרואה את נסים זאב – בוודאי זה לא היה החזון. אני לא מבין, אנחנו נמצאים פה כדי לשמוע מוסר מאנשים שאפילו אין להם מושג מה זה ציונות. שלמה מולה (קדימה): אנחנו לא ציונים? נסים זאב (ש"ס): בן-סימון, עם כל הכבוד לך, חבר הכנסת, כנראה לך יש חזון שונה ממני. דניאל בן-סימון (העבודה): זה נכון. נסים זאב (ש"ס): זה ברור. אחרת הייתי במפלגת העבודה. היו"ר מוחמד ברכה: יש חזון ויש חזן. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, עד 2007 – החוק שונה למעשה ב-2007. סך הכול יש פה הצעת תיקון, כי זאת היתה טעות מבחינת החשיבה. שלמה מולה (קדימה): אם זאת היתה הצעת חוק לתיקון לרבנים אתה היית רועד. נסים זאב (ש"ס): זאת היתה טעות, ונכון, באים לתקן את מה שהוצע ב-2007. מה קרה? אסור לשופט ימני, עם דעות שונות – – שלמה מולה (קדימה): או, אוקיי. נסים זאב (ש"ס): כן, בדיוק. – – – לכהן כנשיא בית-המשפט העליון? אז זה אנטי-דמוקרטי? זה החורבן של הדמוקרטיה? מה הצביעות הזאת? אדוני היושב-ראש, הכנסת חייבת להתערב ולחוקק חוקים לגבי הדרך לבחירת שופטים. אי-אפשר להתעלם מהקיפוח של הציבור הימני. הימני זה אנטי-דמוקרטי? כאשר אנחנו רואים שכל השופטים היום בישראל מייצגים ציבור מסוים. תסתכלו בעולם, מה קורה. למה בדבר הזה אנחנו לא נאורים מספיק? כי הנאורות שלנו היא כבר ברמה של עיוורון; מרוב שאנחנו נאורים כבר הסנוור נכנס לנו לעיניים. לכן, אדוני היושב-ראש, כאשר אני שומע את רוממות הדמוקרטיה בגרונם של חברי הכנסת, והם בעצם אומרים שהדבר הזה יכול להביא חורבן על הדמוקרטיה – תסתכלו מה קורה בעולם, תסתכלו איך קורה בסנאט האמריקני, איך בוחרים שופטים, איך קורה באירופה – יש לי פה רשימה של כל המדינות, אין לי זמן לומר, ואת הפירוט, אבל אין מדינה ששופט מביא שופט וחבר מביא חבר כמו במדינת ישראל. וצריכים לומר את זה – את האמת. השופט גרוניס – זה לא גורנישט, זה לא כלום. יש לו כל הזכויות וכל היכולות המקצועיות, ורק בגלל דעותיו, שמא חס ושלום הוא יכול לפגום במערכת המשפט – ממה אתם פוחדים שהוא יכניס לבית-המשפט העליון? למה במשך עשרות שנים הוא כן היה מקובל להיות שופט בבית-משפט? אז להיות נשיא הוא כבר לא? למה, הוא לא שייך לאג'נדה שלכם? אז די לצביעות. היו"ר מוחמד ברכה: תודה. חבר הכנסת אלקין, אחריו ידבר השר עוזי לנדאו, בשם שר המשפטים, ואחריו יסכם את הדיון חבר הכנסת המציע, חבר הכנסת יעקב כץ. זאב אלקין (הליכוד): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אנחנו מגיעים, אנחנו לקראת סופו של הדיון המרתוני הזה, ואני חייב להגיד שמדי פעם נאלצתי קצת לשפשף עיניים – העמדות שאני שומע בבית הזה. הרי מה קורה כאן, בחוק שעוד מעט נצביע עליו? מדובר כאן קודם כול – חוק שכל כך מאיים על בית-המשפט העליון, כל כך נורא – מדובר כאן על חזרה לקדמותו של המצב שהיה קיים במערכת המשפט הישראלית עשרות שנים. מי ששינה אותו בקדנציה הקודמת היה השר פרידמן. אבל זה שסיעת קדימה, שנמצאת כאן, נלחמת עבור התיקון של פרידמן, אני יכול להבין. כן, סך הכול מדובר כאן במורשת שהשאיר שר משפטים חשוב, שהיה מטעם הסיעה הזאת, עשה דברים חשובים – אני חושב שזה ראוי ונכון. שלמה מולה (קדימה): גם אתה היית חבר סיעת קדימה. זאב אלקין (הליכוד): בוודאי, בוודאי. אני, אגב, תמכתי ברוב השינויים של פרידמן. שלמה מולה (קדימה): אתה ברחת לליכוד. זאב אלקין (הליכוד): אבל הדבר שאני לא מצליח להבין – למה תיקון שכשפרידמן חוקק אותו התנגדו לו כל מגיני בית-המשפט העליון, כשעכשיו באים לבטל אותו מתייצבות סיעות אחרות בבית הזה, שאז התנגדו לתיקון של פרידמן, ואומרות: אוי ואבוי, השינוי הזה הוא איום על בית-המשפט העליון, אף-על-פי שנשיאת בית-המשפט העליון לא התנגדה לתיקון הזה, אף-על-פי שסך הכול מדובר כאן על המורשת שאז הם התנגדו לה. את זה אני לא מצליח להבין. את סיעת קדימה אני מבין. את סיעת העבודה, את סיעת מרצ, את הסיעות הערביות אני לא מצליח להבין. כנראה הכול תלוי בשאלה מי מביא את זה. התוכן בכלל לא חשוב. אז, כשפרידמן הביא את זה, כולם היו נגד. עכשיו כשיעקב כץ הביא את זה חזרה, גם כולם נגד, כי זה מאיים על בית-המשפט העליון. זהבה גלאון (מרצ): אתה מיתמם, הרי זה המכלול, זה כל השיטה. אל תיתמם. זאב אלקין (הליכוד): אני מכיר שמצביעים על חוק לפי מה שכתוב בו, לא לפי המכלול. שלמה מולה (קדימה): אבל החוק הזה נקבע רק לאדם אחד. זאב אלקין (הליכוד): לכן, זה מראה פעם נוספת עד כמה כל הדיון הזה הוא צביעות. זה נכון לגבי החוק הזה, וזה נכון לגבי כל השיח שהיה כאן בימים האחרונים ובשבוע האחרון. שמעתי שהיום ציפי לבני נתנה מסיבת עיתונאים ממש מפתיעה ושכבה על הגדר בהגנה על בית-המשפט העליון, ושוב שפשפתי עיניים. זה נכון, זה כל כך נורא ללחוץ על בית-המשפט העליון, רק שאלתי את עצמי: היא לא היתה פעם שרת משפטים שבלחץ על בית-המשפט העליון, כשהמועמד שהיא רצתה למנות לא עבר, פשוט השאירה את בית-המשפט העליון בלי מינויים תקופה ארוכה? אבל אז זה היה מותר, זה היה כשר, כי היא עשתה את זה. עכשיו היא שוכבת על הגדר להגן עליו. שאלתי את עצמי: היא לא היתה ממלאת-מקום ראש ממשלה בממשלה כשהשר פרידמן הציע שינויים הרבה יותר מרחיקי לכת מאלה שמוצעים כאן היום ומאלה שעלו בכלל לאוויר העולם? את מה שפרידמן הציע אנחנו עוד לא השכלנו להציע, יכול להיות שצריך לעשות את זה. ומי שוכב על הגדר נגד התיקונים האלה? הסיעה שבזמנה תמכה בשינויים של פרידמן; היא הפכה למגן הגדול של בית-המשפט העליון. אז איפה הייתם בקדנציה הקודמת? קורה כאן דבר מדהים, שמראה פעם נוספת שאין כאן עקביות, אין כאן שיטה. יש כאן פוליטיקה וצביעות בלבד. ואני חושב שמאסנו בצביעות הזאת. שלמה מולה (קדימה): אתה סופר-פוליטיקאי, אתה סופר-פוליטיקאי. זאב אלקין (הליכוד): תתייצבו פעם אחת מאחורי עמדה עקרונית. אתם בעד פרידמן – תהיו בעד פרידמן לאורך כל הדרך, אל תהיו יו-יו, חבל. היו"ר מוחמד ברכה: תודה, אדוני. תודה. השר עוזי לנדאו, בבקשה, בשם שר המשפטים, ואחריו יסכם את הדיון חבר הכנסת יעקב כץ – אחריו, אחריו, אחרי השר. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בית-המשפט העליון טעון תיקונים יסודיים, טיפולי שורש. התנהלותו בשנים האחרונות מביאה לפגיעה קשה בדמוקרטיה, קשה ביותר. רוני בר-און (קדימה): אבל לדעתך, בלי הרדמה. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אני חושב, אני לא נכנס. אין לי – איך אמר פעם מזכיר הממשלה? אין לי הבנה במדיצינה. קריאות: – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אבל המתבונן היום על הדרך שבה פועל בית-המשפט העליון יחוש – – היו"ר מוחמד ברכה: השר עוד לא אמר מלה, מה קרה לכם? קריאות: – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – דאגה קשה ביותר לגבי מצבה של הדמוקרטיה במדינת ישראל. אני חושב שהתיקן דהיום הוא תיקון מינורי. בסך הכול מה אנחנו בעצם עושים? אנחנו מחזירים מצב שהיה לפני 2007 לקדמותו. החוק מחזיר את הגלגל לאחור. אומנם רק לגבי נשיאי בית-המשפט העליון. אבל אני סבור שצריך היה בית-המשפט העליון להחזיר את הגלגל לאחור בהתנהלותו כולה, הרבה מעבר להצעת החוק שאנחנו מביאים כאן היום לדיון. בית-המשפט העליון בעבר – בשנות ה-50, ה-60, ה-70 – היה בית-משפט עליון שידע לתחום את עצמו, שלא נכנס לסוגיות פוליטיות, לא נכנס לסוגיות ערכיות. ובלי חוקי – חוק-יסוד: כבוד האדם וחוק-יסוד: חופש העיסוק – ידע לשמור על זכויות האדם, בלי הרבה ססמאות. וידעו איך במשורה לדאוג לזכות עמידה של מי שיכול לטעון, ולא פתחו את זה לכל אחד שיוכל לבוא ולדבר, ולהביא, בסופו של דבר, לעומס כזה על כל בתי-הדין שהיום עינוי דין הוא אחת מן התקלות הקשות ביותר של בית-המשפט, של מערכת המשפט במדינת ישראל. אבל, אדוני היושב-ראש שהתחלף, אני מבקש לומר מספר דברים שמבחינתי הם קשים ביותר. אתחיל דווקא בדוגמאות. דוגמה המצביעה על מעורבותו של בית-המשפט העליון בתחומים פוליטיים, על פגיעתו של בית-המשפט העליון בזכויות האזרח, וגם על פגיעתו של בית-המשפט העליון – על חריגתו מתקנות או מכללים שבעבר קבע בית-משפט עליון. היכן, למשל – דוגמה אחת – חורג בית-המשפט העליון בכך שהוא פולש לתחומים שאינם שלו? היתה עתירה לגבי מיגון באזורי עוטף-עזה, ובית-המשפט העליון בפסיקה בא וקבע שהממשלה צריכה למגן את שדרות וכמה אזורים שלידה משום השוויון. רבותי, אין זה עניינו של בית-המשפט להיכנס לתחומי מדיניות ששם חייבת להכריע ממשלה. זה לא תפקידו. כשם שקשה להבין בתחומי זכויות אדם – איך ציבור מתבונן ורואה שנערות צעירות בנות 12, 13 ו-14 שמסרבות להזדהות, מוכנסות למעצר ונמצאות במעצר יותר מ-30 יום, שישה שבועות. קריאה: – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: איך אפשר דבר כזה להעלות על הדעת? זה דבר שהוא בלתי הגיוני ובלתי סביר. וזה בית-משפט שמופקד על זכויות אדם. ישנה דוגמה בולטת עוד יותר, והיא הדוגמה שעל-פיה דן בג"ץ בהרכב של 11 שופטים בחוק פינו-בינוי, פינוי-פיצוי. ואני אינני נכנס כרגע לשאלה האם אדם צריך להיות בעד פרויקט ההינתקות או נגד מדיניות ההינתקות, אני ניגש לשאלת זכויות האדם בלבד. ואני מבקש להסב את תשומת לב חברי הבית הזה לכך שכאשר ועדת-כהן בשעתה דנה בסוגיית סברה ושתילה היא קבעה, הוועדה שישב בה כבוד השופט ברק, ובראשותה עמד כבוד השופט כהן, שיש בפועל לנזוף בראש הממשלה דאז מר בגין, ויש להטיל סנקציה על מי שהיה אז שר הביטחון, שרון, משום שהם צריכים היו להעלות בדעתם שטבח מכוער כפי שבוצע בסברה ושתילה יכול היה להתבצע. לא האשימו אותם בכך שהם עשו את זה; האשימו אותם בכך שהם היו צריכים לקחת בחשבון שכך זה יקרה, ומשלא לקחו זאת כך בחשבון, אריק שרון לא יכול היה להיות שר הביטחון, ותלונה והערה קשה נרשמה לראש הממשלה דאז מר בגין. אני מעלה את השאלה הזאת משום שכאשר ישב בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בעתירת המתפנים מגוש-קטיף, והם אמרו: רבותי, על-פי חוק חופש העיסוק, חוק כבוד האדם וחירותו, ברור שאי-אפשר לתת לנו תרופה ולפתור את בעיית הזכויות האנושיות הפשוטות שלנו תוך שנה, כי באה ממשלה ואמרה: לכל אדם פתרון תוך שנה. ובית-המשפט העליון, ברוב של עשרה נגד אחד, קבע שהם יפונו. כאן פתאום ראש בית-המשפט איננו מתערב בנושא מדיניות, וזה נכון. היו"ר ראובן ריבלין: הוא יכול להשיב – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אבל הוא את הדיון הזה קיים על סמך שני חוקי-היסוד האלה. ואני שואל: יאמר לי אדם ששופט אחד בבית-המשפט העליון מכל ה-11 לא צריך היה לשאול את עצמו, במציאות הזו שבה אנחנו חיים במדינת ישראל, שאכן יש סיכוי שיהיה פתרון לכל אדם כעבור שנה? האם לא ברור שאין שום סיכוי כזה שהמתיישבים המפונים מגוש-קטיף, אין סיכוי שתיפתר בעייתם בתוך שנה? וכבוד השופט ברק שישב בראש ההרכב הזה קיבל את ההחלטה שאכן יש לפנותם, ולכל אדם יהיה פתרון. אני חושב שעל-פי העיקרון שקבע כבוד השופט ברק צריך להסביר לתושבי מדינת ישראל מה הסנקציה שצריך לנקוט מול שופטים שמפירים את הכלל הזה עצמו. ועכשיו אדם בעצם שואל עצמו: איך זה קורה שעשרה מתוך 11 שופטים כולם מאוחדים בעמדה הזאת? וכאן הננו באים לאותו הרכב של בית-משפט. אדוני היושב-ראש, בית-המשפט הזה עשוי מעור אחד. אין בו פלורליזם. יש בו אליטיסטיות אשכנזית. הוא בית-משפט שמבחינת תפיסת העולם שלו הוא שמאלני, הוא פוליטי, הוא מנותק מיהדות; לעתים, מן המציאות. מרשה לעצמו לפלוש לתחומים לא לו, לתחומי הכנסת, לתחומי הממשלה. וצריך לומר שבדרך שבה מונו השופטים כל השנים, כך דאגו – לשמור על אופיו זה של בית-המשפט. ולכן, המסקנה היא גם די פשוטה – – קריאות: – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – שגם כאשר מרחיבים את ההרכב משלושה אנשים לחמישה אנשים, לשבעה אנשים, ל-11 איש, פסקי-הדין לא ישתנו. אילן גילאון (מרצ): – – – ניצן הורוביץ (מרצ): אתה שר בממשלה. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: ועכשיו מדינת ישראל נמצאת – – היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השר, כבוד השר, כבוד השר, אני לא אפסיק אותך חלילה. אני לא אפסיק אותך, רק רגע, רק רגע. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – במצב שבו ישנו את המציאות הקשה הזו. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת בן-ארי. כבוד השר – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: מדוע אנשי מרצ – – – ניצן הורוביץ (מרצ): – – – אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר ראובן ריבלין: רק רגע. לא להפריע. לא להפריע ולא לאיים. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אדוני היושב-ראש, למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק? היו"ר ראובן ריבלין: רק אני – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השר, כבוד השר, כבוד השר – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – – תקשיב יפה – – – אני אומר את הדברים האלה. כן, אדוני. כן, אדוני. ניצן הורוביץ (מרצ): – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אני גם אומר מדוע אתם – – – היו"ר ראובן ריבלין: רק רגע. חבר הכנסת הורוביץ, חבר הכנסת גילאון. רק רגע, כבוד השר. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אני אומר לך, ניצן הורוביץ – – – אתה כועס. היו"ר ראובן ריבלין: רק רגע, חבר הכנסת הורוביץ. כבוד השר, האם אדוני משיב בשם הממשלה, או מביע – אם הוא מביע את דעתו, לא אתערב מאומה. רוני בר-און (קדימה): – – – בשם הממשלה – – – היו"ר ראובן ריבלין: חכה. אני לא שואל אותך, חבר הכנסת בר-און. אני שואל את השר. אני לא שואל אותך. רוני בר-און (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני לא שואל אותך. אני קורא לך לסדר פעם ראשונה, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. רוני בר-און (קדימה): אתה לא פרשן. היו"ר ראובן ריבלין: אני קורא לך לסדר פעם שנייה. אני ראיתי את ניהול הוועדה הבוקר, באיזה יד רמה מנהל יושב-ראש ועדה את הוועדה, ובצדק. קריאה: ראש הממשלה – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת גילאון, שמעתי את שאלתך. חבר הכנסת גילאון, שמעתי את שאלתך. אני לא מפרש שום דבר, אני שואל את השר. האם השר עונה בשם הממשלה או מביע את דעתו? אם אתה מביע את דעתך, אתה רשאי להביע את דעתך. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – – היו"ר ראובן ריבלין: אם בשם הממשלה, אני רוצה להזכיר לך שאתה מדבר בחוק שבו אנחנו מבקשים לבטל את הצורך בשלוש שנים לפחות כדי להיות נשיא בית-המשפט העליון. אין פה בקשה לבטל את בית-המשפט או בקשה לשנות הסדרים. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: חבר הכנסת אלקין, חבר הכנסת אלקין. היו"ר ראובן ריבלין: מה קרה? למה אדוני – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: ההוא שם העלה כמה שאלות. אינני יודע אם הוא רוצה שנשיב לו. חבר הכנסת אלקין, אתה רצית שנשיב לך על השאלות? יואל חסון (קדימה): שאל אותו – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני שאלתי אותו מספיק, שאלתי אותו מספיק. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אני מקשיב כרגע, אני מבין לגמרי מדוע אנשי מרצ כועסים. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת גילאון, אני הבנתי את זה היטב. השר רוצה לדעת עכשיו אם הוא משיב או לא, זה הכול, אני רוצה להסביר. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אני מבין יפה. אגב, אני אינני ממציא כאן שום דבר שהוא חדש. אני אינני מדבר בשם – – – שלמה מולה (קדימה): אדוני השר, אתה לא יכול – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא לא, אדוני השר, אם אתה מביע את דעתך, אתה מוגבל לשלוש דקות. אם אתה משיב בשם הממשלה, זאת עמדת הממשלה. אני רוצה להבהיר את זה למשנה לראש הממשלה. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אני רוצה לומר לך, משפטנים גדולים – – – יצחק הרצוג (העבודה): יש 250,000 עורכי-דין. היו"ר ראובן ריבלין: יש פה – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: משפטנים דגולים, חבר הכנסת הרצוג – משפטנים דגולים, למשל – – שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת מולה. חבר הכנסת מולה, הוא מסיים את דבריו. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – המשפטן ריצ'רד פוזנר בארצות-הברית מותח ביקורת קשה, קטלנית, כבעל מקצוע – – קריאות: יש 250,000 עורכי-דין. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – על הדרך שבה נעשים דברים במערכת המשפט הישראלית. יצחק הרצוג (העבודה): יש 250,000 עורכי-דין. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת הרצוג, חבר הכנסת הרצוג. יצחק הרצוג (העבודה): – – – ז'בוטינסקי – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת הרצוג, הוא מסיים. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: ודאי שאני ז'בוטינסקי, ואני אומר לך עוד דבר. היו"ר ראובן ריבלין: עכשיו אנחנו לא דנים בהארכת מועד. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אני אומר לך שמה שקורה כרגע במדינת ישראל בדרך שבה אתם מובילים את זה, אתם משבשים את הדמוקרטיה במדינת ישראל באופן קשה ובאופן יסודי, כאשר – – – קריאות: – – – זהבה גלאון (מרצ): – – – אורית זוארץ (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. תודה רבה, אדוני השר. אדוני השר, אדוני השר. קריאה: אתה – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אני אומר לך כך, תראה, בוא תקשיב יפה: אתם בבחירות מפסידים מדי פעם, לא מספיק פעמים, אבל לא רע. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא הנושא. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: למרות זה אתם ממשיכים לשלוט, ואומר לך איך. יש אותו שילוש מיוחד של עיתון, של אקדמאים ושל אנשי בג"ץ. היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השר, אתה מדבר בשם עצמך, ולכן אתה מוגבל בזמן, אז אני מבקש ממך לסיים. אתה לא משיב בשם הממשלה. חנא סוייד (חד"ש): – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: וכאשר – עכשיו, בעיתונות עצמה – – – היו"ר ראובן ריבלין: שמעתי. שמעתי, אז אני הבהרתי לשר, הוא מביע את דעתו, הוא לא מביע את דעת הממשלה. רבותי, הוא מסיים את דבריו. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אני רוצה לומר לך את הדבר הבא, אני אומר לך כך, תקשיב יפה: אתם מדברים על ריכוזיות, על טייקונים. הטייקונים האמיתיים זה לא רק בתעשייה ובמסחר, הטייקונים בתקשורת. היו"ר ראובן ריבלין: טוב, תודה. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: מי שעדיין טייקוני השליטה בתקשורת הם אנשי השמאל. היו"ר ראובן ריבלין: תודה לכבוד השר. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: וכאשר מתחולל ויכוח כמו זה, אתם מובילים לכאורה את המסע המכוער, כאילו מדובר במסע אנטי-דמוקרטי – – קריאה: – – – היו"ר ראובן ריבלין: שמעתי, תודה, אדוני השר. אני מבקש – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – ואתם מגייסים את אנשי האקדמיה כדי לראיין אותם בשמכם – – היו"ר ראובן ריבלין: אני מבקש מאדוני להישמע – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – וגם הם מן השמאל – – היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השר, אבקש ממך – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – ובסוף אתם מביאים את זה לבית-המשפט העליון כנושא פוליטי. היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השר, כבוד השר, כבוד השר, יושב-ראש – – – שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: ולכן, רבותי, הוויכוח הוא אכן על הדמוקרטיה – אתכם – – היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה, אדוני השר. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – עם הדמוקרטיה הבולשביקית שלכם – – היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: – – ואתם תקבלו תשובה על כל נושא שתעלו. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה, אדוני השר. אורית זוארץ (קדימה): טוב שלא אמרת אירן, שהאיום האירני הוא בגללנו. היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, מספיק. השר סיים את דבריו. רבותי, בהתאם לתקנון, רשאי מציע ההצעה להשיב. לא קבוע הזמן, אבל אם עשר דקות מותר לו בהתחלה, עשר דקות מותר לו גם בסוף לפחות, אלא אם כן יש לו תשובות נרחבות יותר למתווכחים מסוימים. אני בטוח שאתה תסיים – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): כן, בטח, בטח. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. אני שם עשר דקות, ואם יהיה צורך, אני אשקול. כבוד השר, נא לשבת. חבר הכנסת גילאון, כבוד השר, נא לשבת, להירגע. אם אתם רוצים להתווכח, לכו בחוץ. לכו בחוץ. חבר הכנסת כץ, בבקשה. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר לכם שאני ממש פגוע, ממש פגוע. כולם קוראים פה לחוק "חוק גרוניס". זה לא חוק גרוניס, זה חוק כצל'ה. שלמה מולה (קדימה): אה, כצל'ה. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): זה חוק שלי, שאני חשבתי עליו, שאילו – ידידי מולה. שלמה מולה (קדימה): מה תכליתו של החוק? – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): (אומר דברים בשפה הרוסית.) למה אתם צועקים? תקשיבו, תקשיבו. החוק הזה, אדוני היושב-ראש – כשאני שמעתי את הסיפור של השופט סטיב אדלר, שהתבקש לפרוש כמה חודשים לפני גמר התפקיד שלו על מנת לאפשר לשופטת הנכבדת נילי ארד, כדי שלא יעברו 70 שנותיה לפני שתיבחר כנשיאת בית-הדין לעבודה, אני אמרתי: אני בטוח, ואני מקווה שגם השופטת בייניש, נשיאת בית-המשפט העליון, כבוד השופטת בייניש, תנהג מנהג דומה על מנת לאפשר לשופט עליון – – – היו"ר ראובן ריבלין: שופט עליון יש רק אחד, שופט בית-המשפט העליון. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): שופט בית-המשפט העליון. כן, שופט עליון יש אחד. שופט בית-המשפט העליון. תודה על התיקון, אדוני היושב-ראש. – – – לשופט בית-המשפט העליון גרוניס, שיוכל לשמש כנשיא – ותאמינו לי שאני לא בקי בפסקים שלו. אגב, כשדיברנו פה על מתנחלים, דניאל בן-סימון, ידידי חבר הכנסת, כמה תושבים יש בתל-אביב? חבר הכנסת בן-סימון, אני מדבר אליך, כמה תושבים יש בתל-אביב, חוץ מהמסתננים שמגיעים כבר ל-60,000? יש 400,000. כמה מתנחלים יש? 700,000 – – קריאות: – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – פי שניים מתושבי תל-אביב. כמה שופטים בבית-המשפט העליון מ-700,000 המתנחלים? – – עפו אגבאריה (חד"ש): כצל'ה, לפי ההלכה אסור לשקר. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – אפס, "נוּל", אפס, zero. פי שניים מתנחלים מתושבי – – – קריאות: – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): הגברת זוארץ, תקשיבי טוב, פי שניים מתנחלים מתושבי תל-אביב. יש 400,000 מתנחלים בתל-אביב ו-700,000 מתנחלים ביהודה ושומרון ומזרחה של ירושלים. אתם יכולים לצחוק, רק אתם יודעים מה ההבדל? ותקשיבו טוב. יואל חסון (קדימה): – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): ביהודה ושומרון ובמזרחה של ירושלים יש גידול טבעי – – – יואל חסון (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, תנו לו. חברים, אתם דיברתם, הוא עונה. לא יכול להיות – – – יואל חסון (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון תפסיק להפריע. נינו אבסדזה (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת אבסדזה, תפסיקי להפריע. נינו אבסדזה (קדימה): הוא שאל למה אנחנו צועקים. היו"ר ראובן ריבלין: אני אבקש ממנו לא לשאול, אל תשאל. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): (אומר דברים בשפה הרוסית.) נינו אבסדזה (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה, הבנתי. תודה רבה, הוא לא ישאל. הוא לא ישאל. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש – – – לעובדה – מה, המתנחלים השתלטו עלינו? אני רוצה לסיים. היו"ר ראובן ריבלין: אז תדבר לציבור בבתים. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אוקיי, אני רוצה לסיים, כיוון שאני יודע שגם אנשי קדימה הולכים להפתיע אותנו ולהצביע אתנו – אז אני רוצה רק לומר לכם – – – אריה ביבי (קדימה): כצל'ה, תשיב להצעת החוק. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אריה ביבי – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): בזה אני מסיים, תן לי לסיים, עוד משפט אחד ואתם תהיו מבסוטים. היו"ר ראובן ריבלין: – – בשביל מה צריך את זה? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): ביהודה ושומרון יש צמיחה של 6% של יהודים, בתל-אביב יש צמיחה של 5% של מסתננים. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. ובכן, רבותי, לפנינו הצעת חוק. קריאה: כצל'ה – – – היו"ר ראובן ריבלין: נא לשבת, כצל'ה. אני מתחיל להצביע מייד כשאתה יושב. נא לשבת, אל תשב בשולחן הממשלה לפי שעה. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 66) (תקופת כהונה מזערית כתנאי לבחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ב, בקריאה ראשונה. רבותי, נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – 35 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון מס' 66) (תקופת כהונה מזערית כתנאי לבחירת נשיא בית-המשפט העליון), התשע"ב–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: ובכן, 52 בעד, 35 נגד, אין נמנעים. אני קובע שההצעה עברה בקריאה ראשונה ותועבר – איזו ועדה הכינה אותו לקריאה? תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט על מנת להכינה לקריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת ברכה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני רוצה להעביר את זה לוועדת הפנים. היו"ר ראובן ריבלין: לוועדת הפנים. רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): ועדת זכויות הילד. אורית זוארץ (קדימה): הוועדה לקידום מעמד האשה. קריאה: – – – היו"ר ראובן ריבלין: זאת קריאה שנייה ושלישית? עכשיו אנחנו בקריאה שנייה? קריאות: – – – היו"ר ראובן ריבלין: הבנתי. קודם כול, ועדת הכנסת יכולה לעשות מה שהיא רוצה. חבר הכנסת ברכה – – – רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): ועדה לזכויות הילד. היו"ר ראובן ריבלין: שמעתי. תודה רבה. שמעתי. הואיל וקבעה הוועדה את הוועדה המכינה, והיא ועדת החוקה, אין אפשרות להעביר את זה מוועדה לוועדה. אם אכן אתה חושב אחרת, תגיש ערר לוועדת הפרשנות. עד שזה יגיע, העניין עובר חזרה לוועדת החוקה, חוק ומשפט, על מנת להכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית. כך יהיה לגבי כל חוק – אותה מידה ואותו עניין. אריה ביבי (קדימה): לוועדת ביקורת המדינה להעביר את זה. מוחמד ברכה (חד"ש): ועדה לסמים והזיות. היו"ר ראובן ריבלין: טוב, זה – אדוני יכתוב על זה מאמר בעיתון, יותר טוב מאשר להציע את זה. רבותי, כדי לא לשבש את כל הליכי הכנסת, תם הדיון בעניין זה. זה עובר לוועדת חוקה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.