קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק מעונות-יום במקומות עבודה, התשס"ט–2009
[הצעת חוק פ/188/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת שלמה מולה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את חבר הכנסת שלמה מולה לעלות ולבוא להרצות את הצעתו, הצעת חוק מעונות-יום במקומות עבודה. בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
כל הכבוד לגפני.
רונית תירוש (קדימה):
גפני, כל הכבוד לך.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, אדוני היושב-ראש, אני ממש לא מבין את ועדת השרים לחקיקה, כיצד אפשר להתנגד להצעת החוק שבעצם מעודדת הרבה נשים לצאת למקום העבודה. אני לא מבין את ועדת השרים לחקיקה, וגם את הממשלה, וגם את הקואליציה, את הרכיבים שבה, כשהם באים לחוקק חוק באוטוסטרדה, אדוני היושב-ראש, בצורה דורסנית, הצעת חוק שמתאימה להשקפת עולמם, כמו הצעת החוק שראינו את הפארסה לגביה שהיתה היום בבוקר בוועדת החוקה, חוק ומשפט – אפשר לראות. איך אתם מעזים בכלל להתנגד להצעת חוק חברתית, וכשמדובר על משהו אנטי-דמוקרטי אתם לא עוצרים אפילו באדום.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שהצעת החוק הזאת, אני מעלה אותה פעם נוספת בכנסת הזאת, ובעצם – מה היא אומרת? זו הצעת חוק מאוד פשוטה: במקומות העבודה הגדולים במשק יהיה אפשר להקים מעון לילדים. על-פי דרישת החוק, בעצם על-פי מה שמתחייב בחוק, יהיה פיקוח באותם מקומות.
על מה ולמה? בואו נשאל את השאלה הזאת. רק לפני יומיים אנחנו עסקנו בוועדה למעמד האשה, אצל חברת הכנסת חוטובלי, ושאלנו אותה שאלה: למה נשים מקבלות שכר נמוך משכר גברים? אמרו לנו: כי נשים יוצאות מוקדם ממקום העבודה. הן לא מקבלות שעות נוספות. לפעמים המרחק ממקום העבודה למקום המגורים מחייב נסיעה של יותר משעה או חצי שעה, לכן הן נאלצות לצאת מהבית, ולחזור מוקדם, וכן הלאה. מה אנחנו באים ואומרים? אם יהיה לנשים מקום קרוב, במקום העבודה, ויהיה מעון בפיקוח כמו שמקובל, נשים תוכלנה לקחת את הילדים ולהכניס אותם למעון. זה לא ייקח הרבה זמן. גם כאשר הן תסיימנה לעבוד, הן יוכלו לקחת את הילדים הביתה.
לא אמרנו: בכל מקום. אמרנו: במקום שבו יהיה אפשר לראות שיהיו עשרה ילדים במעון.
תראו מה הממשלה הזאת אומרת. מצד אחד הם באים ואומרים: אנחנו לא נקדם הצעת חוק שבעצם – מימון ילדים מהגיל הרך, מגיל שלושה חודשים. מצד שני הם באים ואומרים: אנחנו נתנגד להקמת מעונות במקום העבודה. נו, אז מה? איפה הצדק החברתי? הממשלה הזאת מתנגדת גם לסיוע לאותן נשים או לנקודות זיכוי על ילדים. אז מה? איפה הצדק החברתי שלכם?
מה אצה לכם הדרך להתנגד? מה הדחייה הזאת לעוד 60 ימים? הרי הממשלה הזאת, אם היא רוצה, היתה לה הזדמנות שנתיים, אדוני היושב-ראש, או יותר משנה, לקיים דיונים. אחת הדרישות המהותיות של רבבות תושבי ישראל בהפגנות בקיץ האחרון היתה, אדוני היושב-ראש, על זה. מה אנחנו באים ואומרים: מצד אחד לא נעודד נשים לצאת לעבודה, מצד שני נדרוש מהן ולא נסייע להן במימון, ומצד שלישי – תראו, אפילו המשק מפסיד, אדוני היושב-ראש. המשק מפסיד.
אין לי מושג ירוק למה מתנגדים. לא ביקשנו שהממשלה תוציא על זה כסף. ארגוני נשים, שרוצים לבנות מעון – שפשוט רק תאפשר להם לעשות זאת. אינני מבין מה ההתנגדות העזה הזאת. מה הדבר הזה בכלל?
אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש – יש לי שש דקות, ואני רוצה להקריא פשוט את הצעת החוק, כדי שאנשים יבינו במה מדובר. אני אלך להגדרות. ההגדרות, למשל: "מקום עבודה – מקום עבודה שמועסקים בו 100 עובדים לפחות, בשטח רצוף או בתחומי אותה רשות מקומית, וכן משרדי ממשלה ושלוחותיהם", וכן הלאה. "ילד", כמובן אנחנו מדברים על ילדים שהולכים למעון ולגן. "העמדת מעון-יום – מקום עבודה יעמיד לרשות העובדים בו, שהם הורים לילדים, מעון-יום עבור ילדיהם, ובלבד שיש לפחות עשרה ילדים שאמורים לשהות באותו מעון." אנחנו מדברים על – מעון היום יפעל בהתאם להוראות חוק הפיקוח על מעונות.
תסבירו לי, מה ההתנגדות פה? מה רע פה? מה לא נכון בהצעת החוק הזאת? אני לא מבין. אתה יודע מה, אני רוצה לתת לך דוגמה. בכנסת ישראל, יש פה, הרבה אמהות באות לעבוד כאן, מה הבעיה אם באחד החדרים פה, בכנסת, יהיה מעון לילדים, וכל הנשים שעובדות – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אחר כך נעשה גם גן-ילדים.
שלמה מולה (קדימה):
רגע, שנייה, אתה יודע מה, גם אם לא בדיוק במתחם הכנסת, חמש דקות מפה, בסביבה, לנשים שגרות פה, בירושלים, יהיה להן זמין. אתה יודע מה זה אומר בזמן שיש פקק, בשעה 16:00 או 15:30, לצאת מפה, ללכת לקצה השני של ירושלים?
זאת אומרת, מה אנחנו אומרים? תפשטו את התהליכים, תאפשרו, תקלו על הנשים. מצד הנשים, הן יוכלו לצאת לעבודה, המשק יוכל להרוויח, הנשים יוכלו לשלם מסים, וכן הלאה וכן הלאה. אני לא מבין. גברתי השרה, אני יודע שאת עונה לי. אני פשוט לא מבין אתכם. אני מחכה, מה תהיה התשובה לאותן עשרות ואלפי משפחות, שמבקשות – לענות לנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מולה. אני מבין שהשרה אורית נוקד, שרת החקלאות – את משיבה. גברתי שרת החקלאות, את משיבה. היה צריך להשיב השר סילבן שלום, אבל אני מבין שהיא משיבה.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אני תורן, אבל היא חברת הסיעה שלו – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אין לי בעיה. הממשלה – אתם תחליטו ביניכם. בכל אופן, גברתי השרה, נא להשיב.
שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מולה, אני חושבת שההצעה שלך היא באמת הצעה טובה, אני מוכנה לומר שאפילו הגשתי אותה בכנסת הקודמת, אבל מה לעשות, מדובר פה בהצעת חוק שהיא מחייבת, לכן הנושא צריך להיבחן ביסודיות.
לאור ממצאי ועדת-טרכטנברג, הממשלה ביקשה לדחות בסך הכול את ההצבעה על הצעת החוק. מאחר שאתה בחרת בכל זאת להעלות את ההצעה היום, הממשלה תתנגד להצעת החוק. חבל. אני חייבת לומר לך שמניסיוני, גם כחברת האופוזיציה, כאשר היתה בקשה לדחות, בדרך כלל נעניתי לה, משום שכאשר יושבים יחד ומנסים לפתור ולראות איפה אפשר להסכים ואיפה לא, בסופו של דבר מגיעים לתוצאה שהיא בבחינת תמיכה בהצעת החוק.
אז עכשיו, מאחר שאנחנו סבורים שיש לבחון את הדברים באופן אחראי, מקיף ויסודי, גם בשיתוף ארגוני המעסיקים והעובדים, אנחנו פשוט נאלצים לדחות את הבקשה. זהו, אנחנו נתנגד. חבל. אם אתה מעוניין, אפשר לקבוע את זה – זאת ההצעה שלי – פשוט להצבעה במועד אחר. אם לא, אנחנו פשוט נצביע נגד.
שלמה מולה (קדימה):
רגע, כמה זמן – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת מולה, יש לך חמש דקות אחריה. אם תרצה – שלוש דקות. שלוש דקות.
שרת החקלאות ופיתוח הכפר אורית נוקד:
בכל אופן, שיהיה ברור, עמדת ועדת השרים לחקיקה היתה לדחות ב-60 יום. להחלטתך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשרה אורית נוקד, שהשיבה בשם שר המסחר והתעשייה, שר התמ"ת. יש לך עוד שלוש דקות כדי לקבל את ההצעה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני לא מקבל את הצעתה. לומר לך פשוט – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אתה לא מקבל? אז אני מבין שאתה רוצה הצבעה.
שלמה מולה (קדימה):
לא, אני רוצה לומר לך – השיטה הזאת, של שר המשפטים, שהביא לנו, שיטה של לדחות – אני רוצה לך, הצעות החוק שאנחנו בדקנו, במיוחד מהספסל הזה, כל הזמן, כדי למסמס, הוא מציע לנו לדחות 60 יום, למסמס 30 יום, בסופו של דבר אני רוצה שיגידו לי – אחד מחברי שנדחתה הצעת החוק שלו על-פי הצעתו של נאמן, יאמר לי שבסוף היא זכתה לאמון הממשלה. אפס. ואני אומר לך, גברתי השרה, אני מאוד מכבד אותך, אני מאוד מעריך אותך אפילו, אני חושב שאת נופלת למלכודת של השר נאמן. השר נאמן, השיטה שלו היא לבזות את הבית הזה, לדחות, לא לספור את חברי האופוזיציה. אנחנו נצביע על הצעת החוק הזאת, לאו דווקא רק בגלל ההצעה, אלא בגלל ההתנהלות של שר המשפטים.
רוני בר-און (קדימה):
– – – למשל ההצעה שלי אתמול.
שלמה מולה (קדימה):
זה נכון. עכשיו, השיטה היא – זו בדיוק אותה השיטה. אם הצעת החוק הזאת היתה מצד חברי הקואליציה, דרך אגב, לא רק שהייתם מאשרים אותה, הייתם מסדרים אותה שהיא תלך אוטוסטרדה, כמו הצעת החוק של – לפגוע בבית-המשפט העליון. אני רוצה הצבעה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת שלמה מולה.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק מעונות-יום במקומות עבודה, התשס"ט–2009, של חבר הכנסת שלמה מולה – מי בעד, רבותי? מי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 24
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 33
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק מעונות-יום במקומות עבודה, התשס"ט–2009, נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
33 נגד, 24 בעד. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה.