קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות
[הצעת חוק פ/3194/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ועל סדר-היום הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי כנסת. ישיב השר גלעד ארדן, בשם הממשלה. חברת הכנסת זהבה גלאון מתכבדת לעלות ולבוא ולהציג את הצעת החוק בפני הכנסת.
זהבה גלאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שמחה להציג את הצעת החוק של סיעת מרצ, סיעת מרצ לדורותיה, שבשנים האחרונות הציג אותה כאן מעל לדוכן חברי חיים אורון, ג'ומס. זו הצעה שחתומים עליה חברי ניצן הורוביץ, אילן גילאון; חתומים על ההצעה הזו גם חברי כנסת מסיעות אחרות – אל תדאג – שלמה מולה, דב חנין, איתן כבל. ההצעה הזו עולה היום כי אני חושבת שבעקבות הקיץ האחרון, בעקבות המחאה החברתית, היום זה המבחן לרצינות כוונותיה של ממשלת ישראל, לרצינות כוונותיה של הכנסת הזאת.
חברי חברי הכנסת, בקיץ האחרון התפכח הציבור הישראלי והבין שהשיטה הכלכלית לא עובדת בשבילו אלא נגדו. והיום, בפתיחת מושב החורף, יש לנו הזדמנות להתחיל ולתקן. הישראלים פקחו את עיניהם מעיוורון קולקטיבי ארוך-שנים, שבמהלכן רשמה המדינה הישגים מפוקפקים כשיאנית בפערים החברתיים, ובעקבות ההתפכחות הזו העם הבין שהוא לא יכול להשתכר שכר הוגן, הוא לא יכול לרכוש דיור, הוא לא יכול לקבל שירותי בריאות וחינוך נאותים, והוא דרש צדק חברתי.
המחאה הזו הציפה את העובדה שיש כאן רוב גדול בציבור שמבין שהשיטה פשטה את הרגל, ולכן צריך לשנות את המדיניות הממשלתית מהיסוד, והתחלואים החברתיים הם לא תוצאה של איזה כוח עליון או איזה אסון טבע או של הכלכלה העולמית. מדובר בפירות הבאושים של מדיניות מתמשכת שמסכנת את עתיד החברה שלנו. ב-20 השנים האחרונות שני העשירונים העליונים צברו הון על חשבון מעמד הביניים והאוכלוסיות המוחלשות. הממשלה התנערה מהאחריות שלה לחברה, היא קיצצה את המסים הישירים, ואת השירותים הציבוריים היא הפקירה לכוחות השוק.
במחאה שהתעוררה בקיץ האחרון, חברי חברי הכנסת, יש ניצנים של אתוס חברתי חדש, אתוס מעורר תקווה. הציבור רוצה מדינת רווחה צודקת וסולידרית. הוא תובע לחדש את האמנה החברתית בין המדינה לאזרחיה, ועבור הבית הזה היא צריכה להיות קריאת השכמה לשנות את סדרי העדיפויות ואת מעמדן החברתי של הזכויות החברתיות בישראל.
כדי להתמודד עם המחאה הממשלה הקימה את ועדת-טרכטנברג, אבל מראש היא שמה לוועדה הזו משקולות שמנעו ממנה כל יכולת לאמץ רעיונות חדשים והכרחיים. ועדת-טרכטנברג קידשה את הסדר הישן ואת הכללים המקובלים, אבל מה לעשות, חברי חברי הכנסת, שכדי להציג צדק חברתי צריך שינוי עומק, צריך ניתוח ראש ולא "אקמול"? והוועדה ראתה את כל מה שכל מי שעיניו בראשו רואה: שהתשתית החברתית של ישראל בשירותי החינוך, הבריאות והרווחה – התשתיות האלה מתפוררות. אבל למרות זאת היא קידשה את הכלל התקציבי הנוכחי, שמגביל את ההוצאה הממשלתית על השירותים הציבוריים.
מחצית מהצעות הוועדה הן חוקים קיימים, כמו חינוך חינם לגיל הרך וחוק הדיור הציבורי, שמרצ חוקקה, וכל שנה בריטואל קבוע הממשלה מבטלת אותם בחוק ההסדרים. והמחצית השנייה של הצעות הוועדה הן צעדים שהממשלה בכלל לא מקצה להם תקציב.
השוק החופשי והתחרות לא יכולים לעשות צדק חברתי. את המאבק ביוקר המחיה לא ניתן לנהל באמצעות הפרטה נוספת ותחרות גוברת. את המאבק בחוסר דיור לא ניתן לנהל באמצעות הפרטה בלתי מבוקרת של משאבי הקרקע של ישראל. את המאבק לשוויון הזדמנויות בחינוך לא ניתן לנהל באמצעות הפרטתו, וודאי שלא ניתן לקיים מאבק על כבודו של העובד באמצעות פגיעה בעבודה המאורגנת. הצעדים האלה הם מקור הבעיה, ולכן הם רק יגבירו את האי-שוויון ויאיצו את הפגיעה בשירותים החברתיים.
חברי חברי הכנסת, למדינה יש אחריות לשירותים החברתיים ממש כשם שיש לה אחריות לספק ביטחון, ובמקום להציג מספר מוגבל של צעדים משמעותיים, ועדת-טרכטנברג הגישה לנו רוויזיה של חוק ההסדרים המיושן, על כל מגרעותיו. מוועדת-טרכטנברג, רבותי חברי הכנסת, לא תבוא ישועתנו. מחשיבה שמרנית מקובעת לא יגיע הצדק החברתי. כדי שבמדינת ישראל תהיה החברה שאנחנו ראויים לה אנחנו צריכים לעשות שינוי עומק, ושינוי עומק חייב להתחיל בערכי היסוד והבסיס שלנו ובספר החוקים.
חוק-יסוד: זכויות חברתיות, שאנחנו מגישים היום לכנסת הזו, הוא השינוי העמוק ביותר שהכנסת היום צריכה להציג לציבור. מרצ נאבקת יותר מעשור כדי לעגן את הזכויות החברתיות בחוק-יסוד, ולהעניק להן מעמד חוקתי. בעוד כמה דקות, חברי חברי הכנסת, אנחנו נבחן כאן מהי מידת הרצינות של הקואליציה ביחס לדרישות שהשמיע הציבור. בעוד זמן קצר אנחנו נראה מי בעד צדק חברתי ומי נגד, כי אם מאמינים בצדק חברתי, חברי חברי הכנסת, צריך לעגן בחוק-יסוד את הזכויות החברתיות.
המחאה יצרה שיח חברתי כלכלי הנוגע לסדרי העדיפויות החדשים. את הדרישה לשוויון וצדק חברתי חייבים לבסס בספר החוקים ולקבע את מעמדן של הזכויות החברתיות במשפט הישראלי. קל יותר, חברי חברי הכנסת, וראינו איך זה קורה, לכרסם ברמת השירותים החברתיים שניתנת לאזרחים, כאשר ההענקה שלהם אינה מבוססת על תפיסה של זכאות אלא על תפיסה של חסד שלטוני. הזכות לדיור, הזכות לבריאות, הזכות לחינוך היא בכלל לא זכות יסוד, היא הפכה להיות מצרך שאתה קונה אותו בכסף; ולמי שאין כסף?
חברי חברי הכנסת, משום שהזכויות החברתיות לא עוגנו בחוק-יסוד, הן זכו להכרה משפטית כזכויות יסוד רק בהגנה על מינימום קיומי, ומינימום קיומי זה לא מספיק. זה לא מספיק וזה אפילו מחפיר ומבייש. מדינת ישראל, שחברה בארגון המדינות המפותחות – ורק שלשום שמעתי את ראש הממשלה מתפאר בתעשיית ההיי-טק שלה – מדינת ישראל לא מוכנה להתחייב להעניק שירותי בריאות, חינוך ורווחה נאותים לאזרחיה.
עכשיו, אני, אדוני היושב-ראש, יודעת שאתה גם הזכרת את זה בנאום הפתיחה שלך לפני יומיים כאן, בפתיחת מושב החורף של הכנסת, הזכרת את הצורך בתמיכה בחוק-יסוד, או בזכויות חברתיות. עכשיו, אני מבינה את ההתנגדות של האוצר להכרה בזכויות האלה, את ההתנגדות של פקידי האוצר. כן, מדובר בזכויות יקרות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אפשר בניסוח לקריאה הראשונה לדבר על זה.
זהבה גלאון (מרצ):
אוקיי. אוקיי. אבל אני ערה להתנגדות הזו. אלה זכויות יקרות, זה עולה כסף, וזה גם יכביד על מעצבי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אתן לך עוד זמן להסביר לי לפי דעתך, כי גם חבר הכנסת עמיר פרץ, שהוא ותיק מגישי הצעת חוק זכויות האזרח, וגם חברים שכתובים אתך כיוזמים, הם גם יוזמים – תסבירו לי מה ההבדלים. אני ראיתי הבדל קטן אצל חבר הכנסת פרץ. מה ההבדלים בין שלוש ההצעות? מדוע לא תאחדו את שלוש ההצעות?
זהבה גלאון (מרצ):
ההבדלים הם מינוריים, אדוני היושב-ראש. נקודת המוצא היא אותה נקודת מוצא. אנחנו תובעים להכיר בזכויות החברתיות כזכויות-יסוד, לעגן את זה בחוקי-יסוד. זה בעצם הדבר המרכזי שאנחנו שותפים לו.
אנחנו גם שותפים להבנה שלהכרה בזכויות חברתיות יש מחיר, אבל אני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, המחיר של אי-הכרה בזכויות החברתיות הוא גבוה יותר, ואת הכסף שהממשלה אוספת ממסים היא צריכה להשקיע ברווחתם של האזרחים. ולכן טוב לצמצם את מרווח שיקול הדעת, ולקבוע כחברה במה אנחנו רוצים להשקיע ואילו ערכים סדר העדיפויות הלאומי משקף.
אנחנו צריכים לאזן, אדוני היושב-ראש. אני ראיתי שהכנסת מארגנת כנס לציון 20 שנה לחקיקת חוקי-היסוד – חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
היא לא מארגנת. היא מאפשרת – – –
זהבה גלאון (מרצ):
מאפשרת, אוקיי. כן, אבל אני חושבת שזה מכובד מאוד – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בהחלט, בהחלט.
זהבה גלאון (מרצ):
– – שהכנסת מציינת 20 שנה לחקיקתם של חוקי-היסוד. אבל אני חושבת שמול זכות הקניין, שמעוגנת בחוק-יסוד: חופש העיסוק, צריך להציב את זכות היסוד לדיור, בריאות וחינוך. ולכן הצעת החוק שלנו – אני מבקשת – כמה זמן יש לי עוד, אדוני? אני לא רואה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, אני גזלתי ממך דקה, את יכולה – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אוקיי. הצעת החוק שלנו בעצם מבקשת להבטיח ארבעה עקרונות חברתיים – שלכל תושב במדינה תהיינה זכויות חברתיות בסיסיות: הזכות לקיום אנושי בכבוד, הזכות לעבודה ולשכר הוגן, הזכות לחינוך מתקדם, ביטחון סוציאלי, בריאות ורווחה חברתית. מובן שזה כפוף למגבלות הכלכליות הסבירות.
החוק יבטיח לעובדים זכות להתאגדות; החוק יבטיח לעובדים את זכות השביתה, והוא יקבע את עקרון השוויון בעבודה, ללא הבדל גזע, לאום, מין ודת.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביא לידיעת חברי הכנסת – ובזה לסיים – בחוקה של דרום-אפריקה, שהיא החוקה המתקדמת בעולם בתחום הזה, כתוב כי החובה שחלה על המדינה לקדם זכויות חברתיות, אין פירושה "הכול כאן ועכשיו", אלא היא כפופה לאילוצים תקציביים ולמימוש הדרגתי, אבל האילוצים האלה אינם פועלים כחסמים נגד ההכרה בזכויות חברתיות. נהפוך הוא, הם מטילים אחריות לקדם אותן, גם אם זו אחריות הצופה פני עתיד. ולכן, חברי חברי הכנסת – – –
השר מיכאל איתן:
את לא מצפה שישראל תנהיג זכויות חברתיות נוסח דרום-אפריקה.
זהבה גלאון (מרצ):
אני מצפה – כן, אני מצפה שבהקשר – – –
השר מיכאל איתן:
– – – מעמד הזכויות החברתיות בישראל – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אני מצפה שמעמד הזכויות החברתיות בישראל – – –
השר מיכאל איתן:
– – –
זהבה גלאון (מרצ):
לא, לא הצעתי את זה. אני מציעה לעגן אותן בחקיקה, לתת להן מעמד של חוק-יסוד. אין בכך משמעות שעכשיו אנחנו נענים לכל תביעה שבאה, כל תביעה גורפת, אבל אתה לא מאפשר לעובדה שזה לא מעוגן בחקיקה להוות חסם נגד ההכרה בזכויות החברתיות.
השר מיכאל איתן:
– – – דרום-אפריקה כדוגמה.
זהבה גלאון (מרצ):
זו דוגמה מצוינת, אדוני היושב-ראש, אני מציעה לך ללמוד את החוקה של דרום-אפריקה בנושא ההגנה על זכויות יסוד חברתיות.
השר מיכאל איתן:
אני מכיר את החוקה ואני מכיר את המציאות.
זהבה גלאון (מרצ):
אוקיי.
השר מיכאל איתן:
ואת המציאות.
זהבה גלאון (מרצ):
ואני מכירה, אדוני השר, עם כל הכבוד לך, כמי שניסה לקדם חוקה כאן בארץ, אני מכירה את מצב הזכויות החברתיות במדינת ישראל. אני חושבת שזה לקלונה של הממשלה שהיא לא קיבלה החלטה, אחרי המחאה החברתית, לתמוך בעיגון של הזכויות החברתיות כזכויות יסוד. אי-אפשר – – –
השר מיכאל איתן:
כמו בדרום-אפריקה.
זהבה גלאון (מרצ):
אני לא אמרתי כמו, אני אמרתי – אנחנו הצענו את החוק שלנו. אני הסברתי איך בדרום-אפריקה זה לא מהווה חסם למניעה של מתן זכויות חברתיות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
זהבה גלאון (מרצ):
אני מודה לכם, חברי חברי הכנסת. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ואת תוכלי גם לחזור, אם הממשלה תתנגד חלילה.
הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות
[הצעת חוק פ/20/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הורוביץ, אני כמובן נותן לך אפשרות לדבר, כי אני מבין שהצעת החוק שלך היא לצורך דיבור, שכן אתה גם שותף להצעת החוק של חברת הכנסת גלאון וגם חבר הכנסת גילאון שותף. החוק שלכם הוגש הרבה לפני החוק, אבל – נפלאות הפוליטיקה, אני לא יכול.
רק אם תוכל להבהיר לי, כאדם שהוא פוטנציאל לשכנוע להצביע בקריאה טרומית לפחות בעד החוק שלך ושל חברת הכנסת גלאון – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני, אנחנו פשוט נותנים צ'אנס לחברי הכנסת, שנורא רוצים להשתתף במחאה החברתית, לבוא ולהשתתף בדיון הזה, כי כשחברתי זהבה גלאון – – –
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת הורוביץ, את זה אחרי זה תאמר. אני כעת – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
לא, כי, אדוני, אתה הכית על חטא רק לפני יומיים, או אתמול בעצם, שלשום, איך הכנסת לא קידמה חקיקה חברתית, ונתת כדוגמה את חוק-יסוד: זכויות חברתיות, שחברי ג'ומס – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אמרתי שהיו כאלה – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – – הצעת החוק הזאת, הוא חתום עליה ראשון, היא מס' 20, היא הוגשה ממש בימים הראשונים של הכנסת הזאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון, היא כבר נפלה, וכל פעם – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
ולכן אני מתכבד להעלות אותה שוב, כדי באמת לאפשר גם לך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת עמיר פרץ, למשל, בשנת 1990 או 1989, כשנבחרנו לכנסת – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
נכון. יפה. לכן אני בא הנה אחרי חברתי זהבה גלאון, כדי לאפשר גם לך, אדוני היושב-ראש, גם לחברי סיעתך – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני, כדי לדעת – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – וגם לכל הקואליציה שלכם – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
עוד לא הפעלתי את השעון. אני רק רוצה – כפוטנציאל להצביע בעד החוק, אני רוצה להבין אם זכות דיבור שאתה נוטל אין בה שינוי, בהצעת החוק שלך, מהצעת החוק של – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
לא בדקתי מלה במלה, אבל מהותית – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אצל חבר הכנסת – – – יש שינוי.
ניצן הורוביץ (מרצ):
מהותית מדובר בהצעות חוק מאוד דומות. ואדוני, תראה, אפשר לדבר ולהתייחס, למה הכנסת כן עושה ולמה הכנסת לא עושה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אבל אני צריך – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
יש לפנינו – והפעם אני אדבר לציבור, כי הרי אין טעם לדבר כאן – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז, בבקשה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – הספסלים ריקים.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני יש לו ארבע דקות.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, לפני כל חבר כנסת יש לוח של שולחן, וכתוב עליו "בעד" ו"נגד" – –
היו"ר ראובן ריבלין:
ו"נמנע".
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – ו"נמנע", או "נוכח", והוא יכול – זו האצבע, או האצבע הזאת – והוא יכול להחליט איפה הוא לוחץ ואיך הוא מצביע. אחרי זה הכול תירוצים. אז אנחנו מביאים את החוקים האלה כאן – אגב, זה החוק הראשון היום בסדרה של חוקים חברתיים שנוגעים בדיור, סטודנטים, תחבורה ציבורית – עד סוף הדיון היום הכול יהיה הצעות חוק חברתיות ברוח המחאה החברתית. כל חבר כנסת כאן יוכל להחליט אם הוא מצביע בעד או מצביע נגד, ואחר כך שייתן את הדין בציבור.
אין בעיה, אנחנו מביאים את זה, ואדוני, אחר כך גם לא יהיה מקום לבוא ולהגיד לכנסת: הכנסת מתעלמת מהמחאה, או התעלמה – הנה אנחנו מביאים את זה לכנסת.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ניצן הורוביץ, אני מקווה שפעם תהיה בממשלה, אפילו ראש הממשלה. הרי כל החוקים הם טובים, השאלה היא גם של סדרי עדיפויות.
ניצן הורוביץ (מרצ):
מאה אחוז.
היו"ר ראובן ריבלין:
חוק זה הוא חוק עקרוני. חוק עקרוני, יכול בן-אדם לבוא, אחר כך לרחוץ בניקיון כפיו.
שלמה מולה (קדימה):
דרך אגב, זה לא חוק תקציבי, זה חוק חוקתי.
ניצן הורוביץ (מרצ):
עכשיו, בוא נדבר, אדוני, דקה על החוק העקרוני. מאז 1992 לא התקבל בכנסת הזאת שום חוק-יסוד – וזאת למרות העובדה שיש צורך חיוני בכמה חוקי-יסוד; למשל, חוק-יסוד: חופש הביטוי, חוק-יסוד: החקיקה – אתה עצמך נדרשת לזה, ובראש ובראשונה חוק-יסוד: זכויות חברתיות.
השר מיכאל איתן:
צריך חוקה, לא חוקים.
ניצן הורוביץ (מרצ):
נכון, אדוני, אבל אתה יודע שכבר בכנסת הראשונה, אדוני השר איתן, נקבע מתווה – מה שנקרא "פשרת הררי", הרי אתה יודע את זה – שהחוקה תיכתב פרקים-פרקים באמצעות חוקי-יסוד. מאז 1992 אין כאן חוק-יסוד, בין היתר כי יש סיעות בכנסת הזאת שאפילו לא מסכימות על העיקרון של חוק-יסוד – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הם כותבים את זה – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – אומרים: בשביל מה לנו חוק-יסוד, הרי קיבלנו חוק-יסוד משמים.
היו"ר ראובן ריבלין:
ההסכמים הקואליציוניים קובעים שלא ישונו חוקי-יסוד או לא יתחדשו חוקי-יסוד, אלא אם כן יסכימו כל מרכיבי הקואליציה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
מאה אחוז. וההסכמה הזאת פסולה בעיני – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, בסדר.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – כי היא לא לגופו של עניין, וכאן מדובר על עניין שהוא בעל חשיבות מכרעת. אנחנו חייבים לחדש את השלמת חוקי-היסוד. רק נחשוב, אדוני, ב-20 השנה מאז עבר חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, מה חוק-היסוד הזה אפשר, לא רק לבית-המשפט העליון, אלא בכלל למערכת הציבורית שלנו.
חוק-יסוד: זכויות חברתיות הוא נדבך חשוב בצורה בלתי רגילה בעניין הזה. הציבור – ופה, אתה יודע, בוא נצא רגע מהמסגרת המפלגתית – הציבור דרש בחודשים האחרונים צדק חברתי, וזה בדיוק מה שהחוק הזה נותן. נותן מעמד חוקתי – אדוני השר איתן, אתה באמת קידמת, ובצדק, חוקה; לצערי זה לא צלח. אגב, לדעתי לא בגלל הצד שלנו, אלא יותר מהצד שלכם, שם היו המכשולים בדרך לגיבוש חוקה. וכדי שהזכויות החברתיות האלה יקבלו מעמד שהוא מעמד חוקתי, במקום – במדינה שאין לה חוקה דרוש חוק-יסוד: בריאות, דיור, רווחה, חינוך; הדברים האלה הם עקרונות שמה שאנחנו רוצים לתת כאן זה לתת להם מעמד של יסוד, מעמד שיאפשר אחר כך – כן, לבית-המשפט העליון, ברגע שיבוא לפניו חוק שסותר את עקרונות היסוד האלה, למשל מקפח באופן קשה את הזכות הבסיסית לבריאות של אזרח בישראל, יבוא ויגיד: זה סותר את חוק-יסוד: זכויות חברתיות.
זאת המשמעות של העניין. זאת המשמעות במדינה שאין לה חוקה. הלוואי שהיתה חוקה, הלוואי שהיתה חוקה. וכפי שהזכירה חברתי זהבה גלאון, הלוואי, כפי שיש חוקות בעולם, מתקדמות – תוכר בהן הזכות, זכות יסוד, זכויות חברתיות כזכות יסוד. לנו את זה אין, ולכן אנחנו מגישים את הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תמתין פה, כי אני רוצה להעיר הערה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
כן, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבין שלאחר קבלת חוק שמאוד תמכתי בו, חוק כבוד האדם וחירותו, קבע בית-המשפט שאירעה במדינה מהפכה חברתית, מהפכה חוקתית. ואני תמיד סברתי לתומי, כתלמיד בגימנסיה ובאוניברסיטה אצל אהרן ברק, שמהפכה זה בא מלמטה והופך את הלמעלה, בעוד שהפיכה זה שמלמעלה הופכים את הלמטה. החשש של חברי הכנסת, לאור הפרשנות הרחבה, כאילו קרתה מהפכה חוקתית, ומעכשיו לא חשוב מה שהכנסת חושבת אלא חשוב מה שהכנסת צריכה לחשוב, על-פי מחשבתו של השופט היושב בדין – נוצר מצב שבו בלי חוקה, כמו שאומר חבר הכנסת השר איתן, יש לנו קושי גדול. אנחנו מגבילים את עצמנו בכל דבר, בעוד שבית-המשפט העליון חופשי לעשות בחוקינו כבתוך שלו.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, אני אענה לך.
היו"ר ראובן ריבלין:
לכן אני חשבתי שחוק-יסוד: חקיקה הוא תנאי ראשון לכל חוק-יסוד. חוק זה הוא חוק פרינציפיוני, ואני שוקל מאוד להצביע בעדו.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אז אני חושב שאתה תעשה נכון אם תצביע בעדו. אדוני, המשמעות שבית-המשפט העליון – אני חייב לענות לך בנקודה הזאת – – –
דוד רותם (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אתה תאמר בהסתייגות שצריך את חוק-יסוד: החקיקה גם. וראוי שהכנסת תדון בו ונגיע. אני חושב שחוק-יסוד – על-פי סדרי עדיפויות.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
הזכויות לא נכתבו בכנסת, אלא – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
זה אני אמרתי כרגע.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אני רוצה להשיב. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו נחקק בתקופת ממשלת ליכוד, כאשר שר המשפטים היה דן מרידור, שהוא גם חבר בממשלה הנוכחית. את החוק הוביל אז חבר הכנסת אמנון רובינשטיין, אבל הממשלה היתה אז ממשלת ליכוד, וגם זאת נקודה שכדאי לחשוב עליה. והתוכן שבית-המשפט העליון יצק לתוך הכלי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הליכוד באמת חשב שהוא עושה דבר גדול, אבל התברר אחר כך שהוא מבטל את עצמו.
ניצן הורוביץ (מרצ):
הוא עשה דבר נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אבל, אדוני, התוכן שבית-המשפט העליון יצק לתוך חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, נובע מכך שהכנסת לא השכילה בעצמה למלא אותו בתוכן. לכן בית-המשפט העליון נכנס כאן וקבע הלכות מסוימות.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אני מקווה – כפי שאתה אמרת שהיתה מהפכה חוקתית בעקבות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – –
היו"ר ראובן ריבלין:
היתה הפיכה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – שתהיה מהפכה חברתית בעקבות חוק זכויות חברתיות, שאנחנו מגישים כאן כחוק-יסוד.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ.
הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות
[הצעת חוק פ/256/18; נספחות.]
(הצעת חבר הכנסת עמיר פרץ)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את חבר הכנסת עמיר פרץ. אולי מבין כל המציעים בשלב זה, הוותיק ביותר בהצעות חוק זכויות חברתיות, שכן נדמה לי שאני אפילו הצבעתי בעד הצעת חוק כשהוא היה בקדנציה הראשונה של שנינו. היינו בשנת 1991 או 1992.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל היא מדינה שעצם המבנה שלה יוצר מחלוקות וניגודים, ואנחנו מחפשים פעם אחר פעם אולי נושא אחד לפחות שסביבו נתאחד כולנו, שנצליח לחצות את המחלוקות, את כל הניגודים בין המפלגות, בין העדות, בין הדתות – נושא מוסכם אחד.
חברי הכנסת, מדינת ישראל היא מדינה שהכנסת ניסתה כמה פעמים לקבוע לה חוקה, אבל טבעי שיש הרבה מאוד נושאים שלא פשוט לחוקק חוקה ביחס אליהם. יש נושאים הקשורים בדת ומדינה, שיש עליהם ויכוחים קשים, ויש נושאים הקשורים בזכויות אזרחיות, שיש עליהם ויכוחים קשים. מצאה לה הכנסת דרך מאוד מתוחכמת לבנות חבילת חוקי-יסוד. התחיל מהלך של חוקי-יסוד, וקיוו שעם הזמן, בבוא העת, חבילת חוקי-היסוד הזו תהפוך לתשתית לחוקה במדינת ישראל. ואכן, עברו כמה חוקי יסוד – חוק-יסוד: חופש העיסוק, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – אבל בגלל ויכוח משפטי קשה נוצר מצב שחוקי-היסוד הפכו לנושא שלא מצליח לעבור את מפתנן של כמה מפלגות.
חברי חברי הכנסת, את הדברים האלה נשאתי בפני הכנסת ב-2 ביולי 1997, לפני כ-15 שנים. את אותם דברים. לא שיניתי ולו מלה אחת מהדברים שאמרתי כאן בפני כנסת ישראל, והדברים נשמעים כאילו הם נאמרים – בצורה אולי הרלוונטית ביותר, ואולי יותר עדכנית מאשר כשאמרנו אותם באותה עת.
אדוני יושב-ראש הכנסת, אין ספק שאתה היית אחד האנשים שניסה לשכנע לתמוך בהצעות החוק. השר מיכאל איתן, חבר הכנסת באותה עת, שראה בקידום החוקה לישראל – חוקה לא סביב ההצעות שיש, "חוקה לישראל", אלא חוקה בישראל, דרך המנגנון של הכנסת בישראל – חשב אז שאולי הצורך לדחות חוקי-יסוד מהסוג הזה יסייע לקדם את החוקה כולה. אני מוכרח להודות שגם אני התפתיתי לכך. אני מוכרח להודות שבאותה עת, כאשר הצעה שהובאה על-ידי כלל החברים – אמרו: בואו נתאפק, בואו נלך למהלך כולל, בואו נעשה הכול כדי לקדם חוקה למדינת ישראל, ולתוכה נכניס גם את חוקי-היסוד החברתיים.
השר מיכאל איתן:
אתה נאמת כאן כיושב-ראש מפלגת העבודה לקראת – – –
עמיר פרץ (העבודה):
לא, לא. ב-1997. ב-2007, עשר שנים אחר כך, גם נאמתי את אותו דבר. אני מדבר על 1997, לא על 2007. גם חבר הכנסת ריבלין וגם אתה הייתם חברי כנסת באותה עת. שניכם הייתם כאן. לא יודע כמה מהנוכחים האחרים היו כאן בכנסת, אבל ודאי מי שהיה כאן זוכר את הדרמה הגדולה.
אבל במהלך השנים נוצר מצב אבסורדי מבחינה פוליטית. היה לנו מצב שבו יש נושא שהיינו בטוחים שכל הכנסת תתאחד סביבו ותעזור להעביר אותו, וזה חוק-יסוד: זכויות חברתיות. והפלא ופלא, קרה משהו מדהים, הנושא היחיד שהסכימו עליו ש"ס ושינוי היה איך לדחות את חוק-יסוד: זכויות חברתיות. זה היה הנושא היחיד שהיתה עליו הסכמה, מסיבות שונות לחלוטין. טומי לפיד, זיכרונו לברכה, לזכותו ייאמר, הוא לא הסתיר אף פעם את עמדותיו. חברת הכנסת יחימוביץ, כשאני העליתי את חוק הקופאיות, מי שעמד כאן ואמר: אין שום סיבה שהכנסת תקבע אם מותר לעמוד או לא, המעסיק יקבע – היה טומי לפיד. היו אז ויכוחים אידיאולוגיים באמת, ידעת בדיוק איפה כל אחד עומד. אבל ש"ס ועמדתה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
טומי לפיד הוא האדמו"ר של חברת הכנסת יחימוביץ?
עמיר פרץ (העבודה):
לא, ההיפך. תיארתי לה את הקושי שעמד כאן.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת פרץ, יש לנו בעיה, לכל אלה שהיו חברי כנסת והצביעו בעד החוק, ואחר כך היו שרים ולא הביאו את זה לממשלה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני יודעת למה הוא מתכוון, זה בסדר.
עמיר פרץ (העבודה):
לא, לא. אני מניח שחברת הכנסת יחימוביץ בדיוק הבינה למה התכוונתי. עמד מנגד אריה דרעי. אריה דרעי אמר לי כך – תקשיבו טוב. אני ממש עשיתי הכול לשכנע אותו. אמרתי לו: הרי אין חוק יותר חשוב לציבור החרדי, אין חוק שיכול להגן על האוכלוסייה שלכם יותר מאשר החוק הזה, שמעגן בחוקי-יסוד את הזכות של אדם לתבוע לעצמו בית, לתבוע לעצמו קורת גג, לתבוע לעצמו רופא, לתבוע לעצמו מורה, לתבוע צרכים מינימליים קיומיים. אין חוק חשוב מכך. ואריה דרעי אמר לי בזו הלשון – ואני מקווה שהעמדה הזאת השתנתה. הוא אמר לי: גם אם תביא חוק-יסוד ותכתוב את עשרת הדיברות, אנחנו נהיה נגד.
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא אמר, כי אתה מעביר את שיקול הדעת של הכנסת לבית-המשפט העליון – –
עמיר פרץ (העבודה):
ברור. תיכף אני אסביר.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – שיכול לבטל את שיקול הדעת של הכנסת.
עמיר פרץ (העבודה):
תיכף אני אסביר. נכון, אתה צודק, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
יכול לבטל. יאמר לך: חוק עוקף בג"ץ. כרגע בית-המשפט העליון – יכול להיות שהוא על-פי השקפת עולמך.
עמיר פרץ (העבודה):
צודק, צודק.
היו"ר ראובן ריבלין:
חלילה, מה יקרה כשאני אהיה שופט בית-המשפט העליון? מה תאמר לי? מה זה חוק עוקף בג"ץ? אני החוק.
יצחק הרצוג (העבודה):
הוא מנסה לדבר – – –
עמיר פרץ (העבודה):
לא, הוא צודק. הוא אומר בדיוק את הדברים שאליהם התכוונתי. ואם אני מתכוון לדעת גדולים, אני מאוד שמח על כך. להיפך.
היו"ר ראובן ריבלין:
"דעת גדולים", זה אריה דרעי, לא אני.
עמיר פרץ (העבודה):
אבל במקרה הזה הפרשנות – ואריה דרעי אמר באופן מפורש: גם אם תביא לי את כל עשרת הדיברות – בגלל מה שציין כאן היושב-ראש – אני לא מוכן להפקיר את הפרשנות בידי בג"ץ. אבל אני פונה לסיעות החרדיות. גם בג"ץ השתנה. גם שם קרה משהו. גם שם, לכאורה, לא יודע מאיזה סיבות, טובות – אני גם לא מסכים אתם – הדברים יותר נוחים.
ואני פונה לכל חברי הכנסת, יש לנו דרך ארוכה. גם אם נעביר היום את חוק-היסוד, יש לנו דרך ארוכה עד שהוא יהפוך לחקיקה במדינת ישראל. אני פונה ואומר, בשם 17 שנה שאני ממתין, תצביעו בעד החוק היום. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בהחלט יש ניואנסים שאפשר יהיה לדון בהם בהכנה לקריאה ראשונה. בהחלט, צריך לתת אפשרות לממשלה לקבוע סדרי עדיפויות. זה בטוח.
השר ארדן יעלה ויבוא וישיב בשם הממשלה על כל שלוש ההצעות. לא הבנתי בדיוק את הניואנסים, כי חשבתי שיש רק אחת.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
איזה ניואנסים?
היו"ר ראובן ריבלין:
אם יש הבדל בכלל בין שלוש ההצעות. אצל פרץ כתוב "אזרח ותושב". שימו לב. זאת אומרת, האם זה קומולטיבי? האם יכול להיות אזרח בניו-יורק ולזכות בזכויות חברתיות? האם תושב בלי שהוא אזרח יכול? יש כמה דברים.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
המחאה היא מחאה עולמית, אדוני. היינו רוצים לחוקק חוק עולמי.
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו ב-1917 עמדנו – שנינו היינו אז ברחוב במוסקבה. המהפכה הבולשביקית.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
לא, לא רק כאן עשו טעויות. גם במדינות מערביות אחרות.
היו"ר ראובן ריבלין:
בהחלט, אבל לא הכול טעות. יש כמה דברים שהם עושים טעויות, אבל גם בטעות לפעמים יש דברים שהם נכונים. בבקשה, כבוד השר.
ניצן הורוביץ (מרצ):
תושב, אדוני. פה, תושב.
היו"ר ראובן ריבלין:
אצלכם תושב, אצלו אזרח ותושב. אני לא יודע מה ההבדל, אני לא מבין מה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות. מוצע לקבוע בחוק-יסוד זכויות חברתיות כגון זכות לקיום בכבוד אישי, זכות התארגנות בארגוני עובדים ומעבידים, זכות לשבות וזכות לשוויון תעסוקתי.
הצעת החוק באה להבטיח ארבעה עקרונות חברתיים: א. שלכל תושב במדינה תהיינה זכויות חברתיות בסיסיות שבהן: הזכות לקיום אנושי בכבוד; הזכות לעבודה ולשכר הוגן; הזכות לחינוך מתקדם; ביטחון סוציאלי; בריאות ורווחה חברתית. זאת בכפוף למגבלות כלכליות סבירות, ובלבד שעקב מגבלות אלה לא ייווצרו במדינה פערים חברתיים שאינם סבירים. כך נאמר, "שאינם סבירים". זה לא דבר שפשוט להגדיר, מהו פער חברתי שאינו סביר.
שלמה מולה (קדימה):
אפשר לקיים דיון על זה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – – לא סביר – – – לקיים דיון.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
האם כמות המפגינים קובעת מה סביר ומה לא סביר?
שלמה מולה (קדימה):
לא, לא, לא.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
לא, כי אני, לדוגמה, הבנתי שיש אנשים – ואני מזדהה עם כך – שהם כל כך חלשים וטרודים במצוקות היום-יום שהם לא מסוגלים אפילו, אין להם כסף להגיע ברכבת להפגנה, וזה לא אומר שאין פערים בלתי סבירים.
דב חנין (חד"ש):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר, נדמה לי שאתה צודק, אבל לא בנימוק שלך – –
שלמה מולה (קדימה):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – כי מי שיקבע את הסבירות יהיה שופט בית-המשפט העליון שישב בדין, גם אם הסבירות של הממשלה עומדת בניגוד גמור לסבירות שלו.
השר מיכאל איתן:
על-פי מה הוא יקבע?
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון, נכון, אני מסכים.
דב חנין (חד"ש):
– – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אז זה לב-לבה של השאלה והבעיה – איך ממשלה תיצוק תוכן – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
היא צריכה לתת את דעתה על הסבירות. לתת את דעתה, זה הכול.
שלמה מולה (קדימה):
אפשר לקיים על זה דיון.
היו"ר ראובן ריבלין:
מאה אחוז.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
ללא ספק.
שלמה מולה (קדימה):
נכון, תעבירו.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
ב. זכות ההתאגדות של העובדים, שהיא זכות דמוקרטית ובסיסית; ג. זכות השביתה, שהיא לבנת יסוד בזכויות העובדים; ד. עקרון השוויון בעבודה ללא הבדל גזע, לאום, מין ודת.
שלמה מולה (קדימה):
נכון.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
קודם כול, אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שאני מלא הערכה וכבוד לחברי הכנסת המציעים, חברת הכנסת גלאון, חבר הכנסת הורוביץ, בוודאי חבר הכנסת עמיר פרץ. לא מדובר כאן בהצעות חוק שבאות אך ורק כדי לנגח את הממשלה, כפי שלדוגמה יושבת-ראש האופוזיציה, כאשר היא באה ונואמת על נושאים חברתיים, אז ברור שזה בתוקף תפקידה כיושבת-ראש אופוזיציה; נמצא לה קרדום חדש לחפור בו, אבל לא באמת מדובר באג'נדה שבוקעת מאיזו אידיאולוגיה צרופה. ללא ספק המציעים הם מציעים שבאופן כן ואמיתי נאבקים שנים ארוכות – אתה כמובן מזכיר תמיד את חבר הכנסת לשעבר חיים אורון, שבהחלט פועלו הנכבד בנושא הזה ראוי לציון – ואין ספק שמדובר בהצעה רצינית והצעה שיש צורך לדון בה ולשקול אותה ובאמת לחשוב אם במדינה בת 63 שנה לא ראוי שיהיה גם חוק-יסוד שמעגן אי-אלו זכויות חברתיות ונותן להן מעמד משפטי הרבה יותר משמעותי.
היו"ר ראובן ריבלין:
כתלמידו של זאב ז'בוטינסקי שמעגן את חמשת המ"מים.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
ללא ספק, ללא ספק. לא טענתי שהמציעים הם הפעילים היחידים בנושאים החברתיים, בוודאי שהממשלה, והליכוד שמוביל אותה – שרוצה ככל שניתן – בשם תורתו של זאב ז'בוטינסקי, ראוי שישקול את הדברים לעומק.
לכן, קרו שני דברים: קודם כול, כאשר החלה המחאה החברתית ברחובות ישראל ומאות אלפי אזרחים השתתפו בה, ראש ממשלת ישראל, שכיהן בעבר כשר אוצר וכראש ממשלה והיה אחראי לחלק נכבד מהמדיניות הכלכלית-חברתית של מדינת ישראל, לא אמר שכל מה שקרה כאן ושכל מה שנעשה כאן היה נכון וצודק. לא ולא. ראש הממשלה אמר: בהחלט, המחאה מצביעה על מצוקות אמיתיות, על בעיות של פערים חברתיים, של יוקר המחיה, של קשיים יומיומיים. ולכן ראש הממשלה לא היסס, אמר שישנם תיקונים שצריך לבצע והקים ועדה מקצועית לעילא ולעילא, שבראשה הוצב פרופסור מכובד, שלא רק שהוא לא משתייך או עובד בממשלה הנוכחית, אלא אפילו יעץ לממשלה הקודמת שבה מפלגת העבודה היתה שותפה מרכזית.
לצערי הרב היו כאלה שלא נתנו שום קרדיט לוועדה. ניתן כמובן לחלוק אם יש לפרוץ את מסגרת התקציב או לא לפרוץ את מסגרת התקציב, אבל ודאי שאי-אפשר לזלזל ולומר ששינוי בתמהיל או במבנה התקציבי כך ש-60 מיליארד שקלים יעברו ממקומות שבהם הם יועדו להם בתקציב המדינה למקומות שבהם הם אמורים להגיע לכיסם של האזרחים ולהקל על יוקר המחיה, להקל על קשיי היום-יום, לסייע בצמצום הפערים החברתיים – ודאי שלא מדובר בזלזול או בהתעלמות, אלא בדיוק להיפך. מצד שני, כל חברי הכנסת, לדעתי לפחות, מבינים שגם לא ניתן לתקן טעויות או תהליכים של עשרות שנים בהינף יד. הממשלה, לפני שהיא מוותרת על סמכויותיה בנושא ומאפשרת רק לחברי כנסת, באמצעות – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, כל מי שרוצה לדבר ועומד, יצא החוצה ויחזור להצבעה. ההצבעה היא שמית כך שיש זמן.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – – רק לחברי כנסת באמצעות הצעות חוק פרטיות. לפני שהיא עושה צעד כל כך מרחיק לכת, אני חושב שמן הראוי שממשלה, שהוכיחה שהיא קשובה למצוקה והיא קשובה למחאה, תינתן לה גם האפשרות, כמי שנבחרה על-ידי העם למשול ולהוביל את סדר-היום הציבורי של מדינת ישראל, תינתן לה האפשרות גם לקיים דיון רציני ומעמיק, גם בקשר לצורך בחוק-יסוד: זכויות חברתיות.
ולכן, ובזאת אני מתקרב לסיום, אדוני היושב-ראש, כיוון שמדובר בהצעת חוק-יסוד, וידוע לכולנו שחוקי-יסוד – וזה קורה בשנים האחרונות לא מעט – מפלגות שמצטרפות לקואליציה מבקשות שתינתן להן גם האפשרות להביע את דעתן ולהשפיע על חוקי-יסוד במדינת ישראל, ועדת השרים לחקיקה לא הצביעה נגד הצעות החוק הללו, אלא ביקשה שהנהלת הקואליציה, כמי שיש בה ייצוג לחברי כנסת מכל סיעות הקואליציה, תגבש קודם כול עמדה לגבי הצעות החוק, הצורך בהן, עמדות המפלגות המיוצגות בקואליציה, ובינתיים אנחנו נבקש מחברי הכנסת להמתין ולא להעלות את הצעות החוק להצבעה. כיוון – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כמה זמן? כמה זמן, אדוני, כדי שאני אציע להם – עד שלושה שבועות? האם מסכימים לדחות את זה בשלושה שבועות? אני אנסה לשכנע את חברי להמתין שלושה שבועות כדי שחברי הקואליציה יגבשו את דעתם, אחר כך יצביעו, אבל אם הממשלה לא מתנגדת, ואתה מסכים שזה שלושה שבועות – אם אתם לא מסכימים, אין מה לעשות. אבל אני מציע – אתם רוצים להצביע היום, זה פוליטי. אם אתם רוצים את החוק, נבקש את הקואליציה – והממשלה, שלא הביעה את דעתה, ביקשה שלושה שבועות. אני מעלה את זה בעוד שלושה שבועות להצבעה. תנו לנו להצביע בעד זה. למה? למה להראות שזה פוליטי?
יואל חסון (קדימה):
זה לא פוליטי, זה אידיאולוגי לגמרי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אתה לא מסכים, אתה לא מסכים. אבל אין הצעה.
השר מיכאל איתן:
– – –
יואל חסון (קדימה):
זה פוליטי, אתה רואה? זה פוליטי.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא אמרתי. אמרתי "תנו לי", לא אמרתי לך "תנו לנו". טוב, תנו לנו, תנו לאותם אלה שרוצים, כמובן. ברמה העקרונית. בסדר. אומר השר בצורה הברורה ביותר: הממשלה לא מתנגדת, אני רוצה לתת למפלגות הקואליציה הזדמנות. אני מבטל את בקשתי. אדוני השר, תגיד מה עמדת הממשלה, נלך להצבעה אחרי שהיא תענה. בבקשה.
יואל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא כל אחד צריך לדבר פה. השר משיב, אחרי זה מולה עונה לו על זה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני מסכים אתך, חבר הכנסת חסון, פוליטי זה לגיטימי, אף אחד לא אמר שלא.
היו"ר ראובן ריבלין:
לא אמרתי שלא, אבל פוליטי.
יואל חסון (קדימה):
מה פוליטי? זה נושא פוליטי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, אם אתה אומר לי "פוליטי" אתה מציע לי לעשות משהו בניגוד למצפוני, כי אני לא מצביע בעדך או בעד מפלגתך, אני מצביע בעד העניין. תודה רבה. אדוני, השר ארדן.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
ולכן, אדוני היושב-ראש, כיוון שחברי הכנסת לא הסכימו להמתין לעמדת הקואליציה, הממשלה מבקשת להתנגד להצעות החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. תודה רבה. חברי הכנסת, אתם מסכימים שחבר הכנסת מולה משיב? אני יודע שיש – לא לא לא לא. לא שלושה. יכולים מולה, ופרץ וגילאון. בסדר. ראשון מולה, לאחר מכן חבר הכנסת גילאון, שהוא אחד מהיוזמים, וגם חבר הכנסת פרץ, שיכול כי הוא לבד.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אדוני השר, אני שמעתי בקשב רב את תשובתך. התשובה שלך, בעצם, והיא נמסרת לנו מדי שבוע באמצעות ועדת השרים לחקיקה – השיטה שלכם היא שיטה של לדחות, ואין מה לדחות. אם ועדת השרים לחקיקה לא יכולה לתת תשובות ברורות לחוק-יסוד: זכויות חברתיות, על מה ועדת השרים הזאת דנה?
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להקריא לך חלק קטן מאוד מהצעות החוק שלנו, שהציגה חברת הכנסת זהבה גלאון, חלק – למה בעצם אתם מתנגדים. כתוב כך: "חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על זכויות חברתיות של האדם, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית"; איזה ויכוח יכול להיות בבית הזה על המשפט הזה?
זכויות חברתיות, אדוני היושב-ראש – "לכל תושב הזכות לסיפוק צרכיו הבסיסיים לשם קיום בכבוד אנושי, בכלל זה בתחום העבודה, השכר ותנאי העבודה, בתחום ההשכלה, הלימוד והחינוך, ובתחומי הבריאות, הדיור והרווחה החברתית. זכות זו תמומש או תוסדר בידי רשויות השלטון בחוק, או לפי חוק, ובהתאם ליכולתה הכלכלית של המדינה". אני שואל את השאלה הפשוטה: מי מכל חברי הכנסת כאן – מה שכתוב בצורה ברורה – מי יכול להתנגד למשפט הזה?
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להזכיר לכולם כאן גם את השוויון התעסוקתי שאנחנו רוצים בעצם שיעוגן. לכל אדם הזכות לשוויון תעסוקתי, אין מפלים בעבודה, להוציא הוראה שנועדה לתקן אפליה קיימת או לקדם שוויון בפועל של קבוצות שקופחו בעבר.
אדוני היושב-ראש, אם הכנסת הזאת רוצה להיות רצינית, אם אנחנו רוצים למלא את שליחותנו הציבורית בצורה נאותה, במקום לעסוק באקרובטיקה פוליטית, אדוני היושב-ראש, זה בעצם הציבור שמסתכל עלינו ואומר: מי הם חברי הכנסת – לא מגינים על הזכויות החברתיות שלנו? מי אלה שאנחנו שולחים אותם? אדוני היושב-ראש, אנחנו בעצם לא ממלאים את חובתנו ושליחותנו הציבורית.
זה נכון, יש פה קואליציה דורסנית, יושב-ראש הקואליציה אלקין מסתובב בין שורותינו, מאיים על חברי הכנסת – כי לא ממלאים את הוראותיו. אדוני היושב-ראש, יכולתנו כחברי הכנסת להתעלות קודם כול מעל ההחלטה הקואליציונית של חבר הכנסת אלקין או ועדת השרים לחקיקה, לפקוח את עינינו, בעצם, להסתכל מה הציבור חושב עלינו.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה.
שלמה מולה (קדימה):
השר ארדן אומר: אנחנו קשובים לצדק חברתי, למחאה חברתית. אדוני, אין, ולא – אין. לכן אנחנו מציעים להעביר את הצעת החוק בקריאה הטרומית. כל דיון, כל מיקוח יכול להתקיים בוועדת החוקה בראשותו של דודו רותם. לא תמיד אני אוהב אותו, לא תמיד אני מעריך אותו, אבל אפשר לקיים את הדיון אצלו, ולכן אני מציע שנקדם את החקיקה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה, תודה. חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני.
נינו אבסדזה (קדימה):
עוד כמה דקות הציבור ידע באמת מי דואג לו.
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת אבסדזה, אומרים חברים ממפלגתך שההצבעה היא פוליטית, שצריך שתהיה הצבעה פוליטית. אז מה את חושבת שיהיה בהצבעה פוליטית?
נינו אבסדזה (קדימה):
מה, אדוני, מה יכול להיות יותר – זכויות בסיסיות?
היו"ר ראובן ריבלין:
קודם תדברי עם חברי מפלגתך, שיהיו כל כך באמת פטריוטים לעניין ולחברה שלנו. אני יודע איך אני אצביע.
נינו אבסדזה (קדימה):
פוליטי זה מה שהקואליציה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
מעניין אתכם הקואליציה, לא מעניין אתכם החוק. בבקשה, חבר הכנסת גילאון.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, השרים, חברות, חברי כנסת, אני אוהב מאוד את המשפט שאומר: בעוד שלושה שבועות אני אהיה יותר חכם. וואו, כל כך מהר אפשר להיות יותר חכם? הלוא אנחנו מדברים פה על דיון שנמשך – כמה? 15 שנים, אומר עמיר פרץ, חבר הכנסת עמיר פרץ.
אני חושב שהחוק הזה הוא מקדמת דנא, עוד מהתקופה שעמיר פרץ וענת מאור העלו אותו בזמנו, וסדרה מאוד מאוד גדולה של חברי כנסת. אבל אתה אמרת שאתה רוצה נימוקים כדי להשתכנע, ואני אביא לך נימוקים כדי להשתכנע, ואני מביא לך את הנימוקים האלה בתור הבנימין, האחרון, האחרון שאין לו שום ותק בחתימה על חוק-יסוד: זכויות חברתיות, קודם כול משום שאני חושב, בתור סוציאליסט אני חושב, שחוק-יסוד: זכויות חברתיות הוא חוק כבוד האדם וחירותו – זה הדבר האמיתי. הוא מגילת העצמאות של מדינת ישראל. הראשונים שחוקקו, אדוני, את החוק הזה, למעשה, היו שני אנשים לא כל כך מוכרים: הנביא עמוס והנביא ירמיהו. הם היו הראשונים להעלות את חוק-יסוד: זכויות חברתיות, למעשה, ולאחר מכן החרו אחריהם חוזה מדינת ישראל, אנשים שאתה יותר מקורב אליהם, כמו זאב ז'בוטינסקי, אנשים נוספים, ששמם מתנוסס על רחובות בכל מיני ערים גדולות, והם בעצם דיברו על כך שזוהי התכלית של הציונות כולה.
מי שמתנגד היום לחוק הזה, אדוני, מתנגד לנביא עמוס ומתנגד לנביא ירמיהו, ולעמיר פרץ ולענת מאור, ולעוד סדרה גדולה מאוד של חברי כנסת. הוא מתנגד למגילת העצמאות. הוא מתנגד לתמצית של הציונות, אדוני.
עכשיו, לבוא ולומר לנו – אני חושב שיש מידה רבה כל כך של ציניות לבוא ולומר לנו: אנחנו לא מתנגדים, אנחנו רוצים להמתין. הלוא מה שווה, אדוני, בינינו לבין עצמנו, מדינת ישראל והקיום הציוני, אם אדם אחד בתוך החברה שלנו צריך להתלבט בין תרופה לפרוסה, אדוני? על מה עמלנו? מה עשינו? ברוח התקופה הזאת יש לקבל את החוק היום דווקא, כי זאת היא אמנה חדשה שלנו עם הציבור – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לקבל את החוק בקריאה טרומית, זה בקריאה טרומית.
אילן גילאון (מרצ):
בקריאה טרומית, כן. אתה לא מחויב, אקל עליך. היא אומרת: כן, למדינה יש אחריות לאזרחיה. והיום היא אומרת: לא המחאה היא הקובעת, לא מספר האנשים הוא הקובע, אלא גודל הטעות שלנו במשך שנים, להשתחרר מהאחריות לאזרחים שלנו. אנחנו אומרים היום: כן, אנחנו רוצים לקחת את האחריות בחזרה, להפסיק את מדיניות המדינה במכרז, להבין מתוך תפיסה אוניברסלית לגמרי, שאותו אדם היום שנמק, וצריך לחפש בפח האשפה או להתלבט בין פרוסה לפרוטה, יכול להיות כל אחד מאתנו בסופו של דבר. ולכן האמנה הזאת היא תעודת ביטוח וחברת ביטוח, ולהצביע על החוק הזה היום מבחינה היסטורית, הוא הדבר הנכון, לאחר שקם סוף-סוף דור, אדוני – אתה יודע מה יפה בו, במחאה? מי זה שם? את מי הראית לי? אה, שאני צריך לסיים? חשבתי שהראית לי את עמית סגל. קם סוף-סוף דור, שיודע את הדבר האמיתי לשאול, אדוני.
היו"ר ראובן ריבלין:
עמית סגל היה בין תומכי הדף של משה.
אילן גילאון (מרצ):
בחור יפה. משפט אחרון. מה הדור הזה יודע לומר? קודם כול, לשאול את עצמו את השאלה: מה אני נותן למדינתי, למדינת ישראל? אבל הוא גם יודע היטב לשאול: מה מדינת ישראל נותנת לי בסופו של דבר? לכן החוק הזה היום הוא מחויב המציאות, ומי שמצביע נגדו, מצביע נגד מגילת העצמאות, נגד הנביא עמוס, נגד ז'בוטינסקי, נגד כל עיקרון שעליו מושתתת מדינת ישראל והציונות כולה. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת עמיר פרץ. אני רק מזהיר אותך לפני שאתה מגיע, שיש לך שלוש דקות. לא אוכל לוותר בעניין זה.
עמיר פרץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, ראשית, אני מודה לך שאתה מגיע להצעת החוק הזו; חבל שאתה לא מגיע כדי לשכנע את הקואליציה להצביע בעדה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בקריאה טרומית.
עמיר פרץ (העבודה):
בקריאה טרומית. אני רוצה לומר משפט אחד קודם כול כדי להבהיר – מדובר פה באחד החוקים אולי החשובים ביותר. תיארו כאן את מעמד החוקים האלה. אילו היתה לנו תקווה, שהנה יום אחד תחוקק חוקה בישראל, היינו מוותרים על הצורך להמשיך בשיטה הבלתי-סבירה הזאת של כנסת שבמשך עשרות שנים מחוקקת חוק-יסוד ועוד חוק-יסוד. לצערי הרב, חוקי-היסוד שחוקקו עד היום יצרו מצב שהזכויות החברתיות הפכו נחותות יותר מאשר הזכויות של בעלי הרכוש, של בעלי ההון במדינת ישראל.
השר מיכאל איתן:
– – –
עמיר פרץ (העבודה):
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
כל דבר מעוגן. נכון. זה כבודו וקניינו.
עמיר פרץ (העבודה):
למשל, כמו שהדגיש כאן השר איתן, שהוא אחד המומחים החשובים ביותר שיש בכנסת בעניין החוקה, זכות הקניין בישראל מעוגנת בחוקי-יסוד. כלומר, אם מחר תעמוד שאלה בפני בג"ץ, מה להעדיף – את קניינו של האדם או את זכויותיו של הפרט, אין לו ברירה אלא להכריע לטובת הקניין ולטובת רכושו, הונו של אדם, שזה ראוי להגנה בפני עצמו. אבל הצורך לאזן בין הדברים הוא הדבר החשוב.
אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לפנות אליך במשפט אחד, אם מותר לי. אנחנו הרבה זמן בכנסת בתפקידים שונים. אני מנסה באופן אישי, כפי שקראתי בפני המליאה, כבר 15 שנים להעביר את החוק הזה. בחודש האחרון היתה לך זכות גדולה לעשות את המצווה של פדיון שבויים פעמיים, ומגיע לך כל הכבוד, ושיבחנו אותך – גם אני אמרתי זאת באמצעי התקשורת.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, אני פונה אליך, דווקא כאשר אתה מדבר על כך שיש צורך לטפל במחאה החברתית – חוק-יסוד: זכויות חברתיות ראוי להשתחרר משביו הארוך במשך כל כך הרבה שנים, כי אני יודע שאתה מסכים לו, והבעיה היא קואליציונית. ואני פונה אליך: תן היום הנחיה להעביר זאת בקריאה טרומית, יש לנו זמן להידיין בכך, זה עוד לא הופך לחוק-יסוד. אני מאמין שזה יהפוך גם כלי חשוב בידיך כדי לסייע לכלל אזרחי ישראל. פדה את חוק-יסוד: זכויות חברתיות משביו הארוך. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה. רבותי, תם הוויכוח. עכשיו מתחילה שעת ההכרעה. 20 חברי כנסת ביקשו ממני לקיים הצבעה שמית, ואכן ההצבעה השמית תתקיים. היא תתקיים לגבי הצעתה של חברת הכנסת גלאון, והאחרות – נצביע באלקטרוני לאחר מכן. גם לא שמעתי את ההבדלים. אנחנו מתייחסים כרגע בהצבעה השמית להצעתה של חברת הכנסת גלאון, שהיא יותר גורפת, פחות ספציפית.
מזכירת הכנסת, נא לבצע את ההצבעה השמית. בבקשה. נא לא להפריע בהצבעה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
דורון אביטל – בעד
נינו אבסדזה – בעד
רוחמה אברהם-בלילא – בעד
עפו אגבאריה – בעד
רחל אדטו – בעד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
יעקב אדרי – בעד
יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח
אורי אורבך – נגד
זבולון אורלב – נגד
דוד אזולאי – נגד
אריאל אטיאס – נגד
ישראל אייכלר – נגד
דניאל אילון – נגד
רוברט אילטוב – נגד
דליה איציק – בעד
מיכאל איתן – נגד
אריה אלדד – נגד
טלב אלסאנע – אינו נוכח
זאב אלקין – נגד
חיים אמסלם – אינו נוכח
אלי אפללו – אינו נוכח
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – נגד
אריה ביבי – בעד
זאב בילסקי – בעד
בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח
מיכאל בן-ארי – אינו נוכח
דניאל בן-סימון – בעד
רוני בר-און – בעד
אבישי ברוורמן – בעד
מוחמד ברכה – בעד
אהוד ברק – אינו נוכח
אילן גילאון – בעד
זהבה גלאון – בעד
גילה גמליאל – נגד
מסעוד גנאים – בעד
משה גפני – נגד
אברהם דיכטר – בעד
דני דנון – נגד
ניצן הורוביץ – בעד
יצחק הרצוג – בעד
דניאל הרשקוביץ – נגד
מגלי והבה – בעד
מתן וילנאי – נגד
עינת וילף – אינה נוכחת
יצחק וקנין – נגד
נסים זאב – נגד
אורית זוארץ – בעד
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – נגד
דב חנין – בעד
יואל חסון – בעד
ישראל חסון – בעד
שי חרמש – בעד
אחמד טיבי – אינו נוכח
רוברט טיבייב – בעד
שלי יחימוביץ – בעד
משה יעלון – נגד
אליהו ישי – נגד
איתן כבל – בעד
אמנון כהן – נגד
יצחק כהן – נגד
משה כחלון – אינו נוכח
חיים כץ – אינו נוכח
יעקב כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – נגד
ציפי לבני – בעד
לימור לבנת – נגד
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
יריב לוין – נגד
אביגדור ליברמן – נגד
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – נגד
גאלב מג'אדלה –
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד. רגע, איפה גאלב?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אני פה.
היו"ר ראובן ריבלין:
הנה, שם. בעד. הנה, פה. בעד.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
גאלב מג'אדלה – בעד
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שלמה מולה – בעד
שאול מופז – בעד
משה מטלון – נגד
אברהם מיכאלי – נגד
אנסטסיה מיכאלי – נגד
אלכס מילר – נגד
סטס מיסז'ניקוב – נגד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
דן מרידור – נגד
משולם נהרי – נגד
אורית נוקד – אינה נוכחת
לאה נס – נגד
סעיד נפאע – אינו נוכח
היו"ר ראובן ריבלין:
אינו נוכח.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
בנימין נתניהו – נגד
חנא סוייד – אינו נוכח
היו"ר ראובן ריבלין:
אינו נוכח.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
מרינה סולודקין – בעד
גדעון סער – אינו נוכח
היו"ר ראובן ריבלין:
אינו נוכח. גדעון שם, בקצה האולם. נגד. ראיתי אותו. נגד.
גדעון סער – נגד
גדעון עזרא – בעד
חמד עמאר – נגד
ציון פיניאן – נגד
יוסי פלד – נגד
יוחנן פלסנר – בעד
עמיר פרץ –
היו"ר ראובן ריבלין:
יש עוד הצבעות. עמיר פרץ – אינו נוכח.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
עמיר פרץ – אינו נוכח
אברהים צרצור – בעד
פניה קירשנבאום – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – אינה נוכחת
דוד רותם –
היו"ר ראובן ריבלין:
אינו נוכח. דוד רותם פה. דוד רותם לא עונה. דוד רותם, אתה רוצה להצביע? בעד?
דוד רותם (ישראל ביתנו):
נגד.
היו"ר ראובן ריבלין:
נגד? נגד.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
דוד רותם – נגד
ראובן ריבלין – בעד
כרמל שאמה – נגד
יובל שטייניץ – נגד
מאיר שטרית – בעד
נחמן שי – בעד
סילבן שלום – נגד
יוליה שמאלוב-ברקוביץ – בעד
רוני בר-און (קדימה):
סילבן – – – זכויות חברתיות?
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
שלום שמחון – נגד
ליה שמטוב – נגד
עתניאל שנלר – בעד
רונית תירוש – בעד
קריאה:
היושב-ראש – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, קריאה שנייה. כל מי שלא השיב – בבקשה, מזכירת הכנסת, להפעיל את הקריאה השנייה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
יצחק אהרונוביץ – אינו נוכח
טלב אלסאנע – אינו נוכח
חיים אמסלם – אינו נוכח
אלי אפללו – אינו נוכח
גלעד ארדן – נגד
אורי אריאל – אינו נוכח
בנימין בן-אליעזר – אינו נוכח
מיכאל בן-ארי – אינו נוכח
קריאה:
אורי אריאל כאן.
היו"ר ראובן ריבלין:
אורי אריאל – רק רגע. תמתינו. היא קראה את שמו, והוא לא ענה. לא מכריחים פה. אם תרצה, אחרי זה תקבל הזדמנות.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
אהוד ברק – אינו נוכח
עינת וילף – אינה נוכחת
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
אחמד טיבי – בעד
משה כחלון – אינו נוכח
היו"ר ראובן ריבלין:
אינו נוכח.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
חיים כץ – אינו נוכח
היו"ר ראובן ריבלין:
אינו נוכח.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
יעקב כץ – אינו נוכח
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
אורית נוקד – אינה נוכחת
חנא סוייד – אינו נוכח
היו"ר ראובן ריבלין:
אינו נוכח.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
עמיר פרץ – בעד
עמיר פרץ (העבודה):
בעד. אם לא שמעת, אני אחזור עוד פעם.
היו"ר ראובן ריבלין:
די, די, די, לא לבלבל את המזכירות. בבקשה. עמיר פרץ, השם האחרון שקראתְ, ענה: בעד.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
מירי רגב – אינה נוכחת
סעיד נפאע – אינו נוכח
היו"ר ראובן ריבלין:
אינו נוכח. בסדר? כל מי שנמצא באולם ושמו לא נקרא ורוצה להצביע – אורי אריאל, בבקשה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
בעד.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
אורי אריאל – בעד
היו"ר ראובן ריבלין:
אוקיי. תודה רבה. האם יש מישהו באולם שנוכח ולא הצביע או לא הודיע על הצבעתו?
שר התקשורת משה כחלון:
אני.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר כחלון, בבקשה. השר כחלון, בעד או נגד?
קריאה:
– – –
שר התקשורת משה כחלון:
נגד.
היו"ר ראובן ריבלין:
נגד.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
משה כחלון – נגד.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אני מבקש לא להפעיל לחץ על חברי הכנסת בשום אופן.
דליה איציק (קדימה):
איזה לחץ?
קריאה:
שר הרווחה.
קריאה:
שר הרווחה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
באמת. המטיפים בשער.
שר התקשורת משה כחלון:
אני בא בלילה – – –
קריאה:
– – – אני מודיע לכם.
היו"ר ראובן ריבלין:
בסדר, בסדר, תן לעם מה שאתה רוצה – – – מה שאתה רוצה. נא לשבת. גברתי, נא להביא לי את התוצאות. רבותי, מייד לאחר שתוכרז ההצבעה הזאת, אנחנו עוברים להצבעות אלקטרוניות בשתי ההצבעות האחרות. לכן אני מציע לכולם, לכל המשתתפים בהצבעה, להתכבד ולשבת במקומות ההצבעה כדי שיוכלו להשפיע בהצבעתם.
שלמה מולה (קדימה):
איפה רותם? אורית, אורית.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד – 45, נגד – 58. אני קובע שהצעת החוק של חברת הכנסת – – –
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חבל על הזמן. אל תצביע שום דבר. ההצבעות נסתיימו. אנחנו מתחילים תיכף בפרק ההצבעות הבא.
נגד – 58, בעד – 45, ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק של חברת הכנסת זהבה גלאון ואחרים נדחתה על-ידי המליאה.
אנחנו עוברים עכשיו לדון באותה הצעת חוק, אבל אחרת, והיא הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות – של חברי הכנסת ניצן הורוביץ, אילן גילאון ואחרים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 41
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 53
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד – 41, נגד – 53, ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, חוק-יסוד של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, חבר הכנסת אילן גילאון ואחרים – ונדמה לי גם חבר הכנסת כבל – לא נתקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה השלישית – הצעתו של חבר הכנסת עמיר פרץ בנושא הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 44
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות נתקבלה.
קריאה:
יש זמן להתחרט.
קריאה:
רוץ.
היו"ר ראובן ריבלין:
בעד – 44, נגד – 54, ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, של חבר הכנסת עמיר פרץ, לא נתקבלה. תודה רבה.
חבר הכנסת אקוניס, אתה מחליף אותי.