קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התש"ע–2009
[הצעת חוק פ/1757/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר גאלב מג'אדלה:
עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם.
מאיר שטרית (קדימה):
יש הצעת חוק של אריה ביבי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
זה מה שיש לי כאן. אני מתנהל על-פי מה שיש לפני.
קריאות:
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התש"ע–2009, של חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברי כנסת.
קריאות:
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר כנסת חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת החוק המסורתית שלנו, של סיעת חד"ש, הצעה שאנחנו מביאים שנה אחרי שנה בסמוך ל-29 באוקטובר, שהוא יום הטבח בכפר-קאסם. מרכזה של הצעת החוק הזאת הוא העיקרון שממשלת ישראל תכיר באחריותה המוסרית, הפוליטית והחברתית לטבח בכפר-קאסם ושמשרד החינוך יחייב הקצאה של שעת מחנך לציון הטבח בכל מוסדות הלימוד במדינה. בנוסף, אנחנו מציעים בהצעת החוק הזאת שהמדינה תתקצב את העמותה להנצחת זכר קורבנות הטבח בכפר-קאסם.
עמיתי חברי הכנסת, 55 שנים חלפו מאז אותו יום נורא שבו נרצחו, נורו למוות, תושבי כפר-קאסם – הנה מגיע חבר הכנסת ברכה, שאני מניח שהוא גם יענה על תשובת הממשלה בעניין הזה. 55 שנים חלפו מאז אותו יום מר ועגום שבו נורו למוות, נרצחו, תושבים, גברים, נשים וילדים, שכל חטאם היה שהם שבו לכפר מבלי לדעת שהוטל עוצר. הם הועמדו בצד הכביש ונורו למוות על-ידי אנשי כוחות הביטחון, באירוע שנחרט מאז באותיות של כאב, כעס וטראומה, לא רק בזיכרון הקולקטיבי של תושבי כפר-קאסם אלא בזיכרון הקולקטיבי של הציבור הערבי בישראל ובזיכרון של כל אנשי המצפון בארץ הזאת.
אבל מה שנכתב באותיות חרוטות כל כך עמוק בכאב, בצער, בכעס של הציבור הערבי ושל אנשי המצפון, עדיין לא חלחל למערכת הרשמית של מדינת ישראל. עדיין בבתי-הספר לא לומדים על הטבח הזה, לא בוחנים את השאלות החשובות, הערכיות, של הדגל השחור שמונח, או מתנוסס, מעל כל אותן פקודות בלתי חוקיות בעליל, אותן פקודות שהביצוע שלהן חייב לדקור את המצפון, חייב לדקור את העין, חייב להחריש את האוזן, אם העין איננה עיוורת ואם האוזן איננה חירשת ואם המצפון איננו אטום.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שלנו היא המעט שהמדינה יכולה לעשות כדי להתחיל מהלך של תיקון. המעט: ההכרה באחריות המוסרית, הפוליטית, החברתית, המהלך החינוכי שצריך להתרחש בכל בתי-הספר במדינה. על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על הקצאה של שעת מחנך לדיון בסוגיה, שמעבר לממד ההיסטורי שלה יש לה משמעות ערכית אקטואלית, חשובה, חיונית.
כמובן, אותו אבסורד שאי-אפשר להבין אותו – שלאחר שהתבצע הטבח, שהמדינה הרי אחראית לו באמצעות חייליה ובאמצעות אנשיה, הזיכרון נותר עניינם הפרטי של התושבים, או עניינם הפרטי של התושבים ושל הארגון, של העמותה שאותם הם הקימו; זה עוול משווע, זה אבסורד לא הגיוני וזה דבר שצריך להביא אותו לתיקון.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מקווה שהפעם לפחות תיעשה פה חשיבה אחרת. אני מקווה שהפעם לפחות תיענה הכנסת לדרישתנו ותאמץ את הצעת החוק הזה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה. עקב התקלה, סיעת חד"ש מתחלקת בזכות הדיבור. חבר הכנסת ברכה, בבקשה, חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבת האחרונה היינו, אלפים של ערבים ויהודים, בכפר-קאסם, ביום השנה לטבח שהיה ב-1956, ב-29 באוקטובר.
גם המערכת הממלכתית וגם מערכת המשפט הודו בריש גלי שהטבח שהיה בכפר-קאסם, הרג האנשים, היה בלתי חוקי ועל-פי פקודה בלתי חוקית בעליל. אם המדינה ורשויותיה החליטו מה שהחליטו וגם מערכת המשפט החליטה מה שהחליטה, למה נמשכת האטימות עד עצם היום הזה, 55 שנים, לא לקחת את הלקח של אותו טבח נורא, של אנשים שחזרו – כמו בימים האלה, שחוזרים ממסיק הזיתים – ושלא שמעו ולא ידעו על כך שהוכרז עוצר, והם נקצרו – על-פי הביטוי שהשתמש בו שם אחד המפקדים, שאמר: תקצרו אותם – ונורו בדם קר בפתח הכפר? למה המערכת הממלכתית אינה יכולה לשעות לאותה אמירה משפטית ולאותה אמירה ממלכתית שהיתה ב-1956, שהדבר היה בלתי חוקי בעליל? כנראה יש משהו מאוד עמוק שמחלחל בתודעה של הממסד בישראל: על הרג של ערבים אפשר להביע צער, אבל כנראה הדבר הזה לגיטימי מדי פעם, או ברוב הפעמים.
אלה דברים נוראים, אדוני היושב-ראש, והגיע הזמן. גם אחרי שנשיא המדינה בזמנו בא לשם והביע צער, שוב, אני חושב שיש ללמוד את הלקח העיקרי. הדבר הראשון – שהמדינה תכיר באחריותה הפוליטית, המוסרית והחברתית לטבח, והדבר השני – להנחיל את הלקח במערכת החינוך לתלמידים במדינת ישראל, יהודים כערבים.
הדברים האלה מתבקשים היום יותר מאשר אי-פעם. דווקא כשאנחנו עדים להתרחבות הדעות הגזעניות שפוסלות את האזרחות של האוכלוסייה הערבית, שפוסלות את עצם ההשתתפות שלהם במשחק הפוליטי, שפוסלות את עצם הקיום שלהם במולדתם; דווקא לאור התופעות המדאיגות ביותר והנוראיות ביותר שקיימות במערכת החינוך – יש מקום לאזן וליזום חינוך לדמוקרטיה וחינוך, ללמוד את הערך האזרחי של שוויון ואת השוויון כערך אזרחי באותו זמן. ודווקא בימים האלה, שמדי יום אנחנו שומעים על המושג "תג מחיר" – הממשלה עושה מה שהיא עושה, מרגיזה את אותם אנשים קיצונים ביותר, שקוראים לעצמם "תג מחיר", ואז מה הם עושים? הם לא באים להתחשבן עם הממשלה, הם באים לפגוע בערבים, כי זו הנישה המקובלת והרווחת בתוך המדינה.
ולכן היום יותר מאי-פעם זה נדרש שהלקח של כפר-קאסם, הלקח של אותו טבח נורא, יילמד היטב במערכת החינוך וגם יועבר בכלל בכל המערכת הממלכתית כיום זיכרון, שיוכר על-ידי המדינה.
העירייה בכפר-קאסם והנהגת הציבור הערבי מקיימות מדי שנה יום זיכרון שמשתתפים בו אלפים. אני חושב שהאשם בטבח, שזה הממלכתיות הישראלית, על-פי הודאתה ועל-פי משפטה, היא-היא אשר צריכה לייצר, ולקחת את הלקח הזה ולהחיל אותו על מערכת החינוך.
אדוני היושב-ראש, מה שקרה בכפר-קאסם ב-1956 היה אירוע מכונן בתודעה הקולקטיבית של האוכלוסייה הערבית, והגיע הזמן שהוא יהיה גם אירוע מכונן בתודעה של האוכלוסייה היהודית בישראל – שזה מעשה שלא ייעשה. מה שקרה מאז ועד היום – אנחנו עדים לעוד הרג ועוד רצח. אם זה – נעבור לאותם חמישה צעירים ב-1961, אחר כך שישה שנהרגו ביום האדמה, שנורו ביום האדמה ב-1976, ו-13 באוקטובר 2000, ומאז אוקטובר 2000 ועד היום קרוב ל-35 אזרחים שנורו בידי מה שנקרא "כוחות הביטחון". זה לא ביטחון. זה טבח שמתמשך מאז אותו יום ועד היום.
הגיע הזמן שהמדינה תכיר באזרחותה של האוכלוסייה הערבית, ותשים קץ לרדיפה. וגם הגיע הזמן שהממשלה ומערכת החינוך יפנימו את הלקחים הנדרשים מאותו אירוע טרגי. ואני חושב שהממשלה נדרשת היום, כפי שהיא נדרשה במשך 55 השנים שעברו, לעשות את זה, כן, אבל היום ביתר שאת. תודה רבה, אדוני.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לחבר הכנסת ברכה. סגן שר החינוך חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס ישיב על הצעת החוק של חבר הכנסת ברכה וקבוצת חברים. בבקשה, אדוני. כבוד סגן השר, בבקשה. בבקשה, אדוני.
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, המציע מר ברכה, הצעת החוק שבנדון הועלתה לדיון בוועדת שרים לחקיקה ביום 31 באוקטובר 2011 ונדחתה.
הצעת החוק מבקשת לקבוע כי מדינת ישראל תכיר באחריותה המוסרית, הפוליטית והחברתית של המדינה לטבח בכפר-קאסם, שהתרחש באוקטובר 1956, וכי משרד החינוך, בתוכנית הלימודים, יקדיש שעת מחנך ללימוד האירוע ולהפקת הלקחים ממנו בכל בתי-הספר במדינה. בנוסף, מבקשת הצעת החוק כי אוצר המדינה יתקצב עמותה שמטרתה הנצחת קורבנות הטבח.
הצעת החוק עולה לדיון באופן מחזורי ונדחית. הצעת החוק עלתה לדיון בעבר בכנסת השש-עשרה ובכנסת השבע-עשרה, ונדחתה על-ידי ועדות השרים לחקיקה, גם אז.
בהצעת החוק – בעיות. האחת היא הניסיון לקבוע בדרך של חקיקה את תוכנית הלימודים, דבר שאינו לגיטימי, והינו חריגה מהוראות סעיף 4א לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953, שלפיו שר החינוך הוא בעל הסמכות לאשר תוכנית לימודים במערכת החינוך לאחר קבלת המלצותיה של המזכירות הפדגוגית. תמיד התנגדנו לכך, גם בנושאים שמאוד כואבים ללבנו, שיכתיבו לנו, אלא שבעל הסמכות הוא שר החינוך.
הבעיה השנייה היא הדרישה שאוצר המדינה יתקצב עמותה. תקצוב עמותה פרטית מאוצר המדינה – דבר המהווה הפרה וחריגה מהוראות סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, שלפיו יש לתמוך תמיכה תקציבית במוסדות ציבור על-פי קריטריונים ידועים, פומביים, ענייניים ושוויוניים.
כדי שלא יתקבל הרושם, מההתנגדות להצעת החוק, מסר לא נכון, אני מבקש לומר שאני מייחס חשיבות רבה לנושא. מדובר במעשה חמור ביותר – זכורה לי עוד התקופה ההיא; הייתי בתקופה ההיא – שבהחלט צריך להילמד במערכת החינוך. אבל, אכן הוא נלמד במסגרת תוכנית הלימודים באזרחות לחטיבה העליונה, כיתות י'–י"ב, בכלל המגזרים. התוכנית היא משותפת לכלל תלמידי המדינה – – –
יריב לוין (הליכוד):
אדוני סגן השר, אני חושב שכדאי שקודם ילמדו תלמוד ודברים כאלה – – – את זה – – – בשאר הדברים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תלמוד מלמדים. כל הזמן.
יריב לוין (הליכוד):
לא מלמדים. לא מלמדים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני למדתי תלמוד, אתה אומר לי: לא מלמדים? בתנ"ך גם נבחנתי בכיתה י"ב.
יריב לוין (הליכוד):
תנ"ך זה לא תלמוד.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אז אתה לא מכיר כנראה את מערך הלימודים. הנה, אני מודיע לך שלמדנו פרקי אבות, תהילים, מגילת רות, כל שיר השירים, מה אתה רוצה עוד?
חיים כץ (הליכוד):
זה רק בכפרים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אה, זה רק בכפרים. הבנתי. עכשיו עוד אשמה, נוספת. תודה רבה.
חיים כץ (הליכוד):
לא לומדים – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אם אתם לא לומדים את התנ"ך ואני לומד אותו, אז זה אומר דורשני. תודה רבה. נא לא להפריע לסגן השר. בבקשה. קואליציה מפריעה לסגן השר – עוד לא ראיתי דבר כזה.
חיים כץ (הליכוד):
– – – בכוונה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
זה תקדים. בבקשה, אדוני סגן השר.
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:
תודה. אכן, המעשה הזה נלמד במסגרת תוכנית הלימודים באזרחות לחטיבה העליונה, כיתות י'–י"ב – בכלל המגזרים, התוכנית היא משותפת לכלל תלמידי המדינה – ובמסגרת תוכנית הכנה לצה"ל, התמודדות עם קונפליקטים במבחן ערכים, לכיתות י"א–י"ב. במסגרת הלימודים באזרחות נלמד הנושא במסגרת הפרק "שלטון החוק – שאלת גבולות הציות לחוק". בתת-פרק זה נאמר בתוכנית הלימודים – נוסח מעודכן, קיץ תשע"א, עמוד 15 – כי יש לעסוק ב"מקרים שבהם יש ספק, מחלוקת או מתח בשאלת המחויבות לציות לחוק", ואחד הנושאים הוא פקודה בלתי חוקית בעליל. בהקשר זה מובאות דוגמאות רלוונטיות מההיסטוריה של מדינת ישראל. כנגזרת מהנחיה זו, חבר הכנסת ברכה, עוסקים בהוראת הפרק על פקודה בלתי חוקית בעליל – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת חסון, חברת הכנסת ברקוביץ. סליחה, אתם מפריעים, אני מבקש.
יואל חסון (קדימה):
אנחנו לא מפריעים – – –
יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה):
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אתם מפריעים, אל תגיד לא מפריעים.
כרמל שאמה (הליכוד):
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מפריעים לסגן השר, לא שומעים אותו.
קריאות:
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
סליחה. אתם רוצים שאני אוציא אתכם – אני אוציא אתכם. אני אוציא אתכם, את הרביעייה אני אוציא עכשיו. באמת, מה קרה? אתם מפריעים.
קריאות:
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני אוציא את ארבעתכם, אני אוציא.
קריאה:
ביחד?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
כן, ביחד. אתם רוצים לראות? אתם רוצים לראות שאני מוציא אתכם?
כרמל שאמה (הליכוד):
אתה צריך 12 קריאות – – –
קריאות:
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
שב על הספסל שלך ושם תדבר. תודה רבה. לא, זה כיתת ילדים. בבקשה, אדוני סגן השר.
סגן שר החינוך מנחם אליעזר מוזס:
כנגזרת מהנחיה זו, עוסקים בהוראת הפרק על פקודה בלתי חוקית בעליל באירועי כפר-קאסם, 1956, הן כדוגמה היסטורית והן כאירוע שבעקבותיו הוכנס המושג פקודה בלתי חוקית בעליל לפסיקה הישראלית וליסודות המשטר והמשפט בישראל. הנושא מופיע בכל ספרי הלימוד הקיימים כיום להוראת האזרחות: "להיות אזרחים בישראל", "אזרחות לבגרות", "יוצאים לדרך אזרחית", "משטר ופוליטיקה בישראל".
במסגרת תוכנית ההכנה לצה"ל מוצעת פעילות לעבודת המחנך עם כיתתו בנושא פקודה בלתי חוקית בעליל. פעילות זו אינה עומדת בפני עצמה אלא היא חלק מתוכנית כוללת בנושא הכנה לצה"ל.
לאור האמור, אין מקום לקבוע הדבר בחקיקה, כל שכן כאשר הנושא נלמד במערכת החינוך ובוודאי כאשר כל ניסיון לקבוע הוראות בתוכנית הלימודים מהווה סתירה להוראות החוק, כפי שצוין לעיל. משכך ובנסיבות שתוארו, אני מציע לחברי הכנסת לתמוך בעמדת הממשלה ולהצביע נגד קידום הצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, סגן שר החינוך. זכות התגובה, חבר הכנסת ברכה, בבקשה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אחד המציעים, חבר הכנסת אגבאריה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה, חבר הכנסת עפו אגבאריה, חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, התשובה של סגן השר היא בעצם תגובה פורמלית. עצם הגשת ההצעה היא בדרך כלל – ואנחנו, מה שאנחנו באמת רוצים ומקווים, שאולי הממשלה בסופו של דבר תתעשת ותכיר באחריות לטבח הזה – לאו דווקא בגלל הפסקה של איך ללמד את זה בבית-הספר או בגלל העמותה. לא על זה ההתעקשות.
ואני חושב שמזכותנו לבקש את הדבר הזה, ואנחנו רואים שגם ממשלת ישראל מבקשת, בכל דבר שהיה יכול לגעת ליהודים היא מבקשת את האחריות של הנוגעים בדבר. וזכותנו לדרוש מממשלת ישראל, ועל-פי בית-המשפט מה שהיה – אמרו את הדברים האלה והכיר בית-המשפט, אבל הממשלה עדיין לא מכירה באחריות, ועל זה הוויכוח ולא על בית-הספר או העמותה.
מכובדי סגן השר, אנחנו עדים לתופעות של גזענות שהולכת ומתרחבת. אני, כתושב אום-אל-פחם, אני גם כן עד לזה – כמה פרובוקציות היו מצד חוגים גזעניים ברחוב היהודי ומתנחלים, שבאו כמה פעמים כדי להתגרות ולגרום אפילו לטבח באום-אל-פחם ובמקומות אחרים.
אנחנו גם עדים לזה שמי שביצע את הפשע הנורא – מהגזענות בשפרעם, בשפעמר. אנחנו גם עדים ל"תג מחיר", מה שהולך עכשיו ביפו – שרפת מסגדים, חילול בתי-קברות מוסלמיים. אנחנו גם עדים לתופעה שהיא הרבה יותר מדאיגה, מה שמתרחש עכשיו בצפת, כאשר רבנים התירו את הגזענות בצורה כזו נגד הסטודנטים. באו גזענים והוציאו אותם מהמעונות ומהדירות שלהם וזרקו אותם לרחוב. באו גזענים ושרפו קיוסק של מישהו שמתפרנס מזה בצפת. האם זה באמת לפי ההלכה והאם לזה יש אור ירוק מממשלת ישראל?
לכן, אני מציע להיפך. על ממשלת ישראל להכיר בזה ולקבל את העניין הזה, להכיר באחריות, בכך שזו ההזדמנות להוריד את מפלס הגזענות, מה שהולך וגואה, נגד האוכלוסייה הערבית. תיתנו דוגמה לכל האנשים הגזעניים שמסתובבים בכל רחבי הארץ, שלא יהיה הפקר במדינת חוק. מדינת ישראל מתיימרת להיות מדינת חוק, אז אנא, תחשבו עוד צעד קדימה – שמדינת ישראל צריכה לחיות פה קודם כול עם האזרחים שלה, הערבים, בצורה שוויונית ולא בצורה גזענית. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה, חבר הכנסת עפו אגבאריה.
מצביעים, בבקשה.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 8
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 33
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם,
התש"ע–2009, נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בעד – 8, נגד – 33, נמנעים – אין. הצעת החוק של חבר הכנסת מוחמד ברכה וקבוצת חברים לא התקבלה.
אופיר אקוניס (הליכוד):
– – – אצלי, אתה רואה כחול – – – וגם עוד – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מי? אה, היה עסוק בפלאפון. דיברת בפלאפון, לא הספקת להצביע?
חיים כץ (הליכוד):
לא, הוא הצביע – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לפרוטוקול, חבר הכנסת אופיר אקוניס הצביע נגד הצעת החוק.
אופיר אקוניס (הליכוד):
לא. הצביע "נוכח", וההצבעה צריכה להיות נגד, זה הכול.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בטעות "נוכח" במקום נגד.
אופיר אקוניס (הליכוד):
בדיוק.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נרשם לפרוטוקול.
אופיר אקוניס (הליכוד):
תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חשוב מאוד.
אופיר אקוניס (הליכוד):
נכון מאוד, באמת חשוב.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, הצעת חוק איסור כריתת – – –
קריאות:
– – – לא, לא – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
רגע, רגע, רגע.
אריה ביבי (קדימה):
אבל הוא לא היה פה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
עשיתם הסכם ביניכם. תחליטו מה אתם רוצים.
קריאות:
– – –
אריה ביבי (קדימה):
אני הסכמתי – – –
רחל אדטו (קדימה):
ביבי היה קודם בתור.
אריה ביבי (קדימה):
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הסכמת. היה, לא היה, זה לא משנה. חבר הכנסת בן-ארי, אתה מסכים? בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אנחנו אנשי שלום, אנחנו.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
יאללה, תעלה כבר לדבר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –