קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק איסור כריתת הסכם ויתור על שטחים עם מדינות בעלות משטר טוטליטרי, התשע"א–2011 [הצעת חוק פ/3045/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר גאלב מג'אדלה: אנחנו עוברים להצעת החוק של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי: הצעת חוק איסור כריתת הסכם ויתור על שטחים עם מדינות בעלות משטר טוטליטרי. בבקשה, חבר הכנסת בן-ארי. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: עשר דקות לרשותך. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): תודה רבה. כמו שמאפשר לי התקנון, ובזה אנחנו נעמוד. לפני שאני אתחיל לדבר על הצעת החוק אני רוצה להסביר משהו שמובא בפרשנות לגבי – אתה איש תנ"ך, אתה יודע תנ"ך – יש הסיפור הידוע שמשה רבנו ראה סנה בוער באש והסנה איננו אוכל. זה אחד הסיפורים הראשונים בחומש שמות, בתחילת הפרק השני בחומש שמות. חכמים שואלים מה זה הסנה. אחד ההסברים הוא שהסנה דומה למלכודת שעם ישראל היו נתונים בה במצרים. המלכודת הזאת, החצים שלה נתונים כלפי פנים; הקוצים שלה נמצאים כלפי פנים. ככל שאתה נכנס פנימה, אתה מרגיש בנוח, אבל כשאתה מנסה לצאת החוצה, אתה כבר נמצא בבעיה. היו"ר גאלב מג'אדלה: חבר הכנסת בן-סימון, לא עם הגב לדובר, ליד הגברת סגנית השר. שב בבקשה. מותר לך לשבת לידה. היא סגנית שר ולא שר. בבקשה, אדוני. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): תודה רבה. כשאנחנו מדברים על הסכמי השלום שישראל כורתת כבר למעלה מ-30 שנה עם שכנותיה, אני חייב לומר שאחת החוויות של הסכם שלום מבחינתי זה הסכם השלום עם מצרים, שבו אני עצמי, ביחד עם חברי, נעקרנו מחבל ימית, ומדינת ישראל עשתה מה שעשתה. אבל אני רוצה לומר ששלום זה לא המצאה חדשה. המלה "שלום" והקסם שהיא מנסה להשפיע סביבותיה, זו היתה שיטה ידועה ומפורסמת מקדמת דנא, אפשר לומר כמעט 3,000 שנה, של נביאי השקר; נביאי השקר, שתמיד באו אל העם באמירות כאלה, באותו מקסם שווא, באותן אמירות כזב. יש לנו דוגמאות למכביר, אם זה בספר יחזקאל, אם זה בספר ירמיהו. איך אומר הנביא יחזקאל לגבי האנשים שאומרים, ניבאים: "ואמרת לנביאי מלבם", ממציאים את הנבואות מלבם, "חזו שוא וקסם כזב האֹמרים נאֻם ה' וה' לא שלחם". מבטיחים לנו שלום. שלום שלום ואין שלום. אבל פה יש הטרגדיה של נביאי האמת. אתה אומר: לא יהיה פה שלום. לא יהיה פה שלום. נמצא העם מצד אחד רואה אחד שאומר: יהיה שלום, יהיה טוב, יהיה פה שפע כלכלי, שלום לדורות, אנחנו נאכל חומוס בדמשק, ננגב פול באלכסנדריה, הכול יהיה פה פיקס. ובא נביא האמת ואומר: חבר'ה, הדבר הזה יקרוס או בתוך רגע או בתוך שנה, או, במקרה של מצרים, בתוך 30 שנה, וירבוץ לפתחם של הדור הבא. לפתחם של הבנים שלנו ירבוץ ההסכם המטורף הזה, שהביא את מדינת ישראל עד הלום. אבל כשעומד הבן-אדם מול אחד שאומר: שלום, וצובע את העיתונים בכחול, ומראה לחיצות יד בוושינגטון או בקמפ-דייוויד, מי יכול לעמוד בפני זה? מי בכלל יכול לדבר? מי בכלל יכול היה לדבר לפני שבועיים, כשבחסדי השם גלעד שליט חזר הביתה, לדבר נגד? גם מי שדיבר נגד, סתמו לו את הפה – למה אתה מאיים שיהיה פה דם ואש ותמרות עשן בעקבות ההסכם המטורף הזה? זאב אלקין (הליכוד): לא סתמו את הפה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): סליחה? זאב אלקין (הליכוד): דיברתי נגד ולא סתמו לי את הפה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): יכול להיות שלך לא סתמו את הפה, אבל בסופו של דבר היו רבים רבים שרצו לדבר נגד וסתמו להם את הפה. לעומת הנפח שקיבלו האוהדים ואלה שתמכו באופן יחסי לאלה שהתנגדו, נפח תקשורתי, אז אני מזמין אותך להסתכל בתקשורת ולראות. יכול להיות שלך יש יחסים מיוחדים בתור יושב-ראש הקואליציה. לאחרים סתמו את הפה. מכל מקום, רבותי, קשה לי לשכוח את האופוריה בעקבות הסכמי קמפ-דייוויד. מנחם בגין וממשלתו, רוב חברי הכנסת, תמכו ועשו הסכם עם איש שמעולם לא נבחר. הוא ירש את זה מגמאל עבד אל-נאצר, שבהפיכה הצליח לקחת את השלטון. והוא בעצמו, המסכן, בני עמו רצחו אותו, אותם "אחים מוסלמים" שהיום הולכים לרשת שם את השלטון. היתה צריכה להיות למדינת ישראל איזה סוג – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: הוא נבחר במג'לס אלשעב. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): כן, הוא נבחר. אתה יודע איך היו הבחירות שם. שנינו יודעים איך היו הבחירות שם. לכן הצעת החוק שלי מדגישה ואומרת שבמקום שבו יש מערכת בחירות שבה מתמודדות לפחות שתי מפלגות, ולא מפלגה שזוכה ב-95% מקולות הבוחרים, כמו שהיה במצרים בדרך כלל, או כמו שהנשיא, הראיס, שעכשיו לדאבוננו – או לדאבונם של מי שתרצו – נמצא בכלוב במצרים, עשה בצורה כזאת שאיש לעולם לא יוכל להיבחר מלבדו. הדברים האלה ידועים גם לך, אדוני היושב-ראש, ולכל אחד שנמצא במקום. אז בואו לא נשלה את עצמנו כאילו היה מדובר פה בהסכם שלום. אני רוצה לגשת לטירוף אחר שהיה כאן עד לפני כמה חודשים: לעשות הסכם עם סוריה. לעשות הסכם עם אסד הבן, שהיום כולם רואים שמדובר בקצב, שהקצב מבגדד ילד לידו. טובח בבני עמו, מוחק כפרים שלמים. אתו רצו לעשות הסכם שלום. האם אנחנו, לא נטרפה דעתנו עלינו בכלל להעלות על הדעת כזאת מציאות? אבל לצערנו הרב, אותם נביאי שקר מעולם מעולם לא מפיקים את הלקח המתבקש, את הלקח שאומר שהסמים האלה, סמי השלום, מביאים אותנו לאובדן. אני חייב לומר, אותו הסכם שלום של קמפ-דייוויד, שיש כאלה פה שמהללים אותו: 30 שנה, מה אתה רוצה? 30 שנה – אז קודם כול בואו נראה לאן הגענו. איבדנו את כל העומק האסטרטגי שלנו בסיני, והיום במדיניות של, איך אמר פה שר הפנים? 100,000 טילים מכוונים לישראל – שהבאנו, אגב, על עצמנו בבריחה מלבנון, בבריחה מגוש-קטיף, בנטישת סיני, הבאנו את זה על עצמנו. אז קודם כול, עומק אסטרטגי. שדות הנפט, שהיו יכולים להביא לנו פה עושר כלכלי, וזה שלנו. כי כמו שהם כבשו, גם אנחנו כבשנו. אנחנו כובשים בדיוק כמותם. גם הם כבשו פעם את ספרד, לדוגמה. כבשו את ספרד. אז מה, הם מקבלים עכשיו את ספרד? לא, זה לא שלהם. זה היה יכול להיות שלנו, היה פה שפע כלכלי. אבל, רבותי, זה לא הכישלון. הבעיה העיקרית שהיתה בהסכמי קמפ-דייוויד של בגין – שזה היה סוף הציונות החילונית, סוף הציונות של מפא"י. אני הייתי שם. אני ראיתי את הציונות של סופה, של חולית, של תלמי-יוסף, של דקלה, של שדות, של כל היישובים הפורחים שהפכו את חולות המדבר למקום פורח. נבואת ישעיהו "ישֻשום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת" התקיימה שם. ממש דברי הנביאים התקיימו שם. היתה שם שממה מוחלטת. כמו שהם אמרו לי פעם – שם בשדות למדתי דבר גדול. אמר לי שם אחד המושבניקים, איש לא דתי: הבדואים כאן טוענים שהם בני המדבר. הוא אומר לי: לא, הם לא בני המדבר, הם אבות המדבר. כל מקום שהם הגיעו, הפך למדבר. אנחנו הפכנו את המקום למקום פורח. אלו עובדות שאי-אפשר להתווכח עליהן. באו לאנשים האלה, נתנו להם נזיד עדשים, נתנו להם כסף, המציאו את האופורטוניזם, המציאו את ההישגיות, החליפו את מפא"י בכדאי. זה מה שעשו שם. השבוע הייתי באיזה אולפן טלוויזיה של ספורט. פגשתי את אחד משחקני העבר האגדיים, שכל ילד מעריץ אותו, שעשה כמה שקלים בחייו. עכשיו הוא כבר אחרי הקריירה שלו. אני שואל אותו: תגיד לי, מה אתה עושה? מה הוא אומר לי? יהלומים, נדל"ן, עסקים. אמרתי לו: לא התכוונתי; התכוונתי מה אתה עושה למען החברה, מה אתה עושה למען הציבור, מה אתה עושה למען עם ישראל. השאלה הזאת, אני חייב לומר, די הפתיעה אותו. דבר שבחברות מסוימות עדיין הוא כל כך משמעותי, שם היה סוג של – מה אתה רוצה ממני בכלל? אני עושה יהלומים, נדל"ן ועסקים. היו"ר גאלב מג'אדלה: נא לסיים. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני אסיים תיכף, אדוני. לכן, אדוני, אני אומר, יש היום התפכחות, רוצים לעשות הסכמים. קודם כול, אם מדובר על הסכמים עם מדינות טוטליטריות שמחזירות לנו שטחים – את הגלעד, את הבשן, את הירדן – נקבל מכל טוטליטרי, אין בעיה. אבל אם, חס ושלום, מדובר על משהו חמור ביותר, שיש לו השלכה על הדורות הבאים, אז בבקשה, שגם בצד השני תהיה מדינה, ולא איזה קצב מדמשק, קצב ממקום אחר, שאתו עושים הסכם, שלמחרת הוא שווה פיסת נייר, ולדור הבא אנחנו מותירים דם ואש, סכנות חמורות ותמרות עשן. תודה רבה. היו"ר גאלב מג'אדלה: ישיב על הצעת החוק חבר הכנסת גלעד ארדן, השר המקשר. בבקשה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): הוא בעד, מה. זאב אלקין (הליכוד): לא בטוח. הוא מפחד שזה יעבור, אז יעשו הסכם עם הרשות ויעבירו להם – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אם בדבריו של חבר הכנסת בן-ארי, בהסבירו את הצעת החוק, יש דברי טעם רבים מאוד בקשר לצורה שהוא מתאר את המצב במזרח התיכון – אני מקווה, חבר כנסת הורוביץ, שאתה לא מביע תמיהה על אמירתי. ניצן הורוביץ (מרצ): תמיהה קלה. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אני מניח שגם אתה לא אהבת לראות את מובארק בכלוב, וגם אתה לא חושב שמה שקורה בסוריה, אין צורך להפיק ממנו לקחים לגבי תרועות השלום, והלחצים של גורמים, כולל ביטחוניים, שמדי פעם הדליפו לעיתונות את הצורך הדחוף לחתום הסכם שלום ולאפשר לצבא הסורי לטבול את רגליו בכינרת. ניצן הורוביץ (מרצ): כל הרודנים צריכים לסיים את תפקידם. שיעופו כולם מהשלטון. כל הרודנים כולם. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: אבל אי-אפשר באותה נשימה להגיד שהרודנים צריכים לסיים את תפקידם, ובמשפט הבא לתקוף את הממשלה שהיא עוד לא נכנעה וירדה מכל הגולן כדי לחתום עם הרודן הסורי. יש פה איזה מוסר כפול, לא? ניצן הורוביץ (מרצ): לא עם הרודן הסורי. אתה רואה עכשיו עם מצרים. יחי ההבדל. דוד רותם (ישראל ביתנו): איפה שלטון החוק? חבר הכנסת הורוביץ, שלטון החוק. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): איך אתה עכשיו נגד החוק, איך? היו"ר יצחק וקנין: רבותי, לא להפריע לשר בבקשה. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: חבר הכנסת בן-ארי, ההסבר הוא מאוד פשוט. כיוון שהפעם אנחנו לא נחמיץ את ההזדמנות שהציבור הישראלי נתן לנו, והממשלה מתכוונת למשול עוד שנים רבות, ורצוי שהממשלה, יהיה לה כמה שיותר מרחב פעולה ותמרון במגעים שהיא מנהלת בזירה הבין-לאומית, לכן הצעה כזו, שהיא מאוד מרחיקת לכת והיא כובלת את ידיה ורגליה של הממשלה – לא תמיד, דרך אגב, מדובר כבר בהגעה להסכמים, אבל אנחנו יודעים שבמזרח התיכון ובזירה הבין-לאומית הרבה פעמים מחפשים לא באמת לעשות שלום עם ישראל; מחפשים להאשים את מדינת ישראל שהיא לא חפצה בשלום, וזה מסייע לתהליכי הדה-לגיטימציה הבין-לאומיים – מצאתי, אתה אומר, איזה משהו להיאחז בו. אתה צודק, דרך אגב. לכן, כדי לא לתת – הרי זה לא שיש איזשהו הסכם שלום עם מדינה טוטליטרית על הפרק. אם יהיה, נדון מחדש בהצעתך. יכול להיות שאני אפילו אשקול מחדש את עמדתי, כי הרי אני בטח אינני מעוניין שממשלה בישראל תוותר, לא בשביל מדינה טוטליטרית ולא בשביל שום ישות אחרת. חבל שההצעה שלך לא מרחיקה לכת יותר. תאר לך שמחר אנחנו נרצה לוותר על המון שטחים לרשות הפלסטינית, שהיא אפילו עדיין לא מדינה. אז ההצעה שלך היא קצת פשרנית מדי, אני חושש, במובנים מסוימים. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): ואם אני אציע משהו מרחיק לכת? דב חנין (חד"ש): אתה יכול להצטרף לאופוזיציה משמאל לממשלה הזאת. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: בכל אופן, כיוון שהצעה כזו, כשהנושא הוא רחוק מאוד מלהיות על סדר-היום, בסך הכול תיתן עוד איזשהו טיעון לאותם אלה שמנסים לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולהציג אותה כסרבנית שלום, הממשלה חושבת שבשלב זה עדיף להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר גלעד ארדן. חבר הכנסת אריה אלדד ישיב, גם הוא חתום על ההצעה. חמש דקות. ינסה לשכנע את השר, אולי בכל זאת. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: הוא עוד עלול לשכנע אותי. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אני יכול להשיב אחרי זה לאריה אלדד? היו"ר יצחק וקנין: אתה תמיד יכול להשיב. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, באמת כשעיינתי לראשונה בהצעתו של חבר הכנסת בן-ארי, עלה בלבי החשש שמא מכלל לאו משתמע הן. כלומר, לו יצויר שתקום מדינה דמוקרטית לעילא ולעילא בסוריה, האם אז אנחנו מצווים להתקשר אתה בהסכמים? אין חיוב בהצעת החוק, יש רק איסור לחומרה, ואיסור לחומרה הוא דבר חשוב. לו חברי הכנסת מהשמאל היו דבקים בעקרונותיהם, הם היו צריכים באמת לתמוך בהצעת חוק כזאת, משום החשש האמיתי שכאשר שלטון שאיננו דמוקרטי חותם על הסכם, ואחר כך הוא מוחלף בשלטון דמוקרטי, יבוא בצדק העם ויגיד: ההסכם שחתם הדיקטטור אינו מחייב אותנו. שמענו קולות כאלה במצרים. אינני יודע איזה מין שלטון יהיה שם, אבל כבר שמענו קולות במצרים שאומרים שההסכם שחתם השלטון הקודם אינו מחייב אותם משום שהוא לא שיקף את רצון העם. אם אתה רוצה לחתום הסכם שלום, אתה רוצה לחתום אותו לדורות. בהנחה שאתה עושה שלום עם עם ולא עם שליט דיקטטור פלוני. ולכן, יש הרבה מאוד מן הטעם העקרוני בעניין הזה. זאב אלקין (הליכוד): זו תפיסה מסוכנת, כי לפי התפיסה הזאת אסור – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אסור לסגת מהסכמי אוסלו? זאב אלקין (הליכוד): – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): כשאתה חותם הסכם יש לך תקווה לפחות שההסכם הזה שיקף את רצון העם. יש רבים שיגידו לך – – – זאב אלקין (הליכוד): אבל רצון העם – – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): יש רבים שיגידו לך שהסכמי אוסלו שיקפו את רצון עם ישראל, ועל כך הסתמכו, בין השאר, מנהיגי ערב, שאמרו: עם ישראל רוצה לחתום את זה. אני אומר שהיתה מניפולציה, שסילפו את רצון העם, אבל אתה, כשאתה יוצא לדרך מראש עם דיקטטור, אתה קרוב לוודאי אומר שיש בסיס לגיטימי לעם שיפיל אותו ויבוא ואחר כך ויגיד: זה לא משקף את רצוני. אבל, אמירה אחת לגבי יכולתה של הכנסת להגביל או לכבול את ידי הממשלה, שהיא אמירה קשה, כי לכאורה החוק הזה בא וחודר לתחומה של הרשות המבצעת כדי להגביל אותה. אנחנו עושים את זה יום-יום, חברי הכנסת. מחר הממשלה תהיה במצוקה כלכלית מסוימת ותחוש שהיא צריכה להטיל עוד מסים כדי לאזן את התקציב; הכנסת קובעת בחוק, חוק המסים, מהו שיעור המס המקסימלי. החוק הזה, שהציע חברי ד"ר בן-ארי הוא חוק קלאסי בעניין הזה, שבו הכנסת קובעת אמות מידה עקרוניות, בעניין הזה גם מוסריות ודמוקרטיות, לגבולותיה של הרשות המבצעת לעשות ככל העולה על רוחה ברגע נתון. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור כריתת הסכם ויתור על שטחים עם מדינות בעלות משטר טוטליטרי, התשע"א–2011. מי בעד, מי נגד, רבותי. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 4 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 16 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק איסור כריתת הסכם ויתור על שטחים עם מדינות בעלות משטר טוטליטרי, התשע"א–2011, נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: ארבעה בעד, 16 נגד. אם כן, רבותי, הצעת החוק נדחתה, לא נתקבלה.