קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30), התשע"א–2011
[מס' כ/402; "דברי הכנסת", חוב' ל"ז, עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, רבותי, והסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30), התשע"א–2011, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יעלה ויבוא יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות להציג הצעת חוק זו, שאין לה הסתייגויות, כי ההסתייגויות הוסרו. מייד לאחר הצגתה נצביע בקריאה שנייה, וגם בקריאה שלישית.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני 12 יום הגיע לוועדה דיון בהכנה לקריאה ראשונה של הצעת חוק נפגעי פעולות איבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני השר הנכבד וחבר הכנסת השר לשעבר שטרית, זהו, לכו, אתם פשוט מפריעים לדובר. אדוני המשנה לראש הממשלה, אדוני השר החשוב, שר הבינוי והשיכון.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
איציק.
היו"ר ראובן ריבלין:
אתם מפריעים. אתם רוצים, תצאו החוצה, אין אונס. אנחנו בדמוקרטיה, הנבחרים יכולים – – –
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
יוסי.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני השר.
היו"ר ראובן ריבלין:
השרים פלד וסער, אני מבקש. תאפשרו ליושב-ראש הוועדה לקיים את מצוות שליחותו. בבקשה.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
לפני 12 יום הגיעה לוועדה הצעת חוק לפיצוי נפגעי פעולות איבה. עמדנו פה על הדוכן, אמרתי שאני אעשה כמיטב יכולתי להעביר את החוק הזה בפגרה. במהלך הדיונים – – –
שלמה מולה (קדימה):
עד הפגרה.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
עד הפגרה, עד הפגרה.
היו"ר ראובן ריבלין:
לפני הפגרה.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
לפני הפגרה. במהלך הדיונים, אתה יודע, ב-small talks, שמענו את הסיפורים ושמענו את כל מה שמסביב. סיפרתי שם לאחת מהיתומות, מאיה שור, אמרתי: אני היום, דרך אגב, עומד בפעם ה-74 על הדוכן ומציג בשם הוועדה הצעת חוק לקריאה שנייה ושלישית; בפעם ה-74 עכשיו, יש לנו עוד שניים היום. בפעם אחת, אדוני ראש הממשלה, בפעם אחת, אדוני ראש הממשלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה הכול בגלל העוזרים שלך.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
לא, לא, הפעם זה בגלל ראש הממשלה. הפעם הראשונה שאמרתי, כשעמדתי פה בעניין אלמנות צה"ל, אמרתי: באתי בחולצה לבנה. אני לא בא בחולצה לבנה בדרך כלל. ואחת היתומות, מאיה שור, אמרה לי: גם להצעת החוק הזאת תבוא בחולצה לבנה. אני לא התכוננתי שזה יעלה היום, אבל לכבודך באתי בחולצה לבנה.
אני חושב שנגיד הרבה תודות בסוף על החוק הזה, אבל קודם כול – למציעים, חברת הכנסת דליה איציק וחבר הכנסת זבולון אורלב. ואללה, תאמינו לי, כשהגיע החוק לא האמנתי שהוא מחכה כל כך הרבה שנים. כמה? חמש? חמש שנים, חמש שנים יותר מדי. ארבע, חמש, שלוש, אבל כל זה, זה כבר היה, היה יותר מדי. אז תודה רבה על היוזמה.
לראש הממשלה שתמך ועזר ובא להצביע בפעם הראשונה ונתן את התמיכה שהחוק הזה יעבור, תודה רבה. לשר האוצר, שישבתי אתו ונתן תמיכה, ואז אם שר האוצר אז גם השר איציק כהן, שנתן תמיכה. ולשרה לימור לבנת שהיתה ה-backing לישיבות הממשלה בעניין, תודה רבה. במיוחד תודה רבה – אני מקדים את התודות, למה ברור לי שהחוק יעבור – אני מקדים את התודות ליועצת המשפטית של הוועדה, שמרית גיטלין, שישבה וטרחה וגמרה לכתוב את זה לפני בערך 20 דקות ואמרה לי: ואללה, ואמרתי: תשמעי, זה צריך להיות גמור היום. העוול הזה שעשינו צריך להסתיים ולא נחכה למחר ונעשה את זה היום. ואז באנו וביקשנו פטור מחובת הנחה, למה הצעת החוק הזאת עברה היום את הוועדה להכנה לשנייה-שלישית. אחר כך לפרח, שגם כן דחפה קצת ועזרה איפה שהיה צריך וכן הלאה וכן הלאה.
ועכשיו אנחנו ניגש להצעת החוק. אדוני היושב-ראש, אני ממש מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30), התשע"א–2011, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. את הצעת החוק הזאת יזמו חברת הכנסת דליה איציק וחבר הכנסת זבולון אורלב, ואני מברך אותם על היוזמה.
הצעת חוק זו עוסקת ביתומים אשר שני הוריהם נרצחו בפיגועי טרור נפשעים, כאשר המטרה הניצבת בבסיסה הינה להבטיח כי מדינת ישראל תעמוד לצדם של אלה שאיבדו את היקר מכול וכל עולמם חרב עליהם, ולהקל את התמודדותם היומיומית והכלכלית תוך מתן ביטוי למחויבותה של מדינת ישראל כלפיהם.
חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה אומנם מכיר בייחודיות הטיפול בנפגעי פעולות איבה, אך הוא אינו כולל פתרון מספק אשר יאפשר לאותם יתומים להתמודד במהלך שנות חייהם עם האובדן ויהלום את מורכבות מצבם וידאג לשלומם ולרווחתם לאורך שנות חייהם.
על כן מבקשת הצעת חוק זו להגדיל את התגמול החודשי המשתלם ליתום משני הוריו בהגיעו לגיל 18 ולהשוותו לתגמול החודשי המשתלם לאלמנה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, התש"י–1950, וכן לקבוע כי תגמול זה ישולם ליתום משני הוריו למשך כל ימי חייו. בנוסף, מוצע בהצעת החוק להשוות את יתר ההטבות והמענקים הניתנים ליתום משני הוריו להטבות ולמענקים הניתנים לאלמנה כאמור.
ראוי להדגיש כי הצעת חוק זו אינה מבחינה בין יתומים לפי מועד פטירת הוריהם בפעולות איבה והיא תחול על כל אותם יתומים ששני הוריהם נרצחו מראשית קום המדינה ואילך. זוכרת, מירי? אמרתי: החוק לא יעבור אם לא יכסה גם אותך, ופה יש תמיכה של יושב-ראש הכנסת, שאמר: לא יכול להיות. אז גם לו מגיע הרבה הרבה, הרבה הרבה תודות. מה שהרווחת, הרווחת ביושר.
היו"ר ראובן ריבלין:
כמה שלא חשובים אורחינו, אסור לנו לדבר מהאולם אליהם. הם מבינים שאנחנו – – –
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
יתירה מכך, הצעת החוק כוללת מתן פיצוי בסך 550,000 שקלים חדשים ליתומים משני הוריהם שהוצאו מתחולתם של תיקונים קודמים לחוק ושלא היו זכאים לתגמולים לפי אותם תיקונים.
ובנוסף לכך, הצעת החוק מחילה את כל ההוראות החלות על יתומים משני ההורים לפי חוק נפגעי פעולות איבה גם על יתומים ששני הוריהם הם חללי צה"ל או שאחד מהם הוא חלל צה"ל והשני נפטר בפיגוע איבה.
באמצעות תיקון חשוב זה מחבקת המדינה אל חיקה את אותם יתומים ופורעת, למרות שאי-אפשר לפרוע, חלק מחובתה המוסרית כלפיהם, תוך תקווה כי יש בכך כדי לסייע להם להתמודד בצורה הטובה ביותר עם אובדנם במשך חייהם.
הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות. היו הסתייגויות דיבור, אבל אני מודה עוד פעם למציעים ולחבר הכנסת אריה אלדד שוויתרו על ההסתייגויות, ואני קורא לכם לאשרה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
ולפני שנעבור להצבעה אני מודה לצוות הוועדה, למנהלת, לעוזרים הפרלמנטריים שעבדו עבודה מאומצת, מרוכזת.
היו"ר ראובן ריבלין:
המנהלת, תאמר את שמה.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
המנהלת וילמה מאור, לצוות המשפטי, לעוזרי הפרלמנטריים – איילת השחר בסיום דרכה, לאילן מרסיאנו, ללי, לכל אלה שעמלו וטרחו; לעוזרים של זבולון, לעוזרים של דליה, שעשו ב-12 יום הצעת חוק צודקת, שהיתה צריכה לבוא ולפתור הרבה מאוד מצוקות. אני מקווה שחברי הכנסת יתמכו בהצעת החוק ונביא סוף לסאגה הזאת. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אנחנו מודים כולנו ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות על חוק חשוב זה, המתקן עיוותים. אנחנו נצביע בקריאה שנייה שכן כל ההסתייגויות הוסרו ואין הסתייגויות לחוק זה. ולכן נצביע את הקריאה השנייה במקשה אחת.
רבותי חברי הכנסת, הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30), התשע"א–2011, קריאה שנייה. נא להצביע – מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע.
הצבעה מס' 5
בעד סעיפים 1–4 – 64
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר ראובן ריבלין:
ברוב של 64, באין מתנגדים, באין נמנעים, אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אדוני יושב-ראש הוועדה, האם להצביע בקריאה שלישית? תודה רבה.
כדי להכניס את החוק לספר החוקים אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? קריאה שלישית: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30).
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 62
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30), התשע"א–2011, נתקבל.
היו"ר ראובן ריבלין:
62 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30) עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
רבותי, בדרך כלל אנחנו מאפשרים רק לאחד להודות, אבל כאן יש לנו שני יוזמים, ובאופן חד-פעמי, יוצא דופן, ובלי שהדבר ישמש תקדים, לאחר שאני יודע שהם הסירו את הסתייגויות הדיבור שלהם, אני מאפשר לשני היוזמים לומר מילות תודה וברכה על חוק חשוב זה. בהחלט, אני מזמין את זבולון אורלב, ואחריו – את חברת הכנסת דליה איציק. בבקשה. מייד. הם רק מודים.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך על הנכונות והפתיחות שלך. המדינה משיבה היום חוב של כבוד, חוב מוסרי וחוב אנושי, כמובן, נוסף גם על החוב הכלכלי. זה ביטוי לאומי של ערבות הדדית בין מדינה לבין אזרחיה. במובן האלגורי הפכנו כולנו, כנסת וממשלה, לאבא ולאמא של היתומים, של היתומים מרצח נוסעי אוטובוס "אגד" שנפגע בידי מרצחים ב-1954 במעלה-עקרבים, ועד רצח משפחת פוגל באיתמר לפני חודשים ספורים – 25 משפחות, כ-80 יתומים.
אני רוצה להודות לעמיתתי חברת הכנסת דליה איציק על השותפות המופלאה והפורייה; ליושב-ראש הוועדה, חיים כץ, שעשה עבודה מרשימה, מדהימה, דוגמה ומופת ליושב-ראש ועדה בקידום חוק; לראש הממשלה בנימין נתניהו ולעוזרתו פרח לרנר, שטרחו הרבה; לשר האוצר – מוזר שעומד כאן חבר הכנסת ומודה לשר האוצר, אני עושה את זה בלב מלא ושלם כי הוא באמת עזר וטרח – השר יובל שטייניץ ועוזרו אביעד שי; לשר הרווחה משה כחלון; למנהלת הוועדה וילמה מאור; ליועצת המשפטית שמרית גיטלין, שנשאה את החוק על גבה. רבותי, גם זה לא רגיל, להודות לעיתונאי ולעיתון: לצביקה ברוט ו"ידיעות אחרונות", שפעלו, ותמכו, ונתנו גיבוי לאורך כל הדרך; לשני העוזרים הפרלמנטריים: ליועץ החקיקה שלי, גיל ברינגר, וליועץ החקיקה של דליה איציק, סהר פינטו. לכולם, הרבה תודה.
היום זאת היתה הצבעת אמון במדינה ובחברה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חברת הכנסת דליה איציק, בבקשה.
דליה איציק (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מסתכלת כאן על הילדים החסרים, כפי שהם קוראים לעצמם, ואני אומרת לעצמי: אתם לא האמנתם. מישהו כתב לי עכשיו איזה אימייל מאוד נוגע ללב, מאותם ילדים חסרים – אולי אפילו מותר להגיד: משפחה שאיבדה את האבא ואת האמא ואת שלושת ילדיה, ועוד אחות שנפצעה קשה. והוא כתב לי: החזרת לי את האמון בפוליטיקאים.
אני חושבת שאתם לא חשבתם שזה יקרה כל כך מהר, כשהתחלנו, עוד כשהנשיא סרקוזי הגיע לכאן, לארץ, וממש באקראי התוודעתי לנושא. תראו איך התחברו להם כאן אנשים טובים, שלקחו את הנושא הזה מאוד ברצינות, דחפו אותו. שום דבר לא יפצה אתכם. מה שצריך אולי כן בכל זאת לעשות לכם משהו זה העובדה שהבטחנו לכם שלא נניח לזה ולא נשקוט עד שזה יקרה, וזה מה שקורה היום. אמרתי לכם – הבטחתי לכם שחבר הכנסת אורלב וחבר הכנסת חיים כץ, ובוודאי אנוכי, שנחשפתי לזה עוד בהתחלה, לא נעזוב את זה עד שיגיע לכם – מגיע לכם, כל מה שמגיע לכם – החל, אגב, ממחר בבוקר, תחולת החוק, ככל שהיא צריכה להיכנס לתקנון.
אני רוצה גם להגיד תודה לכל אלה שעשו במלאכה – הוזכרו שמותיהם – אבל בעיקר לחברי חברי הכנסת, שכשנודע להם הסיפור, בדיוק כפי שנודע לי, גם הם כולם התגייסו. ותודה גם לראש הממשלה, שאני יודעת שגם הוא בסוף נתן את הדחיפה האחרונה. תודה רבה לכם, ואיך אומרים? שניפגש בשמחות.
היו"ר ראובן ריבלין:
אמן. תודה רבה.