קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129) (תקופת אכשרה לעובדים יומיים), התשע"א–2011 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/604).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129) (תקופת אכשרה לעובדים יומיים), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: אמרתי. הודעתי שזה הולך. קריאה ראשונה, רבותי. יציג את הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר משה כחלון. רבותי, רשימת הדוברים נסגרה. שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שמנסה לעשות שוב איזה איזון ולתקן איזו עוולה, לצערי, שגם כן עלינו עליה. יש שני סוגים של שיטת חישוב: אנשים שעובדים יומית, כך הם יכולים לעבוד שישה ימים בשבוע, ואנשים שעובדים חודשית, שעובדים חמישה ימים בשבוע. אותם אנשים שעובדים חמישה ימים בשבוע, קשה להם מאוד לצבור – אם דרושים 360 ימי עבודה ששולמו בעדם דמי ביטוח אבטלה, מתוך 540 הימים שקדמו – אותם אנשים צריכים לצבור 360 ימי עבודה, ועובד יומי – 300 ימים בלבד. זה גורם לאיזה עיוות, חוסר איזון – אנשים שעבדו שבועית או חודשית, יותר קשה להם לצבור את הימים האלה. אנחנו רוצים עכשיו לתקן את זה, ומה שנקרא "ליישר קו": מי שעובד יומית יצבור את אותם ימים שהעובד החודשי צובר, וחמישה ימי העבודה של החודשיים – יהיו קצת יותר רכים וייחשבו כאילו הם שישה ימים, או יצטרכו לצבור קצת פחות. לכן אנחנו נוכל להשוות ביניהם. זה סוג של הצעת חוק שבאה לתקן איזה עוול. היא באמת תשווה את התנאים של עובד יומי ועובד חודשי. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר כחלון, שר הרווחה והשירותים החברתיים. ראשון הדוברים, רבותי, בהצעת החוק – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, ולאחריו – חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (קדימה): אני מוותר. היו"ר יצחק וקנין: מוותר. אם כן, חברת הכנסת ציפי חוטובלי. אם היא לא תהיה – חבר הכנסת נסים זאב. אני מקווה שגם הוא יוותר. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הביטוח הלאומי – תקופת אכשרה לעובדים יומיים – כמובן, חוק חשוב שאנחנו נתמוך בו. אבל אני רוצה להתייחס למחאה שפושטת בכל הארץ. ישנה אמרה בזוהר שאומרת כך: "אתא משה אתא קול". המשמעות של זה בעברית: כשהגיע משה, הגיע יחד אתו הקול. אבל ממשיך שם הזוהר הקדוש, ואומר שעם משה לא הגיעה המלה. המלה, זה מלים, מלשון מלה, word, לא הגיעה יחד אתו. היה לו רק קול. אין לו מלה. משמעות הדברים היא כזאת: משה אומר: ואנוכי ערל שפתיים. למה אתה מקטין את עצמך? משה רבנו, כשהוא מגיע למציאות ורואה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, הוא מבין שזאת מציאות לא נורמלית. הוא רואה את העם של העבדים, הוא רואה שזאת מציאות לא נורמלית. זאת מציאות שחייבים לשנות אותה. והוא מכה את המצרי. אבל כשהוא בא לפני הקדוש-ברוך-הוא, הוא אומר לו: אני יודע מה לא טוב. אבל אני עדיין לא יודע מה כן. לאן ללכת. לאן אני צריך להוביל. לאן אני צריך להגיע. זה ההבדל בין הקול לבין המלה. זה ההבדל בין אדם שיודע מה רע לו אבל הוא עדיין לא יצור נגאל. כל מי שגידל תינוק יודע שיש השלב הארוך הזה, שהתינוק הוא חסר אונים. הוא בוכה – אתה לא יודע אם הוא רוצה מוצץ, רוצה בקבוק, רוצה שתחליף לו או רוצה שתנדנד אותו. אתה עושה לו את כל הדברים, בסוף סתם גירד לו משהו בגב. אתה לא יכול לדעת, כי אין לו את המלה שתגאל אותו, ולהגיד: מגרד לי בגב. אני רוצה מוצץ – שהיא תגאל אותו. התחושה שלי היא שאנחנו נמצאים היום באותה מציאות בדיוק. המצוקה של הדיור היא מצוקת אמת. אבל כשאני רואה – כמו שאמרה היום חברת הכנסת ציפי חוטובלי – שכולם רוצים לגור בדיזינגובה-שיניקינובה-פינת רוטשילדובה – כולם רוצים לגור שם – אני מבין שהם מבינים מה רע אבל לא מבינים מה טוב. כולם יכולים לגור בשינקין? נגיד ש"מגדלי אקירוב" היו מתרוקנים, והשר ברק היה מוותר על חלק ניכר מביתו ונותן לאנשים לגור – כמה יכלו לגור שם? היו"ר יצחק וקנין: אני מציע שלא ננקוב בשמות – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): בסדר. אני חוזר בי. אני חוזר בי. אני דווקא מלמד עליו זכות, כי אני נגד הקומוניזם הזה. היו"ר יצחק וקנין: זה לא זכות, זה לא היה במקום. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): בן-אדם צבר את רכושו, צבר את רכושו. אנחנו לא קומוניסטים. העולם כבר פגש את הקומוניזם ב-100 השנים האחרונות, וראינו את תוצאות החלוקה השווה והשוויוניות והקומונות וכל זה. ראינו כבר את התוצאות. פגשנו את זה בגולאגים – אני אסיים תיכף. לכן אני אומר: צריך בתוך כל הסחף הזה, גם לאנשים האלה, לעשות "רגע חושבים": לאן אנחנו הולכים מכאן; לאן אנחנו מובילים מכאן. כל אחד ימשוך את זה לכיוון הפוליטי שלו. אני אמשוך את זה לכאן שאין בנייה ביהודה ושומרון. ההוא ימשוך את זה שהטייקונים – כל אחד ימשוך לכיוון אחר. אבל צריכה להיות כאן חשיבה אמיתית כיצד אנחנו פותרים את הבעיה הזאת, והיא לא רק בעיה של קבלנים וקרקעות. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חברת הכנסת ציפי חוטובלי – איננה. חבר הכנסת נסים זאב? נסים זאב (ש"ס): – – – היו"ר יצחק וקנין: מוותר. אתם רואים? אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129) (תקופת אכשרה לעובדים יומיים), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. רבותי, מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 129) (תקופת אכשרה לעובדים יומיים), התשע"א–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 25 בעד, נגד – אין, נמנעים – אין. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.