קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 130) (חישוב הכנסה מרנטה לשם קביעת זכאות של ניצולי השואה לגמלת סיעוד), התשע"א–2011 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/405).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק וקנין: סעיף 14 בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 130) (חישוב הכנסה מרנטה לשם קביעת זכאות של ניצולי השואה לגמלת סיעוד), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. ההצעה היא של חברי הכנסת חיים כץ ורחל אדטו. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ. אני סוגר את רשימת הדוברים. נרשמה חברת הכנסת רחל אדטו, והיא תדבר מייד אחרי יושב-ראש הוועדה. חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפעמים אני מרגיש בכנסת ישראל שאנחנו ממלאים את יעודנו בצורה הכי טובה שיכולה להיות. הצעת החוק הזאת נולדה בעקבות פניות רבות של משפחות ניצולי שואה, שפנו גם אל השר יוסי פלד, שאמון על הנושא, וגם למשרדים. הטענות היו שבמדינת ישראל אנשים לעת זיקנה – בדרך כלל אנחנו מדברים על ניצולי שואה, ורק לסבר את האוזן, 20% מהם מעל גיל 90; בסטטיסטיקה בדוקה 20% מהם מעל גיל 90 – מגיעים למצב שאין להם היכולת לסיים את חייהם בכבוד. ועל מה מדובר? אנשים שמרוויחים או יש להם הכנסה – בגיל 90 הם כבר לא מרוויחים – יש להם הכנסה מכל המקורות, כולל תשלומים מגרמניה או ממדינות אחרות בגלל הסבל שלהם בשואה, לא יקבלו קצבת סיעוד גם אם יעמדו בארבעת הקריטריונים, זאת אומרת לא שולטים על הסוגרים, לא מתלבשים לבד, לא אוכלים לבד, לא מתרחצים לבד. המדינה לא תעזור להם. אם אנחנו לוקחים אדם כזה שהכנסתו היא 8,000 שקל, להעסיק עובד 24 שעות ביממה יעלה לו 6,000 שקל לערך. לאכול הוא לא צריך, כי הוא התרגל אצל הגרמנים לא לאכול; הוא יכול גם לא לאכול פה. אבל עולה לו חיתולים, ועולה לו קצת חשמל, ועולה לו קצת תרופות. האנשים האלה, שעל נפשם קמה מדינת ישראל – אנחנו כעם רחום וחנון החלטנו שלא מגיע להם. אנחנו זוקפים את מה שנותנים להם הגרמנים והאוסטרים ואחרים. בגלל סבלם, בגלל שהמשפחות שלהם נשחטו, בגלל שהם עבדו במחנות ריכוז, אנחנו אומרים: את הכסף הזה אנחנו ניקח. באה הצעת החוק ואמרה: כל רנטה שמקבלים מכל מדינה שהיא – ואני לא מדבר על תשלומים, ואני מציין במפורש, אני לא מדבר על תשלומים שמדינת ישראל נותנת לניצולי השואה. אני מדבר על כסף שבא מבחוץ, שלא ייזקף לגובה ההכנסה שלהם, אז מדינת ישראל תשלם להם עבור 20, 30 או 40 שנה שהם שילמו ביטוח לאומי. מה קרה? את מי אנחנו מנצחים? יש אוכלוסיות שאנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו לנצח – את אלה שהצליחו לשרוד בשואה. במקום להצדיע להם על זה שהם הצליחו לשרוד בשואה, שהם עמדו בכל התלאות, בכל ההשפלות, בכל מה שהם עברו, והקימו בית וגידלו משפחות, ולתת להם כמו גדולים לסיים את החיים שלהם בצורה הכי מכובדת, אנחנו באים להתחשבן אתם. אומרים: לא, לא מגיע לכם. בדרך כלל הם לא יכולים להילחם על כבודם. כמו שהם נלחמו על הזכות לחיות שם בגטאות, שם במחנות – פה אנחנו לא נותנים להם להילחם. חלק גדול מהם דמנטיים, במצב הכי שפוף, הכי ירוד. אז אנחנו, במקום לבוא ולהגיד: קיבלתם, נתנו לכם, בזכותכם קמה המדינה, אתם הסמל של העם היהודי. אתם שילמתם מחיר רק בגלל שאתם יהודים – שום דבר אחר לא. אם לא הייתם יהודים לא היה קורה כלום. ואז התברר לנו שלחסידי אומות העולם ויתרו על הרנטה. למה, בגלל שהם גויים? להם מגיע ולנו לא, לאלה ששרדו את השואה? ואני אומר לך, הצעת החוק הזאת הועלתה, והגישו עליה ערעור שהכעיס אותי. אמרתי לשר יוסי פלד: עזוב, בוא אנחנו נעביר את זה, והיא עברה טרומית ביום רביעי בשבוע שעבר והיא עוברת ראשונה היום והיא תעבור שנייה ושלישית לפני סיום המושב, למה כל יום, אבל כל יום, 30 איש מניצולי השואה הולכים לעולמם. כל יום. כל יום 30 איש. אמרתי, 20% מהם מעל גיל 90. בסטטיסטיקה לא התייחסנו כמה מהם מגיעים ל-100. 80% בערך מעל גיל 80, ואם אנחנו היינו דוחים את זה עד אחרי הפגרה, אז 270 בממוצע – 30 כפול 90 יום, 270 – היינו חוסכים מהם את המעט, את האפשרות, את האפשרות לקנות חולצה לבנה לשמחת תורה ולתת סוכרייה על מקל לנכד או לנכדה. על מה אנחנו מדברים? על 2,000 שקל שנשארים לבן-אדם אחרי שהוא שילם לעובד הזר, או בני המשפחה שילמו. על 2,000 שקל, שהוא יוכל לסיים את חייו בכבוד, לא כנזקק, לא כאומלל? אם הוא כבר זוכה לקצבת הביטוח הלאומי ולא שולט על הסוגרים וצריך חיתולים ולא יודע לאכול לבד ולא יודע להתרחץ לבד, זה כבר מספיק. זה כבר מספיק. ואללה, ואני שמח. אני אומר לכם, אני שמח. אני מצטער ומלין על זה שהיינו צריכים לעמול כל כך הרבה לשכנע שהצעת החוק הזאת תקבל אישור, ואני שמח שכולם נרתמו, כולם. אני אומר לך, תמיכה מיוחדת מהשר יוסי פלד, שהלך ונאבק ונלחם בממשלה והגיש והרים את הפרויקט הזה ועזר, והרבה-הרבה בזכותו, הרבה-הרבה בזכותו וקצת גם בזכות התקשורת, שנרתמה לעניין. אתה יודע, התקשורת עושה משהו במדינת ישראל. כולי תקווה שהחברים שנשארו פה עכשיו יצביעו להעביר את החוק הזה בקריאה ראשונה. אנחנו השבוע נעשה הכנה לשנייה ושלישית ובשבוע הבא נעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית ונביא קצת נחמה ונגלה קצת חמלה לאלה שסבלו כל כך הרבה והצליחו בעוצמתם ובחוזקם לשרוד את השואה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת חיים כץ, שביטא את הדברים בצורה הטובה ביותר. תעלה חברת הכנסת רחל אדטו, שגם היא שותפה להצעת החוק. רחל אדטו (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל מלה אחרי חיים מיותרת. לא זוכרת, אני חושבת פרק נ' בתהילים אומר "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני". פרק נ'? ופה לא רק העליבות של הזיקנה, אלא כל מה שקדם לזיקנה העלובה. וכאשר יש חוקים שלא היו צריכים בכלל להגיע לכאן, כי זה כל כך ברור מאליו, זה בכלל לא היה צריך להוות איזו בעיה שמישהו בכלל צריך להתערב כדי לפתור אותה, כי צריך אטימות וצריך חוסר רגש ובעיקר חוסר חמלה כדי לקחת את האנשים האלה ולכלול אותם, ובכלל להמציא את הנושא הזה שרנטה לא נכללת בקצבת הסיעוד. זה רק איזה עיוות אמיתי ובאמת חוסר חמלה קיצוני הביאו את זה לידי ביטוי. ולכן אני מוכרחה להגיד שאני בהחלט מאוד גאה. באמת, אני אומרת את זה, חיים, ממש אני מאוד גאה להיות חברה בוועדה שאתה עומד בראשה, כי האור שבא לעתים כל כך מזומנות, שאני מגלה בעבודת הוועדה – וכמו שאתה תמיד אומר ואנחנו תמיד אומרים שזו לא ועדה של אופוזיציה וקואליציה, אלא זו ועדה שמתגלה בה כל כך הרבה חמלה וכל כך הרבה הבנה למצוקות אמיתיות שמתגלות בחברה. ואני שמחה שיש לך הכוח והיכולת לעורר את הבעיות האלה ולקדם את הבעיות האלה. והנה, זאת הדוגמה הנכונה והראויה באמת לוועדה שעומד בראשה אדם, שגם יש לו הראייה הרחבה – מה ועדה כוועדת העבודה היתה יכולה לעשות כדי לעזור לאותה קבוצת אנשים שלא די מה שיש להם, הם גם סיעודיים בסופו של יום. כמובן, כל מי שנשאר כאן נשאר כדי לתמוך בזה, לכן אין שאלה בכלל לבקש, כי ברור לגמרי שכל מי שיושב כאן, ברור לחלוטין שהוא יחד אתנו בהצעת החוק, ותודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת רחל אדטו, תודה למציעים. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה הראשונה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 130) (חישוב הכנסה מרנטה לשם קביעת זכאות של ניצולי השואה לגמלת סיעוד), התשע"א–2011, של חברי הכנסת חיים כץ ורחל אדטו, קריאה ראשונה – רבותי. הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 130) (חישוב הכנסה מרנטה לשם קביעת זכאות של ניצולי השואה לגמלת סיעוד), התשע"א–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה למציעים, תודה לחברי הכנסת. תם סדר-היום, הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ד בתמוז התש"ע, 26 ביולי 2011, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.