קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – ביטול השתתפות רשות מקומית
ותקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשע"א–2010
[הצעת חוק פ/2654/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את חבר הכנסת ניצן הורוביץ לבוא ולעלות כדי להציג את הצעת חוק חינוך ממלכתי(תיקון – ביטול השתתפות רשות מקומית ותקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים). לאחר מכן אנחנו עוברים לסדרת הצעות חוק בנושא גיל הפרישה של נשים עובדות, ואנחנו גם את זה נעשה בסדר דין רץ, שכן הממשלה תענה רק אחרי אחרון הדוברים. כבוד חבר הכנסת הורוביץ, בבקשה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
תודה, אדוני. מי השר המשיב על ההצעה הזאת?
היו"ר ראובן ריבלין:
בהצעה זו השר המשיב הוא שר החינוך גדעון סער, הנמצא כאן וגם שומע אותך, כי יש לו יכולת להפעיל את חושיו – –
קריאה:
חלוקת קשב.
היו"ר ראובן ריבלין:
כן, – – חלוקת קשב בצורה מצוינת. הוא מדבר כרגע עם השרים נהרי וישי, אבל שומע כל מלה שאתה אומר לו.
ניצן הורוביץ (מרצ):
מאה אחוז.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק הזאת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אדוני שר החינוך.
ניצן הורוביץ (מרצ):
כן, אדוני שר החינוך, אדוני שר הפנים, מטרת הצעת החוק הזאת היא לחזק את מערכת החינוך הממלכתית ולהעניק לה עדיפות על פני מערכות סקטוריאליות ופרטיות. ומראש אני אומר, כי אני יודע שזה ייאמר, אין מדובר רק בחינוך החרדי הפוליטי – רשת החינוך של ש"ס ורשת החינוך של אגודת ישראל, מדובר גם בבתי-ספר פרטיים אחרים, מה שנקרא "מוכר שאינו רשמי".
מטרת התיקון הזה היא לבטל את מה שנקרא "חוק נהרי"; חבל שהוא לא נמצא כאן.
משה גפני (יהדות התורה):
מה, מה יש לך נגד נהרי? – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
הוא איש מצוין.
שר ההסברה והתפוצות יולי יואל אדלשטיין:
נהרי נמצא כאן.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אין לי נגד, יש לי בעד, חבר הכנסת גפני: בעד החינוך הממלכתי.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ניצן הורוביץ בקי, הוא יודע מתי אתה תצעק, ואתה, למרבה הפלא, בהתאם להוראות הבימוי שיש אצלו, אתה צועק.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
– – – האלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אותך הוא לא הביא בחשבון, מוזס, אבל הוא קיווה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אני לא ראיתי פה את החבר'ה מ"חדרי חרדים", אז אני לא יודע מה יש לכם לקפוץ – –
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – חכו, תשבו בשקט, יגיעו החבר'ה מ"חדרי חרדים" – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הוא קיווה. הוא לא ידע, אבל הוא קיווה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – "כיכר השבת", "יתד", ואז יהיה אפשר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אם אתם לא תצעקו, הוא לא עושה את העבודה שלו.
ניצן הורוביץ (מרצ):
כן. בדיוק. בדיוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם אתם לא תצעקו, הוא לא עושה את העבודה שלו.
ניצן הורוביץ (מרצ):
תראו, אני רוצה – אני אסביר את הצעת החוק, ולמה צריך לבטל את חוק נהרי, ולמה החוק הזה לוקח מהחינוך הממלכתי ומעביר לחינוך שהוא לא ממלכתי, אבל לפני זה, אני לא יכולתי שלא לשים לב לידיעה הבוקר על כך שהרב אלישיב הורה לחברי הכנסת שלו כאן להתנגד ליוזמת משרד החינוך לבדוק את האפליה העדתית בחינוך החרדי. והרי בזה דברים אמורים. מדוע אנחנו חושבים שצריך לתת עדיפות לחינוך הממלכתי ולא לבתי-הספר הללו? משום שבבתי-הספר הללו מתנהלות נורמות לא תקינות – לא תקינות – במימון מלא של המדינה; למשל אפליה על רקע עדתי. רוצה משרד החינוך לבדוק, האם נכונה העובדה שבבתי-הספר האלה יש מכסה של מקסימום 30% מזרחים? זה דבר לגיטימי. כן, הנה.
השר משולם נהרי:
אני יכול להעיר? אתה לא צריך – – – אתה צריך רק להשקיע.
ניצן הורוביץ (מרצ):
מאה אחוז.
השר משולם נהרי:
ברגע שהשקעת – –
משה גפני (יהדות התורה):
משולם – – –
השר משולם נהרי:
– – נתת לזה את ההעדפה שיעברו – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
אני שואל – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. רבותי, אני היום בבוקר קמתי וקראתי את עיתון "הארץ" בשעה 06:00, אמרתי: האם יש מקריות בין הצעת החוק של חבר הכנסת ניצן הורוביץ – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
האמת שיש.
היו"ר ראובן ריבלין:
– – לאמירתו של הרב אלישיב, מבית הגאון אלישיב, או שזה מקרי לחלוטין?
ניצן הורוביץ (מרצ):
תראה, הלוואי שהיתה לי היכולת לזמן באישון לילה חברי כנסת לביתי ולהגיד להם: תפעלו ככה ותפעלו אחרת. אני לא יודע, יש עתירה לבג"ץ, תלויה ועומדת, מטעם עמותת "נוער כהלכה". אלה חרדים – מה שנקרא – ספרדים – יואב ללום – – –
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אבל – – – נגד החוקים בכלל.
ניצן הורוביץ (מרצ):
מה נגד החוקים?
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אתם נגד חוק החרם, אז מה – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
אנחנו בעד החינוך הממלכתי.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
מה זה משנה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אני קורא לך השר כדי שלא תוכל לקרוא קריאות ביניים.
ניצן הורוביץ (מרצ):
הרב ליצמן, מדוע – זה בדיוק למה אנחנו נגד השר"פ ואנחנו בעד מערכת של רפואה ציבורית. למה? כי אנחנו רוצים שוויוני. לכן אנחנו גם בעד חינוך ממלכתי ולא בעד חינוך פרטי. החינוך הפרטי שלך זה מה שנקרא "החינוך העצמאי", זה של אגודת ישראל; יש "מעיין החינוך התורני" של ש"ס – ואני כבר אומר, אני כבר אומר לשר נהרי – השר נהרי, אתה אמרת לי שזה גם יפגע בבתי-ספר מסוגים אחרים.
השר משולם נהרי:
– – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
כן, אני אומר לך, מאה אחוז. והאורתודוקסי בחיפה, והדמוקרטי. אני בעד חינוך ממלכתי.
השר משולם נהרי:
"הריאלי" בחיפה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
כן, "הריאלי" בחיפה, מאה אחוז. אני חושב שבית-ספר פרטי לא צריך לקבל מימון מהמדינה, בטח לא בשיעורים כאלה – –
השר משולם נהרי:
הוא לא מקבל 100%.
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – שלא מאפשרים לחינוך הממלכתי להתמודד עם זה. הרי על מה אנחנו מדברים – המדינה שלנו, אדוני היושב-ראש, פורטת – – –
השר משולם נהרי:
הוא לא מקבל 100%.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר נהרי, אי-אפשר, הדבר הוא בלתי אפשרי. קבעה הממשלה ששר החינוך עונה. אם אדוני ירצה לענות אחר כך – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
– – – יש איזשהו מינימום שאפשר לדבר עליו. אם אתה מבקש כסף מהמדינה, ובטח במימון שהוא כמעט מלא, כי כאן מדובר על מימון משלים של הרשויות המקומיות בתחומי התשתיות, שהוא משלים על המימון הממלכתי.
השר משולם נהרי:
לא נכון.
ניצן הורוביץ (מרצ):
סליחה. מה לא נכון? זה החוק שלך.
השר משולם נהרי:
זה לא נכון, אתה לא – – –
משה גפני (יהדות התורה):
עזוב, אתה עושה לו את העבודה, עזוב. תן לו לדבר ונצביע.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר נהרי, קרא את סעיף 88 לתקנון הכנסת ותגיש בקשה, אני אתחשב בה, זה הכול. מדברים על חוק נהרי, אתה תקבל אישור מהיושב-ראש.
ניצן הורוביץ (מרצ):
מה זה הסיפור הזה? היתה פה סדרת שינויים. היה חוק גפני, היה חוק נהרי א', חוק נהרי ב'. בשל שינויים בחוק החינוך הממלכתי לאורך השנים האחרונות, משתתפות רשויות החינוך המקומיות בתקצוב מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים. אז זה לא נכון? מה, אני ממציא את זה?
עכשיו, יש איזה מינימום שאתה חושב שאם אתה מקבל כסף ממלכתי, אתה צריך לעמוד בתנאים ממלכתיים. למשל, שוויון בקבלת תלמידים, ולמשל, נורמות של לימוד בסיסי, מה שאנחנו קוראים לימודי ליבה. אגב, זה מינימום שבמינימום, אפשר היה לתת עוד כמה תנאים. אבל זה מינימום שבמינימום שרשתות החינוך אלה לא עומדות בו, לא עומדות בו. עכשיו, מי שמעוניין לממן רשתות חינוך שמפלות תלמידים על רקע עדתי, אז בבקשה – אני לא חושב שזאת עמדת הממשלה. מי שמעוניין לממן רשתות חינוך שלא לומדים בהן, לא נותנים חינוך כמו שצריך, אז בבקשה, אבל אני לא חושב שזאת עמדת הממשלה.
המצב הקיים גם יוצר בעיה במערכת החינוך הכללית. זה מעודד – ועכשיו אני אומר, ציבורים מהסוג שכביכול אני מייצג אותו – מעודד עמותות לפתוח בתי-ספר פרטיים. לא חרדים, נשים רגע את החרדים בצד, לא צריך כל הזמן לדבר על החרדים, יש בעיה בחינוך. משום שיש העדפה כזאת לבתי-ספר פרטיים שבנוסף על המימון הממלכתי גם יכולים לגייס תרומות, גם יכולים לגייס כסף מההורים, יש קבוצות הורים בשכבות חזקות של החברה, לאו דווקא חלשות, שפותחות בתי-ספר פרטיים מכל מיני סוגים ומינים. הבעיה היא שמערכת החינוך שלנו מתפצלת לאטומים, היא מתרסקת. למערכת החינוך הממלכתית, שמבוססת על ההסדרים והכללים של משרד החינוך ושהשר כאן מייצג אותה, אין יכולת להתמודד עם מצב כזה, אין יכולת. המדינה, אם היא רוצה להתאבד, בבקשה שתפריט את מערכת החינוך שלה, שתמכור אותה ושתנהל אותה לפי קריטריונים עסקיים, אבל אני לא חושב שזה מה שאנחנו רוצים.
אני לא חושב שזה מה שאנחנו רוצים, אבל זה מה שקורה ברגע שחינוך פרטי מקבל את העדיפות. בתי-ספר חרדיים, שהם מוכר שאינו רשמי, שהם חצי פרטיים, גדלים, בתי-ספר פרטיים לאוכלוסיות חזקות גדלים, ובתווך נשאר חינוך ממלכתי שהולך ומכורסם. למשל במה? אדוני היושב-ראש, אלה עובדות, זה לא עניין פוליטי פה – אין ארוחות צהריים בבתי-ספר ממלכתיים. למה אין ארוחות צהריים בבתי-ספר ממלכתיים? מה, הילדים שם לא רעבים בצהריים? לא צריך לתת להם אוכל בצהריים? למשל דבר אחד. דבר שני, וזה עניין של עובדות: אין הסעות מספקות לבתי-הספר האלה. אין הסעות מספקות לבתי-ספר ממלכתיים, משום שאין להם תקציב לדברים האלה. עוגת התקציב, כידוע לנו, היא לא בלתי מוגבלת. כשאתה לוקח ונותן למישהו אחד, המישהו השני יוצא חסר. זה מה שקורה עם החינוך הממלכתי שלנו.
המדינה צריכה לתת עדיפות לחינוך הממלכתי, כפי שהיא נותנת לבריאות הממלכתית, לבריאות הציבורית, משום שזה יסוד היסודות של חברה מתוקנת. לצערי, מה שהתחיל עם קום המדינה בדבר קטן, שנגע לקבוצה מאוד קטנה של אנשים, הלך ותפח לממדים של מה שנקרא מוכר שאינו רשמי שחולש על נתחים גדולים ממערכת החינוך שלנו.
התמיכה – ואני רוצה להדגיש את זה, שלא יהיו לאף אחד אשליות: כשאתה מגדיל שם, אתה מוריד משם. החוקים הללו, שמניתי אותם, חוק נהרי, וחוק נהרי ב' וחוק גפני, כולם נועדו להעצים את בתי-הספר הללו; בתי-ספר שלא מקיימים לימודי בסיס, שמפלים בקבלת תלמידים, אבל שזוכים לתקצוב ממשלתי נדיב. זאת בעיה עקרונית, ואני לא הראשון שמעלה אותה, וזאת תופעה בלתי נסבלת. מי שמוחה עליה ומי שיוצא עליה ברחובות זה אפילו לא אנחנו החילונים, זה כבר בתוך החרדים. זה מה שהיה בעמנואל ועוד יהיה, כי הרי למרות בג"ץ עמנואל ולמרות כל ההצגות שעשו, הבעיה הזאת נמשכת. האנשים האלה – מדובר בילדות ספרדיות.
אגב, אני תמיד תוהה איך היום מגדירים ספרדי או אשכנזי. הרי נגיד אם האבא אשכנזי והאמא ספרדייה, אז מה, הילדה נחשבת ספרדייה או אשכנזייה? אין לי מושג. איך זה הולך? לפי מה אתם מחליטים אם הילדה ספרדייה או לא?
היו"ר ראובן ריבלין:
אני אגיד לך בעניין זה, לפי מה שהילד מחליט.
ניצן הורוביץ (מרצ):
לפי מה שהילד? הלוואי שהיו שואלים את הילד, כי הוא, בכלל קולו לא נשמע.
משה גפני (יהדות התורה):
יש עוד קריטריון, מי שאבא שלו לא מתקבל לבית-המשפט העליון כשופט.
ניצן הורוביץ (מרצ):
מאה אחוז, מאה אחוז. את הסלקציה הזאת שאתם עושים בבתי-הספר, אנחנו נאלצים לממן.
אני רוצה מכאן לחזק את ידיהם של שר החינוך ושל גורמי המקצוע במשרדו שמבקשים לעקור את התופעה הזאת מהשורש, משום שאין לה מקום – לא רק בחברה דמוקרטית אין לה מקום, גם אין לה מקום בחברה יהודית. הדבר הזה נוגע לשורש השורשים שלנו כחברה יהודית ודמוקרטית.
אני רוצה להגיד לכם, חברי חברי הכנסת, שמשרד החינוך, הוא נמצא במצב מאוד קשה. למרות הדיווחים שזורמים אליו אין לו הכלים לפקח.
היו"ר ראובן ריבלין:
נא לסיים.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אני מסיים. מספר המפקחים של משרד החינוך לחינוך המוכר שאינו רשמי הוא מגוחך ממש. עד לפני כמה שנים היו שניים-שלושה. עכשיו אני חושב שזה ארבעה או חמישה, שישה מפקחים. אם בחינוך הממלכתי על כל 5,000 ילד יש מפקח, הרי בחינוך החרדי, המוכר שאינו רשמי, יש מפקח אחד על כל 100,000 תלמידים.
אני יודע שהצעת החוק שלי – ובזאת אני מסיים, אדוני היושב-ראש, אף שכאן הפריעו. אני אומר כך: אני יודע שהצעת החוק הזאת תידחה, אף שרבים בקואליציה מסכימים עם הדברים שאמרתי; אף שהדברים האלה בוערים בתוך הציבור החרדי, אף שהם קורעים את הציבור החרדי לגזרים, הם יצביעו נגד ההצעה. אני יודע, אין לי אשליות. אבל חשוב לי להעלות את הדברים האלה לשיח הציבורי ואני לא אחדל מלהצביע עליהם.
מי שעקרון השוויון באמת יקר ללבו וחושב שהוא לא רק עיקרון דמוקרטי אלא גם עיקרון יהודי, צריך להצביע בעד הצעת החוק הזאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אדוני יוכל לעלות ולהשיב לשר.
ניצן הורוביץ (מרצ):
תודה רבה, אני אעשה זאת.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם השר לא יסכים. כבוד שר החינוך יעלה על מנת להגיב כנציג הממשלה על הצעת החוק. אם אדוני לא יתמוך בהצעה, יוכל חבר הכנסת הורוביץ לשוב ולעלות על מנת להשיב ולאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני.
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ועדת השרים לחקיקה דנה בהצעת החוק הזאת בישיבתה ביום ראשון האחרון והחליטה להתנגד לה.
הצעת החוק שהציג חבר הכנסת ניצן הורוביץ מבקשת לבטל את הוראת סעיף 11א לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953, המכונה חוק נהרי – חוק שעוסק בתנאים ובהסדרים להשתתפות הרשויות המקומיות בתקציבי שעות הלימוד של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים. הוראת סעיף זה קובעת שרשות החינוך המקומית תשתתף בתקציבי מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים הפועלים בתחומה בשיעור יחסי, כלומר של 75% מהשתתפותה בתקציביהם של מוסדות חינוך רשמיים דומים הפועלים בתחומה.
בשביל להרחיב קצת את היריעה בפני חברי הכנסת, אני אציג את הרקע לחקיקת חוק נהרי, שכזכור חוקק בתקופת הממשלה הקודמת. החוק בעצם הועלה בעקבות פסיקה של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים שאסרה את התקצוב – אם אני לא טועה, היה מדובר אז בעיריית פתח-תקווה – לבתי-ספר של הרשתות החרדיות, ואני מזכיר שאלה הן שתי הרשתות החרדיות המנויות בחוק יסודות התקציב.
כדי לתת רקע קצת אחורה, אנחנו יודעים שכחלק משיטת הזרמים, שאני אגב מקטני תומכיה, שנהוגה במדינה מקום המדינה, כל הפתרון בחינוך החרדי הוא בעצם במוכר שאינו רשמי, להבדיל מהזרם הממלכתי, הממלכתי דתי-והערבי, שהם חלק מהחינוך הרשמי.
ההסדר הזה, שלפיו רשויות מקומיות היו יכולות, אם כי לא חייבות, באופן וולונטרי, לתקצב בתי-ספר חרדיים על-פי שיקול דעתן, הוא הסדר שנהג מקדמת דנא. מה שהביא לחקיקת החוק בשעתו היה התערבות שיפוטית, לפי דעתי מוטעית, של בית-המשפט המחוזי. כאן קיבלנו עוד משהו שהיה תרומת המערכת המשפטית, שהיא באה ואמרה: למה רק בתי-ספר של הרשתות החרדיות? כל המוכר שאינו רשמי. דהיינו, כל בית-ספר – פתיחת חזיתות מול החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי והערבי של בתי-ספר שאינם רשמיים, שהם בתי-ספר פרטיים, שיש להם פתרון בתוך החינוך הרשמי.
ולכן, אני אומר בהערת ביניים – וזאת היתה עמדת משרד המשפטים, והיא קבעה את תצורת החוק, את סעיף 11א כנוסחו, כפי שהתקבל. אני חייב להגיד שמהטעם הזה – בעיקר מהטעם הזה, התלהבותי מהתוצאה הסופית של החוק היא מועטה.
משה גפני (יהדות התורה):
דברים כדרבונות, אמת לאמיתה, מה שאמרת עכשיו.
שר החינוך גדעון סער:
בסדר, אני נותן את הרקע של הדברים. אני חייב להגיד – כי יכול להיות שמכל חלק בתשובה יתלהב חלק אחר של הבית, אבל בכל זאת אני אעשה את זה – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אמרתי על מה שאמרת עכשיו – – –
שר החינוך גדעון סער:
כאשר יש היום ויכוחים שמגיעים לבתי-המשפט שלנו לגבי פרשנות ההוראה של סעיף 11א, מה היא כוללת, מה זה "שעות לימוד" כהגדרת העניין בסעיף 11א – אנחנו, משרד החינוך, דוגלים בפרשנות מצמצמת; אנחנו לא דוגלים בפרשנות מרחיבה, אנחנו דוגלים בפרשנות מצמצמת. אנחנו לא חושבים שנכון ליצור סימטריה בכל דבר ועניין, וכך אנחנו פועלים, אם מול היועץ המשפטי לממשלה או מול בתי-המשפט.
חבר הכנסת הורוביץ נגע בסיפור לימודי הליבה; אני רוצה לומר בצורה הברורה ביותר, שבניגוד לכל הממשלות בעבר, הפעם הראשונה שקוצצו תקציבים של מוסדות ברשתות החרדיות שלא לימדו את מלוא חובותיהם על-פי התוכנית, היתה בקדנציה הנוכחית, עם כל – הייתי אומר – הקושי וחוסר הנוחות הפוליטית שהיו כרוכים בזה. לא בממשלה הקודמת, ולא בשום ממשלה בעבר, ואני אגיד יותר מזה, משהו שעוד לא נאמר: גם כשמצאתי לאחר מכן בבתי-ספר ששייכים לממלכתי-דתי שישה בתי-ספר שלא מלמדים אנגלית, הנחיתי לקצץ בתקציביהם באופן פרופורציונלי, וההנחיה הזאת בוצעה. ולכן, אין פה אף אחד בבית, מכל חלקיו, שבעניין הזה יכול להטיף לנו מוסר.
אני רוצה לומר דבר אחרון. התפלאתי לראות שבסיעת קדימה תומכים בחוק, כי סיעת מרצ אולי היתה הסיעה היחידה בקדנציה הקודמת שכסיעה אכן התנגדה לחוק נהרי, ואני אומר את זה בצורה ישרה. סיעת קדימה תמכה. אני זוכר שאנחנו, בליכוד, היינו באופוזיציה, ואפשרנו חופש הצבעה. לא קבענו עמדה סיעתית בנושא. סיעת קדימה תמכה, והיום היא נוקטת – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אלה שנכחו – – –
מרינה סולודקין (קדימה):
לא כולם.
היו"ר ראובן ריבלין:
אלה שנכחו באולם תמכו בחוק נהרי.
שר החינוך גדעון סער:
לא היה חבר כנסת אחד של קדימה, למיטב ידיעתי, שהצביע נגד, אבל אפשר לבדוק את זה. כל דבר שאני אומר ניתן לבדיקה. אבל – על כל פנים, זאת היתה עמדת הסיעה, ולכן אני מוצא לנכון לציין את זה.
כאמור, ועדת השרים לחקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. אדוני פירט בצורה – לכן הוא רק ישיב, אם כי עומדות לרשותו חמש דקות. לא נגזול אותן ממך, אבל אם אפשר פחות, אז – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
תודה, אדוני. קודם כול, אני רוצה להודות לשר החינוך. הדברים שהוא אמר היו ראויים, אני אומר את זה כחבר באופוזיציה – הוא צודק בניתוחיו, אני מסכים אתו, ואני גם שותף לגישתו הבסיסית, שהחינוך הממלכתי שמדינת ישראל נותנת צריך להיות החינוך העדיף והמוביל.
יחד עם זאת, שר החינוך לא התייחס לסוגיה אחת, שאני הדגשתי אותה בעיקר, בדברים שלי, וזה העניין של האפליה העדתית. והדברים – – –
שר החינוך גדעון סער:
זו לא הצעת החוק. אני מוכן להשיב עוד פעם.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם תציע הצעה לסדר-היום או שאילתא דחופה לשר, הוא בטח ישיב לך. הוא לא יכול להשיב לך על דבר – – –
ניצן הורוביץ (מרצ):
אתה צודק, זו לא הצעת החוק. אלא מה, שאתה יודע, אדוני שר החינוך, שחלק מהבעיה באותן רשתות חינוך נוגעת בנקודה הזאת, של אפליה עדתית, ואני לא ממציא את זה, הדברים היום כתובים בעיתון, אבל הם גם לא חדשים, הכנסת הזאת והמדינה הזאת סערה בעקבות הנושא הזה, וזה לא נפתר. אני במיוחד מפנה את דברי לשר החינוך, כי אני מסכים עם גישתו, כי בדבריו האלה הוא גם ייצג אותי, אבל אני חושב שיש מי שמנסה לתקוע מקלות בגלגלים של משרד החינוך ולמנוע ממשרד החינוך לבדוק את העניין הזה. כמו שאמר שליחו של הרב, והוא מצוטט: מי זה משרד החינוך שיקבע לנו איזה תלמיד לקבל ואיזה תלמיד לא לקבל?
אז אני רוצה לומר, לסיום דברי, שאני רואה במשרד החינוך ובשר החינוך את האחראי למערכת החינוך, ואני חושב שמשרד החינוך צריך לקיים בדיקה ממצה, כדי שלא יהיה מצב שתלמיד במדינת ישראל, או תלמידה – אדוני היושב-ראש, זה נוגע משום מה בעיקר לתלמידות בנות – שיהיה מצב מחמיר שבו עשרות תלמידות, כי הן ספרדיות, ישבו בבית, כי לא מקבלים אותן לבית-הספר. אלה לא בתי-הספר שאני יצאתי מהם, זה לא אותה מערכת חינוך, זו מערכת חינוך חרדית, ואני חושב שמשרד החינוך חייב לבדוק את העניין הזה. עכשיו, אני יודע שמשרד החינוך בודק, אני יודע מה דעתו של שר החינוך, אני חושב, אבל, שאנחנו צריכים לתת גיבוי בעניין הזה לשר החינוך, כי זה נוגע באמת בדברים מאוד עמוקים בחברה הישראלית, ובשום אופן לא היינו רוצים להגיע למצב של אפליית תלמידים.
בזאת, אדוני, אני אסיים. אני חושב שחשוב להעלות את הדברים על סדר-היום, זה אולי הדבר הכי מהותי שהכנסת הזאת יכולה לדון בו. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. השר נהרי, לפי סעיף 88 אתה יכול לומר דבר אחרי ההצבעה, אבל אני מתאר לעצמי שכבר – צדיקים, נעשתה מלאכתם על-ידי אחרים.
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. אנחנו מדברים על הצעת החוק של חבר הכנסת אילן גילאון וחבר הכנסת הורוביץ, המדברים בהצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – ביטול השתתפות רשות מקומית ותקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשע"א–2010. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – ביטול השתתפות רשות מקומית ותקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשע"א-2010, נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
15 בעד, ועוד 47 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק ירדה מסדר-היום ולא נתקבלה. השר פלד הצביע בעד, ואכן הצבעתו נרשמה בעד, אבל הוא מבקש לומר שהוא התכוון להצביע נגד. אינני משנה – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, יש עוד מישהו בעד. סיעת קדימה העבירה את החוק הזה ועכשיו היא הצביעה בעד לבטל.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת גפני, אני מדבר כרגע על השר פלד. הוא הצביע בעד והתכוון, לפי דבריו, להצביע נגד. אינני משנה את ההצבעה, רושם את הודעתו בפרוטוקול. תודה רבה.