קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – גיל הפרישה לנשים), התשע"א–2011 [הצעת חוק פ/2975/18; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת דליה איציק) היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו עוברים לסדרת חוקים אשר – המציעה העיקרית היא חברת הכנסת דליה איציק, ואליה נסתפחו הצעות אחרות, דומות, שאושרו על-ידי מזכירות הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת איציק לעלות ולהציע את הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – גיל פרישה לנשים), ולאחר מכן כל אותם אלה שתמכו הצעתם בהצעה זו יעלו לשלוש דקות. הממשלה תשיב בצורה מרוכזת. ישיב השר יצחק כהן. בבקשה, גברתי. דליה איציק (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי – – – שרת התרבות והספורט לימור לבנת: אני משיבה. היו"ר ראובן ריבלין: את משיבה? באהבה רבה, רק רשום אצלי השר יצחק כהן. משיבה השרה לימור לבנת, על דעת הממשלה. בבקשה. דליה איציק (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, זה יום שמח לנשים במדינת ישראל. זה יום שמח, למרות האוצר ולמרות שר האוצר. זה יום שמח, למרות הוועדה שקמה, שמראש בעצם סימנה את המטרה. כל מי שראה את הרכב הוועדה, הבין גם למה היא מכוונת. אין מדינה בעולם, אין מדינה בעולם, שהאוצר בה הוא כל כך משמעותי, כל כך דורסני. אומרת לכם את זה אשה, שעומדת כאן לפניכם, שהיתה שלוש פעמים שרה, היתה יושבת-ראש הכנסת. זה כל פעם מפתיע אותי מחדש – כמה הם קובעי המדיניות וכמה הם מייתרים לפעמים את הנבחרים במדינת ישראל. שבע שנים עמדו לרשות שרי האוצר לדורותיהם לקבוע האם התאריך או זמן הפרישה של נשים במדינת ישראל צריך להיות 62. רבותי, אני מכירה את הטיעון האומר: אתן רוצות שוויון? אז בבקשה, גברים יוצאים בגיל 67, גם אתן תצאנה בגיל 67. השוויון לא מתחיל מהסוף. שוויון מתחיל מההתחלה, אדוני השר: שוויון בתעסוקה, שוויון בהזדמנויות. עכשיו אמרתי לאחד השרים שדיבר אתי, אמרתי לו: אתה יודע? בוא אתי למפעל היי-טק. אם תמצא אשה אחת בגיל 50, תצלצל אלי. אני מכירה את כל סיפורי הסבתא האלה. מספיק להיכנס לכנסת כדי לראות מה קורה לנשים. מספיק להסתכל על כל מסלול ההתקדמות. ובכל זאת, בכל הדבר הרע הזה, אני רוצה להגיד כמה דברים טובים. טוב שיש לנו את לימור לבנת, שהיתה אמיצה בוועדת שרים להצביע נגד העמדה של שר האוצר, וטוב שיש לנו את אביגדור ליברמן, שהיה לו האומץ היום להכריע, ואת שרי ישראל ביתנו, שעמדו שם ואמרו לשר האוצר: עד כאן. לא יכול להיות שהממשלה הזו חושבת שהיא תוכל להכניס את היד שלה לכיס של אזרחי מדינת ישראל בכל דבר. אני הייתי כאן. אני יודעת מה זה להיות נגד שר אוצר, ועמדתי בזה לא מעט פעמים, ושר האוצר שהיה מאוד קולני, וגם היה לו מה לומר והיתה לו עמדה, וידעתי גם אני לעמוד מולו. אני גם יודעת מה זה להיות חברת קואליציה. יש גבול למה שהכול פוליטי. לא הכול פוליטי, אסור שהכול יהיה פוליטי. אני חושבת שזה מראה, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, יושבת-ראש הוועדה, שכשנשים מחליטות – נתמכות על-ידי נשים ומקבלות גם את הקול שלהן – אז גם הגברים יודעים מתי לרדת. שמעתי אתמול את חברת הכנסת פניה קירשנבאום מדברת ב"קול ישראל" ביומן הצהריים. איזה סט הנמקות מכובד. אני ראיתי את מי שהיא עמדה מולה. ראיתי איך היא מצליחה לשכנע. צלצלו אלי אחר כך כמה אנשים ואמרו לי: את יודעת, בהתחלה חשבנו שזה לא טוב לנשים, ולאחר מכן הם השתכנעו שאין ברירה וזה מה שצריך לעשות. אדוני היושב-ראש, כנראה יש גזירה – לא מטילים על הציבור גזירה שהוא לא יכול לעמוד בה. זאת גזירה שאי-אפשר לעמוד בה. אני שמחתי מאוד, כשגם ראיתי את השרה אורית נוקד, שגם היא הצביעה, אבל אני אומרת לכם, זה מלמד אותנו משהו. תראו מה קרה לנו, כשאנחנו התחברנו כולנו מקיר לקיר. תראו איך כולם נכנעו. אתם צריכים ללמוד מזה משהו. לא מוותרים בקלות. אמרתי אתמול לחברת הכנסת שצלצלה אלי, אחת מהן, שאמרה לי: תסירי את הצעת החוק, לא יהיה לנו, יפילו את זה, תחכי חצי שנה. אמרתי לה: אם ככה ננהל משא-ומתן עם הפלסטינים, כי ככה נפחד מכל דבר, זאת תהיה התוצאה. זה צריך להיות שיעור לכולנו. יום אחד עליתי לשידור, ושאלה אותי אחת השדרניות: מה עשית בשביל הנשים? אמרתי לה: קודם עלה גבר, הוא גם נתמך על-ידי גברים, לא ראיתי שאת שואלת אותו מה הוא עושה בשביל נשים, למה את מצפה רק מאתנו? מצפים מאתנו, כי אנחנו מסמנות את הקו. ראיתי פה אנשים שעשו קריירה בוועדות לנשים, שהסבירו כמה הם בעד שוויון, ואיכשהו כששר האוצר הגיע, הם נכנעו. יש לי הרבה כבוד לשר האוצר, ויש לי כבוד גם למשרה שלו. אני לא יכולה להבין למה הוא לא נמצא כאן היום, ולמה באומץ לב הוא לא בא ואומר: אני חושב שצריך ושטעיתי ושהלכתי בכוח ושהקמתי ועדה שמראש בעצם אמרה לנו מה היא תעשה. טוב שגם גורמים בקואליציה היה להם אומץ לומר את מה שהיה, את מה שהם אמרו היום, ובראשם ובעיקר השר אביגדור ליברמן, שהודיע חד-משמעית שהוא איננו מתכוון לאפשר לקואליציה לדרוס את הנשים במדינת ישראל. חברי חברי הכנסת, זה מסוג החוקים לא של קואליציה ולא של אופוזיציה. זה נכון, זה צודק. השוויון הרבה פעמים מתנפץ אל תוך מלים גבוהות ויפות. אני אומרת לך, השר יוסי פלד, שאני יודעת גם מה עמדתך ואני יודעת שאתה נשארת בשביל ההצבעה הזאת. אני רוצה שתדע, כל דבר יותר קשה לנשים במדינת ישראל, כל דבר. הדרך עוד ארוכה ורבה. זה ייקח עוד הרבה זמן, אבל זה יקרה יום אחד, ויום אחד כשזה יקרה, יכול להיות שאנחנו נבקש לצאת יותר מאוחר לפנסיה. בינתיים, הדרך עוד רבת-חתחתים. אני גם רוצה לומר לכל אלה שאומרים לי: יהיה קל לפטר את הנשים. שטויות במיץ עגבניות. לא יהיה קל, יש איגודים מקצועיים ויש ועדי עובדים, והסיפור הזה שכאילו המעסיקים יוכלו עכשיו לפטר נשים הוא שטות אחת מוחלטת. השרה סופה לנדבר, אני מחמיאה לכם, אז כדאי לך להקשיב. אני גם אומרת לכם: צריך ללמוד משהו על היהירות של אנשי האוצר. גם אני הייתי שרה וגם אותי ניסו לא מעט פעמים להכריח לעשות דברים. שר האוצר טועה. זאת גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, ולא מטילים גזירה על ציבור שאיננו יכול לעמוד בה. אני גם בטוחה ומשוכנעת שכל אותן נשים שנפלטות משוק העבודה בטרם הגיעו לפנסיה, נשארות גם בלי פרנסה, גם בלי פנסיה וגם בלי קצבת זיקנה. לא מתחשק לי לשאול את ש"ס, שהיא תנועה חברתית או אומרת שהיא תנועה חברתית, איפה הם היו כל החודשיים הללו ולמה תמיד הם צריכים להיות אחרי מפלגה אחרת. יש לי איזה זהות כזאת או אחרת אתם בכמה נושאים. אני לא מבינה למה תמיד הם נגררים ואף פעם לא יוזמים. אני רוצה לומר לחבר הכנסת אלקין, שהוא יריב קשה שלי, פוליטי. אני רוצה להגיד לו שהוא ידע להקשיב בזמן. הוא התקפל בזמן, מה שקוראים. הוא הרים דגל לבן בזמן. הוא ידע שהכנסת תדחה את ההצעה הזאת, ולכן הוא אמר היום בשכל רב: בואו נעשה את זה, זה ממילא יעבור, לא נכפה הצעה כזאת. זה מה שהציבור רוצה, זה מה שארגוני הנשים רוצים, וצריך להקשיב להן. אני רוצה לומר לכל – – – זבולון אורלב (הבית היהודי): לא רק ארגוני הנשים, גם כמה מארגוני הגברים. דליה איציק (קדימה): בוודאי, חבר הכנסת זבולון אורלב, זה לא היה עובר, אתם עדיין רוב. יום אחד תהיו מיעוט, אבל אנחנו נתחשב בכם. בינתיים אני רוצה להודות לכל החברים שלי מימין ומשמאל ומאמצע ומאחור ומקדימה – תודה רבה על התמיכה בהצעת החוק הזאת. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחברת הכנסת דליה איציק.