קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק גיל פרישה (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009
[הצעת חוק פ/531/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מבקש משלושת החברים הנכבדים – החברות והחברים – להתחשב בכך שחברת הכנסת איציק הציגה בצורה מפורטת את החוק. יש להם שלוש דקות, אני מבקש מהם לא לכפות עלי דקות נוספות, להתרכז בדברים העיקריים הנוספים. הראשון – חבר הכנסת עפו אגבאריה, ולאחריו – חברת הכנסת ציפי חוטובלי, ולאחריו – – –
זהבה גלאון (מרצ):
אני – – – ראשונה.
היו"ר ראובן ריבלין:
כך כתוב אצלי, לפי המספרים שהוגשו. תהיה לך ההזדמנות לסכם. את תשמעי כל מה שלא אמרו האחרים ואת תאמרי וגם תוסיפי.
קריאה:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
יש לנו מספרי – אין לנו הוקוס פוקוס. המספר 1 בא לפני 2 וכך הלאה. אדוני חבר הכנסת ד"ר עפו אגבאריה, כי בזמן האחרון כולם פרופסורים, אלופים, דוקטורים – אז אתה גם ד"ר עפו אגבאריה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בדרך כלל כשמדינה חזקה ויש לה כלכלה חזקה, אנחנו יודעים שצריך אולי יותר לתת לאנשים ושהם יעבדו פחות, אז תמוה בעיני מדוע היה צריך להעלות את גיל הפנסיה של הנשים. עקרונית, אנחנו מתנגדים גם להעלאת גיל הפרישה של גברים, לא רק של נשים, אבל כנראה יש איזו השפעה של בעלי הון על העניין, וזה משתקף מחוות הדעת שנתנה יושבת-ראש או מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי, שבגלל התקציב שנהיה יותר חלש במוסד לביטוח לאומי יש להעלות את גיל הפנסיה. כאשר היה מדובר בזמנו, בחוק ההסדרים ל-2012-2011, על הקפאת קצבאות הילדים, אז – זה רק בשביל שמישהו אחר ייהנה. אפשר היה להעלות את זה על-ידי השתתפות רבה יותר של המעסיקים. אז למה האנשים ולמה הנשים יצטרכו לשלם את ההפרש הזה, של דלדול ההכנסות של הביטוח הלאומי? ומי הצד הכי חלש?
אני רוצה לדבר על זה – מי מציע את הדברים האלה בדרך כלל? זה אנשים שלא עבדו בחיים שלהם עבודות קשות. אם ניקח גברים, למשל גברים שהולכים לעשות את העבודות הכי קשות, הם מתחילים לעבוד בגיל 18, ואולי לפני, או בגיל 20 – עד גיל 67, זה לעבוד כמו 50 שנה. ואיזה עבודות? זה בדרך כלל עבודות בניין, חקלאות וניקיון, וכל מיני עבודות, וזה האוכלוסייה הכי גדולה שמשרתת במדינה. אותו הדבר לגבי הנשים. איך יכול להיות שאשה שהתחילה לעבוד – כעובדת – בגיל 18 או בגיל 20, שתגיע עד גיל 67 שהיא עובדת? ואם אלה עובדות ניקיון, או אפילו אלה מורות בבית-ספר, איך אשה עד גיל 67 יכולה לעמוד על הרגליים ולהיות מורה? או אחות בית-חולים, האם היא באמת תיתן את האפקט ותיתן את הטיפול לחולים בזמן הנכון, באפקט הנכון, בגיל כזה מופלג? האם אחות יכולה לעמוד בחדר ניתוח שלוש או ארבע שעות כשהיא מגיעה לגיל כזה – לא רוצה להגיד מופלג, אבל גיל מבוגר? אז בואו נחשוב קצת, מי חוקק את החוקים האלה? זה בדרך כלל אנשים שיושבים – ולא עבדו – במשרדים ממוזגים, ולא היתה להם שום נגיעה בעבודה פיזית.
אשה בדרך כלל עושה עבודה כפולה. אם היא עובדת מחוץ לבית, אז זה בדרך כלל השכבות החלשות, אז היא עושה את העבודה, גם הגופנית, מחוץ לבית, אבל אני בטוח שאת רוב העבודה בבית גם עושה האשה, בתוך הבית, ומעט מאוד – אם אני אגיד גם על עצמי – מעט מאוד גברים מבצעים עבודות בתוך הבית, עוזרים בבית. אז מי הרוויח מזה? זה הנשים שאין להן גם העבודה בבית. העבודה בחוץ היא עבודה מאוד קלה, אבל בבית גם אין לה עבודה, כי יש לה או עוזרת-בית או פיליפינית או משהו כזה.
ואם אנחנו מעלים את הגיל הזה, פשוט מאוד, הנשים האלה, מי יקבל אותן אחרי גיל 55 או 60 או 59, נניח, שיקבלו אותן לעבודה? אף אחד לא יקבל אותן לעבודה.
לכן אני מקווה מאוד שחברי הכנסת יתמכו בזה – שלא להעלות את גיל הפרישה, להיפך. אני מקווה מאוד שנגיע למצב שאפשר יהיה להוריד את גיל הפרישה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. בדרך כלל הוא לא מרבה, לכן נתתי לו את 20 השניות הנוספות.