קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – ביטול העלאה אוטומטית של גיל הפרישה), התשע"א–2011
[הצעת חוק פ/3102/18; נספחות.]
(הצעת חברת הכנסת ציפי חוטובלי)
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת חוטובלי, אם את מבקשת לעלות – יש קבוצה נוספת של חברות כנסת, שעדיין לא מונחת ההצעה שלהן, שבועיים. לכן, מפאת תקנון הכנסת, אינני מאפשר להן להצטרף, אף שהצעתן דומה לחלוטין. בשבוע הבא, אם הממשלה תפטור אותן – וועדת הכנסת – מחובת הנחה או מהשבועיים, אנחנו נעביר לכם את זה בשבוע הבא, וזה יצורף לדיונים. אבל אני מצטער; אם אני אפרוץ את זה, מהשבוע הבא כל חבר כנסת שייזום, יתברר לו שיש לו עוד 80 חברי כנסת יוזמים, כי 40 לא יכולים ליזום, כי הם שרים וחברי כנסת. את בעצמך, באופן חוקי לחלוטין, עומדת פה ומציגה את עמדתך ואת הצעת החוק שלך, שלוש דקות, ואני יודע שאת יכולה לעשות זאת. בבקשה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה, שמוצע כאן היום במליאה, הוא סיפור הצלחה של שיתוף פעולה. הוא סיפור הצלחה של שיתוף פעולה אמיתי, ולכן, אדוני היושב-ראש, חשוב לי כן לציין את כל חברי הכנסת שחתומים על אותה הצעת חוק – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אין שום בעיה.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – כי בסופו של דבר, המאבק הזה לא היה מצליח אם לא היו לנו כאן קודם כול שרות אמיצות. אני רוצה לציין לשבח את השרה לימור לבנת, שבאמת – באומץ לב בלתי רגיל נאבקה מול ועדת השרים לענייני חקיקה כדי שהצעת החוק הזאת תקבל את תמיכת הממשלה, ואת השרה אורית נוקד, שהיתה מהיוזמות הראשונות של החוק הזה בגלגולים הקודמים שלו, ובעיקר להודות לחברותי בקואליציה, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, חברי בליכוד, כל החברים שנמצאים כאן, כל חברי הוועדה. אני רוצה לציין באמת את כולם – כולם התגייסו לעניין הזה, ויושב-ראש הקואליציה זאב אלקין. זאב, עשית כאן מעשה מאוד חשוב למען ציבור הנשים במדינת ישראל, ולמעשה למען הציבור כולו. יש כאן באמת חברים יקרים, שכולם יחד חתומים על המהלך הזה, זה לא מהלך של אנשים בודדים.
זאב אלקין (הליכוד):
לא עשיתי כלום, רק שכנעתי את שר האוצר.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
זה גם חשוב.
שלמה מולה (קדימה):
בנאומים בני דקה אמרתי לך – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אין לה זמן.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אני רוצה כרגע, אחרי שבאמת חלקתי כאן את הכבוד שיש לכנסת ישראל להעביר חוק כל כך חשוב על גיל פרישה לנשים, ואחרי שקודמי אמרו את מה שאמרו, חשוב לי לציין כמה נקודות חשובות. כמובן, דליה איציק – תבוא על הברכה על העבודה המסורה והנאמנה שלה בהקשר של החוק הזה.
הנקודה המשמעותית ביותר היא הזכות לפרוש. חברים, במדינת ישראל יש זכות לעבוד, אבל אנחנו לפעמים שוכחים שיש זכות לאדם גם לפרוש. בסופו של דבר, אחרי שנים ארוכות שאשה וגבר משלמים ביטוח לאומי, הם רוצים להגיע לשלב של מנוחה ונחלה, לרגע המאושר הזה, שבו הם יכולים ליהנות מהשנים הארוכות שבהן הם עבדו ועמלו קשה כדי ליהנות מהמשפחה שלהם, כדי בסופו של דבר להיות מסוגלים לחיות חיים שהם אחרי עולם העבודה, והזכות הזאת לפרוש היא הזכות שאנחנו מדברים עליה.
אנחנו לא מונעים מאף אחת את הזכות לעבוד עד גיל 67. הזכות הזאת מוקנית בחוק. אנחנו רק אומרים דבר אחד פשוט: תנו לנשים את הזכות לבחור. תנו לנשים את הזכות לצאת לפנסיה בגיל 62.
ואתם יודעים מה, הנקודה החשובה ביותר – בעולם הגדול, שכל כך מתהדרים בהשוואה אליו, גיל הפרישה הוא הרבה יותר נמוך מבמדינת ישראל. במדינת ישראל גיל הפרישה הוא מהגבוהים בעולם. גיל הפרישה בצרפת הוא 60. גיל הפרישה בבריטניה הוא 62.
ברוב מדינות העולם גיל הפרישה הוא נמוך יותר, ולכן חשוב כאן שאנחנו נאמר לציבור הנשים במדינת ישראל: אנחנו נאבקים על זכותכן לפרוש בכבוד, לפרוש בבריאות, לא לפרוש כשאתן הולכות עם רגל אחת, חלילה, לבית-העלמין, אלא לתת לכן את הזכות האמיתית לפרוש וליהנות משנות הפרישה אחרי שנים ארוכות שבהן רוב הנשים במדינת ישראל משתכרות שכר מינימום. והדבר החשוב ביותר, ניאבק על זכותן של נשים לשוויון, קודם כול בתנאי השכר. אחר כך שידברו אתנו על תנאי הפרישה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת ציפי חוטובלי.
אורית זוארץ (קדימה):
אנחנו לא מתים בגיל 60.
רחל אדטו (קדימה):
בגיל 62 עוד לא הולכים לבית-העלמין.
היו"ר ראובן ריבלין:
אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. אני מזמין את כבוד השרה לימור לבנת, אשר תתייחס גם להצעת החוק של זהבה גלאון.
זהבה גלאון (מרצ):
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
חברת הכנסת גלאון, אני – התוכנית אינה תוכנית כבקשתך, לא לשרים ולא לחברי הכנסת. כששר לא נמצא אנחנו מצביעים. כשחבר כנסת לא נמצא אנחנו מוותרים על דבריו. כבוד השרה לימור לבנת, אשר משיבה בשם הממשלה. גברתי. לא לא לא, אני מאוד מכבד את כל חברי הכנסת, אבל מה שאני דורש משרים בוודאי אני יכול לדרוש מהם.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אכן, נכון אמרה כאן חברתי חברת הכנסת דליה איציק, השוויון מתחיל מההתחלה. אי-אפשר להתחיל אותו מהפנסיה. ואנחנו חיים בעולם של אי-שוויון. האי-שוויון הוא אי-שוויון בשכר; נשים משתכרות רק כ-66% מהשכר – באותם תפקידים, באותן משרות. האי-שוויון הוא בתנאים הנלווים, בשעות הנוספות, ברכב ובהוצאות הרכב, וגם בשירות המדינה יש אי-שוויון. אנחנו ישבנו לא אחת בוועדת השרים למעמד האשה בראשותי, גם בקדנציה הזאת, גם בקדנציות קודמות, עם נציבות שירות המדינה, והסתבר שכפי שאמרתי, בשירות המדינה עצמו, לא רק בחוץ, יש אי-שוויון פשוט מדהים. ממש קשה להבין אותו אפילו.
ונכון, יש התקדמות מסוימת, יש צמצום פערים מסוים, אבל הוא רק מסוים, הוא רק קטן, הוא קטן מדי והוא הולך ומצטמצם באמת באופן מביש. היה צריך להצטמצם מהר יותר, זה לא קורה, לצערי הרב.
וכן, הקידום, קידומן של נשים גם בשירות המדינה וגם מחוץ לשירות המדינה, גם הוא מביש. נשים – סליחה, זה מפריע לי – נשים אינן מתקדמות כפי שמגיע להן, כפי שהן יכולות, כפי שהן מסוגלות, כפי שהן ראויות, באותו קצב, באותו סולם של קידום של הגברים. ולכן, הקידום, השוויון צריך להתחיל מההתחלה ולא מהפנסיה.
כאשר קופאית יוצאת בבוקר לעבודתה, בין שהיא יושבת, על-פי אותו חוק מאוד חשוב שחוקקה חברת הכנסת שלי יחימוביץ בשעתה, ובין שהיא עומדת, כאשר מפירים את אותו חוק חשוב, היא חוזרת הביתה בתום המשמרת שלה והיא מתחילה משרה שנייה, כי היא צריכה לטפל בילדים והיא צריכה לטפל בבית. וכאשר מישהי שעובדת, אשה שעובדת ככוח-עזר חוזרת הביתה בתום המשמרת שלה, הקשה, היא מתחילה משרה נוספת כאמא, כמי שאחראית לבית. וכאשר אחות או פועלת ייצור או עובדת ניקיון ועובדת במשק-בית, ולא חשוב באיזה משמרת היא עובדת, חוזרת הביתה, גם היא מתחילה משרה נוספת. גם מורה מתחילה משרה נוספת. היא, אגב, מתחילה אותה עוד קודם, כשהיא מכינה סנדוויצ'ים לילדים כשהם הולכים לבית-הספר, כשהיא מכינה אותם, מלבישה אותם, דואגת לשלוח אותם, ואז היא מתחילה משרה נוספת כשהיא חוזרת הביתה כמי שאחראית לבית, לאחזקתו, לתחזוקתו ולילדים.
הנשים עובדות בכפל משרות, ואיך אומר השר בני בגין? הן מתחילות גם לעבוד אחר כך כבייבי-סיטריות כשהן נהיות סבתות, וגם זה קיים רק אצלנו.
נשים בגיל 55–59, רק 50% מהן עובדות במשרה מלאה, בעוד גברים בגילים האלה, 85% מהם עובדים במשרה מלאה – כי הן מפוטרות, כי הן עובדות פחות מהגברים במשרה מלאה; ואז, כשהן כבר מצליחות איכשהו להיגרר אולי עד גיל 62, רוצים עכשיו שימשיכו הלאה. זה קשה, זה לא אפשרי, ומכל מקום, חברת הכנסת דליה איציק, נכון אמרת – מ-2004, שרי האוצר, כולל שר האוצר רוני בר-און בשעתו, לא הקימו את הוועדה שצריך היה להקים על-פי החוק. והנה עכשיו, משהוקמה הוועדה, היא הביאה המלצות ששר האוצר יובל שטייניץ הודיע שהוא יבחן אותן, הוא יבדוק אותן. משיחותי אתו, מדברים שהוא אמר, אני גם חושבת שהוא קשוב לדברים. אנחנו נחכה ואנחנו נראה למה זה מגיע.
אבל צריך לומר, ואני אמרתי את הדברים באופן ברור ואמרתי אותם באופן גלוי ולא היססתי לרגע – גיל הפרישה לנשים לא יכול בתנאים האלה ואסור לו בתנאים האלה שיעלה מעל גיל 62. אם רוצים בכלל שהוא יעלה צריך להכין הכנות רציניות ביותר כדי שנשים יוכלו למצוא באמת תעסוקה בגילים האלה. וצריך לומר, הדבר החשוב ביותר – כרגע, כיום, בחוק הקיים עומדת לנשים זכות הבחירה. אשה יכולה לצאת לגיל פרישה ב-62 והיא רשאית גם לצאת בכל רגע מגיל 62 ועד גיל 67. זכות הבחירה עומדת לנשים, וכך צריך שיישאר בעת הזאת.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק שכבר עברה בקריאה הטרומית, שמקפיאה את גיל הפרישה על 62, של חבר הכנסת חיים כץ, עומדת כרגע בוועדת העבודה והרווחה. למעשה, עברה כבר בקריאה טרומית הצעת חוק זהה. וחבר הכנסת חיים כץ – – –
משה גפני (יהדות התורה):
לא, החוק – – – בוועדת הכספים.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
החוק כרגע בוועדת העבודה והרווחה, של חבר הכנסת חיים אורון.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
כרגע בוועדת העבודה והרווחה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תהיה כבר לחבר הכנסת לוין עבודה. הוא יטפל בזה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
כרגע בוועדת העבודה והרווחה. חבר הכנסת חיים כץ התחייב לשר האוצר לא לטפל בה עד אחרי הפגרה. ממילא, אנחנו כרגע נמצאים במצב שבו הצעות החוק האלה, שיעברו היום, אני מניחה – ואני, כמובן, אצביע בעד – יעברו בקריאה טרומית, ואני מניחה שעד אחרי הפגרה שום דבר לא יקרה, אבל בספטמבר שר האוצר יגיע – – –
קריאות:
– – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
שנייה – שר האוצר יגיע – לגבי הוועדות, זה נושא שיידון אחר כך, אני פה ודאי לא אכריע בו, אבל שר האוצר יגיע בספטמבר, עד 30 בספטמבר על-פי החוק, יגיע לוועדת הכספים, ככל הנראה. אני לא נכנסת כאן לעניין הוועדות.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השרה, יש דבר אחד שצריך לברר כדי לשאול את חברת הכנסת ואת החברים האחרים. האם גברתי מתנה את הסכמת הממשלה – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
לא, לא, לא, לא, אני לא מתנה בשום דבר. רק שנייה, סליחה.
היו"ר ראובן ריבלין:
אם את לא מתנה, זה בסדר.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
סליחה, אני לא מתנה בשום דבר. אני רוצה רגע להמשיך, להתקדם, ברשותכם. זו רק היתה הערת ביניים. אני רוצה אבל לומר כך – אנחנו נצטרך לדאוג בכל מקרה שלא נגיע למצב שבו נגיע ל"טייס האוטומטי", שבו בסוף השנה יעלה אוטומטית גיל הפרישה ל-64. זה דבר שנצטרך בכל מקרה לדאוג לו.
אני רוצה לברך מכאן את כל – גם השרה אורית נוקד, שנאבקה יחד אתי, גם השרה סופה לנדבר, שהצביעה בוועדת שרים לחקיקה, אבל גם שרים, שגם הם נאבקו, לא רק – – –
ציפי חוטובלי (הליכוד):
– – – השר בני בגין.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
סליחה, אני לא צריכה סיוע ארטילרי.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר בני בגין – זה ההצעה של רותי בגין ובזכותה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
גם שרים, גם שרים, גם שרים שהתגייסו וסייעו בוועדת שרים לחקיקה. ואני כבר הזכרתי קודם את השר בני בגין שלאורך כל הדרך הוא תומך מובהק של השארת גיל הפרישה לנשים כפי שהוא.
היתה כאן קואליציה, כולל יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האשה ציפי חוטובלי, אבל גם כולל חברות כנסת אחרות. חברת הכנסת דליה איציק, שהביאה את הצעת החוק הזאת, הניחה אותה כבר בפברואר. אגב, כבר בינואר קיימנו דיון בוועדה לקידום מעמד האשה בראשותי. יש כאן באמת התגייסות מקיר לקיר של חברות כנסת וחברי כנסת ממפלגות שונות. "חברות כנסת", אמרתי. כמעט כל חברות הכנסת. אופס, רגע, אני אמרתי "חברות כנסת"? "כל חברות הכנסת" אמרתי? אני חושבת שטעיתי כי יש חברת כנסת שלא שמעתי את קולה. היא לא סתם חברת כנסת, היא יושבת-ראש קדימה. היא לא סתם יושבת-ראש קדימה, היא יושבת-ראש האופוזיציה, והיא לא סתם יושבת-ראש האופוזיציה.
היו"ר ראובן ריבלין:
גברתי משיבה בשם הממשלה על הצעת החוק. גברתי, את תוכלי – – –
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
יושבת-ראש האופוזיציה ערב הבחירות – גם היא קיבלה קולות רבים של נשים כי היא אמרה להם שאז היא גילתה את הפמיניזם שלה. ואני מצטערת על כך שחברת הכנסת ויושבת-ראש האופוזיציה ציפי לבני – –
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השרה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – לא מצאה מקום, לא מצאה דרך חוץ מהודעה אחת קצרה ב-30 ביוני – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
עכשיו שיניתם את דעתכם.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
רוברט טיבייב (קדימה):
– – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
עד לפני שעה הממשלה היתה נגד.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, רבותי. גברתי השרה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – לקום ולומר באופן ברור את מה שאני כשרה העזתי לעשות, שהיא מתנגדת והיא פועלת למען הקופאיות ופועלות הייצור – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אני אפתור את הבעיה, תאמינו לי.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
– – האחיות והנשים קשות היום.
אנחנו נתנו חופש הצבעה. אני אצביע נגד הצעת החוק, ואני מודה לכולם. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
בעד, בעד.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
בעד, בעד.
היו"ר ראובן ריבלין:
רק רגע, רק רגע, רק רגע. קודם כול – מה קרה? להצביע בעד החוק. האם גברתי אמרה להצביע נגד?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
תיקון, תיקון, תיקון. אנחנו מצביעים בעד. הקואליציה יש לה חופש הצבעה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, פה יש לנו כמה בעיות. קודם כול, קמה הזכות על-פי סעיף 88(ז) לחברת הכנסת רק אחרי ההצבעה להשיב לשרה על אותן עמדות אישיות אשר לא היו ממין החוק ובהחלט היא תעשה זאת. אני לא מעיר לשרה אם היתה יכולה במסגרת הצעת חוק לומר או לא, אבל זה לא בעיה.
נוצרה בעיה אחת – יש לנו על סדר-היום הצעתה של חברת הכנסת גלאון, של זהבה גלאון, והצעתה לא נומקה. ומוסבר לי בצורה ברורה שאי-אפשר להצביע עליה אם היא לא מנומקת. אני קראתי לה, אינני יודע מדוע היא לא היתה באולם כי בדרך כלל היא נמצאת באולם. לפנים משורת הדין ועל מנת שנוכל להעביר את החוק שלך, אני נותן לך דקה לנמק באופן פורמלי כדי שנוכל להצביע. אחרי זה אנחנו עוברים להצבעה על כל חוק בנפרד, ולאחר ההצבעה תעמוד הזכות, אם תרצה זאת ראש האופוזיציה, אשר אליה התייחסה השרה באופן אישי, להשיב לפי 34א. חבל על הזמן. אני נותן לה רשות. חבל על הזמן.