קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק בתי-המשפט (בוררות חובה) (הוראת שעה), התשע"א–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/606).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק בתי-המשפט (בוררות חובה) (הוראת שעה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג לנו את הצעת החוק שר המשפטים, השר יעקב נאמן.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על המערכת המשפטית במדינת ישראל מוטל עול שיפוטי כבד ובלתי רגיל בהשוואה לבתי-המשפט ברחבי העולם. נטל זה גורם לעינוי הדין, להתמשכות של הליכים ולעומס קשה הפוגע בזכויות המתדיינים לדין צדק. תדמית מערכת המשפט במדינת ישראל נפגעת קשות.
הצעת חוק זו באה על רקע מצב דברים זה, ונועדה להקל על העומס המוטל על בית-משפט השלום, והיא בבחינת תרופה למצב שנוצר במערכת בתי-המשפט, נוכח מאות ואלפים של תיקים הרובצים על גבה של המערכת, ובין היתר, בשל תרבות התנהלות הדיון בבתי-המשפט במדינת ישראל.
על-פי דין-וחשבון הרשות השופטת במדינת ישראל לשנת 2010, מלאי התיקים התקועים בבתי-משפט השלום הוא בלתי סביר ופוגע קשות במתדיינים: בבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו מספר התיקים התקועים הוא 60% מהתיקים של בית-המשפט; בבית-משפט השלום במחוז ירושלים – 46%; בבית-משפט השלום במחוז חיפה – 46%; גם בבית-משפט השלום במחוז צפון 43% מן התיקים תקועים; בבית-משפט השלום במחוז מרכז – 40%; בבית-משפט השלום במחוז דרום, המצב הוא הטוב ביותר, רק 28%.
עומס בלתי סביר זה פוגע בראש ובראשונה באזרחי המדינה אשר נמנעים מלהגיש תביעות מוצדקות לחלוטין עקב חוסר הרצון לעבור מסלול ארוך זה שנמשך שנים עד ליום שבו יינתן פסק-הדין. גם כאשר אדם מחליט למרות זאת להגיש תביעה, התמשכות ההליכים מביאה אותו בדלית ברירה להסכים לפשרה כואבת שהוא איננו שלם עמה, וזאת רק כדי להגיע לסיום ההליך ולפסק-דין.
בשל מצב חמור זה בהליכי עשיית הצדק, גובשה הצעת החוק על מנת להקל על אזרחי המדינה ולהביא לצמצום העומס האדיר הקיים במערכת בתי-המשפט. ההסדר המוצע יעמוד בתוקפו למשך חמש שנים מיום תחילתו, וזאת בשל הראשוניות והחדשנות שבו וכן מתוך ציפייה שבתוך תקופה זו ניתן יהיה להשיג את המטרה שלשמה נועד – מניעת עינוי הדין.
על-פי המתווה המוצע בהצעת חוק בתי-המשפט (בוררות חובה) (הוראת שעה), התשע"א–2011, יוסמכו נשיא בית-משפט השלום או סגנו להעביר לבוררות תובענה אזרחית שהוגשה לבית-משפט השלום שבאזור שיפוטו.
מוצע כי הבוררות תתנהל בהתאם לדין המהותי ולדיני הראיות, אף שלא בהכרח בהתאם לסדרי הדין החלים בבית-המשפט. על הליכי הבוררות יחולו הוראות שונות של חוק הבוררות. הבוררות תנוהל על-ידי עורך-דין, בעל ניסיון מקצועי בעריכת-דין, הכשיר להתמנות לשופט בית-משפט מחוזי, שימונה בידי שר המשפטים, על-פי המלצת הוועדה המייעצת שהוקמה לעניין זה. הוועדה המייעצת תקבע עורכי-דין הראויים ומתאימים לכהונה כבורר בבוררות חובה. כמוצע בחוק יוכל לנהל את הבוררות גם עורך-דין בעל ותק מקצועי כאמור שעליו הסכימו הצדדים, אף שלא מונה בידי שר המשפטים. פסק הבוררות יהיה טעון אישור בית-המשפט שממנו הועברה התובענה לבוררות, ובמקביל יהיה ניתן לערער על פסק הבוררות בזכות בפני בית-המשפט.
להלן עיקרי המתווה המוצע בחוק: 1. העברת תובענה אזרחית לבוררות חובה – הסמכות להעביר תובענה אזרחית כמתואר איננה חלה על כל סוגי התובענות המוגשות לבית-משפט השלום. כך, למשל, היא לא חלה על תובענה לפיצוי בגין נזק לגוף, ואינה חלה על תובענה הנוגעת להפעלתה של סמכות על-פי דין בידי רשות, כמוגדר בחוק בתי-משפט לעניינים מינהליים, התש"ס–2000. זאת ועוד, שר המשפטים יהיה רשאי להגביל בצו סוגי התובענות שעליהן תחול בוררות חובה, מעבר להגבלות הקבועות בחוק המוצע.
על מנת שההליך יהיה יעיל, מוצע כי בהחלטה של נשיא בית-משפט השלום להעברת תובענה אזרחית לבוררות חובה ישקול הנשיא האם התובענה עשויה להתברר ביעילות בבוררות, תוך שימת לב למורכבות העובדות, הראיות והשאלות שבדין, מספר בעלי הדין בתובענה והצורך בבירור תביעה שכנגד או הודעה לצד שלישי שייתכן שיוגשו במסגרת ההליך. במסגרת זו אף נקבעו נסיבות שבהן הנשיא או סגנו לא יורו על בירור תובענה אזרחית בבוררות חובה, ובהן, למשל, שעה שהתובענה מעלה שאלה משפטית עקרונית, תקדימית, בעלת רגישות או שקיימת חשיבות להכרעה של בית-המשפט לגביה.
החלטת נשיא בית-משפט השלום או סגנו להורות על בירור תובענה בבוררות חובה תהיה ניתנת לערעור בזכות בפני בית-המשפט המחוזי.
2. הבורר – לפי המוצע, תתנהל בוררות החובה בפני בורר הנכלל ברשימת בוררים שיקבע שר המשפטים, לפי המלצתה של ועדה מייעצת בראשות שופט בדימוס. בשים לב למהות התפקיד של בורר בבוררות חובה, כמו גם לסמכות ההכרעה הנתונה לו במסגרת של בוררות חובה, מוצע כי תנאי הכשירות שבהם יצטרך המבקש לכהן כבורר בבוררות חובה לעמוד יכללו, בין היתר, חברות בלשכת עורכי-הדין, ניסיון מקצועי בעריכת-דין של שבע שנים, המכשירו להתמנות כשופט מחוזי, וכן עמידה בסטנדרטים של התנהגות נורמטיבית, שעיקרם היעדר עבר פלילי ועבר משמעתי, כמו גם היעדר ניגוד עניינים. כן מוצע, כי לאורך התקופה שבה הוא נכלל ברשימת הבוררים יהיה הבורר נתון לבקרה ופיקוח מצד הוועדה המייעצת, כך שבמקרים המתאימים ניתן יהיה להוציא מן הרשימה עורך-דין שאינו ראוי עוד להיכלל בה.
בנוסף לכל האמור, מוצע להחיל על עורך-הדין שימונה כבורר הוראה של ייחוד עיסוק, דהיינו שהוא לא יעסוק בפעולות משפטיות מלבד בוררות החובה וכן שלא יעסוק בכל תפקיד או עיסוק נוסף שיש בו חשש או שהוא עלול לגרום לניגוד עניינים עם ביצוע תפקידו כבורר בבוררות החובה. בדרך זאת יובטח כי יתקיים לגביו העיקרון של אי-התלות השיפוטית ויימנע חשש לניגוד עניינים בין היותו בתפקיד מעין-שיפוטי לעיסוקים אחרים שלו. יחד עם זאת, עקב החשש כי לא יימצאו די בוררים ראויים ומתאימים להיכלל ברשימת הבוררים בבוררות חובה אשר יחול לגביהם ההסדר של ייחוד עיסוק, מוצע כי תינתן סמכות לשר המשפטים לקבוע בצו כי ההוראות בדבר ייחוד העיסוק לא יחולו על בוררים שיצורפו לרשימת הבוררים ממועד תחילתו של הצו ואילך. כמו כן, מוצע לקבוע הוראות מפורשות שתכליתן למנוע חשש לניגוד עניינים.
אשר למינוי בורר בתובענה מסוימת שנקבע לעניינה כי תתברר בבוררות חובה, מוצע כי הוא ימונה בידי בעלי הדין מתוך רשימת הבוררים, ואם לא עשו כן בתוך פרק הזמן שנקבע לכך, ימונה הבורר על-ידי בית-המשפט. עם זאת ובמגמה להתחשב גם, במסגרת ההליך של בוררות חובה, ברצונם המשותף של בעלי הדין, מוצע לאפשר סטייה מההסדר המתואר ולקבוע כי באישור נשיא בית-משפט השלום או סגנו הם יהיו רשאים למנות בורר שאינו נכלל ברשימה, ובלבד שמתקיימים בו תנאי הניסיון המקצועי הדרושים לשם מינוי לרשימת הבוררים.
3. פסק הבוררות, הערעור עליו ואישורו – פסק הבוררות, על-פי המוצע, יהיה טעון אישור של בית-המשפט, ומשאושר פסק הבוררות, יהיה דינו כדין פסק-דין של בית-המשפט. בשים לב לכך כי על הפסק בבוררות חובה ניתן יהיה גם לערער בזכות בפני בית-משפט השלום שהורה על העברת התובענה לבוררות חובה.
מן הראוי לציין כי בערעור על פסק הבוררות יהיו נתונות לבית-המשפט הדן בו הסמכויות הנתונות לבית-המשפט הדן לראשונה בתובענה, לרבות שמיעת עדויות והבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לשם בירור הערעור. על החלטת בית-המשפט בערעור ניתן יהיה לערער ברשות לבית-המשפט המחוזי.
4. העמדת פסק הבורר לעיון הציבור – הנהלת בתי-המשפט תעמיד לעיון הציבור כל פסק בורר לאחר שאושר או לאחר שניתנה החלטה בעניין הערעור שהוגש עליו, בציון שמות בעלי הדין. יחד עם זאת, לבית-המשפט נתונה הסמכות להורות על איסור פרסום של פסק הבורר, כולו או חלקו, על יסוד העילות הקבועות בסעיפים 68(ב) או 70(ד) לחוק בתי-המשפט.
5. שכרו של הבורר והוצאות הצדדים – לפי המוצע, שכרו של הבורר בבוררות חובה בשיעור שיקבע השר בהסכמת שר האוצר. שכרו של הבורר ישולם בידי הנהלת בתי-המשפט, אשר תעביר אליו סכום האגרה ששולמה בגין הגשת התובענה, ויתרתו תשולם מאוצר המדינה. דהיינו, האזרח לא ישלם סכום כסף נוסף על הליכי הבוררות.
אסיים בנוטריקון המובא בדברי ר' יעקב בעל הטורים בראש פרשת משפטים, על הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – המשפטים הם: הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. הליכי הבוררות כמוצע בהצעת החוק הינם הליכים שיביאו לפשרה טרם ייעשה המשפט בבית-המשפט.
משכך, הממשלה מבקשת תמיכת חברי הכנסת בקריאה הראשונה, וזאת לצורך הכנתה של הצעת החוק בוועדת חוקה, חוק ומשפט לקריאה שנייה ושלישית בהקדם האפשרי, על מנת שהחוק יחול החל בראשית שנת המשפט הקרובה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לשר המשפטים יעקב נאמן. נרשמו כמה מחברי הכנסת לדון בהצעת החוק. הראשון, חבר הכנסת דב חנין – אם נמצא כאן. חבר הכנסת אורי אריאל. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת יריב לוין; ואחרון הדוברים – חבר הכנסת טלב אלסאנע. מי שרוצה להירשם – תוך דקה. אם לא, אנחנו סוגרים את הרשימה. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אדוני שר המשפטים, בשבוע שעבר סערה הארץ על ההתנפלות על בית-המשפט העליון, ואני רוצה להפנות את חברי הכנסת למאמר שנכתב בעיתון ימני קיצוני, בשם עיתון "הארץ", ב-29 באפריל, כשהכותרת היא: "שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק, מעין שודד ים משפטי". לא אני, לא בן-ארי הקיצוני. זה מזכיר לי: התראיינתי באותו יום אצל שני עיתונאים שהתקיפו אותי באחת מתחנות הרדיו, אמרו לי: בן-ארי, הסגנון, איך קראת להם "חונטה"? אמרתי: אני שמח שאתם מתווכחים אתי על הסגנון; על המהות אתם מסכימים? בפעם הבאה אני אלך לחנה בבלי המנוחה ואני אשאל אותה באיזה סגנון להתבטא, אבל על התוכן אתם מסכימים?
ואי-אפשר שלא להסכים על התוכן, אדוני שר המשפטים. אני רוצה להקריא לך דבר שכתב שופט אמריקני בכיר על השופט ברק; הוא מחוץ למשחק: "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים". אנחנו יכולים להמשיך לשחק פה במשחקים. שם, בבית-המשפט העליון, תקשיבו מה אפשר לעשות: "גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח. מערכת משפט החופשייה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי" – זאת אומרת, אנחנו נלך לציבור, הציבור יבחר בנו, הציבור יקבע בסדר-יום שהוא חושב שהמדינה צריכה להיראות כך או להיראות כך, ככה היא קובעת, אבל בית-המשפט העליון יעשה ככל העולה על רוחו. אני קורא שוב: "מערכת משפט החופשייה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי מטשטשת את הדמוקרטיה. בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות" – הוא אומר שמבחינתו העניין של דבר החקיקה בישראל – "תוך שהוא משתמש בחוקים עצמם כטיוטה ראשונה" – אתם תכתבו חוק, זה בשבילי טיוטה. אני אחר כך אחליט איך אני רשאי לשכתב – "שבית-המשפט חופשי לשכתבה".
אז אני נורא מתנצל שהשתמשתי בביטויים עדינים, שאמרתי "חונטה". מי שקרא את התחקירים, איך כל הילדים של שופט בית-המשפט העליון, אחד אחרי השני, ארבעה, כולם מתמחים אצל שופטים בבית-המשפט העליון; אחד, מסכן, עשה את ההתמחות שלו בפרקליטות ומשם קרש הקפיצה, כמו שאנחנו יודעים, כי צריך לשמור על המאפיה. איך אומרים? חבר מביא חבר? האם זה ייתכן במערכת משפט נקייה? האם יש מישהו פה מחברי הכנסת שקרא את ספרה, לא של אשת ימין, של נעמי לויצקי, את הספר "העליונים" שהיא כתבה? איך הדברים נסגרים שם? באיומים, בקליקות. האם לא נשים לזה סוף?
אני רוצה לומר הערה אחת, אדוני השר: הבאתי לפה הצעת חוק – – –
היו"ר מגלי והבה:
תסיים, אדוני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אסיים. הבאתי לפה הצעת חוק כל כך נדרשת ומתבקשת. טוענים בבית-המשפט העליון שיש פקק. אמרתי: בואו נרחיב את בית-המשפט העליון, מ-14 שופטים ל-18 שופטים. השר עמד על הרגליים האחוריות. השרים שהבינו שמדובר בחוק טוב – לא אני אמנה אותם, מולה – באופן דמוקרטי.
שלמה מולה (קדימה):
אתה תבחר אותם לפי השקפתך? בוועדת החוקה – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
באופן דמוקרטי. לא בן-ארי. באופן דמוקרטי ייבחרו, כמו שבוחרים. אתה יודע מה? בייניש בוחרת, בייניש, בייניש, שממנה את החברים של החברים.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, אדוני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
שנייה אחת. ומה ההתנגדות?
היו"ר מגלי והבה:
שנייה אחת. סיים את המשפט וסיימנו, מה?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
משפט אחרון, משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. משפט אחרון.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה, אדוני. כבר יש לך דקה ואתה אומר "משפט אחרון".
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני אומר, הם התנגדו כי צריך לשמור על האוטוריטה. הרבה יותר קל לשמור על 14, שיהיו ממושמעים, מאשר על 18. ולכן היא התנגדה, הגברת בייניש, ולצערי שר המשפטים, שעובד אצלם, עשה ככל שביכולתו כדי שהשרים שתמכו בחוק הזה יתנגדו. חבל מאוד. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת בן-ארי. חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אפשר אחרי זה?
היו"ר מגלי והבה:
אפשר אחרי זה, אבל נקווה שאלה שאחרי זה נמצאים פה. חבר הכנסת יריב לוין נמצא כאן. בבקשה. בבקשה, אדוני.
יריב לוין (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אדוני שר המשפטים, אני מבקש לברך אותך. הצעת חוק שנראית קצת טכנית, קצת יבשה, אבל היא הצעת חוק פורצת דרך, אמיצה מאוד, אני חושב שמקיפה מאוד גם, שיש בה כדי להביא בשורה של ממש למערכת המשפט שלנו, שזקוקה ללא מעט שיפורים ותיקונים.
אני חושב שכמעט כל אזרח שבא בשערי בתי-המשפט יוצא משם – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת זאב.
יריב לוין (הליכוד):
– – – יוצא משם בתחושה קשה.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
לא, אי-אפשר לדבר כאן בטלפון. אני רואה הרבה חברי כנסת.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
תסלח לי, הזלזול הזה שאני רואה, לא רק אתה. כמה מחברי הכנסת שוכחים שזו מליאה ובאים עם הפלאפון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
גם השרים.
היו"ר מגלי והבה:
ככה צריך. אני מעכשיו, מי שאמצא אותו עם פלאפון, אני מוציא אותו החוצה. בלי שלוש קריאות.
נחמן שי (קדימה):
בלי שלוש קריאות, זהו זה.
היו"ר מגלי והבה:
שוכחים שכל מדינת ישראל צופה בנו, ואנחנו במקום קודש הקודשים של הכנסת, הדמוקרטיה, וכולם עושים מה שרוצים.
חיים כץ (הליכוד):
קיבלנו עכשיו הודעה – 97% רייטינג.
היו"ר מגלי והבה:
אני מבקש, אל תזלזל, בייחוד שאתה עושה פריימריז, אדוני. כן, בבקשה. סליחה אם הפרענו לך.
יריב לוין (הליכוד):
תודה, אדוני. אני אומר שוב: כמעט כל אזרח, כאשר הוא בא בשערי בתי-המשפט – יוצא משם בתחושה קשה מאוד, שהעומס, התנאים הם כאלה שאינם מאפשרים דיון אמיתי ומיצוי זכויותיו בזמן סביר. ונדמה לי שהצעת החוק הזו עושה צעד מאוד חשוב כדי ללכת במסלול שיש בו כדי להציע אלטרנטיבה ראויה, שמצד אחד תאפשר את פתיחת לפחות חלק מהפקק הזה, ומן הצד השני, עדיין שומרת שמירה קפדנית על זכויות המתדיינים ועל היכולת של אדם לקבל את הסעד והשירות שהוא זכאי לו ממערכת המשפט.
אני מבקש, אדוני השר, גם להודות לך על הנכונות לצרף בהמשך להצעה הזו גם את ההצעה שיזמתי בנושא הזה, בסיועו ובעזרתו הרבה של עורך-דין ישראל שמעוני, שהוא מחלוצי העוסקים בתחום הזה. ואני בהחלט חושב שאם אנחנו נתגייס כאן כולנו, אדוני היושב-ראש, נוכל לקדם את הצעת החוק הזו במהירות ולייצר כאן מנגנון שהוא אומנם מנגנון ניסיוני, אבל אני חושב שהוא מנגנון הכרחי, ושסיכויי ההצלחה שלו גבוהים מאוד.
אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני אבקש עוד שני משפטים בעניין אחר, אבל אי-אפשר שלא לומר אותו כאן. אדוני שר המשפטים, התבשרנו לפני זמן קצר על פסיקה חדשה של בית-המשפט העליון, שקבעה, לא פחות ולא יותר, שמוסטפא דיראני יכול להגיש תביעה כנגד המדינה בגין נזקים שהוא טוען שנגרמו לו בתקופת שהייתו בכלא הישראלי. לא יאומן, פשוט לא יאומן. ואני אומר, אדוני היושב-ראש, אם יש בבית-המשפט העליון שלנו – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת בן-ארי, אני מבקש, אם אתה רוצה תשב, תדבר מה שאתה רוצה.
יריב לוין (הליכוד):
אם יש בבית-המשפט העליון שלנו שופטים שבעוד אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו של רון ארד, חושבים שייתכן שיתנהלו כאן משפט נזיקין ותביעת נזיקין של אותו אדם, אם אפשר לקרוא לו כך, השפל שבשפלים, אותו דיראני, אז זה אומר דבר אחד, אדוני השר: זה אומר ששיטת בחירת השופטים שלנו לא מספיק טובה, כי התוצאה שמתקבלת היא תוצאה בלתי נסבלת.
ואני פונה אליך ומבקש ממך: צריך לעשות שינוי בעניין הזה. אני הצעתי מתווה אחד, יכול להיות שישנן דרכים אחרות, אבל אנחנו מוכרחים לעשות שינוי בנושא הזה. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, תודה לחבר הכנסת לוין.
נסים זאב (ש"ס):
אני? אני?
היו"ר מגלי והבה:
רצית להיות אחרון? כי יש עוד טלב אלסאנע.
נסים זאב (ש"ס):
בבקשה.
היו"ר מגלי והבה:
אז חבר הכנסת טלב אלסאנע. כשאתה מבקש יפה נענים לבקשות שלך.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
הוא דיבר אתך בטלפון על זה?
היו"ר מגלי והבה:
בפעם הבאה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כל הזמן הייתי סבור שיש איזונים בתוך המערכת, כאשר העיקרון של הפרדת הרשויות בעצם בא כדי לאפשר למערכת אחת לתקן את המערכת השנייה כאשר נופלת איזושהי תקלה. אלא שיש כאן קבוצה שהשתלטה על הכנסת ומנסה להכתיב ולכפות את רצונה גם על מערכת המשפט.
אנחנו שומעים כאן, הולכים אל הדוכן ואומרים: איך שופטי בית-המשפט העליון החליטו? איך הם מעזים להחליט? לפני שהשופטים מחליטים הם צריכים להתייעץ עם חבר הכנסת יריב לוין, הוא צריך להיות ערכאת-העל, הוא צריך להיות המכתיב, וההחלטה שלהם לא נראית לו. הוא מעל לבית-המשפט העליון. ואם כן, אם השופטים העזו והחליטו בניגוד לרצונו של יריב לוין, סימן שיש בעיה עם הוועדה לבחירת שופטים. יש בעיה, צריך לבחור אותם על-פי אמות מידה פוליטיות, שיתיישרו עם הקו שלו, עם תפיסת העולם שלו. כי דיראני הוא לא בן-אדם, מותר לנו להביא אותו כאן, להתעלל בו, לעשות בו לינץ', לעשות מה שאנחנו רוצים, הוא לא יכול לדרוש כלום. ולדבר על עצמנו כעל מדינה מתוקנת, ולדבר כאילו אנשים נאורים. זה פשוט אחד הדברים שמצביעים על חוסר השפיות וטירוף המערכות שהולך ומשתלט על המערכת הזו.
אחרי שהשתלטו על ועדת חוקה, שהפכה להיות ועדה אנטי-חוק ואנטי-חוקה ואנטי-משפט, ועדה שמכשירה כל שרץ והיושב-ראש שלה מזדהה עם הפאשיסט הזה, הגזען, דב ליאור, ומטיף נגד כל מי שמצביע דעה אחרת – ואחרי שהשתלטו על הוועדה למינוי שופטים, חבר כנסת מהימין, שני נציגי הכנסת – אז גם מנסים באקדמיה, מנסים לעשות דה-לגיטימציה לכל דעה אחרת. כל דעה אחרת זה לא דעה ודעה אחרת. הדעה האחרת זה עבירה פלילית, אסורה. יש רק דעה אחת, והיא הדעה של הימין. הם רוצים להגיע למצב שבית-המשפט העליון יהיה, חבר הכנסת שלמה מולה, בית-המשפט העליון יהיה כמו ועדת האתיקה של הכנסת. באופן אוטומטי, כל מי שיש לו דעה אחרת, מענישים אותו.
יריב לוין (הליכוד):
באופן אוטומטי? באופן אוטומטי?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
זה מה שעשו לי לפני כמה ימים. אומרים ש"חרג מסמכותו כחבר כנסת". מי מינה אתכם? מי אתם לקבוע: הדעה הזאת כשרה, מקובלת, הדעה האחרת לא מקובלת? הרי אם אני – – –
יריב לוין (הליכוד):
זה לא דעות, זה מעשים. אלה לא דעות, אלה מעשים.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אין סמכות לשום ועדת אתיקה לשפוט חבר כנסת על דעותיו.
יריב לוין (הליכוד):
הם לא שפטו על דעותיו, אל תסלף. ההחלטה שלהם היא על מעשים, לא על דעות.
רחל אדטו (קדימה):
היא צדיקה – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
הרי אתם נציגי הפוליטיקה, נציגים של מפלגות, ואתם הולכים – חברת הכנסת חנין זועבי עשתה מה שהיא מאמינה. היא נגד הכיבוש, נגד הסגר, והיא קיימה את חובתה, על-פי צו מצפונה. אתם אומרים: העמדה שלה, הדעה שלה, כשהיועץ המשפטי לא מצא שדבק בה רבב כלשהו. לא מעמידים אותה לדין. אתם, ועדת האתיקה, חבורת השופטים, חבורת הפושעים מבחינה פוליטית, באים וקובעים שכולם עבריינים. כל אחד שלא מיישר קו עם הדעה שלכם הוא עבריין. יש דעה אחרת ואתם רוצים לכפות אותה, וזה בשם הדמוקרטיה. אוי ואבוי לדמוקרטיה שזה הפרצוף שלה. תודה רבה.
רחל אדטו (קדימה):
בפעם הבאה שתגיע לוועדת האתיקה, אני אזכור את המשפטים האלה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
את מיעוט בוועדה – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת נסים זאב – אחרון המתדיינים, ולאחר מכן נעבור להצבעה על הצעת החוק.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – אני מדבר על הרוב האוטומטי – – – הדורסני.
יריב לוין (הליכוד):
– – –
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מסכים עם חבר הכנסת טלב אלסאנע. אוי לה לדמוקרטיה שטלב אלסאנע הוא חלק ממנה בכלל.
אני רוצה לדבר על נושא בתי-הדין. אדוני שר המשפטים אמר: "הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט". אני רוצה לומר לך, אדוני שר המשפטים, העוול הגדול שנעשה לבתי-הדין הרבניים, זו זעקה שכולנו צריכים לזעוק אותה. רמיסת התורה; רמיסת הסמכויות של בתי-הדין, שהולכת ומתמשכת, דברים שהיו בקונסנזוס במשך 50 שנה, באים פה ומשנים ואומרים, אנחנו לא מכירים בסמכותם של בתי-הדין.
אדוני שר המשפטים, אתה מציע הצעה מאוד טובה, שאין צורך בדיונים בבתי-משפט, יש בוררות חובה. אני מסכים אתך. מערכת המשפט קורסת, להחליף שופט לוקח שנה וחצי. אני רוצה לספר לך: לא מזמן היה לי דיון. מכיוון שהשופט התחלף – נושא אזרחי פשוט ביותר – לקח שנה וחצי עד שהחליטו על דיון נוסף. שנה וחצי רק כדי לקבוע את התאריך, אני לא מדבר על הדיון עצמו, שיכול לקחת ארבע וחמש שנים, דברים שיכולים להיות בבוררות.
אני שואל אותך, אדוני שר המשפטים, למה בית-הדין לא יכול לקבוע ולתת את הסמכות, מה שאתה נותן, את הסמכות בחוק הזה, בנושא הבוררות, לעורך-דין זוטר? למה בתי-הדין עם שלושה דיינים לא יכולים לקבוע?
יתירה מזאת, חבר הכנסת יעקב כץ, רוצים לקחת להם גם את הסמכות של המשמורת, נושא של מזונות. רוצים להחריב את כל הקשור לסמכויות בתי-הדין. אז אנחנו מחפשים מדינה יהודית ודמוקרטית? הכול בלוף, אני אומר לכם. אין בזה שום שמץ של אמת. לא רוצים לא יהדות ולא תורה ושום דבר שקשור לזיקה היהודית. אנחנו רוצים כותרת, ססמה. אנחנו לא נחיה עם ססמאות.
לכן אני פונה אליך, אדוני שר המשפטים, במסגרת החוק הזה, ואני מודיע לך: בהסתייגויות שלנו – מה שניתן לבורר יינתן לבתי-הדין. לא יכול להיות ששלושה דיינים תהיה להם סמכות פחות מלעורך-דין זוטר שיחליט עליו סגן הנשיא או נשיא, או בעצם בחקיקה שלנו אנחנו נותנים להם סמכות בדיוק כמו לשופט, ולדייני ישראל, שהיתה להם סמכות במשך 50 שנה, אנחנו ניקח את זה מהם.
אדוני השר, אני מתחנן בפניך, תעמוד על המשמר, אתה האיש, אתה הכתובת.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. כמובן, הצבעה בהצעת חוק בתי-המשפט (בוררות חובה) (הוראת שעה), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (בוררות חובה) (הוראת שעה), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
26 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק בתי-המשפט (בוררות חובה) (הוראת שעה), התשע"א–2011, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית.