קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 12)
(פיצוי לקטין שניזוק מעבירה), התשע"א–2011
[רשומות (הצעות חוק כ/400).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום, שכן יום זה הוא יום מקוצר בגלל צום י"ז בתמוז. דרך אגב, י"ז בתמוז, מי שאמר קודם, חברת הכנסת חוטובלי, זה היום שבו נפרצה החומה. זה לא חורבן העיר אלא תחילת חורבנה של העיר.
ציפי חוטובלי (הליכוד):
אמרתי שזה אחת מארבע חומות העיר – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נכון. זו היתה פריצת החומה. תשעה באב הוא יום חורבן הבית, גם בבית ראשון וגם בבית שני, לפי המסורת.
ובכן, אנחנו עוברים להצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 12) (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. תציג אותו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שבשמה ובשם כמה חברי כנסת הגישה הצעת חוק זו לכנסת. היא עברה בקריאה טרומית ועכשיו היא מוצגת לקריאה ראשונה. בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברי הכנסת, בהצעת חוק זו באמת יש איזושהי בשורה, ובשורה ענקית, כי מה שקורה הוא שבמצב הקיים ישנם קטינים שנפגעים, הם ובני-משפחותיהם, על-ידי פוגעים שבאים ברגע הקשה ביותר, נוטלים מהילד את חירותו, את נפשו, ולפעמים אפילו בצורה הקשה ביותר יכולים לאיים על חייו. אבל פה לא נגמרת המסכת הקשה שאותו ילד עוד צריך לעבור. הוא צריך לעבור גם את המסכת של ההוכחה בבית-המשפט – לעמוד מול התוקף ולהוכיח את האשמה.
אתם יודעים, במשפט הפלילי ישנה תקרת פיצויים. היא בדרך כלל באה לא כדי לתת לאותו נפגע עבירה לחגוג או כספים לעשות אתם משהו. הכספים האלה באים בדרך כלל לשמש את אותו נפגע כדי לשקם את עצמו, כדי להכין איזו תוכנית שאמורה להחזיר את אותו נפגע, להעמיד אותו על הרגליים ולתת לו את הטיפול הרפואי, הנפשי, המהיר והחשוב הזה.
לא סתם אנחנו יודעים שבעניינים נפשיים, בפוסט-טראומה וכדומה, ישנה חשיבות מכרעת למועד הטיפול הזה. לצערי הרב, במדינה שלנו הוא עדיין לא ניתן באופן שוטף ובטח לא בכל אזורי הארץ. מה שקורה הוא שאותו ילד שנפגע, כאשר בית-המשפט פוסק לו פיצויים, לא נגמר הסרט הזה. הרבה פעמים הם צריכים לגשת למרכז לגביית קנסות ולחכות: מתי העבריין יתחיל לשלם את הכסף. גם אז, כאשר בית-המשפט לפעמים רוצה שהכסף הזה יגיע לילד כדי שיתחיל בשיקום, אבל הוא יודע שאם העבריין נכנס לכלא בשל אותם מעשים שהוא עשה, הוא לא יכול לשלם עכשיו, אז הוא הרבה פעמים גם דוחה או פורס את זה לתשלומים.
לפי מרכז הגבייה לקנסות ובתי-המשפט, אנחנו יודעים שלפחות 70% מאותם כספים שנפסקו – אותם קטינים או המשפחות שלהם לא מצליחים לגבות את הכסף הזה. הכסף הזה הולך לאיבוד, ובין היתר גם הילד והמשפחות.
אני חשבתי, יחד עם המועצה לשלום הילד, שצריך לעצור את חוסר הצדק הזה ולהתחיל להכניס את הדברים, ובעיקר את משפחות הנפגעים, לאיזשהו מסלול. קודם כול, לנתק את הקשר בין הפוגע לנפגע. הנפגע לא צריך לרדוף שנים – ולפעמים נחשפתי למקרים מזעזעים, למשל של ילדה שנאנסה באונס קבוצתי, נפסקו לה פיצויים, ואפילו אחרי שבע שנים לא הצליחו לגבות ואפילו לא שקל אחד.
היו"ר ראובן ריבלין:
למה לא מעבירים את זה לתשלום לביטוח לאומי? שהוא יגבה את זה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אז זהו, הצעת החוק במקור היתה הביטוח הלאומי, אבל כאשר נכנסנו – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הרי הילד הוא חסר ישע.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כאשר ניסינו לחוקק את זה דרך חוק הביטוח הלאומי, התעוררו כל כך הרבה קשיים וגילינו שישנה סחבת נוראית בנושא הזה. מה גם שביקש הביטוח הלאומי לעשות איזה מבחן הכנסה לנפגע. תגידו לי, לדוגמה, אם לנפגע נפסקו פיצויים מסוימים, שהם באמת לא גבוהים. הממוצע הוא בערך 20,000 שקל, ואם אותו אחד נפגע בבית שלו על-ידי אביו, אז למי יעשו את מבחן ההכנסה, לאבא הפוגע, ואז יחליטו אם לתת לילד או לא לתת?
אז באמת הצעת החוק הזאת הבינה שהדרך המהירה ביותר – ביחד עם משרד המשפטים, וצריך להגיד פה תודה גם לגלעד סממה ממשרד המשפטים בנושא הזה – זה למצוא את המסלול המהיר והקל ביותר. מאחר שהמרכז לגביית קנסות הוא זה שגם גובה את הקנסות ויודע לעקוב אחרי הנישומים, הוא יהיה זה שיפצה את אותם ילדים נפגעי עבירה, קטינים, וייכנס לנעליים שלהם. כי אני לא רציתי מבחן הכנסה, גם לא רציתי תקרת פיצויים, אבל משום שצריך להגיע להסכמות מסוימות, הגענו גם להסכמה הזאת, שהתקרה תהיה 10,000 שקל במיידי, ותוך כדי הגבייה, כשיעברו את הסכום הזה, גם השאר יעבור לאותו נפגע עבירה. אלה דברים מכריעים לשיקום הילד.
עכשיו, נשארו שני נושאים, שהם מבחינתי נושאים אקוטיים, והם נשארו לקריאה השנייה והשלישית, ואני רוצה להגיד אותם פה, כי הבטיח לי סגן שר האוצר יצחק כהן, שנמצא, פתרון גם לזה. ישנם מקרים שבהם נפסקו הפיצויים והם התחילו להיגבות רק לאחר חמש שנים, ולכן זה אומר שהנער או הקטין עדיין לא גיבש את זכותו על החוב הזה ולכן לא יוכל המרכז לגביית קנסות לתת לו את הכסף בהתחלה. הצעתי, יחד עם חבר הכנסת אברהם מיכאלי, שהמדינה, בתור פתרון, תיתן סוג של הלוואת גישור עד לאותו זמן, ואז היא תהיה גם זאת שמקבלת את הכספים ראשונה ברגע שיגיע מועד הפירעון. השארנו את זה בצריך עיון.
הצעת החוק הזאת באה לתקן את המצב הזה וגם לדאוג לכך שעבריינים לא יסתובבו ויענו בפעם השנייה והשלישית את אותם ילדים חסרי אונים, וזה ייגמר כמה שיותר מהר. אני מקווה מאוד שההסכמות, תוך שלושה חודשים מאז גזר-הדין יקבל אותו ילד, בלי שיצטרך לעשות מבחן הכנסה או להציג משהו אקטיבי שמצריך התעסקות בניירת וכדומה, כי הכול מגיע למרכז לגביית קנסות – יקבל 10,000 שקל במיידי כדי שיוכל לתכנן את השיקום שלו, ובהמשך – את יתרת החוב.
אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת כי היא מצילה נפשות. למדינה יש גם היכולת לרדוף אחרי העבריין ולמצות אתו את הדין, ויש לה אורך הרוח והזמן, מה שלילדים האלה אין. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה. חבר הכנסת בן-ארי, אתה היחידי שנרשמת. בבקשה, אדוני. אני סוגר את הרשימה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, כמובן חברת הכנסת אורלי, לחוקים שלך אין מה להתנגד – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
או חברת הכנסת אורלי לוי או אורלי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מקבל את התיקון ואת ההערה. אני רוצה להתייחס ממש בכמה משפטים להצעת החוק או הרעיון שהעלה פה המשנה או סגן ראש הממשלה, אני לא בקי בתארים, השר סילבן שלום, בעניין של קיצור שבוע העבודה או הפיכת יום ראשון ליום מנוחה נוסף.
אני חייב לומר שאת הרעיון הזה אני מכיר מהרב כהנא מלפני בערך 30 שנה, והוא לקח את מה שהוא הכיר בילדותו מארצות-הברית. יום ראשון הוא יום שבו עושים את כל הדברים שדיבר עליהם השר סילבן שלום בשבוע שעבר. הכול יופנה ליום ראשון, ומתוך כך יבוא שלום על ישראל.
אני חייב להגיד שלפי התחושה האישית שלי, מדובר במהלך שלא יועיל ולא יביא לנו שום דבר טוב. מה דיברו כאן? דיברו כאן על עוד מרכזי קניות, על עוד מרכזי בילוי. זאת אומרת, זה יהפוך להיות ביזנס של יום ראשון. אנחנו לא מדברים על יום מנוחה; אנחנו מדברים על יום מנוחה לחלק מהאנשים. זאת אומרת, חלק מהאנשים יעבדו – הם יצטרכו להעסיק או לבדר חלק אחר של האנשים. לא מדובר באמת בסוג של יום מנוחה.
אני רוצה לתת דוגמה בעניין הזה של סובלנות, בעניין של משחקים בשבת. יש לי תלמיד לשעבר שהוא מאמן קבוצת כדורגל בעיר ערבית. לא, אני לא אגיד. עיר מעורבת במרכז. יש קבוצה ערבית. הם מתעקשים – הוא מאמן, בחור דתי. הם מתעקשים – אני אגיד, זה "בני לוד" אני חושב, הוא מאמן בלוד. הם מתעקשים שכל המשחקים יהיו במוצאי שבת ולא יהיו אימונים בשבת, כי הם מכבדים אותו. זאת אומרת, אם רוצים לפתור את בעיות השבת – כמו ש"בית"ר ירושלים" בזמנו חתמה והצהירה שהיא תשחק את המשחקים שלה במוצאי שבת, למרות שאני מבין שזה לא תמיד הולך – אפשר למצוא את הפתרונות.
העניין של מנוחה הוא עניין מהותי, הוא עניין תפיסתי. מנוחה זה לא ריצה לבילויים, זה לא ריצה לקניות. יש מספיק זמן. לא פעם אמרתי כאן שישנה תרבות שעובדים מהבוקר עד אמצע הלילה, לא רואים את הילדים. מה, אתם חושבים שיראו את הילדים ביום ראשון? מי שלא רואה אותם ביום שני, ביום שלישי, ביום רביעי, לא יראה אותם גם ביום ראשון, כי אין לו תרבות כזאת של להפנות זמן לילדים. לכן אמרתי בזמנו: תנסו לצמצם את כל העניין של השעות הנוספות, כמו שההורים שלנו עבדו: הלכו ב-07:00, בשעה 16:00 חזרו. היה להם סדר-יום של אחרי הצהריים של שעות פנאי. היום אין כזה דבר. אם יש למישהו פנאי כזה, אז או שהוא בטלוויזיה או שהוא בקולנוע או שהוא במרכז הקניות, אין תרבות של משפחה, של ערכי משפחה.
לכן, אני חושב שזה לא יהיה פתרון. זה ייתן – יהיה מקסימום עוד יום בטלה, עוד יום של שכרות, עוד יום של כלום. זה לא ייתן לנו שום דבר מהותי. בהתאם לדברים שאמרתי קודם, צריך לעסוק במהות, בתכנים, לא בעוד איזו פורמולה של יום נוסף. אני לא מתכוון להתנגח בך, רק רציתי לומר דעה אחת נוספת.
היו"ר ראובן ריבלין:
רק כדי שתעמוד בתנאי הפרוטוקול, אתה יכול לומר מה שאתה רוצה באשר להצעת החוק.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
באשר להצעת החוק, אני חושב שחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס תמיד מציעה הצעות חוק ראויות, שמתחשבות בזולת. אם דיברתי על אנשים שמכירים את מצוקת הפרט וערים וקשובים, ומכירה את הדברים לפני ולפנים, אני חושב שאחת מחברות הכנסת שאפשר ללמוד ממנה זו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שאני מכיר את הפעילות שלה במקצת ואני – לא בהערכה, ממש בהערצה. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
השר ליברמן פעמיים עשה מערך עם משפחת לוי. פעם אחת אני זוכר, והפעם השנייה היא הפעם הזאת. אני מצטרף לדבריו. אני לא רוצה לשבח את הראשון שהוא עשה אתו מערך, כי אני קטונתי, אבל אני רוצה להצטרף לדבריו, לכל מה שהוא אמר עלייך.
הואיל ובהצעה לקריאה ראשונה התייחס חבר הכנסת בן-ארי לנושא של המשנה לראש הממשלה – – –
שר החוץ אביגדור ליברמן:
מבטיח – – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
תשמע אותי שתי דקות, אני מסכים אתך.
היו"ר ראובן ריבלין:
שתי דקות. הפרוצדורה – אתה צודק. מייד לאחר מכן אאפשר למשנה לראש הממשלה לעלות ולומר את דבריו.
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 12) (פיצוי לקטין שניזוק מעבירה), התשע"א–2011, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וכמה חברים נוספים, בקריאה ראשונה. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 12)
(פיצוי לקטין שניזוק מעבירה), התשע"א–2011, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה.
כבוד המשנה לראשד הממשלה, בבקשה. תגובתך לדברים שנאמרו על-ידי – – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אני חורג ממנהגי, אבל אני מתקשה להבין את דבריו של חבר הכנסת בן-ארי. קודם כול, אני רוצה לברך את חברת הכנסת אורלי לוי, שאין ספק שהיא חברת כנסת מצטיינת. תוך תקופה קצרה מאוד בכנסת – קצרה ממרום הזמן שלי, את בטח חושבת שאת הרבה זמן – אני חושב שבאמת הצלחת להטביע חותם ואת עוסקת בנושאים החשובים, שאני חושב שצריכים לעסוק בהם. זה חלק מראייה כוללת, שלא כל החיים זה חוץ וביטחון אלא יש גם דברים אחרים, והדברים האחרים הם לא פחות חשובים, וצריך להתעסק גם בהם. אז אני מברך אותך על פעילותך ועל החוק.
אני רוצה לחבר הכנסת בן-ארי – לא הייתי נכנס לעניין אלמלא יש לדעתי טעות בידך בעצם תפיסת כל הרעיון. הרעיון הוא פשוט מאוד – להביא לכך שיהיה סוף-שבוע של מנוחה במדינת ישראל, סוף-שבוע שיאפשר גם פנאי, גם משפחה, וזה מאחר שאין סוף-שבוע אמיתי. ביום שישי בשעה 14:00 כל המדינה נסגרת – רובה של המדינה נגיד, חוץ מאשר תל-אביב, שיש בה קצת דברים אחרי הצהריים. ב-14:00 נסגרת, בשבת הכול סגור. אני חשבתי ומצאתי לנכון, שאם אנחנו רוצים באמת להגיע למשהו אחר, למשהו שגם יקרב בין דתיים לבין חילונים, צריך לעשות את המעבר הזה.
מעבר לרב כהנא, שאותו הזכרת, קיבלתי מכתב מהרב משאש – לא מהרב משאש, הרב משאש איננו אתנו, אבל מילדיו של הרב משאש, שהיה הרב הראשי לירושלים והיה הרב הראשי ליהודי מרוקו – שבו הם כותבים שזה בעצם תמצית צוואתו של אביהם, שזה הדבר שצריך לעשות כדי למנוע חילול שבת המוני, כדי לצמצם את הפעילות בשבת.
עם כל הכבוד לקבוצת "בני לוד" שמאפשרת לאותו מאמן לעשות את האימונים, לא היא קובעת את המשחקים. מוצאי שבתות בתקופת הקיץ – זה ב-20:30. האפשרות לעשות כמעט לא קיימת.
אני יכול לומר – ואני מגלה אולי סוד – שההתאחדות לכדורגל תומכת תמיכה מוחלטת בעניין הזה, כי מבחינתם זה יאפשר להעביר את המשחקים ליום ראשון, בעיקר את משחקי הילדים, ששם יש בעיה מאוד קשה לציבור שלא יכול לקחת חלק במשחקים האלה. קיבלתי פנייה משאול מייזליש מ"צו פיוס" – אתה מכיר אותו – שהוא עצמו אומר שבנו מסתובב כל הזמן בתחושה של פספוס קריירה גדולה בכדורגל בגלל העובדה שהוא לא יכול לשחק בשבתות.
אני חושב שהדבר הזה גם יתרום מאוד לכלכלה הישראלית. ברגע שיש לנו עוד יום עבודה בשבוע מול מדינות העולם, הדבר הזה יתרום ליצוא, יתרום ליבוא, יתרום לשוק ההון. אני חושב שזה גם יתרום ליום ראשון, ויתרום בעיקר לשכבות החלשות, ואסביר גם למה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
עוד יום לבזבוזים של כסף.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
לא, לא, לא. העניין הוא שמה שקורה, ואתה אמרת שיעבדו ביום ראשון – הרי הם עובדים ביום שישי. מי שעובד היום ביום שישי בכל מקרה עובד שישה ימים בשבוע, זה לא ישנה את המצב. אבל בגלל שתהיה הגברת פעילות, זה ייצר עוד הרבה מאוד מקומות עבודה, אולי אפילו רק לסופי-שבוע. אבל אם אפשר יהיה לנסוע יותר לתיירות בגליל, בנגב, בירושלים, ביהודה ושומרון, זה יאפשר הרבה יותר מקומות עבודה. ברגע שנעבור לחמישה ימי לימודים בשבוע, זה יאפשר גם לנשים לצאת לעבוד ועוד הכנסה נוספת למשפחות, עוד מפעל הזנה, הילדים ילמדו יותר טוב. בעצם המשפחות החלשות הן שייהנו מזה, כי האמא תוכל לצאת לעבודה, מה שהיום היא לא עושה. זה יוכל להגדיל את ההכנסה המשפחתית, זה יוכל לאפשר עוד הרבה מאוד מקומות עבודה בנגב ובגליל, וגם אם תהיה צריכה, ויהיו טיולים ויהיה פנאי – מה רע בזה? כל מופעי התרבות יוכלו לעבור ליום ראשון – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
למי שיש להוציא זו לא בעיה. הבעיה היא למי שאין.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
גם היום אנשים לא יכולים להוציא מעבר למה שיש להם, ובסופו של דבר יעשו את החלוקה. אתה יודע מה יקרה ביום ראשון? כמו בעולם. מתי יש את ההנחות הכי גדולות? בסופי-שבוע; ה"סיילים" הגדולים, אם היית בארצות מעבר לים, ה"סיילים" הגדולים הם בימי ראשון, ואז יש הנחות רציניות ביותר. זה אפילו יוריד את המחירים, בגלל העובדה שאנשים ירצו לקרוץ לאותם המונים שיבואו לקנות, כך שהמחירים ירדו לעומת המחירים הרגילים בימים האחרים.
תראה, העולם כולו עבר לזה. לפעמים גם בגויים יש חוכמה, כמו שאתה יודע, ואתה מכיר את הפתגם.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא, זה לא, זה לא, זה לא העניין הזה של גויים.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אז אני אומר – סין עברה לזה, ויפן, והודו וסינגפור, והפיליפינים. אפילו מדינות מוסלמיות. היה כאן בשבוע שעבר חבר הכנסת אברהים צרצור והסביר למה המוסלמים לא יכולים. אז מעבר לטורקיה, מרוקו ותוניסיה, שהיו כבר בעבר, הצטרפו לזה אינדונזיה, פקיסטן, מלזיה, כי הם הבינו שיום נוסף בשבוע מגביר את הפעילות הכלכלית, מגביר את התפוקה, מגדיל את ההכנסה לנפש, מגדיל את העוגה ומאפשר לחלק את זה לאחרים.
עכשיו, אם זה יקטין חילול שבת, מה רע בזה? אם זה יגביר את הסובלנות בין דתיים לבין חילונים, מה רע בזה? היו אצלי כל ראשי תנועות הנוער ואמרו לי – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
לא, אנשי מסורת שהולכים בשבת משום שזה היום היחידי – בהחלט יום ראשון.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
מה שמדאיג אותי כירושלמי, אנחנו – השבת בחורף נכנסת מאוד מוקדם, מאוד מוקדם.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אז אני רוצה להגיד לך שאתה צודק. ולכן, העבודה בשעות הקיץ תהיה עד השעה 14:00, ובשעות החורף תהיה עד השעה 13:00. ולא סתם בחרתי את 13:00 ו-14:00. אני הרי הייתי עוזר לשר האוצר בשנות ה-80 כאשר עשינו את המעבר לחמישה ימים, ואז עבדנו עד השעה 13:30. אמרתי: לעשות 13:30 – לא טוב. נחלק את זה. עד השעה 14:00 – יש גם שבעה חודשי קיץ בשעון הקיץ, או שישה חודשים; שישה חודשים. נעשה עד 13:00 בחורף, עד 14:00 בקיץ, והדבר הזה יהיה אפשרי. הוא גם דבר נכון.
היו אצלי כל ראשי תנועות הנוער. לא רק – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
14:00, אז איך מוציאים את הילדים? יש לנו – – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
לא שומע.
היו"ר ראובן ריבלין:
אז איך מוציאים את הילדים?
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
הרי זה היה עד לפני 20 שנה באופן הזה. עד לפני 20 – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
הכול הרגל, הכול עניין של הרגל.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
הכול עניין של הרגל. עד לפני 20 שנה – זה כמו שאומרים: איך ילמדו יותר שעות במשך השבוע? הילדים יהיו עייפים. אז אמרה לי גם אורלי לוי שאצלם לומדים יותר. אבל באירופה ובארצות-הברית זה הדבר הכי ברור שיש. ההישגים החינוכיים שם יותר נמוכים מאשר שלנו? ודאי שלא. יש גם מפעל הזנה. זה רעיון של יום לימודים ארוך. הגשמת החלום הזה תתאפשר רק בגלל העניין הזה.
ואז אנחנו גם – היו אצלי, אמרתי, ראשי תנועות הנוער. אמרת: מה יעשו ביום ראשון? ראשי תנועות הנוער אמרו שזה הדבר הכי גדול שיכול לקרות להם. לא רק "בני עקיבא" – אמרו כל התנועות האחרות, מסיבה אחת פשוטה. אמרו: בשבת קשה להביא ילדים לפעילות. קשה יהיה להוציא לנסיעות. חלק לא נוסעים בשבת, חלק קשה להם מאוד להביא את הילדים לנקודות הכינוס והפיזור, כי אין תחבורה ציבורית. אמרו: אם זה יהיה ביום ראשון, זה יכפיל את מספר הילדים, לדעתם, בפעילות תנועות הנוער. נפעיל את המתנ"סים ביום ראשון, פעילות הספורט.
יש היום, אדוני היושב-ראש, 150,000 ילדים שמתעסקים בספורט. לא יודע אם שמעת רק לאחרונה על הסייפת הדתייה שהגישה בג"ץ – לא יודע אם יצא לך לראות את זה – הגישה בג"ץ להעביר את תחרויות הסיף מיום שבת ליום חול. אמרו: אנחנו רוצים, אבל אנחנו לא יכולים. אין לנו שום יום אחר, כי הילדים לומדים בבתי-ספר, אין אפשרות להביא אותם. אז כל ה-150,000 האלה יעברו, וזה ייתן אפשרות לעוד 150,000 ילדים לעשות. המתנ"סים יפעלו, אפשר לפתוח את בתי-הספר לחוגים, אפשר כל כך הרבה דברים לעשות.
זה הדבר הכי נכון לעשות מהבחינה הכוללת – מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית, מבחינת סובלנות, מבחינת חילול שבת. כל הדברים האלה כל כך יתרמו. לא צריכים להיות שמרנים, צריך להיות קצת פתוחים, קצת להבין מה קורה.
אני זוכר את הוויכוחים שהיו אז עם המעבר לחמישה ימים, וכל אותן בדיחות שאמרו: אז שיתחילו יום אחד בשבוע, ואחרי זה יומיים, ואז נגיע לחמישה. מכירים את הבדיחות. אמרו: איך נוותר על יום שישי? זה יום עבודה. היום אלה שאומרים: נחזור ליום שישי – איך נעשה יום שישי? זה לא יום עבודה. אותו סוג אנשים, לא אותם אנשים בדיוק. הרי הוספנו אז שעה כל יום. אמרו: השעה הנוספת תהיה שעה שחוק התפוקה השולית הפוחתת חל עליה. בכלכלה, ככל שאתה עובד שעה נוספת, התפוקה הנוספת היא נמוכה יותר מבשעה שקדמה לה. לא ניכנס כרגע להרצאה הכלכלית. אני הרי רוצה להוסיף חצי שעה. אבל אמרו: אתם יודעים מה? כדי לעשות ביום שישי יום יותר – בואו נתחיל את הלימודים בשעה 07:00 ביום שישי, מה קרה? נתחיל בשעה 07:00. כל המשק יוכל להתחיל לעבוד שעה קודם, וזאת גם אפשרות. אמר שרגא ברוש: בואו נצמצם ברבע שעה את ההפסקה כל יום, וזה גם אפשרות. יש כל כך הרבה אפשרויות.
אבל בואו ניקח את היהודים. רוב היהודים בעולם עובדים ביום שישי. רוב היהודים בעולם עובדים ביום שישי. גם היום עובדים הרי 35% מהאנשים ביום שישי, אבל רובם זה במערכת החינוך, דרך אגב. זה לא אלה בקניונים, ולא אלה במסעדות. רובם זה במערכת החינוך. ואם מערכת החינוך לא תעבוד, אז גם הם לא יעבדו.
אבל אני אומר – תראו, אפשר תמיד להסתכל על הדברים בצורה שמרנית, בצורה לא פתוחה. זה רעיון שיש לו תמיכה גורפת. הרב מצגר פנה אלי ואמר לי שהוא תומך; כמו שאמרתי, ילדיו של הרב משאש, הרב עמאר. כל האנשים אומרים שזה דבר הכי טוב שיכול לקרות, כי בסופו של דבר הם מבינים את המהות של מה זה ביום ראשון.
לסיום, אתה יודע כמה מסעדות כשרות יכלו להיות ביום ראשון? אתה יודע כמה אנשים? אתה שואל אותם: למה אתם פותחים בשבת? אומרים: אנחנו היינו רוצים לסגור בשבת, למרות שאנחנו לא מוכרים דברי טרפה, אבל אין לנו ברירה. זה היום הכי חזק של הפעילות בשבוע, ולכן אנחנו נאלצים לפתוח בשבת. אבל אם יכולנו שבמקום שבת יהיה לנו את יום ראשון, זה הדבר הכי גדול שיכול להיות.
אני חושב שזה רק מהלך נכון. דרך אגב, זה יאפשר לדתיים סוף-שבוע אמיתי. כמו שאמרת – הרב כהנא, מהמקום שממנו הוא בא, או הרב משאש, מהמקום שממנו הוא בא.
ובזה אני ממש מסיים, משפט אחרון. הייתי בפורים שהיה ביום ראשון בכל הארץ, אבל ביום שני היה בירושלים. ביום ראשון הייתי בטלמון. לבן של העוזר שלי היה בר-מצווה, וניגש אלי זוג אנגלו-סקסים, אנשים בתחילת שנות ה-60 שלהם, אני מעריך. היא אומרת לי: תשמע, זה הדבר הכי גדול שיכול להיות, והיא כמובן אשה דתייה. היא אומרת: הסבא שלי הוא שהמציא את הרעיון של חמישה ימים בשבוע בניו-יורק, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, מתוך רצון שלא לעבוד בשבת, כמובן, ובסופו של דבר זה התפשט לכל אמריקה, ואחר כך זה הלך לעולם כולו.
בא אלי בעלה, שהוא מנתח בכיר ב"הדסה", ואמר לי: אני לא מבין איך הציבור הדתי במדינת ישראל מסוגל לחיות ללא סוף-שבוע. הוא אומר: אני פה כבר 30 שנה, לא מסוגל. אומר: היה לנו את יום ראשון, ויום ראשון היה מנוחה לנפש, זו היה משפחה שמחוברת. היו באים אלינו כל המשפחה ביום ראשון, ויושבים בבית, והסבתא והנכדים, וכולם מצליחים ביום ראשון להיות בבית בחברותא. בשבת זה בלתי אפשרי, לא נוסעים. לא כל אחד גר ליד השני. אבל ביום ראשון היו באים, היינו יושבים עם הסבא, עם הסבתא, עם ההורים, עם הילדים. זה היה פשוט יום של חגיגה משפחתית. מה רע בזה? רק טוב.
אני מאוד מקווה שאנחנו נצליח לעשות את זה. שמחתי לשמוע את השר ליברמן, שאמר עכשיו: אני תומך ברעיון. ואני מאוד מקווה שנוכל לגבש באמת כוח ציבורי, שדרך אגב, יש בו אנשי שמאל ואנשי ימין; יש בו חילונים גמורים ודתיים גמורים; יש בו יהודים ולא יהודים. כולם מבינים שהרעיון הזה בסך הכול יכול לקרב לבבות, ולהיות רעיון טוב. אני מקווה, בעזרת השם, שנצליח להגשים אותו. תודה.
היו"ר ראובן ריבלין:
ברור שתם ולא נשלם בעניין זה.
אבל, רבותי, חברי הכנסת, תם סדר-היום, בגלל יום הצום של 17 בתמוז. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ח בתמוז תשע"א, 20 ביולי 2011 למניינם, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.