קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם), התשע"א–2011 [הצעת חוק פ/3135/18; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אילן גילאון) היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. חבר הכנסת אופיר אקוניס, סגן היושב-ראש, יחליפני ואני מודה לו בהודאה רבה. בבקשה, אדוני. קריאות: - - - היו"ר אופיר אקוניס: אנחנו בהצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדלת הסכום). קריאה: - - - היו"ר אופיר אקוניס: איפה אנחנו? זה מה שהשאיר לי היושב-ראש. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם), של חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני. תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה, עשר דקות. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי כנסת וחברות כנסת, ראשית, אדוני, אני רוצה לפתוח בברכה – לא צינית אלא אמיתית – לראש הממשלה ולשר יוסי פלד על הביקור שלהם, ביקור הפתע, במוסד לחוסים, במוסד גריאטרי. אני בהחלט חושב שזה צעד ראוי לברכות. אני בהחלט נוהג לעשות את הדברים כאלה כביקורי פתע, ולא כביקורים שמודיעים עליהם מראש, כי אז – אתה יודע, אדוני, זה ביקור אוגדונר כבר, מכינים לך את הביקור ואתה לא רואה את הדברים האמיתיים, בעוד שמה שנכון זה לראות במקומות האלה מה יש בארון, איך השירותים. היו"ר אופיר אקוניס: בשעת בוקר. אילן גילאון (מרצ): בשעת בוקר, או בשעות כאלה שאף אחד לא מוכן לקראתך. אני בהחלט מברך על זה ולו מן הטעם שידעו במקומות הללו – שבחלקם אני מוצא, אדוני, תנאים מזוויעים, אתה יודע? תנאים ברמה של סוף המאה ה-19. לגבי חסרי ישע מוחלטים, גם כאלה שאין להם בכלל משפחה ואין מי שמתעניין בהם – לתת פתחון פה לאנשים האלה הוא הדבר הנכון, וידע כל מנהל מוסד שעלול להגיע בשעה בלתי צפויה אפילו ראש הממשלה. בהחלט זה צעד ראוי, וצריך לומר את הדברים. היו"ר אופיר אקוניס: תבורך גם אתה, חבר הכנסת גילאון, זה דבר חשוב. אילן גילאון (מרצ): גם אתה. ראיתיך אתמול בטלוויזיה והיתה תוצאה מוצלחת. כן, אני מהאנשים שעוד רואים ערוץ ראשון. היו"ר אופיר אקוניס: גם אני. אילן גילאון (מרצ): והיה לי בהחלט חשוב לומר את הדברים. היו"ר אופיר אקוניס: תודה. אילן גילאון (מרצ): לעניין הצעת החוק. אני רוצה להקדים, הייתי מאוד רוצה להציע הצעת חוק, שאם לא חייבים לנצל את כל עשר הדקות - אני לא מתחייב - - - היו"ר אופיר אקוניס: אתה לא חייב. אילן גילאון (מרצ): לא חייבים. כי יש כאלה אנשים שחושבים שחייבים לנצל את כל העשר. היו"ר אופיר אקוניס: לא, אתה לא חייב, רק אם אתה רוצה. אילן גילאון (מרצ): אז אני אשתדל מאוד שלא לנצל את כל עשר הדקות. היו"ר אופיר אקוניס: עומדות לרשותך עשר דקות אבל אתה לא חייב לנצל. אילן גילאון (מרצ): בהחלט, בהחלט. עיקרה של הצעת החוק נוגע למוסר התשלומים – מוסר תשלומים בלתי הדדי בין אזרח לבין מערכות. כידוע לאדוני, אני בא מתוך מפלגה שמאמינה במסים. ממש, אנחנו כמו מוסקבה מאמינה בדמעות, אנחנו מאמינים במסים. אנחנו חושבים שמסים הגונים הם הדבר הנכון ביותר כדי לעשות רגולציה – מה שקוראים בשפת הכלכלנים – בתוך חברה. אילו הייתי צריך לחשוב על שיטה מתוקנת הייתי אומר שהייתי מאחד את כל המסים ביחד, ולא לוקח שלוש או ארבע מערכות מסים. נניח, את מס הכנסה, עם הביטוח הלאומי, עם דמי הבריאות הייתי בהחלט מאחד, לו יכולתי, למס אחד, שהוא כולו על בסיס ההכנסה, ובזה גומר את הדיפרנציאליות הנוראה הזאת, את הביורוקרטיה האיומה, שאי-אפשר להתמצא בה בסופו של דבר. היו"ר אופיר אקוניס: מעניין. אילן גילאון (מרצ): לצורך העניין הזה – הלוואי שהביטוח הלאומי, לצורך עניין של מוסר תשלומים, הלוואי שהוא היה כמו מס הכנסה. כי מה בעצם הטענה כאן? אם אדוני חייב למוסד הזה בחישוב רטרואקטיבי חמש-שש שנים אחורה, הריבית וההצמדה יחושבו לחלוטין לאדוני. אבל אילו נפלה שגגה ונפלה טעות והמוסד לביטוח לאומי חייב לאדוני, על זה מעמדך יהיה שונה. זאת אומרת, אין הדדיות במקרה הזה. היו"ר אופיר אקוניס: נכון. אילן גילאון (מרצ): או במלים אחרות, זה דבר בלתי הגון בעליל, שגם מקבל גושפנקה חוקית. במס הכנסה אתה יכול לתבוע אחורנית שש שנים; לא שנה, שש שנים. אז אתה אומר: מדוע מוסר התשלומים במקום אחד הוא כזה ובמקום אחר הוא כזה? עד כדי כך אני אומר לך, אדוני, שיש מצבים שבהם נתקלתי שהביטוח הלאומי ומס הכנסה – מערכת המחשוב שלהם איננה מחוברת, אף-על-פי שאפשר היה לעשות את הדברים האלה. לכן, הצעת חוק כאן אומרת דבר מאוד פשוט: שכפי שנהוג במס הכנסה, שאפשר לתבוע שש שנים לאחור, אפשר גם לתבוע בביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי מגיע לא אחת – אני במקרה נמצא בוועדת העבודה והרווחה – ומבקש אפשרות לנקוט צעדים - - - היו"ר אופיר אקוניס: למה זה באמת לא – למה זה לא דבר - - - אילן גילאון (מרצ): אני אומר לאדוני למה. אני תמיד אומר, זה התסכול שיש כאן שאני צריך להביא הצעת חוק. במקום מתוקן בכלל לא צריך הצעת חוק. הגינות לא צריכה הצעת חוק. אנחנו כל הזמן במאבק במקום להיות בהסכמות שהן הגונות. היו"ר אופיר אקוניס: זה מזכיר לי משהו. אילן גילאון (מרצ): כן, אתה מבין. היו"ר אופיר אקוניס: הצעת חוק הבנקאות שלי. אילן גילאון (מרצ): התשובה הפשוטה ביותר: ולמה לא? כלומר, אם אפשר לשלם כמה שפחות לכמה שיותר, ולהיות בלתי הגונים כאשר אני מחזיר לקופת האוצר – כי אנחנו דיברנו על עצמאותו של הביטוח הלאומי. ובכן, אין מה לדאוג לעצמאותו של הביטוח הלאומי, משום שהביטוח הלאומי איננו עצמאי גם היום. כלומר, כאשר אני אבוא ואטען למה לא לאחד את כל המסים, שיהיה מס אחד לכול, יבואו ויגידו: אבל אתה פוגע בכך בעצמאותו של הביטוח הלאומי. איזה עצמאות לביטוח הלאומי? אז ממה נפשך, מה זה בכלל משנה? הסיבה הפשוטה והתשובה הפשוטה לכל הדברים היא שאנחנו מדינה שמבקשת לשלם כמה שפחות ולקחת כמה שיותר. אתה מוצא את זה בכל רמה – ב-reaching out, בשפה הכבדה, המאוד-משפטנית, בכך שאנשים לא יודעים לתבוע את זכויותיהם כי הם פשוט לא יודעים אותן. אדוני יכול לראות כמה משרדים מתפרנסים מדבר אחד פשוט – מלהסביר מה הביטוח הלאומי דורש מאזרחים כדי שהאזרחים יהיו זכאים. מדוע הדבר הזה קורה? לכן אני אומר, משום שאני יודע שאני מתקן סוגריים, וזה בעצם לתקן דברים שלא היו צריכים להיות מקולקלים, לכל הפחות במציאות הנוכחית, עד אשר יבואו באמת ימות המשיח ובאמת יקרה הדבר ההגון, שהמדינה פשוט תנהג בהגינות. אני אומר, לכל הפחות לכו תקבלו את הדוגמה ממערכת שכבר קיימת – מס ההכנסה. שמו לפעמים יוצא לשמצה. במקרה הזה חבל ששמו יוצא לשמצה, משום שהוא הגון ביותר בעניין הזה של חישובים מאוד מדויקים ומאוד הגונים. לו יכולתי הייתי לוקח מבנה פשוט ובו הייתי עושה הפרדה מוחלטת בין גרם המצב למבחן התוצאה - כפי שהיום שוב יש וזה חלק מהבעיה הביורוקרטית -. בין הנושא של הכנסה לנושא של זכויות לקבל, והייתי ממסה את הכול לפי איזה מס אוניברסלי. כלומר, לא הייתי בא ואומר לאדוני: עד רף מסוים אתה יכול לעבוד. אם אתה אדם נכה תעבוד ככל שאתה רוצה, תקבל את הקצבה שלך ככל שמגיע לך. נאחד לך את כל ההכנסות שלך ונמסה כסף. נבסס מבנה כלכלי שהוא מבנה כלכלי שקוף, שקודם כול יכול לייצר אמון, ושהוא הגון. הוא ממסה אנשים על כסף ולא על אי-ידיעה או על אי-הגדרה שהיא הגדרה ביורוקרטית. לכן, זאת בקשתי. אני נדברתי עם שר הרווחה והשירותים החברתיים. אני תמיד רוצה להגיד שר העבודה והרווחה, כי זה נראה לי המבנה הנכון. היו"ר אופיר אקוניס: זה היה המבנה. אילן גילאון (מרצ): כן, זה היה גם המבנה הנכון וההגיוני, כי רווחה קשורה לעבודה, כפי שאני מאמין. אני יודע שגם אדוני מאמין בכך. הבנתי ממנו שהוא רוצה לתת לי תשובה, ולו חלקית, יותר טובה מאשר ללכת ולדחות את ההצעה הזאת, כי גם הממשלה מבינה שזה יהיה מוגזם לתת רשיון - - היו"ר אופיר אקוניס: לכן אתה בעצם מבקש - - - אילן גילאון (מרצ): - - לחוסר הגינות במוסר התשלומים. הנה אדוני, הספקתי לומר את הדברים שלי בפחות מעשר דקות. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך, תודה לך. ובכן, תשובה והצבעה, חבר הכנסת גילאון, כפי שסוכם, במועד אחר.