קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/388).] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מאיר שטרית. מאיר שטרית (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, בתחילת דברי, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה למעמד הילד, חבר הכנסת זבולון אורלב, שקידם את הצעת החוק על אף הקשיים שנתקלנו בהם בדרך מצד הממשלה, ולא ויתר על המשך המאמץ להביא את החוק לקריאה ראשונה, ובעזרת השם גם להשלמתו לקריאה שנייה ושלישית. אדוני, מטרתה של הצעת החוק לפתור בעיה מאוד כואבת וקשה לזוגות פרודים. כידוע, היום, לצערנו, זה דבר שכיח, ואחוזים די ניכרים מהזוגות מתגרשים. בהיות הזוגות בעלי ילדים, הילדים האלה בדרך כלל ניתנים למשמורת לאחד ההורים. במצב הנוכחי בתי-המשפט לדיני משפחה, על-פי חוק הכשרות המשפטית היום, נוטים לתת כמעט באופן אוטומטי את אחזקת הילדים לידי האמא אם הילד הוא עד גיל שש – ואני לא בטוח, אגב, שזה נכון. זבולון אורלב (הבית היהודי): – – – מאיר שטרית (קדימה): כן. זה דבר שצריך אולי לדון בו מחדש ואולי לשנות את זה. הוקמה ועדת-שניט, והיא דנה בזה ארוכות. אבל בינתיים אותם הורים שנשארים ללא הילדים לא יודעים שום דבר על הילדים שלהם. אם האמא רוצה להשתמש בכלי הזה כדי למרר את חייו של אבא, היא בכלל יכולה לעבור לגור במקום אחר, האבא בכלל לא יודע מה קורה עם הילד שלו, איפה הוא נמצא ואיפה הוא לומד, איפה המסיבה שלו. הוא לא יודע מה קורה עם הילד שלו, הוא לא מקבל שום אינפורמציה עליו. אדוני, יש היום בחוק הקיים, חוק הכשרות המשפטית, אפשרות שאם ההורה פונה למוסד כלשהו שבו הילד לומד ומבקש לקבל את הדואר אליו, נגיד, אז ישלחו את הדואר. אדוני, הצעת החוק באה לתקן ולשפר את המצב הנוכחי, בכך שניצור שותפות בין שני ההורים לגבי עתיד הילדים שלהם. אדוני היושב-ראש, בעצם הצעת החוק אומרת, וזה מה שאנחנו מציעים בהצעת החוק, שאנחנו רוצים שפקיד הרישום במשרד הפנים, שהוא בעצם האיש שאחראי למענים ולכתובות של האנשים במדינת ישראל – ברגע שהורה פונה אליו ומבקש לרשום את המען שלו ככתובת שנייה לאותו ילד להורים פרודים, באופן אוטומטי פקיד הרישום יעביר את ההודעה הזאת לכל מי שמנוי בתוספת על-פי החוק, שזה כל מיני גופים מוסדיים מטעם המדינה, ואז, כשהם מוציאים דואר, הם יוציאו פעמיים – לא פעם אחת, אלא לשני ההורים ביחד. בדרך זו, יש תקווה שגם האבא של הילד יקבל את הפרטים שבדואר שמגיעים לגבי הילד שלו – יקבל אותם גם הוא הביתה וידע מה קורה עם הילד שלו ויוכל להיות שותף לגידול הילדים שלו ולהיות אתם בקשר. לכאורה, אין סיבה לאף אחד להתנגד לזה. אני מוכרח להגיד בצער רב שעלתה טענה של כל מיני אנשי משרד המשפטים ואנשים אחרים: לא. יש פה סכנה. מה קורה אם לגבי ילד כלשהו יש החלטת בית-משפט על הגבלת האפוטרופסות של ההורים שלו? אז אנחנו לא רוצים שידעו שהילד הזה – שהאבא שלו יקבל את האינפורמציה. על הבסיס הזה כאילו טענו: לא צריך לאשר את זה, כי אנחנו לא יודעים למי יש הגבלה משפטית ולא רוצים לחשוף למי יש הגבלה משפטית. שאלתי שאלת תם: כמה אנשים כאלה יש בחמש השנים האחרונות? אדוני, התשובה היתה מאוד מפתיעה: אמרו שיש חמישה מקרים. אז אמרתי להם: רבותי, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף? מה זאת אומרת? בגלל חמישה מקרים של ילדים כאלה אתם מונעים מכל ההורים, עשרות ומאות אלפי הורים גרושים, לקבל אינפורמציה על הילדים שלהם? תמצאו פתרון. ראש הוועדה היה מאוד סובלני, ונתנו להם את כל הפגרה למצוא ניסוח מוסכם על משרד המשפטים ומשרד הרווחה. הצעתי דרך משלי ואמרתי: חברים, נחייב את בתי-המשפט בחוק שיוציאו הודעה לפקיד הרישום שיש הגבלה על פלוני אלמוני, ואז פקיד הרישום לא יוציא לאותו הורה הודעות. אמרו: פקיד הרישום לא יבין את ההודעה. אמרתי: אין לו מה להבין. יכתבו לו: יש הגבלה, והוא לא יוציא. הוא יפנה אל המנהל שלו וישאל אותו. היו כל מיני טיעוני סרק. היושב-ראש, יושב-ראש הוועדה, היה מאוד סובלני, ונתן להם זמן באמת את כל הפגרה. חזרנו אחרי הפגרה והסתבר שלא קרה כלום. היו"ר יצחק וקנין: ופקעה סבלנותו. מאיר שטרית (קדימה): חזרנו אחרי הפגרה ולא קרה כלום. הגענו לאותה נקודה, ל-square one, איפה שהתחלנו. ואז באמת היושב-ראש קצת התרגז, ובצדק, וגם אני, וחשבנו שצריך לשים לזה קץ. אדוני, מה שמוצע בהצעת החוק זה לא סוף הדרך – אני אומר את זה בפירוש. בהצעת החוק אנחנו מציעים באמת שהורה שיפנה לפקיד הרישום וייתן את הכתובת שלו כמען שני יירשם כמען שני, וכל הגופים הכתובים בתוספת יקבלו הודעות על כך, והם יצטרכו פעם בחודש – פקיד הרישום מוציא בעצם את הכתובות לכל אחד כזה, ואז כל מי שמנוי בתוספת יקבל את הדואר – יוציא דואר לשני ההורים יחד. אלא מה? בחוק הקיים היום יש מצב שהמון גופים אינם כלולים בתוספת. למשל, מוסדות חינוך לא כלולים בתוספת. זאת אומרת, אם הוא לא כלול בתוספת, ההורה לא יקבל מבית-הספר הודעה שלילד שלו יש מסיבת סיום, או שיש לו יום-הולדת בגן, או שיש הזמנה למישהו, או שמזמינים את ההורים לשיחה, לאספת הורים. האבא רוצה להיות בקשר עם הילד. אני חושב שזה טוב לילד שהאבא, ולא רק האמא, יהיה בקשר אתו. זה טוב ששני ההורים יהיו בקשר עם הילד הזה. לכן – למשל, מוסדות חינוך לא כלולים בתוספת. אנחנו כן מעוניינים שהם יהיו כלולים בתוספת. אדוני, ההצעה שלנו יותר מרחיקת לכת – ואנחנו עוד לא הגענו לשם – היא שבעצם לא צריך להודיע למשרד הפנים שום דבר. מדוע? כי משרד הפנים יודע, ברישום שלו, מי ההורים הפרודים. אדוני היושב-ראש, ברישומים שלו, במרשם האוכלוסין, זה כתוב, אז למה צריך להודיע לו? למה באופן אוטומטי משרד הפנים לא יכתוב את הרשימה של שני ההורים הפרודים – לגבי הילדים, את שתי הכתובות ככתובת נוספת? אדוני, הנה, אני מודה שהייתי שר פנים. אילו היה מישהו מעלה את הבעיה בפני אז, בחמש דקות הייתי פותר אותה. הייתי נותן הוראה: אתם כן תרשמו, ונגמר העניין, היתה נגמרת הבעיה. אני בטוח שגם השר אלי ישי היה מסכים לזה אם הוא היה יודע את הפרטים על החוק הזה. אבל לא מערבים אותו באופן אישי. אם היה מגיע למשרדי דבר כזה, הייתי פותר את זה על המקום. איזו סיבה יש לטרטר את ההורים שיכתבו מכתב ושיגיעו ואם הם לא יודעים – למה לא לשלוח אוטומטית, אם האינפורמציה נמצאת אצל פקיד הרישום? אנחנו שואפים לשם, ולהגיע לכך שגם כל אותם מוסדות שכלולים היום בתוספת אכן ייכללו ושיקבלו כולם באמת הודעות על שני ההורים. אדוני, לדעתי – אני לא רוצה להלאות את הכנסת. יש לי פה, אתה רואה? תיק שלם של מכתבים של הורים גרושים מכל הארץ, מכתבים קורעי לב, על מנת הייסורים שהם עוברים מתוך רצון להיות מעורבים בחיי הילדים, ילדים שהם ילדו אותם ושהם גידלו אותם יחד עם האמא עד גיל מסוים ורוצים להיות שותפים למה שקורה להם. אנשים ממש בוכים על חוסר יכולתם להתמודד עם הסוגיה הזאת. מה עוד? זה יוצר סכסוכים מיותרים במשפחה, כי אם האמא יכולה להשתמש בכלי הזה, או אחד ההורים שאצלו המשמורת – לא האמא, אולי האבא, נגיד שאצלו המשמורת. אם הוא יכול להשתמש בכלי הזה כדי למרר את חייו של בן-זוג, אז הוא יעשה את זה. הרבה משתמשים פתאום בילד ככלי למרר את חייו של השני, הגרוש. למה? למה לא לתת אפשרות לשני ההורים להיות שותפים לגידול ילדיהם? זה טוב לכל הילדים. כל המוסדות שאני מכיר, כל העובדים הסוציאליים, המועצה למען הילד – כולם תומכים בכך, כי זה הגיוני ונכון לתת לילד דמות של שני הורים שמעורבים בגידולו. לכן, אדוני, זה מה שמציעה הצעת החוק. אני אודה לחברי הכנסת אם יתמכו בהצעה בקריאה ראשונה ויעבירו אותה חזרה לוועדה לזכויות הילד, כדי שנוכל להשלים אותה, בעזרת השם ובישועתו, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. ראשון הדוברים הוא ישראל אייכלר – נרשם לדיון; אני מבין שהוא איננו. חבר הכנסת נסים זאב. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת זבולון אורלב; יחתום את הדיון. אני נועל את הרשימה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, הצעת החוק היא מאוד חשובה. יש בזה הרבה רגישות. בדרך כלל, כשיש משמורת משותפת – ואין הרבה מקרים כאלה – הנושא של הכתובת, חבר הכנסת שטרית, הוא לא אלמנט כל כך חשוב, כי יש פחות או יותר חלוקה. כמעט מחצית הילדים נמצאים פעם אצל האם ופעם אצל האב. אבל כשיש הסדרי ראייה בלבד והמשמורת היא אצל האם או אצל האב, ולא משנה מה בית-המשפט פסק, אז בגלל שאלה הסדרי ראייה, לפעמים הסדר ראייה הוא, הייתי אומר, מאוד מאוד מוגבל, דרך מרכז קשר, ואנחנו יודעים איך מגבילים, ופתאום האבא נהפך להיות איזה מסוכן, למרות שאנחנו יודעים שבמציאות ובאמת האב רוצה את הבן והבן אוהב את האב. אבל האכזריות, והייתי אומר עקימות הדעת של מי שמחליט בנושא הזה – ואני לא רוצה לפגוע פה באף אחד – ההחלטה היא לא נכונה, וצריך להיאבק הרבה פעמים, לפעמים אפילו שנים, כדי לשנות את ההחלטה הזאת שאבא יוכל לראות את הילד לא באותם אמצעים של מרכז קשר. עכשיו, אני רוצה לומר שהדבר הנכון ביותר, שהאבא הביולוגי – זו הזכות הבסיסית שלו לדעת מה בנו עושה, מה ילדו עושה, באיזה בית-ספר הוא נמצא, באיזה גן. האם מחליטה פתאום להעביר אותו לאיזה בית-ספר אחר. הוא אפילו לא מתמצא ואפילו לא מקבל מידע. אין לו שום זכות לדעת אפילו מה הרמה שלו, מה ההשכלה שלו, רק בגלל שהמשמורת היא אצל האם. זה דבר שבאמת – להחזיר את הזכות הבסיסית המינימלית של האב הביולוגי. בדרך כלל זה קורה אצל אבות. אצל האמהות – בית-המשפט נוטה שהילדים יהיו אצל האמהות. לכן, אני חושב שיש כאן תיקון של עוול היסטורי, הייתי אומר, ואולי לצמצם את מידת האכזריות שהיתה עד היום בנושא הזה. יישר כוח לחבר הכנסת שטרית. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אחרון הדוברים – יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, חבר הכנסת זבולון אורלב. זבולון אורלב (הבית היהודי): אדוני וידידי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צדק חבר הכנסת מאיר שטרית, יוזם החוק, בנימוקים שהעלה כדי לשכנע את הכנסת לתמוך בקריאה הראשונה, אבל אני רוצה להוסיף עוד ממד אחד שאולי היה צריך להדגיש אותו, וזה תפקידי להדגיש אותו, שנקודת המוצא של הוועדה היא קודם כול טובת הילד. זה ברור שהחוק צריך להיות הוגן כלפי כל אחד מההורים. הוזכרה כאן ועדת-שניט – יש הדלפות – שכנראה הולכת לעשות מהפכה ולבטל את חזקת הילד הקטין, שהוא עובר למשמורת אוטומטית לאמא. יהיו על זה עוד הרבה מחלוקות, ואני מניח שהוועדה עוד תדון בכך ארוכות. מאיר שטרית (קדימה): אתה מציע שנגיש את החוק לוועדה – – – זבולון אורלב (הבית היהודי): אינני יודע, יש שם מחלוקת קשה מאוד, וכל שבוע אומרים: בשבוע הבא יחתמו, אבל היא בוודאי ועדה שתעורר פולמוס, כי היא משנה סדרי בראשית, הוועדה הזאת. אבל צריך לומר בעניין החוק שיזם חבר הכנסת מאיר שטרית – וצריך לברך אותו על כך – זה קודם כול טובת הילד, כי הילדים הנפגעים הראשונים כאשר משפחה מתפרקת. זה נכון גם שכל אחד מבני-הזוג נפגע ממשהו, אבל למבוגר יש היכולות והכישורים והניסיון להתמודד עם הקשיים, וילדים רכים – מה הם חטאו, מה הם פשעו שפתאום המשפחה התפרקה להם? המינימום שאתה יכול לעשות זה לשמור על הקשר התקין עם אבא ועם אמא בנפרד. סוגיית הכתובות היא אלמנטרית, כי אם אחד ההורים שהילד לא אצלו במשמורת, הוא מנותק – אפילו כשהילד הולך לאשפוז, הוא לא יודע שהילד הלך לאשפוז, והוא אפילו לא יודע שצריך לבקר אותו. לכן העניין הזה הוא עניין חשוב. אנחנו בוועדה הופתענו משלטון הביורוקרטיה. כשאומרים לך הפקידים: שמע, זה בלתי אפשרי – מה זה בלתי אפשרי? לא, אי-אפשר. אני חושב שהשקענו מאמץ כמה חודשים לשכנע גם את מינהל רישום האוכלוסין במשרד הפנים וגם את יתר המערכות לעשות את המאמץ הדרוש לטובתו של הילד על מנת שכל אחד מההורים הגרושים יוכל לקבל את המידע בקלות רבה. צריך לזכור שאדם יכול להירשם במשרד הפנים בשתי כתובות – כתובת אחת שהוא גר בה וכתובת שנייה שהוא רוצה שיגיע אליה הדואר. היו"ר יצחק וקנין: נכון. זבולון אורלב (הבית היהודי): היית סגן שר – – – היו"ר יצחק וקנין: סגן שר התקשורת, הממונה על רשות הדואר. זבולון אורלב (הבית היהודי): נכון. זה דבר ידוע, ולכן יש כאן איזו תסבוכת. אבל תפקידם של פקידים זה לא לומר מה הבעיות; תפקידם של פקידים זה לומר מה הפתרונות. אני יכול להבטיח שהחוק שיגיע לכנסת לקריאה שנייה ושלישית לא ייראה כמו בקריאה הראשונה. הוא מחייב הרחבה ועיבוד מדויק יותר על מנת להבטיח שהילד יסבול מינימום מהפירוד במשפחה, וכל אחד מההורים ידע על תנועותיו, על חגיגותיו, על מצוקותיו, על אשפוזיו ולאן הוא הולך. ההורים ידעו. אני קורא לחברי לתמוך בחוק בקריאה ראשונה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כתובת נוספת למשלוח לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011, לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק תועבר לוועדה לזכויות הילד להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.