קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/598).] (קריאה ראשונה) היו"ר ראובן ריבלין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. על סדר-היום: הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011, קריאה ראשונה, שאותה יציג ראש הממשלה, שכן הנושא המובא לאישור הכנסת בקריאה ראשונה הוא נושא הנמצא בתחומו של משרדו של ראש הממשלה. ראש הממשלה ביקש להציג את החוק. אדוני, בבקשה. רוני בר-און (קדימה): זה עבר? היו"ר ראובן ריבלין: עבר, עבר. לא שמת לב, לפני שבוע, כי לא היית פה, העבירו ממשרד הבינוי והשיכון. הכנסת הצביעה על זה, מה אני יכול לעשות? רבותי, אני מבקש מהשרים הנכבדים, מרידור ובגין – כשאני אומר שרים נכבדים, אני מתכוון. ומשר הביטחון. רבותי, מי שאינו רוצה להימצא באולם אינו חייב, אבל יהיה פה שקט. בבקשה, אדוני ראש הממשלה. בעוד דקה רשימת הדוברים נסגרת. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא חושב שיש מישהו מכם שלא דיבר אתי או לא דיברתם האחד עם השני ועם אזרחי ישראל על בעיית מצוקת הדיור, שהולכת ותופחת משנה לשנה, והממשלה ואני מחויבים להביא פתרונות למצוקה הזאת. דב חנין (חד"ש): אז למה אתם לא מביאים? ראש הממשלה בנימין נתניהו: קודם כול, לפני שאתה מביא פתרון, צריך להבין את הבעיה. לפני שאתה מביא תרופה למחלה, תביא את הדיאגנוזה לבעיה. הסיבה למצוקת הדיור – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): ההקפאה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הסיבה למצוקת הדיור היא שמדינת ישראל – – – היו"ר ראובן ריבלין: חברי הכנסת, תנו לראש הממשלה להציג את החוק. דב חנין (חד"ש): למה לא שר הפנים? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת טלב אלסאנע וחבר הכנסת דב חנין, פעם אחרונה שאני קורא לכם. הוא צריך להציג את החוק. דב חנין (חד"ש): למה לא שר הפנים? הנה, שר הפנים פה. היו"ר ראובן ריבלין: אני אסביר לך. ראש הממשלה מציג זאת על דעת הממשלה. דרך אגב, שר הפנים ראה בכך דבר חשוב ביותר שראש הממשלה יציג חוק שנמצא בתחום סמכות משרדו. הנה, שר הפנים פה. אני ביררתי את כל הנושאים – – – דב חנין (חד"ש): – – – היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, כל המחאות לגבי הצגת החוק על-ידי ראש הממשלה – בא ראש ממשלה, מציג חוק. מה דבר יותר טוב מזה? קריאה: – – – מסיבת עיתונאים. יוחנן פלסנר (קדימה): הוא רוצה את הכותרת משר הפנים. היו"ר ראובן ריבלין: זה לא מסיבת עיתונאים. הוא לוקח את האחריות על הצעת חוק הוול"ל. דרך אגב, אני רוצה לומר לכם – – – יוחנן פלסנר (קדימה): – – – כותרת – – – רוני בר-און (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חברי הכנסת, אינני בטוח. הייתי פה בשנת 1990 – – – אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת גילאון, אני מבקש. מרגע זה אני קורא לסדר. אני רק רוצה להפנות תשומת לבכם. בזמנו, כאשר הוגש חוק הוול"ל, כאשר הגיעה העלייה – – – רוני בר-און (קדימה): לא חוק הוול"ל. וד"ל – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא, פה זה וד"ל. קריאה: ול"ל. היו"ר ראובן ריבלין: למה אתה כל הזמן מתקן אותי? פעמים אני כל כך נפעם מתיקוניך שאני אפילו מסכים אתך. בזמנו, כאשר הובא חוק הוול"ל, עם העלייה הענקית מרוסיה, אדוני ראש הממשלה, מי שהציג את החוק היה, כמדומני, ראש הממשלה יצחק שמיר. נדמה לי. נינו אבסדזה (קדימה): זה עדיין לא עזר לעולים מרוסיה. היו"ר ראובן ריבלין: עכשיו, כל הדברים האלה – לעיתונאים. קריאה: – – – דב חנין (חד"ש): – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני קורא לך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת מולה. חברת הכנסת אבסדזה, את הבאה אחריו. תודה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הסיבה למצוקת הדיור – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני ראש הממשלה, אתה לא יכול – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): משפט אחד אני חייב להגיד לו. היו"ר ראובן ריבלין: אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. בבקשה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הסיבה למצוקת הדיור היא הפער בין שני מספרים: קצב גידול האוכלוסייה במדינת ישראל, שהיא אחת המדינות הקטנות בעולם; היינו 600,000 איש ב-1948, היום המספר הזה גדל – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): זה לא שיעור בהיסטוריה. הבנייה בירושלים לפחות – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – ירושלים – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: היינו 600,000 איש ב-1948, האוכלוסייה גדלה למעלה מפי-עשרה, אבל השטח נשאר אותו שטח. וכמובן, קצב בניית הדירות אינו מדביק את קצב גידול האוכלוסייה, ונוצר פער מדי שנה. הפער הזה עומד על 10,000 דירות בשנה. דב חנין (חד"ש): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חנין, קשה לי. נסים זאב (ש"ס): עכשיו יש שמאלנים – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת זאב. ראש הממשלה בנימין נתניהו: תראו, אני אומר את דברי, אתם יכולים להגיד את דברכם, ויש לנו זמן. אנחנו יכולים להישאר פה עד מחר. קריאה: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: איך שאתם רוצים. יואל חסון (קדימה): מה אתה עושה גם ככה? אתה לא עושה שום דבר. רוני בר-און (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת בר-און. חבר הכנסת בר-און. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – – מיקי איתן – – – יואל חסון (קדימה): ומה אתה עושה? ראש הממשלה בנימין נתניהו: אף אחד. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חסון. יואל חסון (קדימה): לא, הוא לא עושה שום דבר ממילא, אז שלא יעשה שום דבר פה. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חסון, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. יואל חסון (קדימה): שלא יעשה שום דבר – – – נסים זאב (ש"ס): זו לא הוועדה לביקורת פה. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הפער הזה גדל מדי שנה. הוא פער של 10,000. 10,000 דירות חסרות מדי שנה. אנחנו צריכים 45,000 דירות. אנחנו בונים, במקרה הטוב, והגדלנו את הבנייה השנה, הגענו ל-35,000 דירות. יש פער של 10,000 דירות. על עשור זה 100,000 דירות. אנחנו נמצאים בפער, הנמוך ביותר בהערכות הוא 60,000 דירות, אנחנו חושבים שזה יותר קרוב ל-100,000 דירות. ובכן, יש פער שהולך וגדל וכלל שהולך וגדל הפער, המרחק של צעירים בישראל, זוגות צעירים, חיילים ואחרים, המרחק שלהם הולך וגדל מהשגת דירה. מרינה סולודקין (קדימה): מה עם הדיור הציבורי? היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת סולודקין. דב חנין (חד"ש): למה הממשלה לא בונה דירות? אני לא מבין. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חנין, לא נקראת על-ידִי לסדר שש שנים שאני נמצא על הדוכן הזה. אל תיתן לי את ההזדמנות פעם ראשונה. בבקשה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הפער הולך וגדל, הולך ונצבר, בין 60,000 ל-100,000 דירות שחסרות היום. אם לא נפתור את זה, זה יגדל לעוד 60,000 ולעוד 100,000 דירות. וכמובן, הדבר הזה יביא לדברים – – – אורית זוארץ (קדימה): שיבנו את המאושרות קודם. היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת זוארץ, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. יואל חסון (קדימה): זאת השיטה: תוציא. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חסון, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. יואל חסון (קדימה): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: עכשיו, אנחנו נקטנו חמישה צעדים כדי להגדיל את מלאי הדירות. המפתח לפתרון בעיית הדירות הוא להגדיל את היצע הדירות בארץ. הנה חמישה דברים שעשינו, אני מראש אומר לכם, שאנחנו הולכים להוסיף עוד שני צעדים מרכזיים. הצעד הראשון – – – יוחנן פלסנר (קדימה): עשית ולא הצלחת. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הצעד הראשון הוא לפתוח את עתודות הקרקע הגדולות במדינה, והן לא בין גדרה וחדרה, הן בגליל ובנגב. ולכן אנחנו – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): ביהודה ושומרון. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ולכן אנחנו פורסים כבישים מהירים ורכבות לנגב ולגליל. אנחנו משקיעים 27.5 מיליארד שקל במהפכה תחבורתית, שפותחת את מדינת ישראל מן המרכז אל הגליל ואל הנגב. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית, נא לצאת מהאולם. אני רואה שאתה גם מדבר בטלפון, מקבל הנחיות איך להתנהג במליאה. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר ראובן ריבלין: בבקשה, אדוני, נא לצאת, יש גבול לכל דבר. (חבר הכנסת מיכאל בן-ארי יוצא מאולם המליאה.) ראש הממשלה בנימין נתניהו: כמובן, יכולנו להגיד לאנשים: תלכו לנגב ולגליל. אבל אם ייקח להם שלוש שעות, ארבע שעות, חמש שעות להגיע לשם, אנחנו נוכל להגיד להם, ואנחנו אומרים להם כבר 63 שנה והם לא הולכים לשם. אם יכולים להגיע בכביש מהיר או ברכבת מהירה לפריפריה, בבת אחת הפריפריה מפסיקה להיות פריפריה. על כן, הצעד הראשון והמשמעותי ומהפכני שאנחנו עושים, יש לו משמעויות לאומיות רבות נוספות, אבל מבחינת הדיור – פריסת רשת תחבורתית, צפון ודרום, הפריסה הזאת היא הצעד הראשון ההכרחי לשינוי מצב הדיור במדינת ישראל. מרינה סולודקין (קדימה): מה עם הדיור הציבורי? היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת סולודקין, אין לי ברירה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. יואל חסון (קדימה): אבל היא צודקת, אדוני. קריאת ביניים לגיטימית. קריאה: – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חסון, תיזהר שאני אהיה צודק כשאקרא אותך פעם שלישית. רונית תירוש (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת תירוש, אני מתכבד לקרוא גם לך לסדר פעם ראשונה. רונית תירוש (קדימה): אסור לי להגיד מלה? היו"ר ראובן ריבלין: לא. רונית תירוש (קדימה): למה לא? היו"ר ראובן ריבלין: כי כבר הפריעו חברייך יותר מדי. רונית תירוש (קדימה): זו לא מכסה. היו"ר ראובן ריבלין: אי-אפשר לפי תור, וכל 120 חברי כנסת יפריעו לדיון, ושיקול הדעת הוא שלי. רונית תירוש (קדימה): זו לא מכסה סיעתית. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הצעד השני הוא לסייע לצעירים לקנות דירות בפריפריה במענקי מקום ב-28 יישובים – לא עד 100,000 שקל, 100,000 שקל. זה נעשה עכשיו. הצעד השלישי – שאני חושב שמאוד יעזור לפיתוח הנגב, בשילוב הצעדים האחרים שאמרתי – זה להוריד את צה"ל לנגב. ההחלטה הזאת נדונה במשך שנים, אבל החלטנו לבצע אותה, ולפני כמה שבועות הקצינו לכך 17 מיליארד שקל. זו החלטה מרכזית, היא חשובה, היא תיתן גרעין מאוד מגובש ומאוד איכותי להוריד אוכלוסייה לנגב. קריאות: – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. יואל חסון (קדימה): ראש הממשלה, תן קרדיט – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חסון. רוני בר-און (קדימה): שכן שלך, לא מגיע – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת בר-און, אל תחשוב שאני לא רואה את כל ההפרעות הבלתי-פוסקות שלך. דני דנון (הליכוד): אדוני היושב-ראש, זו לא קייטנה – – – היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לך, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, על כך שאתה עוזר לי. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הדיבורים והרצון והבעת השאיפה להביא את האוכלוסייה לנגב ולגליל זה דבר אחד, אבל הביצוע נמדד בסופו של דבר בהחלטות ובתקצוב. אנחנו החלטנו, ואנחנו תקצבנו ושמנו כסף מאחורי ההחלטות שלנו. זה דבר שלצערי לא נעשה קודם לכן, אבל טוב שהוא נעשה. אבל זה לא מספיק. אמרנו שנעשה שני דברים נוספים, ועשינו אותם. הדבר הראשון – הרביעי שעשינו, אף-על-פי שהנגב והגליל יקרים לנו ויגיעו לשם – זה שביטלנו החלטה לגבי איסור בנייה במרכז הארץ. זו היתה החלטה שהממשלה הקודמת קיבלה – – רוני בר-און (קדימה): נכון, ואתם עשיתם – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – לדעתי החלטה שגויה, כי יש הרבה עתודות קרקע גם במרכז. ככל שבונים יותר בכל הארץ, ולא משנה איפה בונים במדינה כל כך קטנה, הדבר הזה מוריד את לחץ הדירות, הוא מקל על מצוקת הדיור. ובכן, ביטלנו את ההחלטה הזאת, כי אנחנו נבנה בכל הארץ. ואילו הדבר החמישי הוא לתת תמריצי מס לבעלי דירות, בעיקר דירות להשקעה, שהחזיקו דירות ריקות, תמריצי מס על מנת שיפנו את הדירות האלה או יכניסו את הדירות האלה לשוק. אלה חמישה דברים שעשינו בשנתיים האחרונות, דברים שלא נעשו קודם לכן, דברים שהם חיוניים, אבל לא די בהם. יוחנן פלסנר (קדימה): ועלו המחירים – – – יעקב כץ (האיחוד הלאומי): ובירושלים ממשיכים לעלות. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת מולה. חבר הכנסת פלסנר. יוחנן פלסנר (קדימה): מחירי הדירות רק עולים. אורית זוארץ (קדימה): אז למה אתם מעלים עכשיו – – – היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת זוארץ. קריאות: – – – למה צריך – – – היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת זוארץ. חברת הכנסת זוארץ, אני קורא לך לסדר פעם שנייה. כשאני אומר לך חברת הכנסת זוארץ ואת לא שמה לב, את נקראת לסדר פעם שנייה. אורית זוארץ (קדימה): אפשר להעיר הערות. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני חושב שככל שחברי האופוזיציה צועקים יותר, יש להם כנראה משהו שהם רוצים למסך. יואל חסון (קדימה): אנחנו אומרים את האמת. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אלה חמש החלטות – הנה האמת – חמש החלטות שאנחנו קיבלנו, עם כסף ענק ועם שינויים אדירים: שאנחנו פורצים דרכים צפונה ודרומה, שאנחנו עושים את השינויים גם בהקצאת כספים, גם בתמריצי מקום, גם בפתיחת הביורוקרטיה, אבל לא די זה. אלה דברים גדולים. יוחנן פלסנר (קדימה): – – – אין דירות. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – – בירושלים אין דירות. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת יעקב כץ, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: יש פקק אחד ענק שהוא ייחודי למדינת ישראל. אני לא יכול להגיד שהוא ייחודי עד כדי כך, יכול להיות שיש מדינות מסוימות בתחתית הרשימה העולמית שעוברות אותנו, אבל כמעט שאין. הפקק האדיר שיש לנו כאן, ושהוא הגורם העיקרי לכך שאין מספיק דירות בארץ, זה פקק הביורוקרטיה בתכנון ובשיווק דירות במדינת ישראל. אנחנו פחות או יותר בתחתית הרשימה העולמית. דב חנין (חד"ש): יש הבדל בין תכנון ושיווק. 160,000 דירות – – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין, גם לא שומעים אותך. אתה רשום לדיבור. ראש הממשלה בנימין נתניהו: לפני יותר מ-50 שנה – אין לי את התאריך המדויק, אתם יכולים לבדוק – הוקם גוף ממשלתי שנקרא "מינהל מקרקעי ישראל". מינהל מקרקעי ישראל מופקד על שיווק הדירות, ואני יכול להגיד לכם שאין מקום בארץ שאני מבקר בו ולא שמעתי – – – ציפי לבני (קדימה): על שיווק הקרקעות. ראש הממשלה בנימין נתניהו: שיווק הקרקעות לבנייה, זה נכון. לא היה מקום אחד שלא שמעתי תלונות קשות על הביורוקרטיה במינהל מקרקעי ישראל. אני מראש אומר לכם – – – רוני בר-און (קדימה): תפטר את ביבי. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני אומר לכם מראש שהדבר איננו קשור לאנשים אלה או אחרים שעובדים שם, אלא למבנה ביורוקרטי שהוא סבוך, הוא לא ניתן לניהול, הוא לא קשוב לאזרח – – יואל חסון (קדימה): כי זה ביבי אשם. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – והוא איננו ממוקד בדבר העיקרי, וזה שיווק הקרקעות, שזה ייעודו. ולכן, בשנתיים האחרונות עשינו שוב דבר שלא נעשה. הדבר שלא נעשה במשך עשרות שנים זה רפורמה מבנית, יסודית, במינהל מקרקעי ישראל. דיברו על זה – – מרינה סולודקין (קדימה): איפה הדיור הציבורי? ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – אמרו שרוצים את זה, אבל בלי שנטפל בפקק היסודי הזה, שום דבר לא יזוז. ובכן קיימנו – אני אישית קיימתי – כתריסר פגישות, כולל עם שר השיכון, כולל עם שר האוצר, כולל עם ראש ההסתדרות עופר עיני ואנשי מינהל מקרקעי ישראל. ובשעה טובה, לפני כמה חודשים, הגענו להסכם קיבוצי – – אורית זוארץ (קדימה): אצל שר הפנים – – – שלמה מולה (קדימה): מה עופר עיני אומר? ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – לעשות רפורמה יסודית במינהל מקרקעי ישראל. הרפורמה הזאת תעשה כמה דברים: קודם כול, היא תפחית חיכוך עצום בין מינהל מקרקעי ישראל לאזרחי ישראל; שנית, היא תתמקד בשיווק; שלישית, היא תאפשר גמישות ניהול שלא היתה שם; רביעית, היא תביא עשרות מומחים מקצועיים – – אורית זוארץ (קדימה): כל החבר'ה, כל היזמים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – בתחומים השונים, על מנת לאפשר זירוז תהליכי שיווק. לרפורמה הזאת יש עוד שלב אחד הכרחי – – – אילן גילאון (מרצ): – – – שיווק. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת גילאון, אני לא קורא לך לסדר כי קיבלת ממני קריאה לסדר נוספת על כך שאתה דואג לבנייה בירושלים. לקחתי לתשומת לבי, ויש לך מינוס אחד. בפעם הבאה אתה תבוא לאפס, כי אם אתה תומך בבנייה בירושלים, באמת, אנחנו מתקרבים לימי המשיח. יואל חסון (קדימה): – – – היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. זו היתה הערה שלי לגילאון, מספיק, כדי להרגיע. בבקשה, אדוני. יואל חסון (קדימה): בירושלים – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: להשלמת הרפורמה הזאת דרוש עוד שלב אחד שעובר דרך חברי הכנסת כאן, וזה סיכום שיש לנו עם עובדי מינהל מקרקעי ישראל, שהם יקבלו הסדר פנסיה שיאושר – כך אני מאמין – על-ידי הכנסת בשבועות הקרובים, וכך אנחנו נשלים את אחד משני הפקקים, כי זה פקק כפול: פקק אחד הוא בשיווק, והרפורמה הזאת היא פריצת דרך היסטורית, בדיוק כמו פריצת הכבישים והרכבות צפונה ודרומה. זו פריצת דרך היסטורית של הביורוקרטיה שבגינה יש לנו באמת אחד משוקי הדיור הסבוכים ביותר והמפגרים ביותר בעולם. אין דבר כזה כמו שיש במדינת ישראל. אבל יש עוד פקק, פקק כפול – – יואל חסון (קדימה): אתה הפקק. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – והפקק הוא בתכנון. יואל חסון (קדימה): אתה הפקק לכול. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חסון. דב חנין (חד"ש): – – – את מערכת התכנון. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת דב חנין, אתה רשום שלישי. אני מצפה לשמוע את דבריך. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הפקק השני הוא פקק בתכנון. הרי אתם יודעים שאני צודק. אתם יכולים לצעוק, אבל מה שאני אומר אלה דברים שכל אחד מכם יודע – – – יואל חסון (קדימה): לא, אנחנו לא יודעים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אתם יודעים את זה, אתם רק לא עשיתם את זה. אנחנו עושים את זה. יוחנן פלסנר (קדימה): – – – שנתיים אתה עושה פה מסיבת עיתונאים – – – אורית זוארץ (קדימה): אתה גם תמכת במענקים. היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת זוארץ, את לא יכולה. חבר הכנסת פלסנר, אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? בבקשה, אדוני. ראש הממשלה בנימין נתניהו: הפקק השני הוא הפקק בתכנון. תכנון דירות, תכנון קרקע לדירות במדינת ישראל, זה אחד הדברים הקשים ביותר שיש. לתכנן דירה בישראל לוקח לפחות – אני מאוד שמרן כרגע – לפחות חמש שנים. הדבר לא ייאמן. לפחות חמש שנים, הרבה פעמים זה שש, שבע, שמונה שנים – דבר שאין לו משל במדינה מתוקנת, כולל במדינות רגולטוריות, מדינות ביורוקרטיות. אין דבר כזה, ולכן מוכרחים להעביר רפורמה יסודית בתכנון ובבנייה. כדי להביא את הרפורמה בתכנון עמל כרגע חברנו, ראש הוועדה אמנון כהן, בוועדה שהוא עומד בראשה בכנסת – – – היו"ר ראובן ריבלין: בוועדת הפנים. ראש הממשלה בנימין נתניהו: בוועדת הפנים, כן. הדבר ייקח להערכתי – כיוון שזו רפורמה יסודית והיא דורשת דיונים רציניים, גם אם אמנון כהן יפליא, והוא הרבה פעמים מפליא ביעילותו – הדבר יכול לקחת בין שנה לשנה וחצי. אני מקווה שפחות. אתה מוזמן, אמנון, להפתיע אותנו. היו"ר ראובן ריבלין: אבל, אדוני ראש הממשלה, קודמו, חבר הכנסת אזולאי, עמד בראש הוועדה במספר ישיבות לא מועט בנושא זה. קריאות: – – – רוני בר-און (קדימה): – – – זוכר – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: חבר הכנסת אזולאי עמל קשה מאוד, והוא יכול להעיד עד כמה הרפורמה הזאת היא מורכבת. צריך לשמוע את כל הגורמים, יש רבים, ולכן זה תהליך רציני מאוד. לשנות 60 שנה של נוהל תכנון, 60 שנה ומעלה של נוהל תכנון מאוד סבוך, מאוד מורכב, לפשט אותו, לעשות זאת שזה יעמוד לדורות הבאים – הדבר הזה מחייב דיונים רציניים. והדיונים האלה התחיל בהם חבר הכנסת אזולאי בוועדה, ממשיך בהם חבר הכנסת אמנון כהן באותה ועדה. זו ועדה משותפת – – היו"ר ראובן ריבלין: של ועדת הפנים והכלכלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – של ועדת הפנים וועדת הכלכלה, וזה ייקח, להערכתי – שוב, אתה מוזמן להוכיח שאני טועה ולקצר את הזמן – אבל זה ייקח לפחות שנה, ויכול להיות שייקח שנה וחצי. לאזרחי ישראל אין זמן לחכות, ולכן אמרנו שבמקום שנחמיץ את הזמן הזה, אנחנו נעביר החלטה למסלול ירוק ל-18 החודש הבאים, סליחה – – – היו"ר ראובן ריבלין: כהוראת שעה. רוני בר-און (קדימה): בדרך כלל – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: כהוראת שעה. לשנה וחצי הקרובות – סליחה, כהוראת שעה, למסלול ירוק לתכנון מהיר וזריז. יש שלושה דברים שאני מציין לגבי ההצעה שמובאת כאן בפניכם. הדבר הראשון – הזכרת קודם את הוול"לים. בעצם עמדנו אז בפני משבר גדול בהגעה של מאות אלפים, והיה צורך בהרבה מאוד דירות, בעשרות אלפי דירות, והיינו במשבר, אז עשינו טיפול נקודתי למשבר באמצעות הוול"לים. משחלף המשבר, ביטלנו את הוול"לים – – דב חנין (חד"ש): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – וכתוצאה מצבר הדירות החסרות, אנחנו עומדים בפני משבר. אורית זוארץ (קדימה): איפה היית – – – עשינו, בנינו – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – – אנחנו ראינו כמובן – – – רוני בר-און (קדימה): ב-1991 אתה לא היית פה. היו"ר ראובן ריבלין: הוא היה. הוא היה סגן שר החוץ, הוא היה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ראינו כמובן, למדנו את המקרה של הוול"לים. יש הרבה מה ללמוד משם, גם לטובה וגם תיקונים, גם לקחים, ואנחנו בעצם מביאים וד"לים. זה מסלול מהיר לתכנון שמטרתו להביא עשרות אלפי דירות לשוק בשנה וחצי הקרובות. מרינה סולודקין (קדימה): שרון – – – וד"לים – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: מהם העקרונות? שלושה עקרונות שאני רוצה להביא בפניכם, שלושה דברים. העיקרון הראשון זה ועדה אחת – בכל מחוז ועדה אחת שתנהל את כל התהליך, מה שנקרא באנגלית One Stop Shop. העיקרון השני – – יוחנן פלסנר (קדימה): אנגלית אתה יודע. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – זה שהתוכניות שהוועדה תאשר יגברו על כל התוכניות, חוץ מאשר תוכנית המיתאר הארצית. קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: העיקרון השלישי זה לוחות זמנים קצובים וברורים לדיונים בוועדה. זה לא פתוח – – אורית זוארץ (קדימה): אז – – – מה שקורה היום, למה עוד – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – זה לא בלי שעון "סטופר". שמים שעון "סטופר" על מנת לזרז את התהליכים – – אורית זוארץ (קדימה): אז תעשו את זה עכשיו. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – שוב, כמהלך חירום, על מנת להזרים עשרות אלפי דירות לשוק. אנחנו לא רוצים לתת מריחת זמנים. אילן גילאון (מרצ): מה עם המרפסת – – – קריאות: – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: הרבה פעמים ועדות מתכנסות ומתפזרות, ומתכנסות שוב, ובינתיים אזרחי ישראל נאנקים והדירות אינן נבנות. איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש, באתי מבחוץ. אתה יודע איזה התלהבות יש מהתוכנית? אנשים – – – אילן גילאון (מרצ): רוצים להירשם. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. חבר הכנסת, תודה רבה לך על האינפורמציה – – – קריאות: – – – יואל חסון (קדימה): העם במתח, העם במתח – – – היו"ר ראובן ריבלין: אתה באוברדרפט בקריאות. אילן גילאון (מרצ): המרפסת, המרפסת. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת גילאון, אתה רוצה שאני אקרא אותך פתאום לסדר – – – אילן גילאון (מרצ): רוצה את המרפסת שהבטיחו לי. היו"ר ראובן ריבלין: בסדר, אנחנו נטפל בעניין הזה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אתה יודע, אדוני, לפני שמונה שנים אני עמדתי כאן כשר אוצר והצגתי שורה של רפורמות מרחיקות לכת. אני שמעתי את קריאות הזלזול והגנאי והגיחוך של חברי אז באופוזיציה, ואני חושב שהוכח שהדברים הברורים, השינויים הנועזים שהבאנו אז – – קריאות: – – – רוני בר-און (קדימה): ביטלת עכשיו – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – הם בוודאי סייעו – – רוני בר-און (קדימה): את הכול ביטלת עכשיו. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת בר-און, אתה באמת חושב שאתה פה, יש לך איזה תקנון מיוחד לך? אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. רוני בר-און (קדימה): מאה אחוז. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – להביא לצמיחה מהירה, שאחר כך תמכו בה גם אחרים. אני חושב שזה דבר חשוב, שהשינויים הללו באמת תפסו והפכו לנחלתם של כל אזרחי ישראל. אורית זוארץ (קדימה): – – – פנסיה עד היום – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני חושב שעשינו את הדברים האלה אז משום שהיינו במשבר. אני חושב שאנחנו במשבר דיור גם היום. אתה לא צריך לחכות שיבואו הנה מאות אלפי עולים, שיהיה לך פער בין מלאי הדירות שיש לך כאן לעומת האזרחים או העולים החדשים שמגיעים. הפער הוא פער. במקרה הזה, הפער לא נוצר על-ידי עולים שיעלו לארץ אלא על-ידי אזרחי ישראל שכבר נמצאים בה, ופשוט יש מחסור אדיר בדירות. אנחנו מביאים כאן חילוץ של שני פקקים יסודיים – – – נינו אבסדזה (קדימה): הפער הזה נוצר בגלל מחירים מטורפים – – – היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת אבסדזה. ראש הממשלה בנימין נתניהו: שני פקקים. קשה לך להבין אולי שהפער במחירים הוא תוצאה של הפער בין היצע לביקוש. יוחנן פלסנר (קדימה): לא עשית כלום. לא עשית כלום שנתיים, אז יש פער. ראש הממשלה בנימין נתניהו: יש ביקוש גדול ואנחנו מגדילים את ההיצע. אורית זוארץ (קדימה): יש 160,000 תוכניות מאושרות – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: הצעדים הללו מגדילים את ההיצע. היו"ר ראובן ריבלין: חברת הכנסת זוארץ, הפעם הבאה שאת מוציאה מלה, אני איאלץ להוציא אותך. ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני, אני חושב שאלה שינויים חשובים מאוד. אני יודע שהדבר הזה מחייב התגייסות של הכנסת, התגייסות גם של הוועדות, אבל בעיקר אני רוצה לומר שהדבר הזה מחייב התגייסות של משרדי הממשלה, ואני רוצה להביע את הערכתי ותודתי לשר האוצר ולשר הפנים ולשר הבינוי והשיכון, וגם לאנשי משרדיהם. רוני בר-און (קדימה): – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: אני מבקש גם להביע את תודתי למנכ"ל משרדי אייל גבאי, שליווה את התהליך הזה – – קריאות: – – – קריאה: שעוזב – – – ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – שעשה ועושה עבודה מאוד חשובה בנושא הזה. אני בסוף רוצה להודות לחברי הכנסת. אני בטוח שהם יאשרו את הצעדים החשובים האלה, ואני אפילו מוכן להמר שגם חברי הכנסת כאן שמרבים בלהג ובצעקות, יודעים בתוככי לבם שאלה צעדים שהתבקשו כבר עשרות שנים, וטוב שאנחנו עושים אותם עכשיו. תודה רבה. קריאות: – – – היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. רבותי, נא להירגע. תודה רבה לראש הממשלה על הצגת החוק. אנחנו נקיים דיון כללי. ראשונת הדוברים – ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, כנציגת האופוזיציה, שאני נותן לה זמן רב. לאחר מכן שלוש דקות – – – ציפי לבני (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, לדעתי, על-פי העקרונות של הבית הזה, אחרי ראש הממשלה, זכות ראש האופוזיציה לדבר. ראש הממשלה, כדרכו – ואני מתייחסת לראש הממשלה כדרכו – הופך כל דבר למסיבת עיתונאים, אבל במסיבת עיתונאים יש גם שאלות, יש ביקורת, הוא צריך לענות, הוא צריך להקשיב. ראש ממשלת ישראל, כמנהגו, מנצל גם היום את המליאה על מנת לעשות מסיבת עיתונאים, לנאום וללכת; עוד על הדרך הוא תפס את המצלמות. בדרך כלל הוא מעביר קלטת לתקשורת, רק שישדרו את זה, ושאף אחד לא יאמר דברים קשים על ההתנהלות שלו, שאף אחד לא ישאל שאלות. כי לא מספיק, אחרי שראש הממשלה דיבר על עצמו כשר האוצר – אז היה ראש ממשלה doer; היום יש לנו ראש ממשלה שהוא איש שיווק, ואותו ראש ממשלה מתייחס לאותם דברים שכשר אוצר הוא ניסה למנוע כמעט בגופו, וראש ממשלה שדפק על השולחן, לא הסתפק בנאומים של ראש הממשלה, ודברים אז יצאו אל הפועל. הורדת מחירים בוודאי נדרשת בכל תחום, לא רק בתחום הדיור. אנחנו במצב שבו המיסוי העקיף הוא בלתי נסבל, זוגות צעירים לא גומרים את החודש. המאבק שהיה על הבית שעל ה"קוטג'" הופך להיות גם מאבק על הבית. הורים שקמים בבוקר, הולכים לעבודה, מעמד ביניים, מתפרנסים, רוצים לחסוך לילדים, רוצים לדעת שלילדים יהיה איפה לגור לאחר מכן, מגלים שבעצם כל יום שעובר, עם הנאומים האלה של הממשלה, הדירה הולכת ומתרחקת מהישג-יד, כי עם הנאומים האלה של ראש הממשלה הרי בסוף אי-אפשר לקנות במכולת, וגם אי-אפשר לקנות דירה. יותר משנתיים ראש הממשלה מדבר, כי הוא מודע לבעיה שקיימת בביורוקרטיה ובדיור במדינת ישראל, ומחירי הדיור, בעוד הוא מדבר, עלו בין 30% ל-40% רק בשנתיים האחרונות. אבל מה יש לנו? אותו תהליך שנקרא לו בשם הקוד "הסופר-טנקר". שרפה בוערת, ראש הממשלה מאלתר, והתוצאה גם כאן צפויה להיות, כנראה, כמו התוצאה ב"סופר-טנקר" ההוא, שמדברים גבוהה-גבוהה. מישהו מצא ב"גוגל", עכשיו מביאים, מכרז כן או לא – עוד ייבדק על-ידי המבקר, המטוסים לא מתאימים, מורידים מהם עכשיו, הבנתי, את המגלשות, כי הביאו אותם בכלל לסיפור אחר. בקיצור, אלתור בניסיון לכבות שרפה, וכמו תמיד שופכים את המים למקום הלא-נכון. וגם עכשיו אותו אלתור. שנתיים אנחנו שומעים את הנאומים האלה. חלק מהנאומים שנשמעו כאן על הכבישים ועל הצמתים ועל הרכבות ועל הדיור – שנתיים אנחנו שומעים. ומה היה לנו? התחיל ברפורמת המרפסות, שפחות או יותר זאת הבטן הנמוכה ביותר של הפופוליזם. אחר כך עברנו לרפורמת הקרקעות, ואני מודיעה שמינהל מקרקעי ישראל דורש רפורמה מקיפה. זה גוף ביורוקרטי, זה גוף בעייתי. שנתיים עברו – לא עד שמישהו כבר יכול ליהנות מפרי הנאומים שכאן; שנתיים לקחו כדי להגיע להסכם שסוף-סוף נחתם, ועכשיו הדבר המהותי ביותר: זה לא ההסכם שנחתם בין העובדים. ראש הממשלה צריך להנחות את מינהל מקרקעי ישראל שיפסיק להסתכל דרך החור בגרוש על שיווק הקרקעות. מינהל מקרקעי ישראל צריך להשתמש במשאב הלאומי הזה שנמצא בידיו באופן שייהנה ממנו האזרח, ולא ימקסם את המחיר שאותו הוא מקבל על המשאב הזה. שנתיים לקח להבין אם הבעיה בביקוש – – – קריאה: אין לנו שר. אדוני – – – קריאה: יש שלושים שרים. אורית זוארץ (קדימה): לא נמצא שר בישראל. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת כץ, אתה מפריע. קריאה: אין לנו שר. היו"ר ראובן ריבלין: רגע, באמת, נא לקרוא מייד לנציג הממשלה שיהיה פה, אחרת אני – – – קריאות: – – – היו"ר ראובן ריבלין: הנה, השר בגין פה. אני לא יודע מי נציג הממשלה, אבל נציג הממשלה צריך לשבת באולם. איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש, לא נפריע להם, הם יצאו כבר לבנות. היו"ר ראובן ריבלין: הערתך נרשמה. ציפי לבני (קדימה): הייתי אומרת שזה כמו אלה שמכסים את האוזניים והעיניים, אבל את הפה הם לא סותמים. רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): – – – קריאה: – – – אורית זוארץ (קדימה): יש – – – ציפי לבני (קדימה): אז נחזור לענייננו, לגופו של עניין. אז שנה לקח העיסוק בשאלה האם הבעיה היא בעיית היצע או בעיית ביקוש. ואז הציעו רעיונות גם באיזה בוקר שמישהו הלך, ומייד כינסו מסיבת עיתונאים ואספו את כולם בחדר ראש הממשלה, תפסו על הדרך את שר השיכון, את שר האוצר, ואז הביאו כל מיני פטנטים של מיסוי שלא רק שלא גרמו לפתרון הבעיה, אלא יצרו תזזית במשק אז, באותה שנה של ההתברברות סביב השאלה האם זה ביקוש או היצע. רק בשנה הזאת עלו המחירים ב-15.3%, בעוד אלה עסוקים בשאלה האם צריך להכביד את ידנו על הקונים או לשחרר את ההיצע. ועכשיו החקיקה, וגם הפתרון הזה הוא בעצם פתרון לא זמין, ושוב שופכים מים במקום הלא-נכון – במקום הלא-נכון בכל המשמעויות של העניין. 160,000 יחידות דיור שעומדות אחרי תכנון, מחכות על מנת שיוכלו לשווק אותן. 160,000 – איפה הם נמצאים? מחוז צפון, מחוז דרום, מחוז חיפה, בכל המקומות שיש אינטרס לאומי לעודד את אותם זוגות צעירים לגור שם. אבל אומר ראש הממשלה: אני לא הולך לעודד אותם לגור שם. אני הולך לפתוח חסמים במרכז, כי שם יש כאלה שמעוניינים. ומי שמעוניין שיפתחו את החסמים במרכז אלה לא הזוגות הצעירים, הילדים של מעמד הביניים, אלה שאין להם, כי במרכז יושבים על הקרקעות האלה וישבו ויקבלו אלה שבמקרה יש להם. אבל אם צריך לפתוח – וצריך לפתוח חסמים, ואנחנו הראשונים שנאמר את זה. אנחנו לא רק נדבר בגנות מסיבות העיתונאים האלה, שלא מביאות לתוצר, אלא נציע פתרונות. הרי חלק מהפתרונות אפילו לא דורשים את אותה חקיקה ארוכה שתשתרך לה כאן בכנסת. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת כהן, אתה עומד עם הגב. ציפי לבני (קדימה): יש פתרונות מינהלתיים. יושב כאן חבר הכנסת רוני בר-און. שיבדוק ראש הממשלה – – היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת אמנון כהן. ציפי לבני (קדימה): – – מר רוני בר-און עשה בצו מינהלי, עם פתרונות מעשיים, על מנת לאפשר לוועדות תכנון מקומיות, לאחר התייעצות עם המועצה הארצית לתכנון ובנייה. שילך וייסע לעפולה ויראה בכמה זמן קוצר פרק הזמן בין הרגע שבו מוגשת ויש בקשה לתב"ע. מחמש-שש שנים – לכמה ירד? לכמה חודשים. שייסע לחיפה ויראה מה עושה מחשוב נכון לקיצור תהליכי התכנון, בלי צורך בחקיקה. רק עיסוק אמיתי ונכון בתור הארוך הזה, כי – איך אהבתי את ה-One Stop Shop – גם ב- One Stop Shop יש תור אם לא דואגים לפתרונות שהם הרחבת הצינור. ושיפעיל את הדיור להשכרה, שאותו הציע – אותה הצעת חוק של חברנו מאיר שטרית. שיוסיף כוח אדם לוועדות הקיימות, כפי ששמעתי יום אחד את שר הפנים מדבר, אבל מאז נעלמו עקבותיו. הבעיה היא גם בפריפריה – – – רוני בר-און (קדימה): – – – ציפי לבני (קדימה): מה זה? רוני בר-און (קדימה): שמעת – – – אורית זוארץ (קדימה): – – – ציפי לבני (קדימה): הבנתי. כן. הבעיה היא בוודאי גם בפריפריה. כשראש הממשלה מדבר על הפריפריה, הוא פשוט לא מבין את הבעיה האמיתית. הוא לא רואה את האזרח ממטר. מה זה הכבישים והרכבות האלה? קודם כול חשוב שיש, אבל בדמיונו הוא רואה אותם גרים במרכז, או גרים בצפון ונוסעים למרכז. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תבין שכדי לגרום לאנשים לעבור לפריפריה צריכים לייצר להם שם איכות חיים. צריך שהזוג הצעיר הזה, לא רק תהיה לו רכבת לעבוד במרכז, אלא יהיה לו חינוך נאות לילדים שלו; יהיה לו או לה מקצועות שהם מקצועות שיכולים לעבוד בהם שם אחרי שהם סיימו אוניברסיטה; שהם ידעו שיש להם מקום שיש בו איכות חיים בלי לקחת את האוטובוס הקרוב או את הרכב – אם יש להם כסף לדלק או לא – או את הרכבת הקרובה. זה נכון להשקיע בתשתיות, אבל צריך להשקיע גם בתשתיות אנושיות; צריך להשקיע באותן תשתיות חינוך. ואתם יודעים מה? הממשלה הקודמת הגישה תוכנית לקידום הפריפריה, שרואה את כל ההיבטים האלה. שר אוצר עם פקידי משרדו הניחו תוכנית שאמורה לקדם את הפריפריה. לא נשמע כדבר הזה במדינת ישראל – הפוך מהמגמה הקבועה שקיימת במשרד האוצר בדרך כלל. והחלק המשעשע הוא – כשהייתי שרת שיכון לפרק זמן קצר, ונתניהו היה שר אוצר. לפריפריה? מענקי מקום? בגופו הוא חסם את זה. לא יעלה על הדעת, הוא אמר אז. ועכשיו הוא עומד ומתגאה באותם מענקים שהוא נתן אז, רק כי שר השיכון באמת הפעיל עליו את הלחץ במקום המתאים, וכמו תמיד זה לעולם לא נעשה לגופו של עניין אלא לגופו של המבקש באותו רגע וללחץ המקומי. דיבר ראש הממשלה על העולים, וצודק שאז היה צריך להתארגן מהר לקראת העולים. מרינה, כמה זה? למעלה מ-50,000 עולים מבוגרים, זכאי דיור ציבורי, אין להם איפה לגור. ויש לי הרגשה שהפתרון הזה במרכז שראש הממשלה מציע היום לא ייתן להם פתרון. לכן אנחנו נפעל גם להכניס, במסגרת החקיקה הזאת, דיור בר-השגה, ודיור שיאפשר למי שלא יכול, למי שהוא זכאי, על-פי אותם קריטריונים של המדינה, ליהנות מאותן תוכניות. לכן, באמת יש ראש ממשלה, איש שיווק, רפורמות שנגמרות בכותרות בלבד. אתה יודע מה הייתי רוצה לראות, יושב-ראש הכנסת? פעם אחת שיעשה ראש הממשלה את מסיבת העיתונאים ליד המרפסת הסגורה. למה רק להכריז על הרפורמות אם בסוף לא יוצא כלום? פעם אחת שיעשה את מסיבת העיתונאים אחרי שאנחנו רואים תוצאה של משהו של הדברים שהוא אומר ומכריז עליהם, כי הפער בין ההכרזות של ראש הממשלה לביצוע – גם בתחום הכלכלי, ולא רק – זה בערך כמו הפער הקבוע בין הזחיחות של ראש הממשלה לבין מציאות החיים של הזוגות הצעירים במדינת ישראל. אנחנו, בקדימה, נדאג בהליכי החקיקה לעשות את התיקונים הראויים והדרושים בחקיקה הזאת. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני, ראש האופוזיציה. היא יודעת שסמכות יושב-ראש הכנסת השמונה-עשרה היא רק לגבי הבית הזה. היא לא יכולה לעבור לחצרות ומרפסות. תודה רבה. עכשיו אנחנו מתחילים בדיון הכללי. רבותי, החוק הוא חשוב, ולכן אני נותן לכל חבר כנסת לא שלוש דקות אלא ארבע דקות. נרשמו 25 חברי כנסת. אני נותן ארבע דקות ומודיע להם מראש שארבע דקות. בבקשה, חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין; אחריו – חברת הכנסת מירי רגב. מי שלא יימצא באולם בזמן קריאת שמו, אנחנו מודיעים לו כבר מעכשיו – הנה, חברת הכנסת רגב כבר פה – ששמו יוסר מסדר הדוברים. בבקשה, חבר הכנסת חנא סוייד. חנא סוייד (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני לא התרשמתי שלממשלה, לראש הממשלה, יש פתרון אמיתי, והוא לא הציב בפנינו מטרות אמיתיות של התמודדות עם משבר הדיור הקיים בארץ. הוא דיבר על הגדלת ההיצע של דירות, וכבר אמרו לפני שיש מאות אלפי דירות זמינות על הנייר בארץ, רק צריך להוציא אותן לפועל, לבנות אותן. וזה לא קורה, והחשש הוא, באמת, שהתוכנית, כפי שהוצגה על-ידי ראש הממשלה, אכן תיצור מלאי של דירות על הנייר, אבל יהיה קשה להוציא את הדירות האלה מן הכוח אל הפועל. אני חושב שהאינטרס, אדוני היושב-ראש, של האוצר הוא באמת לא להוזיל את הדירות בישראל. הוזלת הדירות יכולה לגרום וליצור בעיות במשק, בעיות אמיתיות. אני חושב שהאוצר דווקא הפיק תועלת מעליית מחירי הדירות בישראל בשנים האחרונות. הגדלת מחירי הדירות מגדילה את התל"ג, ובזה האוצר מתפאר כל הזמן. זה מגדיל את הכנסות המדינה ממסים, וזה כמובן תורם עוד יותר לאוצר. לכן אני לא חושב שיש מטרה אמיתית בפני האוצר להוזיל את מחירי הדירות. זה לא יכול להיות. אני לא יכול לתאר לעצמי מצב שבו האוצר רוצה להוזיל דירות. אז מה עם האנשים שייכנסו למה שנקרא negative equity, כלומר אנשים שכבר רכשו דירות וקיבלו הלוואות גדולות? עכשיו יורידו להם את מחירי הדירות ואז ערך ההלוואה הוא יותר גדול, ואז יצטרכו למכור את הדירות שלהם ואז תהיה מפולת בשוק. אני לא חושב שהאוצר באמת מעוניין להוריד את מחירי הדירות. מצד שני, מחירי הדירות, גם אם שומרים אותם כפי שהם היום, ברמה הקיימת, הם כבר מאוד יקרים. משפחה ממוצעת תצטרך לעבוד עשר ו-15 שנים ללא כל הוצאה אחרת בשביל לרכוש דירה. לכן הממשלה באמת בעניין הזה הגיעה למצב – ואינני חושב שהבעיה היא רק הפער בין היצע וביקוש, אדוני היושב-ראש. אני חושב שהבעיה נוצרה בגלל המצב הכלכלי שאנחנו נמצאים בו. מכיוון שאנחנו הגענו למצב שלשכבה מסוימת בציבור אפשרי להוציא מיליון ו-1.5 מיליון ו-2 מיליון שקל בשביל לקנות דירה ממוצעת, ולשכבות אחרות קשה מאוד, גם אם יעמלו כל החיים, לקנות דירות. אני חושב שהפערים שהמשק, שהכלכלה, שהמדינה נכנסה אליהם – אני חושב שזו אחת הסיבות שגרמה לבעיה או למשבר הדיור שאנחנו נמצאים בו. אני רוצה לטעון, אדוני היושב-ראש, נגד התוכנית הזו. אני חושב שהתוכנית המוצעת, כפי שאמרתי, תגדיל רק על הנייר את מלאי הדירות, ויהיה קשה מאוד לתרגם את זה בפועל לדירות. במיוחד כשמדברים על פריסה כלל-ארצית. כי מכל מיני שיקולים, ודיבר עליהם ראש הממשלה, מייעדים לצפון ולדרום, ושם יש הרבה דירות, לא בונים אותן במרכז משיקולים ציוניים ופיזור אוכלוסייה. לא בונים ולא מייעדים ולא יוצרים מלאי. וכך זה יימשך. התוכנית הזו לא מבטיחה שהמשך המגמות – מה שהיה בעבר, הוא מה שיהיה בעתיד. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, התוכנית הזו מתעלמת לגמרי מהיישובים הערביים, וביישובים הערביים יש בעיות דיור, ויש בעיות דיור קשות, כי היא מדברת על כך שהתוכנית הזו – יקודמו תוכניות שבהן 80% משטח הקרקע הם בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, וביישובים הערביים 80% מהאדמות הן בבעלות של הפרטיים. כלומר, האוכלוסייה הערבית היא כבר מחוץ לכל התוכנית הזו, ואני חושב שזו אפליה לשמה. לא ייתכן מצב, ואנחנו יודעים שיש בעיות של דיור ביישובים הערביים: בגלל משבר הדיור עשרות אלפי יחידות דיור נבנו ביישובים הערביים ללא היתרי בנייה. אם התוכנית הזו היתה חכמה, היא היתה יכולה לספק פתרונות איך לתת ואיך לספק ואיך לפתור את הבעיות של לגיטימציה לאותם בתים, שבוודאי אף אחד לא יחשוב להרוס אותם. לכן התוכנית הזו מוציאה כאקסטריטוריה את היישובים הערביים, ולכן היא מפלה והיא לא מתקבלת על הדעת. והתוכנית הזו, כפי שהוצגה כאן או כפי שקראנו אותה, סוגרת כל אפשרות של הגשת ערר על החלטות של ועדות. מה זה, בוועדות האלה ישבו חכמי הדור, מועצת החכמים? ישבו אנשים שעשו טעויות. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חנא סוייד, יש לי קושי גדול. אתה מדבר לעניין, ולכן קשה לי להפסיק, אבל אדוני כבר מדבר, מעל ארבע דקות, בערך דקה וחצי. הנושא הערבי, לא הפסקתי אותך, כי נגעת בנקודה שהיא בהחלט – אתה נשלחת לייצג את הנושא. אז אני מבקש רק לסיים. חנא סוייד (חד"ש): אוקיי. אז אני מסיים, ואני חושב שהתוכנית הזו, כפי שהוצגה בפנינו, לא תביא לפתרון מצוקת הדיור ומשבר הדיור, והיא גם לא מביאה בחשבון את האינטרסים של כלל האוכלוסייה במדינת ישראל, ולכן היא לא ראויה. אני לא יכול לתמוך בתוכנית כזו. היו"ר ראובן ריבלין: היא באה לפתור כשל שוק. אדוני אומר שהיא לא פותרת כשל שוק בציבור גדול באוכלוסייה. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. הנה, עכשיו כל קריאות הביניים – תוכל להביא אותן בצורה מסודרת. חבר הכנסת חנין וחבר הכנסת הורוביץ – – ניצן הורוביץ (מרצ): רוב קריאות הביניים – – – היו"ר ראובן ריבלין: – – אני שותף אתכם לביקורת על חוק התכנון והבנייה. אלא מה אומרת הממשלה? יש כשל שוק, שאנחנו צריכים לתת לו פתרון, לכן אנחנו רוצים ללכת. עכשיו צריך לדאוג לכך שכשל השוק ייפתר מבלי לגרום לאיזה דבר שאחר כך יהיה בכייה לדורות. אבל כשל השוק הוא דבר – בין שיאמרו חברי כנסת או לא – כשל השוק הוא כשל ברור, כי העובדות מדברות בעד עצמן. חבר הכנסת חנא, למשל, דיבר על כשל שוק במגזר שלם שהחוק הזה לא ייתן לו מענה, וייתכן מאוד שצריך לראות מה אפשר לעשות עם עניין זה. רחל אדטו (קדימה): למה? "הולילנד" אחד, יהיה – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא. "הולילנד" היה קיים עם החוק הזה ועם החוק האחר. אבל אני לא נכנס. יש כשל שוק, ואם אנחנו לא נדאג לכל אותם עשרות אלפי אנשים אשר משוועים היום לאיזה פתרון לכשל זה – השאלה אם החוק יפתור את הכשל, ומה המחיר, מהו נזק המלך בפתרון הכשל. רשות הדיבור לחבר הכנסת חנין. אני יודע שארבע דקות הן אפס קצה לעומת ההרצאה שאתה יכול לתת לנו פה בשם איכות הסביבה והדורות הבאים, אבל אדוני ישתדל. דב חנין (חד"ש): אני אעשה מאמץ, אדוני. אני, כמובן, מוצא טעם גדול לפגם בכך שראש הממשלה, שבחר להציג בפנינו את הצעת החוק, לא טורח לשמוע מה יש לחברי הכנסת לומר בעניין הצעת החוק הזו. זה סגנון קצת בעייתי. אני יודע שהיה פה ראש ממשלה, לא בתקופת כהונתי בכנסת, מר שרון, שהיה יושב בקפדנות ורושם אפילו רשימות ממה שאומרים חברי הכנסת. צר לי. אכן, אדוני היושב-ראש, אתה צודק. יש מצוקת דיור ויש כשל שוק. נכון מאוד. וצריך להתמודד אתה. כדי להתמודד עם כשל השוק הזה, מדינת ישראל ידעה בעבר לעשות, והיא צריכה לעשות גם היום, בנייה ציבורית של דירות בהיקף מאוד גדול, היכן שצריך. זה מה שצריך לעשות, זו אחריותה של המדינה לעשות, אבל זה מה שלא עושים. צריך לקדם תוכניות של דיור בר-השגה. זה בדיוק הדבר שחסר בהצעת החוק הזו. אין בהצעת החוק הזו אפילו רמז למנגנון של דיור בר-השגה. צריך לבנות דירות להשכרה. חבר הכנסת שטרית קידם בזמנו חקיקה בעניין הזה. מאיר שטרית (קדימה): יש חוק – – – דב חנין (חד"ש): אני אומר, אתה קידמת בזמנו חקיקה בעניין הזה. איפה מקדמים אותו? איפה מתמודדים אתו? איפה מיישמים אותו? מה קורה אתו? במקום הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, עושים דברים אחרים לגמרי. ראש הממשלה – אני אומר את הדברים בצער – הציג את הבעיה במקום הלא-נכון. יש נתונים, ובואו נראה את הנתונים כפי שהם. יש במדינת ישראל היום 160,000 דירות שמאושרות מבחינה תכנונית. למה הן לא משווקות? כי לא כדאי ליזמים לשווק אותן כרגע. כי הם מחכים לעליית מחירים יותר גדולה. עם זה צריך להתמודד. זה כשל שוק. אבל במקום לעשות את הדבר הזה – – – היו"ר ראובן ריבלין: נו, אז אם תבנה, אז הם יבינו שהדירות הולכות ומוזלות, ואז הם – – – דב חנין (חד"ש): נכון מאוד. אבל לא זה מה שעושים, אדוני היושב-ראש. לא זה מה שעושים. לא לוחצים כדי שהיזמים ישווקו את הדירות המתוכננות, שכבר נמצאות היום באופן פוטנציאלי. לא פועלים לזה שהמדינה תבנה דירות בהיקף גדול, וקודם כול דירות להשכרה ודירות לזוגות צעירים, כמו שמדינת ישראל ידעה לעשות בעבר. עושים משהו אחר לגמרי: לוקחים את חוק הוול"לים, שהיה חוק מקולקל, ומעתיקים אותו בצורה מקולקלת. במקום ול"לים – וד"לים. לא במקרה שאלתי, אדוני היושב-ראש, האם למדו לקחים. אני קראתי את החוק, השוויתי אותו לחוק הוול"לים. אומר ראש הממשלה: למדנו את הלקחים. אז או שהוא שומר את הלקחים בסודיות ולא מספר לנו – כי בחוק לא מופיעים הלקחים האלה. עצם הרעיון שבתחום התכנון אתה יכול לתכנן רק לבנייה למגורים הוא רעיון שגוי. מעצם טיבו, התכנון צריך להיות כולל. הוא צריך להיות פתרונות תחבורה ותעסוקה ומגורים ושירותים ציבוריים. מאיר שטרית (קדימה): החוק הזה יותר רע מהוול"לים. דב חנין (חד"ש): יותר גרוע מהוול"לים, אני מסכים אתך, חבר הכנסת שטרית. אתה יודע, חבר הכנסת רותם וחבר הכנסת אורבך הם שני שומרי – סליחה, יש פה גם נציגות נוספת של חברי כנסת דתיים. אחד הלקחים שלמדו מחוק הוול"לים זה שלמשל לא בנו בתי-כנסת. לא בנו בתי-כנסת כי זו בנייה למגורים, לא בנו בתי-כנסת. אז לא בנו בתי-כנסת, ולא בנו גני-ילדים, ולא יבנו גני-ילדים, ולא יבנו בתי-כנסת, ולא יבנו שירותי תחבורה ציבורית, והתוצאה תהיה בנייה גרועה, תכנון גרוע. למדינת ישראל אין האפשרות לעשות דברים כאלה. מינו עוד פעם ועדות חירום, שמתגברות על התוכניות המחוזיות. כל כך הרבה ידע יש בתוכניות המחוזיות האלה, כל כך הרבה הושקע בהן. כולן מבוטלות במחי יד אחת. מקימים ועדות חירום שאין עליהן ערעור, שיכולות לקבל החלטות בצורה כל כך דרמטית, עם פגיעה קשה בשטחים הפתוחים, עם פגיעה בחופי הים, התגברות על הוולחו"ף. כל הדברים האיומים ביותר, שחששנו בחלומותינו הכי גרועים שיקרו, הנה קורים. חלומות גרועים, אדוני היושב-ראש, מתגשמים – בכנסת. היו"ר ראובן ריבלין: נדמה לי שהחוק לא מאפשר סטייה מהצורך התקני של מוסדות ציבור. מאיר שטרית (קדימה): לא, אין את זה בחוק. דב חנין (חד"ש): לא מוזכר, לא מוזכר. היו"ר ראובן ריבלין: גם בוול"לים לא היה מוזכר, והיה ברור. דב חנין (חד"ש): אבל עובדה שלא קרה. מאיר שטרית (קדימה): הוול"לים – – – היו"ר ראובן ריבלין: הובאו לוועדה מחוזית. מאיר שטרית (קדימה): מחוזיות. היו"ר ראובן ריבלין: נכון. מאיר שטרית (קדימה): פה הקימו ועדה out of order, בלי שום קשר לשום דבר – – – היו"ר ראובן ריבלין: לא. אבל, גם היא לא יכולה, היא לא יכולה לאפשר לאנשים, לאזרחים, לגור מבלי שיהיו להם השירותים – – – דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בהבאת דברים בשם אומרם. והדברים הם דברים של אדם מאוד מאוד בכיר, והוא אמר את הדברים הבאים: אין צורך בכל החארטה ברטה הזה של רפורמות צעקניות, שישפיעו על השוק בעוד שנים רבות. אין צורך בסופר-ועדות. עיכובים וסחבת בעבודתן של ועדות התכנון והבנייה הקיימות מקורם במחסור חריף בכוח-אדם. חסרים תקנים לחברי הוועדות, וחסרות משרות ליועצים של הוועדות – אתם מכירים את הדוקטרינה של האיש השמן והאיש הרזה, והאיש השמן זה כאילו השירות הציבורי, שצריך לעבור דיאטה, ולכן אין יועצים ואין תקציבים, ואין תקנים, והוועדות המחוזיות קורסות תחת נטל העבודה. היו"ר ראובן ריבלין: – – – דב חנין (חד"ש): ומי אמר את הדברים החכמים האלה? אמר אותם שר הפנים אלי ישי, השר המופקד על הרפורמה הזאת. אני מברך את השר ישי שהיה לו לפחות האינטגריטי לא לעמוד ולהציג הצעת חוק שהוא שולל אותה, שהוא חושב שהיא חארטה ברטה; אני מצטט את הדברים. מאיר שטרית (קדימה): – – – דב חנין (חד"ש): אני לא יודע. זה נראה בהצבעה. אבל, לפחות הוא לא הציג אותה. הוא השאיר לראש הממשלה את הכבוד המפוקפק של הצגת הצעת החוק הזו. וכמובן הוא ממשיך ומפרט, דברים חריפים ונוקבים, שהתפרסמו ב"ידיעות אחרונות" רק בחודש אפריל על הצעת ה"סופר-טנקר" התכנוני הקלוקל הזה שמר נתניהו הביא בפנינו. הצעת החוק הזאת תפגע בסביבה, הצעת החוק הזו תפגע בשטחים הפתוחים המעטים שיש במדינת ישראל, מדינה קטנה וצפופה במיוחד. הצעת החוק הזו בעייתית מבחינה חברתית. הצעת החוק הזו לא מקדמת פתרונות של דיור בר-השגה, לא מקיימת פתרונות של דיור להשכרה, לא מקיימת פתרונות לזוגות צעירים, לא מתמודדת עם החסם האמיתי, שלא נמצא בתחום התכנון אלא נמצא בתחום השיווק, כפי שמראים הנתונים הנמצאים בפנינו. הצעת החוק הזו לא נותנת תקנים מקצועיים לוועדות התכנון כדי שהן יעבדו כפי שצריך. אז למה מקדמים אותה? למה מקדמים את ההתקפה הקשה הזו על מערכת התכנון של מדינת ישראל? התשובה היא פשוטה: אינטרסים. מאחורי הצעת החוק הזו עומדים אינטרסים נדל"ניסטיים, וקידום יוזמות נדל"ניסטיות נגד החברה, נגד הסביבה, נגד הציבור, נגד פתרונות הדיור. אבל, לטובת כיסם של כמה בעלי הון. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חברת הכנסת מירי רגב, וגם לרשותה אני מעמיד ארבע דקות. ולאחריה – חבר הכנסת אורי אריאל. מירי רגב (הליכוד): מה? השארת אותי לאופיר אקוניס. הוא ייתן לי פחות דקות, אתה לא מבין? כבוד היושב-ראש. היו"ר ראובן ריבלין: אני נותן לך, אני נותן לך. מירי רגב (הליכוד): כרמל, אתה מגן עלי פה מאופיר? הוא הפך להיות יושב-ראש, הוא ייתן לי פחות דקות. היו"ר ראובן ריבלין: הנה, כבר. כבר, הנה, הנה. הנה כבר נתתי לך למעלה מארבע דקות. בבקשה. היו"ר אופיר אקוניס: – – – הכול, על השעון. מירי רגב (הליכוד): אני לא, אני לא רואה את זה כפגיעה אישית, כבוד היושב-ראש. היו"ר אופיר אקוניס: לא, לא. חלילה, חלילה. מירי רגב (הליכוד): תתחלפו בשקט, הכול בסדר. תנחה אותו. היו"ר אופיר אקוניס: בבקשה, גברתי. נא להתחיל. בבקשה. מירי רגב (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולברך את ראש הממשלה. אני חושבת שהצעת החוק שהיום נצביע עליה, ותעבור ברוב, היא הצעת חוק טובה. וד"לים – היא הצעת חוק טובה. היא מצטרפת לצעד נוסף שקיים ראש הממשלה, שזה בעצם מענקי מקום – נושא שאנחנו בשדולה למען דיור לזוגות צעירים, שמורכבת מכל סיעות הבית, כמעט שנתיים מדברים על זה, ואני שמחה שראש הממשלה הלך על זה. יש עוד כמה צעדים שבהם אני לא רוצה להתמקד, דווקא בשני הנושאים האלה, שהם חשובים ויקדמו את סוגיית הדיור. 100,000 שקלים שנותנים מענק מקום לפריפריה, זה חשוב. אבל יש שני דברים שצריך לזכור. צריך, א. לוודא שמקיימים את זה, כבוד היושב-ראש. אתה יודע, להחליט על חוקים זה דבר חשוב, אבל צריך לוודא שאכן 100,000 השקלים עוברים לפריפריה, ואנשים צעירים שמתקשרים למשרד השיכון מקבלים את המענק הזה, כי אחרת בעצם אנחנו – – – קריאה: – – – מירי רגב (הליכוד): את כל ה-100, לא 40 ו-20, ו-30, אלא את כל ה-100. 100,000 שקלים לפריפריה. זה בעניין הזה של מענקי המקום, והווד"לים שאין ספק שהם יקדמו תהליכים, יזרזו תהליכים. וכן, עשה את זה בעבר שרון, שעשה את הוול"לים. אני חושבת שזה קידם, וזה הגיע למצב שבנינו 100,000 יחידות דיור לעולים חדשים. מאיר שטרית (קדימה): שרון לא עשה ול"לים. מירי רגב (הליכוד): שרון עשה ול"לים, ואנחנו לא נדבר על זה כרגע. לא נרחיב. מאיר שטרית (קדימה): מי שעשה ול"לים זה היה בנימין בן-אליעזר, שרון לא עשה. מירי רגב (הליכוד): עשו ול"לים, בנו 100,000 יחידות דיור לעולים חדשים. אבל, אני רוצה לדבר על משהו אחר, כבוד היושב-ראש. איתן כבל (העבודה): אתה טועה – – – היו"ר אופיר אקוניס: טוב, סליחה – – מירי רגב (הליכוד): הווד"לים הם צעד נכון, הם צעד חשוב – – – היו"ר אופיר אקוניס: – – חבר הכנסת כבל, תודה לך. בבקשה, גברתי. מירי רגב (הליכוד): הם צעד נכון והם צעד חשוב – – – היו"ר אופיר אקוניס: חברי הכנסת כבל ושטרית, התייעצות בין-מפלגתית בחוץ. מירי רגב (הליכוד): – – – הווד"לים הם צעד נכון וצעד חשוב. אבל עם זאת, כבוד היושב-ראש, אני אומרת ומבקשת מראש הממשלה, כפי שהוא אישית התערב בנושא הווד"לים וכפי שהוא אישית התערב בנושא מענקי המקום, אם ראש הממשלה לא ינחה את משרד האוצר להפסיק לספסר בקרקע, מחירי הקרקע יהיו בשמים. החלום לדירה של זוגות צעירים הולך ומתרחק. לא יכול להיות מצב – ואין לי שום דבר נגד החרדים, נהפוך הוא – שבבית-שמש דירה במחיר למשתכן עולה 400,000 שקלים, ובראש-העין זה 1.5 מיליון שקלים; לא יעלה על הדעת. גם לנו, לילדים שלנו: מסורתיים, חילונים, משרתים בצבא, עושים מילואים, משלמי מסים, מותר לקנות דירה במחיר למשתכן של 600,000 שקלים. היו"ר אופיר אקוניס: נכון. מירי רגב (הליכוד): בכל מקום מחיר הבנייה הוא אותו מחיר בנייה. העניין הוא לא מחיר הבנייה אלא מחיר הקרקע. וראש הממשלה אמר פה דבר נכון, ואני מברכת אותו על כך. קדימה עשתה טעות בכך שהיא הפסיקה לבנות במרכז הארץ. צריך לבנות בכל הארץ, אבל צריך לבנות בכל הארץ במחירים שפויים, במחירים שזוג צעיר יכול לעמוד בהם. לא יכול להיות שאנחנו נבנה במחיר של 1.5 מיליון שקלים דירה של שלושה חדרים. ולכן, אני קוראת מעל במה זו לראש הממשלה – כפי שהתערבת, כפי שהתערבת בנושא הווד"לים, כפי שהתערבת במענקי המקום, בואו נקדם, וזה יהיה רשום על שם הממשלה שלנו: מחיר למשתכן לדירה בכל הארץ, לזוג צעיר, דירה ראשונה לא תעלה על 600,000–700,000 שקלים. זוג צעיר יכול לעמוד בזה בכל הארץ. זה לא פריווילגיה רק של החרדים. גם הילדים שלנו יכולים ליהנות מהדבר הזה. תודה רבה. היו"ר אופיר אקוניס: תודה, אני מודה לך. תודה לך, גברתי. חבר הכנסת אורי אריאל, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה. אגב, את יכולה לבקש מיושב-ראש ועדת הכלכלה, גברתי, לקיים ישיבת מעקב על מענק המקום. זה, אגב, רעיון לא רע. מירי רגב (הליכוד): זה רעיון לא רע, ויכול להיות שהוא יאמץ את זה. היו"ר אופיר אקוניס: בהחלט. לא, זה באמת רעיון טוב – לקיים ישיבת מעקב יחד עם יועצו – – – מירי רגב (הליכוד): – – – היו"ר אופיר אקוניס: לא, חבר הכנסת מילר. קריאה: מה זה חבר הכנסת – – – היו"ר אופיר אקוניס: יושב-ראש ועדת החינוך. קריאה: יושב-ראש ועדת – – – היו"ר אופיר אקוניס: נכון, נכון מאוד. בבקשה, אדוני, ארבע דקות. בבקשה. אלכס מילר (ישראל ביתנו): – – – אורי אריאל (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי הכנסת, פה מדובר על חוק הוונדליזם. אל תטעו בשם. מה שפה מובא בפנינו זה ונדליזם אחד גדול, אבל לא באופן פרטי, חס וחלילה, אלא כבר ראש הממשלה הכניס את כל המדינה לבלגן. עומד ראש ממשלה, שיוצר את הבעיות במו-ידיו – הוא אחראי לבעיות, תיכף נמנה אותן, ואז הוא בא עם פתרון קסמים שעושה ונדליזם כללי במדינה, לדורות. הרי זה לא מסוג הדברים שאם טעיתי אני אתקן אותם; זה מסוג הדברים שברגע שיצרת את הבלגן, לא תוכל לתקן אותו לדורות. לכן החומרה של ההליכה, הייתי אומר כמעט המוטרפת הזאת, שראש הממשלה עולה לנמק אותה פה, הוא מצא פטנט – הוא לא יקשיב לאף אחד, הוא יאטום את אוזניו, ואז הכול יהיה בסדר, הוא ירוץ ויסדר את הדברים. ראש הממשלה מר נתניהו הוא זה שלא מאפשר לבנות בירושלים. ומדובר על אלפי יחידות דיור. ראש הממשלה הוא זה שלא מקדם את התוכניות במגזר הערבי, חסרות שם עשרות אלפי יחידות דיור. ראש הממשלה נתניהו הוא זה שלא מאפשר לבנות ביהודה ושומרון. צריך להגיד: הוא לא מפלה. הוא לא מאפשר לחרדים לבנות, נכון, מר אייכלר? הוא לא מאפשר לדתיים לאומיים לבנות, הוא לא מאפשר באריאל לבנות, הוא לא מפלה – תוקע את כולם. מדובר על סדר-גודל של 10,000 יחידות דיור שאפשר להתחיל מחר בבוקר לבנות. המציאות שראש הממשלה יצר בשנתיים שהוא מכהן – הוא יכול לנסות לגלגל את זה קדימה, ואחורה, ולמעלה ולמטה – אחרי שנתיים זה היה צריך להיראות אחרת. למה כל הדברים שעושה האוצר, החקיקה והתקנות, לא היו לפני שנה וחצי? הרי כבר אז היתה בעיה. ראש הממשלה מוביל את המשק במובן הנדל"ני למקומות אסורים, ל-,deadlock למקומות ללא מוצא. הדרך היא לא לעשות עוד חוק, אלא הדרך היא לשחרר את מה שכבר נמצא בקנה, שיצא החוצה. אני צריך להזכיר במקרה הזה גם את אחינו מגורשי גוש-קטיף, עקורי גוף-קטיף, שעד היום שני-שלישים מהם, אחרי שש שנים, לא נמצאים בביתם. ולמה לזה, ראש הממשלה, אי-אפשר לדאוג? למה זה שונה מכל הדברים? אתה אחראי בין השאר לגירוש הזה, אתה הצבעת בעדו. אני חושב שהכנסת צריכה לפעול נגד החקיקה הזאת, ולא לאפשר – זה לא יביא מזור למחירי הדירות. זו טעות. אם זה היה מביא לפחות את זה עוד היה שווה לשקול את החוק המוזר הזה, אבל היות שזה לא יביא את המזור, אני מציע לכנסת להתנגד תכלית ההתנגדות לחוק הזה. תודה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מודה לך, אדוני. חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת יוחנן פלסנר. הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011 (קריאה ראשונה) היו"ר אופיר אקוניס: בבקשה, חבר הכנסת אייכלר, ארבע דקות, ואחריו, כפי שאמרתי, חבר הכנסת פלסנר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בפרשת השבוע, כשבלעם הרשע רצה לקלל והקדוש-ברוך-הוא הכניס לו לפה ברכות, הוא אמר: מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. הבית היהודי, הדירה, המשכן, האוהל – זה היסוד של הבית היהודי. ולכן, כאשר מדינת ישראל התפרקה והתפקרה מן האחריות לבנות דירות לזוגות הצעירים שלה, היא עשתה מעשה – אני לא רוצה להגיד מעשה בלעם, אבל מעשה בקדושת הבית היהודי, בחשיבות הבית היהודי; ואנחנו יודעים שיש הרבה זוגות צעירים שהדירה היא אחת הסיבות לכך שהם לא מזדרזים להתחתן. לכן זו משימה לאומית, שהמדינה לא תהיה גרועה יותר מאשר בימי מפא"י, כשמדינת ישראל היתה ענייה מאוד, והדבר הזה, שכל זוג צעיר, כל עולה חדש, צריך לקבל איזו דירה, אם שיכונים, אם "עמידר", אם "עמיגור", אם בסיוע ממשלתי – היו נותנים אז. לא היתה עבירה לסייע למשפחות ברוכות ילדים. היה דירוג במשרד השיכון לפי מספר הילדים בבית, לא התביישו בכל הדברים היהודיים האלה, והיתה גם בנייה ציבורית. עכשיו, אני לא בא להגיד שצריך לחזור לבנייה הציבורית, אבל אם מדברים על ביורוקרטיה, גיליתי דבר מדהים. אדוני היה שר הפנים, חבר הכנסת שטרית? מאיר שטרית (קדימה): גם שר השיכון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): גם שר השיכון. גיליתי – חשבתי שמשרד הפנים זה אם כל הצרות. ישבתי שם וגיליתי שיש להם – 70,000 דירות מאושרות לבנייה מתוכננות במשרד הפנים, אני נדהמתי. מדברים על וד"לים, אני בעד, אגב, כל מה שיפרוץ את הביורוקרטיה, אני בעד, אבל אתה ידעת ש-70,000 דירות – למשל בראש-העין, נתנו לי דוגמה, יש 8,000 דירות – – – היו"ר אופיר אקוניס: יש מספרים יותר גבוהים גם מהמספר הזה. שמעתי את המספרים היום, שמעתי מספר גבוה יותר. אני נוטה להאמין לך – גם את זה שמעתי היום; יש פה – רק המספר הנוסף חסר. נסתפק ב-70,000 דירות. מאיר שטרית (קדימה): 160. ישראל אייכלר (יהדות התורה): 8,000 דירות בראש-העין עומדות מוכנות, יש ויכוח על מי יחבר את הביוב לארצי, ו-8,000 דירות תקועות. עכשיו, שמעתי את חברת הכנסת רגב אומרת שהיא רוצה שגם בראש-העין יהיה סיוע כמו שיש בבית-שמש. גברת רגב, אתה טועה, בבית-שמש מדינת ישראל לא מסייעת בפרוטה אחת, והיא לא ברשימת אותן שכונות. יש שם חרדים, זה נכון, אבל זה לא אומר שמכיוון שיש שם חרדים נותנים שם סיוע. לא נותנים סיוע. היא צודקת, חברת הכנסת רגב, שמקור הצרה הוא בספסרות של מינהל מקרקעי ישראל. במקום שמשרד השיכון יקבע טבלה – בזמנך, חבר הכנסת שטרית, היתה טבלה שמשרד השיכון קבע – באזור זה, קרקע לדירה עולה 1,500 דולר, 2,000 דולר; תלוי באיזה אזור. בבית-שמש למשל עלתה 1,500 דולר קרקע לדירה לפי טבלה של משרד השיכון. היום הגענו לעניין המכרזים, באים ספסרים ועורכי-דין מפולפלים, העלו את המחירים ל-260,000 שקל קרקע לדירה, ריבונו של עולם, באותה בית-שמש. מאיר שטרית (קדימה): – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): יבנה, היה 70,000 שקל קרקע לדירה, היום זה חצי מיליון. היו"ר אופיר אקוניס: אדוני, אני מבקש לא לעשות קידום מכירות; עירך היא עיר חשובה, לא לעשות כאן – – – ישראל אייכלר (יהדות התורה): לכן אני ממש רוצה לא לשחרר את ראש הממשלה ואת הממשלה מהעניין הזה של אחריות למצב שנוצר. הממשלה חייבת להפסיק את המכרזים לפי מי שמביא יותר כסף – אלא לפי מי שמביא יותר זכאים וזוגות שאין להם. כאן אני רוצה להגיד לראש הממשלה, הניסיון הזה שהצליח לכם עכשיו, לפלג בין ש"ס ליהדות התורה, כאשר היה לחץ ציבורי בעניין הזוגות הצעירים – לכל הזוגות הצעירים, ולקנות את העניין של הנגב והגליל תמורת ההתעלמות מדרישת יהדות התורה; והוא אפילו לא רוצה להיפגש אתנו במשך חצי שנה בעניין הדיור. זה דבר שהוא גם לא יעיל וגם יעלה ביוקר; אם ביום מן הימים חבר הכנסת שטרית יהיה שר השיכון, שראש הממשלה יאשים רק את עצמו. תודה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך, אדוני. חבר הכנסת פלסנר, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כץ. אם חבר הכנסת כץ לא יהיה פה, התבקשתי בשל נסיבות משפחתיות לקרוא לחבר הכנסת שטרית, אז אתם צריכים לקוות שחבר הכנסת כץ לא יהיה פה. בבקשה, אדוני. יוחנן פלסנר (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, מה שראינו היום בכנסת היה עוד מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה נתניהו, הפעם בנושא הדיור. הרי הבעיה החברתית הקשה והמשמעותית ביותר היום במדינת ישראל זה מצוקת הדיור. עשרות אלפי זוגות צעירים מיואשים, החלום של השגת דירה, אפילו של מגורים, הולך ומתרחק מהם, לא רק במרכז הארץ, אלא כמו שכולנו יודעים ומסתובבים, המחירים גם בפריפריה גבוהים, ועולים, ובשנתיים האחרונות לפחות, עלייה של לפחות 40%, לפי הערכות אחרות בערך 50%, והכול תלוי, לפי אזורים, אבל זו העלייה הממוצעת. ראש הממשלה, אדם שמבין היטב, יודע לקרוא סקרים, מכיר תקשורת, מה עשה? הבין שיש בעיה, הבין שהממשלה שלו לא עשתה שום דבר כדי לפתור את הבעיה הזאת; הוא מדבר על הבעיה: מאז קום המדינה חסרות דירות. בסופו של דבר, חסרות היום דירות, יש מצוקת היצעים, והממשלה הזאת לא עשתה דבר כדי לטפל בהיצעים. פתאום הוא מדבר על העברת הבסיסים לנגב ובניית כבישים. יותר מסכי אש ועשן מזה כמעט אי-אפשר להעלות על הדעת. בא ראש הממשלה, מוכר לנו הפעם עוד טריק, עוד בלוף, עוד סופר-בלוף – אפרופו האמירה שלו על "סופר-טנקר" – מבית-מדרשו, והפעם הוא מספר לנו שהבעיה היא בהליך התכנוני, ואם הוא רק יחלץ את הפקק הזה אז תיפתר הבעיה של ההיצעים. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, החסם העיקרי שמונע הגדלה דרמטית של ההיצעים של הדיור הוא לא בתחום התכנוני, מה לעשות. יש 160,000 דירות שהן כבר במלאי של יחידות הדיור המתוכננות, המאושרות, והחסמים הם אחרים: חסמים שיווקיים, חסמים רישויים. הנה, דיבר כאן חבר הכנסת אייכלר על הדירות בראש-העין. למה לא בונים בראש-העין? כי יש כבר הרבה זמן מחלוקת על גודל הכביש שמתחבר לכביש 5, ומי יממן אותו ובכמה. במקומות אחרים – מי יממן את מתקן טיהור השפכים ואם צריך אחד או שניים. אלה חסמים ביורוקרטיים, חסמים ממשליים. במקום לגעת בבעיה ולפתור, ולהגיד: יש לנו כאן 160,000 יחידות דיור, אותן אני רוצה לחלץ. אני אקח את הנתונים של ראש הממשלה: חסרות 10,000 דירות מדי שנה, ובמצטבר חסרות 70,000–80,000 דירות. יש מלאי תכנוני מאושר לכל הדבר הזה. כל התוכנית הזאת מיותרת לחלוטין. אבל מה המחיר שאנחנו משלמים? זה לא רק תוכנית מיותרת, שלא תפתור את הבעיה ורק תפתור אולי בעיה דימויית תקשורתית של ראש הממשלה לעוד כמה ימים – הוא יכדרר עוד כמה ימים במגרש הדימוי הציבורי שלו ובמשחק הדימוי הציבורי שלו; מה הבעיה שזה יוצר? זה משחית את התהליך התכנוני שקיים היום במדינת ישראל. זה בעצם לוקח את הוועדות המחוזיות ויוצר להן מעקף. יש לא מעט דוגמאות – הרי מדברים כל הזמן: הוול"לים, הוול"לים, כאיזו דוגמה למשהו אדיר וגדול שנוצר כאן בשנות ה-90. צריך לזכור שעיקר הבנייה לא היה כתוצאה מהוול"לים, וכשאריק שרון עבד בראשית שנות ה-90, כל העשייה המפורסמת לא היתה באמצעות חוק הוול"לים, והוול"לים האלה יוצרים גם עיוותים. כי פתאום בהליך התכנון לא מיוצגות הרשויות, לא מיוצגים אינטרסים סביבתיים-חברתיים. נוצרות שכונות, כמו שכונת עין-חמד, ללא כביש גישה בכלל – אני נותן דוגמאות של קיצורי ההליכים שנעשו בעבר; שכונת גני-אביב כמעט בלי שטחים ציבוריים. יש כאן עיוות והשחתה של התהליך התכנוני – – היו"ר אופיר אקוניס: נא לסיים. יוחנן פלסנר (קדימה): – – שיש בו היגיון, יש בו איזונים. ומילא אם זה היה פותר את הבעיה, אבל זה אפילו לא פותר את הבעיה. זה בסך הכול עוד סופר-בלוף מבית-מדרשו של נתניהו. וחברים, לא כל סופר-בלוף – אולי זה טוב לנאום ונפרגן לו את הנאום הזה, אבל אנחנו צריכים לבלום את זה גם כאן במליאה וגם בוועדה. תודה רבה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת שטרית, בבקשה. סידרנו עם חבר הכנסת כץ, שבכל זאת הגיע, ברוב טובו הוא הסכים שתחליף אותו. אין לי ספק, כולנו מעריכים. תודה רבה לך, חבר הכנסת כץ, אתה תהיה אחרי חבר הכנסת שטרית, ואחריכם – חבר הכנסת בן-ארי. בבקשה, אדוני. בן-ארי הורחק? אז לא. מאיר שטרית (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה, תודה רבה לחבר הכנסת כץ, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לא עליתי לבמה בשביל לתקוף את ראש הממשלה או את הממשלה אלא בשביל לדבר לגופו של עניין בעניין הבנייה. באמת כואב לי לראות את התוכניות של הממשלה מתנפצות בזו אחר זו. הממשלה הביאה בתחילת כהונתה רפורמה אחת בתכנון ובנייה, ענקית, שהתנגדו לה מהיום הראשון מאותם נימוקים שאנחנו מעלים היום. והנה, ישבו בוועדה עשרות ישיבות, מאות שעות, והתוכנית הזאת, כמו שאנחנו מבינים, מתה. ראש הממשלה הביא בתחילת כהונתו רפורמה במינהל מקרקעי ישראל, והשאיפה היתה לעשות רפורמה כזו שתשחרר קרקעות למאות אלפי יחידות דיור בשנה. אני התרעתי אז מעל הבמה הזאת, אפשר לבדוק בפרוטוקול, שראש הממשלה פועל בגישה לא נכונה כיוון שהם לא יוכלו להתגבר על ועד העובדים במינהל. זה לא יפתור את הבעיות. ולצערי, צדקתי. הנה, עברו מאז שנתיים פלוס – שום רפורמה לא קרתה, לא שחררו מאות אלפי יחידות קרקע – – – היו"ר אופיר אקוניס: בדיוק שנתיים – זה היה ביולי 2009. מאיר שטרית (קדימה): בדיוק. שנתיים, שום דבר לא קרה. גם הרפורמה הזו מתה. ואני שומע שרוצים לפטר עכשיו את מנהל המינהל כי הוא לא מסתדר עם שר השיכון. הבנתי שהיום הוא הוזמן לשיחת נזיפה אצל ראש הממשלה יחד עם שר השיכון. שר השיכון אומר שאין לו אמון בו, והוא אומר ששר השיכון, פעולותיו גובלות כמעט במעשים לא חוקיים. זה מראה לך שכל הרפורמות האלה לא במקומן – – יוחנן פלסנר (קדימה): עדיף – – – ביבי אחר. מאיר שטרית (קדימה): – – ואני אומר בצער, אדוני היושב-ראש, שגם מה שמוצע לנו היום זו תוכנית לא טובה. אי-אפשר לפתור את בעיות הבנייה והדיור במדינת ישראל ב"זבנג וגמרנו". ואני רוצה להסביר, בנימוקים באמת הגיוניים, למה התוכנית לא טובה. אני מצהיר פה על הבמה שלדעתי התוכנית לא רק שלא תפתור את הבעיות, היא עלולה גם להחמיר אותן, ואני אסביר במה העניין. איפה התוכנית הזאת תעבוד? מי ייהנה מהתוכנית? אני אומר לכם מי ייהנה ממנה: לא הפריפריה, לא הנגב והגליל, אלא מקומות הביקוש המרכזיים בארץ, ששם הדירות הכי יקרות. בעלי האינטרסים הכי גדולים נמצאים במרכזי הביקוש – בתל-אביב, בירושלים, בחיפה, בנתניה, בראשון. אלה האנשים שינצלו את תוכנית הווד"לים בצורה חריפה ביותר ויפעילו את כל הלחצים האפשריים, ויש להם כלים – אם הדובר של סיעת קדימה לא ידבר מולי – כל הכלים האפשריים ללחוץ על הוועדות הללו. לכן ינצלו כל פיסת קרקע שקיימת לעקוף את כל הוראות התכנון והבנייה, כי הווד"לים נותן להם את האפשרות – ויבנו לך, מול הבית שלך – אם לאחד יש בית קטן, יבנו לך מגדל, 20 קומות. תהיה שם ועדה אחת שתאשר לו, אפשר לאשר, ומחר לא תראה את אור השמש ולא תוכל להגיד כלום. על-פי התוכנית הזאת יש לך 15 יום להגיש התנגדות. אם אתה לא מגיש – מתה. אין ערעור על החלטות הוועדות. אין דבר כזה בתכנון ובנייה. לכן זה לא יפתור את הבעיות. אם ראש הממשלה היה בא ואומר: תשמעו, רבותי, אני רוצה לבנות את הגליל ואת הנגב על-פי החזון הציוני, בואו נעשה את התוכנית הזאת, בואו נשפר אותה ונעשה אותה רק בגליל ובנגב – אתה יודע מה, אני אומר: יש על מה לדבר. בוא נשב על הגליל והנגב, נעשה כמה תיקונים בתוכנית שהביאו, ואולי זה היה מביא איזו ברכה לנגב ולגליל ובונה דירות במקומות שיש בהם היום חוסר ביקוש, ויכול להיות שהוא יגדיל את האוכלוסייה בגליל ובנגב על חשבון מרכז הארץ. אבל הוא עושה הפוך: התוכנית הזאת תחזק רק את מדינת תל-אביב, את מדינות הביקוש. והמחירים שם לא יהיו נמוכים. הקרקעות היום – אדוני, אני יודע על מכרז שיצא עכשיו בתל-אביב, לפני חודש, פחות מחודש, על קרקע לדירה – יש בניין שהורסים אותו ובונים עליו כמה דירות. המחיר לקרקע שמבקשים – 500,000 דולר לדירה. זה מטורף לגמרי. אם אתם רוצים לפתור את הבעיות, אדוני ראש הממשלה, יש לי בשבילך כמה הצעות מעשיות שבאמת יביאו לפתרון. אני מציע רק שלוש הצעות קצרות, אדוני היושב-ראש. היו"ר אופיר אקוניס: להצעות לא נשאר זמן. מאיר שטרית (קדימה): בחצי דקה. היו"ר אופיר אקוניס: בבקשה. מאיר שטרית (קדימה): שלוש הצעות: 1. אני אספר לכם איך שרון פתר את בעיית הדיור בתקופה הגדולה של העולים, איך בנו מאות אלפי דירות. הדרך נורא פשוטה. ואני מציע לראש הממשלה, במקום כל החוק הזה, לעשות דבר פשוט. זה, אגב, מה שהייתי עושה אם הייתי שר השיכון. היום במצב של חוסר דירות יש מחירים גבוהים. אני לא שר השיכון היום, לצערי, ושר השיכון לא פעיל בעניין הזה. אבל דרך אחת לעשות את זה היא לתת התחייבות רכישה – זה מה ששרון עשה. מה זה התחייבות רכישה? המדינה אומרת לקבלן: אנחנו מתכננים את הבתים, אתה תבנה לנו 500 דירות, אנחנו נותנים לך התחייבות לקנות ממך את הדירות אם אתה לא מצליח למכור אותן בשוק החופשי. ואם אתה גומר יותר מהר – תקבל בונוס. לדירות יש מחיר מראש, משרד השיכון מכתיב אותו. זה לא שוק חופשי. הקרקע של המדינה, הדירות של המדינה, הקבלן הוא קבלן מבצע ומוכר את הבית לזוג במחיר שהמדינה קבעה. אתה מוריד את מחיר הדירות במכה לפחות מחצי. ככה עבד שרון, ככה עבדו כל ממשלות ישראל בעבר כשהיתה מצוקה. הממשלה, אגב, לא מסתכנת בכלום, מדוע? כי רוב הדירות נמכרו. ואם המחירים ירדו – כל הדירות יימכרו. ואתה מוכר דירות רק לזכאים, אלה חסרי הדיור. זאת הצעה אחת. הצעה שנייה, אדוני ראש הממשלה: יש חוק שאני העברתי כשר השיכון, חוק דירות להשכרה, שאני אומר בצער ששר השיכון אחרי, זאביק בוים זיכרונו לברכה, ועכשיו גם אטיאס, שייבדל לחיים ארוכים, לא הוציאו אפילו מגרש אחד למכרז על בסיס החוק הזה. החוק הזה נועד ליצור אפשרות של מלאי דירות גדול מאוד, של עשרות אלפי דירות לשנה, בשכירות ארוכת טווח, של עד 25 שנה, במחירים הגיוניים. לצערי, החוק לא מופעל. תפעיל את החוק הזה. לא צריך תכנון, לא צריך בנייה – תפעיל אותו, אתה פותר בעיות גדולות – – – היו"ר אופיר אקוניס: והדבר השלישי. מאיר שטרית (קדימה): אני מודה לך, כבר חשבתי להפסיק. היו"ר אופיר אקוניס: אם כבר אמרת, סקרנת אותנו עם שלוש הצעות, אז כבר הגעת לשלישית. בבקשה. קצר מאוד. מאיר שטרית (קדימה): הדבר השלישי, אדוני היושב-ראש: תסדר את הביורוקרטיה שקיימת היום במינהל ובמשרד. במה זה בא לידי ביטוי? כשהמינהל מוכר קרקע למישהו, בחוזים של המינהל כתוב – אני מעיד – שהיזם, מרגע שהוא קונה את הקרקע, חייב לבנות בתוך שלוש שנים. חייב לבנות פירושו – חייב לגמור שלד. אנשים לא בונים. אני אגיד לך למה – לא כדאי להם לבנות. אם הוא קנה קרקע – זכית במכרז? אתה מחכה. הקרקע קופצת לשמים, אתה לא צריך לבנות בכלל. אתה מוכר אותה, הרווחת, ולא צריך לעבוד. תבצע את החוק הזה שאדם שלא בנה בתוך שלוש שנים – קח לו את הקרקע בחזרה. ביורוקרטיה שנייה – דבר שני שקיים בנקודה – אדוני היושב-ראש, מצאתי דבר מזעזע – – – היו"ר אופיר אקוניס: אבל דבר אחרון. מאיר שטרית (קדימה): אחרון. – – – כאשר אדם גומר בניין, קבלן, הוא צריך לקבל טופס 4 כדי להתחבר לחשמל. המדינה, מסתבר – משרד השיכון פיתח נוהל חדש, שאם אני הייתי שר השיכון, הייתי רוצח אותם מזמן, את האנשים שם. מה הנוהל אומר? קבלן שגומר לבנות צריך לקחת מודד מוסמך, לעשות מדידה של הבניין שנגמר, להגיש את המדידה – המדינה מינתה עשרה מודדים מוסמכים אחרים שיבדקו את המדידה שלו. אני לא מבין למה כשזה מודד מוסמך, עם רשיון. הבדיקה הזאת לוקחת שנה. כלומר בניין נגמר, אנשים לא יכולים להיכנס לבניין שנה מיום גמר הבנייה בגלל המדינה הזאת. רבותי, זה שיגעון. הבאתי לך שני דברים קטנים שרק יאיצו את תהליך הבנייה. וכמובן, אפשר לחייב – אולי צריך לחשוב מחדש ולחייב במס אדם שקנה קרקע ולא בונה בתוך פרק זמן, לשלם מס כל שנה. היו"ר אופיר אקוניס: תודה, חבר הכנסת שטרית. חבר הכנסת יעקב כץ, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אין שרים? היו"ר אופיר אקוניס: השרה התורנית נמצאת, שרת החקלאות ופיתוח הכפר. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, מכובדתי השרה וחברי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, מכיוון שאתה מאוד מקורב לראש הממשלה, פגשתי עכשיו את השר יובל שטייניץ במזנון פה ואמרתי לו: כמה פעמים הייתי אצלך בקשר לנושא הדירות? שלוש, ארבע פעמים – אצלו במשרד. ואמרתי: כל התוכניות שלכם לא יצליחו משתי סיבות. סיבה ראשונה – שיש גירעון גדול. נניח שאתה בעל עסק ונכנסת לאוברדרפט גדול. כשהאוברדרפט גדול צריך להכניס את היד לכיס ולהוציא כסף, על השולחן, כדי לכסות את החור שיש בבנק. אין ברירה. במקרה דנן, כשראש הממשלה עומד היום ומכריז שיש חוסר של 100,000 יחידות דיור, אין ברירה – ממשלת ישראל היתה צריכה בהוראתו להוציא מכרזים ישירים לקבלנים, כאשר המחיר הראשוני של הקרקע הוא המחיר שמינהל מקרקעי ישראל קובע. היום כשמוציאים מחיר של קרקע, כל הקבלנים מתחרים, והמחיר עולה במאות ובאלפי אחוזים, וזה מתווסף למחיר שאדם צריך לשלם על הקרקע, ואחר כך המחיר מגיע לשמים, מגיע למאות אלפים או למיליון וחצי, שניים – מחירים שאף אחד לא מסוגל לעמוד בהם. במקרה הזה, כמו שהיה בשנים 1990, 1992, כשאני עבדתי עם אריק שרון בתור העוזר שלו לענייני התיישבות והתחילה יציאת רוסיה, והגיעו למעלה ממיליון אנשים – – שלמה מולה (קדימה): גם "מבצע שלמה" היה ב-1991. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – ובנינו למעלה מ-120,000 יחידות דיור בשנתיים. הבתים עמדו. 120,000 יחידות דיור. אין ברירה היום, זה הפתרון היחיד. לא יעזור לו, הווד"לים, הקמד"לים, החד"לים, השד"לים, הפת"לים והיד"לים. כלום לא יגמור. הוא יעמוד כאן בעוד שנה ויגיד למה הוא לא הצליח, ויתלה עוד פעם את הבוקי סריקי בכל מיני פקידים. צריך להוציא את הכסף מהכיס ולהגיד: אני מוציא מכרז לקבלנים, והאנשים קונים מהמדינה. זה כדי להעמיד את הבתים בתוך שנתיים, שלוש שנים. אין אפשרות אחרת. הבנייה צריכה להיות בכל הארץ, לפי מינון נכון, כולל בירושלים עיר הקודש – ירושלים, שהיום אנשים לא מסוגלים לקנות בה. אני אומר: רק הפתרון הזה יכול להביא לידי פתרון. לכן אני קורא מפה לראש הממשלה: לא וד"לים ולא פקידים ולא אנשים שינסו לעשות לך את העבודה במקומך; אתה צריך להוציא את הכסף מהכיס, לשים אותו על השולחן, לתת מכרזים רק עם מחירי הקרקע המינימליים, ועל זה להוסיף את מחיר הבנייה. זה יאפשר בבת-אחת להוריד את כל המחירים, יאפשר לזוגות צעירים – בתוך שנתיים מדינת ישראל מתהפכת. כיוון שאני הייתי שותף בדבר כזה עם אריק שרון, שייבדל לחיים ארוכים, לפני 20 שנה, ויצרנו מציאות שאפשרה לקלוט את יהודי רוסיה ויהודי אתיופיה, גם במקרה הזה אין פתרון אחר, רק הפתרון הזה. וכל ניסיון שלו למכור ולהרוויח מיליארדי מיליארדי מיליארדי שקלים, ולחשוב שהוא פותר בזה את הבעיה, וזה רק בעיה ביורוקרטית – זה כישלון. למה אני פונה אליך, היושב-ראש? כי אתה נחשב לאחד מאלה שמקורבים אליו. אותך – הוא מתכנן שתהיה פעם שר, הוא מתכנן לעשות אותך ראש ממשלה. היו"ר אופיר אקוניס: מאיפה לך כל המידע הזה? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): חבר הכנסת אקוניס, אתה מאלה שלוחשים על אוזנו. תגיד לו: כצל'ה אמר שאם לא תבנה בנייה תקציבית, לא תצליח. היו"ר אופיר אקוניס: תודה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אחרייך – חברת הכנסת זוארץ. בבקשה, אדוני. ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני היושב-ראש, זה רגע נדיר בכנסת, כי אני מוצא עצמי מסכים עם חבר הכנסת כץ. יריב לוין (הליכוד): אתה בכיוון הנכון. ניצן הורוביץ (מרצ): אולי הוא בכיוון שלי. חבר הכנסת לוין, הרבה מאוד זמן אנחנו אומרים שכל הניסיון לתלות הכול בשוק ולצפות שהשוק מעצמו יתנהל ויסדר את הבעיות הוא מוגזם, והוא מביא לפעמים לתוצאה קשה. מה שקרה עם שוק הדירות הוא ההוכחה ששוק פרוע לא נותן תוצאה טובה. השוק לא מתנהל מעצמו, והוא גורם לתוצאה שבה דירה ממוצעת בישראל עולה יותר ממיליון שקל, בעוד בית ממוצע בארצות-הברית עולה חצי מזה; בית בארצות-הברית עולה משהו כמו 550,000–600,000 שקל – חצי ממחיר של דירה ממוצעת בישראל, דירה של 100 מ"ר, 120 מ"ר. הדבר הזה קרה משום שכבר לפחות עשר שנים – ותמיד אומרים: אתם; זה לא רק הם. גם ממשלות קודמות משכו ידן משוק הדירות, וצודק כצל'ה באומרו שחייבת להיות בנייה תקציבית; לא רק בקטע של דיור ציבורי למקרים סוציאליים וכו', אלא חייבת להיות רגולציה בשוק הדירות, כי יש לנו הוכחה לאורך שנים שהשוק כפי שהוא מתנהל עכשיו לא נותן את התוצאה. אני רוצה לומר מלה לגבי הרפורמה שמביא ראש הממשלה. אני יושב בוועדה שדנה פעמיים בשבוע ברפורמה הנוכחית, ומה שיצא בוועדה זה דבר די מדהים. באו אנשי המקצוע ואמרו: יש כבר תוכניות – הרי שמענו כאן שיש עשרות-אלפי – ואני אומר לך שיש משהו כמו 160,000–170,000 תוכניות מאושרות. הבעיה היא שבוועדות המחוזיות אין מספיק כוח-אדם. שאלנו את שר הפנים ואת נציגי משרדו: כמה אתם צריכים כדי שהוועדות המחוזיות הנוכחיות יאשרו? אומרים: 20, 30, 40 תקנים, ומשרד האוצר לא נותן. תאמין לי, אדוני היושב-ראש, אני לא מנסה להתנגח במקרה הזה בממשלה, כי זה לא רק הממשלה הזאת, צריך להיות הוגנים. אבל לאורך שנים הממשלה ייבשה את מנגנון התכנון, ועכשיו מנסים לעשות איזה סידור, ולעשות – איך ראש הממשלה קראה לזה? מסלול ירוק עוקף הליכים. מסוכן לעקוף את הליכי התכנון, כי הליכי התכנון מגלמים בתוכם את מה שאנחנו קוראים לו האינטרס הציבורי, וברגע שאתה עושה הליכים בלי לתת משקל לאינטרס הציבורי, אתה מקבל שכונות ופרויקטים למגורים שנבנים בצורה כושלת ולא משיגים את יעדם. אנחנו אומרים שני דברים. דבר אחד – הממשלה צריכה להכניס את היד לכיס ולשוק הדירות. אי-אפשר לתת לשוק הזה להתנהל בצורה הפרועה שהוא התנהל בה עד עכשיו. דבר שני – לא לדרוס את מערכת התכנון הקיימת. מערכת התכנון הקיימת היא לא מערכת רעה והיא לא גרועה; היא סובלת מחוסר קיצוני של תקנים ומחוסר משאבים. יושבים מתכננים מאוד טובים ויושבים אנשי מקצוע מאוד רציניים בוועדות המחוזיות, למשל, ברחבי הארץ. הוועדות המחוזיות זה גוף של משרד הפנים, זה כבר גוף ממשלתי. מה ראש הממשלה עושה – מנסה לעקוף גוף של הממשלה על-ידי גוף של הממשלה החדשה? צריך לתת כוח-אדם לוועדות המחוזיות. הם מספרים לנו, שנגיד, הוועדות המחוזיות – יש להן סדר-יום, וב-15:00 הם מפסיקים לעבוד, כי נגמרו השעות. אז אומרים: תביאו עוד כוח-אדם – נעבוד גם אחרי צהריים, נעבוד גם משמרת שנייה. לכן, כשאמרתי שהתוכנית הזאת של ה"סופר-טנקר" של ראש הממשלה היא סופר-בלוף, לכך התכוונתי. הממשלה לא יכולה לצפות מהשוק הזה, שהתנהל בצורה הכי נבזית – – היו"ר אופיר אקוניס: ובזה תסיים. ניצן הורוביץ (מרצ): – – הכי פרועה, להמשיך ופתאום לתקן את דרכיו. זה לא יקרה. דבר שני – – היו"ר אופיר אקוניס: דבר אחרון. ניצן הורוביץ (מרצ): – – אדוני היושב-ראש, הממשלה, היא בעצמה דורכת על המנגנון הממשלתי של עצמה; הרי הוועדות המחוזיות שעכשיו עובדות, ושראש הממשלה כל כך רואה בהן – אני לא יודע מה – כזאת בעיה, הן ועדות של הממשלה, זה גופים של משרד הפנים. עכשיו, אם ראש הממשלה חושב שהוא יקים עוד גוף, שהוא יקרא לו בשם אחר אבל גם כן גוף ממשלתי, וזה יפתור את הבעיה של הגוף הממשלתי הראשון, זה לא מה שיקרה. היו"ר אופיר אקוניס: תודה. ניצן הורוביץ (מרצ): הממשלה – ובזאת אני מסכים עם קודמי שעמד פה – צריכה להכניס את היד לכיס ולבנות בעצמה. תודה רבה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אחריה – חברת הכנסת אורית זוארץ, ואחריה – חבר הכנסת מולה. בבקשה, גברתי, ארבע דקות. אני מבקש להתחיל לעמוד בזמנים, משום שהדיון ארוך ולאחר מכן יש עוד הצעות חוק. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, התחלת לי קצת לפני, אני אבקש תוספת כמו – – – היו"ר אופיר אקוניס: כמו שאת נתת לי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): בדיוק. אני יודעת לגבות חובות. חשוב לי להגיד משהו – הבעיה שאנחנו נתקלים בה עתה היא לא בעיה חדשה, היא בעיה שנגררת כמה עשורים, גם ממשלת קדימה היתה שותפה למחדל הנורא הזה, שהיא לא פתחה עין, אבל זה לא פוטר אותנו מלפעול בתחום הזה. אני שומעת פה חברי כנסת שמדברים על כך שצריך לעצור את זה, כי זה לא מספיק גורף, זה לא מספיק משנה את המצב. נכון, חברים, זה לא ישנה מספיק את המצב, וזה לא ישנה אותו – לא יהפוך את הקערה על פיה; אולי באיזה אופן ייתן איזה פתרון חלקי לטווח הארוך. עכשיו, אני שומעת פה גם חברי כנסת, ובראשם יושבת-ראש האופוזיציה, שמדברת על כך שלבנות במרכז זה איזה משהו לא הגיוני, כי שם המחירים שרק – – – אורית זוארץ (קדימה): לא, זה לא ייתן מענה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – שזה לא ייתן מענה. אני אגיד לך משהו, זה גם לא נתן מענה כאשר סגרתם את הבנייה במרכז, אבל יש פה נקודה שאנחנו צריכים לנצל אותה, כי יש העברת הבסיסים לדרום. יש לא מעט קרקעות במרכז הארץ שעליהן יושבים בסיסי צה"ל. ברגע שנפנה אותם לדרום, ויש החלטת ממשלה וגם הקציבו לה כסף; עזבו מי החליט – מי התחיל לדון בכך, הממשלה הזאת נתנה את הכסף, ועל כך אני מברכת, הקציבה לכך כסף. ברגע שהם יעברו לדרום ייכנס לא מעט כסף מהנדל"ן הזה במרכז הארץ. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לצבוע את הכסף הזה לפתרון בעיית הדיור – פתרון בעיית הדיור בפריפריה, במרכז, איפה שלא יהיה – – – שלמה מולה (קדימה): רק בחוק המכרזים – – – היו"ר אופיר אקוניס: נא לא להפריע. תודה לכם, אתם האחד אחרי השני. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): צריך לתת את הכסף הזה לזוגות צעירים, צריך לתת את הכסף הזה לדיור הסוציאלי, צריך לטפל בעניין הזה. אני שומעת פה חברי כנסת שמדברים על כך שהמדינה צריכה להכניס את היד לכיס. לא חייב שהמדינה תכניס את היד לכיס. והיה, אני יודעת, כי אבי היה שר השיכון, ואז היתה תנופת בנייה אדירה. היו"ר אופיר אקוניס: נכון. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): קרקעות בפריפריה ניתנו באופן – חינם – באופן מלא, למי שרק רצה, וגם אז היו משכנתאות מסובסדות, ומאחר שאנחנו מדברים על פריפריה שהיא גם באזור סכנה, אפילו היו נותנים למי שבונה את הממ"ד – – היו"ר אופיר אקוניס: תמריצים. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – תוספת של משהו שהופך להיות מענק לאחר חמש שנים. היו"ר אופיר אקוניס: נכון מאוד. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אפשר לעשות את זה, זה עשה תנופה ענקית ב"בנה ביתך" ובכלל. יש עוד רעיון, שגם אותו עשה אבי אז – לא נעים לי להגיד "אבי", אתם יודעים מה, מדינת ישראל בתקופה שאבי היה באמת שר השיכון – הנושא היה כזה, לא צריך להכניס את היד לכיס, המדינה צריכה לפנות לקבלנים ולהגיד להם: תצאו לתנופת בנייה, אנחנו כמדינה מתחייבים שאם לא תצליחו לשווק את הדירות האלו, נקנה אותן מכם במחיר מסוים. אנחנו קובעים את המחיר המינימלי. מה שקרה הוא שהיתה תנופת בנייה, ואפילו לא הגיעו למצב שהמדינה הצטרכה לקנות אותן, כי לקבלן היה אינטרס למכור את זה בשוק, אפילו אם הוא ירוויח – אתם יודעים מה – בחוץ את האחוז האחד יותר מהמחיר שהמדינה התחייבה לקנות בו, והוא הצליח למכור את זה, והצליחו למכור את זה בצורה ובאופן שהיה שווה לכל נפש. אני חייבת להגיד משהו. אנחנו שומעים על כל מיני תוכניות כאלו ואחרות. מה שלא שמנו לב אליו זה הדיור הסוציאלי. לא מצאנו את זה, ועל – כאן הביקורת שלי. אין דיור סוציאלי במדינת ישראל, ולא הצעת החוק הזאת ולא הצעות חוק אחרות באות לפתור את זה. אני לא רואה תוכניות. היה חוק, שהעבירו אותו מרצ, שזכאים יכולים לקנות את הדיור שלהם, את הדיור שהם גרים בו כל כך הרבה שנים, דיור "עמידר", "עמיגור" וכדומה. היתה תנופה, אנשים סוף-סוף היו יכולים לקנות את הדירה שלהם, אבל מה, פרט לזכאים המדינה מכרה דיור סוציאלי לספקולנטים בשוק החופשי; אמרה, אני לא רוצה אפילו להתחיל לשפץ לאנשים. מי נתן את ההוראה? זו קטסטרופה אחת גדולה, זה – ועדת חקירה פרלמנטרית צריכה לבדוק מי נתן את ההוראה הזאת ומי נרדם בשמירה, מי היה במשרד השיכון שנרדם בשמירה כשזה קרה. למה? כי שני דברים קרו פה: גם המכירה לזכאים וגם המכירה ללא-זכאים הכניסו כסף למדינה. הכסף הזה היה אמור, על-פי חוק, לממן את צבירת המלאי הנוסף לאותן אוכלוסיות חלשות שזכאיות לדיור סוציאלי. הכסף הגיע לאוצר, הוא לא הגיע למשרד השיכון, לא נבנה דיור סוציאלי ולא נרכשו דירות לדיור הסוציאלי. התורים הלכו והתארכו, משפחות נשארו ללא קורת גג. היום, במדינת ישראל, אצלי במשרד אני מטפלת בלא-מעט משפחות, ילדים חסרי קורת גג, ילדים הומלסים שגרים במקלטים וגרים באוהלים. לזה אנחנו – ואני יודעת כמה אתה רגיש לעניין הזה, ואתה כל פעם מדבר על חמשת המ"מים – – – היו"ר אופיר אקוניס: נכון מאוד. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): זה דבר שאנחנו לא יכולים לחיות אתו בחברה מתוקנת, להתפאר מצד אחד בהצלחות שלנו, של הכלכלה שלנו, ומצד שני לראות ילדים שנמצאים במקלטים בלי מים זורמים. איך הם יכולים ללמוד? איך הם יכולים לדאוג לבריאותם? איך אנחנו כמדינה יכולים לחיות עם זה? דבר אחד אחרון – – היו"ר אופיר אקוניס: ולסיום בבקשה. שלמה מולה (קדימה): – – – היו"ר אופיר אקוניס: חבר הכנסת מולה, אתה הבא בתור אחרי חברת הכנסת זוארץ. שלמה מולה (קדימה): רק להעיר משהו. היו"ר אופיר אקוניס: יהיו לך ארבע דקות לנאום. לא להעיר, לנאום. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – ביקשתי ממחלקת המחקר של הכנסת – – – שלמה מולה (קדימה): – – – היו"ר אופיר אקוניס: אז דבר על זה בארבע הדקות שלך. שלמה מולה (קדימה): – – – המדינה נותנת כסף לסוכנות – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הכסף הזה צריך היה להגיע למשרד השיכון, משרד השיכון היה צריך למלא את המלאי של הדיור הסוציאלי – – היו"ר אופיר אקוניס: נא לסיים. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – במקום – זה הגיע לאוצר, הכסף, לא ראו אותו, ומה שקרה, אתם יודעים, למשל היום, מכיוון שאין דירות למדינה לדיור סוציאלי היא אומרת: אנחנו עוזרים באיזה אופן בשכר דירה בשוק החופשי. כאשר המחירים של שכר דירה היום 4,000 שקל והעזרה היא כ-800 שקל לזכאים עם ילדים, מה היכולת של אותו אחד שמשתכר שכר מינימום במקרה הטוב, אם הוא עובד, לספק לילדים שלו גם משהו לאכול? אנחנו הורסים את התא המשפחתי במדינת ישראל. למה? אותם ילדים עוברים לגור עם ההורים ועם הסבים והסבתות, לך תזמין ילדים אחר כך לבקר אצלם בבית. אנחנו צריכים לתת את דעתנו על הדיור הסוציאלי, והמדינה אפילו לא צריכה להכניס יד לכיס, כמו שקרה בעבר, רק לפתוח את הנושא של – לחלק קרקעות ולהוריד את מדיניות המסים. רק כך נפתור את הבעיה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך, גברתי. חברת הכנסת אורית זוארץ, ואחריה – חבר הכנסת שלמה מולה. אתה לא צריך להעיר; יהיו לך ארבע דקות לנאום, ואני אדאג לזה שאף אחד לא יפריע לך. נאום רצוף. רצוף. אחריך – חברת הכנסת אדטו. אורית זוארץ (קדימה): כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, לא צריך לחוקק חוקים. יש לראש הממשלה שרים במשרדו, גם שר הפנים, גם שר השיכון והבינוי, ובסמכותם לחולל את השינוי הזה. הם צריכים להוציא הוראות ברורות, מפורשות, בשפה מאוד מאוד פשוטה, שתקדם ותתיר את התהליכים. כל ועדה נוספת שמקימים היא חטא על פשע, ואת אותם כספים שרוצים להקצות לוועדות האלה צריך לפזר בתוך הוועדות הקיימות, לתגבר את כוח-האדם ובאמת לאפשר להתיר חסמים. אבל מה שקורה עם ראש הממשלה הנוכחי, בכל פעם שהוא נכשל כישלון חרוץ, גם שר הפנים, וגם, במקרה הזה, שר השיכון, הוא קובע הוראת שעה. הוא לוקח את האחריות לידיו ומנסה להתיר חסמים באמצעות חקיקה, באמצעות העברת תקציבים מאוד מאוד גדולים לתחומים שאפשר להתיר במסגרת המשרדים. לראש הממשלה יש פתרון של One Stop Shop – כך הוא קרא לזה? – שמוביל לשום מקום. החנות ריקה, אין שם כלום, זה עוד ועדה על ועדה על ועדה, מנכ"ל משרדו עומד בראש 30 ועדות, ועכשיו יוקמו עוד ועדות, לצדן של הוועדות המקומיות ולצדן של הוועדות המחוזיות, ועדות שלא מובילות לשום מקום. וכפי שאמר כאן ראש הממשלה, יושבת כאן ועדת הפנים של הכנסת ובודקת את הסוגיה הזאת לעומק, ודנה על כל סעיף וסעיף כדי לקבל החלטה רצינית ומושכלת בתחום התכנון והבנייה בישראל, אבל לראש הממשלה לא די בכך, זה לא עומד בקצב שלו, בקצב ההופעות שלו ובקצב מסיבות העיתונאים שלו, ולכן הוא מסרס את השרים, הוא מסרס את יושבי-ראש הוועדות, הוא מבטל את סמכויותיהם, הוא גורע מסמכויותיהם, והוא מנסה לקדם את האינטרסים של היזמים והקבלנים שנמצאים מסביבו. הרפורמה הזאת, שראש הממשלה מנסה להוביל באמצעות הווד"לים, השינוי הדרסטי והדרמטי הזה יפתח את אזורי הבנייה במרכז הארץ, במגדלים. איפה חברת הכנסת לוי? יצאה. זוגות צעירים לא יכולים לקנות דירות ב"מגדלי אקירוב" וגם לא במגדלים אחרים במרכז הארץ. זוגות צעירים צריכים לקנות דירות במחיר בר-השגה. כמי שעומדת בראש הצוות שמפקח על העברת הבסיסים לדרום, אני מברכת על ההחלטה שהתקבלה, להעביר 19 מיליארד שקלים מתוך 24 מיליארד שביקשו, והכסף הזה בכלל לא כולל שום התייחסות לסוגיות החברתיות ולמדור ולמגורים בדרום. ולכן אני אומרת: לא צריך לרוץ ולקפוץ על השטחים והמגרשים שיתפנו בשלב שבו יתפנו, כי על המגרשים האלה שיתפנו יקימו עוד מגדלים. ובמגדלים האלה, לזוגות הצעירים לא תהיה אפשרות לא לרכוש דירה ובטח לא לשכור דירה. לצערי הרב, בכל פעם שראש הממשלה והממשלה הכושלת שלו נתקלים באיזה מבוי סתום, הם ממציאים איזו הוראת שעה, מקימים עוד ועדה, גורעים סמכויות מהשרים ומהוועדות בכנסת, פוגעים בבית הזה כדי לקדם אינטרסים של אנשים כאלה ואחרים שנמצאים שם מסביב לשולחן וזה ישרת אותם בצורה חד-חד-ערכית, הם לא יצטרכו להגיש תוכניות – התוכניות שיוגשו יעברו במסלול ירוק, יקבלו הכשר, יצפצפו על ראשי הרשויות שעמלים שעות על גבי שעות בתכנון אורבני של העיר שלהם והמרחב שלהם ויקדמו את האינטרסים של היזמים והקבלנים תוך התעלמות מוחלטת מתוכניות קיימות, מ-160,000 יחידות דיור מאושרות שאפשר לקדם כבר מחר. אבל לנתניהו לא די בכך, יש לו דברים אחרים שהוא רוצה לקדם. היו"ר אופיר אקוניס: תודה. אני מאוד מודה לך, גברתי. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. בבקשה, אדוני, ארבע דקות. לאחר מכן – חברת הכנסת רונית תירוש. שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שראש הממשלה נמצא במצוקה כשהוא רואה את מחירי הדיור עולים. ראש הממשלה פשוט עוסק במסיבת עיתונאים ובספין. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש – שאתה מנאמניו של ראש הממשלה, ואתה עובד בצמידות לו – – – היו"ר אופיר אקוניס: אפילו זוכה על זה בביקורת של עיתון "הארץ". שלמה מולה (קדימה): אני רוצה לומר לך: יש 160,000 יחידות דיור מאושרות. היו"ר אופיר אקוניס: אני חייב להגיד לך – אני אתן לך זמן – שכל הזמן יש כאן מספרים אחרים. היה 70,000, אחר כך עלה ל-140,000. איך הגעת ל-160,000? יוחנן פלסנר (קדימה): 160,000 זה המספר. היו"ר אופיר אקוניס: 160,000? המספר הנוסף. שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש, אני מבקש להסביר לך. 160,000 יחידות דיור מאושרות, זאת אומרת, ראש הממשלה, על הבמה הזאת, לפני כמה שעות אמר לנו, חסרות לנו 100,000. אדוני ראש הממשלה, יש לך רזרבה של 60,000 שמאושרות. איפה זה תקוע? לא בהצעה הזאת, לא בהצעת החוק הזאת תפתור את הבעיה, מה שיפתור את הבעיה – ראש הממשלה צריך להביא את שרי הממשלה, האחד ישב עם השני, לבוא ולהגיד: למה במחוז דרום יש 12,529 יחידות דיור מאושרות תקועות? למה? הוא צריך לשאול את השאלה הזאת. עברו את כל הוועדות. הוא צריך לשאול במחוז ירושלים – 9,168 יחידות דיור. אולי ראש הממשלה לא בונה בירושלים? שאלתם את השאלה הזאת? אולי זאת הסיבה? אולי ראש הממשלה יאמר לנו מדוע במחוז צפון תקועות 17,281 יחידות דיור, אחרי אישור, אדוני היושב-ראש? אני שואל את ראש הממשלה: במחוז חיפה 23,536 יחידות דיור, למה הן תקועות? זה מה שראש ממשלה צריך לשאול. במחוז מרכז – 10,663 יחידות דיור. מחוז תל-אביב – 3,022. אני יכול למנות לך ולהגיע ל-160,000 יחידות דיור מאושרות. אדוני, מה שצריך לעשות הוא פשוט מאוד. צריך לעשות לפחות ארבעה דברים נכונים: א. לייצר מסלול לרישוי מהיר של אותן יחידות דיור שמאושרות; ב. לשחרר תקנים ותקציבים. אותם החסמים יוכלו להשתחרר, כל ה-160,000 יוכלו להשתחרר. הדבר החשוב ביותר – ראש הממשלה צריך להתעמת גם עם שריו. לבוא ולהגיד: אם השר גלעד ארדן, בגלל הכרעה מיניסטריאלית שלו, מתעמת עם שר הפנים או עם שר השיכון, הוא צריך להושיב אותם ולפתור את הבעיה. חלק מהבעיה הזאת היא בעיה בין המשרדים, אדוני היושב-ראש. והרשויות המקומיות – חלקן לא מוכנות שהביוב יעבור בין רשות שיפוט אחת לרשות שיפוט שנייה. ואחר כך מע"צ צריכים לבנות כבישים. כל הדברים האלה מעכבים את 160,000 יחידות הדיור האלה. למה ראש הממשלה צריך להסתבך? למה הוא לא לוקח את זה בידיים? אני קודם פותר את הבעיה של ה-160,000. דבר אחרון – אני מסכים עם ראש הממשלה. אתה יודע, יש דבר אחד שאפשר להסכים אתו: צריך להציף את השוק בבנייה וכן הלאה. אבל אסור לשכוח שהמדינה גם חייבת לעשות סדר עדיפויות, היא צריכה לקבוע: האם אני מעדיף את הגליל, האם אני מעדיף את הנגב, או שאני משמן את המרכז, אני משווק את הקרקעות לנדל"ניסטים כדי שיוכלו לבנות בניינים כמו "מגדלי אקירוב". זאת החלטה ערכית, החלטה ציונית. אנחנו צריכים לבחור – רוצים ליישב את הגליל ואת הנגב. דבר אחרון. אם ראש הממשלה יבטיח לאותם קבלני בנייה: אם לא תמכרו את הדירות, הממשלה תקנה אותן – אפילו לדיור ציבורי, ויש היום אלפי אנשים שאין להם איפה לגור, מסתובבים ברחובות, מקבלים השתתפות בשכר דירה. אדוני היושב-ראש, שכר דירה ממוצע היום הוא 3,500 שקלים; המדינה נותנת סיוע אך ורק בין 800 שקלים ל-1,200 שקלים. אם המדינה תבוא ותגיד – אחרי מה שהיא עשתה בפעם הקודמת בדיור הציבורי, האוצר ביודעין קבר את החוק – אפשר לבוא ולהגיד לקבלנים: אתם בונים דירות; אם אתם לא מצליחים לשווק אותן לציבור, למכור אותן בשוק החופשי, המדינה תקנה. זה היה הפתרון של אריק שרון ב-1991. תודה רבה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מאוד מודה לך, אדוני. חברת הכנסת תירוש – לא נמצאת. חבר הכנסת אריה ביבי. אחריך – חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה. אריה ביבי (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איזה פלא, אני מסכים עם ראש הממשלה. תאמין לי, אני מסכים אתו בדבר אחד רציני מאוד – שיש חסמים; שהמערכת הקיימת – יש בה הרבה חסמים והיא מערכת לא טובה, מסורבלת. צריכים רופא, רופא טוב, להוציא את המערכת הזאת מהבוץ. רשויות התכנון מסורבלות. לוקח הרבה זמן. כשבאים ורוצים לבנות, לוקח לפחות חמש-שש שנים. יש בעיה. יש בעיה, כי היום אין ועדה קומפקטית, ועדה שתיתן מענה. בזה אני מסכים אתו. אבל כשאתה בא עם הצעה כזאת – בחשמל יש מה שנקרא מינוס ומינוס. מינוס ומינוס נותן מינוס, מה אפשר לעשות? לכן, ההצעה שלו לא טובה. אני מסכים אתו שיש בעיה, אבל ההצעה שלו גרועה, ואני אגיד למה. אדוני היושב-ראש, יצא לי להיות יושב-ראש ועדה ממונה בלוד מעל שנתיים, ואני מכיר את הבעיות. על מנת לקדם תוכנית – הייתי מציע לראש הממשלה, וגם לכבודו, לא ללכת לעיתונות. אורי, משה רבנו אמר נעשה ונשמע? אורי אורבך (הבית היהודי): כל העם אמר. אריה ביבי (קדימה): כל העם – קודם נעשה ואחר כך נשמע. אבל מה קורה פה? במדינת ישראל זה הפך לדבר שבשגרה: קודם מדברים ואחר כך חושבים אולי לעשות. הייתי מציע לא ללכת לעיתונות אלא לעשות. אני גם אומר: התוכנית הזאת באה לברך אבל היא גם מקללת, ואני אומר איפה. היום אתה לא יכול לעשות תוכנית ולקבוע לראשי הערים איפה למקם את המגדלים, כי תוכנית זו בעיה רצינית. כשאתה בונה שכונה, אתה חייב לבנות לה קודם כול את כל התשתיות, ואחר כך אתה בונה את השכונה. אתה לא יכול לשבת באיזה מגדל שן ודרך מגדל השן הזה לעשות את הדברים שלך, אלא אתה צריך להיות בשטח. ובשטח – זה אנשים שמכירים את השטח, אלה ראשי הערים, ראשי המועצות, ופה לעשות איגוף משמאל או איגוף מימין, זה לא הולך. דבר שני, בזמנו, אריאל שרון, איך הוא הצליח עם התוכנית? הוא בא לקבלנים ואמר להם: תשמעו, אנחנו קובעים מחיר פיקס. אתם תבנו, וכל דירה שתישאר, אני מוכן לקחת אותה. על-ידי זה, לדעתי, יכול היה לצאת מברך ולעשות גם כמברך. היו"ר אופיר אקוניס: תודה. אריה ביבי (קדימה): ועוד דבר אחד. היו"ר אופיר אקוניס: לסיום, בבקשה. אריה ביבי (קדימה): אני רואה את הזמן וחבל, יש לי הרבה מה לומר. היו"ר אופיר אקוניס: יהיה גם דיון לקריאה שנייה ושלישית, וגם בוועדה כמובן. אריה ביבי (קדימה): עוד משפט אחד, משפט המחץ מה שנקרא: אני חושב שכדי לעשות תוכנית טובה, הוא היה צריך קודם כול לבנות את הגליל ואת הנגב, כי קבלנים לא רוצים ללכת לא לגליל ולא לנגב. קבלנים רוצים לבנות באזור המרכז, כי באזור המרכז הדירות גם יותר יקרות והן גם נמכרות. אלה הדברים, וחבל שאין לי זמן. תודה. היו"ר אופיר אקוניס: אני מודה לך, אדוני. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת ציפי חוטובלי. איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שלא נדבר על ראש ממשלה, אבל אפילו שר אין. היו"ר אופיר אקוניס: ישנה. איתן כבל (העבודה): איפה? היו"ר אופיר אקוניס: היא עובדת בתאי היועצים. איתן כבל (העבודה): אה, אוקיי. סליחה, אין בעיה. בסדר גמור. אני מוחל, זו גם אורית נוקד. יש לנו קשר ישיר מעברנו המשותף, אז בכלל אני – – – היו"ר אופיר אקוניס: אולי גם עתידכם המשותף, לך תדע. אורי אורבך (הבית היהודי): – – – איתן כבל (העבודה): אולי. אורבך, תתקדם. אורי אורבך (הבית היהודי): העבר המשותף שלכם יותר מפואר מהעתיד המשותף. איתן כבל (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראש הממשלה מצא לנכון לפתוח את הדיון ולהציג את משנתו, מבחינתו התוכנית כבר יצאה לפועל. חבר הכנסת אורבך, כחבר בכיר בקואליציה, ראש הממשלה – מבחינתו הבתים כבר נבנים. מה זה חשוב מה קורה בשטח. אריה ביבי (קדימה): רק בשביל זה, אורי, היה כדאי לך להישאר לשבת. אורי אורבך (הבית היהודי): אני מהבוקר פה, לא זז. איתן כבל (העבודה): חבר הכנסת אורבך, חברת הכנסת ציפי חוטובלי, אתם יודעים, ראש הממשלה מבחינתו כבר בנה את הכול. זה בכלל לא משנה. הוא עמד כאן כאילו הוא נכנס לתפקידו לפני חודש, זאת אומרת, הוא עדיין אפילו לא השלים את מאה ימי החסד שניתנו לו – – – היו"ר אופיר אקוניס: לא ניתנו לו. איתן כבל (העבודה): ודאי שלא. – – – את מאה ימי החסד, אדוני היושב-ראש, כאילו לא חלפו להן למעלה משנתיים. האמת, כשהוא פתח את הדיון שלו, הדיון היה כזה יבשושי. זאת אומרת, גם הוא הציג אותו – כנראה עבר עליו יום קשה – הוא התחיל ואמר: חברי חברי הכנסת, אני אגיד לכם מה הסיבה. חשבתי שהוא יגיד: הממשלה הקודמת. לא משנה כמה זמן הוא כבר מנהיג את המדינה, הוא עדיין בממשלה הקודמת. בסופו של עניין – אני אומר לך, חבר הכנסת אקוניס, כי אתה ואני פעילים בעניין הזה לא מעט. היו"ר אופיר אקוניס: נכון. איתן כבל (העבודה): תשמע, אתה זוכר שהיתה רפורמת הקרקעות? אתה זוכר. גם אתה זוכר. היו"ר אופיר אקוניס: כן, בוודאי. איתן כבל (העבודה): אתם זוכרים מה הבטיח לנו ראש הממשלה כאן? שעל כל גבעה ותחת כל עץ רענן יקום לו בית מפואר, יהיו בניינים לכולם, ויהודים וערבים וחרדים – שהם גם יהודים – ייסעו ביחד אל השקיעה מחובקים אל עבר הבניינים. היו"ר אופיר אקוניס: את זה אני לא זוכר. מליצי כזה, זה לא סגנונו. אריה ביבי (קדימה): אני עוצם את העיניים ומדמיין. איתן כבל (העבודה): אני מנסה לזכור את הסיטואציה הזאת. הוא עמד כאן וקרא לנו, לתבוסתנים האלה, שהם חסרי אמונה, שאין להם שום יכולת להאמין במה שהוא מוכר לנו. חלפו – כמה, שנתיים? אתם זוכרים את הדיון המפורסם? פה אנשים רבו – – – היו"ר אופיר אקוניס: כן, כן, היה דיון מעניין. איתן כבל (העבודה): מישהו זוכר כמה יחידות דיור נבנו מאז? אורי אורבך (הבית היהודי): נבנו יחידות. איתן כבל (העבודה): נבנו יחידות, בדיוק. חברי חבר בכיר בקואליציה, שהשר לא ישמע. אורי אורבך (הבית היהודי): לא בכיר עד כדי כך. איתן כבל (העבודה): לא בכיר עד כדי כך. ובסופו של עניין, חברי חברי הכנסת, תרשמו את זה לפניכם, חבר הכנסת אקוניס, לא ייבנו יחידות דיור. זה יהיה שוב כזה סיפור של "דרדלה", סיפור של כאילו כל העניין הוא בעיה איך מנסחים את זה. זאת אומרת, אם ננסח את זה נכון, יהיו בניינים. זאת אומרת, כל מה שקרה בשנתיים האחרונות זה רק בעיה של איך ניסחנו את זה. כיוון שלא ניסחנו את העניין ואת הבעיה נכון, אין יחידות דיור. היו"ר אופיר אקוניס: נא לסיים, אדוני. איתן כבל (העבודה): אני מסיים, אדוני. ואני אומר לכם שוב, אנחנו נצביע כמובן נגד ההצעה הזאת. אין לה מקום, היא לא לעניין. ושוב, מבחינתו של ראש הממשלה, יצאנו אל הדרך. תודה, אדוני. היו"ר אופיר אקוניס: תודה לך, חבר הכנסת כבל. חברת הכנסת חוטובלי, בבקשה. גברתי המזכירה, אני מבקש לצלצל, משום שאצלי רשומים עוד ארבעה חברי כנסת שאינם נמצאים כאן, ומשום שאם הם לא יהיו כאן אנחנו נעבור להצבעה בכל מצב שלא יהיה באולם. אז אני מבקש ממך לצלצל כדי שמי שרוצה בכל זאת לעלות ולהצביע, יעלה להצביע. בבקשה. אם חברת הכנסת חוטובלי תסיים ולא יהיו פה שאר הדוברים, נצביע. בוודאי. ציפי חוטובלי (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – זאב אלקין (הליכוד): – – – היו"ר אופיר אקוניס: אדוני יושב-ראש הקואליציה, הודעתי הודעה. אם אתה רוצה לנקוט – – – זאב אלקין (הליכוד): – – – היו"ר אופיר אקוניס: אה, יהיה שר, מאה אחוז. בבקשה, גברתי. ציפי חוטובלי (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש כאן – – יוחנן פלסנר (קדימה): השר שיעשה פיליבסטר? ציפי חוטובלי (הליכוד): – – יש כאן הזדמנות, בעיני – – – היו"ר אופיר אקוניס: נא להתחיל, גברתי. שלמה מולה (קדימה): אדוני היושב-ראש, השר לא נרשם, הוא לא יכול לדבר. היו"ר אופיר אקוניס: חבר הכנסת מולה, אתה דיברת ארבע דקות רצוף בלי שאף אחד, למעט היושב-ראש, יפריע לך, וגם קיבלת כמה שניות "גרייס". בבקשה. ציפי חוטובלי (הליכוד): אתם רוצים להצביע, לא? שלמה מולה (קדימה): – – – יושבת-ראש הוועדה למעמד האשה – – – ציפי חוטובלי (הליכוד): לפחות אנחנו, בקואליציה, רוצים להצביע. היו"ר אופיר אקוניס: נכון. ציפי חוטובלי (הליכוד): יש כאן באמת דיון אמיתי. בניגוד לסערת ה"קוטג'", הדיון הזה על מצוקת הדיור הוא דיון אמיתי. הוא לא דיון פופוליסטי. אין מצוקה חמורה, אמיתית ונכונה יותר מאשר מצוקת הדיור. מי שמסתובב קצת – – יוחנן פלסנר (קדימה): אין עלייה במחירי המזון? ציפי חוטובלי (הליכוד): – – רואה לא רק את העובדה שצעירים במדינת ישראל לא יכולים להרשות לעצמם בית. ההורים שלי, כשהם התחילו כזוג צעיר, רכשו את ביתם במו-כספם, עם משכנתה גדולה מאוד, אבל הם ידעו ש-30-20 שנה – והם יצליחו לרכוש בית. האתגר הזה – והם התחילו בלי שקל אחד מההורים שלהם – הוא כבר בלתי אפשרי עבורנו, כי אנחנו לא יכולים בשקל לשקל שנחסוך, גם לא עם משכורת של חברי כנסת, ודאי שלא עם משכורת של מורה – אי-אפשר היום להגיע לדירה במדינת ישראל. זה בכל מקום, גם בפריפריה, גם בעכו, גם בצפת. אי-אפשר להגיע לדירה. אבל מה צורם לי? ואנחנו לא מדברים על זה, שבעוד שהממשלה מנסה להוביל פרויקט – ותבוא עליה הברכה, הממשלה בכל זאת מנסה לעשות מה שהקודמות לא עשו – נבנים ונבנים ונבנים בדרום ובצפון באופן בלתי חוקי עוד ועוד בתים. הפקרנו את הנגב והגליל לבנייה בלתי חוקית של אנשים שמבחינתם כל הדיון הזה לא מעניין, כי בזמן שאנחנו צריכים להתאמץ כדי לרכוש בית בצפון ובדרום אפשר בחינם. אם אתה ערבי, אתה יכול בחינם. שלמה מולה (קדימה): גם ביהודה ושומרון אפשר. ציפי חוטובלי (הליכוד): אם אתה דרוזי, אתה יכול בחינם. אם אתה בדואי, אתה יכול בחינם. שלמה מולה (קדימה): גם ביהודה ושומרון, דרך אגב. יוחנן פלסנר (קדימה): אפשר לבנות גם בלתי חוקית בהיאחזויות. ציפי חוטובלי (הליכוד): העובדה שבמשך שנים ארוכות המדינה מפקירה את אדמות הלאום שלה – – שלמה מולה (קדימה): גם ביהודה ושומרון. ציפי חוטובלי (הליכוד): – – לאנשים שמשתלטים על הקרקעות האלה באופן בלתי חוקי – – יוחנן פלסנר (קדימה): קרוונים. ציפי חוטובלי (הליכוד): – – כשעומדים אנשים, חיילים ששירתו במדינת ישראל, אנשים ששירתו שירות לאומי במדינת ישראל, והאנשים האלה לא מקבלים מהמדינה, העובדה הזאת צריכה לצרום לכולנו. וכשאנחנו רואים את הנגב והגליל שלנו ממש משוועים להתיישבות יהודית שתקום ותפרח, צריך לתת לצעירים תמריצים. אפשר למנף את המשבר הזה בשוק הדיור כדי ליישב את כל אותם אזורים שלא יושבו, אבל צריך לתת לצעירים תמריץ. "קרקע חינם לכל חייל" היתה פעם ססמה. הממשלה צריכה לעודד את זה. לא מספיק לומר שאנחנו נקל בפרוצדורה כשיש מחסור כל כך עמוק בדירות. לא מספיק רק לצאת בהצהרות האלה. צריך לעשות הרבה יותר מזה. ירושלים, עיר הבירה שלנו – מי יכול בירושלים? היום שאלתי את ראש הממשלה אם הוא מתכוון לבנות גם בירושלים, והתשובה שלו היתה: 5,000 יחידות דיור. ובכן, זה לא מספיק. 5,000 יחידות דיור הן רק טיפה בים הביקוש. ואם אנחנו רוצים לראות צעירים ממשיכים לגור בירושלים, כששכר הדירה הוא 5,000 שקל לחודש, כשעלות דירה היא 2 מיליון שקלים, המחירים האלה הם בלתי סבירים. ואני אומרת שוב, יש כאן פוטנציאל ליישב שלושה אזורים שהם בפריפריה שלנו: הצפון, הדרום והמזרח. יהודה ושומרון, שסבלו מהקפאה ארוכה, כל כך הרבה שטחים יש שם, רק תנו לבנות. אתמול שמענו על שחרור של מספר יחידות דיור מצומצם. הדבר הזה לא מספיק. יש כאן הזדמנות אמיתית ליישב חבלי ארץ, שאם אנחנו לא נבנה בהם באופן לגיטימי וחוקי ונאפשר לצעירי ישראל לגור בהם, ישתלטו עליהם אנשים באופן בלתי חוקי, כי זה כבר קורה. וכשבאזור מעלות הורסים בתים כי נבנתה בהם מרפסת קטנה, הרי הכפרים שסמוכים למעלות הם כפרים שנבנים על עוד אדמה ועוד אדמה, וכך אנחנו הולכים ומאבדים את קרקעות המדינה שלנו. הדבר הזה חייב להיפסק, והמדינה חייבת להעניק באופן חוקי קרקעות למי שבאמת זכאים לכך, למי שבאמת עושים עבור המדינה הזאת. ואין מנוס מלומר, יש כאן הזדמנות שלא מומשה ביהודה ושומרון, ויש כאן אפשרות אמיתית של המדינה לקום ולפעול בנושא הזה, כי הנושא המדיני כאן משתלב עם הנושא החברתי. זה קרוב לכל מקום בארץ, זה ממש לב הארץ, שרק יאפשרו לבנות, ותראו כמה צעירי ישראל יכולים בקלות להגיע לבית ולהגיע לדירה. תודה רבה, אדוני. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. חבר הכנסת עתניאל שנלר לא מבקש לדבר. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – אינו נוכח. חבר הכנסת יצחק וקנין – אינו נוכח. חבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אמנון כהן, ואם לא – יסכם שר האוצר בשם ראש הממשלה. בבקשה. ייתכן מאוד, אדוני השר, שמייד אחרי חבר הכנסת נסים זאב אדוני יתבקש לעלות לדוכן, שאם לא כן אנחנו הולכים להצבעה. בבקשה. ארבע דקות, לא שלוש דקות. ארבע דקות. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בונה ירושלים ה', נידחי ישראל יכנס. צריך להבין שבנייתה של ירושלים מקרבת את הגאולה השלמה של עם ישראל. אם יש בנייה יש גאולה, יש קיבוץ גלויות, יש עם ישראל בארץ-ישראל. עכשיו אני רוצה לומר לכם, פתאום הממשלה המציאה איזה פטנט חדש: קיצור הליכים. אני רוצה לומר לכם שכבר הרבה דילגו על הקיצור – לא ארוכה ולא קצרה, מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר; לקצר – לא רשאי להאריך. בונים בלי רשיון. תצאו לעיר העתיקה; מי מחכה לקיצור הליכים? מי מחכה בכלל לראות איזו תוכנית? כולם קודם כול בונים, ואחר כך מתמודדים בבתי-המשפט. אז יהיה קנסות. ברור שהממשלה לא רוצה להתעסק, כי יש רגישות גבוהה במזרח-ירושלים. כל מה שקשור לבנייה ערבית לא חוקית, ולא משנה איפה, זה יכול להיות בנגב אצל הבדואים, זה יכול להיות בצפון, בכל מקום – בונים בצורה מופקרת. אין דין – לית דין ולית דיין. אני רוצה לומר לכם, אולי כדי להראות שיש אכיפה, מדי פעם משמיעים קצת בפעמונים כמה צלילים להגיד שהרסנו פה והרסנו שם. אני רוצה לומר לכם, על כל הריסה אחת בונים עשרות רבות, ומתמודדים בבתי-משפט. מקסימום מקבלים קצת קנס, מתמודדים גם עם הקנסות, יש פריסת תשלומים. אבל, אדוני היושב-ראש, צריך להבין דבר אחד, הבנייה הלא-חוקית היא לא סתם בנייה לא חוקית; בונים על שטחים ירוקים, על מקומות שמיועדים לסלילת כבישים, לגני-ילדים, זה לא איזה עוד מרפסת אחת באיזו דירה. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אם הממשלה לא תאמץ את האכיפה בצד הקיצור של ההליכים, אנחנו נמצא את עצמנו בקטסטרופה. אני רוצה לומר דבר נוסף. כשאתה נוסע לצפון, אתה רואה בנייה לא חוקית לכל אורך הדרך. אתה נוסע בדרום, לכיוון ירוחם, לכיוון דימונה, כל הבדואים שם בונים בצורה מופקרת ואין שום אכיפה, וגם אם יש, היא רק סמלית, היא רק למראית עין. גם שטחים שנקנו מהבדואים – אני רוצה לומר לך, ושמענו את זה לא אחת גם בוועדת החוץ והביטחון, קונים בכסף מלא, צה"ל קונה בכסף מלא שטחים, ואחרי זמן לא רב שוב אתה רואה אכלוס בכוח של הבדואים באותם שטחים. אני רוצה לדעת, אנחנו בעלי בתים על אדמתנו או לא? זו השאלה. אנחנו אדונים? אנחנו פטרונים או לא פטרונים? או שאנחנו נמושות ורק חיים לפי רגישות כזו ואחרת? ולכן, אדוני היושב-ראש, מעבר למה שאמרתי יש בעיה קטסטרופלית בכל מה שקשור למחלקת התכנון והבנייה, בפרט בירושלים. תפתח תיק היום, תגיד לי – מי מקבל את התיק? כמה זמן לוקח לך לקבל מספר כדי לפתוח תיק? חודשים, חודשים. גם אחרי שקיבלת רשיון ואתה רק מבקש מהפיקוח שיאשרו לך שבנית על-פי חוק, תחכה חודשים כי התיק אבד, התיק נגנז, אתה לא יודע באיזה ג'יהינום – – – היו"ר ראובן ריבלין: ולכן? נסים זאב (ש"ס): – – – באיזה ג'יהינום התיק הזה נמצא. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, הרבה פעמים אתה מגיש תוכנית, אתה מגיש אותה עוד פעם ועוד פעם, וכל פעם שאתה מגיש אותה מחדש זה עלויות של אלפי שקלים. אז יכולים לקצר תהליכים, אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מקצרים פה את החיים של האנשים במדינה הזאת בכל הליך של תכנון ובנייה, ואת זה צריך להפסיק. היו"ר ראובן ריבלין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אחרון הדוברים, יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת אמנון כהן, ואחריו – אם ירצה שר האוצר להשיב לכל המשתתפים בדיון יוכל להשיב, ולאחר מכן אנחנו נלך מייד להצבעה. נא להזעיק את כל חברי הכנסת. נא לצלצל. אנחנו לא נאפשר פה פיליבסטר. בבקשה. ארבע דקות עומדות לרשות יושב-ראש הוועדה. אמנון כהן (ש"ס): אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לחזק את ידי ממשלת ישראל וידי ראש הממשלה על כך שנתנו את הדעת על נושא התכנון והבנייה. יש אלפי זוגות צעירים שלא יכולים להגיע לקורת גג ומשעבדים את כל החיים שלהם רק כדי שתהיה להם דירה. כל הזמן התרענו, גם בדיונים בוועדות הכנסת, בוועדת הכספים, בוועדת הכלכלה ובוועדת הפנים והגנת הסביבה, שהממשלה תעשה איזה מעשה. וסוף-סוף, כמו שאומרים, האסימון ירד, ואני מברך את ראש הממשלה שהרים את הכפפה, בשיתוף עם שר הפנים ושר השיכון, שהם האמונים על הנושא של התכנון, בכל הנושא של המינהל והקרקעות של המדינה. הדרך היא חשובה, אבל בוודאי ובוודאי צריך לבחון את החוק מכל ההיבטים, ואני בטוח שבוועדה, כשזה יגיע לדיון, ניתן על זה את הדעת, שלא מצד אחד נפתור את הבעיה של ההיצע של הקרקעות, שנדאג לכמות מסיבית של אפשרויות בנייה והתחלות בנייה; המטרה הסופית היא להוריד את המחירים לצרכן ולאזרח, לזוגות הצעירים, לאנשים שבחיים לא הגיעו לקורת גג, אבל מהצד השני צריך להסתכל על ההיבטים הסביבתיים, שלא נעשה נזקים שלא נוכל לתקן אותם בעתיד. לכן כאן, בדיונים בוועדה, נצטרך לתת על זה את הדעת, לשמוע את הארגונים, למצוא את האיזונים הנכונים, מצד אחד להאיץ את כל נושא התכנון, ומהצד השני לשמור כמה שאפשר את הירוק, את הסביבה, למען הדורות הבאים. אנחנו בוודאי יודעים שכל עוד הליכי התכנון והבנייה לוקחים המון שנים, והנושאים האלה, נושאים מנדטוריים שירשנו, וכל פעם טלאי על טלאי מנסים לתקן, ועל שולחנה של ועדת הפנים, בשיתוף ועדת הכלכלה – יש לנו ועדה משותפת בנושא הרפורמה בתכנון והבנייה, וגם כאן הוועדה נותנת את הדעת לעומק ולרוחב של כל החקיקה הזאת, את כל ההיבטים אנחנו מביאים בחשבון, שפעם אחת נתקן את כל הנושא של התכנון והבנייה במדינת ישראל, שזה יהיה באופן מידתי. ובאמת יש פה נושאים ותכנונים וועדות מרחיקי לכת. המטרה היא שכל תוכנית בוועדה אחת. לא יהיו עוד דיונים ועוד דיונים כשהאחד סותר את השני. למעשה, זה ניסוי, ואנחנו בודקים את כל ההיבטים, שהרפורמה תעבור בסופו של דבר – – – היו"ר ראובן ריבלין: חברי הכנסת, באמת, מתחת לדוכן. אמנון כהן (ש"ס): לכן אנחנו צריכים לתמוך כרגע בקריאה ראשונה בהצעת החוק הזאת, ללמוד אותה לעומק, להביא את כל ההיבטים בחשבון, ושנבוא עם בשורה לעם ישראל, שיש פה ממשלה שנותנת מענה לנושא של היצע הקרקע והתחלות הבנייה, כדי שנציף את השוק בצורה כזאת שהמחיר לזוג צעיר יהיה אטרקטיבי, שהמחירים יהיו סבירים, בסביבות 600,000–700,000 שקל לדירה של שלושה חדרים, שזוג צעיר לא יצטרך למשכן את כל החיים שלו, 30 שנה, כדי שבסופו של דבר יהיה לו בית, וגם לא יתחייב במשכנתה קבועה שאחרי שנה-שנתיים הוא לא יוכל לעמוד בהחזרים ובסופו של תהליך הוא יבוא והבנק יצטרך לקחת לו את הדירה ולמכור אותה כי יהיה לו קשה לעמוד בהחזרים של המשכנתה. הנושא הוא למעשה חלק אחד מהפאזל הגדול של התהליך הזה, שתהיה אפשרות לזוג צעיר לרכוש דירה. אני חושב שלאחר מכן צריך לבדוק את ההיבטים של המשכנתאות, עד כמה יש זכאים, עד כמה אפשר לתת את המשכנתה, עד כמה אפשר להתחייב כזוג צעיר – המטרה היא באמת שלא ייקח 90% מהבנק, אלא באחוזים מסוימים, שיוכל גם לעמוד בהחזרים וגם יסיים את התשלומים, שבסופו של תהליך תהיה לו גם קורת גג לילדים. מובן שזה גם ייתן מענה למשפרי דיור, אלה שכבר רכשו דירה ורוצים להגדיל את הדירה משלושה לארבעה וחצי חדרים. זה ייתן גם מענה לזוגות משפרי דיור. לכן אני חושב שהמהלך מבורך, אבל צריך לתת על זה את הדעת בוועדות הכנסת, שהחוק בסופו של דבר יצא חוק ראוי וטוב ומידתי. תודה רבה, אדוני. היו"ר ראובן ריבלין: לא הערתי לאדוני על הזמן משום שהוא יושב-ראש ועדת הפנים והוא בהחלט תורם מהידע. הרי אתה היום מנהל את הדיון בחוק המרכזי, שייקח ודאי זמן רב. תודה רבה. אדוני שר האוצר, בבקשה, אם אדוני מבקש לסכם. מייד לאחר סיום דבריו של שר האוצר, אשר לא ידבר כל הלילה, שכן הוא עסוק מאוד, והוא כמובן יקצר, אנחנו עוברים להצבעה. שר האוצר יובל שטייניץ: יקצר כהרגלו, אתה מתכוון. היו"ר ראובן ריבלין: לא להגזים, אבל יקצר כהרגלו בזמן שהוא עסוק. שר האוצר יובל שטייניץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה, ואחרי שבע-שמונה שנים שבנינו מעט מדי באים כמה צעדים, ובראש ובראשונה יוזמתו הברוכה של ראש הממשלה נתניהו, להתגבר על הביורוקרטיה ולבנות בשנים הקרובות יותר, והרבה יותר, כדי להדביק את הפער – – – היו"ר ראובן ריבלין: אם שר התחבורה מפריע לך, אני מרשה לך לבקש ממנו לא להפריע לך, וגם – אתה יכול לאיים עליו בתקציבים. שר האוצר יובל שטייניץ: לא, לא מפריע לי. אני מרגיש מאוד בנוח. היו"ר ראובן ריבלין: בסדר גמור. בבקשה, אדוני. שר האוצר יובל שטייניץ: – – – אז אחרי כמה שנים שלא עשינו מספיק לבנות ולהיבנות, אנחנו עכשיו מדביקים את הפער. ואדוני היושב-ראש, כדי להדביק את הפער צריך לעשות צעדים חריגים, כדי להדביק פער במהירות ולהתגבר על מכשולים ביורוקרטיים, וזה בדיוק מה שראש הממשלה עושה בהצעת החוק המבורכת הזאת. אבל עכשיו, אדוני היושב-ראש, שמעתי בחלק מהדיון המון בלבול. אני רוצה להבהיר תחילה מה מקור הבעיה, שאזרחי ישראל יבינו בכלל מנין התפתחה פתאום בעיה של מצוקת דיור, מחירי דיור. לאחר מכן אני אדון במה שנעשה עד כה, כי נעשו כבר צעדים חשובים מאוד בעניין, על-ידי משרדי ממשלה שונים, ולאחר מכן אדון במה שייעשה מכאן והלאה, ובעיקר בהצעת חוק הווד"לים, שמונחת הערב על-ידי ראש הממשלה בכבודו ובעצמו בפני הבית הזה. אבל לפני זה, אני לא יכול שלא להעיר: העירו בעבר בכנסת, בשנים האחרונות, על כך ששרים ובעיקר ראשי ממשלות נואמים לפעמים את נאומיהם החשובים, מפרטים את הרפורמות ואת ההצעות החשובות שלהם מחוץ לכנסת, מחוץ לבית, בכל מיני בימות – חשובות גם הן, כנסים אקדמיים, מוסדות כאלה ואחרים באקדמיה בארץ ובחוץ-לארץ. בא ראש הממשלה נתניהו, ובצעד חריג ונדיר – הנה הוא, בדיוק הופיע, אז הוא שוב בא – – – דב חנין (חד"ש): אבל הוא לא שמע את הדיון. הוא לא שמע אף אחד. ראש הממשלה בנימין נתניהו: – – – שר האוצר יובל שטייניץ: – – – בא ראש הממשלה נתניהו, ובצעד נדיר וחריג מציג בעצמו הצעת חוק בפני הכנסת. במקום לברך על עצם הצעד הזה, במקום להודות על עצם הצעד הזה, במקום להקשיב קשב רב כדי שיתאפשר אחר כך גם דיון ענייני, משום מה כמה חברים בבית הזה לא מבינים את גודל המעמד – – – היו"ר ראובן ריבלין: בדרך כלל כשחברי כנסת מתרגשים שראש ממשלה מדבר זה מראה שהוא צדק כשהוא בא לדבר. שר האוצר יובל שטייניץ: כן, אבל, אדוני, כמו שאתה הערת, כשכל חבר כנסת מדבר וכל שר, ועל אחת כמה וכמה כשראש הממשלה נואם בפני הבית, ועל אחת כמה וכמה כשבצעד נדיר הוא מציג בעצמו הצעת חוק בפני הבית, ראוי לכבד את המעמד ולא להפריע בקריאות ביניים אבסורדיות. פעם אומרים, מדוע הוא איננו כאן, ואחר כך כשהוא פה אומרים מדוע הוא כאן – הדבר הזה לא היה ראוי, ואני מברך את ראש הממשלה שנקט את הצעד הזה. ועכשיו לענייננו. הבעיה מנין? במדינת ישראל אנחנו צריכים 35,000–36,000 התחלות בנייה בשנה כדי לשמור על רמת דיור סבירה לאזרחי המדינה. בשנים 2000–2008, אפילו אפשר לומר 2009, התחלות הבנייה ירדו מ-36,000–37,000 נדרשות לרמה של אזור ה-30,000, ואפילו פחות. זאת אומרת, בשבע שנים בנו כאן כל שנה – היה גירעון שבין 5,000 ל-10,000 דירות. עקב כך הגענו בסוף שנת 2008 למחסור שבין 60,000 ל-100,000 דירות במדינת ישראל. לכך התווספה פתאום הריבית הנמוכה; נגיד בנק ישראל נאלץ, בעקבות המשבר הגלובלי, להוריד את הריבית כדי לעודד פעילות כלכלית במשק. השילוב המסוכן בין מצוקה, מחסור ב-60,000–100,000 דירות מצד אחד, גירעון של שמונה שנים, ובין ריבית נמוכה מאוד בזמן המשבר, הטיס את מחירי הדירות כלפי מעלה, ולאחר שבע שנים שמחירי הדירות ירדו הם עלו פתאום חזרה והדביקו את כל הירידה ואפילו עברו קצת מעבר למחיר שלהן בשנת 2000. לכן נוצרה מצוקה קשה. לכן הממשלה הגדילה את מספר התחלות הבנייה לרמה של קרוב ל-50,000. לכן יצרנו אין-ספור צעדים של עידוד אנשים בעלי דירות להשקעה, שחלקן – 80,000 מהן – עומדות ריקות, ואנשים שיש להם משרדים שנבנו כדירות מגורים קיבלו עידוד ותמריצים מאוד גדולים, וזה גם בחקיקה פה לפני הכנסת, למכור דירות שמשמשות למשרדים ודירות שעומדות ריקות לצורכי מגורים. ולכן הגיע ראש הממשלה והוביל שתי יוזמות חשובות מאוד – אחת זה הרפורמה בממ"י, במינהל מקרקעי ישראל, שעומדת גם לפתחה של הכנסת, חוק הפנסיה, והשנייה זה חוק הווד"לים, שיאפשר לתכנן עשרות אלפי דירות במסלול מקוצר, כדי להגביר מאוד בשנתיים, שלוש השנים הקרובות את רמת הבנייה ולהדביק את הפער. היו"ר ראובן ריבלין: שר החינוך, באמת, שר האוצר מנסה להסביר לעם את הנחיצות של החוק. שר האוצר יובל שטייניץ: אני רוצה לומר לכנסת – – היו"ר ראובן ריבלין: הוא מדבר לעניין. אל תדאג, ברגע שהוא לא ידבר לעניין אני אעיר לו. שר האוצר יובל שטייניץ: – – ראש הממשלה אוחז את השור בקרניו, נוקט כאן צעד אמיץ, חשוב, שיסייע לפתרון הבעיה. אני מקווה שכל הבית, קואליציה ואופוזיציה, ידעו לשלב ידיים ולתמוך בהצעה הנכונה, האמיצה והראויה שמביא כאן היום, בצעד חריג, ראש הממשלה בעצמו בפני כנסת ישראל. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה לשר האוצר. רבותי, נא לשבת על מקומותיכם. לא לרוץ. נא לשבת בניחותא. השרים, חברי הכנסת, השרות, חברות הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011, בקריאה ראשונה. רבותי, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 נגד – 20 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה), התשע"א–2011, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: 51 בעד, 20 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה) עברה בקריאה ראשונה ותועבר על-פי התקנון – שימו לב – לוועדת הפנים של הכנסת. קריאה: כלכלה. קריאה: – – – היו"ר ראובן ריבלין: ועדת הכלכלה. יש גם הצעה נוספת, של הוועדה המשותפת. אני מעביר את הכול אליך, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, יריב לוין, על מנת שאתה תקבע מי היא הוועדה אשר תדון בנושא חשוב זה. תודה רבה למשתתפים בדיון.