קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודאה), התשס"ט–2009
[הצעת חוק פ/1101/18; נספחות.]
(הצעת חברת הכנסת מרינה סולודקין)
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודאה), התשס"ט–2009. תגיש אותה ותציע אותה חברת הכנסת מרינה סולודקין. בבקשה, חברת הכנסת סולודקין, לרשותך עשר דקות.
מרינה סולודקין (קדימה):
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מטרת הצעת החוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודאה), היא לתקן את אחד הליקויים החמורים ביותר במערכת אכיפת החוק במדינת ישראל. אציין שלא רק אני חושבת שזה ליקוי חמור. בדעה זהה מחזיקים טובי המשפטנים בארץ, ביניהם אני יכולה למנות את שופטת בית-המשפט העליון לשעבר, בדימוס, דליה דורנר, את השר לשעבר, פרופסור אמנון רובינשטיין, ואת שר המשפטים בשנים 2006–2009, דניאל פרידמן, כמה שרים שיושבים כאן והיו לי שיחות אתם, אנשי אקדמיה מהשורה הראשונה וסניגורים בכירים.
נכון להיום ניתן להרשיע את החשוד בביצוע עבירה פלילית, כולל עבירה פלילית חמורה, כולל אונס או רצח, על בסיס הודאתו אם ההודאה נתמכת על-ידי דבר מה נוסף. מדי שנה מורשעים בישראל עשרות אנשים בהסתמך על קונספציה זאת. בפועל, ברוב המכריע של המקרים דבר מה נוסף הוא שחזור העבירה על-ידי החשוד. מספיק שבמהלך השחזור יציין החשוד פרט אחד, שהינו פרט מוכמן, דהיינו, פרט שרק הפושע יכול לדעת, כדי לבסס את הרשעתו. לצערי הרב, לעתים קרובות מתברר בדיעבד שחוקרי המשטרה או מדובבים משטרתיים העבירו לחשוד את הפרט המוכמן בדרך זו או אחרת לפני שהוא הוצא לשחזור. לכן השחזור הופך להצגה המבוימת על-ידי חוקרים מניפולטיביים וההרשעה מתבססת למעשה אך ורק על הודאה.
התוצאות קשות ביותר. מופר האיזון הבסיסי בין צורכי החקירה לבין זכויות החשוד, שצריך להתקיים במערכת אכיפת החוק במדינה דמוקרטית מודרנית. החוקרים ואנשים מהפרקליטות מתמקדים בהוצאת ההודאה מהחשוד במקום באיסוף וניתוח ראיות פיזיות מזירת הפשע, מה שפוגע באמינות ובמקצוענות של מערכת אכיפת החוק. למעשה, עד היום מבוססת עבודת המשטרה והפרקליטות בישראל על עיקרון של הודאה כ"מלכת הראיות", אף שניסיון של מאות שנים מוכיח שאסור למערכת אכיפת החוק להתבסס על העיקרון הזה. כך מלמדת אותנו ההיסטוריה העולמית מימי רומא העתיקה, שם המושג של הודאה כ"מלכת הראיות" הוטבע לראשונה, ועד לתקופת הטרור הגדול בברית-המועצות של שנות ה-30 וה-40.
המצב הקיים מוביל לעתים לכך שנגרם עוול כפול: חפים מפשע מורשעים ונידונים לשנות מאסר רבות, כולל מאסר עולם, על בסיס הודאות שווא, שאותן נאלצו למסור בלחץ חוקרי המשטרה, ומן הצד השני פושעים אמיתיים חומקים מעונש וממשיכים להסתובב חופשי בינינו. לעתים הם גם מתכננים ומבצעים פשעים נוספים עד שלבסוף הם נתפסים, לפעמים נתפסים שנים רבות לאחר המעשה.
אני מצטערת מאוד על כך שלא רק במשטרה ובפרקליטות אלא גם בין חברי הכנסת, חברי, ישנם אנשים המאמינים שחף מפשע אף פעם לא יודה במה שהוא לא עשה, ולכן אם החשוד הודה, הוא באמת אשם; שלא עוצרים אנשים סתם, שאם עוצרים – הוא בטח עשה משהו, ושאין עשן ללא אש. שוכחים שבמחצית הראשונה של המאה ה-20 הדרך הזאת הובילה מיליוני אנשים למלכודת של מדינה טוטליטרית, שבה החוק משרת לא את האזרחים הפשוטים אלא את השכבה השולטת, אפילו חונטה.
אבותינו היו חכמים ונבונים יותר מאתנו. המשפט העברי הוא המשפט הראשון בתולדות האנושות שדרש הוכחות פיזיות לביסוס הרשעת הנאשם, ולא הסתפק בהודאה בלבד. דהיינו, עקרונות המשפט העברי בסוגיה זאת תואמים את העקרונות של מדינה דמוקרטית מודרנית.
ברצוני להדגיש שהתחלתי לעסוק בנושא זה בהשפעת פניות של אזרחים, הן אזרחים דוברי רוסית והן אזרחים דוברי עברית, שנאלצים להתמודד עם התוצאות ההרסניות של קונספציית "מלכת הראיות". בין היתר קמה תנועה: חזקת החפות – התנועה להפחתת מעמד ההודאה, ששמה לה למטרה להיאבק בקונספציה מיושנת זאת. לדעתי, ישראל היא המדינה היחידה בין מדינות המערב המפותחות שעדיין מחזיקה בקונספציית "מלכת הראיות" בפועל, אם לא באופן רשמי.
בכנסת הנוכחית הקמתי שדולה בנושא זה והתקיימו כבר שתי ישיבות, שהשתתפו בהן משפטנים ידועים, בטח חברי הכנסת, חברי, סניגורים, פרקליטים, אנשי אקדמיה ואזרחים שהורשעו על סמך הודאת שווא שמסרו בעת חקירה משטרתית. חלקם הצליחו להוכיח את חפותם לאחר שנות מאבק ארוכות, אחרים נלחמים למען הזיכוי שלהם עד עצם היום הזה.
ברצוני גם לציין שלא הסתפקתי בהצעת חוק זאת בלבד. הגשתי הצעות חוק נוספות בנושא, ביניהן הצעת חוק המחייבת נוכחות עורך-דינו של החשוד בעת ההודאה בביצוע פשע חמור כגון אונס או רצח ובעת השחזור – הצעת חוק זאת נדחתה בהצבעה בקריאה טרומית ב-9 בפברואר 2011 בגלל התנגדות הממשלה; הצעת חוק האוסרת חקירות לילה – ב-15 ליוני 2011 החליטה מליאת הכנסת להפוך אותה להצעה רגילה לסדר-היום ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק הדורשת תואר אקדמי בקרימינולוגיה או במשפטים כתנאי חובה למינוי חוקרים במשטרה, שנדחתה על-ידי מליאת הכנסת בהצבעה בקריאה טרומית ב-24 בנובמבר 2010; בעקבות כך הגשתי הצעת חוק משופרת, הדורשת תואר אקדמי כתנאי חובה למינוי חוקרים החוקרים מעשי פשעים חמורים כגון אונס או רצח – הצעת חוק זאת הוגשה בהמלצת אחד מהחוקרים הבכירים של משטרת ישראל והיא טרם נדונה במליאה; הצעת חוק האוסרת על מדובב משטרתי לשחק תפקיד אקטיבי בעת החקירה, הוגשה בהסתמך על הניסיון של בית-המשפט העליון בקנדה ובהמלצת פרופסור בועז סנג'רו, אחד המומחים הבולטים בתחום המשפט הפלילי בישראל. אני מתכוונת להעלות את הצעת החוק הזאת לדיון ולהצבעה בקריאה טרומית במליאה עוד במהלך המושב הנוכחי.
עמיתי חברי הכנסת, אסור לנו להמשיך ולהתמיד בדרך הישנה. הגיע הזמן שישראל תנהג כפי שנוהגות המדינות המפותחות ותבסס את הפעילות של מערכת אכיפת החוק שלה על איסוף וניתוח ראיות מזירות הפשע ולא על הוצאת הודאה מן החשודים. המשך המצב הקיים בתחום חשוב זה פוגע קשות בדמוקרטיה שלנו.
לכן אני קוראת לכם לתמוך בהצעת החוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודאה), התשס"ט–2009, למרות התנגדות הממשלה, ולהצביע בעדה בקריאה טרומית. תודה רבה לכם.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חברת הכנסת מרינה סולודקין. יענה על ההצעה שר המשפטים, השר יעקב נאמן. עד שהשר יגיע ויענה אני רוצה להודיע הודעה בדבר ההצבעה הן על חוק בית העצמאות והן על ההצבעה בעניין של חוק הגנת הצרכן. בשניהם הודיע השר עוזי לנדאו שהוא הצביע נגד אך המחשב סימן רק "נוכח". בדקנו, ולאחר שהתברר שמדובר בתקלה טכנית של המחשב, אנחנו נתקן את הצבעתו.
השר מיכאל איתן:
– – – למרות שזאת תקלה טכנית – – – זה נותן פריווילגיה במקרה מסוים – – – להחליט איך הוא מצביע, כולל קול אחד.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אבל התקלה היא תקלה טכנית, והוא הודיע עליה מייד עם הצבעתו.
השר מיכאל איתן:
הוא לא אשם, אני לא מדבר כרגע – – – אבל תיאורטית יכולה להיווצר סיטואציה, שנגיד זה היה רק קול אחד והיתה אצלו תקלה טכנית, ואז הוא, אחרי התוצאה, יכול להחליט – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מבחינת ההסתברויות, האפשרות שזה אכן יתרחש בדיוק וכשיש – אבל הוא ניגש מייד.
השר מיכאל איתן:
– – – את היכולת להכריע וגם לשנות את הצבעתו.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני חושבת ששר המשפטים יכול לתת את דעתו על כך, ואולי אנחנו נתקן את התקנון בהתאם. תודה רבה לך, כבוד השר מיקי איתן. וכעת לתשובת השר, שר המשפטים, השר יעקב נאמן. בבקשה.
שר המשפטים יעקב נאמן:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת לתקן את פקודת הראיות ולקבוע כי לא יורשע אדם על סמך הודאתו בלבד, כאמור בסעיף 12 לפקודת הראיות, אלא אם כן יש בחומר הראיות ראיה עצמאית בדרגת סיוע. זאת בניגוד למצב המשפטי הקיים, המסתפק ככלל ב"דבר מה נוסף" כתוספת להודאה.
הנושא של התוספת הראייתית הדרושה לצורך הרשעה על סמך הודאה הוא נושא שנוי במחלוקת ומורכב, ומן הראוי שנושא זה יגובש בהצעת חוק ממשלתית. במשרד המשפטים הוכנה טיוטת תזכיר חוק בנושא, אולם היא טרם סוכמה בשל חילוקי דעות עקרוניים בין גורמי הממשלה השונים. טיוטת התזכיר תובא בקרוב לדיון בוועדה לסדר דין פלילי בראשות כבוד שופטת בית-המשפט העליון, כבוד השופטת מרים נאור.
אשר על כן, אנו סבורים כי יש לאפשר לממשלה לקדם את טיוטת התזכיר לאחר דיון בנושא בוועדה לסדר דין פלילי, אשר באות בה לידי ביטוי מגוון דעות ועמדות מקצועיות, שכן עם חבריה נמנים בין היתר מומחים מהאקדמיה, נציגי הסניגוריה הציבורית, הפרקליטות, המשטרה וסניגורים פרטיים.
חשוב להזכיר בהקשר זה כי הצעת החוק עוסקת אך בשאלת התוספת הראייתית, ואילו טיוטת התזכיר מסדירה סוגיות נוספות הכרוכות בהודאת הנאשם, כגון פסילת ראיות שהושגו באמצעים פסולים, נטל ההוכחה לעניין זה ועוד. על כן אנו סבורים כי יש להסדיר נושאים אלה כמכלול במסגרת תיקון סעיף 12 לפקודת הראיות ולא לעסוק באופן נקודתי בהיבט אחד בלבד.
לגופה של ההצעה, תוספת ראייתית מחמירה מדי עלולה לגרום לכך שגם כאשר אין חשש ממשי להודאת שווא לא תוכל התביעה להגיש כתבי-אישום. דרישה זו היא נוקשה ומחמירה מדי, והיא עלולה לפגוע ולהקשות במידה רבה על חשיפת האמת ואכיפת החוק במדינת ישראל.
נוכח האמור לעיל, הממשלה מתנגדת להצעת החוק.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יש לוח זמנים לעבודת הוועדה?
שר המשפטים יעקב נאמן:
זאת ועדה חיצונית, זאת לא ועדה של אנשי משרד המשפטים בלבד. כפי שאמרתי, בראש הוועדה עומדת כבוד השופטת מרים נאור, שופטת בית-המשפט העליון. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, אדוני השר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
זאת אומרת, אין לוח זמנים. בתוך 100 שנה הוועדה תסיים את עבודתה, בין 100 ל-150 שנה; מה זה התשובות האלה?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אדוני כבוד השר, אתה מציע להסיר את ההצעה?
שר המשפטים יעקב נאמן:
כן.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אוקיי. חברת הכנסת סולודקין, בבקשה. יש לך חמש דקות.
מרינה סולודקין (קדימה):
אז קודם כול אני מאוד מודה לשר המשפטים על התשובה שלו. אני מאוד מאושרת שיש השפעה של העבודה החוקתית שלי על מה שעושים בממשלה. אני שמעתי שהוועדה של מרים נאור עובדת לפני שנה וחצי, ובגלל זה לא העליתי את החוק לפני שנה וחצי, כשאמרו לי שהוועדה צריכה לסיים את העבודה שלה.
קשה לי לשמוע שהחוק שלי מחמיר יותר מדי מפני שיש תוצאות לכך שאין לנו חוק כזה על הראיות הפיזיות שצריכות להיות בדרגת הסיוע. רק בית-המשפט העליון מציל אנשים ממאסר עולם או משנים רבות בבית-כלא בגלל טעויות של מערכת אכיפת החוק. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. את מבקשת לעבור להצבעה?
מרינה סולודקין (קדימה):
כן.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודאה), התשס"ט–2009, של חברת הכנסת מרינה סולודקין.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 8
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 19
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודאה), התשס"ט–2009, נתקבלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בעד – 8, נגד – 19, אין נמנעים. אני רק אוסיף לפרוטוקול שחברת הכנסת אורית זוארץ לא הספיקה להצביע או שלא נלחץ לה. אני קובעת שהצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודאה), של חברת הכנסת מרינה סולודקין, לא עברה.