קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק דיור סוציאלי במרכז הארץ, התשע"א–2011
[הצעת חוק פ/2813/18; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברות הכנסת)
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו עוברים, רבותי, להמשך סדר-היום. אנחנו עוברים להצעת חוק דיור סוציאלי במרכז הארץ, התשע"א–2011, של חברות הכנסת מרינה סולודקין ומירי רגב. תנמק את הצעת החוק חברת הכנסת סולודקין, שהיא כבר על הבמה. בבקשה, גברתי. ישיב שר השיכון אריאל אטיאס, כתוב לי.
אני רוצה להודיע לממשלה: אנחנו לא מחכים יותר לשרים, כי – לא יכולים, ואני יודע שיש שרים מאוד מסורים, כמו השר שמחון, כמו השר כץ, שתמיד באים בזמן. לא תבואו בזמן, אנחנו נצביע בלי תשובת שר, כי הכנסת לא יכולה – יום שלישי לא לעבוד, ביום זה לצמצם – אנחנו נמשיך בעבודתנו, בוודאי ביום רביעי, שהוא יום חברי הכנסת. הממשלה כמובן תמיד תוכל לענות, אם היא תהיה פה. תודה רבה לכם. בבקשה, גברתי.
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת מבקשת לקבוע שהמדינה תרכוש 5% מכל פרויקט בנייה במרכז הארץ לטובת דיור סוציאלי וציבורי למשפחות חסרות יכולת כלכלית.
זוהי כבר ההצעה השלישית באותו נושא; שתי הראשונות זכו להתנגדות הממשלה והקואליציה. הראשונה, שהגשתי יחד עם חברת הכנסת אורית זוארץ, היתה שעל המדינה לרכוש 5% מכל פרויקט בנייה בכל הארץ. תשובת הממשלה היתה שאין בכך שום צורך, ובכלל, מדובר בעלות תקציבית עצומה. ההצעה השנייה הוגשה על-ידי יחד עם חברת הכנסת מירי רגב, לאחר דיונים בתת-ועדה של ועדת הכספים שהוקדשו לדיור הציבורי. ההצעה היתה שיש לרכוש 5% מכל פרויקט בנייה בפריפריה. הממשלה, יחד עם שר השיכון, התנגדו לחוק בטענה שאין מחסור בדיור ציבורי בפריפריה, ושר השיכון אפילו ציין שחוק דומה, שיופעל רק במרכז הארץ, יזכה לתמיכתו.
כעת אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת החוק המצומצמת, שוב עם חברתי מירי רגב, שמדברת רק על יצירת דיור ציבורי במרכז הארץ. אני רוצה לציין בפניכם שבמרכז הארץ אין בכלל דיור ציבורי לזכאים. תור הממתינים לדיור במרכז הארץ, לפי הנתונים של משרד השיכון, עומד על 2,000 איש, אולם ארגונים חברתיים שעוקבים אחר הנושא מדברים על נתונים של 10,000 זכאים הממתינים לדיור. אבל גם מספר זה הוא רק קצה הקרחון, כיוון שבמשרד הקליטה נמצאים עוד 60,000 זכאים הממתינים לדיור ציבורי בכל הארץ, ובוודאי יעדיפו לגור דווקא במרכז הארץ.
ואפילו שכל הנתונים הללו היו ידועים לחברי ועדת השרים לחקיקה, הצעת החוק הזאת גם הפעם זכתה להתנגדות הממשלה, וגם הקואליציה קיבלה הוראה להתנגד לחוק כאן, במליאה. החלטה זו היא שגויה פעמיים: פעם אחת מבחינה חברתית, שכן מדובר בעשרות אלפי משפחות שזה הסיכוי היחיד שלהן לזכות אי-פעם בדיור קבוע משל עצמם; פעם שנייה, כי מדובר באטימות וחוסר הבנה כלכליים, כיוון שעשרות אלפי המשפחות האלה, שנאלצות לשכור את הדירות הגרועות ביותר בשוק הפרטי, מייצרות לחץ – לחץ – על מחירי השכירות, ובעקיפין גם על מחירי הדירות למכירה, וזאת, כמובן, כלפי מעלה.
אתם במשרד האוצר, ואתם בבנק ישראל, ואתם במשרד השיכון, שכל כך מודאגים מהעלייה הבלתי-נפסקת של מחירי הנדל"ן בישראל, תתעוררו, עדיין לא מאוחר ואפשר למנוע את הפיצוץ החברתי הבא. אפשר להקדים תרופה למכה חברתית דוגמת פרשת ואדי-סאליב. אפשר להוריד ללא מאמץ מיוחד את עלות השכירות ולפוצץ את בועת הנדל"ן שכל כך מדאיגה את ראשי המשק. בואו נלמד מהניסיון של עצמנו בתקופות הקודמות. לא מזמן, בשנות ה-50 וה-60, כשהתל"ג של מדינת ישראל לנפש לא היה כפי שהוא היום, כשהמדינה היתה ענייה, ולא חלמה להיות חברה ב-OECD, דווקא אז ישבו אנשים חכמים, מנהיגים אמיתיים, שידעו לקבל החלטות מתוך ראייה חברתית אמיתית. מדינת ישראל באותן השנים בנתה 150,000 יחידות דיור ציבורי, שהועברו לעולים חדשים, למשפחות חד-הוריות, לקשישים, לנכים ולנזקקים.
למזלנו, רק בסוף שנות ה-90, בממשלת ברק-מרצ, הגיע האיוולת לשיא חדש: מדינת ישראל החליטה למכור ולהפריט את מעט הדיור הציבורי שעוד נותר. אני גאה להזכיר לכם שסיעת ישראל בעלייה, שבה הייתי חברה אז, הגישה הצעת אי-אמון בממשלה מתוך תקווה להפוך את ההחלטה האיומה ההיא, אך לצערי הרב בלא הצלחה. נכון להיום נמכרו 80,000 דירות ממאגר הדיור הסוציאלי והציבורי של מדינת ישראל. הכסף לא הלך לבניית דירות חדשות כפי שאז הבטיחו לנו יוזמי החוק; הכסף הלך לחברת "עמיגור" ולקופת המדינה, ואפילו שקל אחד – שקל אחד – מאותם סכומי ענק לא הגיע לבניית הדירות הציבוריות למאות אלפי הנזקקים שרק נוספו לדור הממתינים מאז.
ממשלת ישראל ממשיכה להציע תוכניות חלקיות שלא נותנות מענה אמיתי לבעיית מחירי הנדל"ן בארץ. למשל, ההחלטה האחרונה, לגבי הדיור המוניציפלי בהיקף 5,000 דירות, החלטה שהיא לא ישימה בשטח, ומשום כך גם לא תוכל לפתור את הבעיות.
חברי הכנסת, בהצעה שלפניכם יש תשובה אמיתית לבעיה שגם ממשלת ישראל מודה שצריך לפתור אותה. מחירי הנדל"ן לא מופקעים – הם בעיה עבור מי שיש לו, אבל הם מכשול בלתי אפשרי עבור אלה שממש אין להם. תתחילו לבנות ולרכוש מאגר חדש של דיור ציבורי ארצי, תוסיפו דיור ציבורי מוניציפלי, גם מקבצי דיור בבנייה פרטית ודיור בר-השגה לצעירים. זה פתרון אמיתי ולא פתרון של פטישי צעצוע של שר האוצר, ששמענו רק אתמול, ותוכניות מגזריות של מפלגת ש"ס.
אני פונה אליכם להתעלות מעל שיקולים קואליציוניים ולתמוך בהצעת החוק שלי. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה לחברת הכנסת סולודקין. כבוד שר הבינוי והשיכון השר אריאל אטיאס ישיב על ההצעה, יביע את עמדת הממשלה, ואם הממשלה מתנגדת, חברת הכנסת סולודקין תוכל להשיב. אם לא, נעבור – אם היא תרצה, נוכל גם אז לעבור להצבעה מייד. נא לצלצל, מייד כשהשר מסיים את דבריו אנחנו עוברים להצבעה על-פי רצונה של חברת הכנסת סולודקין.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברי השרים, אכן, הדיור הציבורי זה 20 שנה נמצא בתקופה שהממשלה לא – כל הממשלות לא חידשו רכישות של דיור ציבורי, בהנחה שאין מספיק כסף לתת לכל מי שנזקק, בוודאי כאשר הפרמטרים וההיקפים זה מבחני הכנסה בעיקר.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר, לפי הפרמטרים, יש הערכה אצל אדוני בוודאי, לכמה דירות – יש משפחות שמגיע להן.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
היום ממתינים לדיור הציבורי במשרד השיכון יותר מ-2,000 משפחות.
היו"ר ראובן ריבלין:
זה הכול.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
כן, זה הכול, כך שהקריטריון הוא נמוך מאוד מאוד מאוד. אתה צריך להרוויח – שני בני הזוג יחד – 5,400 שקל. אם אתה מרוויח 5,600, יצאת החוצה. זאת אומרת שאם אתה רוצה באמת לממש את המקסימום, זה יגדל בכמה אלפים.
רוני בר-און (קדימה):
כבוד השר – – –
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
אבל אני באמצע התשובה.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
ואז הגיע תקציב 2011-2010, סליחה, 2010-2009 – דו-שנתי.
רוני בר-און (קדימה):
– – –
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
אכן הדיור הציבורי סובל זה 20 שנה בתפיסה הזאת. העניין הוא שהמכירה של הדירות בדיור הציבורי מטרתו המרכזית היתה מצד אחד לתת יכולת לאנשים להיות הבעלים של הנכסים שלהם. ברוב המקרים זה יצא הפוך, כי המדינה התנתקה מהאחריות שלה לדירות האלה, ובדרך כלל הדירות במצב מאוד מוזנח, בוודאי מצב התשתיות שלהן מייצר קושי גדול, ועכשיו אנחנו כמעט מפסיקים עם זה, כי בסוף, כמה שכר דירה הם משלמים, אותם אנשים, 300 שקל בחודש? 400 שקל בחודש? והם מקבלים שוכר–משכיר פיננסי חזק, שאומנם לא מפנק אותם בכל הדרכים שהם מצפים, אבל ודאי שהתשתיות צריכות לתפקד.
אנחנו שמים תקציב גדול של שיפוצים כדי לטפל בדיור הציבורי, ואני רוצה להגיד לכם שמאז 2009, כשהממשלה הזו הוקמה, אני חידשתי את קניית הדירות. אומנם לא בהיקפים שצריכים לחדש, אבל לקחנו 400 מיליון שקל, בלי חוק, כי החוק כבר קיים, 400 מיליון שקל מתקציב מכר דירות, ורכשנו דירות חדשות – לא חדשות מהקבלן, אבל דירות שמחדשות את המלאי, קודם כול לנכים רתוקים. כל הנכים הרתוקים – יצאנו במבצע, עם עמותות וולונטריות, ואמרנו: לא יהיה מצב שנכה רתוק ממתין בתור; כי היה דבר כזה שנכים חיכו בתור. יש היום תקציב פתוח, ככל שיידרש. היו 110 נכים רתוקים שהיו בהמתנה, כולם קיבלו דיוור ישיר, כולל מישהו שמלווה אותם, יחד עם עמותות של הנכים, כדי שיוכלו לקנות דירות. אני חייב להגיד הערה, שלא 100% הנכים רוצים לקבל דירות ולהתחיל להסתדר לבד, וזאת זכותם, אבל בעניין הזה פתחנו את זה לחלוטין. יש תקציב, שאיננו מוגבל כרגע, לנכים רתוקים.
רוני בר-און (קדימה):
כמה דירות רכשתם?
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
יותר מ-200.
קריאה:
– – –
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
כן. מאז 2009. וקבענו עוד קריטריונים, שהמבחן המרכזי שלהם זה אם יש קשיים נוספים. יש משפחות שמגיעה להם דירה, הן מחכות בתור – יש חלילה איזה ילד חולה מאוד במחלות – לא עלינו, השם ישמור, ואז אנחנו אומרים: אוקיי, זה וזה גורם, אז אנחנו רוכשים גם להן דירות, וזה הכול ממחסור בתקציב.
התקציב האחרון, 2012-2011, יש לנו 150 מיליון שקל לרכוש דירות. זה לא מספיק, צריך יותר, אבל אני רוצה להדגיש לכם שעד 2009 לא קנו דירות בכלל, ואנחנו רכשנו מתחילת 2011 עוד 30 דירות. שוב, צריך יותר, אבל אזכיר לכם שעד 2009 היו אפס רכישות, ורכשנו כבר מאות דירות, מתחילת 2009.
הצעת החוק הזאת מדברת על משהו מאוד רחב וקצת לא שוויוני, ואני אגיד לכם למה. ההצעה אומרת ש-5% מכל העסקאות שנעשות דרך מינהל מקרקעי ישראל – צריכים לקנות דירות. אני רוצה להגיד לכם שרוב העסקאות שנעשות באזור המרכז – מדובר במיליוני שקלים. תחשבו שבדירות, לא חשוב באיזה שכונות, באזורי הביקוש הגדולים, מדובר בדירות שממוצע התב"עות שלהן זה חמישה חדרים, יצטרכו לקנות במיליונים יחידות דיור. אני חושב שזה גם לא חכם ולא כלכלי.
הדרך היותר-נכונה לעשות את זה, כפי שאני הצעתי גם בשיחות שהיו לי עם חברי כנסת פה – כרגע דעתי עדיין לא התקבלה – אבל אנחנו רוצים שבמכרזי מינהל מקרקעי ישראל היזם משאיר למדינה כמה דירות. הוא מפחית את זה מעלות הקרקע. המדינה לא באה עם כסף חוץ-תקציבי וקונה דירות.
היו"ר ראובן ריבלין:
כמו עסקת קומבינציה בין המדינה – – –
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
זה אפילו פחות מקומבינציה. כמו שהוא מחויב לבנות את כביש הגישה בעלות של 30 מיליון שקל, ישאיר לנו כך וכך דירות בכל פרויקט. הדבר הזה גם יכול לגרום לפיזור נכון של אותה אוכלוסייה, שצריכה סיוע ועזרה, ולא לגרום, חלילה, לזה שנבנה שכונות מיוחדות לאנשים במצוקה. זה היה בשנות ה-70 וה-80. אנחנו רוצים להימנע מהמחזות האלה, ולכן ההצעה הזאת לא עושה שכל גם בפתרון שאנחנו רוצים להשיג.
דבר נוסף, אני חייב להתייחס גם לאוכלוסייה של הקשישים. ביום שני האחרון העברתי במועצת מקרקעי ישראל החלטה שאומרת שאנחנו יכולים להקצות לרשויות המקומיות קרקע חומה כדי שיבנו שם הוסטלים ויוכלו לעשות שימושים מסחריים כדי לסבסד את העלות הזאת, בהיקף של 5,000 חדרים – או דירות – להוסטלים, כי זה לא בגודל של דירה רגילה. במקביל אנחנו עושים עבודה יחד עם משרד הקליטה ועם שרת הקליטה, כדי להביא החלטת ממשלה לבנייה תקציבית של הוסטלים, שלא היו כאן משנות ה-90.
לכן אני חושב שהממשלה אכן מנסה לפעול יותר מבעבר. תמיד צריך יותר, אבל זה בוודאי עדיף מלא-כלום, ולכן אני חושב שהדרך הנכונה שלנו זה לדחות את ההצעה הזאת. איפה אלקין? נו מה קורה? מה נסגר אתך?
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר, לפעמים מותר לעשות דברים אבל לא להכריז עליהם; אתה מביך אותי. אדוני אומר: אני צריך לעשות פיליבסטר ואומר לי את זה? לפחות אל תגיד את זה.
קריאות:
– – –
שר התיירות סטס מיסז'ניקוב:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, חבר הכנסת אלקין, אני מודיע לך שהשר מסיים את דבריו בתוך דקה, כי הוא מתחיל לחזור על עצמו, והיתה לו באמת תשובה מפורטת ועניינית, אבל לא מעבר לזה, והוא – מה אפשר לעשות – הוא בן-אדם שמדבר דוגרי.
קריאות:
– – –
היו"ר ראובן ריבלין:
נא להתכונן להצבעה, היא תהיה בעוד שתי דקות. דקה לשר עד שהוא יורד. חברת הכנסת סולודקין, אם את רוצה להשיב, שתי דקות ואת משיבה, והתשובה שלך.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
אוקיי, אני אסיים.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, אדוני.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
אני רוצה לחדד. אנחנו נותנים היום, בהיקף של 1.3 מיליארד בשנה, סיוע בשכר דירה ל-137,000 משפחות בישראל, שמקבלות צ'ק כל חודש סיוע בשכר דירה, בין 660 שקל ל-1,500 שקל, ולמי שיוצא מהתור 2,200 שקל כל חודש, כדי לנסות לסייע. נכון שאפשר יותר, אבל 1.3 מיליארד בשנה זה התקציב שאנחנו נותנים, כי אנחנו לא יכולים לקנות דירות לכולם, אבל זה הדרך שלנו לנסות לסייע. נכון שבעולם של עלייה במחירי השכירות זה מתקזז, אבל אם הסכום לא יגדל אנחנו נצטרך להוציא קבוצות שלמות מהתור הזה, ואני חושב שזה לא נכון.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה, אדוני.
שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:
אם הסכום יגדל, אנחנו נוכל באמת יותר להתקרב למחירי השכירות הגואים.
היו"ר ראובן ריבלין:
כבוד השר, אם אני הבנתי את תשובתך, כל חברי הכנסת הבינו. אני מאוד מודה לך על תשובתך. חברת הכנסת סולודקין, האם גברתי רוצה להשיב?
מרינה סולודקין (קדימה):
כן.
היו"ר ראובן ריבלין:
בבקשה, זאת זכותך המלאה, יש לך חמש דקות.
מרינה סולודקין (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר המכובד לבינוי ושיכון כל הזמן מתעלם מנתון אחר. 2,000 האנשים שהם בתור של משרד השיכון, זה ילידי הארץ. 60,000 הם בתור של משרד הקליטה. הפתרונות שמציעים זה אקמול לחולה סרטן, למה? 5,000 יחידות דיור מוניציפלי זה בעתיד, ותורים יש עכשיו, ואני עוד פעם צריכה לומר לכם: זה לא נכון שכל הממשלות לא בנו; ממשלת בנימין נתניהו הישנה, יחד עם מפלגת ישראל בעלייה, בנתה, גם ממשלת ברק בנתה, ובשש שנים נתנו 20,500 פתרונות במקבצי דיור וגם בהוסטלים.
עכשיו, מ-2003 לא בונים. מ-2009 כל הזמן מרמים את הציבור ואומרים שיש פתרונות. עדיין אין. איפה ההוסטלים? איפה מקבצי הדיור? איפה הדיור הציבורי? כל הזמן להגיד שיש לנו שכירות וסיוע בשכר דירה זה לא מספיק. אתם יודעים יותר טוב ממני, יש שחיקה, אנשים גרים בדיור מכוער, וגם, אני אומרת, אתם מחפשים תרופה להעלאת המחירים בשוק השכירות ובשוק הנדל"ן. זה הפתרון. אתם צריכים להוציא אנשים מהתורים לדיור הציבורי, הם לא צריכים ללחוץ על השוק של הנדל"ן. תודה רבה.
היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה לחברת הכנסת סולודקין. רבותי, כבוד השרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. חברת הכנסת סולודקין, האם את יושבת על מקומך? בבקשה.
אנחנו עוברים להצבעה. נושא הדיון – הצעת חוק דיור סוציאלי במרכז הארץ, התשע"א–2011, כפי שנומקה על-ידי חברת הכנסת סולודקין, בקריאה טרומית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הממשלה מתנגדת.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 23
בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39
נמנעים – אין
ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק דיור סוציאלי במרכז הארץ, התשע"א–2011, נתקבלה.
היו"ר ראובן ריבלין:
23 בעד, 39 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק לא אושרה.