קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה), התשע"א–2011
[מס' מ/581; "דברי הכנסת", חוב' ל', עמ' ; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה). הצעה זו, אשר תועלה על-ידי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה – אתה מתבקש לעלות לדוכן על מנת להציגה – יש לה הסתייגויות. לחבר הכנסת אילן גילאון יש הסתייגות בת חמש דקות, והוא ינמק את הסתייגותו. שאר חברי מרצ מסירים את הסתייגויותיהם. אנשי חד"ש יש להם הסתייגויות, וכל ארבעת החברים ישתתפו בדיון על ההסתייגויות: סוכם שההסתייגויות ינומקו על-ידי חבר הכנסת מוחמד ברכה, ראש הסיעה, עשר דקות; חבר הכנסת חנא סוייד, חמש דקות; חבר הכנסת דב חנין, חמש דקות; וחבר הכנסת עפו אגבאריה, חמש דקות. מייד בתום ההסתייגויות ולאחר שיושב-ראש הוועדה ישיב, אם ירצה, נעבור להצבעות.
כבוד יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, נא להתחיל, אחרי שחבר הכנסת נסים זאב – בבקשה, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
בשתי הצעות האי-אמון הראשונות הצבעתי במקום של וקנין.
היו"ר ראובן ריבלין:
חבר הכנסת נסים זאב מודיע שהצביע בשתי ההצעות הראשונות ממקומו של חבר הכנסת יצחק וקנין, היושב לידו, ומבקש לתקן שההצבעות שנרשמו על שמו של יצחק וקנין יועברו על שמו. אני מבקש מחברי הכנסת להקפיד על ישיבה במקום הנאות, אבל אני נענה לבקשתך. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת כץ, יושב-ראש הוועדה.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשנבחרתי לכנסת, אחת מהצעות החוק שהיו באג'נדה היתה הגדלת שכר המינימום. היו צווי הרחבה, והיום ממשלת ישראל, בהצעת חוק ממשלתית – אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה). שמעתי שיש הסתייגויות ושמעתי את מוחמד ברכה, שהיה בוועדה; הוא רוצה להרחיב את שכר המינימום.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת כץ, אתה חבר כנסת ויושב-ראש ועדה מכובד, אז תן לי רק לעשות סדר, שיהיה שקט פה. חברת הכנסת אדטו, חברי הכנסת, מי שאין לו או לא רוצה להאזין, בבקשה. נא לשבת. חבר הכנסת אלדד, אי-אפשר. אני הפסקתי את הדיון עד שכל מי שרוצה להקשיב ישב; מי שלא רוצה, יש קפה חם מאחור. זה גם כולל את השרים. השר אטיאס, נא לשבת. כל עם ישראל מסתכל עלינו, ערב חג.
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אה, לא מסתכל על חברי ש"ס, בסדר, הבנתי. בבקשה, אדוני.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
הצעת החוק המונחת בפניכם קובעת כהוראת שעה ששכר המינימום לחודש יועלה באופן הדרגתי בכמה שלבים. בכל שלב ייבדק ב-1 באפריל הסכום המוצע מול הסכום שעליו עומד שכר המינימום לחודש לולא הוראת השעה, דהיינו לעומת 47.5% מהשכר הממוצע במשק כפי שהוא באותו מועד, ויחול הסכום הגבוה מביניהם. כמו כן, יתווספו לשכר המינימום הגדלות שחלות, למשל, בשל תוספות יוקר, ככל שיחולו במהלך כל אחד מהשלבים.
בסך הכול מוצעת תוספת של כ-410 שקלים חדשים בשכר המינימום, שיעלה מסכום של 3,890.18 שקל, שזה השכר היום, לסכום של 4,300 שקל בשלב השני המוצע בהצעת החוק.
בשלב הראשון, החל מיום 1 ביולי 2011 ועד יום 30 בספטמבר 2012, יהיה שכר המינימום 4,100 שקלים חדשים. עם זאת, מוצע כי אם ב-1 באפריל 2012 ואילך יהיה סכום השווה ל-47.5% מהשכר הממוצע גבוה מ-4,100 שקלים, יהיה שכר המינימום הסכום הגבוה ביניהם ביתרת התקופה שעד 30 בספטמבר 2012. בשלב השני, מיום 1 באוקטובר 2012, יהיה שכר המינימום סך 4,300 שקלים חדשים, כל עוד שכר המינימום שהיה משולם לפי חוק שכר המינימום, התשמ"ז–1987, אלמלא הצעת חוק זו, דהיינו 47.5% מהשכר הממוצע, אינו עולה על הסכום האמור. אם השכר – 47.5% מהשכר הממוצע – יהיה גבוה מ-4,300 שקלים חדשים, הגבוה מהשניים יהיה שכר המינימום.
אני רוצה בשלב זה – קודם כול, אני מקווה שמוחמד ברכה יעביר את ההסתייגויות שלו ושכר המינימום יעלה ל-5,000 או 5,300 ש"ח; אני לא זוכר את גובה השכר בהסתייגות. עם זה, אני רוצה להודות ללשכה המשפטית של הוועדה, לעורכת-הדין נועה בן-שבת, לעורך-הדין אייל לב-ארי, שהשתתפו בדיוני הוועדה, לצוות הוועדה, שמנוהלת ביד רמה על-ידי הגברת וילמה מאור ומזכירות הוועדה, מעיין, אתי וענת, ולעוזרי הפרלמנטריים איילת השחר, אילן מרסיאנו ולי קטקוב, שעסקו במלאכה ותרמו לקידומה של הצעת החוק הזאת.
הצעת החוק מוגשת עם הסתייגויות, ואני פונה לכנסת ומבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ראשון המתדיינים שיש לו הסתייגות – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה. כן, בבקשה. אדוני, יש לך חמש דקות.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, חברותי וחברי חברי הכנסת, בדקתי איפה היה המקום הראשון בעולם שנחקק בו חוק שכר מינימום; מסתבר שזה היה בניו-זילנד, בסוף המאה ה-19, ובמקרה זה גם אותו מקום שנתן ראשון זכות בחירה לנשים, ניו-זילנד.
כדי שהכנסת לא תהיה במתח, אדוני, ואחרי הצגה כל כך נלהבת של חברי חיים כץ, אני ודאי לא אצביע נגד חוק שכר מינימום. כל חוק שכר מינימום שיהיה מעל שכר המינימום הנוכחי – אני אצביע בעדו. זה ברור מאליו. אבל אם היתה לי אפשרות להצמיד את שכר המינימום לאיזה מנגנון הצמדה, הייתי מצמיד אותו לשכר המקסימום, אדוני. אבל במדינת ישראל אין שכר מקסימום, וחבל שאין, אולי טוב היה שיהיה, כי זה היה נותן את הפרופורציה האמיתית של הדברים. על כן נשאר להצמיד את חוק שכר המינימום לשכר הממוצע במשק, ואגב, הוצמד כך בעבר. ב-1997 סוף-סוף הוצמד שכר המינימום ל-47.5% מהשכר הממוצע במשק. הרבה עסקו לפני כן – אני רוצה רק להזכיר שהיתה תקופה ארוכה מאוד שההסתדרות בכלל התנגדה לחוק שכר מינימום, ורצתה שהדברים יהיו תוצאה של משא-ומתן בין הארגונים הכלכליים לבין העובדים בהסכמים קיבוציים במשק, ובסופו של דבר החוק הזה חוקק.
מדינה שהצמיחה בה – המצופה – היא מעל 5.5% צמיחה – – –
קריאה:
– – –
אילן גילאון (מרצ):
מה?
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
– – – פסיק 2.
אילן גילאון (מרצ):
2, אני מעגל, אתה יודע, חיים, שמעתי משר האוצר, אבל 5.2%, אוקיי, מספיק נדיב. לפני שבוע רק הקראתי את מצעד הרווחים של הבנקים. היה מצופה ממנה להיות טיפה יותר לארג'ית, טיפה, ואני אומר גם למה, משום שנניח ששכר המינימום הזה, שהוא במיטבו כרגע, לעומת המצב היום, 4,300 שקלים, במציאות שבה שכר דירה נאמר צנוע הוא 3,000 שקל במשבר דיור שקיים, ודלק לעבודה גם הוא עולה משהו, כי בתחבורה הציבורית זה לא יותר זול, הייתי אומר ששכר המינימום יכול להספיק למשפחה – נניח אם אני רוצה לעגל כלפי מטה – לשכר דירה, לנסיעה לעבודה, לקצת חשמל ולקצת מים. גם זה לא יותר מדי. ועל כן, יחסית לירידת שער הדולר זה נראה די מדליק, שכר המינימום הזה. זה אפילו מעל התחזיות של עמיר פרץ, בזמנו, יותר מ-1,000 דולר. אבל כושר הקנייה של 1,000 דולר – 1,000 דולר באותה תקופה, מה לעשות, היה אחר לגמרי.
ולכן אני כמובן אתמוך בכל ההסתייגויות של חברי מחד"ש, ברור לגמרי, גם ברעיון של הצמדת שכר המינימום והשכר הממוצע, גם ב-60%, ובוודאי בזה, אבל בסופו של דבר אני לא יכול להגיד שאני מתנגד לכל עלייה של שכר המינימום. בכלל הגעתי למצב שיכול להיות, אדוני היושב-ראש, ואני מתייחס – היית רק לפני 20 דקות על הדוכן, ואמרתי שאני הייתי מצפה שמי שיהיה ראש הממשלה הבא, מקצועו יהיה חשמלאי, חשמלאי שיודע להחליף פאזות, שיודע להפוך מצב של כלכלה – ולי אין בעיה עם כלכלת שוק, לי יש בעיה עם חברת שוק, אדוני – של כלכלה שבתוכה יותר אנשים מקבלים פחות ופחות אנשים מקבלים יותר, שהוא יוכל להחליף את הפאזות האלה, ולא רק בתשלום הישיר, כי אתה שומע כל יום מה קורה מבחינת שירותי הרפואה; רק אתמול שמעתי איך מטפלים בסרטן השד והאקסקלוסיביות בדבר הזה, ואני יותר ויותר מכיר אנשים שצריכים באמת לבחור בין פרוסה לבין תרופה.
לומר את האמת, גם שכר המינימום הזה זה לא גליק גדול. מצב התעסוקה משתפר במדינת ישראל, אדוני, אבל אנשים שצונחים מתחת לקו העוני הם רק עולים, וגם זה אומר משהו לגבי החלוקה. אז – מישהו דיבר על חברת מופת, פרופסור ברוורמן בנושא הקודם של האי-האמון דיבר על חברת המופת; אני חושב שיש לנו פוטנציאל להיות חברת מופת. בינתיים בואו נהיה חברה קצת יותר מתוקנת.
ועל כן, אני רואה בזה, חבר הכנסת חיים כץ – ואני יודע שעמדתך היא כעמדתי במקרה הזה – התחלה של שכר שישתפר. אתה יודע, לו יכולתי – – –
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
רק במקרה הזה?
אילן גילאון (מרצ):
אני מבטיח לך שלו יכולתי לחוקק חוק של – חוק קיום מינימום, אותו הייתי באמת מחוקק ומגדיר אותו, אבל בזה אף אחד לא מעוניין ולא רוצה, ואפילו בית-המשפט לא הסכים לכך. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון, וגם על העמידה בזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת מוחמד ברכה, יושב-ראש סיעת חד"ש, ואחריו – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא יושב-ראש הסיעה.
היו"ר מגלי והבה:
אז היושב-ראש שלנו חבר הכנסת ברכה מטעה אותנו, הבאים אחריו. אני יודע, היושב-ראש חנא סוייד. מקבל את התיקון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני, כקודמי חבר הכנסת גילאון, כמובן לא ארים יד נגד העלאת שכר המינימום. כפי שאמרתי גם בדיון בקריאה הראשונה וגם בוועדת העבודה והרווחה בראשותו של חבר הכנסת חיים כץ, זה מעט מדי, מאוחר מדי, וגם, מסתבר לפי הנתונים האחרונים לגבי השכר הממוצע במשק, זה אפילו פחות – מה שמוצע להעלות במספרים, בסכומים – פחות ממה שמוצע באחוזים, ואני אסביר.
אנחנו מציעים, רבותי חברי הכנסת, להצמיד את שכר המינימום לשכר הממוצע. מעטים המקרים שיושב-ראש ועדה, כשהוא בא להציג הצעת חוק לקריאה שנייה ושלישית, אומר: הייתי מקווה שההסתייגויות יתקבלו. בדרך כלל אומרים לדחות את כל ההסתייגויות. אבל חבר הכנסת חיים כץ, יושב-ראש הוועדה, ביטא את הדברים גם בוועדה, אבל, כמובן, הוא מחויב לממשלה ולקואליציה, ולכן הם מביאים את מה שהם מביאים, ושוב אני אומר שזה פחות מדי ומאוחר מדי.
יכול לתהות מישהו ולומר: למה אמרנו 60%? למה אנחנו מציעים ששכר המינימום יהיה 60% מהשכר הממוצע? יש כאלה מפקידי האוצר שישבו בוועדה, שהרימו גבה, חשבו שאנחנו עושים מעשה שהוא בלתי מתקבל על הדעת או מציעים הצעה שהיא אסטרונומית, או שההצעה סתם כדי לצאת ידי חובה. אני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, לא מזמן, ב-2007, השכר הממוצע במשק היה 6,840 שקל. השכר הממוצע היה כפי שהוא היום, 3,840 שקל.
היו"ר מגלי והבה:
שכר המינימום.
מוחמד ברכה (חד"ש):
שכר המינימום, נכון. הממוצע היה 6,840, שכר המינימום 3,850. זאת אומרת, כבר ב-2007 זה היה 56.3%. ואז גם היו קריאות להעלות את שכר המינימום, והיו גם דיבורים, נדמה לי קצת לפני כן, ששכר המינימום יהיה 1,000 דולר, כשהדולר התקרב ל-5 שקלים – על-ידי חבר הכנסת עמיר פרץ בזמנו. היום לדבר על 1,000 דולר, כמובן אחרי הנפילה של הדולר, זה אפילו פחות משכר המינימום הקיים.
לכן אנחנו מציעים משהו מאוד הגיוני, מאוד פשוט: לחזור לאותן רמות של שכר מינימום יחסית לשכר הממוצע, כפי שהיה ב-2007, אך ורק לפני ארבע שנים. לבוא היום ולהגיד שמעלים את שכר המינימום מ-3,900 ל-4,100, זה בעצם, גם על-פי נתונים של בנק ישראל שהתפרסמו רק ביומיים האחרונים, זה לא משנה שום דבר, אדוני היושב-ראש, לגבי העלאת אנשים מעל לקו העוני, זה לא תורם כהוא-זה לייצוב חתכים מסוימים של מקבלי שכר מינימום או מקבלי השלמת הכנסה. זה לא משפר את מצבם במאומה, בעצם.
יתירה מכך, השכר הממוצע במשק שהתפרסם לגבי חודש מרס האחרון, לפני חודשיים, מדבר על 9,000 שקל, אדוני חבר הכנסת חיים כץ.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
8.7.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא. של מרס, לפני חודשיים. זה הכי מעודכן, מ-24 השעות האחרונות.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
יכול להיות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
ואז ה-47.5%, שאומרים ששכר המינימום לא צריך ליפול מהם, הוא כבר 4,300.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
הוא כבר באוקטובר 2012.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן, אבל אנחנו מדברים על המחירים של היום, למה לחכות, לכתוב 2012?
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
לא, אבל תשים לב מה שיש שם. יש פה הוראת שעה מאפריל, שיבדקו וייתנו את הגבוה מביניהם.
מוחמד ברכה (חד"ש):
נכון. אבל אני אומר כבר עכשיו, היום, 47.5% מהשכר הממוצע זה 4,350, ואתם אומרים שהעניין הזה יתעדכן. כשנגיע ל-2012 זה יכול להיות – השכר הממוצע, יכול להיות יותר גבוה מ-9,000, אני לא יודע. אבל כבר עכשיו הדרישה של 47.5% היא מעל 4,300 שקל, ולא 4,100 שקל כפי שזה מוצע בהצעת החוק.
לכן אני חושב, רבותי חברי הכנסת, צריך גם לראות נתונים אחרים. צריך לשאול את השאלה. למשל, בחמש השנים המדוברות, מ-2007 ועד היום, מה אחוז האינפלציה? אתם יודעים, יש שתי אינפלציות במדינת ישראל: יש אינפלציה לעניים ויש אינפלציה לעשירים. האינפלציה הכללית היא 4.2%, האינפלציה לעניים היא 16%. איפה זה בא לידי ביטוי בעדכון שכר מינימום?
נתון אחר שצריך גם כן להתייחס אליו: הצמיחה במשק מאז 2007 היתה 16% במצטבר. זאת אומרת, אלה שקיבלו שכר מינימום נשארו שם, ב-2007, וכל המשק עלה ב-16%. ה-16% של הצמיחה במשק, לאן הלכו? הלכו לאותו איש שלא מבין את מה שאמר אילן גילאון על ראש הממשלה שצריך להבין בחשמל, כדי שיהיה חשמלאי, להחליף פאזות של אנשים מעטים שמקבלים יותר ואנשים רבים שמקבלים פחות. זאת אומרת, הצמיחה במשק של 16% במצטבר, כולה הלכה לכיסים הרחבים של העשירים, ובעצם האנשים שמקבלים שכר מינימום ומטה לא נהנו מהצמיחה. שילמו את מחיר האינפלציה, לא נהנו מהצמיחה ונשארו באותו מקום. זה פשוט בלתי נתפס.
נדרש שתהיה ממשלה, לא על מנת לחזק את החזקים. החזקים מסתדרים בלעדי הממשלה. אילן אומר שהוא לא מתנגד לכלכלת השוק. אני מתנגד לכלכלת השוק של חוקי הג'ונגל, וגם הוא, אני בטוח. העשירים ובעלי ההכנסות הגבוהות אינם צריכים את המעורבות של הממשלה כדי להבטיח את זכויותיהם. מי שזקוק להתערבות הממשלה זה דווקא השכבות החלשות, שמשלמים את מחיר האינפלציה ואינם נהנים מפירות הצמיחה. ואחרי זה באים ומעלים להם 100 שקל היום ועוד 200 שקל בעוד שנה ומשהו. זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת.
רבותי, אם אנחנו נסתכל על הניתוח של שכרם של עובדי השירות הציבורי, גם כאן יש נתון, לדעתי, שצריך להדאיג אותנו, כולנו. עוד בשנת 2000, 29.1% מהעובדים בשירות הציבורי קיבלו עד שכר מינימום.
היו"ר מגלי והבה:
שליש כמעט.
מוחמד ברכה (חד"ש):
29.1%. ב-2008, 32.8%. זאת אומרת, האנשים שחיים משכר מינימום ומטה ומהשלמת הכנסה הולכים ומתרבים בשירות הציבורי, שכאילו הוא באחריות המדינה. זאת אומרת, המדינה עצמה אינה דואגת לכך ששכר מינימום אמיתי ישולם, ורבים מהעובדים בשירות הציבורי נזקקים להשלמת הכנסה.
כל הנתונים האלה, אם נשים אותם במצטבר, ייראה כמה מעט והייתי אומר, אדוני חבר הכנסת חיים כץ, כמה מגוחך לבוא ולהציע את ההעלאה הזאת. אני שוב אומר, גם אם יעלו את שכר המינימום בשקל אחד – מה, אני אצביע נגד? אנחנו לא נצביע נגד. אבל צריך להקשיב היטב למצוקותיהם של האנשים העניים, האנשים שרוצים להשלים את החודש, האנשים שמצפים לפתיחת שנת הלימודים, גם אם תהיה ב-26 באוגוסט וגם אם תהיה ב-1 בספטמבר. עדיין ההוצאה היא אותה הוצאה. אנשים שרוצים לשלם את מחירי המים המאמירים, אנשים שרוצים לשלם את החשמל, את שכר הדירה שהולך ועולה. בסופו של דבר אתה לא צריך לדבר על איכות המים בבריכת השחייה של מישהו בעל הכנסה גבוהה, אתה צריך להבטיח את בקבוק המים לאותו ילד שהולך כל בוקר לבית-הספר. וההצעה הזו רחוקה מאוד מלהשיב על אנחותיהם ודרישותיהם הצודקות של האנשים העניים.
ועל כן אני אומר, אנחנו נצביע בעד. אבל לצד זה אני פונה לחברי הכנסת שיצביעו בעד ההסתייגויות. ההסתייגויות הן לא בשמים. הן בערך, כפי שאמרתי בהתחלה, להחזיר את היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע, בממדים של 2007, לא בניו-זילנד ולא במקום אחר, אלא לכאן, במדינת ישראל של 2007. ואני מבקש שוב שחברי הכנסת יתמכו בהסתייגויות שלנו. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת חנא סוייד, יושב-ראש סיעת חד"ש. ואחריו יהיה חבר הכנסת דב חנין. אם הוא לא כאן – חבר הכנסת עפו אגבאריה, לפי הזמן שנקבע.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני אומר שמחיר דירה בישראל הוא 1.25 מיליון שקל. הכנסה שנתית של משתכר שכר מינימום זה 50,000 שקל. כלומר צריך 25 שנים לעבוד בשכר מינימום על מנת לקנות דירה ממוצעת בישראל, גם אם לא אוכלים ולא שותים ולא מכלכלים שום דבר. ההצעה שלנו, של 60%, אומרת, בוא נקטין את זה מ-25 שנים ל-20, כי אם תעשה את החישוב של 60,000, 60% זה יוצא בערך 20 שנים. לא שאנחנו התכוונו לכך, אבל יש פה אמירה שלמרות ההסכמה העקרונית שאנחנו בעד העלאת שכר מינימום, אנחנו טוענים שההעלאה הזאת היא מינורית, היא מינימלית, היא פרוטות, היא כסף קטן, ושאי-אפשר באמת לטעון שהיא הולכת לעשות שינוי אמיתי באקלים הכלכלי הקיים במדינה.
ואני אומר שאם לא עכשיו, אז מתי? עם הצמיחה של 4% ו-5% ו-6% בשנה, עם ההערכות החיוביות מצד ה-OECD, עם ההקטנה של החוב הלאומי – המצב הכלכלי הטוב שהממשלה מזכירה לנו אותו השכם והערב – אז למה לא עכשיו, כשמעלים את שכר המינימום בצורה ניכרת, כך שמשפחה יכולה באמת להרגיש את ההעלאה הזו.
אני אומר שקיים צורך לסגור פערים במדינת ישראל; העלאת שכר מינימום היא אחת השיטות, אחת הדרכים בעצם לסגור את הפערים במדינה. אם לא דואגים לכך שישימו איזה גבול עליון לשכר במדינה, ואנחנו יודעים שיש התנגדות בממשלה להצעות חוק שמתכוונות לשים סף עליון למשכורות השמנות של המנהלים של החברות, אז לפחות, אם אין אומץ לשים מעצור למשכורות הגבוהות – לפחות להעלות את שכר המינימום במדינת ישראל.
אף-על-פי שאנחנו רואים שיש צעדים לעזור דווקא לעשירים, לחברות – על-ידי הקלות מס ובמענקים כאלו ואחרים – אין צעדים אמיתיים שמתכוונים לעזור לשכבות החלשות. כשאנחנו מעלים את העניין הזה, אז לפעמים אומרים לנו "מס הכנסה שלילי". מס הכנסה שלילי זה בלוף אחד גדול. אני לא מכיר הרבה אנשים שמקבלים מס הכנסה שלילי – אני מכיר הרבה שכירים שמשתכרים שכר מינימום, אבל מס הכנסה שלילי בעצם, לפי הניתוח שלנו, בא לעזור למעסיקים, לפטור אותם מהתחייבויות לגבי הקצבאות, לגבי תנאי הפרישה של העובדים.
אני רוצה להדגיש כאן שיחד עם ההעלאה המועטה בשכר המינימום, כפי שמוצע כאן, אני רוצה להפנות את תשומת לב יושב-ראש הוועדה שנוסף על עצם ההעלאה, יש עוד נדבך חשוב מאוד, והוא האכיפה של שכר המינימום. אף-על-פי שכפי שאמרתי, מדובר בהעלאה קטנה, גם את ההעלאה הקטנה הזו צריך לאכוף. אנחנו יודעים שהרבה מעסיקים לא נעתרים, לא נשמעים ולא מכבדים את החוק ואת הדרישה של שכר מינימום, אלא עושים דרכים פתלתלות על מנת להימנע, על מנת לעקוף את החוק הזה. לכן אני חושב שנוסף על הכסף שיממן את ההעלאה צריך להקצות עוד כספים לביקורת – למפקחים שיעבדו ויעשו כל מאמץ על מנת לאכוף את שכר המינימום עם ההעלאה המינורית.
כפי שאמר חברי מוחמד ברכה, אנחנו בוודאי עם ההעלאה של שכר המינימום, ולו המינימלית ביותר. יחד עם זה אני קורא לחברי הכנסת דווקא להצביע בעד ההסתייגויות שלנו – אולי אנחנו נוכל בכל זאת להשיג העלאה יותר גדולה של שכר המינימום. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת עפו אגבאריה. יש לך חמש דקות.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת – – –
קריאה:
– – –
דב חנין (חד"ש):
רבותי השרים, סליחה. זה לא שר אחד. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, מעטים הנושאים שבהם נזרק כל כך הרבה אבק לאוויר וכל כך הרבה עשן נישא לערפל כמו בדיון ובנושא שנמצא על סדר-היום. מה לא אמרו על שכר המינימום? אמרו ששכר המינימום מייצר אבטלה – –
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת חוטובלי, לא נעים לי, אבל – – –
השר יוסי פלד:
– – – פעם ראשונה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
– – שכר המינימום פוגע במשק, שכר המינימום יפגע בסופו של דבר בעובדים. עמיתי חברי הכנסת, כל הטיעונים האלה הוכחו כטיעונים ריקים לחלוטין. שכר מינימום הוא מנגנון חברתי ממדרגה ראשונה לשפר זכויות עובדים, לעודד שוויון, לחזק את הקבוצות המוחלשות בחברה.
שכר המינימום בישראל נמוך מדי, נמוך הרבה יותר מדי. וכשאנחנו מדברים על גובהו של שכר המינימום אנחנו צריכים תמיד לזכור את הנתון המרכזי הדרמטי של העוני החדש בחברה הישראלית: העוני של האנשים העובדים, העוני של האנשים שקמים בוקר-בוקר לעבודתם – עובדים קשה, ולא מצליחים לפרנס את המשפחה שלהם ונשארים תקועים מתחת לקו העוני. אנשים עובדים. בדרך כלל מדובר בנשים עובדות שנמצאות מתחת לקו העוני. נשים עובדות הן הקורבן הראשון של מנגנונים שמחזיקים את שכר המינימום ברמה נמוכה. מדובר על פגיעות קשות, קיצוניות, בציבור השכירים הערבים והשכירות הערביות.
עמיתי חברי הכנסת, מזמן צריך היה להעלות את שכר המינימום לרמה סבירה ומתקבלת על הדעת. ההצעה שלנו להעלות את השכר המינימום לרמה של 60% מהשכר הממוצע במשק היא הצעה מינימליסטית. היא אומרת שצריך לייצר מנגנון שיאפשר לאנשים באמת לעבוד ולהתפרנס בכבוד. באמת לעבוד ולהתפרנס בכבוד.
עמיתי חברי הכנסת, כל החלופות להעלאת שכר המינימום הן לא רציניות ולא אמיתיות. דיבר חברי, חבר הכנסת ד"ר סוייד, על המנגנון האלטרנטיבי של מס הכנסה שלילי, והוא קרא לזה, ובצדק – בלוף. הבלוף מתבטא בכך שאותו מס הכנסה שלילי בעצם מאפשר למעביד להימנע מלהעלות את השכר של העובדים, כי כאילו המדינה לוקחת על עצמה את האחריות של המעביד לספק לעובדו שכר ראוי, שכר הוגן, שכר אמיתי.
עמיתי חברי הכנסת, אי-אפשר לסיים דיון בנושא שכר המינימום בלי להזכיר את הסוגיה הכואבת של היעדר אכיפה. היעדר אכיפה, אדוני יושב-ראש הוועדה – אתה בוודאי מכיר את זה יותר טוב מרבים אחרים פה בבית הזה.
כל סכום שאנחנו נקבע, אם לא נייצר מולו ובצדו מנגנון אפקטיבי של אכיפה, בעצם אנחנו מקבלים החלטות, והמציאות מתעלמת מההחלטות שלנו, או יותר נכון לומר – מעבידים פורעי חוק מתעלמים מההחלטות שלנו, והמדינה איננה עושה את מה שצריך כדי להגן על העובדים וכדי לכבד את החלטות וחוקי הכנסת.
אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לפנות למשרד התמ"ת – להגביר באופן מהפכני את מערכות האכיפה שמכוונות לכך ששכר המינימום יהיה שכר שנמצא במציאות, ממומש במציאות ומגן על העובדים לא רק בספר החוקים אלא בתלוש המשכורת. הדבר הזה הוא אפשרי, הדבר הזה מחייב הרחבה משמעותית של מערך האוכפים והאכיפה, הדבר הזה מחייב הטלת עונשים אפקטיביים, מוחשיים, על מעבידים שנתפסים בהפרה של זכויות העובדים ונתפסים באי-תשלום שכר המינימום. במקביל צריך לחזק את מנגנוני האכיפה האזרחיים, שמאפשרים דרכים נוספות, חלופיות, שבהן עובדים יוכלו להגן על עצמם, להגן על זכויותיהם, להגן על שכרם.
להעלות את שכר המינימום, להגביר את האכיפה בשכר המינימום, אלה הם הדברים הנדרשים. אלה הם הדברים הנדרשים לא רק למחר, אלא להיום. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חבר הכנסת עפו אגבאריה, גם לו יש חמש דקות, לאחר מכן נעבור להצבעות. בבקשה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר אנחנו מדברים על שכר מינימום, אני מנסה לחשוב מי האנשים שבאמת צריכים את שכר המינימום הזה. אלה בדרך כלל אנשים שבאים משכבות חלשות, אנשים שבאו גם ממשפחות עניות, שלא היו יכולים ללמוד, לא היו יכולים להתקדם, בגלל משפחות עניות ומשפחות מרובות ילדים. האנשים האלה כבר באו ממצב סוציו-אקונומי נמוך כזה שלא הצליחו להגיע לשכר יותר גבוה, והאנשים האלה הם רבים ולא מעטים. אז בן-אדם כזה, כשהוא לא יכול לכסות את כל צורכי המשפחה שלו, הצרכים הקיומיים של היום-יום, אנחנו יודעים שהאנשים האלה גם כן ממשיכים באותו מעגל עוני, והילדים שלהם לא מקבלים את מה שהם צריכים לקבל בכל מדינה חברתית מתוקנת, ואז קורה שהאנשים האלה והילדים האלה נזרקים גם למעגל של אלימות, מעגל של עבריינות, והדבר הזה בהכרח מביא לנזקים, גם חברתיים וגם כלכליים, וכתוצאה מכך גם המדינה אולי תצטרך בסופו של דבר להשקיע הרבה יותר כסף והרבה יותר משאבים בטיפול באנשים האלה מאשר בהעלאת שכר המינימום.
אם היינו חושבים, אם באמת היו מעלים את שכר המינימום ל-60%, ואני אגיד את זה בנימה כזאת, ש"אם תרצו אין זו אגדה", שהממשלה הזאת תעלה את שכר המינימום הזה לממדים שהם לא כל כך גדולים – –
היו"ר מגלי והבה:
כן, חברי חברי הכנסת.
עפו אגבאריה (חד"ש):
חברי הקואליציה לא שומעים.
היו"ר מגלי והבה:
נא לא להפריע. תודה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – אם יעלו את שכר המינימום לגובה כזה, זה יכול להציל נפשות; יכול להציל אנשים שלא להידרדר לאלימות, לא להידרדר לפשע, לא להידרדר לגנוב בשביל לחיות ובשביל להמשיך להיות בחברה ולקבל את הדברים שלהם, איך שהם צריכים. אז אני לא מבין איך המחשבה האסטרטגית של האנשים הממונים על הדברים האלה – לא חושבים גם על הדברים האלה, שבסך הכול ההצעה היא לא גדולה כזאת, ואפשר להביא את זה.
תראו איך זה עובד – הממשלה, כשהיא מעלה את המחירים, גם של הדירות, גם של הטיפול הרפואי – ואנחנו יודעים שכל יום יש טיפולים רפואיים חדשים כלשהם, שהאנשים צריכים ומצטווים לשלם בעד זה עוד יותר ויותר – מעלים את מחירי הדירות, את מחירי הירקות, את מחירי המוצרים הבסיסיים, הדלק למשל, ואנחנו לא רואים שמעלים באותה מידה את שכר המינימום. זה באמת יכול לדרדר יותר ויותר אנשים למעגל של פשע ולמעגל של אלימות ברחוב, וזה מתבטא גם בחברה.
תמיד אנחנו חושבים שכשיש יותר עשירים – וזה מה שקורה במדינת ישראל, יש יותר עשירים – אז אמורים להיות פחות עניים. למה זה קורה?
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת דורון, נחמד מאוד שאתה שואף להיות שר – – –
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
זה יותר מוצלח. תודה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
צריך היה להסביר קודם. אז מדוע גם מספר העניים הולך וגדל? לא רק כי העשירים נהיו יותר עשירים, או מספרם של העשירים גדול יותר, אלא שלא פחת מספר העניים, ויש יותר. כתוצאה ממה זה? כתוצאה ממדיניות הממשלה הזאת, שבאמת דואגת יותר לשכבות היותר-עשירות, לעשירים, ואנחנו יודעים שבסך הכול יש איזה 20 משפחות שמחזיקות את המדינה, ואת שאר העניים, שהולכים ומתרבים, והשכבות החלשות, העניות במדינה – הולך וגובר ונהיה גדול יותר מספר העניים במדינה.
וידוע שהצמיחה היא גדולה, ויש יותר כסף, ואת זה אנחנו רואים – כשרוצים להשקיע יותר כסף במה שנקרא "הביטחון", ותמיד מאיימים על כל האנשים עם הביטחון הזה, אז מוצאים כסף, ומוצאים כסף רב; בתשתיות, בכבישים, את זה אנחנו רואים. אבל כשמדובר איך לעשות וקצת להיטיב עם השכבות החלשות – ואני מייצג את השכבות החלשות האלה, ומעל 50% מהאוכלוסייה הערבית, שאני מייצג, נמנים עם השכבות החלשות במדינה ומתחת לקו העוני – בגלל זה יש זעקה של האנשים החלשים, שבאמת יש מקום להיטיב אתם, וההטבה הזאת היא לא כל כך גדולה; אז אני מאוד מצטער על זה שהממשלה לא מבינה את זה ולא מוכנה להיטיב עם האנשים שהביאו אותם לשלטון, שהביאו אותם לממשלה, בכסף כזה קטן, כאשר הם מבזבזים הרבה יותר כספים על דברים פחות חשובים.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת חיים כץ, רוצה להתייחס לדיון. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה, כך שאפשר לשבת במקומות ולהיות מוכנים.
חיים כץ (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי בקשב רב את דברי המסתייגים, וקשה לי להגיד שבאיזה מקום אני לא מסכים אתם. אני חושב שבן-אדם, בכלל, שהולך לעבודה, קם בבוקר, חוזר בערב אחרי יום עבודה, צריך להתפרנס ולהרוויח משכורת שהוא יוכל לחיות בה, ומה לעשות שקשה מאוד להתפרנס – לחיות – במדינה שלנו מ-4,100 שקלים לחודש. יחד עם זה, חשוב מאוד לעשות את הצעד הנוסף בחקיקה.
עד עכשיו, כשראינו צווי הרחבה של שכר המינימום – ראינו את ההסתדרות בצווי הרחבה, אנחנו באים בחקיקה וקובעים מדרגות, בהוראת שעה. ושמעתי גם את אילן גילאון, שמעתי גם את מוחמד ברכה, שניהם אמרו שהיד שלהם לא תתרומם נגד הצעת החוק הזאת. יחד עם זה, אני יודע מה הולך לקרות, ואם תהיה הסתייגות, אני כחבר קואליציה, יו"ר מטעם, אצטרך למשוך את ההצעה הזאת. לא אילן גילאון וגם לא מוחמד ברכה רוצים שהחוק הזה יימשך, ואז זה יחזור לוועדה, ונעשה דיון בוועדה שוב, ונלך לאן שאנחנו לא רוצים.
אי לכך, אף-על-פי שהם הסתייגו, גם אילן וגם מוחמד ברכה, וכל תנועת חד"ש, אני רואה את המלחמה שלהם על הגדלת השכר במשק, והם כמוני בדיוק רוצים שאדם יקום בבוקר ויתפרנס בכבוד, ויחזור הביתה בסוף היום לשלום, ויוכל לחיות ממה שהוא מרוויח. אבל הסיכוי הקטן שנכשיל את החקיקה הזאת הוא יכול להיות בנפשנו. לכן אני קורא גם למסתייגים לתמוך, להוריד את ההסתייגויות שלהם – הם אמרו את מה שאמרו, והם אמרו דברים חשובים – ולאשר את הצעת החוק כפי שהוועדה אישרה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת כץ. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. כמובן, אשאל את חברי הכנסת של סיעת חד"ש, האם הם רוצים שנצביע על ההסתייגויות שלהם? תודה. חברי הכנסת של מרצ הורידו את ההסתייגויות שלהם.
אם כך, חברי חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו רוצים להצביע. כמובן, לשם החוק – אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה. יש הסתייגות של חבר הכנסת מוחמד ברכה, חנה סוייד, דב חנין ועפו אגבאריה – קבוצת חד"ש – לשם החוק. הצעת החוק היא שכר המינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה), התשע"א–2011. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות לשם החוק.
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגות – 14
נגד – 32
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 14, נגד – 32. אם כך, אני קובע שההסתייגות לא התקבלה.
לסעיף 1 נרשמו כמה הסתייגויות. אנחנו נצביע קודם על שם החוק, כהצעת הוועדה, ללא הסתייגויות.
הצבעה מס' 5
בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 53
נגד – אין
נמנעים – אין
שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 53, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כך, שם החוק, כהצעת הוועדה, עבר.
אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 1, הסתייגויות 2, 3 ו-4. נצביע כל אחת בנפרד. צריך רק להזכיר לחברי הכנסת – כדי שההסתייגות תעבור, היא צריכה לקבל 50 חברי כנסת. אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 2 לסעיף 1, עוברים להצבעה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 34
נמנעים – אין
הסתייגות מס' 2 של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 15, נגד – 34. אם כך, אנחנו קובעים שההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 3 לסעיף 1, קבוצת חד"ש. כמובן שאנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 34
נמנעים – אין
הסתייגות מס' 3 של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 15, נגד – 34. אם כך, אני קובע שהסתייגות 3 לסעיף 1 לא התקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות 4. אנחנו נעשה את זה ידני – אני רואה שחלק מחברי הכנסת – הסתייגויות חייבים – – –
קריאה:
– – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
נעשה את זה בהרמת יד. לא נורא.
קריאה:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. בהחלט.
השר מיכאל איתן:
רגע אחד. – – –
זאב אלקין (הליכוד):
אנחנו יותר זמן – – –
קריאה:
– – – לבזבז זמן עכשיו.
היו"ר מגלי והבה:
בדיוק. אז, בואו ונעבור – – –
השר מיכאל איתן:
רגע אחד.
היו"ר מגלי והבה:
מקבל את התיקון שלך. אוקיי. בהחלט. נמשיך. בייחוד אלה שבעד ונגד – אין בעיה. בסדר.
אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הסתייגות מס' 4 לסעיף 1. בבקשה, נא להצביע אלקטרונית.
הצבעה מס' 8
בעד ההסתייגות – 14
נגד – 35
נמנעים – אין
הסתייגות מס' 4 של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 14, נגד – 35. אם כך, אני קובע שהסתייגות מס' 4 לסעיף 1 לא התקבלה.
חברי חברי הכנסת, מכיוון שחברי מרצ הסירו את ההסתייגויות שלהם, 5 ו-6, נצביע על סעיף 1 בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 9
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 53
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 53, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע שסעיף 1, כהצעת הוועדה, עבר בקריאה שנייה.
אנחנו ממשיכים לסעיף 2, שיש עליו הסתייגות של חד"ש. נעבור להצבעה על סעיף 2 להצעת החוק, על הסתייגות מס' 7, בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגות – 14
נגד – 35
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת חד"ש לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 14, נגד – 35. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו נצביע על סעיף 2 של החוק בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 11
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 52
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 52, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שסעיף 2 להצעת החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על כל החוק, כהצעת הוועדה. קריאה שלישית.
מוחמד ברכה (חד"ש):
הוראת שעה, לא חוק.
היו"ר מגלי והבה:
תודה על התיקון.
הצבעה מס' 12
בעד החוק – 54
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה), התשע"א–2011, נתקבל.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 54, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהוראת שעה – הצעת חוק שכר מינימום (העלאת סכומי שכר מינימום – הוראת שעה), התשע"א–2011, עברה בקריאה שלישית, ותועבר לפרסום בספר החוקים של מדינת ישראל.