קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים למוסדות חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"א–2011 [הצעת חוק פ/2886/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת חנין, בשם חבר הכנסת אפללו אני מודה לך על זה שהסכמת שהוא יהיה לפניך, כי קודם לא היית כאן, אבל הודיעו לי מראש שאתם מתחלפים, ואני מבקש ממך לעלות על הדוכן כדי להציע הצעת חוק איסור ניתוק שירותי חשמל ומים למוסדות חינוך (תיקוני חקיקה). האם אין הוראה מינהלית כזאת – – – דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק שיש לה שלושה יוזמים. אנחנו יוזמים אותה יחד. יחד אתי יוזמים את הצעת החוק הזאת חברי הכנסת שלמה מולה ודוד אזולאי. החוק עוסק באיסור ניתוק שירותי חשמל ומים למוסדות חינוך. מטרת הצעת החוק היא למנוע מקרים שבהם מוסדות חינוכיים מנותקים מאספקת חשמל ומים, כי כולנו יודעים שחשמל ומים הם תשתית חיונית לבריאותם ורווחתם של התלמידים. הצעת החוק הזאת היא חלק ממהלך שמכוּון לעגן את זכותם של התלמידים בישראל ללמוד בסביבה חינוכית בריאה וראויה. בשנים האחרונות אירעו כמה מקרים שבהם הופסקה אספקה של חשמל ומים למוסדות חינוך. למרבית הפליאה, אין הסדרה נורמטיבית שמונעת ניתוק שכזה. לכן, אנחנו מציעים בהצעה שרשות המים, כמשמעותה בחוק המים, התשי"ט–1959 – או בתחום החשמל, כל בעל רשיון ספק שירות חיוני כהגדרתו בחוק החשמל – לא יפסיקו את אספקת המים או החשמל, לפי העניין, למוסד חינוך מוכר. מוסד חינוך מוכר מוגדר בחוק לימוד חובה ככל מוסד חינוך רשמי או כל מוסד אחר שהשר הכריז עליו בהכרזה שפורסמה ברשומות שהוא מוסד חינוך מוכר לצורך אותו חוק. זו משימה ראשונה במעלה של המדינה לספק תשתית חינוך ראויה ושוויונית לכל ילד בישראל. למותר לציין שכאשר מנתקים מים או מנתקים חשמל למוסד חינוכי, ההשלכות הן קשות. הן כוללות פגיעה פיזית בתלמידים, עלולות להביא לפגיעה בבריאותם, ליצירת מפגע תברואתי, ובוודאי ניתוק שכזה פוגע קשות באפשרות ללמידה תקינה. תחשבו על מוסד חינוכי ללא מים, מה זה אומר על התנאים בשירותים באותו מוסד. תחשבו על מוסד חינוכי ללא חשמל, מה זה אומר על היכולת להדליק נורות וליהנות מאור בחדר, מה זה אומר על המזגן בימי קיץ, מה זה אומר על היכולת להפעיל מחשבים. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת לא התחילה את דרכה בכנסת הנוכחית. הצעות חוק כאלה הונחו בעבר על-ידי חבר הכנסת משה גפני, על-ידי חבר הכנסת זבולון אורלב ועל-ידי חברת הכנסת נדיה חילו. גם בכנסת הנוכחית הוגשה הצעת חוק כזו על-ידי חברי הכנסת גפני ואורי מקלב ועל-ידי חבר הכנסת אורלב. עמיתי חברי הכנסת, המצב שבו מנתקים חשמל ומים למוסדות חינוך הוא בלתי אפשרי. כמובן, המצב הזה הוא חלק ממצב רחב יותר, שגם הוא לא הגיוני, לא נכון ולא מוצדק, שבו מנתקים חשמל ומים לאנשים שבעצמם משלמים את החשמל והמים שלהם בגלל סכסוכים בין רשות מקומית לרשות המים ובין רשות מקומית לבין רשויות החשמל או חברת החשמל. זו מציאות שאנחנו נתקלים בה בכל שנה מחדש – של יישובים, בדרך כלל יישובים עניים, שבהם אזרחים, כולל אזרחים שמשלמים את מה שמגיע מהם, משלמים תשלומים על מים ומשלמים תשלומים על חשמל – ובכל זאת מנותקים ממים. בכל קיץ מחדש אנחנו שומעים סיפור על עוד יישוב ועוד יישוב – כמובן, בדרך כלל, יישובים בפריפריה, ובמקרים רבים מאוד יישובים ערביים, שמנותקים ממים לשעות רבות ולפעמים אפילו יותר מאשר שעות רבות. מצב כזה הוא בלתי נסבל. מצב כזה הוא לא צודק. מצב כזה לא יכול עוד להימשך. המאמץ למנוע ניתוקים קולקטיביים של חשמל ושל מים חייב להימשך בכנסת הזאת, כל עוד הבעיה הזאת לא נפתרת. יש הבחנה ברורה בין מצב שבו אדם איננו משלם את חובו האישי לבין מצב שבו אדם משלם את חובו האישי, אבל בגלל סכסוכים שאינם קשורים אליו בכל זאת מנותק משירותים כל כך חיוניים כמו חשמל וכמו מים. עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה, מבחינה זו, הוא התחלה של דרך. היו"ר ראובן ריבלין: חבר הכנסת, אני ממש – זאת אומרת, אתה מגלה לי דברים חדשים. הרי רובם של בתי-הספר שייכים לעיריות. מי מנתק את המים? העיריות. זאת אומרת, האם יש איזה דבר שבו יש באמת אפשרות שמנתקים למוסדות חינוך את המים? הרי מי לא משלם את המים? – העירייה לא משלמת לעצמה. הרי המים שמשתמשים בהם בבתי-ספר הם לא מים שמתחלקים על כל האזרחים; הם מיוחדים לבית-הספר. למי שייך בית-הספר? שייך לעירייה. זאת אומרת, העירייה מנתקת מים כי היא לא משלמת את המים. פעם היה ל"גשש" איזה סיפור שאומר: בבית-ספר מלמדים אותנו שלא לסמוך על המזל, ובזיעת אפך תאכל לחם. מה עושים? בית-הספר, יש הרבה, אבל תקציבים איִן. אז מה? אז אין אפשרות לבנות בתי-ספר, שילמדו אותנו לא לסמוך על המזל. ואז, אנחנו צריכים את הפיס. הפיס, שבו אנחנו סומכים על המזל, הוא ילמד אותנו, הוא יבנה לנו בתי-ספר שבהם ילמדו אותנו שלא לסמוך על מזל. מה זה? זה ממש פיליטון. דב חנין (חד"ש): אדוני, אם זה לא היה כל כך עצוב – – היו"ר ראובן ריבלין: אתה צודק. דב חנין (חד"ש): – – זה היה מצחיק. אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. היו"ר ראובן ריבלין: אם אלה לא היו בתי-ספר שלנו, הייתי צוחק גם. אם זה היה בחלם, הייתי צוחק. אבל, אתה באמת אומר דבר שאני לא מבין. העירייה לא משלמת לעצמה, והיא מנתקת את המים לבית-הספר. דב חנין (חד"ש): קודם כול, זה אכן אבסורדי, זה אכן חלם, וזה אכן קורה. אבל לעתים זה גם קורה משום שמנתקים בכלל לכל היישוב, כי העירייה לא בסדר. ואז, בכלל היישוב – – – היו"ר ראובן ריבלין: זה "מקורות". דב חנין (חד"ש): כן, בהחלט. היו"ר ראובן ריבלין: כשהעירייה לא משלמת ל"מקורות" וגובה מים – – – דב חנין (חד"ש): נכון. היו"ר ראובן ריבלין: אם עפו אגבאריה משלם לעירייה באום-אל-פחם כל חודש והיא לוקחת את הכסף בשביל אני לא-יודע-מה, בשביל לעשות "פנטזייה" באחד מהימים שראויים לציון באום-אל-פחם, ואחר כך אומרים לו: אנחנו מנתקים לך את המים. הוא אומר: מה אתה מנתק לי את המים? אני שילמתי לעירייה. מה אתה עושה לי? תנתק למי שלא שילם לעירייה. את זה אני מבין. אבל אתה לא יכול לבוא ולומר שכאשר כל העיר חוטאת, אז אתה לא תנתק לבית-הספר, כי אז אתה לא יכול – יעבירו את כל שעוני המים לבתי-ספר. תאמין לי. דב חנין (חד"ש): אדוני, אני עדיין – – – היו"ר ראובן ריבלין: את כל שעוני המים יעבירו לבתי-הספר, זאת אומרת, כל אזרח ואזרח יוציא מים כשילך לבית-הספר. למה? כי בבית-הספר לא מנתקים, כי שם מלמדים אותנו שלא לסמוך על המזל. השר מיכאל איתן: יבוא להתקלח – – – דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר ראובן ריבלין: הוא נוגע בנושא – – – עפו אגבאריה (חד"ש): – – – יש אולי אנשים, אבל לא כל העיר או לא כל הכפר. היו"ר ראובן ריבלין: צודק. אני בא אליך. אני יודע שאתה משלם את המסים. השר מיכאל איתן: – – – דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, קודם כול, כולנו למדנו את הכלל שאומר: איש בחטאו יומת. כאשר אנחנו מדברים על מים, זה אכן מוות. היו"ר ראובן ריבלין: בוודאי. אין על זה ויכוח. דב חנין (חד"ש): לכן, איש בחטאו יומת. אתה יודע שאברהם – – – היו"ר ראובן ריבלין: – – – מתייחס לבתי-הספר. דב חנין (חד"ש): אני עונה על השאלה הכללית שאדוני שאל, ואני מייד אחזור לבתי-הספר. הרי אברהם נודע בוויכוח האמיץ שלו עם אלוהיו. הוא לא מדבר רק על מצב שבו רק העירייה בסדום לא היתה בסדר. רוב תושבי סדום כנראה היו מאוד לא בסדר. כנראה. שואל אברהם: ואם נמצא צדיק אחד? היו"ר ראובן ריבלין: הוא מתחיל ב-50. דב חנין (חד"ש): מתחיל ב-50 ומגיע לאחד בסופו של דבר. לכן, השאלה היא: הרי בכל יישוב כזה אנחנו מדברים על יותר מצדיק אחד, על יותר מעשרה ועל יותר מ-50 צדיקים שכן משלמים את חובותיהם, כולל את חובות המים. לכן, הניתוק הקולקטיבי – אני אומר את זה ברמה העקרונית – הוא ניתוק פסול. אדוני היושב-ראש, הוא ניתוק שאיננו הולך בדרכו של אברהם. אבל הבעיה הזאת הולכת ומסתבכת עוד יותר במצב שבו אנחנו עוברים למציאות שבה המים מסופקים על-ידי תאגידים. הרי השאלה של אדוני מתייחסת למציאות שהיתה קיימת אצלנו עד לפני כמה שנים. היום יש לנו רשויות עצמאיות לכאורה שהן לא קשורות לבית-הספר והן לא חבות שום דבר לבית-הספר. אלה שני חשבונות נפרדים: יש עירייה שמטפלת או רשות מקומית שאחראית לבית-הספר, ויש תאגיד מים, שהוא אחראי לאזן את חשבונות המים שלו בכל חודש. לכן, הבעיה הזאת, שהתחילה – – – היו"ר ראובן ריבלין: אני נותן לך עוד שתי דקות. דב חנין (חד"ש): תודה רבה. הבעיה הזאת, שהתחילה, כפי שאדוני היושב-ראש תיאר, מאבסורד ומחלם, מגיעה למציאות שבה יכול להיות לניתוק גם רציונל כלכלי, כי מה לתאגיד ולמערכת החינוך. מה זה מעניין אותו מערכת חינוך, בתי-ספר וכדומה? כאשר אני ניהלתי, אדוני היושב-ראש, הידברות עם משרדי הממשלה השונים, ובראש ובראשונה כמובן עם משרד התשתיות – ואני מניח שהשר יענה לנו – אמרו לי, ובצדק, אדוני היושב-ראש, אמרו לי: אז מה, אז לא ישלמו בתי-ספר חשבונות חשמל ומים. אני אמרתי: כנגד האיסור – מול האיסור הזה, לנתק מים וחשמל, אני מוכן לאפשר לרשויות הגבייה כלים הרבה יותר חזקים, כולל, למשל, הפעלה של פקודת המסים (גבייה) נגד מי שאחראי לחובות, כדי שיהיה אפשר לבוא ולהיפרע. המטרה של החוק הזה איננה לייצר מצב שבו אין דין ואין דיין וכל איש הישר בעיניו יעשה בתחומים של מים וחשמל. יש כלים לאכיפה, ואם חסרים כלים לאכיפה, בואו נחזק אותם, אבל אסור שכלי האכיפה – ומלחמת האכיפה תיעשה על חשבונם של ילדים שבאים לבית-ספר וזכאים לקבל בבית-הספר גם מים בשירותים וגם תאורה בחדר, ואפילו שירותי מחשב ומזגן. היו"ר ראובן ריבלין: צריך בעניינים מינהליים להסדיר את זה עם חקיקה. אני מודיע לך שאיזו מועצה עם מחשבה מאוד יצירתית תבוא ותעביר את כל החשבונות למרכז החינוכי, ותהיה התחמקות קשה. אני אבל באמת חושב שעירייה שלא משלמת את חשבונות המים ואת חשבונות החשמל של בתי-הספר הציבוריים בה, צריכים קודם כול לקחת מהתקציב המועבר אליה ממשרד הפנים ולשלם ישירות, או פשוט לומר לאזרחים: תפטרו את האנשים שמנהלים את העיר שלכם. אילן גילאון (מרצ): מה שאתה אומר נכון גם לגבי המדינה. היו"ר ראובן ריבלין: לא. תשמע, יש במגזר הערבי – אני הרי נזעק הרבה פעמים כחבר הכנסת, כיושב-ראש הכנסת, לעזור לאנשים שבחום של 40 מעלות פתאום סוגרים להם את המים. חבר הכנסת עפו אגבאריה פנה אלי, חבר הכנסת מוחמד ברכה פנה אלי, חבר הכנסת צרצור, ואני באמת פעלתי מול רשות המים אצל השר עוזי לנדאו כדי לבוא ולומר: מדוע יסבלו ילדים ונשים שידם לא במעל באיזה עונש קולקטיבי? אבל התברר שהפכו את זה לשיטה; זאת אומרת, ברגע שאתה יכול לזעוק בשם המסכנים, ממשיכים בשיטתם שלא לשלם, וזו בעיה. החוק הוא חוק שיכול להביא למחשבה מאוד יצירתית – במובן השלילי של המלה, שבו יבואו ויאמרו: נעביר את כל שעוני המים דרך בתי-הספר וחלאס. בטבריה לא נשלם מים. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, התחברות כזאת היא כמובן מעשה פלילי, ובוודאי יש כלים ואמצעים להתמודד אתה, וצריך להתמודד אתה. מי שמנסה להשיג מים שאינם שלו דרך שעוני מים של אחרים, זה כמובן דבר שצריך להיות מטופל בדרך אחרת לחלוטין. ציון פיניאן (הליכוד): את כל המכוניות שוטפים במים של בתי-ספר – – – דב חנין (חד"ש): בטבריה, אני מבין. ציון פיניאן (הליכוד): לא רק בטבריה. היו"ר ראובן ריבלין: אני מקווה שחברי הכנסת לא עושים מקלחות פה, יותר, כדי לחסוך בבית מים. דב חנין (חד"ש): ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם ולומר: בעקבות הדיון שהיה בוועדת שרים לענייני חקיקה – ואני מבין שוועדת השרים לענייני חקיקה, בשורה התחתונה, החליטה שלא לתמוך בהצעת החוק הזאת – היתה לי הידברות עם יושב-ראש הקואליציה, ואני הסכמתי, כי המטרה שלי איננה לנגח ולהתנגח אלא לקדם דיון ענייני ומעשי, ולכן אני מבין שהדברים הם גם בהסכמתו, כמובן, של השר – – – היו"ר ראובן ריבלין: כבוד השר, האם אדוני מסכים בשם הממשלה שהנושא יעבור ויהיה הצעה לסדר? האם אדוני רוצה להתייחס? כן. תודה רבה. הממשלה מסכימה והנושא מאוד חשוב, אני חייב לומר. אדוני השר, אם אתה רוצה להשיב, אני מודיע מראש שהשר מסכים להצעה לסדר-היום, והוא יעלה ויבוא. חברת הכנסת אורלי לוי, מאוד אודה לך, גברת אבקסיס, אם תבואי כסגנית יושב-ראש הכנסת ותחליפי אותי. שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מסכים בכל לב לגישה העקרונית, לרחשי הלב של חבר הכנסת דב חנין, שאינך רוצה להפסיק לא מים ולא חשמל, ודאי לא לקולקטיב, אבל גם לא לאנשים בודדים, ושם מדובר על המינימום הנדרש. זה עצם החיים, זה עצם התפקוד השוטף לאדם, גם כאשר אין לו דבר. מים – שיהיה, חשמל – שיהיה. למינימום הנדרש. על כן הפניתי את הצעת החוק שלך גם לראש רשות המים וגם לראש מינהל החשמל. אמרתי: חבר'ה, בואו נראה מה אפשר לעשות. השיב לי ראש רשות החשמל – אני חוסך את כל – בתשובה הסופית הוא אומר: "גם לעניין סכסוך כספי לא נכון לאפשר לגורם המתפעל את מוסד החינוך להימנע מתשלום עבור השירות, כיוון ש'חרב הניתוק' אינה מרחפת מעל ראשו. יש למצוא, לכן, דרכים חלופיות לפתרון הסכסוך הכספי ולאכיפת התשלום בגין מתן השירות ללא הצורך בניתוקו, ולרושמן במפורש". במלים אחרות, לא רוצים לנתק, אבל למצוא מישהו שישלם, משום שאחרת תהיה חגיגה. אנשי רשות המים נתנו תשובה, ושני דברים אני אולי אקרא מתוכה: 1. רשות המים אינה ספק מים ולכן אין לה גם כל יכולת טכנית או פיזית או אין לה רשות לשלוט על אספקת המים לצרכנים ספציפיים, ולכן גם הצעות החוק אינה ישימה. בתחומי רשות מקומית אין לרשות המים כל סמכות. אבל הבעיה היא לא הסמכות הפורמלית אלא הנושא המהותי, איך אתה גורם לכך. מוסיפים אנשי הרשות, ש"בתחום הזה, של הקצאת מים, שצריך להקצות בשוויוניות גמורה, צריך להיזהר ממצב כזה, שבו התיקון שמוצע לחוק" – כפי שאתה מציע, חבר הכנסת חנין, התיקון הזה – "עלול לעודד אי-תשלום חשבונות מים בקרב הצרכנים שיקבלו פטור, דבר אשר עלול לפגוע בעקיפין ביתר צרכני המים, אשר אמורים לשאת בכלל עלות המים. מישהו צריך לשלם". במלים אחרות, אם נאפשר מצב שבו יהיה אפשר להשתמש במים בלי ש"חרב הניתוק", בלשונו של ראש מינהל החשמל, תהיה מונפת, יתחילו אנשים להשתמש בלי חשבון. אז חלק ישתמשו בלי חשבון, אבל כל האחרים, שגם בתוכם יש אנשים שידם אינה משגת, צריכים לשלם את המים האלה, את תעריף המים. מוסיף ראש הרשות ואומר: "מדובר בנושא אשר נכון להותיר את הסדרתו על-ידי מועצת רשות המים לאחר בדיקת ההיבטים המקצועיים הרלוונטיים. בעניין זה יובהר כי ברשות נערכת עבודת הכנת אמות מידה בנושאים שונים הקשורים לשירותים של תאגיד המים והביוב לספק לצרכניו על-פי סעיף 99 לחוק תאגידי מים וביוב. במסגרת אמות מידה אלו יוסדר גם נושא ניתוקי המים, בהתחשב בשיקולים שונים, כגון מצבו הכלכלי של הצרכן". שניהם מציעים להתנגד להצעת החוק במתכונתה הנוכחית. ואני עדיין שואל את עצמי: הרי זו לא הפעם הראשונה שמובאת הצעת החוק הזאת, לא רק בכנסת הזאת, גם בכנסות קודמות. וכאן אתה בעצם צריך להיזהר – בין שתי תקלות אתה צריך להכריע: תקלה אחת שאומרת: מי שחרג, ומי שאיננו משלם, אתה מנתק אותו ולא מעניין אותך שום דבר; התקלה ההפוכה, שאומרת: יש איסור גמור וגורף על ניתוק. לא יהיה ניתוק. בפעם הראשונה, כשאתה אומר: אני מנתק, לא מעניין אותי מה, התוצאה היא שאתה אינך רוצה לנתק, בוודאי לאנשים חלשים, בוודאי לאנשים שמשלמים את החשבון. במקרה השני, אם יהיה איסור גמור וגורף על ניתוק, השיבוש יהיה מופרז, וישלמו גם מי שידם אינה משגת. איזו משתי התקלות האלה צריך להיזהר שלא להיכשל בה פחות? אני חושב שהתשובה ניתנה, כמעט הייתי אומר, כברירת מחדל, שבינתיים אתה גורם לניתוק באותם מקרים שבהם פרקי זמן ארוכים לא משלמים את החשבון. מה הסיבה, לדעתי, שהדבר הזה קורה? התקלה שבה יכולים אנשים להישאר מנותקים היא תקלה שסובלים ממנה מעט מאוד, או במלים אחרות – אין מנתקים הרבה מכל אלפי בתי-הספר ומכל מוסדות החינוך, ורק במקרים בודדים ובמקרים קיצוניים מגיעים בסיכומו של דבר למצב כזה שמנתקים, ובסוף מחברים. אבל אילו היינו אנחנו מאפשרים תקנה של איסור גורף, אז כאן היתה החגיגה אוכלת בכל פה ובכל מקום. ולכן אני חושב שגם אם החוק וכוונתו חשובים, עד שלא נמצא אפשרות לחייב בתשלום את מי שאחראי לבזבוז הגורף, אני חושב שנצטרך להיזהר מללכת באופן גורף לתקנה שאתה מציע, אבל אני חושב שדיון בתחום הזה, בנושא הזה, שהוא חשוב, בהחלט ראוי לכנסת ולוועדותיה לעסוק בו. תודה רבה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, כבוד שר התשתיות הלאומיות מר עוזי לנדאו. אני פונה לחבר הכנסת דב חנין, אתה עדיין נשאר בהצעה לסדר-היום? אוקיי. זבולון אורלב (הבית היהודי): רגע, רגע. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: התבשרתי שיש עמדה נוספת של חבר הכנסת זבולון אורלב. בבקשה. זבולון אורלב (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, הצעת החוק, אגב, שהיתה לי כמוה בכנסות קודמות, היא הצעת חוק שבאה בעקבות ניתוק שהיה, ניתוק חשמל במוסדות חינוך. מצד אחד אדוני צודק – אם זה חופשי, תהיה הפקרות וכל אחד יעשה, אבל יש לחברת החשמל אפשרות לגבות זאת בהוצאה לפועל, בעיקול חשבונות. למה על חשבון הילדים? ילדים, כשאין חשמל, בחורף לא יכולים ללמוד כי אין חימום ואין חשמל בכיתות. למה המאבק הזה בין הבעלות לחברת חשמל צריכה לבוא על חשבון הילדים? אני מאמין שגם לבית-חולים לעולם לא ינתקו חשמל, גם אם יהיו חובות כלשהם. יש אמצעים חוקיים לגבות תשלום חוץ מאשר ניתוק. עכשיו, הצעת החוק לא מדברת: אל תנתקו ותעשו מה שאתם רוצים, פטורים מתשלום. לא, לנקוט את כל האמצעים, ואני מקווה שבמהלך הדיון – להעלות את כל ההצעות האלה. אני מבקש מאדוני רק שישלח את הנציגים לוועדה, שיבואו ויבינו את העניין הזה. ולכן אני מציע שהצעת החוק הזאת תעבור לוועדת החינוך והתרבות ולא לוועדות אחרות, כי נקודת המוצא זה הילדים, זה התלמידים, שהם לא ישלמו את המחיר של מחדלים והפקרות של כל מיני בעלויות. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אוקיי, אז אני מבינה שהצעה אחרת היא להעביר את הדיון בוועדה לוועדת החינוך והתרבות? שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו: שוועדת הכנסת תדון – – – היו"ר אורלי לוי אבקסיס: אנחנו נצביע. מצביעים על ההצעה כהצעה לסדר-היום ומי שבעד הוא בעד להעביר את ההצעה לוועדת הכנסת, שתחליט איזו מהוועדות נכונה יותר לדון בהצעה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: ונעבור לתוצאות: בעד ההצעה להעביר לוועדת הכנסת – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת שהנושא עובר לוועדת הכנסת, שתכריע איזו מהוועדות היא הוועדה הרלוונטית.