קטע מדברי הכנסת
הצעת חוק שכר מינימום (העלאת שכר מינימום – הוראת שעה), התשע"א–2011
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/581).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבל שחברים עוזבים, כי הנושא הבא על סדר-היום לא פחות חשוב, ובעיני אפילו חשוב יותר: הצעת חוק שכר מינימום (העלאת שכר מינימום – הוראת שעה), התשע"א–2011 – קריאה ראשונה. טוב, עזבו השדרים מ"גלי צה"ל", כנראה שגם חלק מחברי הכנסת עוזבים.
יציג את הצעת החוק השר מתן וילנאי בשם שר התמ"ת, השר שלום שמחון.
איתן כבל (העבודה):
מתן, זה יום העצמאות היום.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
השר וילנאי, בבקשה. אנחנו נשמח שיהיה קצת שקט, כי הנושא הזה כל כך חשוב, ואני בטוחה שהוא נוגע לכל אחד ואחת מאתנו ולציבור שאנחנו מייצגים.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק שכר המינימום (העלאת שכר המינימום – הוראת שעה), התשע"א–2011, מועלית כהצעת חוק ממשלתית ביוזמתה של מפלגת העצמאות כחלק מהסכמים קואליציוניים ובדחיפתו של שר התמ"ת, חבר הכנסת שלום שמחון; חלק ממאבק לצמצום הפערים, לחיים בכבוד, והבטחה כי עבודה יכולה גם היא להוציא מעוני.
חוק שכר המינימום, התשמ"ז–1987, קובע בסעיף 1 שבו, כי שכר מינימום לחודש הוא 47.5% מהשכר הממוצע כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי. במהלך כהונת הממשלה הקודמת הועלו סכומי שכר המינימום בהדרגה במסגרת חוק שכר מינימום שהועלה אז לכנסת, עד לסכום השווה ל-3,835.18 שקלים חדשים. הוראת שעה זו באפריל השנה היתה 47.5% מהשכר הממוצע במשק על הסכום האמור. בהתאם לעדכון האחרון, שכר המינימום לחודש הוא 3,890.25 שקלים.
הצעת החוק שלפנינו מבקשת שוב להעלות את השכר, באופן הדרגתי, בהוראת שעה, בשתי פעימות, כפי שתואם עם הסתדרות העובדים הכללית ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, ובהתבסס על ההסכם הקיבוצי הכללי. ההעלאה הראשונה תחול בכ"ט בסיוון, 1 ביולי 2011, כחודש מהיום, ותעלה את שכר המינימום ל-4,100 ש"ח. ההעלאה השנייה תחול בט"ו בתשרי, 1 באוקטובר 2012, ותעלה את שכר המינימום ל-4,300 שקלים חדשים. באפריל 2012 שכר המינימום לחודש יהיה הגבוה מבין אלה: 47.5%, או הסכום שנקבע בפעימה הראשונה בהצעת החוק, של 4,100 שקלים.
אני מבקש להביא את ההצעה הזאת לאישור, ולהעביר את זה לוועדת הכלכלה, העוסקת בנושא.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לא, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
סליחה, לוועדת העבודה והרווחה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, תמיד טוב להעלות את שכר המינימום. זה מצוין. אבל השאלה היא למה באחוזים קבועים יחסית למה שקיים, ולמה בהוראת שעה ולא כחוק קבוע.
לפני כמה שבועות הבאנו הצעת חוק, אני וחברי כנסת אחרים, לקבוע את שכר המינימום בשיעור מסוים ביחס לשכר הממוצע במשק, ואני חושב שזה תקין יותר וצודק יותר. כי אם רמת החיים עולה בכל המדינה, ראוי שהשכבות החלשות, שמקבלות שכר מינימום, יעלו גם הן, ואם ירדו, כולם ישלמו את המחיר. אני חושב שזה לא יורד. הניסיון הוא שזה לא יורד, השכר הממוצע. אבל למה הוראת שעה אם כבר השגתם את ההישג הזה? למה לא חוק קבוע?
גברתי היושבת-ראש, מה שקורה כאן, לדעתי, הוא מאוחר מדי ומעט מדי, מעט מאוד. וגם לפרוס את זה על שלוש פעימות, מה שנקרא – –
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
שתי פעימות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – שתי פעימות, אני חושב שגם זה מיותר.
אני אתן לך, אדוני השר וילנאי, רק השוואה קצרה למה שקורה. אתה זוכר, לפני כמה שנים, חבר הכנסת עמיר פרץ רצה ששכר המינימום יהיה 1,000 דולר. זה היה בימים ש-1,000 דולר היו קרוב ל-5,000 שקל. הממשלה התנגדה, וכו' וכו'. היום שכר המינימום הוא יותר מ-1,000 דולר, אבל לעומת זאת – – –
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
לזכותו של עמיר – הם העלו את שכר המינימום.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
כן, אבל לא קיבלו את ה-1,000 דולר.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
לא, לא – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אבל בקדנציה הזאת היתה עוד הצעת חוק של עמיר, וגם היה בממשלה דיון סוער – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
ההצעה של עמיר בקדנציה הזאת דיברה על 50% מהשכר הממוצע. אני הגשתי הצעה על 60% מהשכר הממוצע. אבל אני אגיד לכם מה ההיגיון ב-60% וב-50%. במחצית הראשונה של 2007, גברתי היושבת-ראש, עלה שכר המינימום ל-3,850 שקל, והשכר הממוצע היה אז 6,840 שקל. זאת אומרת, שכר המינימום היה 56% מהשכר הממוצע. לעומת זאת, היום השכר הממוצע הוא 3,890, כפי שאמר אדוני השר, ורוצים להעלות את זה עכשיו ל-4,100, אבל ממוצע השכר היום הוא 8,420 שקל. זאת אומרת, שכר המינימום הוא 46% מהשכר הממוצע, לעומת 56% ב-2007. זאת אומרת, כשדיבר עמיר פרץ על 1,000 דולר, המצב עוד היה מזהיר לעומת מה שקיים עכשיו, כי שכר המינימום היה 56%, והיום שכר המינימום הוא 46% מהשכר הממוצע במשק.
גם אחרי שהוא יועלה בפעימה הראשונה ל-4,100 – זה עדיין 48.7%. בעצם, הצעה שהועלתה לא מזמן על 50% היא הצעה של הממשלה. אני חושב שצריך לפחות לחזור לממדים של 2007. תראה, ב-2007 כולנו צעקנו וזעקנו ששכר המינימום הוא נמוך ולא מאפשר קיום בסיסי וכו' וכו'. עכשיו אנחנו שואפים להגיע למה שהיה ב-2007 – להעמיד את שכר המינימום על קרוב ל-60% מהשכר הממוצע במשק – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חבר הכנסת ברכה, אם היו אוכפים את החוק כמו שקיים היום – אפילו אנחנו יודעים שישנם עובדים שלא מקבלים את שכר המינימום כבר במחיר הנמוך – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
נכון – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
– – זאת צרה בפני עצמה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
זאת עוד סוגיה שעומדת בפני עצמה, והיא כמובן חשובה, שצריך לאכוף. גם צריך לטפל בבגידה – ואני מצטער על הביטוי – של ההסתדרות שלפעמים חותמת על כל מיני הסכמים להשהות העלאת שכר המינימום או לעשות את זה בפעימות וכו' וכו' במקום לעמוד לצד השכירים.
זה צעד בכיוון הנכון, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. זה גם לא מאפשר לשכבות החלשות לעלות כשהמשק עולה. כולנו מתגאים – נציגי האוצר, לא אני – מתגאים בכך שהצמיחה היא 5%. אז נכון, יש 5% צמיחה, אבל הצמיחה הולכת לכיסים שכבר מלאים בלאו הכי; הצמיחה לא הולכת לשכבות החלשות. זו גם סוגיה שצריך לטפל בה, ואני חושב שצריך לטפל בה בחקיקה ולא בהוראת שעה וביחס לשכר הממוצע, ולא בפעימות כאילו שזה צדקה מדי פעם, אלא נגיד 60% מהשכר הממוצע במשק. תודה רבה, גברתי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת מוחמד ברכה. כעת, הבא בתור ברשימת הדוברים, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. לרשותך שלוש דקות.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הנושא שנמצא על סדר-יומנו צריך להפנות את תשומת לבנו לאחת הבעיות הקשות והחמורות שמאפיינות את החברה הישראלית בשנים האחרונות. אנחנו מדברים, בישראל, על דמות חדשה של עוני ועל דמות חדשה של עניים. העניים בישראל, כפי שאנחנו למדים מהדוחות היום, הם יותר ויותר אנשים עובדים; אנשים שקמים בבוקר, הולכים למקום עבודתם, עובדים קשה כל היום, חוזרים בערב הביתה, ועדיין נמצאים מתחת לקו העוני.
הבעיה הזאת, של העובדים העניים, היא בעיה שנובעת בין היתר משחיקה נמשכת של השכר בדרגות היותר-נמוכות. אחד המנגנונים המשמעותיים להתמודדות עם התופעה הרעה והמסוכנת הזאת, אם אנחנו באמת רוצים לעודד אנשים לצאת לעבודה, זה להעלות את שכר המינימום. אמרה היושבת-ראש, ובצדק, קודם כול לאכוף את שכר המינימום שכבר נקבע. הרי כולנו יודעים, ולא צריך להשתדל לחפש מסביב כדי למצוא – המוני מקרים שבהם אנשים עובדים בשכר מתחת לשכר המינימום. זו מציאות בלתי אפשרית. צריך בנושא הזה להגביר מאוד את האכיפה, את הפיקוח, לגרום לכך שאנשים שנתפסים בגין העסקה בשכר מתחת לשכר המינימום באמת יובאו לדין, וישלמו את המחיר על העסקה כזאת. אם לא נעשה את זה, אנחנו יכולים לחוקק כל מיני חוקים, אבל לא יהיה להם שום קשר למציאות.
וכמובן – ופה אני ממשיך את דברי חברי חבר הכנסת ברכה, הנושא הזה ראוי לטיפול דחוף ומיידי. הבעיה היא בעיה קשה, הבעיה היא בעיה כואבת, הבעיה היא בעיה אקוטית, והיא דורשת טיפול מיידי, עכשווי. אני חושב שהמתכונת ההדרגתית שהממשלה מציעה היא טיפול באקמול למחלה שהיא יותר קשה ויותר מסוכנת.
הטיפול שצריך לעשות – צריך להיות מהלך אחד ברור וחד של העלאה אמיתית בשכר המינימום. גם אני כמו חברי חושב שהרמה שאנחנו צריכים להגיע אליה היא 60% מהשכר הממוצע במשק. אני מכיר את הנימוקים שמועלים נגד הטענה הזאת, אבל אלה אותם נימוקים ששימשו גם נגד ההצעות הקודמות שהיו להעלאת שכר מינימום – המשק לא יעמוד בזה, המעסיקים לא יעמדו בזה. מה לא שמענו עוד בקדנציה הקודמת כשעלו הרעיונות על העלאת שכר המינימום. והנה, היתה העלאה בשכר המינימום ולא קרה שום דבר. לא קרה שום דבר, המעסיקים לא פשטו את הרגל, המשק לא התמוטט, ונעשה צעד קטן, קטן, לכיוון של יותר צדק.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
להיפך, כושר הקנייה של שכבות נוספות גובר, ואז התנועה במשק גוברת, ואז זה חוזר לאותם כיסים.
דב חנין (חד"ש):
בוודאי. בוודאי. בוודאי. אני אחזור על הדברים של חבר הכנסת ברכה רק למען הפרוטוקול.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לסיום, כי אנחנו צריכים – – –
דב חנין (חד"ש):
כאשר מעלים את השכר, ישנם יותר אנשים במשק שיכולים גם לקנות, ואז המשק כולו מרוויח. לכן העלאה אמיתית של שכר המינימום היא עניין של צדק חברתי, אבל היא גם עניין של כדאיות כלכלית לחברה הישראלית. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני חותמת על כל מלה. תודה רבה לך, חבר הכנסת דב חנין. הבא בתור ברשימת הדוברים – חבר הכנסת שלמה מולה, אחריו – חבר הכנסת מגלי והבה.
תופעה נוספת היא של שני הורים עובדים ועדיין המשפחה נמצאת מתחת לקו העוני. זו קטסטרופה שלא להאמין שהיא קיימת במציאות. בבקשה, חבר הכנסת שלמה מולה.
שלמה מולה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, קודם כול, אנחנו מברכים אותך שהבאת את החוק, וזה חשוב. גם אם זה טיפה בים בעיני, גם אם זה מאוחר, כל הישג, כל דבר שיכול לבוא, להיטיב, בעיקר עם האוכלוסיות החלשות בחברה הישראלית, זה דבר חשוב.
האמת היא, מספרים לנו שישראל הצטרפה ל-OECD, כולם מתהדרים בכך ומספרים לנו שהמשק משגשג בישראל, אבל רק שכחנו דבר אחד, יש הרבה מאוד אנשים עניים שלא נהנים מאותו הישג כלכלי אדיר שמדברים עליו שר האוצר, ראש הממשלה, מובילי המשק. והנה לנו, כשאנחנו מדברים במיוחד על שכר מינימום, לעדכן את שכר המינימום, זה צריך להיות לא רק בפעימות, לא רק בעוד 200 שקל, בעוד 300 שקל, בעוד איזושהי פריצה. צריך להסתכל על האזרחים שידם אינה משגת, אותם אזרחים שקמים בבוקר ב-06:00, חוזרים אחר-הצהריים, בעיקר כששני בני הזוג עובדים, ועדיין הם נמצאים מתחת לקו העוני, עדיין הם נזקקים להגנה חקיקתית כדי שהם יקבלו את אותם 22 שקל לשעה.
ואז אנחנו שואלים, מי האזרחים האלה? בעיקר אלה שלא אקדמאים, בעיקר אלה אנשים שלא הזדמן להם להיות אקדמאים, או לא התאפשר להם להיות אקדמאים: עולים חדשים, חד-הוריות, ערבים, חרדים. כשאתה מפלח בסופו של דבר, בדיוק בסוף אתה מגיע, האוכלוסייה קשת היום הזאת היא זו שצריכה את ההגנה שלנו כחברה. ואז בצד אחד אנחנו אומרים: הנה, אתם מספרים לנו באמת, ובצדק, על העלאת שכר המינימום, אבל אני שואל שאלה, מה קרה בשנתיים האחרונות במשק? בכמה התייקר החלב? בכמה התייקר הלחם? בכמה התייקרו הירקות? בכמה התייקר – –
מגלי והבה (קדימה):
הדלק.
שלמה מולה (קדימה):
– – הדלק, התחבורה הציבורית.
מוחמד ברכה (חד"ש):
דיור.
שלמה מולה (קדימה):
והדיור. ובסוף אתה בא ואומר, אתה מגיע למסקנה, זה טיפה בים. כשאתה מגיע למסקנה בסופו של דבר שגם אותו עושר שאנחנו מדברים עליו – לאן הולך הרווח? איך הרווח מתחלק? למי זה מגיע בסופו של דבר? לאותם בעלי הון. יכול היה אותו מעסיק לשלם יותר.
ואני רוצה לומר יותר מזה. אפילו כשאתה היום – מדברים על הדולר, זה נכון, יש בעיה עם היצואנים. אבל עם היבואנים אין בעיה. הרי הדולר הוא נמוך ועדיין השקל חזק. ואז, בסופו של דבר, כשאתה עושה את הניתוחים הכלכליים, אתה מגיע למסקנה שהעוני הולך ומתרחב, מעמד הביניים מצטמק והמשק משגשג. יש לך שתי שכבות אוכלוסייה במדינת ישראל: אלה שיש להם, אלה שאין להם.
לכן בעניין הזה, אדוני השר, דווקא, אדוני השר, אני אומר לך, אתה מייצג את שר התמ"ת, אני לא חושב שיכולה להיות מחלוקת פוליטית כשאנחנו רוצים להגדיל את שכר המינימום ביותר ולתת יותר הטבות, לכן אנחנו נתמוך בחוק, אבל בחרדה גדולה. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת שלמה מולה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת וסגן יושב-ראש הכנסת מגלי והבה.
מגלי והבה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים וחברי הכנסת, אני מסכים עם כל חברי שדיברו קודם, והתחושה שלי, דרך אגב, שהממשלה או חלק מהממשלה, לא מסתובבים ולא רואים מה קורה אצל העם. נכון שזה מאוחר מדי וטיפה בים.
כאשר אנחנו באים לדבר על שכר המינימום, מישהו שאל את עצמו – נוסיף לו עוד 200 או 300, או כמו שהסביר את זה חבר הכנסת ברכה, 1,000 דולר שהיה פעם – מה יכול אזרח, שעובד דרך אגב, לעשות במשכורת הזאת? אנחנו רואים שהמדיניות או סדר העדיפויות של הממשלה הזאת – העשירים מתעשרים, והעניים נעשים יותר עניים.
כשאנחנו פעם השתמשנו במושג עני, התמונה הצטיירה אצלנו שזה אחד שלא עובד, אין לו אמצעים, אין לו יכולות. אבל, חברי חברי הכנסת, אני מסתכל על חברי בקואליציה, שיכולים להשפיע, והצבענו על תקציב. כשאנחנו מדברים על עניים, אלה חברים שעובדים משרה מלאה, ולפעמים שני בני-הזוג, אבל התקציב לא מספיק להם. וכשאנחנו היום מדברים, גברתי היושבת-ראש, 750,000 במדינת ישראל עובדים בסקטור הציבורי, שליש מהם עובדים בפחות משכר המינימום. איך אתם רוצים שהמדינה תתנהל? איך אתם רוצים שהחיים שלנו יתנהלו? ואחר כך מתפלאים למה יש כל מה שאנחנו רואים, התופעות האלה בחברה, כשאנחנו מסתובבים לפעמים ומנסים להזיז את הראש, כנבחרי ציבור, כשאנחנו רואים אנשים נוברים בפחי האשפה בשביל לחפש שאריות או הולכים לשוק ומבקשים, וכשרואים את העמותות האלה עושות יותר ויותר.
נכון, צריך לברך שסוף-סוף – אני גם לא יודע למה שתי פעימות, הרי כל הזמן, כחבר ועדת הכספים, כל הזמן בא אלינו שר האוצר ומציג לנו את התחזיות ואת הצמיחה, וחברי, כל מי שאומר לכם שיש בעיה של כסף במדינת ישראל הוא טועה ומטעה. יש בעיה של סדר עדיפויות. וסדר העדיפויות הנכון שאנחנו מדברים עליו זה כיצד תהיה חמלה חברתית לאותו ראש ממשלה, לאותה ממשלה, לאותם שרים, שיצעקו סביב שולחן הממשלה.
לא יכול להיות שעניי ישראל יגיעו לפת לחם. לא יכול להיות שאנשים עובדים – אני מתבייש מעובד מדינה, אני מסתכל עליו, מרחם עליו. הוא עובד כל החודש, עם כל השעות הנוספות, הוא לא יכול לשלם את המשכנתה ולא יכול לשלם את הנסיעות ולא יכול לחנך ולהשקיע בילדים שלו. לאן הגענו?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
– – –
מגלי והבה (קדימה):
אז אני מקווה – לסיכום, ובאמת חברי ניתחו את הדברים, והשתדלנו. אנחנו נתמוך בהצעה הזאת, אבל אנחנו מקווים שהממשלה תשנה את סדר העדיפויות, כדי לעזור לשכבות החלשות. תודה, גברתי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, סגן יושב-ראש הכנסת וחבר הכנסת מגלי והבה. ובאמת קצת כואב הלב, כי המעגלים מתרחבים, אותם הורים לא יוכלו לתת לילדים שלהם את הכלים ללמוד לימודים אקדמיים, וזה דור שני ושלישי. ורק נקודה אחת שפשוט עומדת לי פה על קצה הלשון, וקשה לי שלא – אנחנו מדברים על צמיחה של 5%, ובאותה מידה הממשלה, כאשר היא מחזירה לציבור, זה רק ב-2.5%. זה אולי ראוי לדיון נוסף בממשלה, ואני בטוחה שתציג את הדברים נאמנה.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
זה יעלה גם בדיון בוועדה. צריך לעסוק בחוק הזה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נהדר, אנחנו נשמח אם זה יהיה. תודה רבה.
אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק שכר מינימום (העלאת שכר מינימום – הוראת שעה), התשע"א–2011 – אנחנו מצביעים.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שכר מינימום (העלאת שכר מינימום – הוראת שעה), התשע"א–2011, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו עוברים לתוצאות: בעד – 16, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובעת שהצעת חוק שכר מינימום (העלאת שכר מינימום – הוראת שעה), עברה בקריאה ראשונה ותעבור להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.