קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת גזענות), התש"ע–2010 [הצעת חוק פ/2409/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, הואיל ואנחנו קבענו שהדיון בנושא יום הניצחון על גרמניה הנאצית יתקיים בשעה 12:00, אנחנו ממשיכים בסדר-היום, וב-12:00 בכל מצב נפסיק על מנת להתחיל את הדיון, אלא אם כן הוא יהיה סמוך לסיומו. אני מזמין את חבר הכנסת אורי בן-ארי – אורי בנר היה גם כן, חבר הכנסת בן-ארי. זכה הוא וזכית אתה שערבבתי בשמותיכם. נא להעלות ולהביא בפני המליאה את הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת גזענות). חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – בבקשה, אדוני. עשר דקות עומדות לרשותך. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אורי בן-ארי היה מגדולי עולם, מכובשי ירושלים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מעלה כאן על שולחן הכנסת כרגע לפניכם עוסקת – קודם כול, אני מקדם בברכה את גיבורי מלחמת העולם השנייה שנמצאים כאן. כולנו מצדיעים להם ומתרגשים לראות אותם כאן אתנו ביציע הכבוד של הכנסת. תודה על הנוכחות שלכם במקום. הצעת החוק שאני מניח כרגע נוגעת בשאלה של המורכבות של החברה הישראלית, נוגעת באחד השורשים של קיטוב שאני חושב שהתפקיד שלנו בבית הזה הוא להשריש, לעקור – המלה "להשריש" היא לא המלה הנכונה; הפועל צריך להיות "לשרש", כלומר לעקור מן השורש את אותן תופעות קשות של הסתה בין קבוצה לקבוצה, במיוחד כשמדובר בפעולה של הכללה, כשמדובר בפעולה של הסתה. כשאדוני השר – שלא מקשיב לי – תיכף יענה ויאמר לי: זה כבר קבוע בחוק, התשובה היא: זה לא קבוע בחוק, ואם זה היה קבוע בחוק, יש לי על כך שתי תשובות: ישנה כבר הפקודה וישנו החוק נגד הסתה על רקע אתני, והדבר הוא נדרש ונצרך. אי-אפשר להסית נגד קבוצה מסוימת בחברה; הדבר פסול, בזוי ולא ראוי. אבל יחד עם זה, ביקשתי להוסיף: על רקע דתי, עדתי או אזור מגורים, כי אם לא היינו נדרשים לכך בעקבות תופעות כאלה ואחרות, שתיכף אקריא בפניכם, אז לא היה צריך חוק. אינני מעלה פה הצעות חוק יום-יום, רק בשביל להעלות הצעות חוק, אבל במקרה הזה אנחנו מדברים באחת משאלות היסוד של הקיום המורכב של החברה הישראלית. רבותי, ישנם גילויי הסתה, וכן, גם גזענות, ואני קורא לזה "גזענות" ברגע שיכול לעלות שדרן רדיו מוכר, מכובד, ולהשתמש בביטויים קשים, ואני מקריא בפניכם חלק מהדברים: "החרדים האלה, העלוקות, התולעים האלה". מאיזה בית-מדרש זה לקוח? הוא לא מסתפק בזה: "מערכת החינוך החשוכה, הפרימיטיבית שלהם ממומנת על-ידי המדינה". זה לא נגמר אצל אותו שדרן, שהמיקרופון פתוח בפניו, עדיין פתוח בפניו, וגם בשעה הזאת. "עד מתי ניתן להם לבזות את הערכים הישראליים שלנו? מתי נבין שצריך לכלוא אותם בשכונותיהם?" – הסתה ממש – "לנתק אותם מצינור החמצן של הקדמה, להותיר אותם לבד בעליבותם ובשנאתם". אני אעצור כאן לשני סיפורים. היה יהודי אחד, ניצול שואה, הרב דוד אלבוים, יהודי חרדי, עמל לפת לחמו. רוב ימיו היה נגר, מייצר מקלות של מטאטא. ב-20–30 השנים האחרונות לחייו היה עסוק בהכנת כלי מקדש – היה מהראשונים בהכנת כלי המקדש, אריגת בגדי הכהונה. באחת השנים – אני מדבר על סיפור שאירע לפני כ-35 שנה על רקע של הסתה נגד חרדים – נכנסו אליו לחצר בשכונת רוממה, נכנס אדם וירה בו. האיש הזה היה צולע עד סוף ימיו ברגלו. מכיר אותו אולי הרב אייכלר, את הרב דוד אלבוים, ומכיר את הסיפור. לפני כ-20 שנה, אדוני היושב-ראש, גרתי בשכונת בית-ישראל בירושלים. שכונת בית-ישראל בירושלים היא היום כאז שכונה חרדית. אחד היתרונות שהיו לי בשכונה, שברחוב שבו גרתי לא היתה שום בעיית חנייה: הרכב שלי היה הרכב היחיד בכל הרחוב. ברחוב המקביל לי, נדמה לי רחוב רייכמן, היה שם גם כן רכב יחיד, "וולבו". בוקר אחד אנחנו מתעוררים – לי שני צמיגים קרועים, וליהודי שם ארבעה צמיגים קרועים, וכתובות נאצה נגד החרדים. מה לעשות שאני כמה ימים קודם חזרתי ממילואים? כתבו שם שאנחנו לא משרתים בצבא. והיהודי השכן נכה צה"ל. זה מה שהיה. מי שחושב שהסתה לא מניבה פירות באושים, או שהוא תמים, או שהוא זומם משהו. ותיכף אדבר על מה שזוממים. אני רוצה להקריא לכם דברים נוספים, עוד שדר רדיו, שהמיקרופון פתוח בפניו: חרדים נינג'ות לא קטנים. תן להם צ'אנס, הם גם יעשו לינץ' למי שיושב ברכב. בריונים, עם השערות על הפנים, עם הכובע המצחיק על הראש והמעיל הארוך – שדרן רדיו – אבל מה שיותר מרגיז אותי, שהם קוראים לשוטרים "נאצים". כל החרדים. מצליחים למצוא פעם איזה מישהו ששרף דגל. מחפשים אותו בנרות כדי ליצור כותרת. אז כולם? ככה נבנית חברה? ככה בונים חברה? ויבוא השר ויגיד: אין צורך בחקיקה, הדבר הזה כבר קיים. יבוא ויפרט לי, ותיכף אקריא שורה של הסתות של אנשים שונים – איזה כתב-אישום הוגש נגד אחד מהם כדי להדליק נורה צהבהבה, לא נורה אדומה, כדי לומר שמדינת ישראל מציבה גבולות נגד הסתה. אחרי הרצח הנורא והאיום והנפשע של משפחת אושרנקו, כמה תגובות וכתבות שבמבליע ולא במבליע נגד ציבור עולי ברית-המועצות: הם כאלה והם כאלה והם כאלה, בהכללה. האם לא היה ראוי שהחקיקה תוסיף גבולות ונוסיף כמה מלים על רקע דתי, עדתי או אזור מגורים? האם לא היה ראוי? כנראה לדעתו של שר המשפטים זה לא מן הראוי. אבל אני רוצה לשכנע אתכם, רבותי, שהדבר ראוי גם ראוי, נדרש אף נדרש. אני רוצה להקריא לכם שורה של פנינים, שורה של פנינים מאנשי רוח. עיתון "דבר", אומנם משהו קצת ישן, אבל ישנים גם חדשים. 1 ביוני 1989, זה חבר כנסת שמכהן כאן במקום, אינני רוצה להזכיר את שמו, נמצא כאן במקום, כי אין לי עניין אישי נגד איש: ביום פקודה יוציאו המתנחלים להורג חברי כנסת וקציני צה"ל. כתבה מעיתון "דבר", שקבור באיזה מקום, 1 ביוני 1989. עוד חבר כנסת מטעם אחת הסיעות הקטנות פה לשעבר, לא רוצה להזכיר שמות. מי שרוצה, הנייר נמצא כאן: הם, המתנחלים, צריכים את דמה של עפרה מוזס, הם שותים אותו – מתנחלים שותים דם. לא הוגש כתב-אישום, לא היתה אזהרה, לא היתה חקירה, אדוני השר. הכיפות הסרוגות עבורי הן צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאצים – מישהו שהיה אלוף בצה"ל, "ידיעות אחרונות". ושוב, אני בשיטה שאני נמנע מלהזכיר שמות. יש כמה התנחלויות, כמו תפוח – כתבה מ"ידיעות אחרונות", 12 באוגוסט 1999: יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם. אדוני השר, תקשיב, תקשיב: לרסס אותם ולהרוג את כולם. זה מה שאנשים אומרים. אל תיתן להצעת החוק הזאת לעבור, זה הרי כבר קיים, תתרץ לנו תיכף פה. האם הגשת פעם אחת כתב-אישום? האם הפרקליטות, שטורחת לרדוף אנשים על לא כלום, עשתה פעם אחת משהו בעניין הזה של רדיפת מתנחלים, חרדים, ועל רקע עדתי? פעם אחת? תבוא ותגיד פעם אחת שזה קרה, אם אתה אומר שהחוק הזה קיים. כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים – אחד מחתני פרס ישראל, סופר. פוגרומיסטים, סדיסטים, פושעים נגד האנושות – זאת לא הסתה? מה זאת הסתה? עיתונאי מעיתון לאנשים חושבים או לאנשים בוגדים, כל אחד – – – גם כן, נחשב משורר, נחשד באונס קטינות: אנחנו כיפות סרוגות – הוא כותב כביכול – ואת יום חג המצות נחוג ובמצותינו דם נערים פלסטינים. עלילות דם אמרנו? עלילות דם אמרנו? אז הם יגידו לאחר מכן: מדובר בסוג של משהו ספרותי, מדובר בציניות, תירוצים כאלה ואחרים. כתב-אישום אחד? נורת אזהרה? כרטיס צהוב? לא תוציא להם. כשתבוא היום, אדוני השר, ותתנגד לחוק שלי, תאמר להם, לגבי גזית, תאמר לנתן זהבי, תאמר לשאר המשתלחים: תמשיכו להסית, תמשיכו לקרוע את החברה הישראלית, תמשיכו לגרום לכך שיירו באנשים ברחובות, שינקרו להם את המכוניות. תמשיכו. זו ההתנגדות שלכם. אני לא מבין מה היה כל כך קשה להוסיף. היו"ר ראובן ריבלין: נא לסיים. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אני מסיים. שמורת טבע נהדרת על רקע אתני, שם אסור להגיד שום דבר, ובצדק; אבל למה נגד חרדים מותר? למה נגד מתנחלים מותר? למה נגד יוצאי ברית-המועצות מותר? למה אי-אפשר לשמור על החברה הישראלית ולהציב את הגבולות? אשמח אם אקבל תשובה. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. כבוד השר נאמן, יעקב נאמן, יעלה ויבוא וישיב את עמדת הממשלה. נעבור להצבעה ונמשיך בסדר-היום. כל המשתתפים בדיון, אני מייד אחרי זה מתחיל את – נא לצלצל. שר המשפטים יעקב נאמן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק מאחר שקיימים בחקיקה במדינת ישראל מענים להתבטאויות פוגעות או מסוכנות ולאפליית קבוצות מסוימות, ביניהן הקבוצות שההצעה מבקשת להוסיף להגדרת הגזענות. יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): לא שומעים אותך, אדוני השר. היו"ר ראובן ריבלין: לדבר לרמקול. איפה הסדרן? יעזור לו. שר המשפטים יעקב נאמן: 1. כשמדובר בהסתה שיש בה קריאה לאלימות, היא עשויה ליפול במסגרת איסור הסתה לאלימות, סעיף 144ד2 לחוק העונשין. 2. קיימים חוקים שונים, המגינים על קבוצות בציבור מפני אפליה. לדוגמה, סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח–1998; סעיף 4 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996; סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התשס"א–2000. חברי הכנסת הנכבדים, קבוצות רבות ומגוונות בישראל חשופות להסתה ולאלימות, ביניהן חלק מקבוצות שההצעה מבקשת להוסיף להגדרה "גזענות", אולם הכללת קבוצות רבות נוספות במסגרת העבירה של פרסום להסתה לגזענות תרוקן משמעותה החמורה – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, אני לא שומע כלום. היו"ר ראובן ריבלין: רבותי, נא להגביר את הרמקול. נא לדבר למיקרופון עצמו. בבקשה, אדוני. שר המשפטים יעקב נאמן: – – – תרוקן משמעותה החמורה והמיוחדת של העבירה ותהפוך אותה לעבירה האוסרת באופן כללי על ביטויים מעליבים ומשפילים כלפי קבוצות באוכלוסייה, הדומה לאיסורים הקיימים בחוקים שונים. על אף הבעייתיות בהרחבת הגדרת הגזענות, יצוין כי משרד המשפטים בוחן בימים אלה את השאלה אם מוצדק לתקן את הגדרת הגזענות. אורי אריאל (האיחוד הלאומי): לא שומעים כלום. שר המשפטים יעקב נאמן: עם זאת, הרחבה כאמור צריכה להישקל בזהירות ובשים לב לפגיעה בחופש הביטוי, תוך בדיקת התשתית המשפטית והחברתית. אשר על כן, מתנגדת הממשלה להצעת החוק. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. הואיל והממשלה מתנגדת, קמה זכות למציעים להשיב, ותשיב חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ. לרשותה שלוש דקות. בבקשה, גברתי. יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי הרב – – – היו"ר ראובן ריבלין: רבותי חברי הכנסת, מי שרוצה לדבר יצא החוצה. הדברים אינם אפשריים ככה. חבר הכנסת אמנון כהן, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים היוצא והנכנס, תצאו החוצה. חברת הכנסת מירי רגב. תצאו החוצה, אתם לא יכולים להפריע לחברה שרוצה לומר את דברה. בבקשה. יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני נאלצת לעמוד כאן ולדבר אף שיש לי משמעת סיעתית, כי הסיעה שלי החליטה להתנגד להצעת החוק שלי ושל מיכאל בן-ארי ושל עוד קבוצת חברי כנסת. לצערי הרב, משום מה גם הממשלה החליטה לא להצביע עבור ההצעה הזאת. ואני חושבת שאם הייתם מקשיבים לנאומו של מיכאל בן-ארי, יכול להיות שכולכם עכשיו הייתם מצביעים בעד. לצערי הרב, כשאנחנו מדברים פה אף אחד לא מקשיב, ולכן גם אף אחד לא מבין מדוע הוא מתנגד. חיים כץ (הליכוד): למה את צועקת? יוליה שמאלוב-ברקוביץ (קדימה): אני צועקת כדי שיקשיבו לי. כי אתה מדבר, אתה מפריע לי, אז אני צועקת. אדוני השר, אתה מנית כאן את כל החוקים שנמצאים בתחום הגזענות וההסתה, אבל אינני מבינה איך יכול להיות שאחרי כל הדוגמאות שניתנו כאן – אדוני השר, אני מאוד מבקשת שתקשיב לי – אחרי כל הדוגמאות שניתנו כאן על-ידי חברי מיכאל בן-ארי, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, מדוע לא היה כתב-אישום אחד למישהו שמתבטא בצורה כזאת? ואני בעיקר רוצה לדבר על האוכלוסייה הדוברת רוסית, שממלאת פה היום את כל השורות, הווטרנים שנמצאים כאן, שאנחנו זוכרים מצוין, ונתת את הדוגמה של רצח אושרנקו. המאפיה הרוסית. תגידו לי, כמה אנשים ידעו לעשות את ההבדלה בין מאפיה באמת לבין עולים מחבר המדינות? נעשו סקרים בעקבות זה וראו שילדים קטנים מפחדים לדבר ברוסית בבתי-הספר, כדי שלא יחשבו שאולי הם שייכים למאפיה הרוסית. אם היינו לוקחים את כל מה שנאמר כאן קודם ומחליפים את ההסתות האלה ושמים שם במקום המלה "מתנחל", "חרדי" או "רוסי" – "יוצא רמת-אביב ג'" או נניח, סתם דוגמה, "ערבים", אז בטח ובטח כל התקשורת היתה מלאה, דפים מלאים בעיתונות שאומרים שזו גזענות. אז למה אנחנו לא יכולים לשמור אחד על השני? למה אנחנו צריכים כל הזמן לשמור על אחרים? מה קורה אתנו? צר לי מאוד שאני לא יכולה להצביע בעד ההצעה שלי, אבל אני מבקשת מכם, חברי חברי הכנסת, וממך במיוחד, אדוני השר, שאתה אומר שבימים אלה אתם רוצים בזהירות לראות איך אתם מרחיבים את חוק הגזענות וההסתה, לטפל בנושא, וכמה שיותר מהר. תודה רבה. היו"ר ראובן ריבלין: תודה רבה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. סליחה, אדוני שר המשפטים, האם השתכנעת לשנות את עמדת הממשלה? לא השתכנעת. טוב, אנחנו עוברים להצבעה. רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת גזענות), של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ואחרים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 4 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 55 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת גזענות), התש"ע–2010, נתקבלה. היו"ר ראובן ריבלין: ארבעה בעד, 55 מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק ירדה מסדר-היום.