קטע מדברי הכנסת

הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – חלוקת ערכות מגן), התשע"א–2011 [הצעת חוק פ/2945/18; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – חלוקת ערכות מגן), התשע"א–2011, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. ישיב בשם השר להגנת העורף, השר משה יעלון. נחמן שי (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, 28 חברי כנסת – לא שומעים אותי, אני לא שומע את עצמי בינתיים – אני חוזר על הדברים שפתחתי בהם, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת שטרית, אתה מפריע לחבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי (קדימה): זה friendly fire. זה friendly fire. הוא מקרוב, הוא מכוחותינו. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה שאני מביא עכשיו למליאה הוא פנייה של 28 חברי כנסת, זה לא קהל קטן, שמעוניינים לראות את מדינת ישראל מחלקת ערכות מגן לכלל האוכלוסייה. זו לא סוגיה חדשה, היא עומדת על סדר-היום הציבורי שלנו יותר מ-20 שנה. ובעבר המדינה, תחת לחץ, תחת החלטה של בג"ץ, החליטה לחלק ערכות מגן, בשנת 1990/91, על מנת שהאוכלוסייה תהיה מצוידת כראוי בעת מלחמת המפרץ הראשונה, ואחר כך במשך שנים אחדות זה הפך להיות למצב נתון, שכל בית בישראל וכל אזרח בישראל מקבל מהמדינה ערכות מגן כדי להתגונן, כי כך אמרה תפיסת ההתגוננות של מדינת ישראל, שכל אזרח צריך שתהיה לו ערכת מגן בביתו. אבל אחר כך, כרגיל אצלנו, מקצצים ומקטינים, ומשתמטים, ומבטלים, ובסופו של דבר התחילו להחליף ערכות וגילו שזה יקר וצמצמו תקציבים, והגענו למצב שלפני כמה שנים באמת הציבור בארץ היה חשוף ולא היה מוכן למלחמה מהסוג שמצריך ערכות מגן. במדינת ישראל בינתיים חל שינוי גדול וחיובי בהתגוננות של העורף. קם פיקוד העורף, הוא גיבש תפיסה, תורת הגנה, הוא יודע מה הוא רוצה לעשות, והוא הציב בתוך התוכנית שלו איך תושבי ישראל צריכים להיות מוכנים בעת מבחן עם ערכת המגן. כל אזרח, קבע פיקוד העורף, צריך ערכת מגן. וההחלטה הזאת, או ההמלצה הזאת, עברה ואושררה בידי הדרגים הבכירים ביותר עד שר הביטחון, וזוהי המדיניות של מדינת ישראל היום, שבעת מלחמה חלילה ניאלץ כולנו לשלוף ערכות מגן ולהשתמש בהן, כמובן בהתאם להנחיות שנקבל. עד כאן יפה מאוד, אבל, כמובן, החלטות לחוד ומציאות לחוד. כמובן, להצביע על צורך זה יפה, אבל להביא את המשאבים ולהיערך כמו שצריך, את זה לא עושים. וכך אנו עדים היום, חברים וחברות, למחדל שהולך ומתפתח לנגד עינינו, שאין בו היגיון, ואין לו פירוש, ואין לו הסבר, והוא מתנוסס לפנינו כמו סמרטוט אדום, כדי שלא נשכח אותו כל הזמן. ואם חשבתי שאני עומד פה יחיד, אז הלכתי לדברים שאמרו רק לאחרונה מפקדי העורף במדינת ישראל. אני רוצה לצטט דברים שאומר האלוף יאיר גולן לפני פחות מחודש. ב-27 באפריל אומר יאיר גולן: תקציב פיקוד העורף מאפשר חלוקת ערכות מגן רק ל-55% מהאזרחים. הוא הודה כי חרף החלטות הקבינט לאשר מיגון ל-100% האזרחים, בפועל לא אושר תקציב מעבר ל-55%. בכוונת הפיקוד לחלק 1.8 מיליון ערכות בשנתיים הבאות, וכך יהיו רק 55% מהאוכלוסייה מוגנים. אנחנו מדינה אטומה. כלומר, עומד קצין בצבא-הגנה לישראל, בדרגת אלוף, לא הדרגה הכי נמוכה, מרשה לעצמו לומר דברים כהווייתם – זה גם כן חריג, כנראה המצפון המקצועי שלו לא מרשה לו לנהוג אחרת, ואני מכבד אותו על כך – אבל הדברים נעלמים באוויר הפתוח, הם לא קיימים. או שהוא לא אמר, או שלא שמענו, או שלא רצינו. קודם כול, מקבלי ההחלטות, אחד מהם, הרמטכ"ל לשעבר שעוד מעט ישיב לי, פה ליד שולחן הממשלה יושבים עוד כמה אלופים לשעבר ורב-אלופים, והם כנראה גם יודעים משהו בנושאים האלה, אבל הם שותקים, הם מניחים לזה. הם אומרים: אנחנו יודעים שהעלות של ציוד כל אזרחי מדינת ישראל היא גבוהה, אז בואו נחליט שבעת מבחן רק שישה מתוך עשרה יהיו מצוידים. האם היושב-ראש יכול להגיד לי מי יהיו השישה האלה? בואו נסתכל על הכנסת ונגיד: רק 60% מחברי הכנסת יהיו מצוידים, 40% – כנראה כוחות עליונים ישמרו עליהם, כי לא תהיה להם האפשרות להגן על עצמם. ואת זה אומר אלוף פיקוד העורף. ואני הולך למקום אחר, והוא אומר בהזדמנות אחרת, קצת קודם: ל-40% מתושבי ישראל לא יהיו ערכות מגן ב-2012. ואני הולך למקום שלישי וכתוב: בגלל מצוקת תקציב לא יקבלו 40% מתושבי ישראל ערכות מגן. לרבע מהאוכלוסייה אין מקלט, אין ממ"ד ואין ערכת מגן. והכי גרוע בעיני, שיש קצין שאומר לפני כמה חודשים, באמצע השנה שעברה: יש מספיק ערכות מגן. אומר את זה ראש מינהלת ערכות המגן בפיקוד העורף. הוא אומר: אין לדאוג, נחכה שבוע, נחכה שבועיים, יהיה בסדר. אם יש משהו שמטריד אותי במדינת ישראל, זה ה"יהיה בסדר" הזה; אם יש משהו שמוציא אותי מדעתי זה הדיבורים האלה, שאין להם בסיס ואין להם על מה להישען, אבל זורקים אותם עוד פעם לחלל האוויר כדי להרגיע. ואחר כך, כשיגיע רגע המבחן, כמובן, לא יהיו ערכות המגן, ואז – מה לעשות? לא היה, לא יכולנו, מצטערים, לא חיכינו. לפי הערכות שאני שומע מדי פעם, וודאי יש להן בכנסת עוד כמה שותפים, מצבה הביטחוני של מדינת ישראל הוא טוב, ואנחנו לא מצפים למלחמה מחר בבוקר. אני מאוד-מאוד שמח על כך. אבל יחד עם זאת, כולנו יודעים שבידי האויבים שלנו לאורך גבולות ישראל, מה"חיזבאללה" בצפון דרך גבול סוריה, בואכה – היום ה"חמאס", אני עוד לא יודע מה הם מחביאים, וכמובן, אויבים מרוחקים יותר, כמו למשל אירן, השימוש בנשק ביולוגי או כימי הוא לא דבר שמוציאים אותו מכלל חשבון, והוא בהחלט יכול לבוא לידי ביטוי במלחמה הבאה. מאין לקוח הביטחון הזה, שאומר: הם לא ישתמשו בו, הם לא יעזו, זה באמת חורג מכללי המשחק? אז אנחנו למדנו שבמלחמות כללי המשחק משתנים, ועברנו בעצמנו איזה שיעור מאלף בשנים האחרונות, איך מלחמות חדשות נראות אחרות, והעורף שלנו הוא נקודת התורפה שלנו, כי האוכלוסייה האזרחית שלנו בסופו של דבר היא לא חיילים ולא צבא, והיא לא יודעת להגן על עצמה, והיא זקוקה לערכות האלה כדי שיהיה לה יותר שקט נפשי והיא תוכל לעמוד באיום על העורף, ואין מדינה יכולה להילחם בלי שהאוכלוסייה האזרחית רגועה, חסינה ומסוגלת לתת את הגיבוי לכוחות שלוחמים. אבל אנחנו בסופו של דבר מוותרים. מדינת ישראל, הממשלה הזאת מוותרת על הצורך שהכירה בו לצייד את האוכלוסייה כמו שצריך. היא אומרת לעצמה: נדחה את זה, ב-2014, ב-2016, כשירווח. אז אנחנו יודעים שגם כשירווח, לא ירווח, ובכך מורידים את העדיפות של הנושא החיוני הזה, ובכך אומרים לארבעה מתוך עשרה ישראלים: כאשר יגיע הצורך, וכאשר יגיע הרגע הזה, אתם לא תהיו מוגנים. תודה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. ישיב בשם הממשלה השר משה יעלון, בשם השר להגנת העורף. השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נתבקשתי להשיב בשם הממשלה על הצעת החוק המונחת לפנינו במקומו של השר להגנת העורף, השר מתן וילנאי, שנבצר ממנו להיות כאן היום. בהצעת החוק שלפנינו מציעים חברי הכנסת כי הממשלה תחלק לכל האוכלוסייה ערכות מגן, ותשלים את פעולות החלוקה עד סוף שנת 2011. החוק נדון ביום ראשון בוועדת השרים לחקיקה, אשר דחתה את הדיון בהצעת החוק בשלושה חודשים. הממשלה אינה מתכחשת לכוונה לחלק ערכות מגן לכלל האוכלוסייה. הצעת החוק חסרה את המקור התקציבי למימון החלוקה במלואה. בשנת 2009 הוחלט בין משרד הביטחון למשרד האוצר על תקציב רב-שנתי, עד שנת 2013. התקציב מופיע בסעיף מס' 16 בספר התקציב, סעיף הוצאות חירום אזרחיות – דבר שלא היה קיים בעבר. בימים אלה המשרדים פועלים לסיכום תקציב רב-שנתי לשנים 2013–2018. עלותה של הצעת החוק מעל מיליארד שקלים, דבר המצריך חלוקת התקציב לכמה שנים. עוד אוסיף כי השלמת החלוקה עד סוף שנת 2011 אינה ריאלית, גם אם יגיע כל התקציב, וגם אם שני המפעלים הפועלים בארץ להכנת הערכות יפעלו במלוא הקצב. ובמאמר מוסגר אוסיף בעניין זה שאני אישית בדעת מיעוט גם בממשלה, אך עמדתי היא כלל וכלל לא לחלק ערכות מגן לאוכלוסייה. מדינת ישראל היא כמעט המדינה היחידה בעולם שמחלקת ערכות מגן לאזרחיה. בהתכוננות לאפשרות של מלחמה ובבניין הכוח למלחמה ישנם ככלל שלושה מרכיבים עיקריים: האחד, אנחנו קוראים לו הגנה סבילה: המקלט, הממ"ד, וביניהם גם ערכות המגן; המרכיב השני הוא ההגנה הפעילה, קרי יכולת יירוט טילים, רקטות – יכולת ייחודית במידה רבה, שאנחנו נהנים ממנה הודות להישגים של התעשייה הביטחונית הישראלית. המענה השלישי הוא המענה ההתקפי. ככלל, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. זו גם, כנראה, התשובה הזולה יותר, ואסביר: כשמדובר בהגנה סבילה הרי אפשר, כמו שאנו אומרים, להתמגן לדעת – לחפור מתחת לאדמה, לשפוך הרבה בטון מעל בתינו. נקבעה מדיניות מאוד ברורה של ממ"ד או מקלט בטווח שמאפשר לאזרח, כאשר הוא נדרש לכך, גם במציאות של רקטות מרצועת-עזה או מלבנון, ודאי בעידן הטילים מסוריה, מאירן, להגיע לאחר התרעה אל המקלט או אל הממ"ד. לכן תוקנו תקנות מייד לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, שלפיהן כל בנייה חדשה במדינת ישראל חייבת לכלול ממ"ד – מרחב מוגן דירתי. זו תשובה סבירה, העלויות שלה סבירות, ולכן נכון להמשיך במדיניות הזאת. כמובן, כדי לאפשר את ההגנה הסבילה היעילה שתחסוך בחיי אדם, יש צורך במערכת התרעה אמינה, ואכן מערכת ההתרעה, כפי שפותחה בשנים האחרונות, היא מערכת אמינה, היא מערכת שמאפשרת את ההתרעה לאזרח, אפילו במקרים של הרקטות קצרות הטווח בדרום, לרוץ כמה שניות ולהיכנס אל המרחב המוגן הדירתי או אל המקלט. יותר מזה, הארץ חולקה, בהובלת פיקוד העורף, למה שקוראים גזרות, או פוליגונים בלעז – כבר לא שישה אזורים שבהם הרבה אזרחים רצים תחת התרעת שווא, אלא התרעה מאוד ממוקדת, מתוך ידיעה, על בסיס טכנולוגיה גבוהה, מה יהיה האזור המשוער שהטיל או הרקטה אמורים לפגוע בהם. בכך ניתן להמשיך לקיים חיי שגרה באזורים שאינם מאוימים קונקרטית, ורק התושבים שבגזרתם אמורים ליפול הטיל או הרקטה ירוצו למקלטים או לממ"ד. גם בזה, גם שכלול של מערכת האזעקה המרחבית, מערכת אזעקה אישית, כולל לאנשים מוגבלים, חירשים ואחרים, עם אמצעים מיוחדים – גם בזה יש כוונה לשכלל. ההשקעות בזה הן סבירות, התקציבים הם סבירים, וככל שנשכלל את זה יותר כך נחסוך יותר ויותר חיי אדם מחד גיסא ונאפשר המשך חיי שגרה או אי-הפרעת השגרה מאידך גיסא. לגבי ההגנה הפעילה, פה כבר יש השקעות אדירות, וגם בכך אנחנו צריכים לפעול במדיניות בניין כוח מאוזנת, כפי שאנחנו עושים: השקעות ב"כיפת ברזל" – כבר מבצעית; פיתוח מערכת כמו "שרביט קסמים", שאנחנו מקווים שתהיה מבצעית בתוך זמן לא ארוך; וכמובן, מערכות ה"פטריוט" וה"חץ" לטילים מטווחים ארוכים יותר, מה שנקרא הגנה רב-שכבתית. פה העלויות יותר גבוהות, עלויות החימוש במקרה הזה הן לעתים גדולות עשרות מונים משל החימוש שבו משתמש האויב, ולכן, גם בזה ההשקעה צריכה להיות מאוזנת וסבירה. כשמדובר במענה ההתקפי – וכפי שאמרתי, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה – ההשקעות מבחינתנו הן השקעות בתחומים שהם גם ורסטיליים וגם גנריים. כל השקעה כזאת, אם כדי לשכלל את המודיעין לטובת היכולת ההתקפית, החימוש המדויק, יכולת שינוע החימושים – לרוב ההשקעות האלה הן השקעות שבמונחים של עלות–תועלת הן ההשקעות הטובות ביותר. לכן בשאלת ערכות המגן, כשמדובר פה בתקציבי עתק, כפי שהבהרתי בדברי, הממשלה קיבלה החלטה, לתת ערכות, אך נכון לפרוס את זה בתוכנית רב-שנתית, של חמש שנים, בגלל העלויות, והתוכנית הזאת תאושר. אין מקום לקבל את הצעת החוק, ולכן הממשלה מתנגדת להצעת החוק המונחת על השולחן. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר משה יעלון. חבר הכנסת נחמן שי, אינך מעוניין? ניגש להצבעה? רבותי, אנחנו ניגשים להצבעה. השר זאב בנימין בגין: אדוני היושב-ראש, הערונת: השר יעלון אמר – – – אני מבקש להדגיש – – – היו"ר יצחק וקנין: עמדתך נשמעה. רבותי, אנחנו ניגשים להצבעה. הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – חלוקת ערכות מגן), התשע"א–2011, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת – רבותי, הצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 15 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק התגוננות אזרחית (תיקון – חלוקת ערכות מגן), התשע"א–2011, נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אני מוסיף את קולו של יושב-ראש הכנסת. 41 נגד, 15 בעד. אם כן, הצעת החוק נדחתה.